הספר 'ניצחון הציונות' יצא בעיתוי מושלם: לידתם של הפוסט-ציונים ב'עבודה'. גם בן גוריון לא היה עובר את 'מבחן הציונות' של סתיו שפיר.
סיפרו של ד"ר עמנואל נבון, 'נצחון הציונות', יצא בעיתוי מושלם: הגדרת 'מיהו ציוני' עומדת במרכזה של מערכת הבחירות הנוכחית • הרצוג וליבני החליפו את שמה של מפלגת העבודה ל'מחנה הציוני', וערערו את אחד הקונצנזוסים האחרונים שנותרו בחברה הישראלית • לנוכח הסתננותם של גורמים פוסט-ציונים לשורות המפלגה, ספרו של נבון תוהה האם בן גוריון היה מצביע למפלגתה של סתיו שפיר
השאלה החשובה ביותר בכל מערכת בחירות אינה העמדות השונות שבהן דוגלות המפלגות השונות; אלה משתנות רק לעתים נדירות, ורק לעתים נדירות משתכנעים אנשים לשנות את דעותיהם.
השאלה הקריטית ביותר, שעליה מנסים האסטרטגים של הקמפיינים להשפיע היא במה יתמקדו הבחירות האלה. היועצים יודעים כי למפלגה שתגדיר את המסגרת הנכונה ותקבע את סדר היום, יהיה הסיכוי הגבוה ביותר לנצח.
ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי במערכת הבחירות הנוכחית המומחים הופתעו. המחשבה הייתה שהבחירות הקרבות יתמקדו בנושאי כלכלה וחברה. ככלות הכל, מחירי הדיור שהציתו את המחאות ב-2011 עדיין נמצאים בעלייה. לכאורה יאיר לפיד נכשל כשלון חרוץ כשר האוצר, והכלכלה נראית כנחלשת אחרי שנים של צמיחה תחת הנהגת הליכוד. זו נראתה כסערה מושלמת.
היו כאלה שהאמינו שהבחירות יתמקדו בנושא הבטחוני, כפי שקורה לעתים קרובות. בואו לא נשכח שישראל סיימה רק בסוף הקיץ האחרון עימות חמור וממושך מדי בעזה כשלא מעט שאלות נשארו בלתי-פתורות. 66 חיילים ושישה אזרחים נהרגו, מרביתם בחורים צעירים שמותם גרם לאבל לאומי, והלוויותיהם צבעו את הקיץ בצבעים שונים ממה שאנחנו מורגלים בפסטיבלים. הזעזוע הזה, חשבו החכמים, לא יישכח במהרה.
נראה שכל התיאוריות הוכחו כשגויות – כיון שכיום, השאלה החשובה ביותר הנשאלת במערכת הבחירות הזאת היא: מיהו ציוני?
הציונות מוגדרת מחדש למטרות פוליטיות
סיפרו של ד"ר עמנואל נבון 'נצחון הציונות' יצא בעתוי מושלם מבחינה זו. לא הוא המציא את ההסכם בין יצחק הרצוג וציפי ליבני, שמיזגו יחד את מפלגותיהם 'העבודה' ו'התנועה' ליצור הפוליטי שנקרא 'המחנה הציוני'. העניין "הציוני" חלחל מבלי משים למוקד מערכת הבחירות. בעוד שניתן היה לחשוב תחילה שהרצוג וליבני עלו על רעיון מיתוגי מתוחכם, משום שבכך יתקשה כל מי שמחשיב את עצמו כציוני להצביע נגד מפלגה כזאת, נראה שצעד זה חוזר אליהם כבומרנג.
עם תום הפריימריס במפלגת העבודה, נבחרו מועמדים רבים שעמדותיהם לא עולות בקנה אחד עם ציונות גאה; הם אפילו זכו במקומות גבוהים ברשימת המפלגה. זו היתה אות לפתיחת קמפיין מיידי מצד מפלגות הימין לחשיפת אמירות בעייתיות שאפיינו את המועמדים האלה בעבר: סתיו שפיר כינתה את 'התקוה' "המנון גזעני", מרב מיכאלי קראה לאמהות לא לשלוח את בניהן לצבא בגלל "הכיבוש", פרופ' יוסי יונה, פנים חדשות ברשימה, אמר פעם שיש לו בעיה עם המונח "ציונות". אפילו יו"ר המפלגה יצחק הרצוג אמר פעם, שהביטוי 'מדינה יהודית' הוא "מוטעה לחלוטין" (סרטון למטה).
