ראש מפלגה בספרד: חמאס הם מורדי גטו ורשה המודרנים

בשנת 1954 ערכו סטודנטים במדריד וסביבותיה הפגנות נגד משטרו הדכאני של שליט ספרד, הגנרל פרנסיסקו פרנקו. הרודן, שעלה לשלטון בתום מלחמת האזרחים הספרדית ב-1939, לא עמד מנגד לנוכח הביקורת שהטיחו בו בני הדור הראשון שגדלו לתוך משטרו. פרנקו חוקק את 'חוק המשמעת' שהסמיך את ראשי האוניברסיטאות לנציגים ישירים של השליט הספרדי, והעניק להם את הסמכות להדיח סטודנטים שביקרו את המשטר, הדת הנוצרית-קתולית או את סגל האוניברסיטה, מבלי שלסטודנט תינתן הזכות להגן על עצמו. במילים אחרות, פרנקו הפך את האוניברסיטאות למערכת צבאית בה חופש הביטוי, ערך מכונן במוסדות אקדמיים, כפוף לחלוטין לגחמות המשטר.

פרנקו מת ב-1975, ומאז עברה ספרד תהליך ריפוא של מעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה. החוק המדובר של פרנקו לא בוטל, אך בפועל, הפך לאות מתה. מאז מותו של פרנקו, רק פעם אחת ביקשו בספרד לעשות שימוש בחוק, כשאוניברסיטה בטנריפה הדיחה סטודנטים שביצעו מעשי ונדליזם,  בלי להעניק להם זכות לשימוע. בית המשפט העליון הספרדי ביטל את החלטת האוניברסיטה, ופסק כי החוק מימי פרנקו אינו קביל.

על רקע מציאות זו, נדהם יונתן בר מגן (31), דוקטורנט ישראלי למדעי המחשב באוניברסיטת אלקלה הסמוכה למדריד, לקבל בדצמבר האחרון מכתב מאוניברסיטת אלקלה (מצורף משמאל) כי הוא מועמד לדין לאחר שעבר, לכאורה, על אותו 'חוק המשמעת' מימי פרנקו בשנות החמישים. באוניברסיטה לא פירטו על אלו מהסעיפים בחוק – פגיעה בדת/במדינה/באוניברסיטה – עבר בר מגן, ורק ציינו כי בגין ההליך המשפטי, הוא לא יוכל להגיש את עבודת הדוקטורט, עליה שקד ארבע שנים ולמעשה סיים לכתוב אותה.

"זרקו אותי בגלל שאני יהודי"

בר מגן, שאביו עבד בשירות החוץ הישראלי שנים רבות בעיקר במדינות דרום אמריקה, טוען כי המכתב מאוניברסיטת אלקלה הוא חוליה אחרונה בשרשרת של התנכלויות בלתי פוסקת מצד המוסד האקדמי. "זרקו אותי רק בגלל שאני יהודי וישראלי", טוען בר מגן, שמספר כי דווקא בתחילת הדרך זכה ליחס לבבי מצד המנחה שלו וסגן נשיא האוניברסיטה, ד"ר גוטיירס דה מסה. "הוא היה נחמד אלי בהתחלה באופן מוגזם. זה היה קצת מוזר, עד שהגיע לביקור מיליונר יהודי-צרפתי שמתגורר בספרד. דה מסה הציג אותי בפניו כ'תלמיד היהודי שלנו', ולמעשה חשב שאוכל לעזור לו להשיג תרומה לאוניברסיטה שהיתה ועודנה בקשיים כלכליים. בספרד מאוד מאמינים בקטע שאם אי אפשר להוציא כסף מיהודי אחד, בטח הוא מכיר יהודי עשיר שכן יוכל לפתוח את הארנק".

