המסע שלי עם פייגלין

מזה 11 שנה מלווה רן ברץ את תנועת 'מנהיגות יהודית', בוחן אותה ומתפלמס איתה. אולי משום כך שום דבר ממה שקרה בפריימריז האלה לא הפתיע אותו.

בסוף הוא יצא. מפגינים נגד פייגלין. צילום: פלאש90

לפני כשנתיים הוזמנתי לדבר בכנס ירושלים (של עיתון בשבע), בפאנל שעסק בשחיתות וקלון. בהרכב ישבו מכובדים כמו הרב גיסר, עו"ד אליעד "הג'ינג'י" שרגא, נדמה לי שגם ד"ר אביעד הכהן, משה פייגלין, אני, ובוודאי שכחתי מישהו. הנחתה את הפאנל במיומנות בלתי-שכיחה סיוון רהב-מאיר.

דעת הרוב בפאנל הייתה שאסור לתת לפייגלין לרוץ בבחירות, בשל הרשעתו בימי ההתנגדות לאוסלו. איני זוכר מי, אבל אחד המשפטנים לא בחל בטיעוני אד הומינם, ואפילו הזכיר את אחותו של פייגלין כדי לנגח אותו. פייגלין מצידו ניצל את ההזדמנות לתקוף את השחיתות המשפטנית.

אני טענתי מכיוון אחר. בעד פייגלין, אבל הטיעון היה כללי: בשל עמימותו הרבה, "קלון" הוא מושג שצריך להיקבע על-ידי הציבור, אחרת השימוש בו הופך להיות כלי אנטי-דמוקרטי. ברצותו של שופט האחד הוא בעל קלון, האחר לא, עניין של דעה ולא של חוק. איך קובע הציבור אם לדעתו מישהו מושחת מדי? בהצבעתו. אם מצביעים לפייגלין די אנשים (או לחנין זועבי, כך אמרתי, בהן צדק), אזי "קלונו" בעיני משפטן כלשהו לא ראוי לעמוד מול הכרעת הציבור.

לאחר הפאנל הסתודדו הטהרנים וסיכמו ביניהם עוד קצת עד כמה פייגלין הוא ממש נורא ואיום, וברור לכל אדם נאור שאסור לתת לו לרוץ. בזמן הזה פייגלין בא אליי ובירך אותי. "הפתעת אותי", אמר ולחץ את ידי, "כל הכבוד". לעצמי חשבתי, "זה לא אישי, אלא עקרוני".

פולמוס 'מנהיגות'

הייתה לפייגלין סיבה טובה להיות מופתע מעמדתי. משנת 2004 פרסמתי מאמרים נגד 'מנהיגות יהודית' התנועה ונגד פייגלין, בעיקר במקור-ראשון ומעריב.

הנה, למשל, פולמוס לדוגמא. במאי 2004 כתבתי במקור-ראשון כי אלו הבעיות שלי עם 'מנהיגות יהודית' (אני מתמצת). 1. רבים ממתפקדיהם לא מצביעים ליכוד. 2. המצע הדתי שלהם לא מתאים לליכוד הליברלי. 3. 'מנהיגות' כמעט לא מוסיפה לליכוד מצביעים. 4. בוחרי הליכוד אינם קהל שבוי – אם 'מנהיגות' ישתלטו על הליכוד, כשאיפתם, הבוחרים יברחו. 5. התנועה תיצור ניכור בין הליכודניקים לדתיים-לאומיים. 6. כדי לאזן את תדמית פייגלין, מנהיגי הליכוד ישברו שמאלה, מפני שהם חייבים לחשוב על בוחרי המרכז-ימין שנרתעים מן השיח הגאולי-משיחי אולטרא-ימני. 7. השמאל ישתמש ב'מנהיגות' לצרכיו, "ליצור לליכוד תדמית קיצונית". לסיכום המאמר החמאתי למחנה הדתי-לאומי שבונה מוסדות חינוך יציבים, שעובדים לאט ובטוח, ולא מנסה לחולל מהפכות שסופן מי ישורנו.

ענה לי בשבוע שלאחר מכן מיכאל פואה, המשנה לפייגלין. לפי דעתו אני "חושש", "נבהל", ו"מפחד מעצמי". "רוב גדול בליכוד מרוצה מאוד מכניסתה של 'מנהיגות יהודית' לתנועה", הוא טען. "רוב רובם של הליכודניקים האותנטיים מצפים למסר האמוני". וחוץ מזה, עמרי שרון פוקד בג'ואריש ויוצאי צד"ל, אז מדוע להם אסור? פואה אף טען ש'מנהיגות' מעולם לא אמרה שמותר להתפקד ולא להצביע, אבל הוא מבין ש"רבים התקשו לעשות זאת", ומוסיף: "איננו באים אליהם בטענות", אם כי הוא מקווה שבעתיד הם גם יצביעו ליכוד. את הטוב ביותר שמרתי לסוף: לדעתו אני לוקה "בסינדרום 'אהבתי את אדוני'," ואלחם "בכל מאודי", "נגד מי שמערער את יסודות הכלא המנטאלי החמים והנוח".

