עוזי ארד: ההזדמנות לתקוף באיראן יכולה לחזור

פרופסור עוזי ארד, לשעבר יו"ר המטה לביטחון לאומי, חושף בראיון ל'מידה' את שרשרת המחדלים שהפכו את איראן למדינת סף גרעינית.

המציאות המצערת היא שהמערב החמיץ יותר מהזדמנות אחת לתקוף באיראן • עתה, בכירים אמריקנים מודים: "אם יתגלה מתקן חשאי נוסף – לא נחזור על טעויות העבר" • פרופסור עוזי ארד, לשעבר יו"ר המטה לביטחון לאומי, חושף בראיון ל'מידה' את שרשרת המחדלים שהפכו את איראן למדינת סף גרעינית

למה נתניהו לא פעל ב-2012?; פרופסור עוזי ארד. צילום: קובי גדעון, פלאש90 וויקימדיה
למה נתניהו לא פעל ב-2012?; פרופסור עוזי ארד. צילום: קובי גדעון, פלאש90 וויקימדיה

הידע העצום שצבר עוזי ארד על סוגיית הגרעין האיראני במהלך שנות עבודתו, הקנו לו, אולי בעל כורחו, מעמד של מוכיח בשער. כידוע, ארד, כיום פרופסור לממשל, ביטחון ויחסים בין-לאומיים במרכז הבינתחומי הרצליה, כיהן בתפקיד יועץ מדיני וביטחוני לראש הממשלה נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי (2011-2009). בשנים האחרונות ניתן היה לשמוע אותו ולקרוא את דבריו בתקשורת, בה הוא מתריע שוב ושוב על החמצת הזדמנויות לטיפול באיום האיראני.

אך הפעם, בראיון שערכנו איתו לאחרונה, ארד לקח אותנו למקום קצת שונה: "על תקן של הפקת לקחים", כלשונו. "עד היום אף אחד לא עקב בצורה מסודרת אחר הסיפור ההיסטורי של כל השתלשלות המערכה למניעת גרעין מאיראן. אף אחד לא עצר, הסתכל לאחור ועשה חשבון בראיה ביקורתית – האם היו מצבים שהחמצנו, או לא החמצנו? האם פעלנו כהלכה? אם היו עושים את זה – ואני אומר לכם שבארצות-הברית עושים את זה, אני מדבר לא מעט עם מומחים – היו מזהים נקודה שבהחלט הוחמצה".

מערכה ראשונה: חשיפת המתקן בנתנז, 2003

כדי לזהות את הנקודה הזו יש לחזור יותר מעשור אחורה. לדברי ותיקי קרבות איראן, בכירי ממשל לשעבר ואנשי מחקר, מסביר ארד, שנות המפתח של ההחמצה הגדולה היו 2002-3. מדוע דווקא השנים הללו? "מכיוון שעד אז לא היה ממצא מוחשי שמפליל את איראן בהפרת התחייבויותיה תחת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT)".  ואז התחוללה הדרמה: "לפתע, בשנים 2002-3 נחשף האתר הסודי בנתנז. אותו אתר, שהיום כולם רואים אותו – התמונות שלו אפילו מופיעות ב'גוגל Earth' – לא היה ידוע בזמנו לציבור". באותו שלב האתר עדיין היה בחיתוליו, אבל כבר אז ברור היה לכל כי מדובר במתקן צנטריפוגות להעשרת אורניום.

