פרשת תרומה: המעגולת

פרשתנו אינה רק תיעוד של פרטיו הטכניים של המשכן. סגנונו של ספר כהנים מורכב ועשיר ומעיד על יכולת אומנותית תיאורית נדירה.

פרשתנו אינה רק תיעוד של פרטיו הטכניים של המשכן • סגנונו המיוחד של המקרא מלמד על משמעויות נוספות

800px-Holman_The_Tabernacle_in_the_Wilderness
המשכן. איור מתוך תנ"ך הולמן 1890

הפרשה שלנו היא כעין הרצאה הכוללת הוראות טכניות מפורטות להקמת המשכן וכליו. למעט הפוגה קצרה בסיפור מעשה העגל וספיחיו (פרקים ל"ב- ל"ד) עתיד הסוג ה"לא סיפורי" הזה להימשך ברציפות עד סוף ספר שמות, לכלול את כל פרקי הספר הבא, ויקרא, ולהגיע עד במדבר י, 28. גם אחרי הגוש הרצוף הזה יופיע הסוג הזה לעתים קרובות בספר במדבר. לבד מן הגוש הגדול שתחמנו ניתן למצוא את המקור הזה בפרקים בודדים נוספים בתורה, למשל בפרק א בבראשית, בסיפור המבול ועוד.

בפרשות הבאות לאחר שישלים המספר את הוראות הבנייה ידווח כיצד בוצעו ההוראות. דרך הדיווח של הקמת המשכן זרה מאד לטעם המודרני. במקום לכתוב "ויעשו משה ובני ישראל כאשר צוו" יחזור המחבר ויספר כיצד בוצעה כל הוראה, כשהוא מחליף רק את הציווי של ההוראה בעבר של הביצוע. למשל ההוראה: (כ"ה, 23): "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" והדיווח על הביצוע (ל"ז, 10): "וַיַּעַשׂ אֶת-הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ". לאחר בניית המשכן יתאר הספר הבא, ספר ויקרא, את סדרי המשכן, את הקרבנות הנהוגים בו, את חובות הכוהנים ובני ישראל וכו'. כל זאת בהרצאה מפורטת.

הסוג הספרותי רחב היריעה הזה נקרא בפי חוקרי המקרא המקור הכוהני, מפני שהם מייחסים את חיבורו לחוג כוהנים. נהוג לסמן אותו באות P על פי תחילת המלה הגרמנית לכוהן Priester ובעברית נסמנו בסימון ס"כ – ספר כוהנים. אחת השאלות החשובות במחקר המקרא היא מה היחס בין המקור הזה לשאר התורה. האם הוא קדום מרוב חלקיה או מאוחר. בשאלה זו נפלגו עמודי עולם. רוב החוקרים מאחרים את המקור הכוהני לתקופת שלאחר חורבן הבית הראשון. המבקר הגדול של ההשקפה השלטת הוא יחזקאל קויפמן. אנחנו נדחה את העיון בשאלת הזמן של המקור הכוהני וננסה ברשימה שלנו לתאר את סגנונו.

סגנון המקור הכוהני

סגנון ההרצאה המפורטת, החזרות המדויקת של ביצוע ההוראה ועצם הנושא העיקרי של המקור, הפולחן, מרחיקים את הקורא המודרני, לפחות את הקורא החילוני, מן הכתוב. בבתי הספר הלא דתיים כמעט ולא נלמדים הפרקים האלה. במובן הזה הפוך טעמו של הקורא המודרני מן הדורות הראשונים. רבותינו לא תמהו על ההשתקעות בפרטי המשכן ובמצוות הקשורות בו אלא להפך הם תמהו על הסיפור המקראי, מעין מה שראינו בדברי הזהר שהבאתי בפרשת חיי שרה. כך למשל פותח רש"י את פירושו על התורה בתמיהה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות י"ב, 2) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?".

ולא רק קוראים מן השורה אלא גם חוקרי המקרא חשו ריחוק מן המקור הזה . ולהויזן "החוקר השיטתי ובהיר השכל ביותר בין אנשי המדע המקראי" (כך משבחו קויפמן) מתאר את סגנונו במלים הבאות: "נראה כאילו הוא מספק חומר לתמחירנים כדי לחבר רשימות של הוצאות והכנסות או שהוא כותב לאורגים או לבנאים, אבל גם אלה לא יפיקו תועלת כי הפכחות המדומה שלו היא בסופו של דבר פנטסיה." דברי ולהויזן מהדהדים בדבריי פייפר: "סגנונו חסר צבע… כרישום מוניציפאלי של סטטיסטיקה". גם הרמן גונקל, חוקר שאומנותו היא חקר הסוגים הספרותיים, כתב: "הסופר הינו קפדן ואוהב סדר למופת, אולם בדומה לאנשי מדע רבים לא ניחן בחוש ספרותי". בביקורת על המקור הזה נמזגה גם מידה מסוימת של אנטישמיות. כאמור החוקרים מאחרים את זמן המקור לימי בית שני. הם ראו בסגנונו ובהשתקעותו בפרטים פולחניים סימן להתנוונות היהדות, לירידתה מן הפסגות של הנבואה בדרכה למצוות היבשות של התלמוד. לשיטתם על רקע זה הופיע ישו שגאל את הדת מן השעבוד למצוות הפורמליות היבשות, השיב את האמונה למקורותיה הנבואיים ועוד העלה אותה לפסגות חדשות.

