הוועדה שמורידה ראשי ממשלות על הברכיים

עזבו אתכם מהבחירות. הכוח האמיתי נמצא בוועדות המחוזיות לתכנון ובניה • רק שם תוכלו למצוא פקידים שאומרים משפטים כמו: "סטלין היה נבחר ציבור, לא עובד מדינה"

ראשי הערים מתחננים אליהם, שרים בכירים שולחים מכתבי ברכה, ואפילו ראש הממשלה שולח נציג מיוחד עם פרחים ובונבוניירה • הכירו את הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה, המורכבות מפקידים לא נבחרים השולטים בפועל במדינה • ומשם גם יוצאת תורה כמו זו: "סטלין היה נבחר ציבור, לא עובד מדינה"

.
לא קובעים בדברים החשובים. הבחירות לרשויות המקומיות

אני מברך את הוועדה המחוזית על החלטתה… הפקדת התכנית הגיעה לאחר מאבק ארוך, קשה וממושך אותו הובלתי… לשמחתי, המאבק הזה הצליח ורצועת החוף הייחודית בפלמחים תישאר פתוחה לרווחת הציבור כולו.

הטקסט הזה לקוח ממכתב שנשלח לועדה המחוזית של מחוז מרכז, לאחר שהיא החליטה לקדם תכניות להקמת גן לאומי בחוף פלמחים. ומי חתום על המכתב? הקורא יופתע לשמוע כי הכותב אינו פעיל סביבתי, או לוחם חברתי למען מטרות נעלות, אלא דמות אחרת לחלוטין, שאמורה לרכז בידה את הכוח לקדם מדיניות: שר הפנים גלעד ארדן. הוא ולא אחר.

זו לא מתיחה: שר בכיר בממשלת ישראל צריך לנהל "מאבק ארוך", לחזר אחר פקידים מחוזיים ולבסוף "לברך על החלטתם" כדי לצבור מעט חסד לקראת "המאבקים" הבאים שלו. במקום לנהל את המשרד ולבצע את מדיניות הממשלה, נאלץ השר לנהל מאבק ציבורי כמו אחרון נערי רוטשילד.

גם נתניהו מתחנן

אפשר לבטל את חשיבות הנושא. סך הכל גן לאומי. אבל הסיפור הבא כבר ממחיש תמונת מצב קצת יותר מפחידה. בספטמבר 2014, הוועדה המחוזית של ירושלים התכנסה כדי לדון בבקשתה של חברת IEI לבצע קידוחי ניסיון באזור בית שמש, על מנת לבדוק את ההיתכנות של יוזמה להפקת נפט מפצלי השמן שנמצאו עמוק באדמה. התוכנית, שעברה מסכת ייסורים עד שהגיעה לישורת האחרונה, הייתה עשויה להפוך את מדינת ישראל למעצמת אנרגיה ברמה בינלאומית, ולעבור מהפיכת עצמאות אנרגטית דוגמאת זו שעברה ארצות הברית. חלק מן המומחים העריכו בזהירות, שבמידה והתוכנית תצליח, מדינת ישראל תוכל בעתיד להפיק כמות נפט ששווה בערך פי שתיים מכמות החביות שסעודיה יכולה להפיק. בכירים בממשלה כבר לטשו עיניהם למעמד הבינלאומי החדש שלנו כספק האנרגיה העיקרי של אגן הים התיכון, והפרויקט נהנה מתמיכתו האישית של ראש הממשלה.

אלא שבדרך להפוך את המדינה למעצמת נפט, עוצרים בלשכת הפקידה. הואיל והתוכנית הייתה בעלת חשיבות לאומית, ראש הממשלה נתניהו שלח את יועצו הכלכלי, פרופ' יוג'ין קנדל, לנסות לשכנע את יו"ר הוועדה לתמוך ביוזמה. במכתב המביש שפורסם כאן, פרופ' קנדל מתחנן להוד פקידותה לתמוך באישור התוכנית, תוך כדי ניסיון לשכנע אותה בפוטנציאל האדיר שלה ויתרונותיה הכלכליים. אלא שהתוצאה הייתה ידועה מראש. בלחץ הירוקים וראש מועצה אחד אינטרסנט, היוזמה נדחתה על-ידי הוועדה המחוזית ברוב של 13-1.

