האיש שמסר את מפתחות תימן לאיראנים

כדי להבין באמת מה עומד מאחורי הקריסה של תימן חובה להכיר דמות מרכזית חשובה, שחצתה את הקווים: הנשיא לשעבר עלי עבדאללה צאלח

כיצד הצליחו כ-20,000 איש בלבד להשתלט תוך זמן קצר על המדינה השניה בגודלה בחצי-האי ערב? • מבצע "סופה נחרצת" יצא לדרך, וכוחות קואליציה ערבית בראשות סעודיה כבר מכים בפרוקסי האיראני – החות'ים • כדי להבין מי-נגד-מי ומה עומד מאחורי קריסתה של תימן, חובה להכיר דמות מרכזית חשובה: הנשיא לשעבר עלי עבדאללה צאלח, "עוף החול" שחצה את הקווים

חצה את הקווים; נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה צאלח. צילום מסך
חצה את הקווים; נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה צאלח. צילום מסך

ב-26 במרץ נפתח מבצע "סופה נחרצת". הסעודים ובני בריתם מהמפרץ תקפו מהאוויר מטרות של המורדים החות'ים בתימן, ולפתע היא מככבת במרכז סדר היום העולמי והמזרח-תיכוני.

כלי תקשורת רבים, שמזה זמן רב לא עסקו כלל וכלל במדינת הענק החשובה הזו, מפרסמים בימים אלו חדשות לבקרים את מפת השליטה של גורמי הכוח השונים בתימן – החות'ים, נאמני הנשיא וארגון אל-קאעידה. אולם סביר להניח שתוך ימים תשתנה מפה זו עוד מספר פעמים. מכל מקום, בכדי לנסות להבין את המתרחש בתימן יש להבין כי אין מדובר כאן רק ב"שיעים מול סונים" או ב"תומכי איראן מול תומכי סעודיה", אלא בתמונה הרבה יותר מורכבת, הכוללת שחקנים רבים.

איחוד מלאכותי

תימן של היום, היא מדינה שנוצרה מאיחוד של שתי מדינות. בשנת 1990 הוכרז על איחוד בין צפון-תימן, שהונהגה על ידי קואליציה צבאית-שבטית-דתית בראשות הנשיא דאז, עלי עבדאללה צאלח. כך התקבצו סביב השולחן מפלגת ה"קונגרס העממי הכללי", ראשי קונפדרציות השבטים הגדולות של חאשד ובכיל ואליטה של קציני צבא, עם דרום-תימן, שהייתה רפובליקה מרקסיסטית, בת חסותה של ברית-המועצות. בהסכמי האיחוד אמנם הוצהר כי תימן תאוחד באופן מלא, אולם לאמיתו של דבר היה זה איחוד מלאכותי ותו לא, כיוון שהוא כלל אך ורק חלוקת תפקידים בין האליטות הצפוניות והדרומיות מבלי שייעשה שום ניסיון ליצור אומה תימנית אחת.

במציאות שנוצרה, שבה האליטות הדרומיות והצפוניות פעלו לנטרל זו את זו, הפכה המדינה המאוחדת למדינה משותקת. לכך יש להוסיף את העוני הרב ששרר בה ואת בידודה בעולם הערבי, בשל תמיכתה בפלישת סדאם חוסיין לכווית. ב-1994, על רקע הכרזת האליטות הדרומיות על פרישה מהאיחוד ועל הקמת מדינה דרום-תימנית חדשה, פרצה בתימן מלחמת אזרחים בה ניצחו כוחותיו של הנשיא צאלח. הנשיא, שעוד קודם לאיחוד הפגין יכולת תמרון מרשימה בין גורמי הכוח השונים במדינה, השכיל לגייס לצידו את החוגים האסלאמיסטים ובעיקר את תומכי תנועת ה"אצלאח" – מפלגה אסלאמיסטית, בעלת בסיס שבטי רחב, שהייתה בעלת בסיס תמיכה הן בקרב הסונים והן בקרב הזיידים.

בשנים שלאחר מלחמת האזרחים פעל הנשיא צאלח לביסוס שלטונו ושלטונה של מפלגתו – הקונגרס העממי הכללי, תוך שהוא דוחק לשוליים את כל גורמי הכוח שעמדו בדרכו, כולל את אנשי ה"אצלאח". הוא מינה כסגנו את עבד רבה מנצור האדי – איש צבא סוני, שהיה גנרל בצבא הדרום עד לעריקתו לצפון ב-1986. עד סוף שנות התשעים פעלו צאלח והאדי יחדיו ובסוף אותו עשור דומה היה שתימן מנווטת את דרכה לכיוון ההיחלצות מהעוני ומהכאוס, בין היתר בזכות יישור ההדורים עם שכנותיה ועם ארצות-הברית, ובזכות תמלוגי נפט שהחלו לזרום עוד ועוד לקופת המדינה. באותן שנים חלה גם ירידה מסוימת במפלס האלימות במדינה.

