הסיפור הגדול של לבנון בתעלומת רצח מסתורי אחד

סיפור הרצח המסתורי של מרוואן עיסא, בן לאם פלסטינית-סונית, מלמד על האתגרים של לבנון ועל מציאות חברתית הנפיצה.

40 שנה עברו מאז פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון אך המתחים העדתיים עדיין ניכרים בשטח • סיפור הרצח המסתורי של צעיר לבנוני, בן לאם פלסטינית-סונית, מלמד עד כמה נפיצה ומורכבת המציאות החברתית במדינה • וכל זאת עוד לפני שמוסיפים למדורה את האיומים החיצוניים המצטברים והמעורבות של חיזבאללה בסוריה • לבנון 2015, מול אתגרי המזרח-התיכון החדש

רצה להיות קלינט איסטווד מזרח-תיכוני; מרוואן עיסא
רצה להיות קלינט איסטווד מזרח-תיכוני; מרוואן עיסא

מסע הלוויה של מרואן עבאס עיסא (26) התקיים בעירת הולדתו, עיתרון, שבדרום לבנון ב-6 באפריל השנה. הייתה זו הלוויה צבאית מלאה מטעם תנועת חזבאללה, והיא כללה, כמקובל, תהלוכה של תנועת הנוער של "צופי המהדי" נושאים תמונות של השאהידים של התנועה. הארון כוסה בדגל חזבאללה ואנשי דת ופוליטיקאים נשאו הספדים.

אלא שמרוואן עיסא לא נהרג בקרבות בסוריה וגם לא בהיתקלויות התדירות שבקלמון או ערסאל שבגבול לבנון. מרוואן איננו אפילו שיעי במוצאו. סיפור מותו המסתורי מתאר למעשה את סיפורה של לבנון כולה. המציאות, כך מסתבר, אינה כפי שהיא נתפסת ממבט הציפור (או המזל"ט). צריך להקשיב היטב לניואנסים הדקים, לצבעי הרקע ול"רעש הלבן" כדי להבין מה קורה במדינה בימים אלה.

מנווטים בסבך הביצה הלבנונית

מרוואן היה בן לאם פלסטינית-סונית ממחנה הפליטים עין אל-חילוה שבקרבת צידון. דודו, נאסיף – אבו ג'מאל, הוא דמות בכירה בארגון נאצריסטי, ארגון סוני-חילוני שלוחמיו מונים מספר מאות לוחמים לכל היותר, אך שולטים ביד רמה מזה שלושה דורות באזור צידון.

הפלסטינים בלבנון מרוכזים בעיקר במחנות פליטים באזור ערי החוף הלבנוני. מספרם מוערך על-ידי האו"ם בכ-350,000 איש. רובם הגדול חסרי אזרחות ונתונים להגבלות בתחום התעסוקה וההשכלה. רק כרבע מהפלסטינים הצליחו לזכות באזרחות לבנונית, חלקם באמצעות נישואין ללבנונים. לכל הארגונים והחזיתות הפלסטיניות יש נציגות במחנות הפליטים בלבנון, שם הם מקיימים חיים חברתיים, פוליטיים וגם מיליציות מקומיות. הכוחות החדשים בקרב הפלסטינים הם הארגונים הג'יהאדיסטיים, שאינם נענים לקו הפלסטיני המתון יחסית.

מרוואן בחר להתגייס ל"פלוגות ההתנגדות" של חזבאללה, הגוף אותו הקים הארגון כדי לגייס בני עדות שונות להיאבק לצידו נגד הקבוצות הסוניות הרדיקליות, ולצאת למלחמה בסוריה. אך גופתו של מרואן, נהג מונית במקצועו, התגלתה לבסוף בתוך המונית הכתומה שלו, בשולי מחנה עין אל-חילווה, לאחר שעונה באכזריות, נחנק בחבל ונרצח לבסוף בירי של מסמר לראשו. על גופתו הוצמד פתק בנוסח "כך ייעשה לאלה שפוגעים בקדשי האסלאם ובשליחו ויצאו להלחם בסוריה".

