חמש עיזים כלכליות במשא ומתן הקואליציוני

אספנו עבורכם חמש דרישות כלכליות מובילות ובדקנו מה הן נועדו להשיג (פופוליזם), את מי הן ישרתו (הפוליטיקאים) ובמי הן יפגעו (משלמי המיסים). קריאת חובה לקורא השקוף.

מגעים על הכנסת עיזים. המו"מ הקואליציוני. צילום: פלאש90

המשא ומתן הקואליציוני מתחיל להיכנס להילוך גבוה. כך, בכל אופן, ניתן להקיש מהתעצמותה ההדרגתית של מתקפת הסחרירים, סחרירי הנגד, ההדלפות, ההשמצות, האזהרות, השרי-הליכוד-המודאגים, הלא-יעלה-על-הדעת, ושאר המרכיבים ההכרחיים בכל קרקס משא ומתן ראוי לשמו.

קרקס הסחרירים נועד לצרכי סחר-מכר. אחרי השלב הראשון, בו כל שותפה אפשרית לקואליציה פשטה את חולצתה והפגינה את רוב שריריה וכושר ההנפה שלה (ידע ביבי כי בלעדינו לא יקימו קואליציה!) מתחיל השלב בו כל אחת מהשותפות האפשריות מנסה להכניס אל חדר המשא ומתן מספר מרבי של עיזים — כלומר, לדרוש הרבה יותר ממה שהיא מקווה לקבל, בתקווה שאחרי שתיאלץ לוותר על חלקן, עדיין יוותר בידה מלקוח ראוי לשמו.

משום כך, אין להתייחס לאף דרישה של אף מפלגה ולאף תגובה של הליכוד או של נתניהו ברצינות גמורה. מדובר במשא ומתן, ובמשא ומתן כל השקרים כשרים. ובכל זאת, ניתן לשלות מתוך דרישות המפלגות כמה תביעות כלכליות שראוי להתייחס אליהן כבר עתה, בשלב בו עדיין לא תומחרו ועדיין לא התקבלו.

להלן ייבחנו כמה מהתביעות הכלכליות, לפי ארבעה קריטריונים: הדרישה עצמה, הדרישה לפי שיטת הרב אמיתי (כלומר, אילו היו התובעים יכולים לדבר אך ורק אמת), מה יקרה אם היא תיושם, ומה הסיכוי שהיא תיושם.

 

משכנתא 90 אחוז

הדרישה: ישראל ביתנו תובעת משכנתא לזכאים בגובה 90 אחוז מערך הדירה.

מה יאמרו בישראל ביתנו לפי שיטת הרב אמיתי: אנחנו יודעים שמדובר באסון, אבל מה אכפת לנו? ממילא זה לא יקרה.

מה יקרה אם זה ייושם: במילה אחת — אסון. אחד העוגנים הבודדים המונעים מבועת הנדל"ן להמריא השמימה ולהמיט על כולנו חורבן כלכלי הוא ההתנהלות השמרנית של הבנקים בישראל בתחום המשכנתאות. ההלוואות למשכנתא מוגבלות כמעט תמיד לשני שליש מערך הדירה, גובה התשלום החודשי אינו עולה בדרך כלל על כשליש מהכנסת הלווה, וכמעט כל ההלוואות למשכנתא הן לפירעון (כלומר, הבנק אינו מוכר אותן הלאה). משום כך הבנק מקפיד בבחירת הלווים, והלווים נזהרים מאוד שלא להיקלע למצב של חדלות פירעון.

מימוש הצעת ישראל ביתנו תביא לכך שקוני הדירות אמנם יצטרכו לשלם מראש פחות, אך יידרשו לשלם משכנתא גבוהה הרבה יותר. לדוגמה, עבור דירה בערך של 1.5 מיליון שקל — מחיר ממוצע לדירה היום — יעביר הקונה לבנק תחילה רק 150 אלף שקל, אך אחר־כך יצטרך לשלם כ-8,180 שקל לחודש (להלוואה ל-20 שנה בריבית של 4 אחוז) — סכום גבוה כמעט פי 2 משכר הדירה שהיה משלם עבור הדירה אילו היה שוכר אותה. זו עסקה לא משתלמת עבור קוני דירות, ובוודאי שאינה משתלמת לבנקים: הם יחששו, ובצדק, שהקונה לא יצליח לעמוד בתשלומים. כלומר, אף בנק לא ילווה לאף קונה.

