שוד הקופה הציבורית הגדול

מונופול! אינטרסנטים! שודדים אותנו!!!1 ואיפה התקשורת? אריק גרינשטיין מצטרף למקהלה הציבורית המתוזמרת – עם טוויסט קטן בסוף.

שודדים-גז-מחיר-טייקונים-כניעה-הון-שלטון (מחק את המיותר); צילום: יעקב נעמי, פלאש90

אחרי כל כך הרבה שנים שהוא מכהן בראשות הממשלה, צריך להניח את הקלפים על השולחן: נתניהו נכשל.

הכניעה שלו לבעלי האינטרסים הצרים שדורסים את האזרח הישראלי מזכירה התנהלות במדינות עולם שלישי. כדאי שתתעוררו: חברי הכנסת שלנו אומרים שוב ושוב את המילה "תחרות", אבל האמת היא שאנו חיים במציאות שבה קבוצה קטנה בעלת תרבות פוליטית של מקורביזם ובריונות מחזיקה את כולנו בני ערובה באמצעות מונופול, שמונע כל אפשרויות לכניסה של מתחרים לשוק. כך קרה שמזה שנים ארוכות מדינת ישראל נלחצת תחת מגף, שפוגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות.

ושלא יספרו לנו סיפורים. הם טוענים שהם עסוקים בלשרת את כולנו, אבל המציאות מוכיחה שהם משרתים בעיקר את עצמם. כל פעם שנשמע קמצוץ של ביקורת על שוד הקופה הציבורית, על הקופון שהבכירים שלהם גוזרים על חשבוננו, מיד הם מסממים את הציבור בטענה שהמחירים בישראל הם מהנמוכים בעולם. זה מאוד נחמד, ולפי נתוני ה-OECD אולי גם נכון, אבל קל מאוד ליחצ"ן זאת כשאתה לא טורח להזכיר במקביל את את החוב האדיר שהם צברו לקופת המדינה. וחובות, כידוע, מישהו צריך לשלם. במוקדם או במאוחר. במקרה הזה, יוקר המחייה הוא גם סוגיה אסטרטגית.

חמורה במיוחד השתיקה של התקשורת הישראלית, שפוחדת לגעת בהם. אציב בפניכם אתגר: פתחו גוגל ונסו לחפש כתבות ותחקירים מן התקופה האחרונה שמתעסקים ברצינות בנושא הזה. ספויילר: כמעט לא תמצאו. לא נוגעים בו, אפילו לא עם מקל. אולי לא תאמינו, אבל התקשורת אפילו מתגייסת מפעם לפעם לטובתם. לאן נעלמו הכתבים הלעומתיים? האם זהו לא נושא מספיק חשוב כדי לחקור ולנבור בקשרים שבין בעלי האינטרסים לשלטון? מה מנסים להסתיר מאיתנו?

ורשת הביטחון השערורייתית הזו עולה לנו ביוקר. הנה משהו שאולי לא ידעתם: בעולם של כלכלה תחרותית אמתית אפילו מונופול פרטי מוכרח להשקיע במחקר ופיתוח, בהתרחבות ובאיתור העובדים המוצלחים והמוכשרים ביותר בענף, וכמובן – לא להגזים בתמחור המוצר; במילים אחרות: לעשות הכל כדי שלא לאפשר למתחרים אחרים להתפתח. אבל פה המצב הוא אחר. קומץ קטן מחזיק את כולם כבני ערובה, מכיוון שהוא סמוך ובטוח כי בכוחו לכפות על המחוקקים והרגולטורים לסייע בידו לרסק אפילו שביב רעיון של כניסת מתחרים פוטנציאליים.

פצצה מתקתקת

אין אדם בישראל שיש לו הפריבילגיה לומר "לא ידעתי". הרי כבר בשנת 1996 חוקק חוק שמחייב שינוי מבני, מתוך הכרה בעיוות המתמשך. מאז ועד היום נעשו לא פחות מ-12 ניסיונות ליישם אותו, אולם הוא נדחה כל פעם מחדש בשל כניעת מקבלי ההחלטות במשחק כיפופי הידיים עם הקומץ הבריון. ראש הממשלה, בכירי האוצר והשרים הממונים כבר מזמן לא טורחים אפילו לספק תשובות, בעיקר מכיוון שאף אחד לא שואל את השאלות. מתי בפעם האחרונה ניהלו במדינת ישראל דיון מקצועי, שקוף ורציונלי בעניין?

שתיקת התקשורת, שתיקת המחוקקים והקלות הבלתי נסבלת שבה המצב הקיים עובר וחולף באין מפריע הם בכיה לדורות. והדבר הכי חמור הוא שתיקת הכבשים. בכל המחאות הציבוריות, הזעקות החברתיות וההפגנות הקולניות  לא נשמע ולו פעם אחת קול קורא לסיים את שלטון מאזן האימה של אלו עם "היד על השאלטר". הכרוניקה ידועה מראש: החוב הציבורי, שעומד היום על 78 מיליארד ש"ח (!) ילך ויתפח, המשא יוטל על כתפי הציבור וכשיבוא הפיצוץ כולם ישאלו "למה זה קרה" ו"איך הגענו למצב הזה".