ישפוט הקורא האם זו תשובה עניינית, ואוסיף כי לעניין ההתפקדות ללא הצבעה מרובות העדויות לכך שמדובר בשיטה שאנשי 'מנהיגות' הכירו היטב. אבל בלי ספק, החלק הטוב ביותר כאן הוא ההתקפה האישית על הכלא המנטלי שלי. אלא שהתקפה זו אירונית כולה, משום שהיא מניחה שאני דתי-לאומי מהדור הישן, מעין מפד"לניק ותיק, שלא מבין את תופעת נסיון ההשתלטות הדתית-לאומית על מפלגת השלטון. אלא מה, ההפך הגמור. אני חילוני, אשכנזי, גדלתי ברעננה, הייתי בכל המקומות הנכונים בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, בעבודה, מה שתרצו. I own it. בתמונת העולם המעוותת של 'מנהיגות', אני האדון, פואה הוא רצוע-האוזן שהתפכח ומנסה להוביל נגדי "מהפכה אמונית", שתהיה "כלי ההנהגה שיוציא את עם ישראל ממיצרי אוסלו לבנין בית המקדש ותיקון עולם במלכות ש-ד-י".

.
מתפללים למהפכה אמונית. צילום: פלאש90

המספרים לא משקרים

אכן, באותן שנים חשפתי לא מעט דברים על 'מנהיגות יהודית'. את התנהלותה המאוד עסקנית ואנטי-אידיאולוגית בפוליטיקה הפנים ליכודית (למשל, תמיכה בבחירות פנימיות בישראל כ"ץ על חשבון מיכאל רצון שהתנגד להתנתקות). את טעויותיהם הפוליטיות היקרות (בפריימריז קודמים הם תמכו באולמרט במקום בעוזי לנדאו). את המצע המזעזע שכתב להם הלל וייס, שלאורו הטענה שפייגלין לא רוצה מדינת הלכה נשמעת כמו בדיחה; לא מדינה, אלא אימפריית הלכה הוא רוצה. את קרבתה ליסודות כהניסטיים. את העובדה שחלק מחברי התנועה, לרבות פייגלין דאז, סבור שיש לשלול זכויות אזרח מערבים.

אבל שום דבר ממה שכתבתי לא השפיע יותר מאשר הוכחת תרמית ההתפקדות. אצטט ברשותכם את עצמי (מעריב, 2004), אבל הקרדיט על המחקר שייך כולו למשה איפרגן.

למשל, בבת-עין, מושבו של הגורו הרוחני של התנועה, מוטי קרפל (שהפך לחבר מרכז), התפקדו לליכוד 92 איש, מתוך 202 בעלי זכות בחירה בישוב. אך בבחירות הצביעו לליכוד רק 10, בעוד ל'חרות' (נץ) 104 קולות, לאיחוד הלאומי 33, והשאר התפזרו במפלגות ימין אחרות.

מסתבר כי זו תופעה נפוצה. ביצהר התפקדו 70 והצביעו לליכוד 2 (מתוכם ארבעה חברי מרכז, כך שלפחות שני חברי מרכז לא בחרו ליכוד!); במעלה עמוס 7 מתפקדים ו-0 מצביעים (כולל חבר מרכז), באיתמר 35 מתפקדים, מתוכם 6 מצביעים.

לא מדובר בנתונים מקריים או חלקיים. התמונה המכוערת הזו, של התפקדות שקרית ונפסדת, מתקבלת כמעט בכל יישוב. ב-24 יישובים שנבדקו התפקדו 1923 איש, אך הצביעו ליכוד רק 448. פחות מרבע! (ובהם עוד כלולים מצביעי ליכוד שאינם אנשי 'מנהיגות יהודית'). אנשי 'מנהיגות' מציגים עצמם כ"אידאולוגים". אולי כך, אבל במסתרי הקלפי, ברגע האמת, מתברר שכוונתם אינה לאידאולוגיה של הליכוד.