כדי לאפשר לשיטה לעבוד בכל זאת, תצטרך הממשלה לערוב להלוואות האלו ולכסות חלק מהתשלום החודשי. המצב הזה — ערבות ממשלתית — יעודד התנהגות מופקרת מצדם של שחקנים רבים בשוק: הקונים, שיקנו דירות שאינם יכולים לשלם עבורן, בידיעה שאם המחיר ירד ביותר מ-10 אחוז, עדיף להם להפסיק לשלם את המשכנתא; הבנקים, שידעו שהממשלה תכסה אותם בברוך הזה; והקבלנים, שידעו שיש לקונים הרבה יותר כסף והרבה פחות אחריות, מה שיסייע בהאצת עליית המחירים והמראה של הבועה.

מה הסיכוי שזה ייושם: קרוב לאפס. נגידת בנק ישראל אמונה על יציבות הבנקים ולכן תעדיף לבצע חרקירי בכיכר השוק ולא לאפשר מימוש שלה.

Protest against the Banks and morgage policy
מאכילים את המפלצת. צילום: פלאש90

 

מס ירושה

הדרישה: משה כחלון הבטיח במהלך מסע הבחירות שלו להטיל מס ירושה בשיעור של 20-25 אחוז על עיזבון בשווי של יותר מ-10 מיליון שקל.

מה יאמר כחלון לפי שיטת הרב אמיתי: נכון שזה נשמע חברתי? ואיך החיוך שלי הבוקר? צנוע ומקסים?

מה יקרה אם זה ייושם: מס ירושה (או מס עיזבון) הוא תמיד מס פופולרי, משום שהוא נשמע שוויוני מאוד: לוקחים מהעשירים, ומחלקים לעניים.

הפוטנציאל להכנסה ממס נראה על פניו משמעותי. בארצות־הברית, שבה מס העיזבון חל על ירושה מגובה של כ-5 מיליון דולר. ההכנסות ממס עיזבון נמוכות יחסית (8.5 מיליארד דולר), וניתן לתרגמן, ביחס לתוצר, להכנסה של כחצי מיליארד שקל במונחים ישראליים. בבריטניה, שם נהוג מס עיזבון של כ-40 אחוז גם על עזבונות צנועים בהרבה (החל מ-325 אלף ליש"ט) ההכנסות הן כ-3.4 מיליארד ליש"ט, אותן ניתן לתרגם במונחים ישראליים לכ-2 מיליארד שקל.

הבעיה ברורה: אם תגבה מעשירים יותר, כמו בארצות־הברית, תגבה מעט מאוד. אם תגבה מעשירים פחות, ובכן, מה עשית בעצם? הנתונים מבריטניה מורים כי 93 אחוז ממשלמי מס הירושה היו בעלי עיזבון ששוויו 10 מיליון שקל ומטה — בדרך כלל הרבה יותר למטה. במלים אחרות, רוב משלמי מס העיזבון לא היו עשירים אלא בני מעמד הביניים עם חסכונות בהיקף של כמה מאות אלפי שקלים ודירה אחת או שתיים. ברור כי לא זאת המטרה של כחלון, אך אם ניישם את הצעתו ביחס לנתונים הידועים לנו מבריטניה —  מס של 20 אחוז על עזבונות בשווי של 10 מיליון שקל ויותר — סביר שהמס יוחל מדי שנה על כ-130 עזבונות ויניב כ-384 מיליון שקל (בערך 3 מיליון שקל פר עיזבון). זה נשמע הרבה פחות מלהיב.

