אהרן ברק טועה: גם בגרמניה הייתה מהפכה חוקתית

בניגוד לטענתו של נשיא בג"ץ לשעבר ברק, בית המשפט העליון של גרמניה היה יכול לבטל חוקים, ובכל זאת בא היטלר.

היה מרגיש בנוח. נשיא העליון לשעבר ברק, על רקע הרייכסטאג של רפובליקת ויימאר. צילומים: מירים אלסטר /פלאש90 ו Bundesarchiv, Bild 102-10159 / CC-BY-SA

הבוקר התבשרנו כי פרופ' אהרן ברק, נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, העניק ראיון נדיר ל'ידיעות אחרונות' בו הוא מתרה בפני שרת המשפטים החדשה איילת שקד על "אבדן הדמוקרטיה" ושאר קלישאות מבית-החרושת לסיסמאות של בית-הספר לזכויות-אדם.

תחת הכותרת "בגרמניה של שנות ה-30, בית-המשפט לא יכול היה לפסול חוקים", מסביר ברק כי "בגרמניה של תחילת שנות ה-30, בית המשפט העליון לא יכול היה לפסול חוקים", וטוען כי לו רק היו לבית-המשפט הגרמני הסמכויות הנדרשות, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת: "אני מאמין באמונה שלמה שאם היה אז לגרמניה בית-משפט חזק וביקורת שיפוטית, אפשר היה למנוע את היטלר".

הנחות יסוד רבות יש כאן, כשהמפוקפקת מכולן היא המחשבה שבכוח חוק בלבד ניתן היה לבלום אדם אלים וחסר-עכבות, שהילך אימים על מדינתו בזכות כוחות חמושים ורצחניים שסרו למרותו במדינה שאיבדה את מרות השלטון. אבל לא לשם שיעור בריאליזם היסטורי התכנסו כאן, אלא לטובת שיעור פשוט בהרבה בהיסטוריה של המשפט: מבחינה משפטית גרידא, הדברים של הנשיא ברק שגויים בתכלית. למעשה, לו היה טורח ברק להכיר מעט את ההיסטוריה המשפטית של גרמניה באותה תקופה, הוא כנראה היה מגיע למסקנה הפוכה בתכלית.

כשמעיינים בחוקת רפובליקת ויימאר, זו שהוקמה על חורבות הרייך השני המלוכני ושחולשותיה הן שאפשרו את עלייתו של היטלר, מסתבר שדבר אחד לא חסר שם: ביקורת שיפוטית על חקיקה.

סעיף 13 של חוקת ויימאר קובע כי כל החקיקה המדינתית המקומית תהיה כפופה לחוק הפדרלי, וכי "רשות המדינה או הרייך רשאית לפנות לערכאה שיפוטית גבוהה של הרייך", על-מנת לבחון את התאמתה של החקיקה "לדרישות הפרטניות של החוק הפדרלי". עוד נקבע כי לבית-המחוקקים (הרייכסטאג) "תהיה הסמכות לעתור בפני בית-המשפט העליון בנוגע לנשיא הרייך, הקנצלר והשרים הלאומיים, במקרה של הפרת החוקה או החוק הלאומי" (סעיף 59).

לא רק זאת, החוקר ברנרד הרטמן במאמר שכותרתו "הגעתה של הביקורת השיפוטית לגרמניה תחת חוקת רפובליקת ויימאר", מראה כיצד אלמנטים של ביקורת שיפוטית על חקיקת המדינות היו קיימים עוד מימי הרייך השני, בחוקה שייסד ביסמארק. כך, כאשר "שופטים בוויימאר סברו כי חוק או רגולציה אינם חוקתיים, הם היו מתעלמים מהם ודנים במקרה שלפניהם כאילו אותו חוק מעולם לא נחקק".

חוקת ויימאר הכילה גם אלמנטים נוספים שוודאי היו חביבים מאוד על ברק. כמו למשל הסעיף הקובע כי השופטים יהיו עצמאיים לחלוטין וכפופים אך ורק לחוק (סעיף 102); או הסעיף הקובע כי על הנשיא לפרסם ברשומות את חקיקת בית-הנבחרים שנעשתה בהתאמה לחוקה (סעיף 70).

11151024_10153312583179709_5198388539839613607_n (1)
גם שופט עליון לשעבר לא חף מביקורת. הכתבה מ'ידיעות אחרונות' הבוקר

לא פחות ממהפכה חוקתית

לצד הענקת סמכות ברורה לביקורת שיפוטית של חוקי המדינות ותקנות שונות, בשנות ה-20 התנהל ברפובליקת ויימאר ויכוח נמרץ בדבר סמכויותיו של בית-המשפט לבטל חקיקה פדרלית לאומית. מצדדי הביקורת טענו כי חוק לא חוקתי "למעשה אינו חוק כלל", ואילו מתנגדיו טענו בתוקף שאין סעיף מפורש בחוקה המתיר לבית-המשפט לבטל חקיקה ברמה הפדרלית. אגב, מעניין לגלות כי דווקא הימין המלוכני צידד בהעצמת הביקורת השיפוטית וחיזוק החוקה, ואילו השמאל העדיף לחזק את כוחו של בית-הנבחרים.