כיום כבר ניתן למצוא ספרות על הנושא, המספרת על חלקו של הארגון האופוזיציוני האיראני מוג'אהדין א-ח'לק, שחשף את קיומו של המתקן. חלק מהגרסאות שמסתובבות בעולם אומרות שהם הלכו עם המידע הזה לאמריקנים, חלק אומרות לישראלים וחלקן אומר בכלל שהארגון הוא זה שקיבל את המידע המודיעיני כדי לחשוף אותו. כך או אחרת, החשיפה הזו עשתה רעש גדול בעולם, נזכר ארד. אבל למה היא הובילה דה-פאקטו? "האירוע הזה חישמל את העולם ואיפשר לו לומר לאיראנים 'אהה!תפסנו אתכם עם הידיים בתוך צנצנת הסוכריות'. ואכן, חשיפת נתנז, כמו חשיפת אתר פורדו שעל-יד קוֹם באוגוסט 2009, שימשה כהוכחה שלאיראנים יש תכנית גרעינית צבאית. עכשיו, מה ההחמצה פה? הטענה היום היא שארצות-הברית לא הייתה צריכה להשתמש בחשיפת נתנז רק לצורך הפגנה, אלא היה צריך להפציץ אותו אז".

כוונתך, במקביל לפלישה לעיראק לשלוח גם כמה מטוסים לאיראן.

"סמוך. התקיפה של עיראק היתה במרץ 2003. לא זוכר מתי היתה בדיוק החשיפה של נתנז, אבל החיבור של שני הדברים האלה זיעזע את האיראנים כי הם נתפסו עם המכנסיים למטה. סודיות המתקן היא הגורם המפליל. פתאום הכל נחשף ובמקביל נערכת הפגנת כוח אמריקנית על העיראקים, כזו שלא ברא השטן".

ואכן, האיראנים נבהלו. היום כבר ידוע שתכנית הגרעין האיראנית נעצרה לחלוטין בין השנים 2003-5, אך האמריקנים, כך מספר ארד, מבינים שלא ניצלו כראוי את ההזדמנות. היום הם אומרים שנעשתה שגיאת בשימוש בחשיפת נתנז. "במקום להשתמש בה להוקעה, היינו צריכים להשתמש בה כעילה לתקיפה. זה היה מתקבל כצעד לגיטימי. היה גם נוצר מבנה לוגי של סיבה ומסובב, נוסח: 'איראנים, אם אתם נתפסים במתקן זה, דעו לכם, אנחנו תוקפים. זה הסיכון שאתם לוקחים'. כך הייתה נוצרת משוואה אסטרטגית מעניינת".

זאת אומרת שהמחדל ההיסטורי נמצא בתיק של ג'ורג' וו. בוש.

"כן".

איפה הייתה אז ישראל בכל הסיפור הזה?

"זו שאלה שאתם צריכים לשאול. אנחנו מדברים על הקדנציה של אריק [שרון]. זו התקופה שהוא ממנה את מאיר דגן כאחראי ונותן לו את הסמכות לרכז את הנושא. וזו מן הסתם, השערה שלי, התקופה שדגן מעמיס על כתפיו את המאמץ לסיכול. אני מדבר על חשיבה אסטרטגית אמריקנית כוללת, כאשר ישראל כל הזמן בדיבור עם הבית הלבן".

האם אמרנו להם לתקוף? ארד מציף בעצמו את השאלה, אך מותיר את התשובה פתוחה. בכל מקרה, הוא ממשיך, היום האמריקנים מכים על חטא. "יש בכירים בארצות-הברית שכבר אומרים שאם יחשף עוד מתקן חשאי באיראן צריך להרוס אותו באופן מידי. לא צריך לנקוב בתאריך מסוים לתקיפה אלא לתקוף מיד לאחר החשיפה, למען ידע האיראני שאם הוא בונה אתר חשאי, אם הוא מתגלה – ועד היום זה כמעט תמיד התגלה – הוא יותקף. בלי קשר לשום דבר אחר".

נחשף כבר ב-2002-3; תותחי נ"מ סביב המתקן בנתנז. צילום: Hamed Saber CC BY SA 2.0 VIA FLICKR
נחשף כבר ב-2002-3; תותחי נ"מ סביב המתקן בנתנז. צילום: Hamed Saber CC BY SA 2.0 VIA FLICKR

מערכה שניה: חשיפת המתקן בפורדו, 2009

אך זו לא הייתה ההזדמנות היחידה לתקיפה אמריקנית. האירוע השני התרחש במשמרת של ארד כיו"ר המטה לביטחון לאומי: "הבונקר בפורדו נחשף לעולם בצורה דומה באוגוסט-ספטמבר 2009", הוא מספר."ופה נשאלת השאלה: האם ניתן היה להרוס אותו אז?".

