מה קורה במחנה הציוני? יונה לבני, טרכטנברג נגד יחימוביץ, ואתמול, עמר בר-לב, מחלל את קודש הקודשים: "אבו מאזן לא פרטנר".
חם, אפילו חם מאוד היה אתמול בבנין 301 של אוניברסיטת בר אילן. בהזמנה לארוע פורסם כי בקמפוס צפוי להיערך עימות פוליטי "משולש", אך כנראה שהאחראי על ההזמנה הוא סטודנט במדעי הרוח או החברה, כי מספר המתעמתים עמד דווקא על ארבעה — דני דנון, ינון מגל, עפר שלח ועומר בר לב, שהחליף ברגע את האחרון את מרב מיכאלי.
בר לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, 'הביטחוניסט' של לבני ובוז'י שנבחר רביעי בפריימריס האחרונים בעבודה, אמנם רוצה להחליף את נתניהו, אך בניגוד לראשי מפלגתו — הרצוג ולבני — הוא דווקא חושב שהבעיה של הסכסוך מצויה בצד המזרחי יותר של ארץ ישראל. "כרגע אין לנו פרטנר בצד הפלסטיני", אמר בר לב ל-200 הסטודנטים מבר אילן שנכחו בכנס.
הדברים של בר לב נגד אבו מאזן, המנוגדים לרוח השלום והאחווה שמשרים הרצוג ובעיקר לבני, מצטרפים לשתי התבטאויות אחרות המעידות על מחנאות במחנה הציוני. כך למשל, חשיפת המתקפה של פרופ' יוסי יונה, כיום מספר 23 ברשימה, על לבני ("היא לא יותר טובה מביבי") רק לפני כשנתיים; וכן ההקלטה העדכנית הרבה יותר של פרופ' מנואל טרכטנברג, מספר 11 במחנה הציוני, כי "שלי יחימוביץ' לא תקבע את המצע הכלכלי של המפלגה".
מישהו פה צריך דחוף שיעור בהיסטוריה
מלבד ההצהרה של מועמד המחנה הציוני, בכנס אתמול בבר אילן הופקו שתי תובנות שלא קשורות באופן ישיר לבחירות הקרובות.
דני דנון יכול לפצוח בקריירה שניה כסטנדאפיסט, אולי בהשראת הקומיקאי שגיב פרידמן עימו חלק דנון את ספסל הלימודים בתיכון בליך. "יש לי פתרון לסכסוך, ואפילו כתבתי על זה ספר", אמר דנון, והמשיך לפאנץ': "הייתם מאמינים, ליכודניק שכותב ספרים? ועוד באנגלית?". מצד שני, דנון עורר גיחוך קל, כשטען כי נתניהו "היה קרוע" כשאיים להתפטר מתפקיד סגן שר הביטחון לפני הפעימה הרביעית שבסופו של דבר לא התממשה).
התובנה השניה היא שלבר לב, בעל העבר הצבאי המפואר, לא יזיק שיעור זריז בהיסטוריה של ארץ ישראל. "אני זוכר שזו הארץ שלנו", אמר בר לב, "אבל אני גם זוכר שהפלישתים ישבו לפנינו באזור יהודה ושומרון". איש המחנה הציוני אולי שכח, או שלא ידע, כי הפלישתים, בני המאה ה-12 לפני הספירה, כלל לא הגיעו לחלקה הפנימי של ארץ ישראל, אלא התיישבו אך ורק לאורך חופיה, משפך הירקון ועד לעזה.
בר לב, אם נשאל מונחים מעולמו של הפוליטיקאי העתידי של אלי אוחנה (העימות נערך לפני שנודע על שריונו של הכדורגלן בבית היהודי), לא שיחק במגרש הביתי שלו. הקמפוס בבר אילן ידוע באוריינטציה הימנית-דתית שלו, ובהתאם, תאי הסטודנטים הדומיננטיים בו, בסדר יורד, הם של הבית היהודי (באופן מפתיע, תא הסטודנטים של המפלגה הוקם באוניברסיטה רק לפני שנה), הליכוד ויש עתיד. מיעוט קטן של סטודנטים מתא אופק של השמאל היה לבוש בחולצות כחולות עליהן התנוסס הכיתוב התמוה "תא סטודנטים ברוח ערכי תנועת העבודה". תהיתי מדוע באופק מזדהים רק עם רוחו של בוז'י ולא גם עם גשמיותו הדומיננטית, ואחד מחברי אופק השיב במרמור קל כי מדובר בנוסח קבוע, שהיה קיים "לפני שלבני באה אלינו, וגם אחרי שהיא כנראה תלך לבית הפוליטי הבא שלה".