עלייתם של החות'ים

מסוף שנת 2000 החלה תימן להידרדר במדרונותיו של כאוס חדש שנוצר במדינה. ארגון אל-קאעידה הגביר את נוכחותו, תוך שהוא מנצל באופן מושלם את יתרונותיו: תוואי שטח המקשה על נגישות השלטונות לשטחים נרחבים במדינה, העובדה שמוצאה של משפחת בן לאדן הינו מתימן, העוני הנורא שממנו סובלים רוב אזרחי המדינה, העובדה שבתימן כמעט לכל אדם יש כלי נשק כלשהו, זרם הפליטים האדיר שהגיע לתימן ממדינות קרן-אפריקה ומגמות ההקצנה שהסתמנו בקרב המפלגות האסלאמיסטיות, ובפרט במפלגת ה"אצלאח". הפיגועים הרבים שבוצעו בשטח תימן ומשטח תימן על ידי אל-קאעידה, הן כנגד יעדים תימניים והן כנגד מטרות זרות, שחקו את הלגיטימיות של ממשלו של צאלח והביאו עימם מעורבות צבאית זרה בתימן.

במקביל, החלה, כמעט באין משים, לפעול באזור צעדה, הסמוך לגבול עם סעודיה, התנועה החות'ית. תנועה זו קמה למעשה בראשית שנות התשעים תחת השם "הצעירים המאמינים" וכתנועה חברתית-תרבותית שנועדה לתת מענה להתחזקות התנועות הסלפיות והמגמות הפרו-והאביות באזור צעדה וסביבותיה. היא ביקשה לפעול למען שיפור מצבם הכלכלי של התושבים הזיידים של אותו אזור. מנהיג התנועה היה חוסיין בדר אל-דין אל-חות'י, איש דת כריזמאטי, אשר על-אף שהיה זיידי ולא שיעי מהזרם השניים-עשרי, היה מקובל מאוד על איראן ואף שהה בה למשך תקופה ארוכה, תוך שהוא קושר קשרים הדוקים עם בכירי הממשל האיראני – ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי.

בתחילת העשור הקודם עדיין היו החות'ים תנועה שקטה, שלא הטרידה את מנוחתם של שלטונות תימן וקל וחומר את מנוחתם של גורמי חוץ. הנשיא צאלח, אשר הבין לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 כי ארגון אל-קאעידה והזרמים הפונדמנטליסטים הסונים מהווים סכנה עבור משטרו, אף ביקש להתקרב ל"צעירים המאמינים" ולחוסיין בדר אל-דין אל-חות'י. בתחילה התרצו חוסיין ותומכיו, אולם לאחר פלישת ארצות-הברית לעיראק ב-2003 הם הפכו את עורם וטענו שצאלח ומשטרו הינם משתפי פעולה של האמריקנים. מכאן ואילך החלו הדברים להידרדר. במהלך השנים 2009-2004 פרצו לא פחות מששה סבבי עימותים מזוינים בין הכוחות הנאמנים למשפחה החותי'ת לבין צבאו של צאלח. חוסיין בדר אל-דין אל-חות'י מצא את מותו באחד הקרבות בשנת 2004 ואת מקומו כמנהיג התנועה תפס אחיו, עבד אל-מלכ.

"האביב הערבי" ועוף החול: צאלח עושה קאמבק

במהלך העשור הקודם התפרקה תימן במהירות ושלטונות המדינה הפכו לבלתי אפקטיביים לחלוטין, לא רק מול החות'ים, אלא גם מול ארגון אל-קאעידה וכמובן מול השבטים הגדולים, אשר עשו כל אחד כראות עיניו. אירועי "האביב הערבי" שהחלו בשנת 2010 בתוניסיה והתלקחו כאש בשדה קוצים בכל רחבי העולם הערבי, דרדרו עוד יותר את המצב בתימן. ב-3 ביוני 2011 נפצע הנשיא צאלח באורח חמור מירי ארטילרי שכוון אל ארמון הנשיאות. הוא הובהל לטיפול בסעודיה ולמרבה ההפתעה שב לארצו לאחר מספר חודשים, אם כי בשל מצבו הרפואי והלחץ הכבד שהופעל עליו הוא התפטר ב-25 בפברואר 2012. את מקומו תפס הנשיא הנוכחי, עבד רבה מנצור האדי.

