הניחוח האליטיסטי האשכנזי החדש של מפלגת העבודה מסכן בעיקר את מרצ ויש עתיד.
בשל העיסוק הרב בהרכב הנשי של מפלגת העבודה, מתאים להשתמש בדימוי של שמלת קיץ אוורירית. אוורירית מדי. בגד מאוד נחמד, יפה ומחמיא, אך הוא מתאים רק לכמה ימים בעונה החמה. זה אינו בגד שמתאים לימי החורף. גם לא לסתיו. למה הכוונה? כפי שרבים כבר שמו לב – זו מפלגה של מדינת תל-אביב המורחבת. נשים לבנות אשכנזיות, שהן כמעט המלה האחרונה בשמאל הרדיקלי סובב הקמפוס ברמת אביב ומערכות העיתונים.
עם ההרכב הזה, העבודה נראית יפה אבל לא מנצחת. אין לה דמויות בטחוניות חזקות. אין לה ייצוג משכנע של הפריפריה. בכל משבצת יש לה מוצנח ממונה: עמיר פרץ הוא שני סרטים בכרטיס אחד – מזרחי, איש עיירות הפיתוח, וגם הסתדרותניק וקצת ביטחוניסט. זה לא הרכב לאומי. זה לא הרכב שהמפלגה יכולה להציע לציבור עם מועמדים לטיפול בבעיות שצצות ביום סגריר.
שמים את אבו מאזן בפרונט
זהו היום הגדול של שלי יחימוביץ'. שלי הוכיחה שהמפלגה עדיין שלה. מפלגת העבודה במהותה היא היום שמאל רדיקלי, סוציאל-דמוקרטית עם נטייה מאוד ריכוזית בכיוון של קומוניזם. על רקע הנוכחות המאוד דומיננטית של סתיו שפיר, איציק שמולי, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ' ויוסי יונה, אפשר לפרש חד-משמעית את ההופעה הציבורית של המפלגה כניסיון להציג פרופיל שמסתיר את התוכן הקשה והסוציאליסטי. מלכתחילה זו הייתה הסיבה לכך שהממסד והתקשורת הצליחו להביא להחלפתה של שלי יחימוביץ' ביצחק הרצוג. שלי ייצגה את התשתית הרעיונית החברתית-כלכלית של השלד המפלגתי. למי שזוכר, היא הניחה את כל הנושא המדיני על אש אחורית קטנה. היא אף הושיטה יד ידידותית למתנחלים.
עיתון 'הארץ' עם שחקן החוד נחמיה שטרסלר תקף את שלי ללא רחם. כך גם ידיעות אחרונות, שם רדף את שלי הפרשן המרכזי נחום ברנע. כך גם פרשנים תעמולתיים מסוגו של עקיבא אלדר. הם לא יכלו לסבול את זה שמפלגת העבודה לא מעלה לראש התורן ולראש סדר העדיפויות את אבו מאזן ואת הסדר השלום המיוחל.
אז הרצוג החזיר את אש"ף ואבו מאזן למקומם ואותת לאוליגרכיה המקומית, שהעבודה לא הולכת לאיים על עולם העסקים. הוא הציב מיד את שני המינויים החשובים שלו הרחק לפני ההליך הדמוקרטי של אנשי השורה בסניפים. הרחק מהישג ידם. הושיב את ציפי ליבני נטולת הבוחרים כמספר 2 במעמד שווה כמעט ליו"ר המפלגה, בהחלטה שסוכמה בין שניהם, ומיד לאחריה הכריז על מועמד המפלגה לשר האוצר פרופ' טרכטנברג. בכך גם שלל ממשה כחלון את האיש היחיד שיכול היה להעניק לו תנופה בבחירות, אבל בעיקר אותת לאוליגרכיה ולממסד שהם יכולים להירגע. שום מהפכנית משד' רוטשילד או אשה שהחשיבה את עצמה בעבר למרקסיסטית לא תהיה אצל הרצוג מספר 2 כמועמדת לתיק האוצר.
