יצא ממעגל הנכבה

בימים אלו, בהם ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל שוקדת על הנצחת "הנכבה" והעמקת אתוס הקורבנות, מרענן לשמוע התייחסות אחרת לנושא מצאצא למשפחת פליטים פלסטיניים שחוותה את "הנכבה" על בשרה ובחרה בדרך חיים אחרת.

ג'ורג' דיק (31) סגן שגריר ישראל בנורווגיה הוא בן למשפחת פליטים מיפו שעקרה ללבנון במהלך מלחמת העצמאות ובשנות ה-50 חזרה לישראל. הוא נחשב היום לאחד הדיפלומטים המזהירים בשירות החוץ, נואם בחסד, חביב הקהילה היהודית בנורווגיה, ובעיקר מייצג את הפנים היפות והאינטלקטואליות של ישראל.

סבו של הדיפלומט (שגם לו קראו ג'ורג' דיק), שהיה נצר למשפחה ערבית נוצרית שחיה ביפו כ-400 שנה, עבד בתקופת המנדט בחברת החשמל של פנחס רוטנברג. כבר אז היה בינו לבין חבריו היהודים יחסים טובים, כך שרצה הגורל והוא היה בין הערבים הבודדים בארץ-ישראל שידעו לדבר יידיש. למרות זאת, כשפרצה מלחמת העצמאות ברחה משפחת דיק, כמו משפחות ערביות רבות, שפחדו מהיהודים ונענו להבטחות הכזב של מנהיגי ערב.

באחת מהרצאותיו, שפורסמה ביוטיוב, סיפר דיק הנכד את סיפור המשפחה. ההרצאה, שכונתה על ידי הגולש שהעלה אותה לרשת "הנאום הטוב ביותר אי פעם שנאמר על ידי דיפלומט ישראלי", גוללת את סיפור חייו של דיק ואת הלקחים שהוא מפיק מהמציאות בישראל ובמזרח התיכון. גם אם יוצר הכותרת נסחף מעט, אין ספק שמדובר ברוח חדשה ואמיצה היוצאת מפיו של מנהיג ערבי צעיר. דיק, כצאצא למשפחת פליטים, מכיר ב"נכבה" ובאסון שנגרם לפלסטינים בעקבות מלחמת העצמאות, אך הוא דוחה לחלוטין את הניסיון להשתמש באירועי המלחמה ככלי נגד הלגיטימציה של מדינת ישראל. לדבריו, פליטי ה"נכבה" לא מעניינים את הפלסטינים, וודאי שלא את העולם הערבי, מה שמעסיק אותם הוא כיצד אתוס ה"נכבה" יכול לערער את הסיפור הציוני.

בהרצאה שנתן לאחרונה במרכז למחקרי ביטחון לאומי, טען דיק כי העולם הערבי מנסה להכניס את ישראל ל"משבר מוסרי" לאחר שבמשך 100 שנות מאבק לא הצליחו הערבים להשיג תוצאות בזירות אחרות. מלחמות 48', 67' ו-73' היו ניסיונות להכניס את ישראל למשבר קיומי; החרם על ישראל מצד העולם הערבי במשך כל שנות קיומה היו ניסיונות לדחוק את ישראל למשבר כלכלי; החלטת האו"ם משנת 75' "ציונות=גזענות" הייתה ניסיון להכניס את ישראל למשבר דיפלומטי. ומשכל אלו לא צלחו, הגענו אל השלב החדש בו הפלסטינים, יחד עם הקבוצות האנטי ישראליות וקהילת ה-BDS, מנסים לגרור את ישראל למשבר המוסרי. "איך הם עושים את זה? על ידי ניצול שיח זכויות האדם, כאשר הם מאשימים את ישראל בכמעט כל פשע אפשרי שיכול להיות: פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, אפרטהייד, ג'נוסייד, טיהור אתני ומה לא", אמר דיק.אבל לפני השלב החדש של המלחמה נגד ישראל, נחזור לנכבה. בעקבות המלחמה, עקרה משפחתו של דיק ללבנון שם הם נוכחו לדעת שהעולם הערבי שיקר פעמיים: "כשהמלחמה נגמרה הם הבינו ששיקרו להם. ראשית, הערבים לא נצחו במלחמה כמו שהובטח, ושנית, היהודים לא הרגו את כל הערבים", מספר דיק. "סבי התבונן סביבו ולא ראה דבר מלבד ייאוש. אבל הוא חשב אחרת, הוא עבד עם יהודים והיה חבר שלהם. הוא לא היה שטוף מוח בשנאה לכן הוא יצר קשר עם אלו שקהילתו ראתה כאויבים".

