הסידרה התיעודית 'קפיטליזם' מתיימרת להסביר את התיאוריה הכלכלית המובילה במערב. תחת זאת קיבלנו מנה הגונה של אינדוקטרינציה ורדידות.
'קפיטליזם', סידרה תיעודית בת 6 פרקים בערוץ הראשון בבימויו של אילן זיו, מתיימרת לרדת לשרשה של התיאוריה הכלכלית המובילה את המערב • אך במקום לקבל ידע על הגותו של אדם סמית' וממשיכיו קיבלנו מנה הגונה של אינדוקטרינציה פוסט-מרקסיסטית ורדידות
סדרת התעודה "קפיטליזם" (הפקת משותפת ישראלית-צרפתית-קנדית) שהפרק הראשון שלה שודר ביום חמישי האחרון (שעה 22.00), הייתה יכולה להיות חשובה, אילו רק הייתה נצמדת בצניעות למשימה המורכבת והמסובכת שלקחה על עצמה. המטרה, כפי שהציבו לעצמם היוצרים, היא לגולל את ההיסטוריה של התפתחות הקפיטליזם דרך עיניהם של ההוגים הכלכליים החשובים. הצגה חסרת פניות של הרעיונות הכלכליים המרכזיים הייתה יכולה לתקן הרבה מן הפחד המצמית של אנשים רבים בארץ מכלכלה חופשית, שמלובה על ידי זריעת מיתוסים וטיפוח בורות כלכלית בחסות גורמים בעלי עוצמה בממסד האקדמי-תקשורתי.
אך ציפייה כזו כנראה גדולה מידי מסידרת טלויזיה שמיועדת לערוץ ממלכתי או שמא נאמר ממשלתי; שלא לדבר על כך שיוצרי הסידרה מבקשים לאמץ נקודת מבט "חתרנית". בפרפרזה על דברי יוצר הסדרה עצמו, הצופה הנאיבי יצא לא רק ציני אלא גם בור. כך שבמקום הפרק שאמור היה לסקור את הגותו של אדם סמית, קיבלנו שיעור על עוולות העבדות ועל פשעי האדם הלבן. המסר של השיעור ההיסטורי התגבש ככל שהפרק התקדם, והגיע לכדי ערבוביה של פוסט-קולוניאליזם, פוסט-מרקסיזם, ופרימיטיביזם כלכלי. הקשר בין האינדוקטרינציה הזו לבין הגותו של אדם סמית' או ממשיכיו, נראה מקרי בהחלט.
במצב שבו המשימה האמיתית שהפרק הראשון לקח על עצמו היא "לחשוף" את הקשר בין העבדות בעולם החדש לקפיטליזם, או כפי שאחד המרואיינים היטיב לנסח, ש"סחר העבדים הוא מפעל של השוק הקפיטליסטי", אז כבר לא משנה, שהעובדות ההיסטוריות הידועות לכל הן אחרות לגמרי. עבדות הייתה קיימת עוד משחר ההיסטוריה ולא התחילה לפני או אחרי המהפכה התעשייתית או התפתחות הקפיטליזם. כפי שקורה לא פעם כשיש אג'נדה שאינה מתאימה למציאות, לעזאזל העובדות.
על מנת להוכיח את הנקודה, יוצאים יוצרי הסדרה למסע מסביב לעולם בפחות מ-60 דקות, מבית אדם סמית' בסקוטלנד ועד למקדשים עתיקים במקסיקו, מטעים בהאיטי, סין ומכלאות עבדים באפריקה (כולל תצלומי תקריב של תעלת השופכין). לכל אורך המסע הקשר בין אדם סמית, קפיטליזם או סתם הגות כלכלית לבין מה שקורה על המסך, נראה מלאכותי ומאולץ. מי שטווה את ההקשרים זו שורה של מרואיינים בשלל גוונים של אדום מהקשת הפוליטית השמאלית.
אחד המוצגים המרכזיים לצורך הדיון, הוא שהסינים, שהיו יכולים לגלות את אמריקה בעזרת הספנות המתקדמת שלהם, וויתרו על התענוג משום שלא אחזה בהם תאוות הבצע הקפיטליסטית הבלתי ניתנת לשליטה שהייתה מנת חלקם של האירופים בלבד. בפועל יש הרבה סיבות שיכולות להסביר מדוע הסינים לא גילו את אמריקה. בין הסיבות נמנה אוקיינוס אחד גדול ורחב בהרבה מהאוקיינוס האטלנטי – זהו האוקיינוס השקט, וכן מחסור בתמריצים כלכליים. בכל מקרה, ספק אם הסינים, או שושלת ג'ינגיס חאן שכבשה חלקים גדולים מסין, היו משליטים כיבוש נאור יותר באמריקות.