בתגובה להאשמות בגין אנטי-ציונות, יצא 'המחנה הציוני' עם סרטוני וידיאו שבהם טענו שהם הציונים האמיתיים! איך? על-ידי הגדרה מחודשת של משמעות הציונות, וקשירתה למצע הפוליטי של המפלגה. במילים אחרות, הקמפיין של 'המחנה הציוני' מציג אותם בתור הציונים האמיתיים – כי הציונות מוגדרת מחדש: מעכשיו ציונות זה כל מה שנאמר במצע של מפלגת העבודה ליבני.
חסל סדר הגדרה עצמית של יהודים, חסל סדר אהבת ארץ ישראל. רק המצע של 'המחנה הציוני'.
נבון נגד ביינרט
לא נעים לומר, אבל ניתן היה לצפות להתנהגות כזאת מצד השמאל. חוץ מזה, זו לא הפעם הראשונה שהשמאל מנסה להגדיר מחדש עקרונות ציוניים כדי להצדיק את הפרספקטיבה הפוליטית שלו.
בעל הטור היהודי אמריקני פיטר ביינרט, שגם הוא טוען שהוא מדבר בשם הציונות, מביא בספרו 'משבר הציונות' שיצא ב-2012 הגדרה חדשה לגמרי של הציונות – ומגיע למסקנה המעוותת שהמעשה הציוני הנכון הוא להקים מדינה פלסטינית.
תשכחו מהגדרה עצמית יהודית. הגדרה עצמית פלסטינית היא מה שחשוב לפי ה"ציונות" שלו. תשכחו מאהבת ארץ ישראל, הנסיגה מארץ ישראל היא הדרך הציונית.
סיפרו של עמנואל נבון, אינטלקטואל ציוני שמרן, המתבטא בלשון מאופקת, ניתן לקריאה כתשובה מוחצת לטיעוניו של ביינרט. תמונה שמצייר נבון בספר 'נצחון הציונות' מדאיגה. הוא מתאר כיצד נכנסו אלמנטים פוסט-ציוניים ואנטי-ציוניים אל שכבות האליטה בחברה הישראלית – האקדמיה, בתי המשפט, והתקשורת.
אליטות אלה עושות שימוש בכוח המצוי בידיהן לקידום מדיניות הרסנית המסכנת את קיומה של מדינת ישראל. כמובן, הם עושים זאת בשם עקרונות דגולים – כמו הציונות והדמוקרטיה – אותם הם מגדירים מחדש לפי המטרות שלהם.
התופעה שתיאר עמנואל נבון מתרחשת מזה זמן בשקט, מאחורי הקלעים, כשהשמאל מנצל כמה פרצות במערכת הישראלית כדי לשמר את הכוח בידיו. תהליך זה מתרחש ביקום מקביל לזה הפוליטי, בו העם בוחר פעם אחר פעם בימין.
לדוגמה, בישראל, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על-ידי ועדה שבה מחזיקים השופטים המכהנים בסמכות וטו. במילים אחרות, היות שההרכב הנוכחי של בית המשפט מחזיק בעמדות השמאל, לכן יישאר תמיד בית המשפט בידי השמאל.
אלא שבשנים האחרונות התחילו כמה מחוקקים בכנסת לדבר בקול רם וניסו לתקן פרצות אלו באמצעות הנהגת רפורמות במערכת הקיימת. ח"כ יריב לוין הוביל מספר הצעות של מנהיגים פוליטיים שביקשו לחזק את הדמוקרטיה הישראלית כנגד ההשתלטות הפוסט-ציונית. נראה שהשמאל הקיצוני הבין שללא כוח פוליטי משמעותי, הוא לא יוכל לשמור בידיו את הכוח שניכס לעצמו לאורך זמן. מצד שני, לסיעה זאת אין סיכוי להיבחר בלי להוליך את הציבור שולל. לפיכך, נראה שהשמאל הקיצוני מצא פתרון: להסתנן למפלגת העבודה שהיא ציונית באופן מסורתי, ולהשפיע עליה מבפנים.
בן גוריון או סתיו שפיר?
לכן, לא היינו צריכים להיות מופתעים באמת מזה ששאלת המפתח במערכת הבחירות הזאת מתמקדת בהגדרת הציונות.
דוד בן גוריון – ראש הממשלה הראשון של ישראל, מייסד המדינה היהודית והמנהיג של תנועת העבודה בעבר – לא היה מצביע כנראה עבור מפלגה שנציגים בכירים בתוכה קוראים לאנשים להימנע משירות בצה"ל, או משמיצים את ההמנון הלאומי, או מרגישים שצפוף להם עם המילה 'ציונות'.
בעוד שסוגיות אחרות כמו בטחון או כלכלה הן בעלות חשיבות אדירה בוויכוח בין מפלגות ציוניות, קיימת שאלה מקדימה וחשובה עוד יותר: אילו מהמפלגות הן ציוניות? אילו מפלגות מאמינות בקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית? הרשימה שנבחרה על-ידי מפלגת העבודה לבחירות האלה מראה ש'המחנה הציוני', ולא חשוב איך הוא מגדיר את עצמו, מעוררת סימני שאלה וזאת בניגוד לעמדתו של בני בגין.