ברשימתנו נברר הכצעקתם? הצודק התיאור של סגנון ספר כהנים כ"רישום מוניציפאלי של סטטיסטיקה"?

והנה, אמנם אמת שהמקור הכוהני אינו סיפורי ונוטה לנוסחאיות אבל התיאור של החוקרים רחוק מאד מלמצות את סגנונו. בבירור להלן אני נסמך על ספרו הנפלא של מאיר פארן "דרכי הסגנון הכוהני". המסגרת הקצרה של הרשימה אינה מאפשרת לנו כמובן תיאור ממצה וניאלץ להסתפק בתיאור מקוצר של המבנה האופייני ביותר של סגנון כהני שכונה בפי פארן "מעגולת".

800px-OhelMoedTimna
שחזור אוהל מועד בתמנע. צילום: יעקב CC BY SA 3.0

המעגולת

לספר כהנים אופייני מבנה משפט שבו חוזר נשוא המשפט בלי שיהא בכך צורך תחבירי ענייני: למשל, "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה"( שמות מ,16 מן הפרק המתאר את הקמת המשכן) שניתן היה לקצרו כך: ויעש משה ככל אשר צוה ה' אתו. או דוגמה נוספת: שמות י"ב 14: "וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ" שניתן לקצרו כך: וחגותם אתו חג לה' לדרתיכם חקת עולם". צורך ענייני תחבירי לחזרה איננו אבל ברור שהמבנה הזה שואף להקנות למשלים של המשפט "חקת עולם" מעמד של משפט עצמאי וכך להבליט את חשיבותו.

פארן מונה למעלה ממאה דוגמאות למבנה זה.

מעבר לאור שמגיה הניתוח של פארן על המשפט יש לעתים להבחנה חשיבות מעבר למשפט הבודד כשלעצמו, למשל בדוגמה מאירת העינים הבאה:

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, 27). בגלל המבנה התקבולתי של הפסוק, האופיני לשירה המקראית, סברו חוקרי המקרא שפסוק מפורסם זה הוא שירה. יש שראו כאן שריד להמנון קדום לכבוד האדם. קסוטו ראה בפסוק שריד לשירת עלילה קדומה על הבריאה שקדמה לדעתו לטקסט הפרוזאי. אבל מהבחנתו של פארן מתברר שהפסוק איננו חורג מסגנונו השגור של הפרק (השייך למקור הכוהני) ושלפנינו מבנה המעגולת האופיני של ס"כ שניתן לקצרו כך: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים.

המעגולת עצמה רבת גוונים ומעידה על אומנות תיאור משוכללת ומדויקת. בספרו עוקב פארן אחרי הסוגים השונים של המעגולת. גם כאן מעבר לעצם העניין הבלשני של ניתוח הפסוקים יש לניתוח חשיבות פרשנית. למשל בדוגמה הבאה מסיפור המבול: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה" (בראשית ו, 14). נחלקו החוקרים היש לקבל את ניקוד המסורה ולהבין "קִנִּים" כאופן הבנייה, כלומר שהתיבה תיבנה מדורים מדורים או לנקד בקמץ "קָנים" ולראות בקנים את ציון החומר שהתיבה נעשתה ממנו. פארן מראה שיש להקביל את הפסוק הזה לפסוקי המעגולת שמציינים תחילה את החומר שממנו נעשה האוביקט ואחר כך את האופן למשל: "וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה". בדוגמה שלנו הובא תחילה החומר של התיבה "עֲצֵי-גֹפֶר" ומכאן שיש להבין קנים כניקוד המסורה בחיריק כאופן שבו נבנתה.

סוף דבר, סגנונו של ספר כהנים מורכב ועשיר ומעיד על יכולת אומנותית תיאורית נדירה. הוא בודאי לא מלאכת כותב אחד אלא פרי עמלה של אסכולה שלמה שהקימה את הבניין המפואר הזה. מבנה אמנותי משוכלל זה רחוק מאד מרישום משרדי סתמי!

__________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. חלק ב', כי למחבר לא היה מספיק מקום להסביר על הסגנון האמנותי של מה שנטען ע"י החוקרים הגרמנים שאינו אמנותי (בגרמניה היה מקובל במאה ה 19, שכול התנ"ך הוא ספר ירוד מבחינה אמנותית, עד כדי כך שהמשורר הגרמני הידוע הרדר יצא בעד התנ"ך וכתב ספר להגנתו. הוא כתב אגב, שהשיא האמנותי בעיניו זו שירת דבורה הנפלאה. צודק.. מקריאת המאמר אני משערת כעת, שהרעיון שהתנ"ך כתוב רע, הוא כנראה במקור של אותם חוקרים גרמנים שחקרו את התנ"ך לראשונה באופן אקדמי, ואכן היו אנטישמים).