מה הייתה התשובה של 'מנהיגות'? ד"ר ניצה כהנא הגיבה: "יש לבנימין נתניהו בעיה – למשל ביישוב אבו סנאן, נתניהו קיבל 132 קולות (98%) אבל הליכוד קיבל רק 57 קולות. גם ביישוב רבבה קיבל נתניהו 37 קולות בבחירות הקודמות, אבל לליכוד היו שם רק 9 פתקים". לכן, היא סברה, עליי לדרוש שיזרקו את נתניהו מהליכוד. מדובר בטיעון מאותו סוג שכבר נתקלנו בו: נתניהו או עמרי שרון מרמים, אז גם ל'מנהיגות' האמונית שבאה לגאלנו "לבנין בית המקדש ותיקון עולם במלכות ש-ד-י" – מותר. אבל זוהי אנלוגיה מצחיקה. אצל 'מנהיגות יהודית' מה שחשפתי הוא שציבור המצביעים העיקרי של פייגלין, מעוז כוחו, מבצרו האלקטורלי, מרמה ביודעין ובמכוון במספרים גדולים, בעוד שאצל האחרים מדובר בתופעה יחסית שולית. אם רוב בוחרי נתניהו או שרון בפריימריז לא היו בוחרים ליכוד בבחירות, אז כן, גם אותם היה צריך לזרוק מהליכוד. אבל את חומת ההגנה האמונית שום טיעון לא חודר, שום הגיון לא מבקיע.

עוד עניין שעסקתי בו, אך הפעם לא אלאה במספרים, הוא הוכחה שכוחו של פייגלין בליכוד בעצם מוגבל. במידה רבה 'מנהיגות' נשענה זמן רב על דימוי של תנועה בתנופה, שמצרפת מדי יום המוני מתפקדים חדשים. הדימוי נתמך גם על-ידי התקשורת שששה להכריז בכל מערכת בחירות שפייגלין העצים את כוחו מאוד, וראו כמה הליכוד מקצין. גם לליכודניקים לקח זמן להבין שעובדים עליהם. אבל אני הראיתי מוקדם מאוד, למשל, איך עמיר פרץ שהצטרף לעבודה פקד בחמישית מהזמן פי חמישה מתפקדים חדשים יותר מאשר פייגלין, והכרזתי קבל עם ועדה על כשלונה של התנועה.

בלי להיכנס למספרים, היה ברור שדי מהר פייגלין הגיע לגבול הפופולריות שלו. אלא שבאותה תקופה הליכוד התכווץ, ולכן נוצרה תדמית שגויה כאילו 'מנהיגות' גדלה מאוד. היום, מאז שהליכוד הפסיק לקטון, התברר סופית שכוח 'מנהיגות' מוגבל ביותר. מה גם שבינתיים הצטרפו לליכוד פוקדי מתנחלים חדשים, שאספו חלק ממאוכזבי פייגלין אליהם. בבחירות האחרונות היו ל'מנהיגות' אלפים ספורים בלבד, כנראה בין שלושה לארבעה. אז לקח קצת זמן, אבל למי שעקב, הכישלון היה ידוע מראש.

Moshe Feiglin
נטע זר בליכוד. צילום: פלאש90

זה מקרוב באו

האמת הפשוטה היא שפייגלין תמיד נחשב לנטע זר בליכוד, וידעו זאת היטב גם הפוליטיקאים שעשו איתו דילים. הוא היה לעומתי ומזלזל מן היום הראשון, החזיק גוף משל עצמו בתוך המפלגה, והיה ברור מהתנהלותו שהוא לא באמת הצטרף לליכוד, שכן טובתו שלו תמיד, אבל תמיד, באה במקום הראשון, גם כשהדבר פגע בליכוד ובתדמיתו. יש לי לכך עשרות דוגמאות, הנה אחת סמלית שקופצת לראשי: באחד הפריימריז הקודמים, פייגלין מציג בתקשורת את שומר הראש ששכר כביכול על-מנת שיגן עליו מפני הליכודניקים תומכי נתניהו. במובן זה נטישתו כעת היא המשך ישיר להתנהלותו מזה כ-15 שנה.

הרבה צעירים שהכירו רק את פייגלין החדש, הליברטריאן, ובעצם כמעט לא מכירים את 'מנהיגות יהודית', התנועה הוותיקה שהוא בנה ושבנתה אותו, בטוחים שנעשה לפייגלין עוול. אבל עליהם להכיר את 'מנהיגות', מפני שפייגלין הוא 'מנהיגות' ולהפך. התנועה הזו היא מעיקרה משיחית-גאולית-חרד"לית, אלו אלפי מתפקדיה, זה מצעה. התנועה בנויה על אמונה יוקדת, היא דתית כולה. הליברטריאנים לא יכולים להחליף את בסיס התמיכה הזה. גם פייגלין החדש לא החליף את הגאוליות המשיחית הישנה, הוא רק הסתיר אותה. היא עדיין זו שעומדת ביסוד. כל קשר בין עולם התוכן האמוני הזה לבין הליכוד הוא כמובן פחות ממקרי.

מי שמכיר את רוח 'מנהיגות' המקורית, מבין את מה שקרה השבוע. הפייגלינים, מן היום הראשון, כאורחים (כפי שברור היום) שזה מקרוב באו, הכריזו על עצמם כ"ליכוד האמיתי", ה"אותנטי", וכל מי שאינו פייגלין, הוא ריקא פוחז שצריך לעבור שיעורי מוסר אצל האדמו"ר מהשומרון על הפירוש הנכון לתורת ז'בוטינסקי. הם זלזלו בליכודניקים על שאינם אמוניים דיים, ורצו בליכוד – מפלגה חילונית עם גוון מסורתי – עם סיסמאות כגון "משה פייגלין – כי יש לו א-לוהים" (לאחרים כמובן אין) או "פייגלין, אפשר להאמין".

