המנהיג שהוציא שם טוב לדיקטטורה  

אבי סינגפור המודרנית שנפטר לאחרונה, לי-קואן-יו, לקח נמל והפך אותו לאומה משגשגת • לי-קואן-יו האמין שטובת הכלל קודמת לזכויות הפרט וכי זה מה שנכון לסינגפור, והוא צדק • האם עתה תהפוך הרפובליקה הקטנה לדמוקרטיה של ממש?

ב-22 במרץ 2015 הלך לעולמו בגיל 91 לי קואן-יו (Lee Kuan-Yew), אבי סינגפור המודרנית וראש הממשלה הראשון שלה. הוא כיהן כראש ממשלה במשך 31 שנים, מ-1959, כאשר סינגפור קיבלה מימשל עצמי מן הבריטים, ועד 1990 כאשר התפטר.

לי קואן-יו נולד בסינגפור ב-16 בספטמבר 1923, דור רביעי למהגרים סינים מן המעמד הבינוני. אחרי מלחמת-העולם השניה למד משפטים באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בשובו לסינגפור החל בפעילות פוליטית, לקראת הפינוי הבריטי. הוא הקים מפלגה בשם "מפלגת הפעולה העממית" (People's Action Party –  P.A.P), וב-1959 ניצח בבחירות ומונה לראש ממשלה. מאז ואילך היה לדמות הדומיננטית בחיי האי.

סינגפור ("עיר האריה") היא אי-עיר-מדינה. שטחה כ-697 קמ"ר בסך-הכל. שטחו של האי הראשי הוא 543 קמ"ר והיתר כולל כמה איים קטנים הסמוכים לסינגפור והשייכים לה, וכן שטח מסוים שיובש מן הים במרוצת עשרות השנים האחרונות. אוכלוסיית סינגפור מונה כ-5.6 מיליון נפש. 74.2% סינים; 13.3% מאלאים-מוסלמים; 9.2% הודים ופקיסטנים; היתר אירופים, ערבים ואחרים, כולל קהילה יהודית קטנה. מלבד גבעות אחדות המתרוממות עד 176 מ', רוב האי הוא מישור נמוך. אין לסינגפור אוצרות טבע.

ב-30 בינואר 1819 רכשה "חברת הודו המזרחית" (הבריטית) את האי סינגפור מידי סולטאן ג'והור (סולטאנות ג'והור מהווה כיום חלק ממלזיה). הבריטים חיפשו אז מקום מתאים להקמת בסיס ימי ותחנה מסחרית. האי היה מכוסה אז ביצות ברובו ומספר תושביו היה כ-200 נפש, רובם דייגים מאלאים-מוסלמים. סינגפור נוסדה מלכתחילה כ"נמל חופשי", כלומר שפרנסתה לא הייתה על מיסוי הסחר שעבר בה, אלא על הפעילות המסחרית עצמה ועל הרווחים שהניבה. הבריטים ייבשו את הביצות והקימו באי, במהירות רבה, נמל, מפעלי תעשיה ושכונות מגורים. לאי נמשכו מהגרים רבים, רובם סינים, אך הגיעו גם אחרים. האוכלוסייה גדלה במהירות.  כעבור עשורים אחדים הפכה סינגפור לנמל הסואן ביותר בדרום-מזרח אסיה שנודע גם בבסיס גדול שהצי הבריטי הקים בו.

ב-1867 הפכה סינגפור למושבת כתר בריטית. ב-1955 ניתנה לסינגפור חוקה. בבחירות שנערכו אז נבחר ל"שר ראשי" (Chief Minister) מנהיג מפלגת העבודה דוד מרשל (לשעבר – משעל), יהודי מבני קהילת יוצאי בגדאד שבעיר. כנזכר לעיל, בבחירות ב-1959 נבחר במקומו לי קואן-יו.

