פרשת שלח: האם כיבוש הארץ היה כיבוש לאומי?

לאחר 40 שנות נדודים במדבר נקבץ עם ישראל ופלש לארץ כנען כיחידה אחת. האמנם? • חסרונו של יהושע ממקבילת הסיפור בספר דברים מעיד על גרסה עתיקה יותר של הסיפור, שעקבותיו ניכרים בבהירות גם בספר במדבר עצמו

מדוע לא כבשו ישראל את ארץ כנען מיד לאחר יציאת מצרים? מדוע סבבו במדבר ארבעים שנה? המסורת המקראית משיבה על שאלה זו ארבע תשובות. 1. לראשונה בקצרה בשמות י"ג (18-17): "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף". 2. אחר כך באריכות בסיפור המרגלים, המופיע בפרשה שלנו (במדבר י"ג-י"ד), שנדון בו ברשימה זו. לפי סיפור המרגלים נגזר על דור המדבר למות במדבר בשל סירוב המרגלים והעם לעלות, מלבד כלב ויהושע שבזכות התנגדותם למרגלים האחרים עלו וירשו את הארץ. 3. בדברים ח, 2: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו אִם-לֹא". 4. מחוץ לתורה, בתהלים צ"ה, 11-8, מופיעה מסורת נוספת, הקושרת את הנדודים במדבר למעשה ישראל במסה ובמריבה. במסורת זאת נעיין בעוד שבועיים בפרשת חוקת. ראוי לציין שאין התורה מסבירה את מות דור המדבר בנימוק, הנשמע לעתים תכופות בדורות האחרונים, שדור העבדים אינו יכול להיות הדור הכובש.

בדומה לפרקים אחרים, גם לפרשת המרגלים יש מקבילה בספר דברים (דברים א', 39-22). על-פי המסופר שם שלחו בני ישראל שנים עשר מרגלים לחפור (=לרגל) את הארץ. המרגלים שבו וסיפרו את אשר ראו: "עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם". לאחר ששמעו בני ישראל את התיאור סירבו לעלות, וכעונש על סירובם נשבע ה', כי איש מהם לא יזכה לראות את הארץ המובטחת: "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה". בסיום בא פרט שאין לו זכר בפרשה שלנו. בגלל חטא העם נגזר גם על משה שלא יכנס לארץ: "גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם-אַתָּה לֹא-תָבֹא שָׁם". את מקום המנהיג החסר יירש יהושע: "יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה".

בכתוב התמוה על עונש משה נדון בפרשת חוקת. כאן נתמקד ביהושע. בניגוד למסופר בפרשה שלנו בספר במדבר, המצרפת את יהושע לכלב בקריאתו לעלות לארץ כנגד דעת המרגלים האחרים (י"ד 9-6), אין הכתוב בדברים תולה את ביאתו של יהושע לארץ כנען בהתנהגותו בפרשת המרגלים עצמה אלא קושר אותה בחסרון משה ובצורך למלא את מקומו. אלמלא הכרנו את סיפור המרגלים בבמדבר לא היינו מעלים על דעתנו שיהושע תפש בו מקום כלשהו. גיבור סיפור המרגלים בדברים הוא כלב בלבד ויהושע נמצא מחוץ לסיפור המרגלים גופו.

מן המקבילה בדברים נפנה לפרשה שלנו וננסה להראות, שחסרונו של יהושע בסיפור בדברים אינו נובע מקיצור הסיפור על סמך הנחתו של ספר דברים שהסיפור בקוויו הכללים כבר מוכר לקורא, אלא מעיד על גרסה עתיקה יותר של הסיפור, שעקבותיה ניכרים בבהירות גם בספר במדבר עצמו. כלומר, ננסה להראות להלן, שגיבורו הראשון של סיפור המרגלים הוא כלב בלבד, ושצירוף יהושע לכלב בגרסת במדבר משקף שלב מאוחר יותר בהתפתחות הסיפור.

להיכן נעלם יהושע בן נון?