פריצת הדרך בנושא הגיעה לבסוף בסגנון האהוב על ברק: פסיקה חד-צדדית של בית-המשפט, שנטל לעצמו סמכויות חוקתיות. בפסק-דין שניתן ב-4 לנובמבר 1925, הודיע בית-המשפט העליון של הרפובליקה כי:

הואיל והחוקה הלאומית לא כוללת הוראה למסור לערכאה אחרת את הסמכות לערוך ביקורת שיפוטית על החקיקה, והואיל שאין בחוקה קביעה מפורשת כי בית-המשפט העליון לא יעסוק בביקורת כזו, יש להכיר בזכותו וחובתו של בית-המשפט לערוך ביקורת על חוקיותם של חוקי המדינה.

אם החוקה לא אומרת שאסור לנו, אז כנראה שמותר לנו. איך אומרים אצלנו? "מלא כל הארץ משפט". נראה שיש תקדים נאה ל"פס"ד בנק מזרחי", שניתן בדיוק 70 אחרי הפסק הוויימארי הזה.

על סמך מה יבטלו השופטים את חקיקת הרייכסטאג? ובכן, בחוקת ויימאר היו כמה סעיפי זכויות נאים ביותר, כמו זכות הקניין, חופש הפולחן, חופש ההתארגנות חופש הביטוי וכדומה; שם לא נדרשו להמציא חוקה יש מאין. אפילו "חוק ההסמכה" הידוע לשמצה, זה שסייע להפוך את היטלר לדיקטטור, הכיל סעיפים שהגבילו את סמכויות החקיקה: "חוקים המיושמים על-ידי ממשלת הרייך יכולים לחרוג מהחוקה, בתנאי שהם לא משפיעים על מוסדות הרייכסטאג והרייכסראט ובתנאי שסמכויות הנשיא יישארו על כנן" (סעיף 2).

אהרן ברק אוהב לטעון כי לו הייתה ביקורת שיפוטית בגרמניה ייתכן שלא היה היטלר. אבל הספקולציה הזו מבוססת על בורות היסטורית. הייתה ביקורת שיפוטית, והיה היטלר. מסתבר שבניגוד לתזה הדמיונית של ברק, מהפכות חוקתיות אקטיביסטיות שוות כקליפת השום בעצירת הפאשיזם. ומכיוון שאלו הן העובדות ההיסטוריות, אפשר רק לכפור בעיקר זכויות-האדם ולתמוה: שמא האקטיביזם השיפוטי תרם, אולי על-ידי החלשת המוסדות הדמוקרטיים האמונים על אכיפת החוק והסדר שכל-כך נדרשו באותה עת, לעלייתו של אותו משטר אימים?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

36 תגובות למאמר

  1. משובח! ככה זה כשאין עיתנאי בעל ידע או לכל הפחות חוש ביקורת סביר ואגו נמוך ללכת לשאול מישהו שכן יודע.
    מאחל לך ספציפית לכם כמערכת לא לעצום עיניים לעולם ולהמשיך לדבר ברור כמו שאתם עושים עד עכשיו

  2. מי שמאמין שאהרון ברק לא יודע את זה..
    סוג של בריונות. הוא משוכנע שלא יבדקו אותו.

  3. פשוט נורא שהיה לנו נשיא בית המשפט לעליון שהוא כל כך דמגוג.
    גם לא יודע היסטוריה וגם ממציא סיבתיות יש מאין וללא שום קשר.

    תארו לכם שאיילת שקד הייתה אומרת: "ראו, בגרמניה של שנות ה30 הייתה מהפכה חוקתית, והיא נהפכה לנאצית. לכן ברור שחייבים לבטל את המהפכה החוקתית, כדי שלא ניהפך לנאצים"

    1. ואנחנו היינו קרוב לוודאי מריעים לקול השפיות הזה. אחלה רעיון !!!!

  4. ש היום בגרמניה חוקים "אנטי דמוקרטיים" שמונעים אפשרות ל"השתלטות עויינת על נמדינה "- – – נוסח הקרן החדשה לישראל!!!!!!!!

  5. טוב שענית לו!
    אלה דברים מזעזעים! כלומר, אהרן ברק רומז בצורה ברורה ביותר שאיילת שקד פועלת בשיטה של הנאצים. גם דמגוגיה, גם בורות כפי שהוכחת, ובעיקר זה מראה על חרדה עמוקה של ברק שגורמת לו לשלוף
    את הנשק הכי כבד – דימיון לנאצים!
    אני מזהה אלימות מוסווית תחת גלימת הנכבדות של כבוד השופט ברק.