מי שעקב אחרי חזונם, דיבורם, סגנונם, מעשיהם, או איומיהם, לא מופתע שהגיע יום השילם, או מכך שמעטים בליכוד מתרגשים היום. ב'מנהיגות' יש היום כמה אנשים ראויים, שייתכן שיישארו בליכוד ולא יעזבו עם פייגלין, אבל כל עוד הם היו בתנועה בתוך תנועה, הם רכבו על גבה מפלגה שאינה ביתם לצורך ניצול האלקטורט שלה. וזה לא ראוי. אגב, למען הרקורד ההיסטורי, יש עדות כי ב'מנהיגות' התלבטו בהתחלה בין הליכוד לעבודה, אבל, לצערי, בסוף החליטו ליכוד כי יש בו קצת יותר מסורתיות. היה מעניין לראות מה היה קורה להם בעבודה.

.
עומד מנגד. פייגלין וחברי הליכוד. צילום: פלאש90

קריסתה של אמונה

בכל אופן, מזה מספר שנים כבר אינני עוקב ברצינות אחרי 'מנהיגות'. השתעממתי, והרי גם הבנתי שכוחם דל, ולכן, מלבד השימוש של השמאל בהם לניגוח הליכוד וכמה תפקידים פנים-ליכודיים שהם איישו, אין להם חשיבות רבה. כנראה שגם פקודיהם השתעממו, ומספרם הידלדל. מתישהו אפילו מוטי קרפל, אידיאולוג התנועה המקורי, זנח את התנועה, ופייגלין נותר רועה עם מעט מאוד צאן.

חשוב מכך בעיניי, טענתם הפוליטית הופרכה באופן יסודי כל כך לאחר ההתנתקות, שלדעתי גם לעצמם הם כבר התקשו קצת לספר סיפורים. נזכיר: טענת היסוד של פייגלין ו'מנהיגות יהודית' היא שעם ישראל הוא מיסודו עם אמוני, במובן זה שבכל יהודי "אותנטי", בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו, ישנו קשר לבורא עולם, הכולל כמובן את הבטחתו לעם ישראל, הריהי ארץ ישראל, ואת מכשיר פולחנו העיקרי, הריהו בית המקדש (נלוות לכך עוד סוגיות רבות אבל נסתפק בהללו).

על בסיס רעיון זה, נבנתה תכנית הפעולה להחזרת עם ישראל לעצמו, לשורש נשמתו האמוני: פייגלין ישתלט על הליכוד בזכות פקידה המונית של אמוניים כמותו, הוא יעמוד בראש המפלגה ויעורר את הזיק היהודי הרדום בציבור הריקני, או אז יופקד לבטח על כס ראש הממשלה, ובזכות מנהיגותו האמונית הבלתי-מתפשרת, נתקדם אל הגאולה בצעדים בטוחים ונמרצים.

מובטחני שרבים מזהים את מקורותיה האפשריים של תיאולוגיה זו. אלא מאי? מהר מאוד הגיעה שעת מבחנה: תכנית ההתנתקות. טענת 'מנהיגות' היא כזכור שהציבור הוא אמוני – ולפי פרשנותם משמעות הדבר ימני – במהותו. פייגלין זעק אז בשכנוע שאין שני לו: "לא תהיה התנתקות כי אנחנו לא ניתן לכם". הוא הסביר שהוא ינצח במאבק ההתנתקות, מפני שהוא הצד המוסרי והצודק, אבל אין לו צורך בחומרי נפץ, "כי אנחנו העם"!

אז הם העם, והם ניסו. כמה שהם ניסו. חלק מאנשי 'מנהיגות' פרצו את הגבול לרצועת עזה, והשקיעו את כל יכולותיהם, כישוריהם, זמנם, ואפילו הונם – ועל כך יש להעריכם כמובן – בניסיון למנוע את ההתנתקות.

אבל התנתקות היה הייתה.

וזה עוד לא החלק הבאמת גרוע.

מה שבאמת גרוע הוא שאם אתה מניח שאתה העם, והעם כמותך מבין שההתנתקות היא אסון ופשע נגד האנושות והיהדות והגאולה, אם ברור לך שלא תהיה התנתקות כי לא תיתן, אם העם מבין שההנהגה (הלא-אמונית) חטפה את המנדט הימני וביצעה פשע שמאלני מן המדרגה הראשונה, אם כל אלו, מה אתה מצפה שיקרה בבחירות שאחרי ההתנתקות? די פשוט: שאלו שפעלו נגד העם ייזרקו, ואלו שהזהירו וייצגו נאמנה את העם יעלו בבחירות. אתה מצפה להתעוררות לאומית, לחיזוק אמוני, למשהו שיזכיר את מה שקרה במשאל הליכוד, שההצלחה בו נטעה ב'מנהיגות' תקוות רבות.