בר מגן מספר כי מרגע שד"ר דה מסה הבין שיהדותו של בר מגן לא תצמיח לאוניברסיטה עץ של שטרות יורו, הוא ביקש להפוך חייו באוניברסיטה לגיהינום. "הוא מנע ממני גישה לציוד מחקרי בסיסי, כמו מחשבים, שאני זכאי לו ע"פ חוק; הורה לדוקטורנטים אחרים לא לתת לי קרדיט על עבודות משותפות; הדיר אותי ממפגשים של הקבוצה; וגם דרש ממני לתרגם עבורו ולכתוב לו מכתבים ומאמרים לאנגלית, כי למרבה המבוכה, הוא לא שולט בשפה הזו".

השיא הגיע כשבר מגן ביקש מד"ר דה מסה את אישור האוניברסיטה לרשום פטנט על פיתוח משותף שלו ושל פרופ' זאב זלבסקי מאוניברסיטת בר אילן, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הננו-טכנולוגיה. דה מסה טירפד את רישום הפטנט וטען, לדברי בר מגן, כי הקשר עם בר אילן עלול להזיק לתדמית של אלקלה. יש לציין כי בעוד בר אילן מדורגת במקום ה-302 בדירוג שנחאי, אלקלה כלל לא מופיעה ברשימת 500 האוניברסיטאות המובילות. "זו היתה דרך מתחמקת לומר שהוא לא רוצה קשרים עם ישראל כי האוניברסיטה מקבלת תרומות מסעודיה ועורכת עימה גם חילופי סטודנטים".

בר מגן פנה לפרקליטת האוניברסיטה, ושטח בפניה טענותיו לאנטישמיות מצד ד"ר דה מסה. בתגובה, שהוקלטה ע"י בר מגן, אמרה לו הפרקליטה כי "זה לא ממש משנה אם יש אנטישמיות. הבעיה בעולם כיום היא שאנשים לא מכבדים אחד את האחר. בתור אנשי אקדמיה מחובתנו להיות סובלניים לגבי האידאולוגיה של האחר". בר מגן נותר המום מתשובתה. "מה שמדהים זה שהיא לא אמרה את זה מרוע, אלא היא באמת מאמינה לעצמה כשהיא אומרת את זה".

בר מגן חש אובד עצות, וניסה להגיש את הדוקטורט שלו באוניברסיטאות אחרות בספרד. הבעיה שגם אנשי אקדמיה שהבינו ללבו, לא היו מוכנים להירשם כמנחים שלו, במקום דה מסה, מחשש שיהיו חשופים לתביעות עתידיות בגין גניבת זכויות יוצרים. לכן, נאלץ הישראלי להתחיל מחדש את עבודת הדוקטורט, הפעם תחת פרופ' זלבסקי בבר אילן. "בזבזתי לא רק 4 שנים מהחיים", מספר בר מגן, "אלא גם 15 אלף יורו ואולי יותר, אם מכלילים את שכר הלימוד, הטיסות והציוד שהייתי צריך לקנות בעצמי".

בר מגן הגיש לאחרונה תביעה פלילית נגד ד"ר דה מסה, ובכתב האישום הוא טוען במפורש להתנכלות על רקע אנטשימי. במקביל, מגיש בר מגן גם תביעה אזרחית לפיצויים. הסיפור של בר מגן פורסם לאחרונה ב'אל-מונדו', אחד העיתונים הגדולים בספרד, ובכתבה דחתה אוניברסיטת אלקלה על הסף את האשמותיו של הישראלי, וטענו כי הדיחו את בר מגן על רקע מקצועי בלבד. "זו בדיחה", מגיב בר מגן, המשמש כמרצה למדעי המחשב ב'או-טאד', אוניברסיטה לטכנולוגיה במדריד. "לא נראה לי שאדם בשיעור קומה של זלבסקי היו מסכים להיות מנחה של מישהו שאין לו מושג מהחיים שלו". בר מגן ישוב בקרוב לישראל, וישלים את הדוקטורט בבר אילן.