    1. פרופ' ברק לא רמז בשום צורה שאיילת שקד "פועלת בשיטה של הנאצים". תקרא את הראיון המלא (שפורסם, אגב, רק היום בבוקר. אבל בעל הטור המלומד לא באמת זקוק לו). להפך. הוא טוען שיש כשלים ובעיות במערכת המשפט שמחייבים תיקון. הוא גם מצביע על כך שבישראל בוטלו עד היום 13 חוקים \ סעיפי חוק, מספר זעום בהשוואה לחוקים שנפסלים בדמוקרטיות חוקתיות אחרות בעולם. הוא מדבר על גרמניה הנאצית כניצול שואה , ועל התרבות הקיצונית באותם ימים, שעיצבה את השקפת עולמו הלאומית-ליבראלית. אבל עזוב, בחייך, יותר קל להתייחס אליו כסמולן הזוי. אחרת, חלילה, עוד נצטרך לקרוא אותו ואולי להשתכנע.

    2. אחד, אתה מדבר שטויות. ברק לא זורק משום מקום את ההשוואות המביכות האלה לשואה, זהו בפירוש מבחינתו הטיון האולטימטיבי להצדקת התעצמותו של בית המשפט העליון על חשבון המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים במדינה.

  6. מסכים עם הכותב שעצמאות בית המשפט (או במקרה הזה הזכות לפסול חוקים) לא מונעת עליית מנהיג אלים וחסר עכבות

    אבל אחת האינדיקציות לעליית מנהיג כזה היא פגיעה בעצמאות של בתי המשפט

    1. וגם פגיעה בעצמאותו של הפרלמנט, ושל כל גוף מדינתי אחר. זה הקטע של דיקטטורה. ריכוז כל הכוח ברשות אחת תוך רמיסת כל הרשויות האחרות. בדיוק כמו שבג"צ עושה כשהם מתערבים בסמכות הכנסת לחוקק בלי ששום חוק הסמיך אותם לכך, לא?

    2. עופר שפירא היקר.
      אנא הסבר לנו איך היה בית המשפט הגרמני יכול למנוע פגיעה בעצמאותו. משום מה לא מסתדרת לי התמונה של שופטים בגלימות הולכים מכות עם אנשי האס.אס, ומשנים את דעתם.
      אולי דווקא ערעור בתי המשפט על שאר רשויות החוק גורם למיאוס נגד שלטון החוק, ובכך מעודד אנארכיה שבה יכולים לשגשג גורמים אלימים, כמו דיקטטורים.

  7. אז למה היהודים לא עתרו ? ולמה הח״כים הגרמנים שנשלחו למחנות מעצר לא עתרו לבגצ הגרמני?
    כי מה שקובע זה מי הם השופטים ולא רק מהו החוק.

    לדעתי יש שופטים שפותחים את העיתון וקוראים שם איך הם צריכים לפסוק. כל חוק ניתן לפרשנויות שונות והשופטים קשובים לרוח המפקד ולדעת הקהל. לדוגמה פרשת הנשיקה של חיים רמון.

    לכן הכרחי לגדל מסורת שתשמור על החסינות המהותית של חברי כנסת ונבחרי ציבור אחרים ולא לתת למערכת הפרקליטות והמשפט להדיח חכים שרים וראשי ערים

  8. באמירה אחת תימצת ברק את כל כשלי החשיבה השמאלית.

    א. שחצנות ורשלנות. הוא היה כל כך בטוח בעצמו, עד שבגלל לא טרח לבדוק את עצמו. כי הוא כל כך חכם ונאור.

    ב. חשיבה משאלתית ותחושת שכרון כוח. הוא בטוח שהוא ושכמותו כל כך חזקים, עד שהם יכולים לעשות הכל, כולל למנוע מאדם אלים ונחוש לעשות כרצונו. כאילו שאם היו מגישים בגץ נגד היטלר, הוא היה משנה את דעתו. יותר סביר שהשופט היה מתקפל, או מוצא את עצמו שוחה בנהר עם הפנים למטה. אבל כנראה היגיון זה לא הצד החזק של ברק.

    ג. האיש פשוט לא מסוגל להוציא משפט מפיו בלי להשוות את מי שלא מסכים איתו לנאצים. וכמובן, לחזק את הדיכוטומיה: הוא החכם והנאור האנטי-נאצי שיחנך את איילת שקד התמימה והבורה איך לא להיות נאצית.

    1. מר ברק הוא ידען גדול ויקה. לא במקרה הזכיר את גרמניה במועד סמוך ליום השואה ידע את ערך המניפוליצה טוב מרבים אחרים.אין דבר מקרי אצלו,פתאום חזר מכפור הפנסיה.ברק ממש לא מווטרד מהיכולת שיפסלו חוקי כנסת. או יעקפו. בגצ ממילא אצלו הכל היה שפיט והמוסד.שלו ,ממילא . הולך אימים על. הממשל ומוסדותיו

    2. טעות קלה בידך, שמואל.
      אנשי השמאל מספסרים בשואה בכל השנה. כל מי שלא חושב כמוהם תמיד מזכיר להם "תקופות אפלות", תמיד ישראל מזכירה להם את גרמניה של שנות ה-30, ותמיד הכל פשיזם ואפרטהייד. אולי המתקפות מתגברות מעט באזור יום השואה ויום העצמאות, אבל זה לא שהם נחים בשאר ימות השנה.