מה שמסמל את כוחה של מפלגת העבודה להעניק עדיין לגיטימציה, זו הסמיכות ברשימה של איש התנועה הקיבוצית איתן ברושי, מקום 18, ופרופ' יוסי יונה, איש השמאל המזרחי הרדיקלי במקום ה-23. האחד ציוני שורשי המייצג תנועה חלוצית שהובילה את המדינה אך כבר שנים מדשדשת בשוליים בתוך משבריה, תנועה שיחסה לקרקעות נע בין אחיזה חקלאית לדבקות נדל"נית מתעשרת; ואילו השני כאיש הקשת המזרחית לוטש את עיניו לאותן קרקעות כדי לפגוע בעצם בקיבוצים ולעשות חלוקה מחדש של בנק הזכויות. ובעיקר התפיסה שמייצג יוסי יונה מטרתה לעכב פיתוח ואכלוס בפריפריה של המדינה, תוך שההתיישבות הערבית עושה במרחב כבתוך שלה. גם ברושי וגם יונה, שתהום מפרידה ביניהם, מוצאים את עצמם יחד באותה רשימה.
הצרות של זהבה
כדי לתת למפלגת השמלה הקיצית המאווררת יתר משקל, צפוי בוז'י הרצוג לייבא איזה רכש בטחוני. מזכירים את האלוף עמוס ידלין, דור שני במפלגה, אם יחליט להצטרף, ואולי שר הביטחון לשעבר רא"ל שאול מופז. בשני המקרים אלו הם שחקני רכש. המפלגה שהוציאה מתוכה שרי ביטחון ושרי אוצר קיבלה פרופיל חדש. היא אינה מסוגלת להוציא מתוכה בעלי תפקידים בכירים.
במבט שטחי מהיר נראה שההרכב השמאלני של הרשימה עם הניחוח המאוד תל-אביבי בסגנון מעמד בינוני-גבוה, יאפשר למפלגה בטווח הקרוב לגדול על חשבון יאיר לפיד ומרצ. אלו שאלות של דימויים ולא של מהות. הסכנה היא בעיקר למרצ. עד כדי כך, שבהתקרב הבחירות עלולה מרצ להתקשות לעבור את אחוז החסימה כי בוחרי השמאל ירצו לחזק את הכוח המרכזי בגוש. לגבי יאיר לפיד יש פה סימן שאלה. לכאורה, הרשימה הנשית כפי שניתחנו קולעת גם לטעמם של בוחרי לפיד. אבל אם לפיד יזוז קצת ימינה ויצליח להתחבר עם בוחרי ליברמן וכחלון הוא לא ייפגע, וייתכן שיאסוף אליו את רוב קולות המרכז.
לאחר שהתקבלו התוצאות ציטט חנן קריסטל את אריק שרון: אתה רוצה להיראות יפה או שאתה רוצה לנצח?! רוצה לומר, עם ההרכב הזה העבודה לא תנצח. אבל מנגד, העובדה שאתה לא נראה יפה, לא מבטיחה שתנצח. הכוונה לליכוד.
המאבק האמיתי על תוצאות הבחירות מתבצע במרכז המפה הפוליטית ובעיקר בקרב צעירים יחסית.
הרשימה של העבודה משדרת משהו צעיר ואופנתי.
היא תקסום ביותר למתלבטים – שרבים מהם הם מצביעי פעם ראשונה ושניה
רוב אלו המעריכים גיל וניסיון אינם מתלבטים אמיתים בין הגושים. דעתם כבר מקובעת ולכן לא הם אלו שיקבעו את תוצאות הבחירות
מתלבטים בין מה למה? בין העבודה לחד"ש? רשימה גימיקית.
זו רשימה של קניבליזם פנימי של השמאל. חבר'ה כמו סתיו שפיר, יחימוביץ, יונה, ומיכאלי יכלו להתברג בקלות במרץ או בחד"ש. הרשימה הזו תגנוב קולות בעיקר למרץ. אולי גם קצת ללפיד שבו, בתור האופנה של הקיץ שעבר, כולם ינגסו. שיהיה לכולם לבריאות ולתיאבון.