בניגוד לחילופי שלטון אחרים בעולם הערבי שבהם השליט-לשעבר מת, מושלך לכלא, נמלט מהמדינה או מגורש ממנה – לא כך היו הדברים עם צאלח. על-אף שהתפטר, ועל-אף ששהה מספר חודשים בסעודיה ובארצות-הברית, שב לבסוף לתימן. יתרה מכך, הוא המשיך בפעילות פוליטית, תוך שהוא ממשיך לכהן כראש מפלגת "הקונגרס העממי הכללי" וממשיך להשפיע ולשלוט על יחידות צבא רבות, באמצעות בני משפחתו מהמעגל הראשון והשני. בתקופה זו, צאלח, שנוהג כבר כמעט 40 שנה כמעין "עוף חול" ויודע תמיד לנחות על רגליו, חבר לחות'ים, למרות אירועי העשור הקודם, והפנה עורף לבני בריתו הישנים ובראשם מפלגת ה"אצלאח" ופטרוניו הסעודים.

חבירתו של צאלח לחות'ים היא ככל הנראה הסיבה המשמעותית לניצחונותיהם ולהתפשטותם הטריטוריאלית. רבות דובר על הסיוע בכסף ובנשק שמקבלים החות'ים מאיראן, אולם על אף שאכן מדובר בסיוע משמעותי שהוזרם אליהם במשך יותר מעשר שנים, הם לא היו יכולים להגיע להישגיהם הנוכחיים לולא חברו לצאלח – חבירה שהעניקה להם תמיכה של יחידות עלית בצבא התימני, שהיו כפופות לבני משפחתו של צאלח וכן גישה לנשק כבד, כולל טנקים, מטוסי קרב, טילים ורקטות.

הברית המוזרה כביכול בין החות'ים לבין צאלח ונאמניו ממחישה יותר מכל את המציאות התימנית – מציאות שבה בריתות קמות או נופלות מתוך אינטרסים צרים של שבט, עדה או קהילה ולא מתוך אינטרס מדינתי. כאן יש לזכור, שצאלח עצמו בא מחמולה זיידית, השייכת לשבט סנחאן – אחד השבטים המרכזיים בקונפדרציית השבטים חאשד ולאור נתון זה אולי קל יותר להבין את "סיבוב הפרסה" שעשה צאלח – ממלחמה נגד החות'ים לתמיכה בהם. צאלח השכיל להבין ששפת הדיבור השולטת כיום בתימן הינה דתית-עדתית ולכן קל היה לו להציב עצמו במוחנה הזיידי.

הסעודים כבר מתכוננים לפלישה; כוחות סעודיים באימונים. צילום: צבא ארצות-הברית
הסעודים כבר מתכוננים לפלישה; כוחות סעודיים באימונים. צילום: צבא ארצות-הברית

האזרחים ישלמו את המחיר

במדינה מורכבת וסבוכה כתימן, שבה כמעט כל 26 מיליון האזרחים הינם עניים מרודים וכמעט כל אזרח מחזיק בנשק כלשהו, כל תרחיש הינו אפשרי ובכל זאת אפשר להצביע על כמה תרחישים יותר סבירים.

התרחיש הראשון כולל מעורבות צבאית יבשתית אפקטיבית של סעודיה ובנות בריתה נגד החות'ים. במקרה כזה ישנה אפשרות שהכוחות הקרקעיים הפולשים יתקדמו מהר יחסית על קו החוף בואכה נמל חודיידה, מתוך שאיפה להגיע לעדן, לסייע שם בשימור נוכחות שלטונית כלשהי של הנשיא עבד רבה מנצור האדי ולמנוע השתלטות חות'ית-איראנית על מיצרי באב אל-מנדב. פלישה מאזור גבול סעודיה-תימן בואכה צעדה גם אפשרית אולם היא תהיה קשה בהרבה עקב תוואי השטח ההררי שאינו מאפשר לוחמה ניידת אפקטיבית, ולבטח לא לוחמת שריון. סעודיה אמנם הסתייגה במשך שנים רבות מלפעול ישירות בתימן, אולם עתה לנוכח הנסיבות האזוריות והבינלאומיות, בדגש על חוסר הנכונות האמריקנית להתעמת עם איראן, נראה שהסעודים "החליפו דיסקט" ועברו לאופנסיבה.