הוועדות המחוזיות לתכנון ובניה

Israel_sub-districts-HE2
מפת השליטה הלא-נבחרת. מחוזות ישראל

המקרים שתוארו לעיל ממחישים היטב תופעת שלטון הפקידים, הבאה לידי ביטוי בישראל בכל מיני צורות, שהמחרידה שבהן נמצאת ללא ספק בוועדות המחוזיות לתכנון ובניה. הוועדות המחוזיות מורכבות מאוסף של פקידי ממשלה שונים שאינם מעמידים את עצמם לדין הבוחר ואינם כפופים לביקורת כלשהי. כל ראש עיר – שהוא כאמור נבחר ציבור – שרוצה לבצע תוכנית כלשהי צריך קודם כל לקבל את אישורה של הוועדה המחוזית האחראית על העירייה שלו. וכך יוצא שכל ההחלטות על עיצוב הסביבה העירונית שלנו מתקבלות על-ידי אסופת פקידים ולא על-ידי נבחרי הציבור שלנו: פינוי-בינוי, סלילת כבישים, שימור אתרים, הקצאת שטחים ירוקים, וכל שאר החלטות הקשורות לתכנון המרחב העירוני שלנו מתקבלות בחדרים חשוכים במשרד הפנים בירושלים. ואם חשבתם שהם רק חותמת גומי, ושנבחרי ציבור יכולים בכל זאת לקדם בלעדיהם את שאיפותיהם – אז חשבתם. זו אחת הטעויות המקובלות.

איך הגענו למצב הזה? עם קום המדינה ונסיגת הנציב העליון הבריטי, הרשויות בישראל קבעו שכל חוק (עות'מאני או בריטי), שהיה בתוקף ערב הקמת המדינה, יישאר בתוקף עד שלא נקבע אחרת. כך, למשל, הדין האזרחי השיורי בישראל היה השריעה העות'מאנית (!) עד לשנת 1984, אז חוקק "חוק ביטול המג'לה", וסוף סוף ביטל את תחולת הדין המוסלמי הדתי בתחום האזרחי.

לעניינינו, החוק הבריטי קבע, שראשי הרשויות המקומיות ייבחרו על-ידי ה"ילידים" בבחירות דמוקרטיות, אך מושלי המחוזות יהיו קצינים בריטיים. לאחר מלחמת העצמאות, סמכויות הנציב העליון פוזרו בין משרדי הממשלה השונים. הסמכות למנות את מושלי המחוזות הופקדה בידי שר הפנים, ושם התפקיד הוחלף ל"ממונה על המחוז". אבל ההגדרה הטכנוקרטית לא יכולה להטעות – מדובר בראשי הממשלה בפועל החולשים על חבלי ארץ עצומים.

איך זה פועל בשאר העולם?

ברוב מוחלט של העולם הדמוקרטי, בין הרשויות המקומית לבין השלטון המרכזי יש גם שלטון מחוזי שנבחר בבחירות דמוקרטיות. בבריטניה, למשל, המדינה ששיטתנו מבוססת על שיטתה, יש כ-90 מחוזות, בעלי אוכלוסייה ממוצעת של כ-590,000 תושבים בכל מחוז (המספר נע בין 8 מיליון במחוז לונדון רבתי לפחות מ-40,000 באזורי הספר). כל ארבע שנים תושבי המחוזות בוחרים את נציגיהם, והנציגים אחראים על כל מה שקשור לחברה האזרחית במחוז. אתר ממשלת בריטניה מתאר את חלוקת הסמכויות כך:

המחוזות אחראים לטפל בחינוך, תחבורה, תכנון, כבאות ובטיחות ציבורית, רווחה, ספריות ציבוריות, תברואה, ועסקים קטנים. לעומת זאת, הרשויות המקומיות דואגות לפינוי פסולת, מחזור, מס עירוני, דיור, ותכנון מקומי. סך הכל למחוזות יש סמכויות של מיני-ממשלה בכל ענייני הפנים של הטריטוריה שלהם.