ויש גם בעיה נוספת: מס ירושה, כמוהו כמסי רכוש אחרים (לדוגמה, מסי רכישה, מסים על חסכונות), מעודד השקעה ניכרת בעקיפת המס, וניתוב של ההון לערוצים נכונים מבחינת מיסוי, שאינם בדרך כלל הערוצים הנכונים מבחינת המשק. חשבונות באיי־קיימן אינם מועילים הרבה למשק הישראלי, אך זה מה שמכתיב הגיונו של מס הירושה.

מה הסיכוי שזה ייושם: קטן מאוד — החרדים מתנגדים.

 

דיור ציבורי

הדרישה: ש"ס וישראל ביתנו מתכוונות לדרוש הקצאת 7 אחוז מהדירות במכרזים לדיור ציבורי.

מה יאמרו בש"ס לפי שיטת הרב אמיתי: זוהי סובסידיה לחרדים, רפי; זוהי סובסידיה לרוסים, יונית.

מה יקרה אם זה ייושם: בשלוש מלים — פגיעה במעמד הביניים. וככה זה ילך: ראשית, אין זה סביר שקבלן הבונה מגדל דירות פאר בצפון תל־אביב יוכל להקצות חלק מהדירות לדיור ציבורי. שנית, אין זה סביר שקבלן כלשהו יסכים לבנות בית כשההפסד שלו בשורה התחתונה כמעט מובטח (הרווח הנקי של חברות קבלניות הוא כ-2-3 אחוז). משום כך, ההצעה המקורית תומר עד מהרה ביישום שונה: הקבלנים יקבלו סיבסוד מלא לדירות לדיור ציבורי; והם יקבלו היתר לבנות את הדירות האלו לא לפי מכרז ספציפי כי אם כאחוז מכלל הבנייה שלהם.

התוצר הסופי יהיה, כצפוי, המשך בנייה יקרה ועליית מחירים באזורי הביקוש, ובנייה זולה בסבסוד ממשלתי בפריפריה, כשעיקרה מכוונת לאוכלוסייה חרדית. אין ארוחות חינם, כמובן, ואת המיליארדים שיעלה ההסדר הזה יצטרך לשלשל לכיסי המדינה מעמד הביניים.

מה הסיכוי שזה ייושם: פחות גבוה ממה שאתם חושבים. הקבלנים הם עם קשה ולמוד סבל, וקשה לראותם נופלים על נקלה בפח היקוש ובונים אלפי דירות לדיור ציבורי, בלי הבטחה קשה וברורה לשיפוי.

קצבאות ילדים
מה יגיד הרב אמיתי? צילום: פלאש90

 

ביטול מע"מ על מוצרי יסוד

הדרישה: ש"ס, הליכוד וישראל ביתנו מתכוונות לדרוש ביטול המע"מ על 50 מוצרי יסוד, למען השקופים שבינינו.

מה יאמרו בש"ס לפי שיטת הרב אמיתי: זאת סובסידיה לחרדים, רפי; ובמפלגות האחרות יאמרו: אין לנו שום מושג מה זה עושה, אבל זה נשמע טוב.

מה יקרה אם זה ייושם: בשלוש מלים — פגיעה במעמד הביניים. וככה זה ילך: הורדת מע"מ היא סובסידיה המוענקת ליצרן, הזוכה בהפחתת מס שיצרנים אחרים אינם זוכים לה. כדי למנוע מהיצרנים 'לספוג' את הסובסידיה (כלומר, לא להוריד את המחיר אלא פשוט להגדיל את רווחיהם), המדינה תצטרך ללוות את ההפחתה במע"מ בפיקוח על המוצרים האלו. תחת פיקוח, היצרנים יוכלו לנסות להערים על המדינה (מניסיון העבר, כמעט בכל מקרה הם מצליחים בכך); להפחית את ייצור המוצרים בפיקוח (ראיתם לאחרונה לחם שחור אחיד?); או להעלות את מחירי המוצרים שאינם בפיקוח. התוצאה הסופית תהיה שסל הקניות של משפחה הצורכת בעיקר מוצרי יסוד יוזל במעט; ואילו סל הקניות של משפחה הצורכת מוצרים נוספים יתייקר.