תרחיש שני אפשרי הינו תרחיש שבו החות'ים אכן יצליחו, כמובן בסיוע יחידות הצבא הנאמנות להם או לבני משפחתו של צאלח, לבסס שליטה אפקטיבית בחלקים גדולים של המדינה, כולל בעיר עדן. במצב שכזה, הגורמים היחידים שיטרידו את מנוחתם יהיו חוליות הטרור של ארגון אל-קאעידה ושל ארגון "המדינה האסלאמית", שמסוגלות לבצע פיגועי תופת בכל מקום בתימן בכל רגע נתון. במקרה כזה אין להתפלא שארגון אל-קאעידה יקבל סיוע מסעודיה וממדינות המפרץ על אף שהוא קורא בגלוי להפיל את בתי המלוכה של מדינות המפרץ ורואה בשליטה המפרץ כופרים לכל דבר ועניין.

תרחיש נוסף, אם כי פחות סביר הוא חזרה לנוסחת "שתי המדינות" בתימן, על-פי קווי הפרדה זיידים-סונים, כלומר: היווצרות מדינה זיידית בצפון-מערב המדינה, שתישלט על ידי החות'ים ותהיה פרו-איראנית, ובמקביל – כינון מדינה סונית בדרום-מזרח המדינה, אם כי שם יהיה קשה מאוד לשלטונות לאכוף את מרותם על כוחות אל-קאעידה ו"המדינה האסלאמית". מכל מקום, בכל שלושת התרחישים הללו, כמו גם בתרחישים אחרים, אין ספק שייגבה מחיר דמים נורא מהצדדים הלוחמים ומהאזרחים הבלתי-מעורבים.

 ________

נחום שילה הוא עמית במרכז משה דיין לחקר המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב ומומחה לנושאי מדינות המפרץ ותימן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. שאלת החובה , כמה המלחמה הזאת טובה ליהוידים ?
    ומה הקשר לנשיא מוסלמי אחר , אובמה לסיפור המעניין הזה ?

    1. מנקודת הראות שלי, יש לנו אינטרס לחבור לציר שמובילה ערב הסעודית עקב שני אספקטים הקשורים למקום אחד – באב אל מנדב.

      באב אל מנדב הוא מיצר ימי שנמצא בין תימן, ג'יבוטי ואריתריאה, ובו עוברות כ-25 אלף אוניות משא (בשנה) וכ-4 מיליון חביות נפט (ביום). מה שהופך את המקום לאחר מצירי השיט הימי החשובים בעולם.

      סיבה ראשונה – כלכלית. באב אל מנדב הוא המזדרון הימי של ישראל מאילת לאסיה, אוסטרליה ואפריקה. סחורות ישראליות בשווי מיליארדי שקלים עושות את דרכן למקומות הללו, ובחזרה. אם איראן תשתלט על האיזור, היא יכולה לירות על הספינות הללו ולגרום לנו נזק כלכלי מבלי לקחת אחריות ישירה.
      אבל לא רק לנו. לא חדש שתעלת סואץ היא מקור הכנסה של מצרים, ולכן גם הם ממהרים לקפוץ לתימן (למרות מה שחוו שם בשנות ה-60).
      סיבה שנייה – צבאית. תימן היא ציר הברחה חשוב של האיראנים בדרך לסיני ועזה. משם מגיעים נשקים קלים, תחמושת, רקטות איראניות וסוריות וטילים נגד מטוסים וטנקים. עניין זה שוב מאיים לא רק עלינו, אלא גם על מצרים (יוצר תוהו ובוהו בסיני).

      הסיפור של אובמה הוא פשוט – מדיניות החוץ שלו כושלת במימדים קולוסאליים. הוא כינה את המצב: "המודל התימני למלחמה בטרור", וכמובן שמיהר להכריז שזו הייתה הצלחה.

      "המודל התימני" הוא תקיפות באמצעות מזל"טים ושימוש בפרוקסי כנגד מי שארה"ב חושבת שהוא האויב המרכזי (אל קעידה), תוך שהיא תוקפת מטרות חמות, כלומר מחבלים בדרך או באימונים.
      אבל הדבר מהווה פתרון לטווח הקצר של בעיה ארוכת טווח ולכן נכשל כשלון חרוץ.

      אחד החברים של ארה"ב היה סלאח (קרא את הכתבה), הוא וסגנו לשעבר האדי ניצלו את המשאבים של ארה"ב לטובתם ולקידום מטרותיהם האישיות, וזה הביא למרידה עצומה של החות'ים.

