לקראת מלחמת ישראל-איראן

יוסי אלפר: "הסכנה של לחימה ממש, ישראלית-איראנית, בשנה הקרובה זוהי כנראה הסכנה הביטחונית הגדולה ביותר שעומדת בפנינו"

בכירים ישראלים ואמריקניים סבורים כי שלטון האייתולות רעוע וכי מדובר בעניין של זמן עד שהוא יקרוס לתוך עצמו • יוסי אלפר, בכיר מוסד לשעבר ויועצו האישי של אהוד ברק: "הסכנה של לחימה ממש, ישראלית-איראנית, בשנה הקרובה זוהי כנראה הסכנה הביטחונית הגדולה ביותר שעומדת בפנינו"

Bilateral_Nuclear_Talks_-_Ernest_Moniz-John_Kerry-Mohammad_Javad_Zarif-Ali_Akbar_Salehi
על סף הסכם מסוכן. שר החוץ האמריקני קרי ועמיתו האיראני זריף

על סף חתימת הסכם הגרעין עם איראן, צריך לחזור למקום שתופסת איראן במחשבה האמריקנית וגם הישראלית. מעבר לתפיסותיו של הנשיא ברק אובמה, קיימת 'תורת הפריפריה' של ישראל ואיזו אמונה ישנה אצל האמריקנים ובקרב חלק הממסד הביטחוני בישראל, שהמצב הטבעי הוא של ברית עם איראן. "אני קורא לזה נוסטלגיה לפריפריה, כיוון שזה עדיין קיים", הסביר ד"ר יוסי אלפר בשיחה שערכו איתו לאחרונה (12 במארס) אנשי מכון ברוקינגס בוושינגטון לרגל צאת סיפרו 'פריפריה: ישראל בחיפוש אחר בעלי ברית במזרח-התיכון'. "עדיין ישנם ישראלים מאוד בכירים – ויש לי רשימה ארוכה של ציטוטים מאנשים כמו אהוד ברק, אורי לוברני… אנשים שהיו מאד פעילים ביחסים (עם איראן) לפני נפילת השאח, והם מאמינים עד היום שהרפובליקה האסלאמית היא סטיית תקן זמנית, ושאם תלחץ איכשהו על כפתור הסנקציות או האופציה הצבאית או מה שלא יהיה, הם יפלו שם והטובים יחזרו לשלטון".

ליוסי אלפר יש עבר מרשים. הוא היה בכיר במוסד, עמד בראש מכון יפה ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב, ושימש יועץ לאהוד ברק. אלפר, שאינו ידוע כאיש ימין דווקא אלא ההיפך, מבהיר את אחד ההבדלים העמוקים בגישתם של ראש הממשלה נתניהו לעומת מי שהיה שר הביטחון שלו, ברק.

נוסטלגיה לתורת הפריפריה זה "כשאדם כמו לוברני, שהיה שגריר בזמנו באיראן ונחשב לדמות מאוד מכובדת, אומר לי: 'אם רק היו לי 100 מיליון דולר לשידורי לווין לאיראן, הייתי מפיל את המשטר'… עכשיו, נתניהו כמובן לא קונה את זה. והוא צודק", המשיך אלפר. "ואם אתה קורא את נאומו (בקונגרס) בתשומת לב, תראה שבסופו של דבר מה שהוא אומר זה, שעשר שנים מהיום – אותם אייאתוללות ימשיכו להיות בשלטון. מי שכן קונה את זה הוא אהוד ברק. למשל, הוא אומר, אם רק נחזיק מעמד עשר שנים, יהיה שם משטר אחר".

זו בעצם הרציונליזציה האסטרטגית של האמריקנים: שהסכם הגרעין המתפרש על פני כעשר שנים ישלב את איראן במערכת הבינלאומית וישנה את דפוסי פעולתה. אלפר חושף, בעצם, שאהוד ברק תומך באסטרטגיה של אובמה.

