בחירות באוניברסיטה העברית: מרצ השניה בגודלה

עימות מדיני (כמעט) בלי נציגים לימין, קרבות גנרלים וניצחון סוחף לשמאל בסקר פנימי. הניתוק בין המציאות לאקדמיה מעולם לא היה גדול יותר.

הו הא מי זו באה? שרת הביטחון הבאה, אליבא דהאוניברסיטה העברית. זהבה גלאון, צילום: תומר נויברג, פלאש90

ביום שני האחרון נערך ב"מכון טרומן לשלום" באוניברסיטה העברית מה שהוגדר כ"עימות המדיני של ישראל". לכאורה, הנופך האקדמי היה אמור להפוך את הארוע לבמה הטובה ביותר להשמעת מגוון דעות באחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני החברה והפוליטיקה הישראלית. אך מלבד איילת שקד, מספר 2 בבית היהודי, ניתן לסכם את העימות כשיח סכיזופרני של השמאל והמרכז הישראלי על חלוקת ירושלים, תחרות השמצות נגד נאום נתניהו בקונגרס וצידוד ב"פתרון שתי המדינות".

המופע של טרומן (בליהוק כרמי גילון)

הסטודנטים הרבים שהגיעו לאירוע זכו לפחות לקבל תשובה לשאלה 'איפה הכסף' של האוניברסיטה העברית. פיצות כיד המלך עם תוספות מכל הסוגים, צוות צילום מרשים ושתי אולמות הוקצו למגיעים. באיחור קל, עלה לבמה מנחה האירוע, כרמי גילון — ראש השב"כ בתקופת רצח רבין, אחד מכוכבי הסרט 'שומרי הסף', איש שמאל מובהק ומסתבר שגם חבר בוועד המנהל של 'מכון טרומן לשלום'.

ליהוקו של גילון כמנחה האירוע לא הוסיפה כבוד לאירוע או למכון טרומן, בייחוד לאור העובדה שלפני מספר חודשים השתתף גילון בהפגנת שמאל בה אמר בין התר: "מדינת ישראל מובלת על ידי חבורה של פירומנים ומונהגת על ידי אגו-מניאק".

ראש השב"כ לשעבר הבהיר תוך זמן קצר כי אין בכוונתו להיות אובייקטיבי, ומיד לאחר הצגת חוקי העימות הודיע: "השר שטייניץ שאמור היה להשתתף כנציג הליכוד הודיע אמש בשעה מאוחרת כי הוא לא יוכל להגיע, ומאז מפלגת הליכוד לא הצליחה למצוא מחליף", גילון המשיך להתבדח לקול תשואות הקהל: "לכן ניאלץ לנחש מהן העמדות המדיניות של מפלגת הליכוד".

לנוחיות כבדי השמיעה, גילון חזר ללגלג על אי הגעתו של שטייניץ כל כמה דקות. מארגני האירוע גם הם השקיעו מצידם והציבו עמדה ריקה בה הופיע שמו של השר שטייניץ. "מילא אני האישה היחידה", תהתה ח"כ איילת שקד, "אבל למה אני הימנית היחידה?", בלי שזכתה להסבר מספק מדוע לא הוזמנו נציגים ממפלגות "ישראל ביתנו" ו"יחד – העם איתנו" אשר מחזיקות בעמדות מדיניות ימניות.

סירב לגנות זריקת בקבוקי תבערה, דרש לגנות את ההרג בעזה; איימן עודה (משמאל) וחברים. צילום: דוד ועקנין, פלאש90
סירב לגנות זריקת בקבוקי תבערה, דרש לגנות את ההרג בעזה; איימן עודה (משמאל) וחברים. צילום: דוד ועקנין, פלאש90

השמאל והמרכז חותכים שמאלה

בהתאם לאווירה המנותקת של הדיון, רובו עסק לא בנושא החם של השבוע, האיום האיראני, אלא דווקא בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולי בהשראת הקהל הביתי האוהד, כלל הנואמים, מלבד שקד כמובן, חתכו שמאלה. נציגי המרכז, האלוף יואב גלנט מ'כולנו' בהופעה טובה, וח"כ יעקב פרי מ'יש עתיד' בהופעה מנומנמת, הבהירו חד משמעית כי הם בעד פתרון שתי המדינות.

בהמשך הטון הקצין שמאלה אף יותר, כאשר ראש הרשימה הערבית, איימן עודה, הבהיר כי לא ימליץ על הקמת קואליציית שמאל, סירב לגנות זריקת בקבוקי תבערה וציין כי "יש זכות לעם הפלסטיני להיאבק למען הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית".

עודה לא הסתפק באי-גינוי זריקות בקבוקי התבערה של ערביי ירושלים, וביקש מחברי הפאנל לגנות את הפגיעה באזרחים בעזה במהלך צוק איתן. "אתה צריך לשאול את החמאס על ההרוגים הפלסטינים", השיבה לו ח"כ שקד, "כשארגון החמאס מחביא טילים מתחת למיטות של ילדים, אל תבוא בטענות לישראל". הקהל הגיב בתשואות.

מוסי רז, מספר 6 במרצ, מקום לא ריאלי לאור הסקרים האחרונים, חזר על המנטרות הקבועות של המפלגה והצהיר כי "יש לעצור את הביזה של הקופה הציבורית לצורך הבנייה בהתנחלויות". בהמשך נשאל רז מדוע ביקר בבית משפחתו של השר זיאד אבו-עין, מחבל עם דם על הידיים, והאם ביקר בשבעה של הילדה אדל ביטון ז"ל, שלפני כשנתיים נפצעה אנושות מזריקת אבנים ולאחרונה נפטרה לאחר שגופה החלש נכנע לסיבוך דלקת ריאות. השאלה זכתה למחיאות כפיים, אך רז השיב ביובש כי "אנחנו צריכים לגלות רגישות כלפי האחר. הלכתי לבקר משפחות שכולות בשני הצדדים".