חברים, האמת צריכה להיאמר בקול גדול: חייבים לפרק את מונופול חברת החשמל. ויפה שעה אחת קודם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. אני קפיטליסט. מודה.
    אני סבור שהשארת חברת חשמל כמונופול הוא דבר רע למדינת ישראל.
    עם זאת, סבורני שפירוק המונופול של חברת חשמל ומתן רשיונות לאספקת חשמל ל"יזמים פרטיים", הוא פיתרון גרוע יותר.
    לדעתי, "יזם פרטי" או כל שם אחר שתקראו לו, שיקבל זיכיון ליצור ו/או אספקת חשמל, הוא לא יותר מאשר פונקציונר ומקורב, שתמורת שוחד (פוליטי / כספי / אחר) השיג רשיון להדפסת כסף ללא הגבלה.
    בישוב שבו אני מתגורר ישנה שכונת יוקרה החווה רוחות חזקות מאד. מה מפריע לפוליטיקאים לאשר לבניינים באותה השכונה להפיק חשמל מטורבינות רוח קטנות שיכולות להיות מוצבות על גגות הבניינים? מה מפריע לפוליטיקאים לאשר לבניינים להפיק חשמל סולארי?
    התשובה פשוטה. אם אני אפיק חשמל סולארי או מרוח, לא אזדקק לחברת החשמל. משמע עובדי חברת החשמל יהיו מובטלים, משמע הם יפגעו פוליטית הפוליטיקאי שאישר לי להפיק חשמל בעצמי. ואיזה פוליטיקאי יבצע התאבדות בשכדי שאני אוכל להפיק חשמל לצריכה עצמית?
    אז מה הפוליטיקאים עושים? מאשרים הפקת חשמל ע"י פרטיים וחבות שאינן קשורות לחברת החשמל, אך מגבילים את האפשרות ע"י תשלום מאד נמוך לרכישת החשמל וקשיים בירוקרטיים לכל מי שיבקש להפיק חשמל, אפילו אם זה לצריכה עצמית בלבד. הרי כל מטרתו של הפוליטיקאי היא שהציבור יזדקק לו כמו אויר לנשימה. לא הדאגה לציבור היא שמנחה את הפוליטיקאי, אלא הדאגה לכסאו ולהנאות החיים המתלוות לתפקיד. ופוליטיקאי שבאמת דורש טוב למצביעיו גם אם זה יפגע בסיכויי הבחירה בו, הוא לא פוליטיקאי.
    לחברת החשמל יש כמאה אלף מצביעים (עובדים, משפחותיהם, אינטרסנטים הקשורים בחברה או ברווחת עובדיה, וכד'). כל פוליטיקאי מתחיל יודע שפשוט לא מסתבכים עם כמות כזו של מצביעים.

  2. מה שהיה ידוע וברור לגבי קשריו ההדוקים, אך סמויים, של משה כחלון עם הטייקונים, קובי מיימון ויצחק תשובה מתברר כעת יותר ויותר.
    האג׳נדה האמיתית של משה כחלון היא לדאוג לאינטרסים של הטייקונים: קובי מיימון, יצחק תשובה ושות׳.. כי כל המהות של הקמת ״מפלגת כחלון״ היא הרי קנונייה של הטייקונים, שרצו להשיג לעצמם מפלגת ״לשון מאזניים״ ובעזרתה לסחוט את ממשלת ישראל.
    וזהו הרי בדיוק מה שקרה; לביבי נתניהו הרי אין אפשרות להקים קואליצייה בלי כחלון, ולכן הוא נכנע כעת לכל הדרישות של הטייקונים; אבל זאת רק ההתחלה, כי לטייקונים יש תיאבון גדול….
    במצב בו נתניהו ״לחיץ וסחיט״, זה ברור מדוע כעת הוא מצדד בדרישות טייקוני הגז.
    יצחק תשובה וקובי מיימון התייחסו להקמת ״מפלגת כחלון״ כאל השקעה.
    כעת, כאשר ״המיזם״ שלהם הצליח, הם עושים כל שהם יכולים למקסם את הרווחים שלהם.
    לכן אין להתפלא אם כחלון יאפשר לטייקונים גישה גם נוחה לכספי הפנסיה שלנו, על מנת לסכן אותם בהרפתקאות נדל״ן הזויות, אין גם להתפלא אם משה כחלון יפשיר עבור הטייקונים את קרקעות המדינה ויתן להם הרבה זכויות.
    מעניין כעת גם להיווכח שאריה דרעי, רוצה אף הוא ״להשתתף״ בחגיגה; גם הוא יודע שש״ס היא כעת ״לשון מאזניים״, ולמה שטייקוני הגז לא ״ישקיעו קצת״ במוסדות התורניים שלה?
    לכן הזדרז דרעי, להביע עמדה נגד ההסדרים עם תשובה.

  3. לצערי נדמה לי שאתה צודק! אני מאוכזבת עמוקות מהחלון ומתחילה להאמין שזו קנוניה כמעט כמו התהייה האם ערפאת תכנן מראש להפר את ההסכמים ולהתחיל מלחמה מתנאים טוביםיותר או שניצל את ההזדמנות של התפרעויות עממיות כ