כבר לא מדובר באותה סיטואציה. בשלב זה אנחנו נמצאים בתקופת כהונתו של אובמה. "זה לא בוש ולא הלך המחשבה של בוש. ב-2003 הוא היה הצעיר, הנמרץ, שרק שנתיים קודם חטף את ה-11 בספטמבר. שש אלי קרב, הוא יצא למערכה נגד עיראק. אז הייתה גם בשלות צבאית-מדינית. זה היה אולי "רגע הקסם" שהיה צריך לעשות מעשה. אבל הוא הוחמץ לבלי שוב". יתרה מכך, שלא כמו המתקן בנתנז, בפורדו אנחנו מדברים על אתר תת-קרקעי.

"על פורדו אתה לא יכול להגיד שמדובר בהחמצה, כי אתה לא יודע אם אפשר היה להרוס אותו. אבל אתה יכול לשאול את עצמך – למה החשיפה הזו לא הייתה עילה לתקיפה של נתנז?! מי אמר שאנחנו צריכים לתקוף דווקא את האתר החשאי? זה מזכיר את מה שהיה עם הסורים ["המלחמה על המים" בשנות ה-50' וה-60']. הסורים היטו בזמנו את מי הירדן, אתם זוכרים את הטיית הבניאס, עשו את זה כדי לשגע אותנו. אז אנחנו אמרנו שאנחנו נפריע לפעילות שלהם. למעשה, שיקרנו. כשהם היו מבצעים פעולות הטייה, אנחנו תקפנו יעדים אחרים שרצינו להתקיף. מה, מישהו בודק? 40 קילומטר משם. אז אותו דבר היה צריך לקרות עם חשיפת פורדו…".

אבל הסורים הגיבו, כי הם הפסיקו להטות.

"…כן, אבל אני בחרתי את המטרות שרציתי לתקוף. למה שאני אתקוף בולדוזר? רציתי להרוס מוצב. אז תקפנו את המוצב, לא את הבולדוזר שעסק בהטייה. אותו דבר לגבי איראן: ב-2009 בנתנז כבר יש כ-2,000 צנטריפוגות. כבר יש להם 500 קילוגרם אורניום מועשר לדרגה נמוכה. זה כבר בית-חרושת פעיל. והנה מתגלה פורדו. אז יכולת לנצל את החשיפה ואת ההבכה הבינלאומית ולתקוף את נתנז! אתה יכול להגיד, 'אני תוקף את תכנית ההעשרה האיראנית. למה? כי יש להם פרויקט חשאי'".

זה היה דבר שגם ישראל יכלה לעשות?

"בואו לא נפריד. אי-אפשר להפריד את ישראל מאמריקה. כל הדברים האלה היו נושאים לשיחות בין השתיים. לעתים גם עם אנגליה וצרפת. לכל אורך העשור התקיים תיאום לגבי הנושא, בצינורות מודיעיניים וצבאיים. לפעמים באינטנסיביות גבוהה, לעתים נמוכה, אבל הוא תמיד על סדר היום. אנחנו יודעים שאריק שרון, כשהוא היה מגיע לוושינגטון הוא היה מדבר על הנושא האיראני. נדמה לי שסיפר על כך לאחרונה גלנט. הוא היה מתלווה לשרון, ואריק הטיל עליו להציג את הפרויקט. אז הנושא היה על סדר היום. השאלה לאיזו רזולוציה נכנסו. אנחנו יודעים שהגישה העקרונית של אריק הייתה שאנחנו נעסוק בפעולות סיכול, אבל מי שצריך להתמודד עם האיום הם האמריקנים. הוא חשב שהם יעשו את המלאכה, וזאת הייתה האמונה עד אמצע העשור הראשון של שנות האלפיים.

