נָמֵר עִם גְּדִי

אַךְ בּוֹאוּ רַק נִזְכּוֹר: בְּיוֹ"שׁ, מִי שֶׁמָּנוּעַ — בְּשֶׁפַע אוֹטוֹבּוּסִים וּכְבִישִׁים לָנוּעַ — הוּא צַד אֶחָד בִּלְבַד: הַצַּד הַיְּהוּדִי.

אֶל עֲרֵמוֹת הַשַּׁחַת שֶׁל הַדֶּמָגוֹגְיָה
הַדֶּמַע וְהַדֶּמֶה וּמִלְחֶמֶת גּוֹג-מָגוֹגְיָה
כְּדַאי לָנוּ לָגֶשֶׁת עִם תַּרְמִיל שֶׁל נַחַת
וּבְעִקָּר לָבוֹא מְצֻיָּדִים בְּמַחַט –
שֶׁאִם לֹא נִמְצָאֶנָּה בְּתַחְתִּית הַשַּׁחַת
יִהְיֶה לָנוּ בְּכָל זֹאת בַּיָּדַיִם מָה
לִדְקֹר בּוֹ אֶת בָּלוֹן הַמְּהוּמָה.

וּבְכֵן, דָּבָר רִאשׁוֹן. עִזְבוּ אֶת רוֹזָה פַּרְקְס.
עַל אַף שֶׁלֹּא פָּשׁוּט לַחְשֹׁב לְבַד בְּלִי מַרְקְס.
נוֹרָא גִּזְעִי (סִלְחוּ עַל עַתִּיקוּת הַסְלֶנְג)
לִצְעוֹק שֶׁ"גִּזְעָנוּת" וְכָךְ לִגְמוֹר בִּזְבֶּנְג,
וּבַחֲרוֹן שֶׁל אַף מוּרָם לִקְרוֹא "אַפַּרְטְהַייְד!"
אֲבָל בֶּאֱמֶת: אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לַפַּחַד?
עַרְבִים מֵהַשּׁוֹמְרוֹן בְּאוֹטוֹבּוּס אִתְּכֶם – –
הַטְּרָאוּמוֹת עוֹד טְרִיּוֹת וְהַמִּרְדָּף עוֹד חַם;
הַזִּכָּרוֹן מַרְתִּיעַ, וְעָדִיף כְּבָר טְרֶמְפְּ
עַל פְּנֵי תְּמוּנוֹת אֵימָה שֶׁל שֶׁלֶד מְפֻחָם.
אָכַלְנוּ כְּבָר מַצָּב, שָׂבַעְנוּ כְּבָר מָרוֹר,
הֻקְרַבְנוּ כְּבָר דַּיֵּנוּ בְּקָרְבַּן טֵרוֹר;
לֹא פֶּלֶא שֶׁטִּבְעִי בִּמְקוֹם עַל רוֹזָה פַּרְקְס
לַחְשׁוֹב בְּאוֹטוֹבּוּס כָּזֶה עַל מְלוֹן פַּארְק.
וְכָל הָאֲטוּמִים שֶׁצּוֹעֲקִים אַפַּרְטְהַייְד
גּוֹרְמִים לַחוֹשְׁשִׁים לְהִתְקַפֵּד בִּסְפַּרְטָה.

אפרטהייד! צילום: שוקי CC BY SA 4.0 דרך ויקימדיה
אפרטהייד! צילום: שוקי CC BY SA 4.0 דרך ויקימדיה

וַאֲמִתָּה נוֹסֶפֶת, שֶׁמְּעַט צִיְּנוּהָ:
סַבָּבָּה לְהַרְבִּיץ אֶת הַנָּמֵר עִם גְּדִי,
אַךְ בּוֹאוּ רַק נִזְכּוֹר: בְּיוֹ"שׁ, מִי שֶׁמָּנוּעַ
בְּשֶׁפַע אוֹטוֹבּוּסִים וּכְבִישִׁים לָנוּעַ
הוּא צַד אֶחָד בִּלְבַד: הַצַּד הַיְּהוּדִי.
הַשֶּׁלֶט הַיָּחִיד פֹּה, אַל נָא נַעֲלִים,
קוֹבֵעַ: "אֲסוּרָה כְּנִיסַת יִשְׂרְאֵלִים".
וְאִם הֵם נִכְנָסִים יֵשׁ לִינְץ', לֹא סְתָם אַפַּרְטְהַייְד.
אָז בּוֹאוֹ לֹא נַתְחִיל עִם כָּל הַחַרְטָה-בַּרְטָה.

הָרֶגֶל הַשְּׁלִישִׁית (כָּכָה לִכְבוֹד הָרֶגֶל) –
לַמְרוֹת הַחֲשָׁשׁוֹת, עַל הַיָּמִין לִבְחוֹר.
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִבְלוֹעַ אֶת עִגּוּל הַבֶּיְיגֶל
מִבְּלִי לִטְעוֹם בֵּינְתַּיִם אֶת אֲוִיר הַחוֹר.
וְאִי אֶפְשָׁר לַחְלוֹם עַל אֶרֶץ וְסִפּוּחַ
וּלְעַרְעֵר עַל שְׁמַד שְׁתֵּי הַמְּדִינוֹת בְּלַהַט
מִבְּלִי לְהִתְמוֹדֵד עִם זֶה שֶׁבַּתַּפּוּחַ
יֵשׁ גַּם גַּרְעִין דּוֹקֵר וְלִפְעָמִים תּוֹלַעַת.
הַדּוּ-קִיּוּם נִדְרָשׁ. מַפְחִיד וּמְשֻׁגָּע,
אַךְ לֹא יִהְיֶה קִיּוּם בְּלִי דּוּ וּבְלִי מַגָּע
כְּמוֹ זֶה אֲשֶׁר נוֹבֵט וּכְבָר מַתְחִיל לִהְיוֹת
בַּכְּבִישׁ וּבַבִּיּוּב וּבְמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת;
עִם אֶמְצָעֵי בִּדּוּק, כִּי מְסֻכָּן אַחֶרֶת,
אַךְ בְּצִפְצוּף אָרוֹךְ עַל הַפְרָדָה וְחֵרֶם
וְעַל מַהֲלָכִים בָּאוּ"ם, בְּהָאג, בְּפִיפָ"א.
דַּוְקָא מֵהַשּׁוֹמְרוֹן תֵּצֵא עוֹד תֵּל-אָבִיבָה
בְּשׂוֹרָה שֶׁל דּוּ-קִיּוּם, נִזְהֶרֶת וּמֻרְכֶּבֶת,
בְּשׂוֹרַת הַמְּגוּרִים שֶׁל זְאֵבִים עִם כֶּבֶשׂ.

שִׁתּוּף בְּאוֹטוֹבּוּסִים – עוֹד אוּלַי מֻקְדָּם.
אַךְ אִם הַמְלַבִּים יָסִיטוּ אֶת מוֹקְדָם
מִסֶּלֶף הָעֻבְדוֹת, מִשִּׂיחַ מִתְלַהֵם
שֶׁל אָנוּ וְצָרֵינוּ, לָנוּ וְלָהֶם,
אִם הַסַּכִּינָאִים יַצְנִיעוּ לְהָבִים,
אִם קֹדֶם שֶׁנִּצְרַח נִטְרַח גַּם לְהָבִין,
אִם נְחַפֵּשׂ אֱמֶת, פְּרָטִים וְרַצְיוֹנָל,
אוּלַי נַחְסוֹךְ אֶת כָּל הַהִתְנַגְּחוּת הַנַּ"ל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. בשורה התחתונה הטיעון מאחורי השיר הזה הוא שהפלשתינים גם לא בסדר. זה טיעון קצת ילדותי.

    1. הטיעון הוא לא "הפלסטינים גם לא בסדר", אלא "אנחנו חוששים מרוצחים פלסטינים", החשש הזה נובע ממקרי עבר ואירועי ההווה, והוא דורש התיחסות מעשית ולא רק הצהרת "די, תתבגרו".

  2. ארליך, שיחקת אותה! פעם ראשונה שאני קורא את טורך. תענוג של פובליציסטיקה מחורזת כיאות. אלתרמן מתהפך בנחת, חיוך דקיקצעל שפיוו

  3. קודם כל יפה שאתה מודה שמדובר בצעד שמטרתו למנוע נסיעה משותפת באוטובוסים, ולא מנסה להתחבא מאחורי שפה בירוקרטית של "פיקוח על הנכנסים לישראל והיוצאים ממנה".

    כשמדובר באנשים שקיבלו היתר כניסה לישראל ועברו את כל הבדיקות הביטחוניות, ושמותר להם להסתובב חופשי בישראל כולל בתחבורה ציבורית, לא ברור מה ההצדקה למנוע מהם לנסוע בתחבורה ציבורית דווקא ביו"ש. הטיעון הביטחוני לא מחזיק מים.

    1. ח"כ מוטי יוגב התייחס לזה בראיון, ואמר שבאוטובוסים חוזרים גם שוהים בלתי חוקיים, שלא עברו בדיקות בטחוניות, ואסור להם להסתובב חופשי בישראל.

  4. הכל נכון, אנחנו במלחמה, הערבים אלימים ומסוכנים, אבל המלחמה בדעת הקהל מסביב חשובה לא פחות, אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ שיכולה להתפוצץ כל רגע ולכן אנחנו חייבים לנהוג בזהירות ,
    ובחכמה, אימפולסיביות ותגובות מהבטן יכולות רק להזיק, אם נצליח להפנות את דעת הקהל בעולם נגדם, ניצחנו במלחמה