ואם תגידו שבריטניה היא מדינה גדולה ואנחנו מדינה קטנה, לכן לא צריך עוד שכבה של פוליטיקאים, אביא לדוגמה שתי מדינות קטנות בעלות אוכלוסיה דומה לשלנו (8 מיליון תושבים על כ-22,000 קמ"ר) – הולנד וניו ג'רזי שבארה"ב.

הולנד היא מדינה אפילו יותר צפופה ממדינת ישראל. היא יושבת על כ-30,000 קמ"ר ויש לה אוכלוסיה של כ-16 מיליון תושבים, כלומר פחות או יותר צפופה פי 1.5 מישראל. כמו בריטניה, הולנד מחולקת למחוזות של כמה מאות אלפי תושבים בכל מחוז. סה"כ יש לה 12 מחוזות אשר מנוהלים על-ידי נבחרי ציבור שמתחלפים בבחירות דמוקרטיות פעם בארבע שנים.

ניו ג'רזי שבארצות הברית דומה מאוד לישראל שבמזרח התיכון ביחס לגודלה וצפיפותה (כ-8.7 מיליון תושבים על כ-22,000 קמ"ר). גם היא מחולקת למחוזות (21), אשר מנוהלים על-ידי נציגים שמתחלפים בבחירות מדורגות (כלומר לא כל הנציגים מתחלפים בכל מערכת בחירות) כל שלוש שנים. כמו מחוזות בריטניה, מחוזות ניו ג'רזי מנהלים את ענייני הפנים של המחוז בתחומי החינוך, רווחה, שיטור, תשתיות תחבורה, ופיתוח כלכלי.

אך גם אם ברור שזה יותר דמוקרטי, לא הוכחנו שזה בהכרח עובד יותר טוב. עם זאת, נציג נתון אחד העשוי להצביע על המגמה הכללית. בניו ג'רזי יש 61,000 ק"מ של כבישים, אשר 93% מתוכם מנוהלים ע"י המחוזות. רק 7% מהכבישים במדינה מנוהלים על-ידי המדינה ו / או הממשל הפדרלי. ומה המצב אצלנו? ובכן, לישראל יש רק 20,000 ק"מ כבישים. טוב שההגה בידי משרד התחבורה.

אפשר לטעון, שאצלנו לא צריך את זה. ממילא אנחנו מדינה מתוסבכת עם הרבה מתיחות פוליטית, בשביל מה עכשיו להכניס עוד פוליטיקה? אלא שמהלך כזה דווקא יפחית את המתיחות הפוליטית ויוריד את להבות החיכוך בין חלקי הציבור השונים. כי אם כל קהילה יודעת שהיא מנהלת לעצמה את העניינים הפנימיים, אזי פחות חשוב לה מה קורה בירושלים ואם המפלגה שלה יושבת בקואליציה או באופוזיציה.

Searching for oil
הבונבוניירה לא עזרה. חיפוש נפט באזור בית שמש. צילום: פלאש90

דמוקרטיה למראית עין

על מה בכל זאת יש לנו זכות להצביע ולהכריע? אזרחי ישראל זכאים להצביע על שלושה דברים בלבד – רשימה מועדפת לכנסת, רשימה מועדפת למועצה העירונית, וראש עיר/ראש מועצה. זהו. שאר ההנהלה הבכירה במדינה נבחרת בוועדות חשוכות מתוך רשימה סגורה של מועמדים – וכך נוצר המצב שבו נראה לנו שיש כאן דמוקרטיה, אבל בהרבה תחומים החיים שלנו מנוהלים על ידי צבא של פקידים, שלא שינה את דפוסי הפעולה שלו מאז תקופת המנדט. מבחינתם, אסור עדייו לתת לילידים לנהל את עצמם. אם ניתן להם חופש הם לא יידעו מה לעשות עם זה.

לא מזמן, כשהתחלתי ללמוד את הנושא, פגשתי (בהקשר אחר לגמרי) פקידה בכירה באחת מהוועדות המחוזיות לתכנון ובניה. הפניתי את תשומת לבה לעובדה שבשאר העולם המתוקן עורכים בחירות לראשי המחוזות ולתפקידים הבחירים במחוז, ואילו בישראל כל הבכירים האלה הם עובדי מדינה:

הבכירה: טוב מאוד שזה ככה.

אני: למה טוב מאוד?