"אנחנו – ולא רק אנחנו, אלא כל השכנים שעדיין מתפקדים, הסעודים, המצרים, הירדנים והנסיכויות – יש לנו אותה דאגה. כשאנחנו רואים את ראש המטות המשולבים הולך לקונגרס ומשבח את התרומה הצבאית האיראנית לכיבושה מחדש של תיכרית, אנחנו רועדים", העיד אלפר במכון ברוקינגס. "למה? כי זוהי אותה איראן שנמצאת על גבול הגולן שלנו ובגבול לבנון. והסכנה של לחימה ממש, ישראלית-איראנית, בשנה הקרובה זוהי כנראה הסכנה הבטחונית הגדולה ביותר שעומדת בפנינו, יותר מסיבוב נוסף עם חמאס. וכל זה עלול להתרחש בצורה של סערה מושלמת כשמעורבות בלחימה ישראל, איראן, וארצות הברית בעמדה דו-משמעית – אחרי שטיפחה את איראן".

Military_relations_of_Israel_and_Iran
היסטוריה של קשרים אמיצים. פגישה בטחונית ישראלית-איראנית, 1975

געגועים לקיסינג'ר

כל התקופה הנוכחית ביחסי ישראל-ארצות הברית מזכירה את שנות ה-70 בימיו של הנרי קיסינג'ר כמזכיר המדינה, בייחוד בתקופת "ההערכה-מחדש" של 1974-5. נחיק נבות, המשנה לראש המוסד לשעבר, מספר בסיפרו החדש 'תבל ומלואה' יותר ממה שנודע בעבר. ההבדל בעיקר בכך, שקיסינג'ר לא החצין בפומבי את שנאתו לישראל. הוא היה בסך הכל קר ומנוכר ועשה חישובים אגואיסטיים של האינטרס האמריקני. אובמה "איבד את זה" כמו שאומרים, כאשר ביבי הצליח להוציא אותו מהארון ולחשוף אותו כמו שהוא: נשיא ששונא את מדינת ישראל.

"על פי ראיית נציגות המוסד בוושינגטון, 'ההערכה מחדש' היתה… ביטוי שלילי, קריאת תיגר ואיום עלינו. לבד מן הצעדים המעשיים, אשר ננקטו להפסקת תהליכי אספקת מערכות נשק מתקדם, היה מאמץ מכוון לבנות דעת קהל נגדנו, והוכשרה הקרקע לנסיונות למימוש תכנית מדינית בלתי פופולרית מבחינת ישראל, (תכנית) רוג'רס וגבולות 1967". נחיק נבות מצטט מומחה שהיה ממוריו של קיסינג'ר: "התנהגותו כלפי ישראל היא התנהגות פלילית".

לפי נחיק נבות, שעמד אז בראש שלוחת המוסד בוושינגטון, קיסינג'ר התגלה להם בעקבות מאמצי האיסוף של חומר עליו כמי שרואה את ישראל כ"מדינת צלבנים" "שנפילתה והתפוררותה יהיו בלתי נמנעות. כל שיש לארצות הברית בהנהגתו לעשות, הבהיר לרבים מאנשי שיחו, הוא 'למשוך את התהליך ולהאריכו, למתן את עוקצו של הסכסוך הישראלי-ערבי כדי שהעימות הסופי והמוחלט לא יבוא במהרה". קיסינג'ר צפה אז מתקפה בהשתתפות כוחות לוחמים סובייטים שתכריע את ישראל מכיוון רמת הגולן.

נחיק מקונן, ש"בשנים האחרונות היו שביקשו להציג את קיסינג'ר כיהודי ציוני אוהד ישראל שעשה רבות למען עמה ואזרחיה. במסגרת זו אף הוענק לו ב-2012 עיטור נשיא מדינת ישראל". מידי שמעון פרס, כמובן. כיוון שכל ההתרחשויות הקשות האלה היו בתקופת כהונתו הראשונה של יצחק רבין כראש הממשלה, קשה להשתחרר מהתחושה שפרשת חשבון הדולרים של רבין ב-1977 התאימה מאוד גם לקיסינג'ר וגם לפרס.

אבל אחרי כל הדמיון בין אז להיום, צריך לראות את ההבדלים הזועקים: בשנות ה-70 אכן היה לארצות הברית אינטרס אמיתי למכור את האינטרסים של ישראל כדי לפייס מדינות ערביות, ביניהן מעצמת נפט כמו ערב הסעודית. לאמריקנים היה אינטרס ברור בעולם הערבי, למשוך לצידם את מצרים ולהקל על משבר האנרגיה. מה יש לאמריקנים היום להשיג מפגיעה בישראל? הערבים נמצאים בנושא האיראני באותו צד של ישראל, והרווח מאיראן מפוקפק מאוד. המחדל האסטרטגי והמוסרי שבחבירה למעצמה איסלאמו-נאצית  יותר מדי בולט. לכן מנסה אובמה להציג את ישראל כמדינה שאינה ראויה להתחשבות וליחס מיוחד.