      ולגבי למדנותו של ברק: אחרי שמכרו לנו את בוז'י בתור קשוח ומסוקס ואת אוסלו בתור מזרח תיכון חדש, בוודאי תבין אם אפקפק בחוכמתו, למדנותו, או דייקנותו של ברק, רק כי זה מה שסיפרו לנו בתקשורת. אם הוא נפל בכזו רשלנות שלביגמן לקח רק יומיים לבדוק (וסחתיין על היוזמה), לך תדע כמה עוד טעויות היו לו שהורסות את חיי כולנו.

  9. אולי אהרון ברק היה מכיר את ההסטוריה הזו אם היא היתה משרתת את האג׳נדה שלו.

  10. עקיבא כל הכבוד, הרעיון מבריק, ככ פשוט: בא נבדוק את המציאות ההיסטורית… וזה שהעמקת עד כדי סעיפים ודוגמאות – פנטסטי.
    יישר כח. ו – יא, ברעכען.

  11. מייאש כמה קל לעוות אמת היסטורית
    תשבי יתרץ קושיות ובעיות
    אף פעם לא ממש האמנתי ביושרו
    עיין ערן הדירות של אהרון ברק

  12. מאלף ללמוד על בית המשפט לחוקה של גרמניה, כפי שהוא היום. נכון, בית המשפט הזה מתערב בחקיקה באופן אינטנסיבי, אבל כיצד נבחרים השופטים, וכיצד הם פועלים?

    בית המשפט לחוקה פועל באופן בלתי תלוי לחלוטין במערכת המשפט עצמה, ושופטים אינם מעורבים כלל במינויים לבית המשפט הזה. הפרלמנט של גרממיה, הבונדסטאג, בוחר 8 שופטים, ועוד 8 שופטים נבחרים על ידי הפרלמט של המדינות המרכיבות את גרמניה. השופטים חייבים לפרוש אחרי 12 שנה. לבית המשפט לחוקה יש נשיא, וסגן נשיא, שמתחלפים – פעם הנשיא מהשמיניה של המדינות, וסגנו הוא מהשמיניה של הבונדסטאג, ולאחר מכן, להיפך.
    גם הנשיא וגם סגן הנשיא כיום אינם באים מהמערכת השיפוטית הרגילה.

    עיקר מלחמתו של ברק היא נגד קיום של בית משפט לחוקה, הוא שואף לשמר את הכוח בידי בית המשפט העליון הבוחר את עצמו.

  13. מספרו של עו"ד יוסי דר,"ברק ומנעמי שלטון החוק": אחרי שכפה על רבין ז"ל התפטרות מראשות
    הממשלה והעמיד לדין את אשתו לאה ז"ל בפרשת חשבון הדולרים,היה צריך להכריע בפרשה חמורה יותר,חשבון בלתי חוקי של מאות אלפי דולרים של אבא אבן ז"ל,חשבון שלא נימצא בשום מקום אשור
    להחזקתו. מה עשה ברק שרצה לפטור את אבן ? השהה במשך זמן רב את החלטתו בתיק ללא שום עילה ומתי פרסם את החלטתו "להאמין" ללא שום סימוכין לאבן ? יום לאחר רצח רבין !!!! מישהו שם לב לזה ?

  14. אכן, נדמה כי השאננות שהשרתה הדיקטטורה דה-פקטו של בית המשפט בגרמניה, על פיה בית המשפט שולט בכל פורענות שעשויה לצוץ, השאננות הזו החלישה את הדמוקרטיה, משום שאותו מיעוט שצידד בדיקטטורה האנטי דמוקרטית הזו לא דאג באמת לבחון את הדמוקרטיה ואת חולשותיה ולהגן עליה. היה לו ״מטה קסמים״ שבעזרתו יכלה פיית השופטים לכאורה לקסום קסם ולהעלים חוקים שלא מצאו חן בעיניה.

    ממש כפי שקורה בארץ.

    תרבות של דיקטטורה, כפי שהנחיל אהרון ברק בבית המשפט הישראלי, ולא משנה מה סיבתה, תורמת להרס הדמוקרטיה ולהשתלטות גורמים שעוינים למטרותיה הטובות של המדינה. זה כמעט חוק טבע, משום שאף מדינה אינה יכולה להרע לעצמה, כלומר העם לעצמו, אם העם שולט באמת. מדינות יוצאות למלחמות יזומות, לא צודקות ולא מועילות רק כאשר מנהיג בעל סמכויות יתר לועג לצרכי העם האמיתיים.