"סנקציות על איראן — פגיעה בחופש הביטוי"

יונתן אינו היחיד ממשפחת בר מגן שחווה את ההקצנה החברה הספרדית. האח הקטן במשפחה, אלכס בר מגן (27), המתגורר עם יונתן באלקלה ושוקד כיום על הדוקטורט שלו על יהדות ספרד המוקדמת, היה מהראשונים להצטרף לסניף של מפלגת 'פודמוס' ('אנחנו יכולים בספרדית') בעיר מגוריו. "אני איש שמאל, והזדהיתי עם ההתנגדות של פודמוס לשחיתות ולריקבון בממשל", מספר בר מגן, שאף נבחר ע"י חבריו לנציג 'פודמוס אלקלה' בבחירות לפרלמנט האירופי.

'פודמוס' צמחה משורות המחאה החברתית שפרצה בספרד במאי 2011, זו שהעניקה השראה למחאות רבות ברחבי העולם, בין השאר גם למחאת האוהלים ברוטשילד. 'פודמוס' חרטה על דגלה את הבראת הכלכלה הספרדית הגוססת וטיפול שורש בסדרי השלטון בספרד. על רקע אחוזי אבטלה אסטרונומיים, המקיפים כרבע מהאוכלוסייה הכללית בספרד וקרוב למחצית מהצעירים במדינה, והשחיתות שפושה במדינה והגיעה לאחרונה אף לחצר המלוכה הספרדי – הטון הפופוליסטי של איגלסיאס ופודמוס נופל על אזניים קשובות.

פודמוס החלה כתנועה קיקיונית, אך כיום אף אחד בספרד לא יכול להתעלם ממנה. לראשונה מאז הפכה לדמוקרטיה לפני יותר משלושים שנה, נדמה כי ספרד מוכנה לשבור את 'פוליטיקת הגושים' של ימין ושמאל. בסוף השנה צפויות להיערך בחירות לנשיאות ולפרלמנט הספרדי, ולפי סקר מינואר האחרון ב'אל פאיס', העיתון הגדול ביותר בספרד לצד 'אל מונדו', 'פודמוס' עוקפת את הסוציאליסטים בדרך לתואר המפלגה השניה בגודלה. בנוסף, 'פודמוס' אינה רחוקה ממפלגת השלטון הימנית, המובילה בסקרים.

"החברים מאלקלה ידעו שאני יהודי, ישראלי וציוני", אומר בר מגן הצעיר, "אבל זה לא שיחק אצלם תפקיד. הבעיה היתה בדרגים הגבוהים יותר, שחלחלו למטה כל הזמן תעמולה אנטי-ישראלית".

המצע של פודמוס מבהיר אלו השקפות עולם היו עולות בקנה אחד עם ערכיה של התנועה. המצע מתכתב עם עקרונות ה-BDS, והוא קורא "לבחון מחדש" את היחסים הכלכליים בין ספרד בפרט ואירופה בכלל, עם "מדינות המפרות זכויות אדם, כמו ישראל". פסקה לאחר מכן במצע, קוראת פודמוס "לשפר את היחסים המסחריים" בין ספרד למדינות דרום אירופה וצפון אפריקה, ביניהן, בניגוד לישראל, ניתן למצוא אבירות זכויות אדם כמו אלג'יריה, תוניס, מצרים, לוב וכמובן סודן.

'פודמוס' מציירת עצמה כמופת של צדק, שיוויון, נאורות ואחווה. אלא מסתבר שעבור מנהיג המפלגה ונציגה הבכיר ביותר בפרלמנט האירופי, ד"ר פאבלו איגלסיאס, עקרונות לחוד, ומציאות לחוד. איגלסיאס, דמות כריזמטית בעל הופעה חיצונית מרשימה, מחובר בעבותות למשטר האייתולות של איראן. באמצעות תכנית הטלוויזיה המצליחה שלו, 'פורט אפאצ'ה', המשודרת ב'היספאן טיוי' – שלוחה של הטלוויזיה הממלכתית האיראנית המשדרת דברי תעמולה של המשטר למדינות אמריקה הלטינית ולספרד. מאז נכנסו לתוקף הסנקציות נגד איראן, תכניתו של איגלסיאס אינה משודרת בספרד, אלא רק במדינות דרום ומרכז אמריקה. איגלסיאס, שהקשר בינו לבין איראן נוצר דרך החיבור האידאולוגי ההדוק של הספרדי עם ונצואלה, בת בריתו של משטר האייתולות, כינה את הסנקציות נגד האיראנים כ"פגיעה חמורה בחופש הביטוי".