אגב זגזוגי לבני, דנון הזכיר כי לבני הנערה היתה פעילה עימו בתנועת בית"ר והוא זוכר כיצד שרה בגרון ניחר "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". "מאז", ציין דנון, "לבני עברה לליכוד, משם לקדימה, לתנועה, והיום היא בעבודה. לפי ההיגיון הזה, בבחירות הבאות היא תעשה רוטציה עם זועבי בבל"ד". דנון מילא את מכסת הזועבי שלו, אך לפחות עורר צחוק בקהל, וגם בקרב חברי הפאנל.
השלום לא ריאלי? לא נורא, העיקר הכוונה
העימות בין ארבעת הח"כים היה אמנם ענייני, אך במידה מסוימת, התנהל במתכונת שיח של חרשים. הוויכוח בין שלח ומגל על סוגיית הליבה הקריטית ביותר כיום — הצורך לאזן בין ביטחון לדמוגרפיה — לא אותגר בשאלות על ההשלכות ארוכות הטווח של הצעותיהם: מגל, בנוגע להיתכנותה הקלושה של תכנית בנט לסיפוח שטחי C וסכנת הבידוד העולמי הכרוכה ביישומה; ושלח, בנוגע לסיכון הבטחוני האדיר שהוא וחבריו לשמאל מציעים כדי לשמור על הדמוגרפיה.
בר לב הצטרף לדיון, אך שחרר משפט שיו"ר מפלגתו הרצוג כנראה לא היה סומך עליו את ידיו. "ראינו מה קורה עכשיו בסוריה", אמר בר לב, "אחרי עשרות שנים בהן מיעוט עלאווי שלט ברוב סוני. אנחנו לא רוצים להיות במצב דומה". דנון ומגל התרעמו על ההשוואה, אך בר לב המשיך. "אנחנו צריכים להיפרד מהפלסטינים. לדאוג שהם לא יצטרכו אותנו בשביל חשמל ומים, כדי שהעולם לא יראה בנו אחראים עליהם". בר לב הצהיר כי לדעתו יש להקים מחדש שדה תעופה בעזה, "כדי שיהיה להם מה להפסיד", וכשהזכירו לו ששדה התעופה הקודם הופצץ ע"י צה"ל לאחר ששימש בסיס לטרור, הציע איש המחנה הציוני שאם הדבר יישנה, נהרוס אותו פעם נוספת. "אז למה לבנות אותו מלכתחילה?", תהה אחד הסטודנטים. בר לב השיב: "כדי שיראו שיש לנו כוונות טובות".
כאן הגיעה אתנחתא קומית כשבר לב הביע סיפוק מכך שמגל "יושב לשמאלי". איש הבית היהודי לקח לעצמו מספר שניות ושלף פאנץ' משלו: "הם רואים אותי מימין".
לאן נעלמו הפוסט ציונים מהמחנה הציוני?
העימות אתמול אמנם נסב על הנושא המדיני, אך דני דנון ביקש לנצל את הקהל הימני בבר אילן כדי לעשות סוף לשלום הקר בין הליכוד לבית היהודי. "מי שיצביע לבנט, עלול לקבל את בוז'י ראש ממשלה", הזהיר דנון, שהתחמק מהשאלות על הבנייה הדלה של הליכוד בהתנחלויות, וביקש לאתגר את הטיעון, עליו גם חזר ינון מגל בעימות אתמול, כי הבית היהודי היא המפלגה היחידה שמתנגדת למדינה פלסטינית. "אם הפלסטינים ימשיכו לנקוט בצעדים חד-צדדיים, כמו הפנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג", אמר דנון, "לא מן הנמנע שננקוט בצעדים חד צדדיים משל עצמנו, כמו החלת ריבונות על גושי ההתיישבות". בתום הכנס הסביר לי דנון כי מדובר בדעתו האישית אמנם, אך הוסיף כי גם מבחינת נתניהו, "מדובר באופציה ריאלית".
