נשים, הדרך לביטחון אישי עוברת בנישואין

מחקרים מוכיחים כי נשים וילדות יהיו בטוחות יותר אם פחות גברים זרים יסתובבו סביב הילדים שלהן • גברים תוקפים נשים בנסיבות שונות, אבל הסיכוי שילדות החיות בנפרד מהאבות הביולוגיים שלהן יפלו קורבן לתקיפה מינית עולה בהרבה

התגובה הדרמטית ברשתות החברתיות למסע הירי במכללת סנטה ברברה במאי בשנה שעברה – שקיבל את ההאשטאג YesAllWomen# – העלתה למודעות הציבור את האמת הקשה: מיליוני צעירות ונשים בוגרות ברחבי ארצות-הברית נפלו קורבן להתעללות, תקיפות או אונס על-ידי גברים; ועוד נשים רבות חוששות שהן עלולות להיות קורבנות לתקיפה כזאת. כפי שכתבה שרה קליף ב- Vox: "סקר שנערך בקרב נשים אמריקניות ברחבי ארצות הברית מצא שיותר ממחצית מהנשים (51.9%) דיווחו שהן חוו אלימות פיזית בשלב כלשהו בחייהן".

ההצפה הזו במדיה החברתית סביב הנושא, ממחישה בבירור כי יש גברים המהווים איום ממשי על רווחתן הפיזית והנפשית של נשים וילדות. אבל מה שמטושטש בשיח הציבורי בנושא האלימות נגד נשים זו העובדה הברורה, כי ישנם גברים רבים אחרים, שיכולים להגן על נשים באופן ישיר ועקיף בפני איומים אלו. הגברים האלו הם האבות הביולוגיים והגברים הנשואים.

בשורה התחתונה, הנתונים מוכיחים באופן חד-משמעי כי נשים נשואות בטוחות יותר מאשר נשים שאינן נשואות, כמו כן ילדות שגדלו במשפחות תקינות בנוכחות הורים נשואים ואב ביולוגי תהיינה חשופות פחות להתעללות או לתקיפה מאשר ילדים החיים בנפרד מאבותיהם.

אבא יש רק אחד

נתחיל באיום כלפי ילדות. תמונה מקיפה ביותר לגבי התעללות מינית ופיזית נגד ילדות (ובנים) מגיעה עולה מהמחקר הארצי הרביעי על השכיחות של התעללות בילדים והזנחתם. כפי שמראה הגרף למעלה, ילדים שאינם חיים באותו בית יחד עם אביהם הנשוי נוטים יותר ליפול קורבן להתעללות. יתר על כן: הסיכוי של ילדות וילדים החיים במשק בית משותף יחד עם גבר שאינו קרוב משפחה של אמם – בדרך כלל בן זוגה – ליפול קרבן להתעללות, גדול אף יותר. אכן, הדו"ח מציין שרק 0.7 מכל 1,000 ילדים החיים יחד עם שני הורים ביולוגיים נשואים עברו התעללות מינית, לעומת 12.1 מכל 1,000 ילדים החיים יחד עם הורה בודד שיש לו בן זוג שאינו נשוי לו. "התוצאות מהמחקר הפדרלי הזה עולות בקנה אחד עם מחקרים אקדמאיים בנושא (ראו כאן וכאן) המראים ש"יש סיכוי רב יותר שילדות החיות בנפרד מאבותיהן הביולוגיים יהפכו לקורבן", והסיכון גבוה במיוחד כאשר נכנס לתמונה אב חורג או בן זוג של האם.

הסיכון של התעללות פיזית גובר גם כאשר ילד או ילדה חיים בנפרד מאביהם, שוב, בייחוד כאשר נמצא במשק הבית גבר זר, שאיננו קרוב משפחה. מחקר משנת 2005 שפורסם ב-Pediatrics מצא כי "הסיכוי שילדים הגרים במשקי בית יחד עם בוגרים שאינם קרובי משפחה שלהם ימותו כתוצאה מפגיעה פיזית גבוה פי 50 מזה של ילדים החיים יחד עם שני הורים ביולוגיים".