הלוויתו של עיסא מתוך האתר "יא-צור" המתפרסם בעיר צור.
הלוויתו של עיסא מתוך האתר "יא-צור" המתפרסם בעיר צור.

הצבא הלבנוני, אותו ייצג סא"ל עלי שחרור, ראש ענף מודיעין צבאי, שימש באירוע זה כ"מבוגר האחראי" והצליח להביא להרגעת הרוחות והסגרתם של מקצת מהחשודים. צבא לבנון, המונה כיום כ-75,000 מגויסים מתנדבים, מהווה, לאחר נסיגת הכוחות הסורים מלבנון (באפריל 2005), הגורם המוסכם על כל הצדדים ומסמל את הריבונות הלבנונית. הצבא פועל במסגרת חמישה פיקודים אזוריים, כשמול הגבול עם ישראל ערוך פיקוד הדרום שלו. זמן קצר לאחר גילוי הגופה, פרסם שחרור, האחראי במסגרת תפקידו על גזרת הדרום, הודעה המגנה "חטיפה של כל אדם שהוא, ללא קשר לנסיבות פעילותו".

הודעה זו, שאילו הייתה מתפרסמת בכל מקום אחר, הייתה זוכה לפחות להרמת גבה, התקבלה בטבעיות בלבנון, ארץ למודת חטיפות. אך הפעם מציאת הגופה במחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חילווה עוררה גל של זעם, והיה חשש לפריצה של מהומות. הדוד נאסיף מהארגון הנאצריסטי, סא"ל שחרור ופעילים פלסטינים בכירים מהמחנה הצטרפו לדרישה החד-משמעית להסגרת האחראים למעשה. ואכן, לאחר זמן קצר, הוסגרו לבסוף לידי הצבא הלבנוני שני חשודים שהודו במעורבות בפרשה: ח'אלד כאעוש, סורי במוצאו, סוחר נשק המבוקש על-ידי צבא לבנון, וידידו רביע סרחאן.

וכאן הסיפור מסתבך: השניים הודו בחטיפו של מרואן, אולם לטענתם מסרו אותו בעודו בחיים לאחיו של פעיל בארגון "פת"ח אל-אסלאם" הרדיקלי בשם מחמד שעבי. כל שלושת החשודים הם פעילים בארגונים אסלאמיים קיצונים שמצאו מקלט במחנות הפליטים הפלסטינים לאחר מאורעות 2013, מאורעות שהחלו מקריאתו של אמאם מסגד אל-וליד בצידון, שיח' אחמד אל-אסיר, להיפרע מהשיעים ובראשם חזבאללה.

ח'אלד כאעוש, סוחר הנשק שהודה בחטיפתו של מרוואן.
ח'אלד כאעוש, סוחר הנשק שהודה בחטיפתו של מרוואן.

הארגונים הפלסטינים הוותיקים ניסו בכל מאודם לשמור על שפיות ולמנוע מהמצב להידרדר, בבחינת "הבה נשאיר את הבעיות בסוריה לסורים". הפלסטינים אף פרסמו גינויים חריפים, כינו את המבצעים פושעים ואת המעשה עצמו "פשע נתעב וניסיון לפגוע ברקמת היחסים בין הלבנונים לפלסטינים". להודעה זו הצטרף גם נציג החמאס, בתור הסמן הימני של הפלסטינים. מי שלא חברו למשחק זה הם הארגונים האסלאמיסטיים, פת'ח אל-אסלאם, ג'נוד אל-שאם, וג'בהת אל-נוצרה.

תנועת החזבאללה מצידה, פרסמה כבר בעבר הנחיה לפעיליה שלא להיכנס למחנות הפליטים הפלסטינים מחשש לפעולות נקם פלסטיניות על התערבות התנועה בלחימה בסוריה, אולם משהחל להתגלגל אירוע החטיפה, שמרה על איפוק והניחה לצבא לבנון ולארגון הנאצריסטי הצידוני להוביל את החיפושים והמעצרים בקרב הפלסטינים.