    2. התגובה של אור היא פשוט כמו נבואה שהתגשמה

  2. גורם קריטי חשוב אחד חסר בתאור סלוקו של עלי עבדאללה צאלח מהשלטון: עם שובו לתימן אחרי שהחלים מפציעתו הוא נסה לחזור לתפקידו אך מי שצוה עליו בתוקף ובאיומים לעזוב ולותר על השלטון היה כמובן מיודענו הנשיא האמריקני המטריף את כל המזרח התיכון אובמה.זאת בהמשך להדחת מובארכ מנשיאות מצרים וזין אלעבדין מהשלטום בתוניסיה.
    הנה כי כן גם פה הצליח אובמה להקדיח את התבשיל בגישתו "האידאליסטית" כביכול שראתה בנשיא צאלח מכשול העומד בפני ההמונים השואפים כביכול לדמוקרטיה שמציעה להם ארה"ב. ה ו

  3. קראתי בוויקפידיה מישפט מדהים על תימן.כתוב שמעולם שום מעצמה עולמית,לא הצליחה לכובשם.כתוב גם שהפשיעה בתימן,האזרחית כמובן היא מהנמוכות בעולם.אני מאמינה באלוהים ולדעתי שני ההיבטים האלה ישחקו תפקיד בכשלון המערכה נגדם.תימן כניראה בסוף תישלט על ידי כמה גורמים.אינני מאמינה שהאדי יוכל לחזור לתימן.סעודיה הציבה רף גבוה ולא תוכל לשנות את המצב לטובתה.הבעיה של סעודיה היא לא תימן אלא המצב בבית.מזה היא צריכה להיות מודאגת.זהו עידן נפילת השליטים הוותיקים.וזו בשורה לא טובה להם.בסעודיה ירדן מדינות המיפרץ וכו.כניראה מערכת המישפט של אלוהים החליטה כך.יש מישפט בתורה -עד כי שלם עוון.האמורי הבבלי המיצרי.זאת אומרת השם מודד תקופת שילטון ואז כשניגמרת התקופה השם מפיל אותו.כניראה זה מה שהוחלט בשמים.הם נפלו במיצרים טוניס עיראק….וזה מה ששולט שם למעלה בשמיים.העוון הושלם.קטר סעודיה דובאי……עדיף שיתרכזו בבית במקום לשאוף החוצה.ההמון שבתוכם הוא הבעיה ולא אירן או החותים או……כל מדינות האזור כניראה בדרך להיתפרקות.ה

    1. גם אני קראתי את הנתון הזה בוויקיפדיה ומהיכרותי את העם בתימן אני לא מופתע – כמות האנשים האיכותיים בתימן היא גדולה מאוד אנשים מדהימים מאוד – חבל לי על האזרחים היקרים האלו

  4. אם הבנתי נכון, החותים, יחד עם צאלח והאיראנים, רוצים להשיג שליטה בתימן ומבצעים פיגועים נגד האזרחים. מנגד, סעודיה עוזרת לאזרחים התימנים נגד צאלח והחותים. הבנתי נכון? אם כן, איפה דאעש בכל הסיפור הזה?

    1. זו טעות,
      אין כל קשר לדאעש במלחמה זו רק עצם העובדה שהם סוניים ולדעתם השיעים [אירן] הם כופרים ולכן נלחמים בהם .

  5. דאעש הוא ארגון סוני בעל שאיפות טריטוריאליות שהתפצל מארגון אל קעידה שגם הוא צמח מארגון האחים המוסלמים במצרים שהתחיל את פעולתו בשנות העשרים של המאה הקודמת
    דאעש צמח בעיראק בעקבות העברת השלטון מהמיעוט הסוני לרוב השיעי שהדיר אותם באופן "דמוקרטי" ובתמיכת ארצות הברית מכל הזכויות שהיו להם בעבר
    ההתשפטות המהירה של דאעש באזור נובעת מבעית הביטחון האישי של התושבים הסונים לאחר הפקרתם ל"טבחים" של אסד בתמיכה ישירה של איראן ובשתיקה של ארה"ב ורוסיה
    כל מה שצריכים כעת הסונים בתימן לעשות כדי להפוך לדאעש הוא להכריז על נאמנותם למדינה האיסלאמית
    מאחר ובשלב זה הם פועלים במסגרת אלקעידה אין בכך צורך אמתי אך ההבדלים הם סמנטיים
    טנ

  6. האירוניה היא שאותו סלאח, הוזכר בימי "האביב הערבי" כבן ברית של סעודיה ואף זכה לטיפול רפואי בממלכה. אך אופורטוניסטים, כטבעים, מחליפים בריתות כמו גרביים