בנט לא יתמוך בחוק ישראל היום

הוא התחיל את הקמפיין בת"א, ומסיים אותו עמוק במגזר. בחדרי חדרים, הוא חושש מעתיד מדיני קודר. קבלו את בנט מודל 2015: מפוכח יותר, אופטימי פחות.

לא פוסל ישיבה באופוזיציה; בנט, אתמול. צילום: תומר נויברג, פלאש90

נפתלי בנט תר את אורכה ורוחבה של הארץ לקראת הבחירות הקרובות, ופחות או יותר, מדקלם אותו דף מסרים: 'בית יהודי' גדול ישמור את נתניהו בימין, וימנע ממשלת אחדות; אנחנו פורצים את המגזר הדתי-לאומי; והעולם רוצה לעשות איתנו עסקים, ולא לעסוק בחרמות. מעל הכל, בנט מקפיד להפגין אופטימיות, גם במישור המפלגתי וגם בזה הלאומי.

בחדרי חדרים, לעומת זאת, דברים נשמעים קצת אחרת. מקורבים ליו"ר הבית היהודי מתארים אותו כ"מפוכח" הרבה יותר משהיה בתחילת קמפיין הבחירות. אם לפני חודשיים בנט ההיפסטר הגה את ה'לא מתנצלים' בשדרות רוטשילד, לקח את ינון מגל לסיבובי תליית שלטי הבית היהודי בלב ליבה של תל אביב והפיק סרטונים בסיומם הגרסה הצעירה של בנט מתחיל עם בחורה חילונית בפאב — בנט הנוכחי מתרכז בעיקר בקהל המסורתי שלו: אנשי ימין עמוק, רובם חובשי כיפה וחלקם הגדול מתגורר בהתנחלויות. בנט הודה לאחרונה בפני אנשיו כי אפילו אמו מחתה בפניו על ההחלטה לצרף את אלי אוחנה לרשימה, וכי לאחר שקיבל קרוב ל-1,000 הודעות טקסט זועמות על המהלך, הוא למד את הלקח.

הדיבורים החוזרים ונשנים של בנט בתקשורת על ממשלת אחדות אפשרית בין נתניהו להרצוג אינם נאמרים מן השפה אל החוץ. יו"ר הבית היהודי באמת ובתמים לא מאמין להצהרותיו של נתניהו, האחרונה מביניהם אתמול, כי הוא לא יישב בממשלת אחדות עם העבודה. בנט מכנה את תפקידה של 'הבית היהודי' בבחירות הנוכחיות "יתד עמוקה" במחנה הלאומי, והוא אף הצהיר בפני מקורביו כי במקרה של הקמתה של ממשלה כזו — לא מן הנמנע שהבית היהודי תמצא עצמה באופוזיציה. הסיטואציה היחידה בה בנט יתמוך בממשלת אחדות תהיה במקרה של מלחמה בצפון, שאם תתרחש, תהיה נרחבת יותר מ'צוק איתן'.

חוזה עתיד מדיני קודר

בנט חושש כי ארה"ב תאפשר לו להקים מדינה; אבו מאזן, צילום: עיסאם רימאווי, פלאש90
בנט חושש כי ארה"ב תאפשר לו להקים מדינה; אבו מאזן, צילום: עיסאם רימאווי, פלאש90

התחזית של בנט לגבי החזית הצפונית מלמדת גם על העתיד המדיני הקודר אותו הוא צופן אחרי הבחירות. בנט מודאג ממצב של "שני אגרופים", שיוטחו בישראל, אחד אחרי השני: קודם כל הסכם עם האיראנים שיותיר למעשה לרוחאני להפוך למדינת סף גרעינית ולהמשיך לשלוח זרועותיה למימון, חימוש ואימון לוחמי חיזבאללה וחמאס לביצוע פיגועים נגד ישראל; לאחר מכן החלטה היסטורית של האמריקנים לא להטיל וטו על הצעת החלטה להכיר במדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם.

הארועים המדיניים הצפויים מחייבים, לדברי בנט, ממשלת ימין חזקה שתוכל להתמודד מול נשיא אמריקני שככל שהוא מתקרב לסוף כהונתו, כך גדל הרצון שלו להותיר חותם היסטורי, באמצעות חתימה על הסכם שלום, ובמקביל, ההתחשבותו בדעתם של יהודי ארה"ב או יריביו הרפובליקנים, התומכים בישראל, הולכת ופוחתת.