אל מול זליגת הקרבות מסוריה

למרות התלהטות הזירה הפנימית בלבנון, נראה שהצל הכבד של מלחמת האזרחים הלבנונית, שבימים אלה אנו מציינים 40 שנה לפתיחתה, מצליח בינתיים לשמור על שפיות כלשהי בכאוס הלבנוני המאיים להתפרץ כל רגע. 

ארגון חזבאללה, כידוע, הוא חלק מהפוליטיקה הלבנונית עוד משנת 1995. באותה נקודת זמן הוא החליט למנף את הכוח הצבאי שלו באמצעות כוח פוליטי, ליצירת גוש חוסם פרלמנטארי שיעי. הארגון הצליח להכניס לפרלמנט 12 צירים, וחבר לתנועה האחות אמ"ל, השיעית (13 צירים) למפלגת הלאום הסורי (2 צירים) ולמפלגת הבעת' הסוציאליסטית (אף היא מונה 2 צירים). כך נוצר גוש המכונה "השמיני במרץ", גוש חוסם מול ההגמוניה הנוצרית-סונית של לבנון (גוש "ה-14 במרץ").

אבל בלבנון, כמו בלבנון, השאלה היא עד כמה יצליחו הגורמים השונים למנוע את האירועים מסוריה מלזלוג לתוך גבולות המדינה. כבר ראינו אירועים של ירי טילי קטיושה שהתבצע מהר הלבנון לכיוון פרברי בירות, גם מכוניות תופת שכוונו לשגרירות האיראנית בבירות. כל זאת בניסיון לאיים על הציר האיראני-חזבאללאי מלהתערב בסוריה.

מקיץ 2013, הקרבות בעירה קוציר שבצפון הבקאע הלבנונית ובתוך הטריטוריה הסורית, היוו נקודת שבר בה הודה ארגון חזבאללה (לראשונה) במעורבות פעילה בקרבות בסוריה (לפני כן היה הסיוע לבשאר אל-אסד בהיחבא). זאת, בעיקר לאחר שלוויות רשמיות של חללי התנועה שנהרגו בסוריה החלו להופיע בתקשורת ולא ניתן היה להסתירן יותר. הקרבות בקוציר אפשרו גם לארגון להציג עצמו כמגן על הגבול הלבנוני מפני חדירתן של קבוצות ג'יהאד המתעבות את השיעים (והאיראנים) אף יותר מאשר את הכופרים היהודים והנוצרים.

למרות הניסיון המתמשך למנוע מהמהומה הסורית לחדור ללבנון, נמצאת העיר הצפונית טריפולי מזה למעלה משנה במצב חירום, בו פורצים קרבות ומהומות מעת לעת וחוליות חמושות מסתובבות ופוגעות זו בזו, באזרחים תמימים ובצבא לבנון. עם התגברות הקרבות בסוריה, הם הפכו לאבן שואבת עבור צעירים לבנונים צמאי ריגושים, שנסחפו לתוך המערבולת, כל אחד לצד שהיווה עבורו ביטוי או שהציע פיתויים רבים יותר ליצרים אפלים, תאוות נקם או כסף. לא מזמן, למשל, התפרסמו שמותיהם של שני צעירים נוצרים מאזור טריפולי שנעלמו ונטען כי הצטרפו דווקא לדאע"ש בסוריה.

מרוואן עיסא, גיבורה של כתבה זו, נשאב אף הוא. ייתכן שמצאה חן בעיניו דמות לוחם החזבאללה המגן על הגבול מפני ג'יהאדיסטים סונים עבדקנים. אולי הוצעה לו הצעה משתלמת אחרת שאי-אפשר לסרב לה. באחת התמונות שלו (ראו למעלה) ניתן לראותו כשהוא חמוש ולובש מדים, נועץ בצלם מבט קשוח של קלינט איסטווד מזרח-תיכוני, כשסיגריה נעוצה בזווית פיו.