הבכירה: עדיף שעובדי מדינה מקצוענים יקבלו החלטות מהסוג הזה.

אני: אבל בשאר העולם המערבי התפקידים האלה מאוישים בבחירות דמוקרטיות.

הבכירה: אוי ואבוי לנו אם זה יהיה ככה. זה יגרום לפוליטיזציה.

אני: פוליטיקה זה טוב, לא? זה יעודד שקיפות וניהול תקין – ובסוף והציבור גם יקבל את מה שהוא רוצה.

הבכירה: דווקא עובדי מדינה מונעים שחיתות.

אני: מה שאת אומרת נשמע לי קצת אנטי-דמוקרטי, לא?

הבכירה: נו, באמת. דמוקרטיה זה הרי שלטון למען העם. אנשי המקצוע פועלים ללא מניעים זרים ולטובת הציבור בלבד. פוליטיקאים יכניסו שחיתות למערכת.

אני: אז, מה? נביא לפה את סטאלין? הוא הרי גם שלט "למען" העם שלו…

או אז הוטח בי המשפט שסתם את הגולל על השיחה וגרם לי להלם אישי:

סטאלין היה נבחר ציבור, לא עובד מדינה.

באותו הרגע היה ברור לי יותר מאי-פעם, שבכל מה שקשור להתנהלות הרשויות המחוזיות שלנו, אנחנו חיים בסוג של דיקטטורה, שאין בינה לבין העולם הנאור והמתוקן דבר וחצי דבר – בניגוד לכל ההכרזות של חברי האליטה של "הנאורים" בישראל. אלא שהפתרון למצב המביש הזה גם מאוד פשוט.

יש פתרון

זה מה שאפשר לעשות: על שר הפנים הבא, שייכנס לתפקידו לאחר בחירות 2015, לקדם את ביטול תפקידי הממונים על המחוזות במשרדו ולהקים במקומם מועצות מחוזיות שייבחרו בבחירות דמוקרטיות. ניתן לערוך את הבחירות פעם בחמש שנים, ביום הבחירות לרשויות המקומיות, כך שהמהלך אפילו לא יהיה כרוך בהוצאה משמעותית למשלמי המסים. חברי המועצות המחוזיות יקבלו תשלום עבור כהונתם, וייכנסו לתפקידם במקום הממונים על המחוזות במשרדים השונים (פנים, תחבורה, איכות הסביבה, וכו'), מה שיחסוך מאזרחי המדינה לשלם משכורות לשדרה נוספת של נציגי ציבור.

לאחר מכן כל משרדי הממשלה הרלוונטיים יחויבו להאציל חלק מסמכויותיהם לאותן רשויות מחוזיות. כפי שפירטנו לעיל, הרשויות המחוזיות ידאגו בצורה הרבה יותר יסודית ושקופה לצרכי התושבים. המחוזות יוכלו לפתח את האזורים המטרופולינים של המדינה בלי התערבות מיותרת של השלטון המרכזי, והשלטון המרכזי יהיה פנוי לדאוג לסוגיות הלאומיות כמו כלכלה, ביטחון, יחסי חוץ, ומערכת המשפט.

מהלך כזה גם יוריד את הלחץ הבלתי נסבל על השרים הבכירים, שכיום צריכים להתעסק בזוטות במקום בניהול המדינה. אזרחי המדינה יקבלו את המתנה היקרה מכל – את החירות לנהל את עצמנו, בכוחות עצמנו, בלי שעוצבת הפקידים בירושלים תגיד לנו מה לעשות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 תגובות למאמר

  1. נושא חשוב מעין כמותו, רק חבל שאתה קופץ מהר מדי בין הצגה שטחית של הבעיה לבין נסיון לתת פתרון.