בנט נשמע מפויס לגבי נתניהו, ולכן גם נמנע מלתקוף אותו בחריפות, גם כאשר רוה"מ ביקש באופן מפורש ממצביעי ימין להצביע לליכוד, ולא לבית היהודי. כחלק מגישה זו, הוא החליט לזנוח לחלוטין את התמיכה בחוק ישראל היום, אותו יזמה כזכור מספר 2 ברשימתו, איילת שקד. בנט, שסיעתו תמכה בחוק אך הוא עצמו נעדר מההצבעה, הבהיר כי הוא לא מעונין, וגם לא יכול להרשות לעצמו, להיכנס בין מו"ל 'ישראל היום' שלדון אדלסון למו"ל 'ידיעות אחרונות' ,נוני מוזס.

כלפי חוץ, הצהיר בנט כי הוא מעונין שאיילת שקד תשב במשרד לביטחון פנים, אך התיק הבכיר אליו הוא נושא עיניים יותר מכל הוא תיק המשפטים. לדבריו, רק שר משפטים מהבית היהודי יוכל להניע תהליך של איזון בין אידאולוגיית 'הכל שפיט' שהנחיל אהרון ברק לבין חיזוק היכולת של הרשות המחוקקת והמבצעת ליישם מדיניות, בלי חשש תמידי לטרפוד מצד שופטי בג"צ.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. אולי אני לא זוכר את כל השמות אבל רוב חברי הבית היהודי או הצביעו נגד או נעדרו מהצבעה על חוק ישראל היום כך שאי אפשר להגיד שהם תמכו. אי דיוק שאין לו מקום בכתבה לדעתי.

  2. לא כל כך מהר שבנט יסוג מהכוונה לסייע לחבל בתפוצה של שלדון….

  3. תגידו לי בבקשה, מישהו יודע מה עמדתו של בנט (ועמיתיו) לגבי המאגר הביומטרי?

  4. בקיצור האיש לא ממש יודע מה הוא רוצה חוץ מלהיות ראש ממשלה. לשם כך הפך את כל עם ישראל ל"אחים" שלו. (לא שזה לא נחמד, זה מקסים, אבל בשכונה, בפלוגה. בפוליטיקה זה הרבה יותר מסובך. עובדה בנט התברבר בין כל האחים שלו ונתקע).

  5. בנט גם הבטיח שלא יחבור שוב ליאיר לפיד, ויש להניח שהוא גם יבטיח שלא יתקוף שוב ממשלה נבחרת בזמן מבצע צבאי – כמו שעשה בתקופת 'צוק איתן'. אבל אנחנו כבר לא תמימים: הבנו שבנט מקודם על ידי נוני מוזס על חשבון הליכוד כדי להפיל ממשלת ימין ולהחליפה בממשלת שמאל. שום מטרה אחרת אין לנוני מוזס! ברנע, סימה קדמון ושמעון שיפר לא רוצים בטובתו של בנט, אלא ברעתו של נתניהו והימין, ובנט משתף איתם פעולה. בנט מתלונן בידיעות אחרונות שביבי רוצה להחליש אותו כדי ללכת עם השמאל? וזה בדיוק מה שמעניין את מוזס, כן? הסבר הגיוני יותר לתופעה הזאת הוא שבנט הוא משת"פ של מוזס בהפלת הימין. אז איך יודעים שגודל המפלגה הגדולה כן קובע? כי לא לחינם נוני מוזס עוזר לבנט לחזק את הבית היהודי, להחליש את הליכוד ולמנוע הקמת קואליציה לאומית.

