המיעוט הדרוזי עושה היסטוריה

ההכרזה על פירוק הגדוד הדרוזי 'חרב' היא בעלת משמעות היסטורית. הדרוזים לקחו אחריות על עתידם, והוכיחו כי ניתן להשתלב בהצלחה בחברה הישראלית.

מי שרוצה להשתלב מצליח. צילום: קובי גדעון /פלאש90

באחד מלילות המילואים שעשיתי בגזרת חברון, הוקפצנו לאירוע של השלכת מטען על רכב ישראלי. כאשר הגענו לזירה, חברנו לשני גששים ולכוח נוסף ויצאנו לסריקה אחרי המחבלים במטע זיתים הסמוך לציר. המטע היה גדול וחשוך, והגששים שעטו במהירות בין העצים כשאנחנו רצים אחריהם כמו עכברים סומים, מנסים להבין מה בדיוק מתרחש. אמרתי לעצמי שאין מצב, הם לא רואים שום עקבות ושום בטיח בחושך הזה, והכל חארטה. אבל אחרי כמה דקות של ריצה מפותלת, ומסתבר שמודעת היטב, הם צעקו לנו לעצור ולהתפנות לאחור באופן מיידי. היה מטען חבלה נוסף שחיכה לנו על הדרך, והגששים זיהו אותו בזמן ושמרו על חיינו.

זה היה המפגש האישי המשמעותי שלי עם אחינו לנשק בני העדה הדרוזית. לכל לוחם ישראלי יש גרסא של סיפור כזה.

ברית הדמים הישראלית שכרתו הדרוזים עם היהודים מתחילה אי שם בעשור הראשון למדינה. לפני 59 שנה, במאי 1956, התגייסו 30 הדרוזים הראשונים לשורות צה"ל. התהליך לווה בחששות ובספקות רבים, אך מהר מאוד הוא הפך לסיפור הצלחה מסחרר. עם אחוזי גיוס מרשימים של 83%, לעומת 75% בלבד של היהודים, הדרוזים העמידו להגנת המדינה טייסי קרב, לוחמים ביחידות מובחרות, עשרות קצינים בכירים ומפקדי חטיבות, ואלפי חיילים קרביים. על כך הם גם שילמו מחיר דמים כבד של מאות חללים בני העדה. כמו גיבורי דוד הלא-יהודים בשעתו, גם לנו יש את הגיבורים הדרוזים שלנו.

כעת, עם הכרזת הרמטכ"ל אייזנקוט אתמול כי הגדוד הדרוזי 'חרב' יפורק, נחתם פרק חשוב בסיפור הישראלי הזה. מורשת הקרב אמנם תישאר תמיד, אך גדוד נפרד כבר לא יהיה לדרוזים. הם אינם זקוקים לו, והחיילים הצעירים גם אינם מעוניינים בו. הם רוצים לשרת ב"צבא הגדול ולא בגדוד משלהם".

צריך לעצור רגע ולהבין: הכרזת הרמטכ"ל אינה הכרזה לוגיסטית גרידא. לא מדובר בעוד רה-ארגון אחד מני רבים שעורך צה"ל. להכרזה הזאת יש משמעות היסטורית: העדה הדרוזית השתלבה לחלוטין בחברה הישראלית. הדרוזים הם בני-ברית ושותפי גורל של העם היהודי.

Ghassan Alian, commanding officer of the Golani Brigade, seen speaking with Israeli Golani soldiers participating in the Golani Brigade Race on April 26, 2015. Photo by IDF Spokesperson/Flash90 *** Local Caption *** ????? ????? ?????, ?????. ??????? ????? ??"? ?????, ??"? ???? ?????.
כבר לא מגזר. מח"ט גולני רסאן עליאן. צילום: דו"צ/פלאש90

יש מיעוטים ויש מיעוטים

אך לסיפור ההצלחה של העדה הדרוזית יש משמעות רחבה בהרבה. הדרוזים הוכיחו כי ההפשטה האוניברסלית הנקראת "מיעוטים" ― כאילו כל מיעוטי העולם חולקים את אותן מוטיבציות, אידאולוגיות, אמונות ותרבות ― היא שגויה והרסנית. לא, אין טיפוס כללי של מיעוטים, ולא תמיד נכון להטיל את האחריות (והאשמה) על "הרוב הדורסני".

כי יש מיעוטים ויש מיעוטים.

יש מיעוטים שבחרו לקבל את כללי המשחק האזרחי, להשתלב בפסיפס החברתי ולתרום את תרומתם הייחודית לחברה. ויש מיעוטים שבחרו להתבדל, להיות לעומתיים, ואף לגלות עוינות. בסופו של דבר זה עניין של בחירה.

בניגוד לתפיסה הרואה במשטר הדמוקרטי מנגנון אדיש למתחים חברתיים ובעל תחולה אוניברסלית, האמת היא הפוכה. הדמוקרטיה היא מערכת שברירית של הסכמות ופשרות, התלויה לחלוטין בשיתוף פעולה מצד האזרחים. היא לא יכולה לתפקד כאשר האזרחים לא רוצים שהיא תתפקד. לכן, האחריות להשתלבות מוטלת בראש ובראשונה על האזרחים. מיעוט אזרחי שיסרב בתוקף להשתלב בחברה הדמוקרטית, תקצר ידו של הרוב לסייע לו במלאכה. אין פתרונות קסם לקונפליקט כזה, ואי אפשר לכפות בכוח על אדם להצטרף לחברה האזרחית.

