למרות ניסיונות הריכוך של קרי, יהודים מקורבים לממשל מנסים להגדיל את הקרע • בוושינגטון דרוכים לקראת נאום נתניהו
למרות ניסיונות הריכוך של קרי, יהודים מקורבים לממשל מנסים להגדיל את הקרע • בוושינגטון דרוכים לקראת נאום נתניהו
כשמגיעים לוושינגטון עם שרידי הקרח ברחובות בסיומו של חורף קשה, פתאום העניינים נראים קצת יותר ברורים. שני אירועים גדולים התנקזו לחודש מארס. ועידת איפא"ק והדדליין לחתימת הסכם המסגרת בין הארבעה פלוס אחת ואיראן. כדי להוסיף לדרמה הצטרפו גם הבחירות בישראל, וראש הממשלה השחיל נאום בקונגרס. כך שמבחינת ישראל יש פה לחץ של מלקחיים: קונגרס ציוני, סליחה… רפובליקני מחד, וקונגרס יהודי מאידך, איפא"ק. אם ראש הממשלה נתניהו מסוגל לייצר משני האירועים עוצמות שיפעלו פוליטית על ממשל אובמה, הוא יסחט את ההזדמנות עד הסוף.
מי שירצה יוכל לחלק את הצד הישראלי במשחק של ההסכם הנרקם עם איראן לשוטר הטוב והשוטר הרע. השוטר הרע הוא ביבי. השוטר הטוב אלו הם הממונים הבכירים מהדרג המקצועי שמקיימים כל העת קשר טוב והדוק עם מקביליהם האמריקנים. ראש המטה לביטחון לאומי יוסי כהן פועל מול סוזן רייס וונדי שרמן, שהיא ראש צוות המשא ומתן האמריקני. ומדי פעם – כפי שהדברים יצאו בהדלפות שונות – מופיע גם תמיר פרדו, ראש המוסד. לנתניהו יש את היכולת שהאמריקנים לא אוהבים, להתנתק מרובד המגעים השוטפים והקשרים האישיים ולתקוף ללא רחם במישור המדיני ההיסטורי. אולי בגלל זה הם משתמשים במלים כמעט מופרעות מהמילון נגד ראש הממשלה.
הסיעה העתונאית בגרעין הקשה שלה רואה בנאום נתניהו מסע בחירות ותו לא. הם משקפים הערכות שונות שאולי חלקן מגיע מהאמריקנים. לפי התפיסה הפוליטית הצרה אין קשר בין התנהלות המשא ומתן ותוצאותיו לבין הלחצים שמפעיל נתניהו ולכן מבחינתם מדובר בשואו לקהל הישראלי בבית. יחד עם זאת, גם עתונאי בכיר שמחזיק בדעות הכי ציניות לגבי התנהלות נתניהו מסכים שלנאום בקונגרס יש גם מטרה לייצר הרתעה כלפי האמריקנים. כך שלא ברור למה ההתנגדויות. אם ראש הממשלה ממילא היה אמור להגיע לוועידת איפא"ק והעיתוי הוא כמו שהוא – סמוך לדדליין של המשא ומתן, למה לא לנצל הזדמנות לשמאלית-ימנית. יחד עם איפא"ק גם הקונגרס.
למרות שאתמול כבר היה נראה שהממשל בעיקר באמצעות ג'ון קרי מבקש להנמיך את הלהבות כדי למנוע פיצוץ וגם כדי להוריד קצת את תשומת הלב מהנאום, בכל זאת דיפלומטים יהודים בכירים לשעבר ממשרד החוץ מסרו הודעה משותפת ש"הנאום הוא טעות". אלו דן קרצר, השגריר בישראל לשעבר, דניס רוס, שהיה משך כמה שנים לא מוצלחות הנציג האמריקני במגעים עם איראן, ומרטין אינדיק הנצחי שמסרב להתחבא גם אחרי שנחשף זרם הכסף הקטארי למכון ברוקינגס. הם נמצאים בלב הממסד של מדיניות החוץ הדמוקרטית.
דה-לגיטימציה של הימין
ביבי מצדו מגייס את סופר השואה וזוכה פרס נובל אלי ויזל. האיש בן ה-86 יעלה לרגל לוושינגטון ויהיה נוכח בנאום בקונגרס. כל צד מגייס תותחים לצדו ומציב מטרות-על: אובמה הולך על הפלת נתניהו; נתניהו הולך על דחיית החתימה על ההסכם עם אופציה להידוק הסנקציות בעתיד. הבעיה היא שלמרות שביבי עשוי בהחלט להשיג את מטרתו המוגבלת, ויריביו מבית כמובן יציגו את זה לא כהישג אלא כהתפתחות צפויה עד מובנת מאליה. כבר שמעתי על חילוקי הדעות הפנימיים בקרב האיראנים. לא חשוב מה, העיקר שהקרדיט לדחיית ההסכם ילך לכתובת אחרת.
המטרה הגדולה האסטרטגית של אובמה איננה תלויה בגורל נתניהו בבחירות. כפי שניתח אליוט אברהמס במאמרו האחרון בוויקלי סטנדררט היעד של אובמה הוא ליצור הרחקה של ישראל. הוא קורא לכל ההתרחשות "משבר מפוברק בצורה מלאכותית". התוצאה היא מעין דה-לגיטימציה של ישראל תחת שלטון הימין. למרות התוצאות החיוביות לכאורה בסקרי דעת קהל באמריקה, גם המסע של פרידת אמריקה מישראל יכול להתחיל מצעד אחד ואחריו עוד אחד.
ביבי מצדו גם הוא תוקף בצורה עקיפה והמטרה דה-לגיטימציה מרומזת לנשיא אובמה. כשהוא מודיע לפני עלותו למטוס, שהוא שליח אזרחי ישראל – גם אלה שאינם מסכימים איתו – ושל כלל העם היהודי ואומר "זה רע לעם שלנו", הוא בעצם מתכתב עם ההתקפה האכזרית של רודי ג'וליאני נגד אובמה. ג'וליאני אמר, שאובמה לא אוהב את אמריקה, למעשה. אני מעריך שרטוריקה דומה תופיע גם בקונגרס; לא אתפלא אם ביבי יביא ציטוט או שניים מהתנ"ך. בכך ידגיש את העובדה שאובמה אף פעם לא מצטט מהמקורות של תרבות המערב.
ביבי החושב גם מעבר ל-17 במארס, ינסה להישאב תדמיתית אל תוך החלל המנהיגותי שיש היום בארצות הברית. השנה זה כבר לא געגועים לדמות ריגניסטית שתצוץ אצל הרפובליקנים במירוץ; האופנה היא של שנות ה-40: צ'רצ'יל וטרומן. יש כאן תחושת צורך במאבק ורצון לשלוף את החרב מנדנה. ביבי משתלב במגמה. אם כי "העם" אצלו בבית, בישראל, לא נמצא בסינכרוניזציה מלאה עם מה שהוא מייצג.
פעולת התקשורת בנושא היא שערוריה! הם ביצעו הפרדה מוחלטת בין הנאום – המוצג כהקרבת המדינה לטובתו האישית של רהמ, לבין מטרת הנאום – מניעת גרעין איראני. כאשר מוזכר הנאום – איראן מושמטת בכוונה ובעקביות מהדיון, וכאשר מוזכר הגרעין – הס מלהזכיר את כשלונות אובמה ולחציו של רוהמ. כואב לראות איך רבים כל כך שותים בצמא את הביוב התקשורתי.