"אנחנו יודעים גם שבקדנציה של אולמרט הוא דיבר איתם על תקיפה זה עולה בזכרונות, של פנטה של גייטס [ליאון פנטה ורוברט גייטס, שניהם מזכירי הגנה אמריקניים לשעבר – א.ג וא.ל]. בשלב זה נתקלנו בבעיה: בוש בקדנציה השניה הוא כבר צל חיוור של עצמו. הוא כבר מפחד משימוש בכוח. הוא לא רוצה לפעול; לא בסוריה ולא באיראן. צ'ייני מזנב בו, אבל בוש לא נותן אור ירוק. באותה תקופה שרת החוץ היא קונדוליזה רייס, וצ'ייני למעשה נותר הנץ היחיד. בוש הוא כבר צל של עצמו, כמו בגין אחרי לבנון".

ואז הגיע אובמה.

"אנחנו מכירים היום את אובמה, גרסת 2015. אבל אובמה של 2010 הוא נשיא שאומר ש"כל האמצעים על השולחן". זה לא אובמה של הסכם הגרעין. כאשר דניס רוס בא ארצה הוא מספר שב-2009 נפלה החלטה אמריקנית לא ללכת למדיניות הרתעה והכלה של איראן גרעינית, אלא הם רתומים למדיניות של מניעה – בכל האמצעים. העדיפות היא לאמצעי שכנוע מדיניים או אחרים, אבל אופציה צבאית על השולחן. הוא אמר את זה, והוא התכוון לזה. יתרה מזאת, בשנים הללו הצבא האמריקני מכין תכניות מגירה – יותר מאחת – למקרה שהוא ידרש לפעול. כל זה מתרחש תחת אובמה. המדיניות של אובמה משנה גוון החל מ-2012".

החרפת הסנקציות?

"בדיוק. החשיפה של פורדו באוגוסט-ספטמבר 2009 זעזעה את הרוסים, שלא ידעו מכך. זה מה שהביא את הרוסים לתמוך בהחלטה במועצת הבטחון, שהחמירה את הסנקציות ב-2010. אני יכול לספר לכם למה המהלך התבצע אז: זה היה ערב עצרת האו"ם וערב כינוס של סבא"א. התזמון תוכנן ליצור הכי הרבה תהודה. ביולי 2010 עברה החלטה במועצת הביטחון ששמה את הסנקציות תחת סעיף 7, שקבע מכניזם מסלים והולך. ולצורך זה, החשיפה של פורדו שימשה זרז מדיני. אבל לא עשו בה שימוש לעילה".

צל חיוור של עצמו; ג'ורג' וו. בוש. צילום: נתי שוחט, פלאש90
צל חיוור של עצמו; ג'ורג' וו. בוש. צילום: נתי שוחט, פלאש90

בכירים אמריקניים: "לא נחזור על טעויות העבר"

לפרופ' ארד חשוב מאוד להדגיש מדוע הוא מתאר את כל השתלשלות האירועים הזו. "בשנה-שנתיים האחרונות", הוא מספר יש מי שאומר שאם עתה יתגלה אתר חשאי נוסף – לא נחזור על טעויות העבר". מדובר על בכירים רציניים: חלקם אנשי ממשל לשעבר וחלקם אנשים שהתעסקו באופן ישיר בסוגיית הגרעין האיראני. אלו, מסביר ארד, מבטאים היטב את הלך המחשבה בממשל האמריקני.

"למשל, אחד מהם אמר לי שחייבים לקבוע את הכלל: אם יתגלה אתר חשאי נוסף – הוא יותקף. כלומר, העילה למלחמה לא תהיה החלטה, אלא עצם החשיפה. ולמה זה חשוב? משום שכיום כבר נשמעות טענות שקיים אתר שלישי (מעבר לנתנז ופורדו). יש לי תחושה – ואני מדגיש: היא לא מבוססת על מקורות, שיחות או מידע כלשהו שנחשפתי אליו – שיש אתר שלישי פעיל, חשאי, אבל לא חושפים אותו. וזה מעניין מאוד, מכיוון שאם אכן יש אתר חשאי נוסף, זה מסביר למה האיראנים לא חוששים לגורלו של נתנז".