איתן כבל (העבודה) בהופעה אגרסיבית שהובילה לתגובות פושרות מאוד מהקהל הבהיר כי הוא תומך בחלוקת ירושלים. כבל שאל את הקהל "כמה ביקרו פה לאחרונה במזרח ירושלים?" ונחרד לגלות שרוב יושבי האולם הרימו את ידיהם. כנראה שהר הצופים זה לא המקום הכי טוב להוכיח שמזרח ירושלים לא שייכת לישראל. אך כבל בשלו: "ירושלים תהיה מאוחדת אבל עיסאוויה זה ירושלים? הישובים שעוטפים את ירושלים זה ירושלים? לא ולא!", וקיבל קריאות ביניים שליליות מהאגף הימני בקהל.

גלנט עוקץ את גילון ופרי: "לא ממלכתי"

יצא נגד תופעת הביטחוניסטים שתוקפים את רוה"מ. יואב גלנט; צילום: דניאל שטרית, פלאש90
יצא נגד תופעת הביטחוניסטים שתוקפים את רוה"מ. יואב גלנט; צילום: דניאל שטרית, פלאש90

באותה שעה בה נערך הדיון המדיני בעברית, נשא נתניהו נאומו באיפא"ק, המקדים לנאומו בקונגרס האמריקני בנושא איראן. לאחר הצהרה קלישאתית של כבל כי "נתניהו נכשל כישלון מוחץ בנושא סוגיית הגרעין האיראנית, הדרך היחידה היא ללכת יד ביד עם ידידתנו הגדולה", התפתחה דינמיקה מעניינת בין שלושת ה"ביטחוניסטים" שנכחו: ראשי השב"כ לשעבר גילון ופרי והאלוף (במיל') גלנט.

גילון תהה  כיצד ייתכן שראשי שב"כ ומוסד "לא הצליחו לשכנע את ראש הממשלה שנסיעה לוושינגטון מסוכנת לביטחונה של מדינת ישראל?", אך פרי ניסה להרגיע את הרוחות כי ההסכם המתגבש הוא אכן רע, ואף זקף לזכותו של נתניהו את הסנקציות שהוטלו על איראן, אך סיכם כי לדעתו, נסיעתו של נתניהו לוושינגטון הוא "ניסיון לקושש עוד כמה מנדטים".

דווקא האלוף גלנט הפתיע כשפנה לראשי השב"כ לשעבר בבקשה "לשבור את הפרדיגמה של גילון", והצהיר כי "כאשר ראש ממשלה בישראל רואה שיום אחרי שראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל משתחררים הם תוקפים אותו, יש לו בעיה להתייעץ עם מחליפיהם המכהנים". גלנט סיכם כי הוא "מציע שאנחנו, כל ראשי הארגונים, נשמור על ממלכתיות בלי קשר לעמדותינו".

הכנס האקדמי הסתיים בסקר מעט תמוה. גילון הציג את 'מדגם הבחירות המיוחד' של מכון טרומן, והתבסס על תשובותיהם של סטודנטים מהאוניברסיטה העברית אשר ביוזמתם האישית מילאו אותו. תוצאותיו הצביעו על  ממשלת שמאל צרה כאשר המחנה הציוני מנצח עם 41 מנדטים ומרצ היא המפלגה השנייה בגודלה עם 27 מנדטים. אם ככה נראה סקר של מכון השלום של האוניברסיטה הטובה בארץ, פלא שאף אחד כבר לא מאמין שיהיה שלום?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. ליברמן הוזמן, לא רצה להגיע ולא נענה לשלוח מישהו לעימות.
    שטייניץ ביטל ערב במוצאי שבת, ומפלגתו בחרה שלא לשלוח מישהו.

    המפלגות הן שבחרו לשלוח או לא לשלוח נציגים/נציגות.

    קצת בדיקת עובדות לפני השמצה לא הזיקה לאף אחד.

    1. חשבת לרגע שאתם מייצרים תעמולה אנטישראלית כה ארסית, שכתנאי להשתתפות בכנס שלכם, צריך לבלוע נגד בחילה כדור כה חזק שבדיוק לא היה למוזמנים.

  2. אני מאמין שצריך כאן קונטקסט. מרצ של ירושלים היא לא מרצ הארצית. מרצ הארצית מתעסקת בעיקר בעזה ובפלסטינים, מרצ של ירושלים היא מרצ שעומדת בעיקר נגד החרדים ובעד תחבורה ציבורית, חופש דת וכדומה. השמאל ה"קשה" בירושלים עזב מזמן את מרצ לטובת חד"ש ובל"ד ושאר ירקות. יש לא מעט מצביעי מרצ ירושלמים ששייכים לשמאל הסולידי של העבודה ואפילו למרכז ולמרכז-ימין מבחינת עמדות מדיניות, אבל עדיין מצביעים לה בתור הצהרת זהות: אני לא דוס.

    1. אינפורמציה חשובה ומועילה שתנחם מאד את תושבי נתניה וכפר סבא כאשר הקסאמים והגראדים יתחילו לנחות על ראשיהם.

  3. מכון טרומן לאינדוקטרינציה

    מסכנים הסטודנטים הללו, יקח להם שנים רבות להתפקח אם בכלל

    מה שיצרבו להם במח יגרום להם למלמל שטויות שמאלנית כמו רובטים במנותק לגמרי מהמציאות

  4. בן ששון הפך את האוניברסיטה העברית לסניף של הקרן החדשה. מדוע לא מדברים על זה שבנו ובתו פעילים מרכזיים בשכר, של הקרן