    מה שקרה הוא שבית המשפט הגרמני הנחיל מסורת רעיונית של ביטול חוקים בתואנה כזו או אחרת, והיטלר השתמש במסורת הזו השכם והערב, וכך צבר לעצמו כוח מעבר למה שניתן לו על ידי הדמוקרטיה הגרמנית.

    שריפת הרייכסטאג למשל, היא דוגמה טובה. היטלר יזם את שריפתו כדי להחיל מצב חירום שיאפשר לו סמכויות חריגות

    פועלו של אהרון ברק מזכיר לי יותר מכל את שריפת הרייכסטאג, להבדיל, כמובן. בתואנה של ״איבוד הדמוקרטיה״, הלך וניכס אהרון ברק לעצמו ולמועדון הסגור של בית המשפט הבלתי נבחר שלו סמכויות שאיש לא הסכים לתת להם, ובכך תרם ותורם להרס הדמוקרטיה הישראלית ולהתדרדרותנו לעבר דיקטטורה של מעטים שכופים את האידאלוגיה הרדיקלית שלהם על כולנו, ממש כפי שעשה היטלר, ושוב, להבדיל. אני מדבר על הטקטיקה הפוליטית, איני משווה בין תכני האידאולוגיות שלהם.

    כוונות טובות מובילות לגהינום.