כוח צבאי ופוליטי; נסראללה על רקע דגל לבנון והחזבאללה. צילום:  Giorgio Montersino CC BY SA 2.0 VIA FLICKR
כוח צבאי ופוליטי; נסראללה על רקע דגל לבנון והחזבאללה. צילום: Giorgio Montersino CC BY SA 2.0 VIA FLICKR

להכיר את הניואנסים

אך מרוואן עיסא לא ניזהר לאחר שובו מסוריה. הוא הסתובב במחנות הפליטים שם גרה אימו, בניגוד לנוהל שתקף עבור לוחמי חיזבאללה השבים מסוריה. אולי אפילו התרברב בפני נוסעיו במונית הכתומה שלו על מעלליו בחזית הסורית. יתכן אפילו שהיה מעורב בעסקי הנשק או פעילות פלילית אחרת עם מי מהמעורבים בחטיפתו, כפי שמציעים כותבים שונים. על כל פנים, התנהגות לא זהירה זו, וחציית הקווים והזהויות, היא שהביאה עליו את קיצו המר.

כרגע מדינת ישראל מרוחקת מההתרחשויות בלבנון. אולם תוך זמן קצר אנו עלולים למצוא את עצמנו מעורבים עד צוואר בכל התפתחות שהיא. לכן, אל לנו להסתפק ב"מבט על" או בקווים כלליים כדי לתאר את המציאות בלבנון. לרוב נמצא את המציאות בתוך הפרטים הקטנים של אותם צעירים שקצה נפשם בנהיגת המונית ברחובות צידון; אולי אין ברשותם ממון להתחתן ולהקים משפחה, אולי הם מרותקים מהאכזריות הנשקפת עליהם ממסך המחשב, ואולי הם מפחדים מהעתיד ומשלל האיומים שהוא צופן.

הזהות של צעירים (וצעירות) אלה הינה חמקמקה, והזדהותם עם הארגונים השונים אינה מוגדרת חד-ערכית על-ידי המוצא העדתי בלבד. השטן, כפי שאומר הפתגם המפורסם, נמצא בפרטים הקטנים, ועל-מנת לקלוט את התמונה הכוללת אל לנו לזלזל בהם.

_______

מורן לבנוני הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ועוזר מחקר במכון משה דין לחקר המזרח-התיכון ואפריקה. מתמחה בנושא לבנון, סוריה ושיעה בלבנון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. כל הכבוד.
    כתבה יפה ומעוררת השתאות מול המורכבות של לבנון.
    כמו שאומר גיא בכור. עדיף להימנע מכל התערבות ולקית צד כלשהו.
    ברגע שנתערב בצרות שלהם הן יהיו גם שלנו.
    תודה על הכתבה שוב.

    1. מי כמו מורן לבנוני מכיר את לבנון. וכפי שכתב: "בלבנון כמו בלבנון"
      כתבה בהירה השופכת אור על התסבוכת מצפון לנו.

  2. שומעים הרבה על זה שאירן מסייעת לסוריה דרך חיזבאללה, האם
    יש גם כוחות סדירים אירניים שנשלחו לסוריה, וכמה רחוק יהיו האירנים מוכנים ללכת בשביל למנוע את נפילת סוריה (ולבנון)?

  3. כתבה יפה בהחלט !!

    מדובר באמת בסיפור מסובך מקצה הזרת ועד הצוואר,
    בכלל בכל התהליכים המתרחשים כיום במדינות באיזורינו, ניכרים המון חזרה לשכטיות והעדתיות הקדומה בד בבד עם אינטרסים אישיים למשל שגם כן משתנים ללא הרף, כמו שבמחקר מסוים של הבי.בי.סי. האנגלי הם חשפו שקיימות לפחות 1700 מיציות שונות הלוחמות בלוב !! ה

  4. כתבה מצויינת, בהירה מסוגננת ומרתקת. מצביעה על המורכבות של המצב אצל שכנינו. ועד כמה נחוצה המומחיות וה מקצועיות בנושא, המתבטאת באיך ומה שכתבת.