נוסף על־כך, אין ארוחות חינם. אומדן הירידה בהכנסות המדינה הצפוי בעקבות ביטול המע"מ הוא כמיליארד שקל, (שהם הטבה בהיקף של כ-35 שקל בחודש לכל משק בית), ואת מיליארד השקל האלו יהיה צורך להמציא לקופת המדינה בדרך אחרת. סביר להניח שהדרך הזו (העלאת המיסוי על דלק או מכוניות; העלאת המע"מ על מוצרים אחרים; העלאת מס ההכנסה) תפגע אף היא במעמד הביניים.

מה הסיכוי שזה ייושם: האוצר יתנגד, ומכאן שהסיכוי למימוש בינוני. סביר להניח כי ברגע שדרעי יתיישב על כיסא שר הפנים, שאין לו שום השפעה ממשית על נושא זה, ישכחו השקופים מלפניו עד לבחירות הבאות.

הגדלת קצבאות הילדים

הדרישה: ש"ס, ואגודת ישראל תובעות בתוקף הגדלה של קצבאות הילדים.

מה יאמרו בש"ס ובאגודה לפי שיטת הרב אמיתי: אנחנו רוצים לשמור את המצביעים שלנו עניים, מובטלים ותלויים בהשתדלות שלנו אצל הפריץ.

מה יקרה אם זה ייושם: קצבאות ילדים היו אחד הסעיפים החשובים עבור המפלגות החרדיות, וייעודן היה שימור מצביעיהם ובידודם מהשפעות 'מזיקות' כמו עבודה ושירות צבאי. קצבאות הילדים הגיעו לשיאן בשנת 2002, אך מאז קוצצו במידה ניכרת, מה שהוביל, בין שאר דברים, לגידול משמעותי בשיעור החרדים העובדים (והערבים העובדים) ולירידה משמעותית (קרוב ל-20 אחוז) במספר הילדים לאם חרדית (ולאם ערבית).

העלאה של קצבאות הילדים נועדה להפך את המגמות האלו, אך ספק אם שיעור ההעלאה (שיהיה נתון במחלוקת קשה עם משרד האוצר בראשות כחלון) יספיק לכך. חלק ניכר מהסוסים כבר ברחו מהאורווה.

מה הסיכוי שזה ייושם: סיכוי גדול מאוד ליישום, אף כי היקף היישום לא יהיה קרוב למה שהחרדים מקווים להשיג.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. הניתוח של החברות הקבלניות לא מדוייק, הרווח הנמוך של 2%-3% זה של חברות ביצוע קבלניות. חקיקה של דיור ציבורי מהסוג המדובר תחול על החברות היזמיות ולא על חברות הביצוע. הרווחיות של חברות הייזום גדולה יותר (כמובן בהתאם לסיכון ולהון העצמי הגדול יותר שנדרש מחברות אלו). בקיצור לא תהייה מניעה אמיתית מצדן לחקיקה הזאת, הם הרי לא יפסידו, פשוט יקבלו מול זה הטבות אחרות מהמדינה (מחירי קרקע נמוכים, הקלות בהטלי השבחה וכו') הנטל כמו שאמרת יפול על מעמד הביניים ובעיקר על הלא מקושרים. כי את הדירות הזולות האלו יצטרכו לחלק איכשהו לא לפי הקצאה למרבה למחיר אלא כנראה למי שמקושר פוליטית לועדה המקצה.

  2. בעניין מעמ על מוצרי יסוד: בשוק המזון ועוד תחומים יש תחרות יעילה, בניגוד לקשקשת המצויה. הורדת מעמ תביא להוזלה – זה יכול להועיל כמו כל הורדת מסים. האם זה הזמן להורדת מסים? שאלה אחרת, אבל מעמ דיפרנציאלי יכול להועיל.