בגלל בעיית היסוד של אובמה להסביר את ההגיון של מעשיו, הוא יתקשה להעביר את ההסכם עם איראן. להבדיל משנות השבעים, החשיפה בתקשורת של הוויתורים האמריקנים בעניין הצנטריפוגות במתקן התת-קרקעי בפורדו, נשמעת רע מאוד. רע לישראל ורע לאמריקה. כך גם הרמזים הגסים לגבי הסרת המטרייה הדיפלומטית באו"ם. גם מדיניות אנטי-ישראלית חייבת לפעמים להצדיק את עצמה. אובמה מתקשה לעשות את זה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

    1. בשום אופן. תסריט ובו חיילים ישראליים מסכנים את חייהם ומגינים על ירדן, סעודיה או מצרים הינו בלתי מוסרי בעליל, על סף, ואולי מעבר לסף, של דגל שחור.

  1. שלא יהיה כל ספק,קיסינג'ר עומד מאחורי אובמה כצל. המורה והתלמיד. צל כבד של ראש ממשלת הצללים של ארה"ב. ממש כמו שידו של ראש ממשלת הצללים הישראלית-שמעון פרס מאחורי המדיניות השקרים והרציחות ומה לא שאנו חווים כבר עשרות שנים. היה זה קיסינג'ר שאישר את מועמדות גבי אשכנזי לראשות העבודה בדרך לשלטון.
    חשבתי שאחרי ניסיונו של קיסינג'ר לחסל את מדינת ישראל במלחמת כיפור-זה היה רעיון של קיסינג'ר לתקוף ביום כיפור- יבינו מנהיגי העם היושב בציון שאמריקה היא מדינה שחייה על שוד וגזל של עמי העולם,והיא אינה ידידותית במיוחד לישראל.
    השיטה ברורה: בתירוץ של ידידה מועילה,שבאה להציל את המצב,היא יוצרת הרס מחריד באזור שהם רוצים להשתלט עליו,אחר כך נותנים הלוואות של דולרים מודפסים,לשיקום,בתנאי שכספים אלו ישמשו לבניית התשתיות מחדש על ידי חברות אמריקאיות, וקניית נשק אמריקאי. זה מה שהיה באירופה. קשה שלא לראות את ההקבלה בין מלחמת העולם השנייה,ומלחמת העולם השלישית שאנו בפתחה. ככה עובד קיסינג'ר. טביעת האצבעות שלו בנעשה במזרח התיכון החדש-שלא כולל את ישראל-ברורה לי כשמש ביום בהיר!

    1. אייזיק אסימוב כתב משל על זה שתורגם לעברית בשם "עייטים יפי נפש"

    2. יש הבדל קטן בין ארה"ב שלפני מלחמת העולם השניה לזו של לפני מלחמת העולם השלישית: אז הממשל האמריקאי לא רצה יהודים, ללא אבחנה לגבי מידת התועלת שניתן להפיק מכל יהודי, והאוכלוסיה אז היתה אנטישמית ברובה. כיום הממשל האמריקאי רוצה את היהודים שגרים בישראל, ליתר דיוק את המשכילים שביניהם (וכל השאר יכולים לחפש את המקלחת הקרובה), ורק חלק מהאוכלוסיה אנטישמית, כשחלק אחר דוקא תומך במדינת ישראל. צריך להבין שגם אמריקאים שתומכים במדינת ישראל אינם פילושמים, אלא עושים זאת מתוך אינטרסים כלכליים/מדיניים או מתוך אג'נדה דתית (כמו האוונגליסטים שרוצים שכל היהודים יגיעו לארץ ישראל, ואז אותו יהודי יקום לתחיה וכל היהודים יתנצרו. מי שלא יתנצר, ימות. מוכר לכם? דאע"ש משהו?).
      ———
      יש לדעתי סיבה נוספת מדוע אובמה גורם להרס בכל העולם המוסלמי, והיא לסכסך בין הסונים ובין השיעים. אני לא בטוח שהוא עצמו מודע לתכלית מעשיו, אולם בטוחני שיש מי שבממשל האמריקאי שמכוון את אובמה לפעולות מתאימות. גם זה יכול להיות תוצאה של אג'נדה דתית בארה"ב – מלחמת גוג ומגוג (לשיטתם) שתהיה בין הנצרות והאיסלאם, כשלמעשה המוסלמים, במלחמות הפנימיות שביניהן שאותן ארה"ב מעודדת, בעצם מחלישים ונחלשים כך שבסוף התהליך יוכלו הנוצרים לאסוף את השברים בלבד. כמובן שאם בדרך ייהרגו יהודים – לשיטת הנוצרים והמוסלמים אין דבר יותר טוב מזה.
      ———
      אגב, רק ב 2012 אנגליה סיימה לשלם חוב על הלוואה שקיבלה מארה"ב לאחר מלחמת העולם השניה (http://en.wikipedia.org/wiki/Anglo-American_loan).

