מדוע הסכם הגרעין האיראני גרוע

בספרו ״איראן הגרעינית״ הסביר החוקר ג׳רמי ברנשטיין כי קל הרבה יותר להסתיר תשתיות של צנטריפוגות מאשר כורים גרעיניים. על-פי פרטי הסכם הגרעין האיראני שנחשפו עולה כי תנאיה של העסקה המתרקמת בין איראן לבין ה-3+3 (בריטניה, צרפת, גרמניה, סין, רוסיה וארה״ב) אינם כוללים מאמץ חיפוש או זיהוי של מתקנים העלולים להכיל אתרי צנטריפוגות שלא הוצהר עליהם. בפועל, אתרי גרעין בעלי אופי צבאי יהיו "מחוץ לתחום" עבור הפקחים.

השיחות מתמקדות במאמצי חיפוש ואימות רק בנושא פעילות ההעשרה (יצור חומר בקיע לפצצה). עם זאת, הדרך היחידה שבה ניתן לקבוע בוודאות שאיראן לא מפרה את תנאי ההסכם היא לוודא שקיפות מלאה באשר לתוכנית הגרעין האיראנית. בכך חייבים להיכלל: ההיבטים הצבאיים האפשריים (PMD) של תוכנית הגרעין האיראנית (״הנופלים״ מחוץ לטווח ההתייחסות של המשא-ומתן הנוכחי), הפיתוח המתמשך של הטילים הבליסטיים (טילים ייעודיים להרכבת ראשי חץ גרעיניים) ומאמץ המחקר והפיתוח בנושא הגרעין המבוצע במתקנים הצבאיים של איראן כדוגמת פרצ׳ין, שנמצא "מחוץ לתחום" של הפקחים הבינלאומיים בהתאם לעסקה הנירקמת.

שקיפות לפני הכל

אך באופן מוזר משהו, המושג 'שקיפות' נעדר מהשיח הציבורי בשאלת ההסכם המתגבש. במאמר דעה שפורסם ב'ניו יורק טיימס' תחת הכותרת ״איך לסכל פריצה גרעינית איראנית״ השתמש רוברט איינהורן במושגים ״צעדי אימות חודרניים״ ו״פיקוח הדוק״ כדי להציע דרך לפיה ניתן יהיה להתמודד עם תוכנית ההעשרה האיראנית במסגרת המשא–ומתן הנוכחי. גם סגן מזכיר ההגנה האמריקני הנכנס אנתוני ג'יי. בלינקן אמר בראיון ל'ניו יורק טיימס' כי יש לדרוש "פיקוח הדוק ביותר" על תוכנית הגרעין האיראנית, אך התנאים עדיין נידונים.

דו"ח של קבוצת המחקר International Crisis Group (או ICG) ממאי 2014 אף טען כי ״איראן נראית כמי שמוכנה לקבל דרישות גבוהות יותר לשקיפות״ (עמ׳ 22), מה שמצביע על כך שישנן רמות שקיפות שונות. רושם מוטעה שכזה יכול להתקבל מדבריו של הנשיא האיראני חסן רוחאני, שבנאום ההכתרה שלו מיוני 2013 הכריז כי תוכנית הגרעין האיראנית עומדת בתנאי ״השקיפות המלאה״, אך באותו מעמד הוסיף כי איראן מוכנה ״לספק שקיפות גבוהה יותר״. עם זאת, להתיר לאיראן יכולת העשרה נוספת בתמורה לשקיפות גבוהה יותר באתרים קיימים וידועים הנה בבחינת עסקה אווילית משום שכפי שהציע ג'רמי ברנשטיין, המשך העשרה יכולה להתבצע באתרים שאינם מוכרים לפקחים. במילים אחרות, ההסכם חייב לכלול מנדט נרחב לפקחים לבחון אתרים מוצהרים וכאלה שאינם ידועים.