  6. קראתי היום את החוברת שהוצאתם, העוסקת בעמדתכם במה שקרוי 'דת ומדינה'. או מה שאולי נכון יותר לכנות – התנצלות על 'חוקים אנטי דתיים'. כבר עכשיו אומר את השורה התחתונה – התאכזבתי מאוד, אם כי לא הופתעתי. המגמה שהחוברת הזו משקפת התחילה כבר בפעולתכם בכנסת, או יש לומר בחוסר הפעולה, והתעצמה מאוד בתוצאות הפריימריז. אם נודה על האמת, החוברת הזו כול כולה התנצלות אחת ענקית. התנצלות בפני הזרם החרדלי. זרם ששולט בנו והוא זה שתקע את הציונות הדתית עם חמישה מנדטים למפד"ל ולתקומה. זרם ששולט על כל מוסדות החינוך שלנו. זרם שמכתיב לכל הציונות הדתית – בכוח, באיומים, ברעשנות ובכפיה – את דעתו.
    כאשר הועמדת מר בנט לבחירה בפעם הקודמת, עברתי מיד מהליכוד לבית היהודי כדי לבחור בך ובחברך. האמנתי שאתה מביא בשורה חדשה של תודעה יהודית ימנית. האמנתי שתשכיל להפריד את היהדות מהדת, ולהציע לקהל הרחב מדינה יהודית דמוקרטי. יהדות שורשית עמוקה, לא דתיות. האמנתי שפתיחת השורות במפלגה איננה רק הבאת חילוניי-מחמד לקישוט, אלא בשורה חדשה בכל תחום החקיקה הדתית-יהודית. חתירה לשינוי עמוק. בניית תשתית של הסכמה לאומית לאופייה של מדינת ישראל. חתירה למימוש אמנה ברוח אמנת גביזון-מיידן. האמנתי שלבית היהודי יש מה לומר לא רק בתחומי הדת והחברה [שתמיד הצטיינו בהם – אורלב, לוי וכו'], אלא גם בכלכלה, תחום שפרעת את הצ'ק בצורה מכובדת. אבל גם, ולא פחות, במורסה הזו של ההסדרה של מה שמתבקש בתחום אופייה היהודי של המדינה. להוריד אחת ולתמיד את הנושא מתחומי השסע המכוער בין דתיים לחילוניים. האמנתי שהברית בינך ללפיד יכולה להיות פלטפורמה לכך.
    בפועל, החרדלניקים ממשיכים לשלוט במפלגה. ראשית הם מתפצלים לאלי ישי ומקבלים שם הרבה מנדטים. שנית הם משוריינים בתוך הבית היהודי. כבר הגענו לשמונה חברי כנס. ושלישית, רבים מהמועמדים האחרים מייצגים את הקו הישן. אין כרגע בבית היהודי שום מועמד של היהדות הליברלית. אולי חוץ מבנט. אבל אתה אדוני, כמנהיג, לא מרשה לעצמך לשבור בעניין הזה את הכלים. החילוניים המועמדים – אף אחד מהם לא נושא כדגל את העניין של אופייה היהודי של המדינה מנקודת מבן ליברלית. אורי ז"ל היה היחיד, אולי בן דהן במידה מסויימת, אבל לא יותר מכך.
    פרשת אלי אוחנה. נפתלי היקר, גם לי לא היה קל לקבל את הרעיון. גם אני כתבתי לך תגובה בפייסבוק. הרגשתי שיש כאן עלבון לרעיון, לחזון שלך. אתה מבקש לפנות לציבורים כמה שיותר גדולים. אתה באמת מאמין שסמלים פוטרים את הבעיה? מה אוחנה יתרום לדמותה היהודית של המדינה? במה הוא יתרום למסורתיות אותה אנחנו מבקשים לטפח? הוא בסה"כ סמל. אח"כ נרגעתי ואמרתי לעצמי שאולי יש הגיון פנימי בצעד הזה. אולי גם אצלי פעלו שעות נוספות התכונות הארופוצנטריות המכוערות. אול יש משהו בכך שלא רק מי שעסק בתחומי עיסוק יעני 'תרבות-גבוהה' יכול לתרום לכנסת.
    כרגע אין לי עמדה ביחס לפרשת אוחנה. מה שכן, אני יכול לומר שאוחנה כמשל לא היה זה שהקפיץ את הבית היהודי להישג של הבחירות הקודמות.
    מה כן הקפיץ את הבית היהודי? אני לא חוקר, ואין לי הוכחות. קראתי את אשר כהן ואולי כדאי להתייעץ אתו. מה שאני כן יודע שאני ושכמותי רצינו לשמוע קול חדש, קול שכ"כ חסר במדינת ישראל, קול של יהדות ליברלית ימנית. יהדות ליברלית שמאלנית יש. אני מצדיע לשטרן על העשייה שלו בכנסת היוצאת. ומקווה שיבחר לכנסת הבאה. אם היה ימני הייתי תומך בו בחום. אבל יהדות ליברלית ימנית, אין. שוב ושוב חוזרים על החטא הקדמון של ההתיישבות בראשית דרכה, שוב ושוב מציגים יהדות דתית סגורה ואליטיסטית, שוב ושוב מרכז, הר המור וסביבותיהם מכתיבים לנו את סדר היום, שוב ושוב הבית היהודי מאוד מתנצל מול החרדליות.
    בנט, אם אתה עונה לי אנא ממך חסוך לי את ההתנצלויות, אנא אל תציג את מה שעשיתם. גם אני מכיר את העשייה שלכם בתחום, לטוב ולמוטב. כאן דרושה קודם כל 'אמירה', מנהיגות, קול צלול. יש לך את זה גם בתחום היהודי ליבראלי? כי אם לא, לי זה יהיה ממש עצוב.
    אני מאמין שאם תרים את הדגל היהודי הליברלי, תדבר בקול צלול, תנהיג גם בתחום הזה – תצליח להקפיץ את ההישגים לעוד כמה מנדטים. דתיים ליברליים ימניים יחזרו להצביע לך, חילוניים עם זיקה יהודית עמוקה צמאים לאמירה כזו, מסורתיים אשכנזים כמו גם מזרחיים מייחלים ליהדות ליברלית, ובמיוחד דתלשים דתלשלשים וכל כיוצא בזה היו שמחים להצטרף.