בינואר האחרון חידשה איראן את החוזה עם איגלסיאס תמורת 3,000 יורו לכל תכנית. כשנשאל מנהיג פודמוס לגבי הסתירה בין ערכי החופש והאחווה שהוא ומפלגתו מצדדים בהם לבין המימון לו הוא זוכה משלטון שתולה את אזרחיו וסוקל את נשותיו, השיב מנהיג פודמוס כי "בפוליטיקה תמיד קיימות סתירות, גם אם הן מאפשרות דברים נוראיים".

"ישראל היא האויב של המערב"

בספטמבר האחרון, מיד עם סיום צוק איתן, הגיעו איגלסיאס וחברי מפלגתו לישראל במטרה להיכנס לעזה, ולהזדהות עם תושביה. בצה"ל אסרו את המעבר לשטח הרצועה, ומנהיג פודמוס ניצל את הארוע כדי לשטוח משנתו בנוגע לחמאס. "ההתנגדות הפלסטינית", אמר איגלסיאס, "ממלאת תפקיד היסטורי דומה לזה של מורדי גטו ורשה. שניהם, כל אחד בזמנם, נלחמו בכוח צבאי מדכא. מה שלוקחים לך בכוח, אתה מחזיר בכוח". סגניתו של איגלסיאס, טרסה רודריגז, האשימה את ישראל ב"רצח עם" מעל בימת הנואמים בפרלמנט האיחוד האירופי.

לאחר שהישווה את חיילי צה"ל לנאצים, התפנה איגלסיאס להנחות, במסגרת תכניתו בטלוויזיה האיראנית, את הפאנל 'אפרטהייד עזה'. הדיון, בניצוחו של איגלסיאס, כלל דברי הסתה קשים נגד מדינת ישראל והיהודים. "ישראל היא האויב של המערב", טען בתכנית פרופ' הקטור גראד, פרופ' לאנתרופולוגיה, "היא יורשת את השואה כדי להצדיק את הפרויקט הקולוניאלי והאימפריאליסטי של מדינת היהודים. בכל פעם שהיא טובחת בפלסטינים היא צועקת 'אנטישמיות' כדי לסחוט רחמים מהעולם".

אולגה רודריגז, ששימשה בעבר ככתבת לעניניי המזה"ת ב-CNN הספרדי וכותבת כיום בעיתונים הגדולים ביותר בספרד, הביעה בפאנל תמיכה בטרור של החמאס והוסיפה כי "ישראל חוזרת על מעשיה מ-48' ומבצעת טיהור אתני לערבים כדי שתישאר עם רוב יהודי". איגלסיאס הנהנן, וטרסה ארנגואן סיכמה את הדיון במשפט המחץ: "הבעיה במזה"ת אינה החמאס, אלא ישראל".

מרבית יושבי הפאנל, כולל איגלסיאס, ינקו את האידאולוגיה הקיצונית שלהם מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד – החממה הרעיונית של פודמוס.