באוקטובר 2014, במהלך אירוע במכון 'ברוקינגס', הודה מנכ"ל הסוכנות לאנרגיה אטומית יוקיאה אמנו, כי "הסוכנות אינה מסוגלת לערוב לאי-הימצאותם של אתרים גרעיניים נוספים או לפעילויות גרעיניות נוספות. לכן, הסוכנות אינה יכולה להסיק שכל פעילות הגרעין באיראן הינה למטרות שלום בלבד". 'המכון למדע ולביטחון לאומי' (ISIS)  ציין כי צילומי הלוויין זיהו בפרצ'ין פעולות הקשורות לפיתוח נשק גרעיני, "המוכיחות כי איראן מבצעת עבודות תשתית המיועדות להסתרה של פעולות אסורות קודמות שנעשו בהקשר זה". כשאנשי הICG- פנו לגורמים האיראניים כדי לאפשר הגעה לאתרים הצבאיים, הם נענו כי "ביקורים כאלה במתקנים צבאיים מייצרים פרנויה בקרב אלה באיראן שמאמינים כי המערב מבקש לחתור תחת המשטר, כפי שקרה בעיראק שלאחר סדאם. זו גם שאלה של כבוד" (הערה 124, עמ' 22).

האם הטיעון השרירותי של פרנויה איראנית וחיפוש אחר כבוד אמורים למנוע מהנושאים-ונותנים עם איראן להעלות דרישות הגיוניות לגישה מיידית לאתרים כאלה בכל הסכם עתידי?

אחיזת העיניים האיראנית: השוטר הטוב והשוטר הרע

התנהלות צוות המשא-ומתן של רוחאני ושל המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נראית לעיתים כפרודיה של "השוטר הטוב – השוטר הרע". ח'אמנאי הביע עמדה אמביוולנטית לגבי הסכם עתידי אך ברוב המקרים הביע התנגדות להסכם, תוך שהוא מביע סקפטיות עמוקה שבבסיסה מונחת הקביעה כי הסכם הוא פשוט אמצעי השולל מאיראן את הישגיה המדעיים ודרך להנביט מבית זרעים של שינוי משטר. קשה לקבוע במה ח'אמנאי אכן מאמין, אך יש בסיס לטענה כי הוא סבור שאיראן אינה יכולה לשים מבטחה בהסכם עם המערב. יתרה מזו, ח'אמנאי חייב להיות זהיר בהתייחסותו להסכם כדי לא לעורר אנטגוניזם בקרב האליטות של 'משמרות המהפכה' והבסיג', הסבורות כי שימור "גחלת הקדירה הגרעינית" משרת את האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלהן. קציני צבא ואנשי ביטחון המונעים על בסיס אינטרס כלכלי מובהק ייטו להרחיב את מימדיו של העימות עם המערב כאמצעי להעמקה של יחסים פוליטיים, צבאיים וכלכליים עם סין ורוסיה.

הסקפטיות של ח׳אמנאי, ונטייתו לתמוך באליטות הצבאיות המזוהות עמו, משמשת ככלי בידי הנשיא רוחאני וצוותו. כך הם יכולים לשכנע את בני שיחם מהמערב כי הסכם מוצלח יעניק לפוליטיקה הטכנוקראטית שלו חיזוק יתר ויזכה אותו בתמיכה מצד ח׳אמנאי בעצם שיקום כלכלתה של איראן ומשיכת משקיעים אירופאים לשווקיה. הרחבת בסיס הכלכלה האיראנית, כך נטען, תשחק את האחיזה של משמרות המהפכה על מערכי הכלכלה ותצמצם, קרוב לוודאי, את הדומיננטיות הפוליטית שלהם. ככלל, יפעל הדבר לחיזוק רוחאני ומחנה תומכיו. שתי הגישות השונות הללו בפוליטיקה האיראנית הניעו רבים במערב להניח כי המשא-ומתן הנוכחי לא מצטמצם לשאלת הגרעין האיראני, אלא עוסק בשאלת צביונה העתידי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. נושא זה מעלה שאלה חשובה ונפרדת: האם המתדיינים עם איראן בשאלת הגרעין צריכים לעסוק גם בשאלת השפעתו של הסכם כזה על המערכת הפוליטית הסבוכה באיראן?

