עד שכולם יהיו להט"ב

הקמפיין הלהט"בי לשינוי הגדרת הנישואין התחיל בדרישה לשוויון ומתגלה כקמפיין דורסני נגד חופש הביטוי, חופש הדת והנורמות התרבותיות הנוגעות למשפחה

הקמפיין הלהט"בי שהתחיל בדרישה לשוויון זכויות בנישואין מתגלה אט אט כקמפיין דורסני נגד חופש הביטוי, חופש הדת והנורמות התרבותיות הנוגעות למשפחה • זו לא שאלה של פרשנות, צריך רק להקשיב להצהרות מפורשות של פעילי קהילת הלהט"ב • מאמר מקיף שפורסם ב'ויקלי סטנדרט' עוקב אחר התופעה

Israelis take part in the annual Israel's Gay Pride parade hosted by Jerusalem on June 25, 2009. Photo Nati Shohat /FLASH90 *** Local Caption *** ???? ????? ??????? ????? ???? ???????????? ????
מהפכה חובקת-כל. צילום: נתי שוחט /פלאש90

זוכרים את ברנדן אייק? מנכ"לה של מוזילה פוטר בשנת 2014 מהחברה שהיה שותף להקמתה, כשהתגלה כי שש שנים לפני כן תרם 1,000 דולר למסע לקידום הצעה 8 בקליפורניה. הצעה זו, שהועמדה למשאל עם במדינה, הגבילה נישואים לגבר אחד ואישה אחת, ואושרה בקלפיות בקליפורניה ברוב גדול יותר מהרוב לו זכה ברק אובמה בבחירות לנשיאות בשנת 2012. אף אדם שהכיר את אייק לא האשים אותו ביחס שלילי לעובדים הומוסקסואלים — כל הדיווחים על התנהגותו ציינו כי הפגין יחס נדיב כלפי חבריו לעבודה. כל זה לא שינה דבר: התמיכה הכספית הצנועה שנתן ליוזמת הצבעה חוקית שהועברה ברוב קולות, נחשבה כתם נורא עד כדי כך, שהצדיקה גזילת מטה לחמו של אייק. וזה עניין אחד.

עניין אחר לגמרי הוא היחס לו זכה אייק אחרי סילוקו מן החברה. שנה אחרי פיטוריו, לדוגמה, הגיח המפטון קטלין, מתכנת מעמק הסיליקון שהיה אחד הראשונים לתבוע את התפטרותו של אייק, וצייץ בטוויטר את ההטרלה הבאה:

-איך הולך שם בצד שלך, ברנדן?

– דרשת שאני "אסולק לחלוטין מפעילות יומיומית במוזילה" וקיבלת את מבוקשך. אני עדיין מובטל. ואיך אצלך?

– נשוי ויכול לחיות בארה"ב!… ועובדים ביחד על עניינים של קוד פתוח! במין סגנון אוהב, מאושר, הומואי ונשוי!

זו דקירה קטנה, כמובן. אבל היא מלמדת אותנו לא מעט. היא מראה לנו שהתנועה לנישואים חד-מיניים מעוניינת בהרבה יותר מסתם חופש להינשא לכל אדם. היא מעוניינת, ואפילו מאוד, גם בהענשת הסוטים מן הדרך. אך שאיפות התנועה מרחיקות לכת אף מעבר לכך. היא חותרת לשינוי התפישות של חופש הביטוי וההתאגדות, ההגנה החוקתית על חופש הדת, והנורמות התרבותיות הנוגעות למשפחה. רוב האמריקנים רק החלו להתעורר לעובדה שאלו הן ההסכמות החברתיות שנפתחו כעת למשא ומתן.

התומכים בנישואים חד-מיניים רואים במערך השינויים הזה צעד הכרחי להבטחת הקידמה, כנגד גורמים המבקשים לסובב את הגלגל לאחור מבחינה חברתית. אנשים שאינם מושקעים מבחינה רגשית בסוגיית נישואים חד-מיניים עשויים לראות בכך טקטיקת פתה-ושנה (bait-and-switch) — הקונה מתפתה לרכוש מוצר אחד, וכשהוא מגיע לקנותו משכנעים אותו לרכוש מוצר אחר. והצדק יהיה עמם. זו אכן הטקטיקה. אבל אין בכך כל חדש. שיטות פתה-ושנה שימשו את התנועה לזכויות ההומוסקסואלים אולי לא מהיום הראשון, אבל הן השיטה המובילה כבר שנים רבות.