  15. מכתב פתוח לפרופ' אהרון ברק, חובה לקרוא ולשתף בכל דרך!- ברק עדין לא מגיב למרות חלוף הזמן
    בטיפולו של פרופ' אהרון ברק יש אלמנטים של פשע מאורגן אליו חוברים כלי תקשורת והון.
    אדוני הנשיא, הטוב המיטיב והכול יכול – כבוד השופט אהרון ברק!!
    נלחמת ביצחק רבין וסילקת אותו מראשות הממשלה בשל חשבון הדולרים שלו בחו"ל. (עשרים אלף)
    נלחמת בגנרל אריק שרון וסילקת אותו מתפקיד שר הביטחון בשל הטבח בסברה ושתילה.
    כיום אתה יושב בביתך ושומר על זרי הדפנה, ניצחת גדולים וחזקים ממך, והקמת לנו אחלה מדינה.
    אני חי במדינה שלך והיא כבר לא שלי. היא גם לא של עם ישראל אלא של כמה מחבריך הקטנטנים.
    איך נלחמת בגנרלים בשרי ביטחון ובראשי ממשלה? ואיך נלחמת בשופטים שסרחו?
    קח למשל את השופטת ורדה אלשיך: היא זייפה פרוטוקול ושיקרה במצח נחושה, כי עו"ד אלי זוהר איננו חבר שלה. וכך הכשירה את הטיית המשפט שניהלה למען חבריה וגזלה מאזרחי ישראל חנויות מזון זול ואיכותי של פיקנטי.
    האם התעניינת לדעת מה עושים חבריך בדיוויזיית השופטים שלך?
    ובכן אתה עומד בראש דיוויזיה חשובה יותר מהאוגדה של אריק שרון במלחמת יום הכיפורים, ואף חשובה מחטיבת הראל של יצחק רבין במלחמת העצמאות. אתה עומד בראש הדיוויזיה של שופטי ישראל. ואולם:
    על חוסר אמינות בצה"ל – זורקים קצין מתפקידו, בכל שרשרת הפיקוד. וכך מחנכים גם כל קצין בפו"מ
    על חוסר אמינות בדיוויזיה שלך – נותנים לשופטת מיוחסת העלאה בתפקיד, יוקרה, כספים, ואף צל"ש.
    בוודאי לא תאמין הכיצד נשיא כמוני וכול יכול מעלתי בתפקידי המוסרי?
    האם יכול להיות שאת ששפטתי קשות אני עצמי לא שופט בקרב פקודי?
    אכן כן אדוני הנשיא, כשלת מאוד. נהגת איפה ואיפה ומן הראוי שתזרוק את זרי הדפנה ששמת לראשך, ותחזיר את השכר והפנסיה השמנה אותה אתה מקבל.
    אנשים שהם מלח הארץ, הקימו את המדינה בעשר אצבעות, ולא בחלו בעבודת חקלאות וגם בנשק להגנתם. זה החל בטרומפלדור, המשיך ברבין בבית הספר החקלאי כדורי. ובאריק שרון עם החווה החקלאית שלו.
    ובהגיע יומך לקחת נייר ועט והרסת את העם, המדינה, ואת מנהיגיה, כי המדינה הזו היא שלך ורק שלך.
    בטירונות חשבת להתאבד רק מהמחשבה על העמדתך לדין בשל הפקרת נשק ( כבודו, אהרון ברק – ביוגרפיה
    נעמי לויצקי). מאז אתה שונא את כל הגנרלים המוצלחים ביותר של צה"ל, ומחפש להאשימם על כל תג ותו.
    האם זו נקמה מאוחרת של טירון שהפקיר נשק, או אי יכולת להתמודד עם אשמה ולקבל את תפקיד הנאשם? לכן הלכת לפרקליטות המדינה, האשמת את כולם, ובסוף הגעת לתפקיד הנכסף מכל – נשיא כל בתי האשמה.
    יותר מזה בדיוויזיה שלך אין מפקד כמו אריק שרון ואף לא איש משכמו ומעלה, כמו יצחק רבין. יש מפקדים קטנים כמוך, העוסקים בבוכהלטריה משפטית. אתה ראית חוסר אמינות של שופט ולא יחסת לזה חשיבות. ראית שופטים שחברו לטייקונים, כדי לחסל את מתחריהם, ולא עצרת את הירי המסיבי על עם ישראל. ראית כי המדינה נחרבת בידי שופטיה והענקת צל"ש למי שהצליח להרעיב ואף להרוג מצער אלפים ורבבות.
    פרשת השופטת ורדה אלשיך לא בא לעולם אלא כדי לשים אות קין על מצחו של מפקד דיוויזיה כושל כמוך.
    השופטת הזו עמדה בראשי הפירוקים הגדולים במדינה. היא הייתה מפקדת בחטיבת השריון שבה יורים ומחסלים אלפי עובדים, בעיקר בתעשיית המזון (כי אוסם ואחרים נותנים לה שוחד וחשובים לה). היא שרתה את מוסדות היסוד שלנו: אוסם תלמה ותנובה נגד כל מתחריהן, כך היא פירקה והשמידה מקומות עבודה, במסע הציד הזה כמובן נגד תשלובת פיקנטי.
    כאשר ביקשו את פסילתה של אלשיך בשל החלטותיה המוטות לטובת אסם וחברות עם מנהליה . היא טענה שאין לה כל קשר חברתי עם עו"ד אלי זוהר מנהל/דירקטור באסם וכאשר הובאה לפניך הבקשה לפסול אותה, העדפת לקבל את גרסתה השקרית על פני זו של מפקד גדוד פיקנטי, משה בדש. לא עזרו לפיקנטי גם דברי עו"ד אלי זוהר שהודה בפה מלא ובעיתונות, כי הוא היה מדריך בצופים של השופטת אלשיך, וכי גם היום היא מבאי ביתו והוא מבאי ביתה.
    חטיבת השיריון של ורדה אלשיך ירתה על אלף אזרחים וחיסלה משפחות רבות. בעת הירי הייתה חטיבה זו תחת הפיקוד שלך, וזה לא קרה במחנות סברה ושתילה בלבנון, אלא במחנות העוני והדלות של עם ישראל.
    אתה בוודאי ראית חוסר אמינות אצל מפקדת השריון שלך, נוכחת לדעת כי היא הטתה משפט, יכולת לחזות חורבן של מדינה, ולמרות הכול נתת לה להמשיך בקטל המסיבי ואף נתת לה צל"ש, האם פעלת במזיד? האם פרשת 18 הדירות נקנו מכינוסים דרכה?
    החמור מכול הוא שסילקת את התנ"ך משולחנך, וגם דברי הנביא: "ציון במשפט תפדה" נעלמו ממך. הנביא הזה אומר שעם ישראל שבוי בידי מערכת המשפט, ורק בעזרת התיקון לה, הוא יפדה את עצמו מהעוני והדלות שהיא מנת חלקו. ואכן חבורת הון משפט שלטון אוכלת את ישראל בכול פה. לכן טוב היה אילו דרשת אמינות מכל מפקדי החטיבות שלך, ולו העמדת לדין כל מפקד חטיבה שיורה על עם ישראל.
    ההסבר ניתן ולא נראה שקלטת עד כמה אתה שקוע באשמה. לכן מכתב אישי זה נועד לפרסום ציבורי, כדי שכל מי שיהיה לידך יוכל לחזור עליו באוזניך עד שיצטלצלו שתי אוזניך ומי ייתן ותקום תנועה ציבורית גדולה להעמדתך לדין פלילי ולחילוט רכושך:
    אתה אשם בחיסול התחרות בשוק המזון ולהעלאת המחירים – כי ציון במשפט תפדה.
    אתה אשם בירי מסיבי של חטיבת אלשיך על רבבות עובדים בשוק המזון – כי ציון במשפט תפדה.
    אתה אשם בהרעבת ילדים קטנים ובכל המקררים הריקים בבתי ישראל – כי ציון במשפט תפדה.
    אתה גם אשם בהפקרת הנשק היחיד של נביאי ישראל – המשפט – כי ציון רק במשפט תפדה.
    כעת תתמודד עם אשמתך תהיה כמו הגנרלים שבנו את המדינה ולא פחדו מאשמה. ואתה לא תשרוד אותה גם לא דקה אחת בחייך. לכן זו הגנתך – בוכהלטריה משפטית ובריחה מכל אשמה ואחריות. ואנו נוסיף ונקריא באוזניך – את כתב האישום הזה – כי אתה אדוני הנשיא – אשם! אשם! אשם! ונפעל לעצירת הפנסיה התקציבית הענקית לך ולרעייתך (קרוב ל-200 אלף ₪ ) הממשיכים לזרום לחשבונכם!
    בברכת העמדתך לדין וחילוט רכושך,
    משה בדש