בטוח יותר עם גבר יציב

גם נשים בטוחות יותר במסגרת נישואין. כפי שמראה הגרף לעיל (שמקורו במחקר של משרד המשפטים האמריקני), לנשים נשואות הסיכוי הקטן ביותר ליפול קורבן לאלימות מצד בן זוגן. הן גם חשופות פחות לפשעים אלימים באופן כללי. מחקר נוסף של משרד המשפטים האמריקני גילה כי בדרך כלל, לנשים שמעולם לא נישאו סיכוי גבוה פי-ארבעה ליפול קורבן לפשע אלים, בהשוואה לנשים נשואות. השורה התחתונה היא שלנשים נשואות הסיכוי הקטן ביותר להיאנס, להיפגע מתקיפה או שוד לעומת הנשים הלא נשואות.

מה קורה כאן? מדוע נשים בטוחות יותר כשהן נשואות ומדוע ילדים בטוחים יותר כשהם חיים יחד עם אבותיהם הביולוגיים?

המחקר מגלה כי הנישואים מספקים מידה של יציבות ומחויבות של האב למערכת היחסים עם ילדיו. האבות הביולוגיים הם יותר קשובים ומעורבים בחיי ילדיהם, כי הם מצפים שמערכת היחסים עמם תתמיד. ולהיפך, גברים שאינם קרובי משפחה מגלים נטייה פחותה לקיים אינטראקציה ממושכת עם ילדי המשפחה. כפי שהסביר החוקר דייויד פינקלהור, מנהל מרכז המחקר על פשיעה נגד ילדים של אוניברסיטת ניו המפשייר, "התמיכה הרגשית והפיקוח" שאבות מספקים לילדיהם הביולוגיים יכולים לצמצם את מידת החשיפה של הילדים לתוקפים פוטנציאליים.

לגבי נשים, חלק מההסבר נובע ממה שקרוי בפיהם של אנשי מדעי החברה "הטיית בחירה", כלומר, רוב הנשים הנשואות בחרו להינשא מכיוון שהן חוו מערכות יחסים בריאות ובטוחות יחסית, בעוד שהנשים הלא נשואות, בחרו כך מכיוון שמערכות היחסים שלהן היו מעורערות מלכתחילה. כמובן, סביר גם שנשים במערכות נישואים מעורערות יבחרו להתגרש. הנישואים הם התוצאה של מערכות יחסים טובות, ולא הגורם להן.

אך מעבר לכך, מתקבל הרושם כי הנישואין גם גורמים לשינוי התנהגות אצל גברים, ומובילים אותם להתנהגות טובה יותר. אחרי שהם מתחתנים גברים נוטים להתיישב במקומם, להיות קשובים יותר לציפיות של ידידים ושל בני משפחה, ולהיות נאמנים ומחויבים יותר כלפי בנות הזוג – גורמים המצמצמים את הסיכון לאלימות.

יתר על כן: סביר יותר שנשים נשואות יתגוררו בשכונות בטוחות יותר, שיהיה להן בן זוג השומר על הביטחון הפיזי שלהן, ושהן יבלו פחות זמן בסביבות מפוקפקות שקיים בהן סיכון גבוה יותר ליפול קורבן לאונס, שוד או תקיפה.

ללא ספק, אין צורך לצפות בסדרה כמו 'המיטה עולה באש' (The Burning Bed) או בסרט מקום מבטחים (Safe Haven) כדי להכיר בכך שגברים נשואים עלולים להתעלל בנשותיהם או בבנותיהם. הנישואים אינם תרופת פלא נגד אלימות גברית. אך קיים סיכוי קטן בהרבה שאבות נשואים ינהגו באלימות לעומת גברים שאינם קשורים בקשרי נשואים או בקשר ביולוגי עם בנות זוגם או ילדותיהם. ביסודו של דבר, אבות נשואים מספקים הגנה ישירה בכך שהם דואגים לרווחתן הפיזית של נשותיהם ובנותיהם, והגנה בלתי-ישירה בכך שהם מגבירים את הסיכויים שהן יחיו בבתים בטוחים ולא ייחשפו לגברים העלולים להוות איום.

ובכן, חברות, אם אתן התוצר של מערכת נישואין טובה ואתן חשות בטוחות יותר כתוצאה מכך, הרימו כוסית לכבוד אבא בהזדמנות הקרובה.

 __________

וו. ברדפורד ווילקוקס, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה, מנהל את פרויקט כלכלת הבית ב- American Enterprise Institute ואת המכון ללימודי משפחה.

רובין פרטוול ווילסון הוא פרופסור למשפטים בקתדרת Roger and Stephany Joslin ומנהל התכנית לדיני משפחה ומדיניות באוניברסיטת אילינוי.

המאמר פורסם לראשנה ב'וושינגטון פוסט', אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.