מדינה שלכאורה אינה יכולה להתקיים

ב-16 בספטמבר 1963 הצטרפה סינגפור לפדרציה של מאלאזיה שהוקמה על ידי בריטניה, בטרם צאתה מן האזור. המיזוג הזה לא עלה יפה כי ראש ממשלת מאלאזיה, טונקו עבד אל-רחמן (Tunku Abd al-Rahman) , חשש שהאוכלוסייה הסינית של סינגפור תפר את האיזון הדמוגרפי של המדינה החדשה ותסכן את עליונותם המספרית של המאלאים-המוסלמים. ב-9 באוגוסט 1969 פרשה סינגפור, ויש אומרים: גורשה ממאלאזיה, ונעשתה מדינה עצמאית.

רבים הטילו ספק ביכולתו של אי קטן זה להחזיק מעמד כמדינה עצמאית. סינגפור סבלה אז מבעיות פנימיות קשות, שחלקן נגרם על-ידי הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה, ושהאי התקשה להיחלץ מהן. היא הייתה שקועה אז בשחיתות קשה, באלימות שנגרמה על-ידי כנופיות פשע, היו בה תאים של מחתרת קומוניסטית, עוני וזוהמה. זאת, בנוסף לסכנה שנשקפה לה משתי שכנותיה המוסלמיות הגדולות – אינדונזיה ומאלאזיה. לי קואן-יו עצמו תיאר בראיון עיתונאי ב-2007, את תנאי ההתחלה הקשים, הכמעט בלתי-אפשריים, שניצב בפניהם. וכך אמר: "סינגפור היא מדינה שלכאורה אינה יכולה להתקיים. לא היו לנו המרכיבים הבסיסיים של אומה – אוכלוסייה הומוגנית, שפה משותפת, תרבות משותפת וגורל משותף". למעשה, אוכלוסיית האי הורכבה מערב-רב של קבוצות אתניות שחיו מתוך מתיחות רבה ביניהן והמצב יכול היה להתלקח במהירות.

הייתי עד ראיה ושמיעה למצב הזה. משך כל שנת 1965 שהיתי, בשליחות מסוימת, בקואלה-לומפור, בירת מאלזיה. העיתונים באנגלית, שיצאו לאור בסינגפור, הופצו אז במהירות וביעילות, בכל חלקי המדינה. רוב הדיונים הסוערים בפרלמנט, בחודשים שקדמו להתנתקות מסינגפור, נערכו באנגלית וקל היה לעקוב אחר התפתחות המשבר. יום או יומיים אחר ההתנתקות טסתי לסינגפור (זו הייתה אז טיסה פנימית שנמשכה שעה בלבד) כדי לראות מה מתרחש בה. בלוויית ישראלי שחי אז בעיר שוטטנו ברחובותיה. המתיחות הורגשה בכל מקום. סינגפורים שונים ששוחחנו עמם הביעו את דאגתם לגבי מה שצופן להם העתיד. זכורני שהכל הופתעו כאשר אחד הצווים הממשלתיים הראשונים שלי קואן-יו פרסם היה הוראה לכל תושבי העיר לשמור על הניקיון; באיום של קנסות כבדים ומאסרים ממושכים נאסר על השלכת בדלי סיגריות, או כל אשפה אחרת, ברשות הרבים. נאסר על לעיסת גומי לעיסה או על יריקה בפומבי; ובעלי בתים חויבו לצבוע את חזית בתיהם.

בנוסף, הודיע ראש הממשלה שיתחיל להפעיל יד קשה נגד מקרי שחיתות במערכת הבנקים. אנשים סברו שלי קואן-יו איבד את שפיות דעתו ואת השליטה על עצביו, ושהוא עוסק בזוטות במקום בעניינים החשובים. לא חלפו חודשים רבים עד שהתבררו תבונתו העמוקה וחכמתו.