מה זה בעצם משנה אם יש מתקן אחד יותר או פחות?

"משום שהיום, על רקע ההסכם, סופרים צנטריופוגות. אומרים למשל שאיראן תוגבל ל-6,000 צנטריפוגות, אבל לא מספרים לך שיש אתר חשאי ובו, נניח, 3,000 צנטריפוגות שעובדות ללא פיקוח. אולי, ושוב – אני מעלה כאן רק מחשבה שלי, בכוונה לא מדברים עליו כדי לא לספור אותו במניין הנוכחי. אחר כך, כשהוא ייחשף, הוא יהיה ההוכחה להפרה של ההסכם. הרי מה עשו האירנים אחרי שנחשפו נתנז ופורדו? הם אמרו, אוקיי תפסתם אותנו. התכוונו להכריז על זה כמו שהחוק מחייב, עכשיו תכניסו את זה לפנקס. הם מבצעים הלבנה רטרואקטיבית. אז מה עושים? נותנים להם להפעיל אתר חשאי, עוצמים עין ממנו. האם יודעים על אתר כזה? או שכן או שלא. בכל מקרה זה תרחיש מעניין, והוא חשוב כדי להבין רצף הדברים".

יכול להיות שזה עמד על קצה הלשון של נתניהו בקונגרס?

"לחשוף מתקן שלישי? כשהאמריקנים אמרו שלא יחשוף שום דבר פנימי אני חשבתי לרגע שהם מרמזים על דבר שכזה, אבל מדובר בתחושה אישית שלי שאינה מבוססת על חומרים כלשהם".

כשאתה נכנסת לתפקיד ב-2009, לאיראנים היו כ-4,000 צנטריפוגות. עכשיו יש להם קרוב ל-20 אלף. יש עדיין מה לדבר על עצירת הפרויקט הזה?

"תראה. האם יש אופציה צבאית? עובדה שהאמריקנים אומרים שיש, שהאופציה הצבאית על השולחן ושהיא תישאר. כל הזמן. אם יהיה הסכם היא עדיין תהיה שם; ואם תהיה הפרה – הם כבר לא אומרים היום שעל כ-ל הפרה – היא תיענה. המכשיר המועדף עדיין יהיה סנקציות, אבל יש סיבה לכך שהם פירסמו את המידע על קיומן של פצצות חודרות בונקרים. האמריקנים אומרים: זה קיים. כלומר, פורדו לא מוגנת".

השאלה היא אם הם לא איבדו כבר את הקלף של ההרתעה.

"נכון, כבר לא מדובר על הרתעה. אבל טכנית, האם נגוזה האופציה הצבאית? צריך לזכור כשהאמריקנים עמדו מול הסובייטים במלחמה הקרה, היו להם 20 אלף טילים גרעיניים. אז מה? האמריקנים אמרו אין שום תרחיש שבו הם תוקפים את הסובייטים? לא. ההיתכנות נמוכה וכך גם הכדאיות, אבל טכנית זה קיים. האמריקנים מסוגלים לתקוף גם מדינה שיש לה טילים גרעיניים, אם הם רוצים.

"אבל זה רק במובן הטכני הצר. במובן המדיני, הלכי הרוח ומאזן השיקולים כמובן שזה נראה כמו משהו רחוק. בהקשר הזה ברור שהאמריקנים הולכים ומתרחקים מאופציה צבאית ובהחלט יתכן מצב של השלמה עם איראן גרעינית. אני יכול לדמיין מצב שהם אומרים – טוב, עברנו את פרעה, עברנו את הסובייטים, מה עכשיו ניבהל מהאיראנים? אנחנו נבהלים מהפקיסטאנים?".

עייפות מלחימהי; ישיבה במועצת הביטחון בנוכחות מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, סגנית נשיא הנציבות האירופית קתרין אשטון ושר החוץ האיראני ג'וואד זריף. צילום: European External Action Service - EEAS
עייפות מלחימהי; ישיבה במועצת הביטחון בנוכחות מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, סגנית נשיא הנציבות האירופית קתרין אשטון ושר החוץ האיראני ג'וואד זריף. צילום: European External Action Service – EEAS

לאמריקנים נמאס להיות השוטר של העולם

לאור אירועי השנים האחרונות, נראה שהעולם החליט לאפשר לאיראן להיות מדינת סף גרעינית. ארד מסביר את התופעה בתשישות שחווה ארצות-הברית והמערב. "העולם גולש למצב שהוא נאלץ לבחור בין החלופה הרעה לזאת הפחות רעה. כי תקיפה באיראן אינה מבטיחה הצלחה, והאמת היא שזה גם לא כל כך בנפשם. אמריקה לא נסגרת אם לאיראן יש 20 פצצות גרעיניות. לא אלמן אמריקה. מצד שני, למה שהם ינדבו מהלך – הרי הם כבר לא רואים את עצמם כשוטר העולם, הם לא רואים בעצמם כמי שנועדו למנוע את תפוצת הנשק".

מבט אחורה אל ההיסטוריה מלמד עד כמה פעם המצב היה שונה. "אמריקה הזקנה והטובה שהיכרנו היא זו שהעמיסה על כתפיה את מניעת תפוצת גרעין בעולם. שימו לב בכמה מדינות היא הצליחה, בדרכים שונות: לטייוואן ולדרום קוריאה היא סיפקה נשק, הסכמי הגנה וצרכים שונים בתמורה לכך; היא הצליחה לגרום לארגנטינה וברזיל לא להתקדם. את לוב של קדאפי אמריקה ובריטניה קרקסו. את עיראק, דה-פאקטו, הם תקפו".

למה אתה מתכוון? ב-91' היה פרויקט גרעיני בשל בעיראק?

"הוא לא היה בשל, אבל כן. ראינו את זה".

 זאת אומרת שעשר שנים אחרי ההפצצה הישראלית באוזיראק העיראקים חוזרים לגרעין.

"הרבה פחות. אם אתם זוכרים, היה ויכוח בישראל האם כדאי לתקוף את הכור. המבקרים טענו, בין השאר, שהם יעברו לאמצעי העשרה אחרים. מה שקרה הוא שהכור נהרס והעיראקים לא שיקמו אותו, אבל באמצע שנות ה-80' הם חידשו את המחקר הגרעיני. ב-88' מסתיימת המלחמה עם איראן ואז הם מתחילים לנסות שוב בכל האפיקים. הם מנסים צנטריפוגות, אבל זה לא מתקדם; הם מנסים את שיטת הנחיר [שיטה אווירודינמית ליצירת כוחות צנטרפוגליים – א.ג וא.ל]; מנסים שיטה של דיפוזיה גזית להעשרה. אבל מה שלא שיערו שהם מנסים את השיטה האלקטרו-מגנטית להפרדה. זו השיטה הכי ישנה שהייתה, מה שהאמריקנים עשו בשנות ה-40'".

ארד מספר כי המוסד הישראלי הקדים לזהות זאת והתריע כי אם עיראק תתקדם, תוך כמה שנים היא יכולה להיות מדינה גרעינית. היו כבר בכירים שרצו להכין את צה"ל לאפשרויות שונות. ואז העיראקים עושים טעות – ופולשים לכווית. בעקבות הפלישה האמריקנית חושפת סבא"א מתקנים שלא היו ידועים, והורסים אותם.

"והגילוי הזה, שעיראק הייתה בנתיב לנשק גרעיני – זה מה שנותן לאיראן את הדחיפה", אומר ארד. "עבדכם הנאמן עבד חזק על הנושא וגם לוקח את הקרדיט כמי שהסב את תשומת לבו של מי שעתיד להיות ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לגרעין האיראני". כבר בשנת 95' הוא עבד עם גורמים בינלאומיים להוכיח שבאיראן מתרחשת פעילות גרעינית חשאית, אך כל עוד לא הייתה הוכחה מוחשית הם נתקלו במבוי סתום. "היו בעולם המון מליצי יושר שאמרנו לנו 'מה פתאום, זה רק למטרות שלום'", ארד מספר.