    1. לשופטים בישראל חסינות מוחלטת מותר להם הכל1
      במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית. שם, מתדיין שרואה עצמו נפגע יכול להגיש תביעה נגד השופט אשר חסינותו לא תעמוד לו. בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שפוטית נתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים, אין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשויון ופגיעה קשה בניזוק. ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות לאלו כמה טעמים: בחשש מפני 1. הרתעת יתר ולפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי, 2 שיבוש בפעולת ולריבוי תביעות סרק ואיבוד זמן ומשאבים. 3. עיוות שיקול הדעת. 4. עומס כבד על הקופה הציבורית והצפת בתי המשפט בתביעות 5. רצון לשמור על כבוד הדדי בין הרשויות. כאן מתבקשת החלטת רשות שיפוטית אחת בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.——-
      לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות. לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" לרבות בורר – חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".——–
      בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא. אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת. על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא? נראה שלא מתוך ידע על תפקודה כי המידע היה מועט מאוד. מדינה לא מפותחת זו התאפינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני,"אנו בארץ לבנות ולהבנות בה". מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים. במדינה צעירה שאוכלוסיתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת לחוסר מחויבות כלפ הציבור. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר כהן ארבע עשרה שנה כמעט ברציפות. עשה כל שנתבקש על ידי שופטים וכך הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים. הוא הרשה לעצמו להצהיר: "ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי"ג-1953. הקובע: "אין על השופט מרות זולת מרות החוק", "להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. ….. להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשרויות של הכרעותיהם ופסקי דינם". לדעתו כפי שהתבטא: "אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי"…

      השר פנחס רוזן טען שאם שופטים יעמדו בפני איום לתביעה נגדם במידה וישפטו שלא כהלכה יפגע הצדק! וכי ניתן להעלות על הדעת טענה יותר מופרכת מזו? אם יתבעו על שפיטה זדונית הרי שלא התביעה קובעת את תוצאת המשפט, אחרים שופטים זאת. מובן שתמיד ישנם מתלונני שוא לכן יש משפט לשיקול ולהחלטה. אלא שכאן ביטל השר כל אפשרות לנפגעים להפרע "על שופט לא חלה אלא מרות החוק" אך אין מי שיאכוף את החוק עליו כיון שהוא נהנה מחסינות ואין רשות יעודית המטפלת באכיפת חוקים על שופטים. על פי הגיון זה מדוע על האוכלוסיה כולה לא תכול מרות חוק שכזאת, אשר אין למרות נחוק כל אכיפה כדי שלא יפגע שיקול דעתה של האוכלוסיה מאיום בהסקת מסקנות? מכאן שהשר פנחס רוזן החיל את הגדרת העצמאות השיפוטית זו עצמאות לא רק מפני רשויות אחרות אלא גם מפני מחויבות כלפי הציבור אותו הוא אמור לשרת. הצהרתו הבאה בולטת בחוסר מוסריותה התהומית "ומוטב שאדם פרטי אחד ייפגע בזכויותיו במקרים יוצאים מן הכלל, מאשר יהיו השופטים נתונים להשפעה, ולו במידה קטנה, של מורא מפני תוצאות שיפוטם", האם אותה אמת מידה תקפה גם לאנשים מהישוב כלומר מוטב שאזרח א' יפגע מאזרח ב' ומלבד שלא תהיה מורא לאזרח ב'? כל זה בשם האוביקטיביות המלאה הנדרשת משופט. האם כך מושגת אוביקטיביות? לדעתו הרחיב את הגדרת העצמאות השיפוטית אך למעשה סתר אותה. הרי על השופט מופעלים לחצים מצד רשויות אחרות ואין לו מחויבות שכנגד כלפי הציבור. ———–