אך מה קרה בפועל? התרסקות מוחלטת של גוש הימין. הליכוד של "המורדים" זכה ל-12 מנדטים, והגוש כולו עמד על 32. המרוויחה הגדולה הייתה המפלגה שאנשיה דה-פקטו ביצעו את ההתנתקות, קדימה, עם 29 מנדטים, וסביר להניח שאם שרון היה מתמודד, היו להם עוד יותר. קשה לחשוב על סטירת לחי מטלטלת יותר לתפיסת עולם. מסתבר שהעם לא כל כך אמוני וימני, או שאולי תרדמתו הדוגמטית עמוקה מדי, ולהצית בו את זיק הנשמה היהודית תהיה מלאכה קצת קשה יותר. אבל אינני מודאג, האמוניים מומחים בלהציא שלל הסברים להכל, ודבר לא ישכנע אידיאולוג אדוק שהוא מפספס משהו במציאות. מספרים שמישהו אמר פעם לפילוסוף הגל שהתיאוריה שלו לא מתאימה למציאות. "אם כך, יש להחליף את המציאות!" ענה הגרמני המדושן-מעצמו.

Election banner
קמפיין נגד פייגלין. צילום: פלאש90

אפילוג

האם אשליות הגדולה של פייגלין ירדו לקרקע המציאות לאור כישלונו? מסופקני. אני מטיל ספק בשיקול הדעת האמוני של בכירי התנועה. אני מזכיר למשל כי מיכאל פואה קרא בזמן מלחמת לבנון השניה לסרבנות, עד שלא יתמלאו דרישותיו: "החלפת הצמרת הפיקודית של צה"ל. הרמטכ"ל, וחלק ניכר מהאלופים במטכ"ל … החלפת הקוד האתי של צה"ל בקוד יהודי … להחזיר את כל המגורשים ביהודה שומרון וחבל עזה ופליטי צד"ל לביתם ונחלתם". וזאת בזמן מלחמה קשה בצפון. לטעמי הלא אמוני כל כך, פואה היה צריך לשבת על דבריו בכלא, אבל גם כך לקרוא לסרבנות בזמן במלחמה מול חיזבאללה (בקביעה שממילא "התבוסה היא ברורה וידועה מראש") מעיד על סדר עדיפויות מעט תמוה לתיקון עולם, לפחות בעיניי.

כשלעצמי, אני מכיר את החבר'ה יותר מדי שנים. עברתי איתם יותר מדי פולמוסים, יותר מדי מאבקים, יותר מדי סבבים ותחקירים, מכדי להניח שהם יהפכו פתאום לריאליים ושמרניים במקום מהפכנים ואידיאולוגיים. קראו למשל את מאמרו של פייגלין מ-2012 במקור-ראשון, הוא נשמע בדיוק כמו עצמו הישן; הבעיה כולה נעוצה בכך שאין לנו א-לוהים, ולכן "האידיאולוגיה של הימין הקלאסי חייבת בסופו של יום לגרור אותו למחוזות של חורבן".

אבל אני תמיד משתדל להישאר פתוח להפתעות. יתר-על-כן, למרות שאני לא ממש קונה את הליברטריאניזם החדש של פייגלין (מפני שבסיס תנועתו הוא עדיין חרד"לי ו'מנהיגות' עדיין מדגישה בסיסמאותיה את אותו "תיקון עולם" והשקפה "אמונית"), אני בהחלט נותן לו קרדיט רב. יש לו חסרונות, אבל יש לו גם יתרונות רבים שחסרים למתחריו. מדובר באדם אינטליגנטי מאוד, מוכשר מאוד, רהוט ומעניין, ובנושאים מסויימים – אלו שאינם תקועים בקופסא האמונית-אידיאולוגית שמשתקת את ראיית המציאות הפוליטית נכוחה – מאתגר.

כך שאני בהחלט רוצה את פייגלין בפוליטיקה שלנו, אפילו כיריב בימין. חבל לי שעזב את הליכוד באופן קצת מביש, כמפסיד נרגן המתבכיין על רמאות וחיסולים (ולא בפעם הראשונה, וכביכול 'מנהיגות' לא החזיקו מעולם ברשימות חיסול בפריימריז) – אבל הוא החליט נכון. עדיף שיעזוב מאשר שיישאר. מבין הברירות שנותרו לו, זו הברירה המבישה פחות, מפני שהאפשרות השנייה היא להודות בכישלונו הפוליטי ולשבת בצד כמה שנים, ואצל הדתיים-לאומיים, אתם יודעים, הכלל היום ידוע: לא מתנצלים.