עכשיו עיראק לא קיימת וקאסם סולימאני משתלט עליה. מה ההשלכות של המצב הזה?

"בעולם אידיאלי ישראל ובנות בריתה היו צריכות עכשיו לנהל מאבק מאד מורכב – מדיני, מודיעיני, וכו' – למנוע את ההתגרענות והתוקפנות האיראנית. אבל מה שקרה הוא שלממשל יש הלכי רוח אחרים".

אחרי הזגזוג האמריקני שהתרחש בסוריה, ארד מזהה כי חל מהפך. "זה נראה כמו עייפות מהמזרח-התיכון, תשישות ממלחמה. אמריקה עייפה מלנהל משימות צלבניות בעולם, עייפה משימוש בכוח. ניכר רצון להסתגר ולדחות את הצרות לעתיד".

על-פי דבריך הקונגרס יעביר בסוף את ההסכם, ולא כדי לא להיתפס כמי שמנע אותו.

"זה הלך הרוח באירופה במערב, הלך רוח שלא שש לפעולות צבאיות ועשיית סדר עולמי".

מדוע נתניהו לא פעל כשהייתה הזדמנות?

האם לישראל יש אפשרות לפעול לבדה, או שמא אנו צפויים לעמוד מול וטו אמריקני?

"צריך להבין שבדרך כלל העמדה העקרונית של ארצות-הברית, וגם אובמה אמר את זה, שהיא מכירה בזכותנו לעשות מה שאנחנו חושבים כחיוני לביטחוננו. אובמה אומר: אני לא מפקיע את זה מכם. למה? כי אני לא רוצה להיות אחראי. ישראל מבינה את מצבה היטב, ואני לא הולך לכבול את ידיכם. כי אני כובל את ידיכם אני לוקח אחריות היסטורית.

"אבל האמריקנים כן יכולים לומר מה דעתם. למשל, ישראל אומרת קלה ונחרצה: 'אנחנו מוכרחים לפעול. יהיה מאוחר מדי'. האמריקנים לא יאמרו 'אל תעזו', הם לא אמרו את זה אף פעם בהיסטוריה. הם כן יגידו את הדברים הבאים: האם אתם חושבים היטב על ההשלכות? האם אתם ערים לכך שעשויות להיות השלכות כאלה וכאלה? האם אתם לא הייתם מעדיפים לחכות ולתת לנו את ההזדמנות לעשות את זה בצורה יותר טובה? האם אתם לא ערים לכך שזה עלול לפגוע באינטרסים שלנו? האם אתם לא מוכנים גם להתחשב באינטרסים שלנו? הם יכולים לשקף את אי שביעות הרצון שלהם. במקרה הכי גרוע הם יאמרו: 'תעשו מה שאתם רוצים אבל אל תצפו מאתנו להוציא אתכם מהבוץ'".

לאור כל הרמזים שהאמריקנים יכלו להעביר אלינו מבלי לשים וטו. האם היינו צריכים לפעול?