    3. מה אתה בבקשה אומר על שימעון פרס האים הוא איש חזון כפי שהוא מי שמיתימר להיות או שהוא סוכן אמריקאי

  2. ארה"ב: התפנית הגדולה שבדרך

    האם מישהו שם בבית הלבן השתגע? האם וירוס נרדם, מימי מינכן העליזים, התעורר, ופקד עתה את באיו? וכיצד מדינות המערב נותנות לכך יד, כאשר הטילים האיראניים מכוונים לא רק אלינו אלא גם אליהן, וכשמדובר לא בעידן ההוא, של נשק קונבנציונאלי, גרוע ככל שיהיה, אלא בעידן של נשק המיועד להשמדת המונים? ולשם מה לאיראן טילים חוצי יבשות וטילי שיוט?

    על סף החתימה על ההסכם, ברור כי מטרת משטר האייתולות להגיע למצב של מדינת סף גרעינית, כבר הושגה. ומדוע למשטר האייטולות ההסכם מעיקרו? כי למשטר חסרה הגושפנקא הבינלאומית, החותמת האמורה להיות מונחתת על הרשיון הנכסף בטכס חגיגי, אולי על מדשאת הבית הלבן… אובאמה יוכל לנפנף עם פיסת נייר בידו, ולהודיע בגאווה: "השגנו שלום בימינו!" כן. מדובר באותה קואליציה היסטורית שאמורה הייתה אז ב – 1938, ועכשיו, לעצור את התהליך הממאיר בעוד מועד, וכשלה.
    איראן פעלה בסבלנות עילאית. בעזרת החיוכים המפורסמים של הנשיא חסן רוחאני, היא מתקדמת לשלב בו יוסר מעליה המצור הכלכלי.