שתי פרות וכלב
בין תחנה גאוגרפית אחת למשנה מופיעים טיפוסים כמו פרופסור מרקסיסט לכלכלה שדוגל ב"תורת המערכות", אנתרופולוג שניתח את עליית המערב בכלים מרקסיסטים, ואנתרופולוג אנרכיסט שמפגין בזמנו הפנוי נגד הפורום הכלכלי העולמי. אך כל אלו נדחקים הצידה לעומת מי שנראה ככוכב האמיתי של הפרק, חוואי אנגלי שמתפרנס בגאווה מגידול שתי פרות, ומקבל כר נרחב כדי להסביר בכובד ראש כיצד הקפיטליזם סיים "בצורה אלימה" את צורת החיים הייחודית שלו על-ידי הקמת חוות גדולות יותר ויעילות יותר.
כדי למתן את המכה התעמולתית הזאת של הערוץ הראשון צריך בכל זאת להזכיר אולי, שהאמת כמובן הפוכה. העבדות הייתה נפוצה מאז ומקדם, והיא הסתיימה בארה"ב ב-1863 בדם ואש ותמרות עשן של מלחמת אזרחים. הקפיטליזם המשיך להעלות את רמת החיים של כלל האנושות, ובמיוחד באותם חלקים שבהם התקבלה הכלכלה החופשית הקפיטליסטית כשיטה – כמו ארצות-הברית ומערב אירופה. את זה לא היה ניתן לשמוע בסדרה. בפרק הזה לא הוזכרה כמעט כלל עבודתו המרכזית של אדם סמית 'עושר האומות', למעט כאשר קיבלנו דיווח כיצד הוגים את שם הספר בסינית. נזכיר אם כך, שבספרו הקלסי ביקש סמית' להסביר מדוע עמים מסוימים צברו עושר ומדוע אחרים לא. התשובה לכך אגב, היא שעקרונות כלכליים כמו חלוקת עבודה ומסחר חופשי מאפשרים הצבר הון (ולא, אין שום קשר לעבדות).
לפי הסידרה הזאת נראה שעיקר העיסוק איננו בשיטה ובהגות כלכלית אלא ברגשות האשם של האירופים והאמריקנים על הקולוניאליזם. כך שהלקח לצופה הישראלי הוא, שאם אין לנו את האיטי ולא את אפריקה, נאלץ להסתפק בשטחים.
מעניין שדווקא זכורה לי סדרה בערוץ 23 שעסקה בכלכלה ליברלית מנקודת מבט שונה לגמרי ואף הפוכה, כולל סקירה על ההתפתחות של שוק הדיור ואנקדוטה על הקשר בין רגולציה ואפלייה גזעית בארה"ב. זה היה סביב שנת 2009 אם אני זוכר נכון. כנראה שרוטשילד סובב לאנשים את הראש.
כל כך נכון…
אנשים מפיקים פרופוגנדה וקוראים לזה "סרט דוקומנטרי"…
כל הכבוד לכותב!
ראיתי את הפרק הזה. נראה שיש באמת הפקה מושקעת. ז"א משהו שכדאי לראות.
לקראת סוף הפרק הרגשתי כבר שיש אג'נדה מאוד מסויימת של היוצרים שהיא להעלות את מושג הקפיטליזם על המוקד ולהראות שמדובר בשיטה כלכלית לא מוסרית לגמרי.
כותב מאמר זה ביטא היטב את התחושה הזו.
שאפו.
צודק לגמרי. זאת הייתה יכולה להיות תכנית אינפורמטיבית להפליא. לצערנו היא לא כזו ,אבל היא עדיין מעניינת בשל הדעה העקשנית שהיא מביאה עימה -שקפיטליזם זה רע, רע, רע.
כמו כן מלחמת האזרחים האמריקאית הסתיימה ב1865 ולא ב63' כפי שנכתב ,והתכנית משודרת בימי רביעי לא חמישי. מלבד כל זה יש גם מרואיינים מעניינים כמו יובל נח הררי והיסטוריונים ששופכים אור על הדמויות. והבמאי? הוא עודנו נשאר בור לגמרי בכל הנוגע לקפיטליזם
נראה לי שאתה ומגיבים אחרים מבינים דבר או שניים ויכולים לסנן מתוך התכנית משהו חיובי. הקורא הממוצע שומע בתכנית לראשונה על אדם סמית וכן על מושגים אחרים. במקום לתת לו ידע – שוטפים לו את המוח. תכניות מהסוג הזה הן פשוט פשע אינטלקטואלי. תחשוב כמה אנשים תמימים מושפעים מהשקרים המופצים בתכנית כזו. הם יכולים להיות גם אנשים משכילים באמת בנושאים אחרים.
זו תצוגה של הכיעור שבתקשורת בקליפת אגוז. הכלבים המצחינים של הדמוקרטיה.
חותם על תגובתך, בועז
מר סימן-טוב,
הסדרה ממש לא התיימרה ללמד את תורת קיינס. היא משרה זווית הסתכלות חשובה ומדוייקת היסטורית על תהליכים שהתרחשו בתחילת דרכה של המערכת הקפיטליסטית.
ואם אתה לא אוהב את זה אז פשוט:
don't look up
אבל אל תתיימר לדבר בשם המצאיות.
הקטע המצחיק בכל הדיבורים על "קפיטליזם" ו"קפיטליזם חזירי" הוא שבמציאות הכלכלית בעשרות השנים האחרונות (ואולי 100 השנה האחרונות) פשוט לא קיים קפיטליזם! כיום לא קיים בכלל שוק חופשי אמיתי מאחר ומחירי כל הסחורות מעוותים באופן מלאכותי ע"י הבנק המרכזי האמריקאי דרך הבורסות בניויורק ולונדון.
הקפיטלזם יחזור רק כאשר תהיה תחרות אמיתית לשלטון הכלכלי האמריקאי. אם הסינים יצליחו עם בנק ההשקעות החדש שלהם וכאשר הם יסירו את ההצמדה לדולר וייסדו מטבע רזרבה עולמי חדש מתחרה לדולר אז ניתן יהיה לומר שהקפיטלזם המבוסס על שוק חופשי (וקפיטל כלומר הון צבור ולא חובות) חזר לעולם
לא יודע מאין החלטת שהתפקיד של הסדרה הוא ללמד את הגותו של אדם סמית'. לפחות בפרק עצמו הם מנסים לעקוב אחר מקורות ההתפתחות של השיטה הכלכלית הממשית הקרויה קפיטליזם. לגבי הסינים, הפואנטה שלהם היא שהיוזמה הפרטית היוותה את הדרייב לכיבוש המושבות החדשות והפקת עושר מהן, מה שלא היה קיים בסין שהיזמות למסעות הכיבוש הגיעה מן השלטון המרכזי (בניקוי החמדנות והברוטליות זה אפילו מתכתב עם טענות מצדדי הכלכלה הקפיטליסטית בדבר עליונות השיטה שלהם)
לא בטוח שזה נכון והאם זה שורש ההבדל בהתפתחות השונה ואם כן מה הביא לכך שהיוזמה הפרטית נתנה את הטון באירופה בשדה הזה לעומת סין. הסברה שהמחסור באירופה (תמריץ כלכלי) הוא הדרייב מאחורי מפעל הקולוניזציה האירופי נראה לי הגיוני יותר.
לא נטען שהקפיטליזם המציא את העבדות, זו הרי טענה מגוכחת מדי לשים בפי היוצרים, אבל אין זה סותר את החלק הנכבד שניתן לסחר העבדים בהתפתחות הקפיטליזם.
סדרה של פרופגנדה סמיכה וזרחנית במסווה תחקיר אובייקטיבי.
לא האמנתי למראה עיני כשראיתי עד כמה, אבל כנראה שאני עוד לא מספיק מכיר את התקשורת המופלאה שלנו.
מה שלדעתי הכי יפה בקפיטליזם הוא הפער בין התיאוריה לריאליה.
בתיאוריה אמורים להיות הרבה יצרנים צרכנים ועובדים, ועוצמתה המצרפית של כל קבוצה מהנ"ל דומה לאחרות.
אמורות להיות מספר ממשלות (רגולטורים) שקולות בעוצמתן ליצרנים+צרכנים+עובדים.
אמורים להיות בנקים מרכזיים המסייעים בצד המוניטרי.
כמויות וסוגי המוצרים ומחיריהם צריכים לשקף את הרצונות התועלות וההעדפות של האנשים במשקים המיצרים וצורכים אותם.
בפועל ככל ששיטת השוק ה'חופשי' ניצחה את השיטות הסוציאליסטית מרקסיסטית מלוכנית ואחרות, נוצרו והתעצמו עם הזמן מונופולים ואוליגופולים אדירי כוח של יצרנים וספקי שירותים, כשעסקים קטנים ובינוניים מאבדים מכוחם ונעלמים. הצרכנים, העובדים, הממשלות והבנקים המרכזיים נחלשו ¡מאוד!, ונעשו משועבדים ומשרתים את המונופולים, שבתורם הם הקובעים הבלעדיים של כמויות ומחירי מוצרים ושירותים, שכר ותנאי עבודה, צריכה ממשלתית ומיסוי, כמויות הזרקת הכסף לשווקים וריביות – הכל הפוך לחלוטין לתחזיות התיאוריה הכלכלית של שוק 'חופשי' ליברלי.