יש להם הרבה תגובות בפייסבוק, רק כאשר מדובר בימנים שיורדים עליהם, כנ"ל בעיתון הארץ. זמנם עבר וברוך שפטרנו…
כולם קיצונים:
הליכוד הוא ימין קיצוני
הבית היהודי הם ימנים דתיים קיצונים (גם החילונים בבית היהודי הם דתיים קיצוניים, מסתבר)
העבודה היא שמאל מדיני וסוציאליסטי קיצוני
יש עתיד הם חילוניים קיצוניים (ואולי גם מעמד הביניים קיצוני, אני לא בטוח מה זה אומר)
מרץ הם תל-אביבים קיצוניים (מה זה בכלל?)
הערבים הם ערבים קיצוניים, החרדים הם חרדים קיצוניים, אם הגימלאים ירוצו הם יהיו זקנים קיצוניים, ואם עלה ירוק ירוצו הם יהיו מסוממים קיצוניים.
האם בין שלל המפלגות שמתקוטטות על קולנו יש גם מפלגה של מתונים קיצוניים?
, בעידן התקשורת המאסיבית זה לא משנה אם אתה נראה יפה, מנצח או מוכשר – מה שקובע הוא כמה כסף יש לך להוציא על שטיפת מוח תקשורתית בכל החזיתות: עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט. מניסיון החיים שלי אני יודע שהשמאל תמיד ידע לגייס כסף למטרה הזאת ולשתוק כשמבקשים את התייחסותו לגיוס הזה.
לדעתי ימני נשאר ימני
שמאלני נשאר שמאלני
יתכן שימני מאוכזב יחפש מפלגה ימנית אחרת
שלא תאכזבו שנית בתקווה כמובן.
וכן שמאלני מאוכזב יעבור למפלגה שמאלנית אחרת.
כמו כן יש דור חדש של מצביעים שמחפשים משהוא אחר.
אנשים מושפעים מתקשורת.מחברים.משפחה.
וכן הם מחפשים מנהיגים חדשים שיעשו שינוי.
כמו כן אנשים מגיבים לצורכי בעיות השעה
ואם יש מנהיג שמבטיח לסייע בנושא החם הם ילכו אחריו.
יאיר לפיד הינו שמאלני במהות הוא בעד פינוי ישובים
אז מה ההבדל בינו לשמאל כללי?
לכן הוא קיבל קולות מהשמאל.
מרכז זה שמאל לייט
מרץ שמאל קיצוני
העבודה שמאל בינוני
ליבני שמאל קיצוני ביותר חסר מעצורים.
לשמאל יש בוחרים מזרחיים רבים
והיה גם בעבר כך שיש לה מצביעים מזרחיים רבים
שמתחברים לה חברתית.
"לשמאל יש בוחרים מזרחיים רבים
והיה גם בעבר כך שיש לה מצביעים מזרחיים רבים
שמתחברים לה חברתית".- שטויות במיץ עגבניות, זה ידוע לכל שרוב יהודי המזרח ימנים, ואילו רוב השמאלנים הם אשכנזים.
מה זה שמאל לייט? יש גם שמאל כבד ושמאל הארדקור, ששונים כמובן משמאל קיצוני ושמאל מגניב?
"מרכז" זה פיקציה. מה שהתקשורת ממתגת כמרכז זה שמאל. נקודה. (לפיד, שינוי, הדרך השלישית, מפלגת המרכז..)
כחלון לעומת זאת הוא ימין. אין שום הבדל אידאולוגי בינו לבין הליכוד מבחינה מדינית (למרות הסיסמאות החלולות שהוא מפזר), גם לא חברתית כלכלית.
מה שמעניין זה שתמיד מדברים בתקשורת השמאלנית על גוש ימין מול גוש מרכז ושמאל. אין טעם לדבר על גוש שמאל (עבודה +מרצ +ערבים) כי סיכוייו לנצח אבודים מראש.
זה מה שהיה בבחירות האחרונות, וזה יקרה שוב.
יש צעירים המתלבטים ביו יש עתיד והבית היהודי
עכשיו הם יוכלו להוסיף גם את העבודה לרשימת המפלגות המגניבות
גועל נפש, אם כבר אני מתלבטת בין הבית היהודי לעוצמה יהודית, עכשיו כשאלי ישי הצטרף(אני לא תומכת באף אחד ממפלגת ש"ס, אך הצטרפותו של האידיוט השימושי אולי תאפשר מעבר של אחוז החסימה)