השמאל הציוני צריך למצוא אלטרנטיבה חדשה כשילך לקלפי בחודש מארס הקרוב.
ההגדרות החדשות של הציונות הם שלכם, ממתי תפיסת הציונות של הרצל, או תפיסת הציונות כפי שזו מופיעה במגילת העצמאות היא בעייתית? אתם – אתם זה מי שמשתייך לגישה אותה מציג כותב המאמר, עיוותתם אותה, לקחתם תפיסת ציונות שהייתה שנים בשוליים והחלטתם שהיא תמיד הייתה מיינסטרים, האשמתם אנשים שלפני 15 שנה לא היו חולמים שיקראו להם אנטי-ציוניים או -פוסט ציוניים – לכאלה, מוקצים שכדאי ואף רצוי שיזיזו עצמם מהמדינה היהודית, ובעיקר, רידדתם את השיח לגובה דשא. בושה
נועם יקירי,
במגילת העצמאות לא מופיעה המילה דמוקרטית.
אז מי כאן מעוות?
"It's Zionism Scotty, but not as we know it"
לא דובים ולא ים. אני שמאל קלסי פרוישראלי סבורה שהכתבה טובה ועמדה יפה גם אם באופן מנומס, הצילו! על התופעה שלדעתי תהליכית וניתן כנראה לאבחנה מאז פרס ועד סתיו שפיר: דה ציוניזציה זוחלת של המפלגה החשובה הזאת 'העבודה', שהישגיה כה מדהימים (הישגים שהטרול שנטפל לפה מקלל מתחת לשפם). בתהליך הזה השתלטו על המפלגה אלו שהיו בתקופות קודמות בשוליה, ואילו הציונים עזבו בהדרגה בעוד השוליים שהשתלטו הלכו והקצינו. אמנם אני מאמינה ששלי יחימוביץ ציונית, אז בוודאי יש שם עוד כמה.. 'נעם' או 'נועם' זה לא משנה ממילא הוא זייפן, רוצה לשכנע שחיסול ישראל הוא שגשוגה ('ביטול התורה הוא קיומה', רעיון של דמות ידועה כמשיח שקר, שהמגיב הזה ממילא לא שמע עליה כי אין לו קשר לשום דבר ישראלי או יהודי אז הוא חושב שהוא וחבריו המציאו את השיטה). קיצר מדובר בטרול שמתחזה לשמאל ועובד בתגובות. הוא ודומיו בעלי סגנון חשיבה כה זר למערב ולישראל, שהם החליטו שהם יצליחו להוכיח לנו שהרצל ומגילת העצמאות מתכוונים להקים מדינה ערבית (ולא מדינה ליהודים) .
לצערי הכתבה אינה ברמה מספיק טובה ומפורטת. לא מוצגים בה נימוקי השמאל למה הם ציוניים לדעתם, ולכן אותם נימוקים אינם נידונים ואינם מופרכים. לכן הכתבה נשארת ברמת הצהרה לא מנומקת, וחבל.
אתה מדבר בסיסמאות. תסביר לנו בבקשה מה תפיסת הציונות שלך, פרט מדוע היא בכלל ציונית, מתי בכלל היא היתה במרכז כפי שאתה מתיימר, מהן התפיסות שהיו בשוליים, למה הן נחותות משלך, ואם תצליח לבנות טיעון הגיוני ועובדתי, אולי תוכל חשכנע אותנו. יללות מנוער מרצ אינן טיעון.
בעצם, לא כתבת כמעט על הספר של עמנואל נבון. כתבת על הויכוח "מיהו ציוני" ועל השימוש בויכוח במערכת הבחירות.
לפי המעט שכתבת על הספר עצמו, הוא מדלג על השאלה "מיהו ציוני" הישר אל תאור "איך השתלטו הפוסט-ציונים על מערכות השלטון של המדינה הציונית".
הספר נראה מעניין. חבל שהייתי צריך ללכת לגוגל בשביל לדעת מה כתוב בו.
לא פעם ראשונה שהשמאל מעוות מושגים. דיקטטורות קומוניסטיות שונות קראו לעצמן רפובליקות דמוקרטיות וגם השמאל בארץ הוא ברובו אנטי דמוקרטי בשם הדמוקרטיה כביכול. ולתופעה של עיוות מושגים יש אף שורשים עמוקים יותר: אי אפשר שלא להיזכר באותם נוצרים שקראו לעצמם "עם ישראל האמיתי" גם בשעה שרצו בהיעלמות עם ישראל.