לסיכום, לטעמי קרה לגוש הימין דבר טוב עם עזיבתו של פייגלין. אני מאחל לו שיקים מפלגה חדשה ועצמאית, מפלגה שתהיה גלויה, שקופה ועצמאית. מפלגה שתשלב בין חזונו האמוני והליברלי, ותציג לציבור מצע נקי וישר. אם הציבור ירצה ויתרשם, פייגלין עוד יחזור (רק שלא ייתן לכל אחד להתפקד, עוד ישתלטו לו המפד"לניקים על המפלגה). כך עובדת השיטה הפרלמנטרית הישראלית, ואם כך יקרה אומר: פייגלין, ברוך שובך.

אבל בכל הנוגע לליכוד, אני חייב לומר, אחרי עיסוק ב'מנהיגות יהודית' שהחל לפני כ-11 שנה, לך לשלום.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. יפה. מעורר מחשבה.
    תמיד הפריע לי הצד האמוני של פייגלין וחוסר הריאליזם החמור שהוא לוקה בו, אבל חשבתי שאפשר להשתמש בו כמו שהוא רוצה להשתמש בליכוד.
    הוא יקדם דברים כמו לגליזציה, תפילה בהר הבית וכל מיני מאבקים קטנים שבהם אולי יש לו סיכוי, אבל במאבקים החשובים (ראשות המפלגה) הוא יפסיד ולכן הנזק שלו יהיה קטן מהתועלת.
    שורה תחתונה, אם הוא היה פחות מגלומן, הוא היה יכול להיות נכס טוב לימין.

  2. אני אשמח לשמוע מד"ר ברץ מדוע פייגלין הוא נטע זר בליכוד אם עמדותיו תואמות את חוקת הליכוד הרבה יותר מכל ח"כ מכהן מהליכוד, בטח יותר מנתניהו שבוגד בכל דבר אפשרי בחייו. נתניהו לעג אתמול בכנס אספסוף הליכוד לשמאל על רצונותיו לסגת משטחים, אבל זה לא הפריע לו לשאת את נאום בר אילן. ואיפה לדעתו צריכה לקום המדינה של העם השני? באוויר? אבל זה כמובן לא יפריע לעדת השוטים להצביע נתניהו שנוהג במפלגתו כדוצ'ה.
    תומך ליכוד צריך לבכות את לכתו של פייגלין מהמפלגה הכה עלובה ואפרורית הזו, מפלגה שלצערי הרב הפכה עם השנים פשוט למפא"י ב'. כמה פוליטיקאים (ולא מדינאים, חס וחלילה) בליכוד יכולים להגיד שהם כתבו ספרים ומאמרים שבהם הם מציגים את עמדותיהם, ולא רק בתחום המדיני, אלא גם בתחום הבטחוני, הכלכלי והחברתי?
    כמה צואה אכל פייגלין מנתניהו "הדמוקרט" לאורך השנים שניסה להדיר אותו ממפלגתו כאילו הייתה הלטיפונדיה שלו? איפה היית אז ד"ר ברץ?

    לצערי, החברה הישראלית הקולקטיביסטית והסוציאליסטית להחליא לא תתמוך בפייגלין ואני בהחלט חושב שהוא משלה עצמו – כוחו קטן מאוד, ואני בספק אם יעבור את אחוז החסימה במידה וירוץ במפלגה עצמאית. אבל לטעון שהוא פוגע במחנה הימין זו פשוט זריית חול בעיני הציבור. הליכוד היא לא מפלגה ימנית לפחות מאז ימיו של שמיר המנוח. היא בסה"כ מפלגת שמאל מתון, וככזו, שלא יתפלאו תומכיה הסומאים אם לאחר הבחירות תשב בממשלת אחדות עם העבודה, שהיא תאומה סיאמית שלה בלא מעט מובנים. הבית היהודי היא מפלגה של בני עקיבא, וככזו, תמיד תהווה קביים למפלגת הליכוד אך מעולם לא תיקח את הבכורה. העיקר שהאוכל יהיה כשר והכסף ימשיך לדפוק כמו שעון בדרך להתנחלויות. עוד בית כנסת ועוד קופת צדקה. מבחינה כלכלית, זו בטח לא מפלגת ימין. בן ארי וחבריו הם מפלגה על טהרת הגזע היהודי, ומבחינה כלכלית הם שמאל קיצוני (אריה אלדד אמר בעימות מוקלט עם דב חנין שעמדותיו הכלכליות תואמות לשלו). על ליברמן אני בכלל לא מדבר. עם מה נשארנו? פייגלין. לטוב ולרע.

    בהערת אוף-טופיק, מעניין לציין שלדעתו של ד"ר ברץ מיכאל פואה היה צריך לשבת בכלא על קריאתו לסרבנות במלחמת לבנון השנייה. באמת? ומה עם חופש הדיבור? הנה ברגע אחד עף לו כל הליברליזם מהחלון. טוב לדעת.