    לקראת סיום כהונתו מתברר כי הרצון החזק ביותר המפעיל את אובאמה, הוא לשמר ואף לתחזק משטרים מוסלמיים אדוקים. אולי למתן אותם קצת בדרך. איך? הפגנת יחס חיובי והימנעות משימוש במונחים מקטבים דוגמת "איסלם קיצוני". מונחים אלה נאסרו ע"י הבית הלבן במפורש (בלי ויכוחים מיותרים על חופש הביטוי, כנהוג אצלנו), ויתורים מדיניים מופלגים והתקפלות (כמו בתימן, כמו בלבנון). מתן סיוע כלכלי ועוד. כך יתחיל להיווצר שינוי מעמיק ויסודי במבנה המדיני במזרח התיכון. אובאמה איננו צ'רצ'יל, הוא צ'מברלין. הוא פועל על פי מיטב הכללים של ה"פוליטיקלי קורקט", ללא שימוש בכוח, ליצור שינויים הכרחיים במפה המזרח תיכונית. את הכוחות הפועלים באיזור הזה, ניתן לדעתו לרתום כדי שיפעלו למען המטרה הנשגבת: שלום בימינו. בראייתו המשלבת את האיסלאם עם המערב, הוא מאמין שניתן לאלף את האיסלאם הקיצוני. להפיכתו לדת של שלום. של אהבת האדם, גם אם הוא בחזקת כופר. לא בטוח שהוא מבין את מערכת היחסים המורכבת שבין האיסלאם האורתודוכסי לבין תרבות המערב, את העוינות הבסיסית המצויה במרכזה, הנובעת מעצם מהותן של שתי הישויות האלה. אבל הוא פועל בנחרצות להשיג את מטרותיו.
    זכורה לכולנו ההפתעה,שאחזה בנו, כאשר מזכיר המדינה קרי, בא בהצעה מוזרה עד מאד בעת מבצע צוק איתן, לפיה טורקיה וקטאר, יתווכו בין ישראל לחמאס. אם ננסה להרכיב את הפאזל המצוי במוחו של אובאמה (זו אינה בשום אופן יוזמה של קרי לבדו), הרי אט אט מתבררים גבולות הגזרה של ה"פאקס אמריקאנה" החדש. גוש מדינות חזק המורכב מאיראן, טורקיה, עיראק (שכבר מצויה תחת המגף האיראני). תימן וסוריה שהן בדרך לשם, מדינות המפרץ ועוד מדינות, שיפלו בזמן הקרוב ברשת השיעית – איראנית. מדינות שיוותרו בחוץ דוגמת ירדן וסעודיה, יאלצו להיכנע בבוא הזמן. מצרים שזכתה במנהיג חזק הפוזל, בלית ברירה, לעבר מוסקווה, וכמובן גם ישראל, ישארו בחוץ. בינתיים. הגוש החדש יעשה למערב את העבודה מול דאעש. כפי שעושה עכשיו בקנה מידה קטן יחסית ארגון החיזבאללה. דמוקרטיה? הצחקתם אותנו. הרי איראן וטורקיה הן דמוקרטיות, שתיהן עברו תהליך של בחירות כדת וכדין. אמנם אוי לאותן בחירות. הן הולידו משטרים מוסלמיים קיצוניים. אבל מבחינתו של אובאמה, אלה הם בדיוק המשטרים שהאיסלם האורתודוקסי זקוק להן. כדי לטבול במקווה הכשר. אכן זו טבילה עם שרץ בידו, אבל למי באמת אכפת… העיקר המציאות שלפיה גם משטר איסלאמי וגם משטר דמוקרטי מצויים בכפיפה אחת. זהו האידיאל. הדגל החדש של אובאמה. הנשיא האמריקאי כבר עתה מעלים עין מהפגמים במשטרים הללו. מאסר עיתונאים? צמצום כוחה של מערכת עשיית הצדק? כל אלה הם דברים בטלים. אובאמה היה להוט מאד לראות גם את משטר האחים המוסלמיים בקהיר עומד על תילו. ומשנכזבה תוחלתו לא איחר להשמיע את ביקורתו על משטרו של הנשיא א – סיסי.
    מתנגדי הנאום של נתניהו בקונגרס, התריעו שהנאום ירע את היחסים בין ארה"ב וישראל. ראוי שאותם הגיבורים ההזויים של מערכת הבחירות מהמחנה הציוני, יאכלו עכשיו את כובעיהם… יש כלל לא בטוח שנשיא אחר בבית הלבן ובוודאי נשיא רפובליקני, יתמידו במגמות האלה ובעויינות כלפינו, בהן מחזיק בחזקה, הנשיא הנוכחי.

    otmoti@netvision.net.il

  3. נראה לי שהעניין עם אובמה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה. הבחור פשוט נמצא במירוץ נגד הזמן להספיק להראות הישג כלשהו, אפילו האבסורדי ביותר, כדי להצדיק את פרס הנובל לשלום, האבסורדי לכשעצמו, שקיבל

  4. אמריקה מחמשת את המזרח התיכון לקראת הרס של האיזור כולו הם לא טםשים הם יודעים שההסכם יוביל למלחמה אבל הם חושבים שזה טוב לאמריקה מלחמות במדינות ערביות כדי להחליש מדינות כמו רוסיה וסין שלא יכולות להפוך למעצמות כשאירן ומדינות ערב לידיהן קורסות. כמו שאם היתה מלחמה ביבשת דרום אמריקה זה היה פוגע בכלכלת צפון אמריקה כך אמריקה יודעת שמלחמה במזרח התיכון תפגע בסין ורוסיה לפחות מבחינה כלכלית. הגנרל הבא של צבא ארה"ב הודיע שרוסיה וסין הן האיום הכי גדול על ארה"ב ורק אח"כ דעאש וצפון קוריאה