הסבא יצר קשר עם חבריו היהודים שעזרו לו לחזור לביתו ביפו ולמקום עבודתו. היום, כשבני המשפחה מפוזרים בכל העולם, חלקם פליטים בעולם הערבי וחלקם במדינות מערביות, יש לדיק פרספקטיבה רחבה יותר על סוגיית הפליטים: "בעולם הערבי, הפליטים הפלסטינים ילדיהם וצאצאיהם עדיין לא יושבו, הם מופלים אגרסיבית וברוב המקרים נטולי אזרחות וזכויות אדם בסיסיות. מדוע קרוביי בקנדה הם אזרחים קנדים בעוד קרוביי בלבנון, סוריה ובמדינות המפרץ שנולדו שם והם אינם מכירים בית אחר, עדיין נחשבים פליטים? ברור שהטיפול בפליטים הפלסטינים במדינות הערביות הוא הדיכוי הגדול ביותר שהם חוו אי פעם.

הקהילה הבינלאומית שותפה לפשע

דיק לא מהסס לשגר חיצי אשמה גם לקהילה הבינלאומית ולאו"ם. "משתפי הפעולה בפשע הזה הם לא אחר מאשר הקהילה הבינלאומית והאו"ם. במקום לעשות את עבודתם ולסייע לפליטים לבנות את עולמם, הקהילה הבינלאומית מתחזקת את הנרטיב של הקורבנות". לדבריו הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאו"ם מנהל שתי סוכנויות פליטים מקבילות: נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR), המטפלת בכלל הפליטים בעולם, ואונר"א (UNWRA) המטפלת בפליטים הפלסטינים: "זה לא צירוף מקרים, המטרה של נציבות האו"ם היא לסייע לפליטים לבנות את ביתם החדש ועתידם ולסיים את מעמדם כפליטים, בעוד שהתפקיד של אונר"א הוא בדיוק הפוך: לשמר את הסטטוס כפליטים ולמנוע מהם להתחיל חיים חדשים".

ישראל, בניגוד למדינות העולם הערבי, דווקא ידעה להעניק זכויות שוות לפלסטינים שנשארו בישראל, אומר דיק. "למרות כל האתגרים האזרחים הערבים של ישראל בנו עתיד. ערביי ישראל, הם הערבים המשכילים ביותר בעולם הערבי, עם הזדמנויות הטובות ביותר והתנאים הטובים ביותר לחיים באזור. ערבים משמשים כשופטים בבית המשפט העליון, חלק מהרופאים הטובים ביותר בישראל הם ערבים. יש 14 חברי כנסת ערבים שנהנים מהזכות לבקר את הממשלה, זכות שהם משתמשים בה במלואה והיא מוגנת על-ידי חופש הביטוי. הם מתמודדים בתכניות ריאליטי ואפילו משמשים דיפלומטים ערבים. אחד כזה עומד מולכם".

דיק לא טוען שאין בישראל פגמים. משפחתו עברה חוויה קשה כאשר וונדליסטים חללו את בית הקברות הערבי ביפו. בין הקברים שחוללו היה קברו של אביו של ג'ורג' דיק, יוסף דיק, ממנהיגי העדה הנוצרית ביפו שכיהן כיו"ר האגודה האורתודוכסית, והיה דמות מוכרת ואהודה. בשבוע שעבר נחנך כיכר לזכרו בעיר יפו בהשתתפות ראש העיר חולדאי וידידי המשפחה. "כמיעוט במדינת ישראל יש לנו עוד דרכה ארוכה", אומר דיק, "אך למרות הכול יש לנו עתיד".

כשהעולם הנוצרי הולך ונמחק מרחבי המזרח התיכון, קהילות נטבחות, כנסיות נשרפות ואתרים ארכיאולוגיים נהרסים כליל, ישראל למרות הכול, היא גן עדן לקהילה הנוצרית ולמיעוטים בכלל. "הטיהור האתני של הנוצרים במזרח התיכון הוא הפשע הגדול נגד האנושות במאה העשרים ואחת", אמר דיק בהקשר הזה, "בתוך שני עשורים נוצרים כמוני שהיו 20% מאוכלוסיית המזרח התיכון, הצטמצמו ל-4% בלבד".