    לדעתי, הבעיה בועדות המחוזיות לא הוצגה מספיק בבירור, וראויה לתחקירים מאוד מעמיקים (מי ואיך מתמנים לועדה? מה מנגנוני הביקורת עליה? האם נתפסו מקרי שחיתות קשים שם? האם יש שמועות על שחיתות שם? האם הם יש מקרים שבהם הם קידמו אינטרסים זרים, שלא "לטובת הציבור"? מה איכות השירות שמקבל הציבור בועדות? עד כמה הוא תלוי בהם?) וכו וכו'. אני בטוח שתחקיר רציני יוכל לאושש את התחושה שהעסק שם רקוב לחלוטין, ומוזר בעיני שתחקירים כאלו כמעט ולא נעשים. טוב, אולי גם העיתונאי פוחד שכשהוא ירצה לסגור מרפסת יבואו איתו חשבון…

    רק אחרי הצגת הבעיות מגיע שלב הצעת הפתרונות, ויתכן שיש פתרונות נוספים לבד מהוספת עוד שכבה של בחירות.

  2. מאמר מדויק ומאוד מעניין. צריך להעלות את המודעות על בעיה הזאת כפי שהעלו את המודעות על דיקטטורת בג"ץ

  3. יש משהו חמוד בפחד האובססיבי של ימנים פסודו-ליברטריאנים מ"פקידים לא נבחרים השולטים בפועל במדינה" שאיכשהו מסתדר עם האהבה שלהם ל"משילות" ועם התנגדות שלהם לשקיפות.

    המאמר הזה הוא דוגמה להחלה של התפיסה הזו על מנגנון התכנון: הועדות המקומית משליטות טרור פקידותי על הפוליטיקאים הנבחרים; תכניות לקידוחי נפט שעושות הכל כדי להתחמק מהליך שקוף ופתוח לציבור זוכות לשבחים מופלגים ופטור מביקורת, ובמהלך אקרובטי מרהיב מנגנון התכנון הריכוזי (שכפוף לשר הפנים) הופך לעוד איום על המשילות.

    די כבר בטוח יש בימין כותבים טובים

    1. איפה אתה רואה במאמר התנגדות לשקיפות? אלי קירשנבאום דוקא מציע את הפתרון שלו כדרך לשפר את השירות והשקיפות "הרשויות המחוזיות ידאגו בצורה הרבה יותר יסודית ושקופה לצרכי התושבים".

      יכול להיות שהוא מגזים בחשש של השרים מפני פקידי המשרד, אחרי הכל – הפקידים ממונים ע"י השרים, לפחות רשמית.
      מעניין לבדוק את זה לעומק – מי ממנה את עובדי הציבור, האם לשרים יש סמכות מלאה למנות ולפטר את מי שהם רוצים, או שהם תלויים בנציבות לשירות המדינה ווועדי העובדים.

      לא בטוח שבחירות בכל דרג יפתרו את הבעיה, כי גם מנהלי המחוזות יצטרכו לעבוד עם פקידי המשרדים. אבל מעניין לברר מי מנהלים את המדינה.

    2. אסף ארצי – קירשנבאום מהלל את תכנית פצלי השמן, שיזמיה הצליחו לגרום לשר הארגיה דאז עוזי לנדאו לחוקק תקנות מיוחדות בשבילה כדי לעקוף את הליך התכנון המסודר הקבוע בחוק התכנון והבניה (לא למותר להזכיר שהיזם של התכנית הוא תורם של לנדאו).
      אם זה סוג התכניות שהוא רוצה לראות ומצר שהפוליטיקאים לא הצליחו לכפות את אישורה – ברור לי במי הוא תומך

      אנחנו באמת לא ממציאים כאן את הגלגל – אפשר להסתכל מה קורה בועדות המקומיות שמורכבות מנציגי ציבור נבחרים. מישהו באמת רוצה לשכפל אותם ברמה המחוזית?

    3. נראה לי שהפואנטה זה לא פצלי שמן או לא – השאלה המרכזית כאן היא *מי* מקבל את ההחלטות. לא מזמן הוועדה המחוזית של תל אביב החליטה לפנות את גבעת עמל בלי לפצות את התושבים. בלי פיצוי ובלי כלום. גם זה תוצאה של חוסר השקיפות בוועדות המחוזיות.

  4. מערכת האיזונים והבלמים שהיא עקרון יסוד דמוקרטי יסודי מחייבת שבועדות התיכנון ישבו גם נציגים של הממשלה גם נציגים של השלטון המקומי וגם אנשי מיקצוע.

    כל שיטה אחרת תפגע בדמוקרטיה.