    1. צודק בכל מילה. פייגלין הוא ממשיך דרכו האמיתי של זבוטינסקי וברץ בתור מומחה לתורת זבוטינסקי חייב להודות בכך.

    2. כל מילה סלע! רק חבל שפייגלין לא יהיה ראש ממשלה, טוב גלות שלישית הנה אנו באים!

  3. למרות הכל עצוב לי כי יש באישיותו משהו שקוסם לי. אדם מנומס, שקול, מאופק, החושב לפני שהוא מדבר
    יש בו סוג מסוים של אליטיזם שאינו מנסה להציג עצמו כחם ועממי
    קצת בדומה לייקים של רחביה
    בעיני זה מושך

  4. פיגלין צריך לחבור לישי ובן ארי
    ועזרן ואמסלם
    והרב באגד ואמנון יצחק
    ועוד כמה פיגורות
    ולהקים מפלגה חזקה

  5. ממש נתתי חומר למחשבה. תמיד אהבתי את פייגלין אבל הכרתי רק את זה החדש. שקלתי אחרי שהעיפט אותו להצביע לבית היהודי או למפלגה שלו אבל עכשיו אני אשקול זאת מחדש

  6. ברץ, לי אישית מפריעה התמיכה הבלתי מסויגת שלך בליכוד ובנתניהו.
    זה נכון, אולי, שטכנית הליכוד הוא מפלגת ימין, ובמצב העניינים היום זה הרע במיעוטו.
    אבל איפה ערכי הליברליות איפה הכלכלה החופשית, הערכים שבארה"ב כל כך יודעים לשמר- פה אין חבר כנסת אחד שמייצג אותם, וגם לא יהיה בכנסת הקרובה. במקום זה אנחנו מקבלים מהליכוד חוקים מוזרים, מגבילים, ואנטי דמוקרטיים:
    1. חוק ישראל היום
    2. חוק שמגדיל את אחוז החסימה.
    3. חוק שמעלה את שכר המינימום.
    4. שום טיפול בבירוקרטיה הארורה, במערכת המשפט הכושלת, בועדי העובדים המוזרים.
    5. שמירה על הסדר הישן והריכוזי של התקשורת האלקטרונית ועוד

    למה בזה אתה לא מטפל, רק מתעסק במריבות בתוך הימין, בתחזיות פוליטיות ובמאבקי שליטה אישיים בתוך מחנה הימין המדיני.
    למה לא רואים במאמרים שלך גם קצת חזון ותקוה?

  7. הבעיה של פייגלין היא לא בקו ה"משיחי אמוני גאולי" שלו. להפך, הוא וחסידיו מתאימים לליכוד. הבעיה של פייגלין היא ב"נציות הלברלית" שלו שלא מתאימה לסדר היום בליכוד!

    1. אתה צודק ב 100%. מה שהפיל את פייגלין בסופו של דבר זו הביקורת שלו על הפנסיות התקציביות (ציפור נפשם של הערסים בליכוד), וחשיפת השחיתויות בחסות ממשלתית בשראל.
      וזה כל הסיפור כולו.

  8. בתור אדם שקורא לעצמו ליברל, האם אתה יכול להצביע על ח"כ אחד ליברלי, לפחות מבחינה חברתית-כלכלית, ברמתו של פייגלין? וזה לא שפייגלין הוא מינרכיסט. הוא ממש לא נמצא בקצה הסקאלה. אבל באמת שאין ח"כ אחד שמדבר על כלכלה חופשית. כולם מדברים על "רגישות חברתית", שמשום מה מיתרגמת בפועל אך ורק לחוקים סוציאליסטים.

    עצוב לי מאוד שהקול הימני חברתית-כלכלית היחיד בכנסת נאלם.

    ולגבי הטיעונים שלך נגד מנהיגות יהודית. חלקם הגדול מופרך לחלוטין. הליכוד שבר שמאלה ללא קשר למנהיגות יהודית – שרון ביצע את ההתנתקות הרבה לפני שפייגלין נבחר לכנסת. ע"פ סקר מהזמן האחרון הליכוד בראשות פייגלין משמר את כוחו הנוכחי בכנסת. התנהלות עסקנית היא כורח המציאות הפוליטית ואין שום דבר פסול ב"דילים". זוהי הדרך היחידה להגיע להישגים בפוליטיקה. נדמה לי שלא מזמן היה מאמר במידה שהסביר שזוהי בדיוק הסיבה שהשמאל יכשל.

    אני דיי בטוח שמרבית האופנוענים שהתפקדו לליכוד על מנת להוריד את עלות ביטוח החובה לרכב דו גלגלי לא מצביעים ליכוד, ודיי בטוח שגם מרבית ה"ליכודניקים החדשים" מצביעים שמאלה מהליכוד. יש המון קבוצות לחץ במפלגת השלטון. מה גם, שבכלל לא בטוח שהמתנחלים שהתפקדו לליכוד ולא הצביעו לליכוד הם חלק ממנהיגות יהודית. כפי שאתה בעצמך אמרת, יש עוד קבוצות שפוקדות מתנחלים בליכוד. אגב, מדובר על נתונים מ2004. יתכן שמאז היה שינוי.