ראואל מארק גרכט, לשעבר איש מנגנוני הביון האמריקני וכיום עמית בכיר ב'קרן להגנה על הדמוקרטיות' (FDD), טוען כי אין לצפות מהרפובליקה האסלאמית של איראן לשנות את האוריינטציה והיעדים שלה, בלא כל קשר להבדלים בין הנשיא רוחאני למנהיג העליון עלי ח׳אמנאי בשאלת עתידה הכלכלי של איראן. הוא מוסיף ש״אם אנשי אקדמיה הבקיאים ברזי השפה הפרסית יכולים להתעלם משטף ההצהרות רוויות המשטמה של עלי ח׳אמנאי כלפי ארה״ב והמערב; או מתפקידו האינסטרומנטלי של רוחאני בחתירה של איראן לנשק גרעיני; או מהמעורבות של המשטר האיראני בפעילות טרור וברציחות פוליטיות ברחבי הגלובוס – אז ודאי שפקידי ממשל עם סדר יום עמוס לעייפה, שאין בידם את הזמן לקרוא תרגומים של נאומים משעממים בשפה הפרסית, יכולים להתעלם מהרקורד המצוין לעיל". גרכט היה מסכים קרוב לוודאי עם האנליסט של קבוצת ה-ICG,עלי ואאַז, שכתב לאחרונה כי כאשר הדברים מגיעים לשולחן המשא-ומתן נראה שח׳אמנאי ורוחאני רואים עין בעין.

יש סיבה לדאגה

מסיבות אלו, בהסכם טוב, לשקיפות אין מידתיות. ״שקיפות נוספת״ או ״שקיפות ברמה גבוהה יותר״, מושגים שבהם עושה שימוש הנשיא רוחאני, הם מושגים שחוקים. או שיש שקיפות מלאה או שאין. כל הסכם, ויהיו תנאיו אשר יהיו, הסובל מהגדרה רופפת ומוגבלת של מאמץ הפיקוח והאימות ומתייחס רק לחלק מהפעילות האיראנית בנושא הגרעין, טומן בחובו יכולת אכיפה חלשה ומוגבלת. זהו חשש לגיטימי ורציני, ולא ניתן לפטור אותו בטיעון כי שקיפות מלאה הנה דרישה מוגזמת שהאיראנים לא יעתרו לקבלה או בהסבר ששקיפות מלאה, כמו אפס העשרה, אינה ניתנת להשגה.

למרות שישראל אינה צד במשא-ומתן המתנהל מול איראן, העולם מצפה ממנה לקבל את ההסכמות שיושגו ולפעול פיהן. בספרו החדש ״הסדר העולמי״ קובע הנרי קיסינג׳ר כי ״החתירה להסכם חייבת להתעמת עם הצפי שטהראן תפתח אסטרטגיה שתמתן מתחים במידה שתביא להסרת משטר הסנקציות, אך תותיר בידה תשתית גרעינית משמעותית ומרחב פעולה שיאפשר הסבתה למטרות צבאיות" (עמ׳ 163). ניתן לחלוק על האופן שבו ישראל ביטאה באופן פומבי את הסתייגויותיה בנושא ההסכם המתגבש, אך חששותיה של ישראל עולים בקנה אחד עם הדברים שניסח קיסינג׳ר. החשש לגיטימי, ותנאיו של ההסכם בנושא הגרעין האיראני חייבים לתת לו מענה אמיתי. במלים אחרות, ראשית ולפני הכל, האלטרנטיבה להסכם חלש ו"חסר שיניים" הוא הסכם חזק המתמודד היטב עם תסריט כזה.

__________

פרופסור עוזי רבי מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה ועומד בראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר ברנדון פרידמן הוא חוקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ומומחה ביחסי איראן-מדינות ערב והיסטוריה מודרנית של מדינות המפרץ הפרסי.