    בכל תוכנית פיתוח יש פגיעה בגובלים בתוכנית וכל תוכנית צריכה .
    להיות מאוזנת ולהתחשב בתשתיות מערכות הביוב התחבורה והחשמל

    ועדות התיכנון מונעות מגלומניה של רשויות מקומיות שבאה על חשבון שכנותיהן כמו גם מגלומניה של הממשלה על חשבון אזרחים.
    אלמלא הועדות המחוזיות כל הרשויות היו בונות רק שכונות קוטג'ים יוקרתיות ואף אחד לא היה בונה מוסדות לשיקום עבריינים.
    אלמלא הועדות המחוזיות הממשלה היתה מקדמת תוכניות גרנדיוזיות פופוליסטיות ולמושפעים לרעה מהתוכניות לא היתה דרך להתלונן

  5. הועדות המחוזיות הן רק ראשית הסיפור. ההמשך הוא הועדות המקומיות, שגם בהן התמונה דומה: שלטון של פקידים שלפחות בחלק מהועדות מונעים כמעט כל תכנית פיתוח או בניה באופן אוטומטי. אני חי בצפון הנגב והועדה המקומית שלנו יוצרת עכובים בלתי סבירים בכל תכנית שקיימת באזור. בין אם מדובר בבניית בית, הקמת לול או רפת, הקמת מפעל (כמובן בתוך אזור תעשיה) ועד פרויקטים לאומיים כמו תחנת רכבת חדשה או כביש – הכל זוכה למנה גדושה של עיכובים, סחבת ומקלות בגלגלים.
    מקומם.

  6. מדהים שקיימת פה שדרה שלטונית משמעותית שאין לציבור מושג על קיומה! יכול להיות שנהיה מרוצים או לא מרוצים מהעירייה או הממשלה מתופעה כלשהיא, כאשר בפועל הסיבה היא החלטות של פקידי מחוז אלמוניים.

    כתבה מצוינת!

  7. אז מומחים העריכו בזהירות שאם מיזם פצלי השמן יצליח ישראל תוכל נפט בכמות השווה לפי שתיים לזו הסעודית? איזה מזל שהם היו זהירים, אחרת הם היו עוד עלולים לספק הערכות חסרות בסיס

    1. וויקיפדיה: "פוטנציאל ההפקה בארץ עומד על כ-250 מיליארד חביות" (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A6%D7%9C%D7%99_%D7%A9%D7%9E%D7%9F)

      שזה בערך מה שהסעודים טוענים שיש להם (267 מיליארד חביות), למרות שהם מעולם לא נתנו לאף גורם חיצוני לוודא זאת. בוויקליקס הודלף שסדד אל חוסיני, לשעבר סגן יו"ר של מונופול הנפט הסעודי, אמר לאמריקאים למעשה יש להם 40% פחות מהמספר הרשמי. לפי זה, פוטנציאל ההפקה הישראלי הוא בערך פי שניים משל הסעודי. (http://en.wikipedia.org/wiki/Oil_reserves_in_Saudi_Arabia#Data_quality)

  8. דווקא בשנים האחרונות עושים הכל כדי לקצר את וועדות התכנון,וזה בהתחשב לזה שכבר עשורים מרצפים את המדינה בבטון ואספלט וחלילה לא ישארו שטחים פתוחים שמהווים ריאות ירוקות!

  9. האם במקרה הזה הפקידים צדקו? אולי אפילו ניתן לומר שהנבואה ניתנה להם?
    בטח בדיעבד אחרי שהנפט ירד ל 50-60 ד לחבית מתברר שקצת חבל להשחית חבל ארץ כל כך יפה בשביל נפט ב 90 ד לחבית לא כולל השפעה סביבתית.
    אולי הם אפילו עשו טובה ליזמים
    ?
    חוץ מזה בישראל ההוכלוסיה לא הומוגנית אפילו בתוך עיר אחת יכולות להיות אוכלוסיות עם דת ולאום אתני ועדה שונה. אולי חלוקה למחוזות דווקא תבעיר את השטח עד כדי חילופי אוכלוסיות וטרנספר בין מחוזות כמו בין הודו לפקיסטן? למשל האם ההתנחלויות והמצפים והכוכבים היו קמים אם היו מחוזות נבחרים שממונים על התכנון?