    מסכים איתך שאכן עולה מהעניין הזה ריח לא נעים, אבל מכאן לפסול את מנהיגות יהודית בעוד מנהיגות יהודית הם היחידים בכנסת בעלי השקפה חברתית-כלכלית ימנית?

    נשמע לי שאתה, בתור מי שמכריז על עצמו כליברל ימני, פשוט יורה לעצמך ברגל.

  9. הניסיון לנתח את התנהלותו של פייגלין ולהעמיק במהלכיו הוא כמו הניסיון לעשות זאת כלפי התנהלותו ומהלכיו של בנט: שניהם גורמים זרים במחנה הלאומי, שמבקשים להחליש אותו. הראשון ניסה להחליש את המפלגה הגדולה ביותר במחנה הזה מבפנים, כדי שלא תצליח למצות את כוחה האלקטורלי, והשני מנסה להחליש אותה מבחוץ על ידי יצירת מפלגה שהיא "ליכוד ב'". פייגלין לא תרם לליכוד דבר, למעט יצירת חיכוכים בתוכו על עניינים שוליים – חיכוכים אשר כמובן מצאו אוזן קשבת בתקשורת והועצמו בדעת הקהל כדי להבריח מהליכוד תומכים פוטנציאליים. גם בנט לא תרם למחנה הלאומי דבר, למעט משיכת מצביעים תמימים מהליכוד ל"בית היהודי" כדי להחליש את המשילות של הליכוד, והחלשת ממשלת נתניהו בעת מבצע 'צוק איתן'. אם נוסיף לכך את התמיכה שלו בחוק לסגירת "ישראל היום", לא קשה להבין לאן פניו מועדות.

    1. הליכוד המחנה הלאומי?! הצחקת אותי.הליכוד שומר על הסטטוס קוו, בעד שתי מדינות ושלא לדבר על מינוי של פיצי לבני כשרת המשפטים, בעוד שהמלפגה שלה קיבלה מנדט אחד…

    2. אנונימית אינה בדיוק אנונימית אלא פועלת בחסות המושכים בחוטיהם של פייגלין ובנט אשר אינם חסים על אף טוקבק עברי ומנסים לנכש כל ניסיון להעמיד את הקוראים על משיכת החוטים הזאת.

    3. איזה תגובה עניינית, הצלחת לגמרי לסתור את דברי. אולי תתצטרפי לעיתונות השמאלנית, ממילא הם רק משתמשים במניפלציות כושלות כדי להצדיק את עמדותיהם

    4. אנונימית אינה בדיוק אנונימית אלא חיילת נאמנה במחלקת שטיפת המוח במכון למורשת סטלין: מי שמצביע על הטריקים במלחמה הפסיכולוגית של השמאל זוכה אצלה לכיוני "שמאלן". מלחמה היא שלום, הסכם אוסלו הוא חלון הזדמנויות, פייגלין הוא נציג אותנטי של הליכוד ו"אנונימית" היא ימנית שבאה פה לסמן את ה"שמאלנים".

  10. להאשים את משה פייגלין בכך שמפלגת הליכוד החילונית נהייתה שמאלנית, זוהי דמגוגיה עלובה ותו לא. רוב נציגי הימין החילוני הם חסרי עמוד שדרה, בניגוד לדתיים שלעמדותיהם יש בסיס איתן. החילוניות היא הפוסטמודרניזם, ריקה וחלולה ללא יכולות לבסס את טענותיהם, שהרי אי אפשר להסתמך רק על חשיבה אנליטית, לא לשווא אתם מכונים העגלה הריקה. אלמלא הדת לא הייתם פה, הייתם נשאר בגולה.

    "סבור שיש לשלול זכויות אזרח מערבים"- אוי אוי, רחמיי נכמרו עליהם. אפשר לחשוב עד כמה הגויים הגנו על יהודים וזכויותיהם, החל מאלפיים שנות פוגרומים וכלה בהפגנות האנטישמיות שנעשו במלחמת צוק איתן והפיגועים ביהודי צרפת. באופן ספציפי, מה כבר ערבי א"י עשו למעננו, מלבד אינספור פיגועים והאחרון שבהם זריקת בקבוק תבערה על ילדה יהודיה זכה ותמימה. "המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים"- מה הפלא שאתה מטיח ביקורת מלאת ארס כלפי משה פייגלין יהודי משכמו ומעלה בעודך מרגיש אמפתיה כלפי גויים ברברים, בדומה לשאר השמאלנים.

    1. הרב כהנא אכן צדק, חושבני שהוא אף לא ידע עד כמה.