נוכל לסכם את הישגיו העצומים של לי קואן-יו בשנות שלטונו בסינגפור במשפטים ספורים ואולי גם נבין, תוך כך, את הגורמים להצלחתו שנראתה מלכתחילה חסרת סיכוי. בהנהגתו הדינמית והיעילה הפכה סינגפור למרכז מסחרי ופיננסי בעל חשיבות עולמית ולנמל הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה. הוא עודד מודרניזציה, טיפח את מערכת החינוך וההשכלה, טיפח רפואה מודרנית, פיתח תעשיה עתירת מדע וטכנולוגיה, בנה שיכונים חדשים בהיקף רחב מאוד, השליט באי אווירה של עבודה חרוצה, יוזמה אזרחית, שאיפה למצוינות ולהישגיות, השיג פריון שנתי שהוא מן הגבוהים בעולם, הוריד מאוד את שיעור הפשיעה, כולל בתחום הסמים, והנהיג באי ניקיון מופתי. כל אלה משכו השקעות הון זר. הוא גם הקים צבא מודרני (בסיוע ישראלי). והעיקר, הוא הצליח לטפח תודעה לאומית-פטריוטית סינגפורית וגאוות השתייכות בקרב מגוון העדות שחיו בסינגפור. תחושה של סולידריות לאומית משותפת לא הייתה קיימת בסינגפור קודם לכן. במילים אחרות – הוא עיצב את האומה של סינגפור ובנה אותה. ובכך לא מיצינו את רשימת הישגיו.

מאבק ללא פשרות בשחיתות

אין להטיל ספק בכך שגדול הישגיו של לי קואן-יו, שאפשר את כל ההצלחות האחרות שנזכרו לעיל, היה ביעור השחיתות. המצב בתחום זה, כאשר יצאה סינגפור לעצמאות, היה גרוע, אך הוא נאבק בנחישות וללא פשרות (וכפי שנאבק בחיסול הסחר בסמים). כך הצליח לי קואן-יו להקים מערכת ממשל ומערכת בנקאות נקיות משחיתות ומפשע – תופעות קבועות שפגעו באופן חמור בארצות רבות אחרות באסיה, ובעולם בכלל; אך סינגפור נגאלה מהן הודות למנהיגותו של לי קואן-יו.

לי קואן-יו הנהיג את מדינתו הקטנה בכישרון ובהצלחה, אך גם בשיטה אוטוריטרית וביד חזקה. המשטר בסינגפור אינו דמוקרטי, בוודאי לא לפי מושגי המערב, אך גם אינו דיקטטורי או טוטליטרי. בימי שלטונו של לי קואן-יו, בייחוד בשנים הראשונות, היה המשטר הבנוי על מפלגה אחת. רק בתקופה מאוחרת יותר הותרה בהדרגה בחירתם לפרלמנט של נציגי אופוזיציה ספורים. הוטלו הגבלות על חופש הביטוי וההתכנסות. לי קואן-יו סבר שדמוקרטיה מערבית איננה צורת שלטון המתאימה לצרכיה של סינגפור. צורת משטר כזו, לא הייתה מאפשרת לו לעצב את העם הסינגפורי ולקדמו. לפי תפיסתו, טובת הכלל קודמת לזכויות הפרט. הליברליזם היחיד שהתיר היה בתחום הכלכלי. יהיה זה הוגן לטעון שאת המשטר בסינגפור יש לשפוט על-פי הישגיו בכל התחומים ובייחוד בהשוואה למדינות אחרות באסיה ובחלקי תבל אחרים.

בשנת 2011 החלו בסינגפור שינויים פוליטיים פנימיים איטיים. מספר נבחרי מפלגת האופוזיציה בפרלמנט גדל, ובמקביל גברו הקריאות להרחבת חירויות הפרט והפלורליזם הפוליטי. יש הסבורים שלא ירחק היום וסינגפור תהפוך לדמוקרטיה של שתי מפלגות או יותר.

________

משה יגר הוא דיפלומט בכיר בדימוס. כהיסטוריון הוא חוקר את האסלאם בדרום-מזרח אסיה, את תולדות היישוב והציונות בתקופת המנדט הבריטי וכן עוסק בתולדות מדיניות החוץ של ישראל ומשרד החוץ. יגר כתב עד היום עשרות ספרים עיוניים, בעברית ובאנגלית.