      השופט ברק" "תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, ובלתי תלויה, הוא באמון הציבור, זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי דין, זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של ענין אישי בתוצאה". במציאות כאשר צד אחד הוא רשויות המדינה לא קיים יחס שווה בין הצדדים עדיפות ניתנת למדינה. בעלי דין שניזוקו מעולות אינם יכולים לתבוע את השופט. ככל שמתרבים מקרים אלו המגיעים לידיעת הציבור הוא נעשה חסר אמון כלפי הרשות השופטת. החסינות המלאה לא רק שאינה מגבירה את אמון הציבור אלא מבטלת אותו וגורמת לזעם. במיוחד לאור העובדה שאין מי שיחקור ויודא שהשפיטה נעשית באופן הוגן וניטרלי. החסינות שהוענקה לחברי הרשות השופטת מתחילה ומסתיימת בם עצמם. חסינות לא חלה על המעבידה, המדינה, או הגשת תביעה נגד המדינה בקשר להחלטות ופעולות של שופטיה וניתן היה להגיש תביעה נגד היועץ המשפטי או נגד הממשלה. כך על סמך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952. אלא שבשנת 1959 עם הנחתה של הצעת חוק לפיה "מעשה או מחדל שנעשה תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי, לא ישמש עילה לתביעה על נזיקין אזרחיים," חלה החמרה נוספת סעיף מבטל כל אפשרות שאזרח יוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו על לא עוול בכפיו, ואם שר המשפטים בא להגן על חסינות שופטים הרי חסינות כזאת מרחיקה לכת עד כדי שהאזרח נשאר בלתי מוגן.השר לא הפנים שמהות הרשויות היא להגן על זכויותיו של האזרחים.

    2. לשופטי ישראל חסינות מוחלטת מותר להם הכל2
      לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען "אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים – זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט". נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט. בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג"ץ. אלא שבג"ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג"ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד. ——————–

      המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרנית שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ' טדסקי: "במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה". על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי.

    1. אחרי כל מעללי השמאל במערכת המשפט, כולל מה שקרה מאז תגובתך זו ועד לימים אלו ממש מערכת משפט מוטה ימינה להרבה שנים טובות – וכתמונת ראי למה שהיה עד עכשיו ושרק מנסה אפילו להחריף- תהיה פיצוי הולם ביותר. כן, נכון, עין תחת עין ושן תחת שן וריבית דריבית.

  16. ואם יהיו שופטים נאצים מי יעצור אותם? לכן הוא טועה

  17. כאשר מנסים למצוא מקבילות למשטר הנאצי ע"מ ללמוד מתהליכים היסטוריים הרסניים, המקום הנכון לחפש אותם יהיה במשטרים קיצוניים אחרים שהובילו לרצח בקנה מידה גדול כמו הקומוניזם, הפאשיזם ושלטון הגנרלים בדרום אמריקה. הדבר המשותף לכולם הוא תהליך שמתחיל בכפייה רעיונית קיצונית וריכוזיות של כוח עצום בידי הכת השלטת, כליאה של המתנגדים, ורק אחרי כל אלו הגיעו הזוועות. מה שברק עשה הוא לנסות להקביל בין הריכוזיות של המשטרים הללו לנסיון לרסן את בית המשפט העליון אבל מכיוון שבמדינת ישראל בית המשפט הוא זה שמכריע היום גם בשאלות פוליטיות, גם ברעיונות חברתיים מוסריים כביבול וגם בעניינים פליליים, ומכיוון שאין יותר חסינות לנבחרי העם ואילו על השופטים אין שום ביקורת חיצונית והם בוחרים את ממשיכיהם, צר לי להסיק מכך שבית המשפט העליון במדינת ישראל עבר את שני השלבים הראשונים בתהליך. קשה לי להאמין שהשמאל בישראל יעבור לרצח עם, זה לא בDNA שלנו, אבל חזרה לימי הפנקס האדום, פוליטיזציה של הכלכלה, האקדמיה והפללה של יריבים פוליטיים אלו דברים שקורים כבר היום. הממשלה ואיילת שקד אפילו לא קרובים לזה.

  18. חוק ההסדרים שמאד מקובל אצלינו, לידתו בשלב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.
    בג"ץ שלנו דחה את העתירות שהוגשו נגד הפרקטיקה הזו.

    פרקטיקת חוק ההסדרים אומרת שבמסווה של דחיפות לאשר תקציב. מעבירים חוקים שאין להם קשר לתקציב שבצמוד אליו הם מוגשים. הרעיון הוא שלא מתקים דיון משמעותי.

    הייתי נוכח בעת שחוק עובדי קבלן המקורי עבר את ההכנה לקריאה שניה ושלישית. ואנשי האוצר אמרו, ממילא בחוק ההסדרים נבטל אותו. לבטל הם לא ביטלו, אבל דחו שנים את הביצוע. מי שמצפה מבג"ץ שישמור על האזרח הקטן נכונה לו אכזבה.

    ההתערבות תהיה כאשר להחלטה יש משקל בהפרת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

  19. כותב המאמר נפל בפח של עצמו…
    ביהמ"ש העליון בגרמניה שיתף פעולה בשמחה ובשקיקה רבה עם היטלר ושפט לפי חוקי גזע הרבה לפני חוק ההסמכה, וגם אם היה מתנגד זה לא היה עוזר כלום.
    בפרט השאלה אם הוא הוסמך לבטל חוקים או לא אווילית לחלוטין, והנחת ברק ש'ביהמ"ש בעל סמכות לבטל חוקים היה מונע מהיטלר לעלות לשלטון' מפגרת ממש ומוכיחה אמפירית שגם פרופסור מכובד יכול להיות שוטה גמור