"ראש הממשלה חוזר ואומר פעם אחר פעם שההסכם הוא משגה היסטורי. יכול להיות שזה כך. אז למה לא עשית מעשה? כבר היום אנחנו רואים שאיראן מתחזקת, והרוסים מחפשים את קרבתם ורוצים למכור להם את הטילים. למה לא השתמשת במשבצת הזמן, כשזה היה אפשרי? מבחינת אמריקה, חוסר-פעולה או הסכם גרוע זו יכולה להיות שגיאה. עבורנו זה יכול להיות מחדל. התפקיד שלנו זה להיות נביאים? התפקיד של ראש הממשלה זה לא רק להסביר את לקחי השואה, אלא לעשות מעשה ולמנוע את הסכנה. השנה הקריטית היתה 2012. למה לא פעלת? האקלים הבינלאומי היה טוב, המוכנות הבינלאומית היתה טובה. הם לא נכנסו למה שאהוד ברק כינה "מרחב החסינות". אז אם היטבת לראות – למה לא פעלת?".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. שאלת המפתח לכותבים:
    האם כאשר פרופ' ארד מדבר על האמריקאים הוא עושה הפרדה בין הממשל הנוכחי של אובמה לכלל הציבור האמריקאי?
    כי להפרדה זו יש חשיבות רבה. אם אובמה הוא מצב זמני, יתכן כי בעוד שנתיים עם ממשל אחר יהיה ניתן להפוך לחלוטין את המגמה האיראנית. ואם השינוי קשור לכלל הציבור האמריקאי, הרי שאנחנו בבעיה קשה בהרבה
    בכתבה נכתב כי הציבור האמריקאי עייף מלחמות. אבל כעת, כשהם רואים את המחיר של הימנעות ממלחמה, אולי המגמה תשתנה.

  2. על ישראל להציג כיום את ישראל כמגנה על האתרים הקדושים לנצרות
    כי אחרת האיסלם הקיצוני יהפוך לעפר את כל האתרים הנוצריים במזרח התיכון לעפר כפי שדע"עש עשה לאשורים בעיראק, או פסלי בודהה שפוצצו באפגניסטן. על העולם להבין ומייד כי אין צ'אנס נוסף עם האיסלם הרדיקאלי ולא משנה אם הוא סוני או שיעי, המטרה היא אחת הרס עד לעפר של כל סממני דת של אחרים וזה כולל גם איסלם מתון או מהצד השיעי או .מהצד הסוני. אין צ'אנס נוסף אל מול איסלם שהתפרץ כמו הר געש
    ואם האיסלם ישיג את מבוקשו ע"י שימוש בפצצה גרעינית הוא הראשון יהיה להשתמש בגרעין בכדי לקדם את הפאנטזיות משוללות הרסן שלו.
    האיום האיראני הוא לא רק איום של מדינת איראן אלא איום ממשי של כל האיסלם הראדקלי שיחזיק בנשק יום הדין בידיו.

  3. ואף מילה על המרד של ראש המוסד והרמטכל בביבי וסיכול אפשרות התקיפה?
    איך אפשר לא להתייחס לזה? מה היה עם אשכנזי ? מה היה עם דגן? מה חגבי סיכול המינוי של גלנט? מה קרה בזרועות הבטחון של ישראל שסירסו את היכולת לפעול? האם לא היה צריך לפטר אותם? להדיח אותם? לחשוף אותם? איך היו אמורים נתניהו וברק כמנהיגים לפעול כשראשי הכוחות מסרבים לבצע את מדיניותו? והאם כל זה נכון? איך אפשר לא להתייחס?
    תודה על הקישור בין החשיפה ב2003 למחדל במשמרת של דגן. יכול להסביר הרבה לגבי יסורי המצפון וההצדקה בדיעבד באובססיה שיש לו בעניין. ף

  4. אצל עוזי ארד, כל מה שלא נעשה על ידו כאילו לא נעשה.
    אז החליט הפרופסור המכובד שלא בודקים את הגניאולוגיה של תכנית הסיכול. אז אמר. זה שהוא כבר 4 שנים מחוץ למערכת – מה זה חשוב. שיתבשם ב״חידושים״ שהוא חידש לכאורה. ואולי יום אחד יבדוק ויבחן גם את ההחמצות שהוא החמיץ, את הנזקים שהוא גרם, וכל זה על מה עוזי? משחקי אגו שאין שני לו בהם.

  5. במדינה דמוקרטית קשה מאז למנהיג להוציא מתקפה צבאית למול התנגדות תקשורתית וצבאית פנימית. המצב הבין אישי בין ברק לאשכנזי גם הוא לא תרם