"הסיבה שאני עומד כאן כדיפלומט ישראלי ולא כפליט פלסטיני מלבנון היא משום שלסבי היה את האומץ לקבל החלטה שבעיני אחרים הייתה בלתי מתקבלת על הדעת", אמר הדיפלומט הצעיר בסיום נאומו, "במקום ליפול לייאוש הוא מצא תקווה במקום שאף אחד אחר לא חיפש. הוא בחר במקום שיושביו נחשבו לאויביו והפך אותם לחבריו. ועל כך, אני ומשפחתי, חייבים לו תודה".

BDS: סימפטיה בדעת הקהל, כשלון בבתי המשפט

היום, פועל הדיפלומט הצעיר נגד תנועת ה-BDS  העולמית. מהניסיון שלו בנורווגיה הוא מסיק כי יש היום הרבה יותר בורות ביחס לישראל מאשר אנטישמיות. למעשה, טען דיק בהרצאה במכון למחקרי ביטחון לאומי, היחסים הכלכליים בין ישראל לנורווגיה פורחים יותר מתמיד. יחד עם זאת לא לעולם חוסן: סקר שנערך בשנת 2012 הראה כי 38% מהאוכלוסייה בנורווגיה סבורה שישראל מתייחסת לפלסטינים כמו שהנאצים התייחסו ליהודים. נתון מדאיג מאוד.

עם זאת, טוען דיק, יש מישור בו תנועת ה-BDS נכשלת באופן קבוע: בתי המשפט, בהם  השופטים מגלגלים אותם מכל המדרגות. "העובדות הן שבכל פעם שה-BDS הלכו לבית משפט הם הפסידו", אומר דיק, "היה את מקרה 'ויולה', המחרימים הלכו לבית משפט וטענו שמדובר במזרח ירושלים הכבושה ולכן בפעילות לא חוקית בית המשפט הצרפתי דחה פעמיים את העתירה. והיה דיון בעניין מוצרי 'אהבה' מים המלח, בבריטניה: מפגינים ניסו למנוע את המכירה של המוצרים והואשמו בבית המשפט בהשגת גבול והורשעו". לא רק זאת, אלא שבית המשפט קבע אז שאין שום דבר לא חוקי במכירת מוצרים מהגדה המערבית. והרשימה עוד ארוכה: "ראש העיר סלין בצרפת, ז'אן קלוד וילם, שקרא לחרם על ישראל ונתבע והורשע בעבירות פליליות, הן בבית המשפט הצרפתי והן בבית המשפט האירופאי. שניהם קבעו שקריאה לחרם על ישראל איננה חוקית". אך לדבריו, "למרות שכל פעם כשהם מגיעים לבית המשפט הם מפסידים, כשהם פונים לציבור ולשיח הציבורי הם זוכים ביותר ויותר סימפטיה".

לדברי דיק ה-BDS עובד בשיטת "ניסוי הגורילה", שהוכיח כי התודעה האנושית נוטה להתעלם גם מעובדות בולטות. בניסוי זה, נבדקה קבוצת סטודנטים מהרווארד שהתבקשו לצפות במשחק כדורסל, ולספור כמה מסירות נמסרו בידי שחקני אחת הקבוצות. כמעט כל הסטודנטים הצליחו לקלוע למספר המדויק של המסירות, אך כאשר הם נשאלו אם הם הצליחו לזהות את הגורילה שעברה באמצע מגרש תוך שהיא מכה באגרופים על חזה, אחוז הסטודנטים שענה היה נמוך במיוחד.

פעילי ה-BDS, אומר דיק, מרגילים את דעת הקהל להתבונן בנקודות מסוימות מאוד בכל מה שקשור לישראל. "כשאתה דורש מאנשים להביט רק על נקודה מסוימת אתה כבר לא יכול לראות את הגורילה", אומר דיק. הגורילה, בהקשר הזה, הוא הממד האנושי של מדינת ישראל, העם היהודי ומה שקורה במזרח התיכון באופן כללי. וכאן, סבור דיק, תפקידו של הדיפלומט: "תפקידנו הוא לזרוק כמה שיותר גורילות על המסך".