ואלה הראיות: 1. בעימות הראשון עם המרגלים בבמדבר י"ג, 30 מופיע כלב לבדו: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ". ובמקביל גם בסיכום הסיפור מופיע רק כלב: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (י"ד, 24). גם ביהושע י"ד 15-6, בשעה שכלב מזכיר ליהושע את הסיפור, מופיע בגוף הסיפור כלב בלבד. 2. ניכר בכל גרסאות סיפור המרגלים הקשר בין יעד המרגלים לכלב, כי חברון, עירו של כלב לעתיד לבוא, היא עיקר שליחותם של המרגלים. בדברים נזכרת רק סביבת חברון (א', 24) וכך גם ביהושע. בבמדבר י"ג, 21 נכתב באופן כללי כי המרגלים תרו את הארץ "מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבֹא חֲמָת", אבל בגוף הסיפור נזכרו רק חברון וסביבתה. גם הזכרת הענקים "וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" בבמדבר י"ג, 28 ובגרסאות הסיפור בדברים וביהושע מלמדת שיעד המרגלים הוא חברון עיר הענקים שכלב הורישם: "וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת-שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן וְאֶת-תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק" (יהושע, ט"ו, 4).

מכל האמור ניתן לשער שיהושע צורף למסורת המרגלים בשלב מאוחר יותר. מן הסתם הסיבה לצירופו היא שגם יהושע בדומה לכלב שייך ליוצאי מצרים שלא מתו במדבר. כדי להסביר מדוע זכה גם הוא במה שזכה כלב צירפה המסורת המקראית את יהושע לכלב כמתנגד למרגלים האחרים. שחזור המסורת כפי שהצענו כאן אינו יוצא כמובן מידי השערה אבל ההשערה נתמכת בראיות חזקות.

החוקרים המקבלים את שחזור המסורת שתיארתי משלימים את השחזור בהשערה נוספת. לדעתם סיפור כלב המקורי מעיד על מסורת פרטית מקומית של כיבוש הארץ. לדעתם מסורת מקומית זאת נאמנה הרבה יותר למציאות ההיסטורית מאשר התיאור הלאומי של כיבוש הארץ בידי צבא מאוחד של שנים עשר השבטים בספר יהושע. לדעת החוקרים המקבלים בכלל מסורת של כניסה מן החוץ והתנחלות ישראל בכנען, כל התיאור הלאומי של הכיבוש ביהושע הוא הלאמה של סיפורי כיבוש והתנחלות נפרדים של שבטים, בתי אב ומשפחות, מעין מה שמתואר לדעתם בשופטים פרק א'. לדעתם העדויות הסותרות על כיבוש חברון הן דוגמה קלסית לתהליך של שילוב מסורת מקומית בסיפור כיבוש הארץ. מלכתחילה מסורת משפחתית כליבית על מתן חברון לכלב כשכר על התנהגותו בפרשת המרגלים, מסורת המייחסת את כיבוש חברון לכלב בלבד (בבמדבר י"ג-י"ד; יהושע י"ד, 15-6); אחר כך השתלבותה במסורת שבט יהודה, שבטו של כלב (שופטים א', 10); ולבסוף הטמעתה במסורת הלאומית (יהושע, י', 37-36). כך מסכם בהסכמה שמואל ליונשטם את מסקנת החוקרים: "זה כבר עמדו החוקרים על כך, שביסוד מעשה המרגלים מונחת מסורת כלבית המפארת את כלב ואת חבל נחלתו. למסורת כליבית זו שייך בייחוד הפסוק "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר י"ד 24; והשוה דברים א', 36-35). משמע שכלב וזרעו לבדם יירשו את ארץ חברון, בעוד ששאר בני ישראל לא יגיעו אליה לעולם".

והנה אמנם נכון שניתן לעקוב אחר התפתחות מסורת כיבוש חברון מגרעינה הכליבי עד הטמעתה במסורת הלאומית, אבל את הנחת החוקרים, שמלכתחילה זו מסורת משפחתית פרטית בלי זיקה למסורת הכיבוש הלאומי, צריך לדחות, כי היא מניחה סיפור שלא יתואר כלל. הלא כל סיפור כלב מניח שישראל הולך לכבוש ארץ. בלא הנחה זו לא יתואר הקונפליקט בין כלב ובין שאר המרגלים. כל יחודו של כלב ומתן חברון לזרעו הם פרס על יציאת הדופן שלו ויציאת הדופן הזו לא תתואר אלא על רקע לאומי.

הוי אומר שכבר בשלב הראשון מופיעה מסורת כלב על רקע הכיבוש הלאומי של ארץ ישראל. בלא רקע זה אין למסורת כלב מול המרגלים שום קיום.

_______________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.