"יום הדין של היהודים יגיע"

בספרד מתגוררים כ-45 אלף יהודים, פחות מעשירית האחוז מכלל האוכלוסייה במדינה. בימים אלו מקדם הקונגרס בספרד חקיקה למתן אזרחות עבור יהודים צאצאי מגורשי ספרד, אך הדרך לאזרחות האירופית הנכספת עוברת במכשולים כמעט בלתי עבירים, כמו הצגת הוכחות בנות כמה מאות שנים וידיעת הלדינו על בוריה. בעבר, ידעו יחסי ישראל-ספרד ימים יפים, בדמות הכבוד העצום לו זכה פרופ' בנציון נתניהו ז"ל, אביו של ראש הממשלה, אחד ההיסטוריונים החשובים בעולם בנושא יהודי ספרד בימי הביניים וחקר האינקוויזיציה. נתניהו האב, שטען כי "האנוסים בספרד הם אגדה" וכי רוב יהודי ספרד התנצרו, היה חבר באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות ומדעי ההיסטוריה בספרד.

אם בקיץ האחרון, הטילה ממשלת ספרד אמברגו על עסקאות נשק עם ישראל כמחאה על מבצע צוק איתן, בין השנים 2004-1996, במהלכן יצא צה"ל למבצע חומת מגן למיגור האינתיפאדה השניה, הידידה הטובה ביותר של ישראל באירופה היתה ספרד של חוסה מריה אסנר. אסנר, ממקימי 'יוזמה לעידוד ישראל', היה אורח הכבוד של ראש הממשלה נתניהו בוועידת אייפא"ק שנערכה בתחילת החודש בוושינגטון.

רוחו הפרו-ישראלית של אסנר כבר לא שורה על הספרדים. ביולי האחרון פרסם אחד מאנשי הרוח הנחשבים במדינה, הסופר והמחזאי אנטוניו גאלה, מאמר ב'אל מונדו' בו טען כי הארועים בעזה "מבהירים מדוע היהודים גורשו לעיתים כ"כ קרובות בהיסטוריה". גאלה הוסיף כי "מה שמפתיע זה שהיהודים ממשיכים בכל זאת לפגוע באחרים. או שהם אנשים רעים מטבעם או שמישהו מרעיל אותם". במהלך חודש יולי, נערכה הפגנה בעיר החוף סאוטה, מובלעת ספרדית בקצה הצפוני של המגרב מרוקו, בה נשמעו איומים מפורשים כי "יום הדין של היהודים יגיע". מספר פוליטיקאים מקומיים נכחו בהפגנה, אך אף אחד מהם לא טרח לגנות את הדברים.

מספר המוסלמים בספרד, כ-1.6 מיליון בני אדם (3.4 אחוז מהאוכלוסייה), קטן באופן משמעותי מזה שבבריטניה, צרפת או גרמניה, אך ב-13 השנים האחרונות הוא קפץ בלא פחות מ-800 אחוזים. ב-2010 הצביעה ארה"ב על קטלוניה כ"מרכז הטרור הג'יהאדיסטי הגדול ביותר בים התיכון". בשבועיים האחרונים פשטו הספרדים על תאי טרור בברצלונה שניסו לגייס מוסלמים להילחם לצד דאע"ש בסוריה ועיראק, ועל מחבלים בקואטה שתכננו להוציא לפועל פיגועים בתוך ספרד.

נכון אמנם שספרד אינה חברה במועצת הביטחון ואינה נחשבת למעצמה במונחים אירופיים, אך מדובר במדינה החמישית בגודלה מבחינת ייצוג בפרלמנט האירופי, עם 54 מחוקקים. בחצייה הראשון של 2010 ראש ממשלת ספרד כיהן גם כנשיא האיחוד האירופי. ישראל מייצאת סחורותיה לאירופה יותר מלכל מקום אחר בעולם, ועד כמה שהיחסים המדיניים בינינו ולבין האיחוד רגישים כיום, בעיקר סביב הסוגיה הפלסטינית, מינוי אפשרי של איגלסיאס או מי מחברי מפלגתו לתפקיד מפתח, דוגמת שר החוץ של האיחוד, עלול להיות בעל השלכות מרחיקות לכת כלפי ישראל. נקווה שעד הבחירות, העם הספרדי יתעשת וימנע מפודמוס להפוך למפלגת שלטון.