מגל לא הגיב לדברים מעל הבמה, אך בשיחות עם סטודנטים בתום העימות הביע בטחונו כי נתניהו בכל מקרה יהיה ראש ממשלה, ולכן הצבעה לבית היהודי רק תחזק את גוש הימין. איש הבית היהודי, שהחל לאחרונה לשמור שבת כחלק מתהליך חזרתו בתשובה, הבהיר אמנם כי הוא מתנגד לסרבנות מימין, אך ציין כי סירוב "היא זכות קצה ששמורה לכל חייל".
בדיון על סערת הנאום של נתניהו בקונגרס, תקף בר לב כי "ביבי עשה זובור לאובמה". שלח אף הגדיל לומר כי ההתנהלות של נתניהו מסייעת לאיראנים. "חברי קונגרס דמוקרטים שרוצים לתמוך בסנקציות על איראן", אמר שלח, "לא יעשו זאת, כי הם מרגישים שנתניהו דוחק את הנשיא שלהם לפינה, והם חייבים לעמוד מאחוריו". דווקא מגל יצא להגנתו של ראש הממשלה כשטען כי "אין מי שמכיר את האמריקאים כמו ביבי", וציין כי "אובמה אולי לא שונא ישראל, אבל גם לא רחוק מכך".
לקראת תום הדיון, כשהאווירה הפכה משוחררת יותר, העלה מגל נקודה מעניינת. "זה הפאנל השני שלי עם בר לב היום", ציין מועמד הבית היהודי. "בבוקר, הוא החליף את סתיו שפיר שמתנגדת להמנון, ועכשיו הוא מחליף את מרב מיכאלי שקוראת לאמהות לא לשלוח את ילדיהן לצבא בגלל הכיבוש. יכול להיות שבמחנה הציוני מנסים להעלים מכם את נציגיהם לכנסת הפוסט-ציונים?". פעילי הבית היהודי הגיבו בתשואות, ובר לב כרה לעצמו בור עמוק כשניסה להתכחש להקלטה בה מיכאלי אומרת את הדברים, שחור על גבי לבן.
דנון סיכם: "כל מי שיושב פה בשולחן הוא ציוני. ההבדל היחיד שיש ציונים שצודקים (הצביע עליו ועל מגל), ויש ציונים שטועים (הצביע על בר לב ושלח). תדאגו שאלו שצודקים ינצחו". בר לב ושלח הביעו בחיוך הסכמתם לדברי דנון, תוך היפוך היוצרות כמובן. אז מי אמר שגם בעיצומה של מערכת בחירות סוערת, הפוליטיקאים לא יכולים לייצר רגעים, קטנים אמנם, של קונצנזוס.
סתם בשביל הדיוק, הפלישתים הגיעו עד בית לחם בסוף ימי שאול.
מים לדוד המלך מים מים לדוד..
הם אמנם לא היו שם לפנינו, כי בתקופה ההיא היו כאן עמים אחרים שצמצמו את הפלישתים למישור החוף, אבל מאז שעם ישראל הכרית את העמים האלה הם הצליחו לא פעם להרחיב את גבולם על חשבון ממלכת ישראל הלא מאורגנת.
סתם לדייק את הדיוק שלך…
הפלישתים מעולם לא גרו מעבר למישור החוף הדרומי. הם אכן הגיעו לכל מיני מקומות כמו בית לחם (בזמן דוד המלך) או גבע בנימין (בזמן שאול) אבל אלו היו רק מחנות מלחמה ולא בתי מגורים.
כותב המאמר צודק.
ואין לשכוח שאין כל קשר בין הפלשתים יוצאי כרתים, אירופאים אוכלי חזיר ודוברי עברית/כנענית/פניקית , לערביי פלסטין יוצאי חצי האי ערב אוכלי חלאל ודוברי ערבית..
כמובן, חוץ מהעובדה שלאחר הכיבוש הערבי של האזור, רבים מתושביו – יהודים, פונים, ארמים, הלנסיטים ואחרים – המירו בהדרגה את שפתם לערבית ואת דתם לאסלאם.
מצאת כלי גנטי המסוגל למפות מי מתושביה הערבים של הארץ בימינו הוא צאצא מהגרים מחצי האי ערב ומי צאצא יושביה הקודמים שהמירו את דתם? כדאי שתמהר ותפרסם מאמר בנייצ'ר במקום תגובות במידה.