זה אולי לא תקין פוליטית לומר זאת, אבל הכתובת המיידית בשאלות שילוב המיעוטים היא לא בהכרח הרוב. לא תמיד הרוב אשם, לא תמיד הוא מקפח, מפלה או דורסני. לפעמים זה פשוט סיפור של מיעוט שמסרב בכל תוקף להשתלב.

אמת. תמיד יש מה לשפר ולתקן, וגם על הרוב מוטלת אחריות כבדה לסייע. אך הדברים צריכים להתרחש מתוך הדדיות ובהסכמה. הדרוזים הצליחו לעשות זאת בגדול. הם הציבו רף גבוה אך הכרחי למיעוט הערבי בישראל, שבחלקו עדיין מסרב לקבל את כללי המשחק, והוכיחו לאזרחי המדינה שאפשר לחיות יחד ולבוא בבריתות של אמת.

סחתיין!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. בודאי שהדמוקרטיה תלויה בשיתוף פעולה של המיעוט.
    אך היא תלויה גם בשיתוף פעולה של הרוב.

    המדינה והחברה היהודית קלטו טוב את הדרוזים בצבא ובזרועות הביטחון, וזה הישג יפה-
    אבל המצב בשאר התחומים פחות טוב.

    למשל, השכלה: פחות דרוזים זכאים לתעודת בגרות, ועוד פחות זכאים לתעודה העומדת בדרישות סף של מערכת ההשכלה הגבוהה.

    http://www.moital.gov.il/NR/exeres/0E74CB12-23D4-45A6-B731-425153D21319.htm

    גם השכר ההמוצע נמוך מהשכר הממוצע של יהודים.

    נוכל לטפוח לעצמנו על השכם כשלצעיר דרוזי יוצא צבא תהיינה עוד ברירות חוץ מגיוס למשטרה ולשב"ס.

  2. אני חושב שהפסקה:

    יש מיעוטים שבחרו לקבל את כללי המשחק האזרחי, להשתלב בפסיפס החברתי ולתרום את תרומתם הייחודית לחברה. ויש מיעוטים שבחרו להתבדל, להיות לעומתיים, ואף לגלות עוינות. בסופו של דבר זה עניין של בחירה.

    חשובה ביותר וראויה למחקר ולמאמר נפרד.

    אפשר להבחין בשונות גדולה בין המיעוט היהודי והאסייתי למשל ובין המיעוט המוסלמי כדוגמה הפוכה.

    1. בוא נתחיל בבחינה, כיצד נקבע האם מיעוט בוחר להשתלב או להתבדל וכיצד לקבוע האם ההשתלבות הצליחה.

      אחרת, יש סכנה גדולה שב-מ-י-ק-ר-ה נבחר במיעוט שמתאים להגדרות שלנו, מה שלכאורה יוכיח את התזה; כמו התימנים, שנחשבו "מזרחיים לדוגמא" (נחמדים, עובדים קשה, צנועים, חסכנים) שהשתלבו ("כולם אוהבים ג'חנון ואת גלי עטרי ושושנה דמארי") ,עד שהתפוצצה פרשת ילדי תימן והראתה שהמדינה לא בדיוק שילבה אותם לשביעות רצונם.

  3. חבל שאתה מיפה את המציאות – במלחמת השחרור גדוד דרוזי שהגיע מסוריה נלחם נגד כוחות צהל. כשהגיעו למסקנה שהם עומדים להפסיד הם החליטו לערוק מצבא סוריה ולהצטרף לצהל. הדרוזים כמיעוט לאומי-דתי בכל המדינות השכנות דאגו להצטרף לצבא המקומי לצד השלטונות כדי לזכות למידה מסוימת של הגנה – כך הדבר בסוריה ובירדן.
    אם הדרוזים לא היו חוברים לצהל במלחמת השחרור אז כנראה שלא היו נשארים דרוזים במדינת ישראל.
    האוכלוסיה הדרוזית בישראל הייתה העניה ביותר בקרב בני המיעוטים בגלל מחסור בקרקע ובהשכלה ולכן ההצטרפות לצהל היתה הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפניהם להתקדם כלכלית ופוליטית והם ניצלו דרך זו עד תום.
    בקרוב עומד להיות משבר עם הדרוזים בישראל – הדרוזים בסוריה בסכנת השמדה מדעש בגלל הצטרפותם לשילטון הסורי, והדרוזים בישראל ירצו להחלץ לעזרתם תוך סיבוך מדינת ישראל במלחמה עם דעש

  4. המיעוט המצליח ביותר במדינת ישראל = הנוצרים.
    משפחות קטנות + רמת השכלה גבוהה + השתתפות גבוהה של נשים בעבודה מחוץ לבית = הצלחה
    הצלחה לא רק בישראל אלא גם בכל העולם המודרני

    הבעייה של הדרוזים, היא שהם אמנם השתלבו בצבא אך זנחו את החזיתות האחרות הנחוצות להצלחה בעולם המודרני

    1. קמיליה, אינני יודע באיזו מידה הנוצרים משתלבים במדינת ישראל. דורות רבים הם היו הקיצוניים שבאנטי-ציוניים, כנראה כדי לזכות ללגיטימציה בין הערבים למרות שלא היו מוסלמים. לאחרונה שומעים רבות על נוצרים שרואים בעצמם קודם כל ישראלים, וכולנו מקווים שהמגמה הזו תימשך.

  5. יש עוד סוג של מיעוטים: מיעוטים שרוצים להתבדל, אבל לא קוראים תגר על ריבונות הרוב. כמו שהיהודים היו באירופה מאז ומעולם.

  6. כעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכעכע