מתי לסמוך על כלכלנים – ומתי לא

"כלכלה היא מדע"? לא זו השאלה. המחשבה השמרנית מעניקה לנו כלי פשוט לבחון מתי אפשר לסמוך על הכלכלן ומתי צריך להתחיל לחשוד.

לסמוך או לא לסמוך – זו השאלה; אילוסטרציה. צילום: מיכאל פתאל, פלאש90

מסופר על תלמיד חכמים גדול ומופלג, בקי בכל הש"ס והפוסקים, שלקח ברצינות רבה את הכלל ש"אין דבר שאינו רמוז בתורה". הרי בגמרא ובפרשנים יש שלל כללים מתמטיים, אמר לחבריו, ואין צורך להיסמך על שום דבר אחר. אמר – ועשה.

בבואו לתכנן את ביתו, ויתר על שכירת אדריכל ומהנדס, והחליט לבנות אותו בעצמו, על-פי הכללים שלמד מהגמרא. וכך עשה: בנה בית לתפארת, עם יסודות, קירות, חלונות, גג, וכל המכלול. השלים מיודענו את הבית לתפארת, והנה לנגד עיניו ועיני חבריו קרס הבית בבת אחת ולא השאיר אלא אבק.

"אוי ואבוי!" תפס הגאון את ראשו. "שכחתי לחשב את דברי התוספות במסכת ערכין דף יד עמוד א!".

* * *

נזכרתי בסיפור הנ"ל כאשר קראתי אתמול את חלופת הדברים בין עיתונאי 'כלכליסט' אוריאל דסקל לבין פרופ' עומר מואב (והדוקטורנט שלו, הבלוגר אורי כץ). תקציר האירועים: דסקל צפה בעומר מואב מדבר בערוץ 10 נגד פיקוח על שכר דירה, וצייץ בטוויטר "עומר מואב לא חי יום אחד בחיים האמיתיים – אז התיאוריות שלו לגבי זה "שהשוק יאזן את עצמו" הן חמודות מאוד", ציוץ ש'רוטווט' על-ידי לא אחרת מאשר ח"כ סתיו שפיר. לאחר חלופת דברים אישית בין דסקל למואב, הוסיף דסקל לצייץ: "כלכלן בכיר נעלב ממני בגלל שתיארתי את מה שהוא אומר כ"תיאוריה". הוא בטח חושב שכלכלה זה מדע ויש רק דרך אחת ללמד אותה. אה, כן, זה מה שהוא חושב".

לא נלאה אתכם בהתפתחויות הוויכוח (והוא המשיך. בהחלט). לצורך עניינינו, ממנו התפתח דיון ער בשאלה עד כמה "כלכלה היא מדע", ועד כמה "זה רק תאוריות"; כאשר בדרך כלל מצד הימין הכלכלי הובעה תמיכה בתיזה "כלכלה זה מדע", בעוד צד שמאל נטה לדחות אותה ולהמעיט בערכם של כלכלנים והתאוריות שלהם.

לא זו השאלה

את סיפור הפתיחה שלנו אפשר היה להביא כטיעון לטובת אסכולת "כלכלה היא מדע". כשאתה בונה בית לא כדאי לך לסמוך על תחושות הבטן שלך, וגם לא על מה שנראה לך שיוצא מסוגיות הגמרא, אלא כדאי שתזמין אנשי מקצוע, שזה בדיוק עניינם. באותה מידה, להתעלם מאזהרותיו של הכלכלן הראשי ולטעון ש"חוקי הכלכלה הם חוקים מעשה ידי אדם" (ע"ע יאיר לפיד), זה לא הגיוני במיוחד: חוקי הכלכלה, בסופו של דבר, פשוט דנים בשאלה כיצד בני אדם פועלים. זה לא שכל חוק שנמציא יעבוד, רק משום שהוא "חוק מעשה ידי אדם".

כלכלה זה לא צחוק; שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. צילום: פלאש90
כלכלה זה לא צחוק; שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. צילום: פלאש90

מהזווית הזו, השאלה אם כלכלה היא מדע היא די טיפשית. כרגיל מדובר בדיונים סמנטיים, כשהמבקשים את יוקרת תחום הידע רוצים לתת לו הילה של מדעי הטבע שהצליחו מאוד, ועל כן השם "מדע" מתאים להם, אף שגם הם מודים שאין מדובר באותה מידת דיוק או ריגורוזיות. לעומת זאת אלה שאומרים "כלכלה זה לא מדע" מנסים לגזול מהעוסקים בתחום את אותה הילה כדי לתת לדעותיהם, אם במקרה הן לא מתיישבות עם המקובל בתחום, ביטוי.

אבל כל זה מיותר. גם אם היה מדובר בתאוריה פיזיקלית או ביולוגית, המוקד צריך להיות הטיעונים לגופם, לא השאלה "האם זה מדע". אם יש לך טיעונים נגד תורת הכבידה של ניוטון, יהיה מעניין לשמוע אותם בלי קשר לשאלה עד כמה התורה הזו מדעית. הוא הדין לגבי האבולוציה בביולוגיה, שיווי משקל נאש במתמטיקה, המעתק הכנעני בבלשנות וכן הלאה.

כיוצא בזה גם בכלכלה. נניח לרגע שאתה סבור שיש לקדם את תוכנית "שכירות הוגנת", או מע"מ אפס על מוצרי יסוד או על דירות. כאשר אתה שומע טענות של כלכלן שאומר לך שזה לא כדאי, יש לפניך שתי אפשרויות: האחת, לומר "כלכלה זה לא מדע" או "כלכלה עוסקת באנשים ולא בכלכלנים" ולעשות מה שבא לך; והשנייה, להעלות טיעונים ענייניים – מדוע אינך חושב שההיגיון של הכלכלן יעבוד במקרה הזה. הדרך הראשונה טובה אולי לפוליטיקאים, שמבחינתם לא התוצאות חשובות אלא שהם ייראו כאילו עשו משהו, וזו כנראה הסיבה שפוליטיקאים נוטים לחזור אליה שוב ושוב. אבל למי שרוצה שהמצב ישופר בפועל, קשה להבין כיצד התעלמות מטענות של איש מקצוע, בלי טיעון נגדי טוב, מועילה במשהו.

השאלה, אם כן, אינה האם כלכלה היא מדע או לא מדע, או האם התייעצות בכלכלן דומה להתייעצות ברופא. השאלה היא פשוטה: בבואך לנקוט מדיניות כלשהי, אתה רוצה להגיע למטרות מסוימות על ידי פעולות מסוימות. תמיד, בכל מצב, עליך לשאול: האם הפעולות תשגנה את המטרות? האם שכרה של המדיניות לא תצא בהפסדה? לצורך השאלה הזו, אי אפשר לומר "נעשה מה שבא לנו ויהיה בסדר". יש הכרח לדון בשאלות תאורטיות ואמפיריות, וחלק לא מבוטל מתורת הכלכלה מוקדש לכללים העוזרים לנו לנווט את דרכנו בעולם הסבוך הזה. כללים חשובים כמו דרכי קביעת המחירים, השפעת הביקוש וההיצע, השפעת היתרון היחסי וכן הלאה, הם תוצאים חשובים שאי אפשר להתעלם מהם בקביעת מדיניות.

ועדיין, דווקא בתור מי שנוטה לימין הכלכלי, אני סבור שיש מן הצדק בביקורת מסוג "כלכלה זה לא מדע". אחרי הכול, אחד מסלעי המחלוקת בין הימין לשמאל (כפי שהרחיב תומס סואל בספרו "עימות בין השקפות") נעוץ בשאלה עד כמה האדם יכול להיות כל כך מושלם ועילאי, עד שקבוצת אנשים מצומצמת תוכל לשלוט בחייה של מדינה שלמה, עד אחרון הפרטים שבה. אופייני לדבר הוא הפנטזיה החוזרת ונשנית בספרי מדע בדיוני ובסרטים למיניהם על מחשב או אינטליגנציה מלאכותית בעלי כוח חישוב מהמם, המסוגלים לחזות את התנהגות בני האדם ולעשות כלכלה מושלמת, סיכול פשע מושלם וכן הלאה.

בפועל, אני מאמין, אין דבר כזה. האדם תמיד מועד לטעויות, וגם כלכלנים הם בני אדם. זו בדיוק הסיבה שהמחשבה השמרנית מעדיפה שהממשל המרכזי יתערב כמה שפחות בחיי הכלכלה, לא משום שבני אדם הם איזו מכונת "הומו אקונומיקוס" אלא להפך, דווקא משום שבני אדם הם בני אדם, טעויות אישיות שלהם לא יסכנו את כל המערכת, אבל אם הם יעשו אותן טעויות ברמה הלאומית, הדבר ישפיע פי אלפי מונים. אם נשוב לתלמיד החכמים מן הסיפור שפתחתי בו, נראה שהכלכלן עלול להיות דומה דווקא אליו: המערכת הכלכלית היא כל כך מסובכת ומסועפת, עד שיכול להיות שאם תשכח משוואה אחת, או תעשה טעות אחרת בהערכה או באיסוף הנתונים, כבר הכול יקרוס.

כלכלה היא רק חלק מתחום חקר ההיגיון האנושי; לודוויג פון מיזס, ממייסדי האסכולה האוסטרית
כלכלה היא רק חלק מתחום חקר ההיגיון האנושי; לודוויג פון מיזס, ממייסדי האסכולה האוסטרית

הכלכלן בעד התערבות במשק? תתחילו לחשוד

לדעתי מה שיש ללמוד מכלכלנים הוא יותר מה לא לעשות מאשר מה כן לעשות. קל לראות שהתערבות ממשלתית במחירי הדיור, לדוגמה, היא פתח לצרות. כנ"ל לגבי התערבות לטובת סקטור כזה או אחר. אפשר לתמצת רבים מהמחקרים הכלכליים לדיבר אחד: "לא תתערב". לעומת זאת, בצד השני, כאשר מדובר בכלכלן הממליץ על התערבות כזו או אחרת במשק – במקרה הזה כדאי לדעתי לקחת את הדברים בעירבון מוגבל מאוד. ייתכן שכל התאוריה שלו נכונה לגמרי, אבל פרט אחד במציאות דווקא לא מתאים. יכול להיות שגם התאוריה אינה מושלמת, ויש פרט או שניים שיהפכו את הקערה על פיה, אבל עד שנגלה אותם, הבניין כולו יקרוס.

לכן כאשר מדובר בכלכלנים שהתמחותם הוא הגבלים עסקיים והם ממליצים להתערב עוד ועוד – כן, אני סקפטי מאוד (ויותר מכך). גם כשמדובר בבנק מרכזי המתערב על ידי הורדת ריבית מלאכותית כדי להגביר את הצמיחה, או מדפיס כסף בצורה מתוחכמת כדי שלא נשים לב, אני מסתכל על כך מן הצד ורק תוהה מתי תבוא הנפילה. בה במידה גם כלכלן חשוב שממליץ על השקעה בפרויקטים חסרי תוחלת רק כדי להמריץ את הכלכלה, כדאי לבחון את דבריו בשבע עיניים.

כל זאת לא מטעמים של "זו רק תאוריה" או "זה לא מדע", אלא מנימוקים עקרוניים וכלליים: המחשבה השמרנית נוטה לסמוך פחות על משוואות ועל מומחים, ויותר על הצטברות הידע הכללי לאורך דורות רבים; היא מאמינה שאין אף כלכלן יחיד או ועדת מומחים שיכולים להקיף את כל הידע האנושי במידה מספקת דיה כדי להנדס את השוק כרצונם. בקצרה, אחד החוקים הבסיסיים בעניין הזה הוא חוק התוצאות הבלתי מכוונות, האומר שלפעולות שלנו יש פעמים רבות השלכות שונות מהותית מאלו שהתכוונו אליהן, מתוך קוצר דעתנו או משום שאנחנו בטוחים בעצמנו קצת יותר מדי.

ובכן, האם כלכלה היא מדע? זו שאלה חסרת משמעות. השאלה היא מתי צריך להיוועץ בכלכלנים: בבואכם לנקוט פעולה שתשפיע על המשק, כדאי מאוד שתשאלו לחוות דעתם; אם לדעתם זו שטות, והם מגבים זאת בראיות מן ההיגיון ומן הניסיון, טיפשות תהיה שלא להאזין להם. ואם יש לכם השגות, כדאי לכם לנסח אותן בבהירות, במקום במילים כמו "כלכלה זה לא מדע" או "אנחנו עוסקים באנשים ולא בכלכלנים". אם, לעומת זאת, הם מציעים לכם דרכים לשיפור המשק תוך התערבות בו והפיכתו לסדנת ניסויים, במקרה הזה הייתי ממליץ, אולי בניגוד לאורי כץ אך בדומה לנסים טאלב ולאנשי האסכולה האוסטרית, על גישה חשדניסטית יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. ממש אוביקטיבי. מה אומר העיתונאי שתומך מבחינה כלכלית בצד הימני הכלכלי שלא לסמוך על כלכלנים שמיעצים להתערב (כלומר כלכלנים שבעד שמאל כלכלי) וכן לסמוך על כלכלנים שאומרים לא להתערב (כלומר כלכלנים בעד ימין כלכלי). אגב דוקא המחלוקת החריפה בין כלכלנים מוכיחה יותר מכל שכלכלה זה לא מדע.

  2. שלום הלל. ראשית, תודה על המאמר. שאלה: מדוע עדיף לא להתערב מאשר להתערב? מה ההבדל בין טעות שהכלכלן יבצע לבין טעות שהטבע יבצע, והוא מבצע

    1. כשהממשלה לא כופה את דעתה על האזרחים אז ההחלטות לא מתקבלות על ידי "הטבע" אלא על ידי האזרחים עצמם, שכל אחד מהם נושא באחריות ובתוצאות של החלטותיו, באופן מבוזר, כך שאם חלקם טועים הטעות הזו מוגבלת ולא חלה בצורה ריכוזית על כולם, ובנוסף יש תמריץ חזק שלא להיות בצד הטועה שמייצר תהליך של למידה ותיקון, מה שלא קיים בהחלטות שמונחתות מלמעלה על ידי המערכת הפוליטית, שיכולות להמשיך להזיק ללא הגבלת זמן וללא תהליך תיקון.

  3. סיבה הרבה יותר פשוטה לא לסמוך על הכלכלנים מאה אחוז מהזמן: על רוב הנושאים אין קונצנזוס בין כלכלנים.

  4. הכתבה מתחילה עם חשיבה ביקורתית – כדאי להקשיב לכלכלנים בתור מומחים, ולהתייחס ברצינות לנסיונם ולהגיונם. בסתירה גמורה, הכתבה מסיימת עם אקסיומה – אם הכלכלן טוען שעל המדינה להתערב, אזי צריך לחשוד בו. אין בכתבה הסבר רציני מדוע לעשות כך. ההבדל היחיד הוא שברישא, השמאל הוא מביע הדעה, ולכן הוא צריך להקשיב לכלכלן, ובסיפא הדעה ימנית והצורך בכלכלן פוחת. אתה פשוט פוליטיקאי – מבטיח יושרה בחצי כתבה, ורומס אותה בחצי השני.

    אתה מוציא שם רע לימין הכלכלי! יש תיאוריות מעמיקות, מחקרים, ונסיון עולמי רב בנוגע למתי וכמה הממשלה צריכה להתערב. נכון שכלכלה כמו רפואה אינה מדע מדוייק, אבל היא מביאה תועלת רבה מאוד.