זה התחיל בעובדה הבסיסית והפשוטה ביותר: כמה אמריקנים מעדיפים את בני־מינם? משך עשרות שנים טענו פעילים לזכויות ההומוסקסואלים כי אחד מכל עשרה אנשים הוא הומוסקסואל. הנתון הזה עמד בסתירה לכל הממצאים שהיו בידינו, אך הוא היה הכרחי כדי ליצור את תחושת הדחיפות שבהתמודדות עם צרכי האוכלוסייה הזו, ואת האשליה שהם מונים חלק נכבד באוכלוסייה. הציבור נפל במלכודת התועמלנית הזו: סקר דעת קהל של גאלופ משנת 2012 שאל את הציבור מה דעתם לגבי שיעור ההומוסקסואלים באוכלוסייה. התגובות היו מדהימות. נשים וצעירים היו הפתאים ביותר ואמרו, בממוצע, שהם סבורים ש-30 אחוז מהאוכלוסייה הם הומוסקסואלים. האמריקני הממוצע סבר ש-24 אחוז מהאוכלוסייה — כלומר, רבע מכלל התושבים בארצות־הברית — הם הומוסקסואלים. רק 4 אחוז מהמשיבים אמרו שהם חושבים שהומוסקסואלים מונים פחות מ-5 אחוז מהאוכלוסייה.

אבל גם 5 אחוז מהאוכלוסייה, כך מסתבר, הוא נתון מופרז. המחקר הטוב ביותר שנעשה עד היום על ההעדפה המינית של אמריקנים הוא מחקר משנת 2014 של המרכזים לבקרת מחלות (CDC), שכלל מדגם מפלצתי בגודלו של 34,557 בוגרים. תוצאות המדגם העלו כי 96.6 אחוז מהאמריקנים הזדהו כהטרוסקסואלים, 1.6 אחוז הזדהו כהומוסקסואלים או לסביות, ו-0.7 אחוז הזדהו כדו־מיניים. שיעור ההומוסקסואלים והלסביות לא היה גדול בהרבה משיעור האנשים שסירבו לענות על השאלה (1.1 אחוז).

ועומדת כאן גם השאלה של שורשי ההומוסקסואליות. חלק חשוב בסיפור שהוביל את תנועת הנישואים החד־מיניים הייתה ההתעקשות על הטענה שנטייה מינית נקבעת באופן גנטי, ואינה עניין של בחירה. אבל עכשיו, כשנישואים חד־מיניים הם מציאות, יש פעילים המודים כי העמדה הזו אינה בדיוק נכונה. לדוגמה, באתר המגזין האינטרנטי האוונגרדי N+1 טען אלכסנדר בורינסקי כי מיניות היא מאפיין שאדם צריך להבנות באופן פעיל בעצמו. הוא הציג טיעון פילוסופי מעמדת הביטחון הדומיננטית בתמיכה בנישואים חד־מיניים. היו אחרים שהפגינו גישה פילוסופית פחות ומעשית יותר.  הנה, לדוגמה, האופן שבו התמודד הרקדן והכותב ברנדון אמברוסינו עם הנושא ב'ניו-רפבליק', בינואר 2014: "הגיע הזמן שהקהילה הלהט"בית תתחיל לנטוש את טיעון הנטייה הגנטית ככלי לקבלת זכויות ההומואים בציבור הרחב. במשך עשרות שנים זה היה הטיעון החזק ביותר במחסן הנשק הלהט"בי: שאנחנו "נולדנו ככה…". הטיעון הזה משכנע מאוד, אבל ייתכן שהכלי הזה מיצה את שמישותו. רוב האמריקנים תומכים כעת בנישואי הומואים, והגיע הזמן לעבור לטיעון שבו אין חשיבות לגנטיקה. הטיעון הגנטי כלא אותנו בפינה".

This year marks the 39th anniversary of the San Francisco Pride Celebration and Parade. This year's theme is "In Order to Form a More Perfect Union…,"  Homosexuals and supports showed their support to legalize gay marriage in California. Prop 8 which made gay marriage illegal was passed in Nov 2008. With over 200 parade contingents, 300 exhibitors, and more than a dozen community-run stages and venues, the San Francisco Pride Celebration and Parade is the largest gathering of LGBT people and allies in the nation. june 29, 2009 Photo by Daniel Dreifuss/Flash 90 *** Local Caption *** ???????????? ???? ???? ?? ???????? ????? ??????
מעבר הטיעון הליברלי. צילום: דניאל דרייפוס /פלאש90

אסטרטגיית 'הרגל בדלת'

יש תחושה לא נעימה במקצת כשתנועה הטוענת לאדרת אמת, חירות ושוויון מתחילה להודות בגלוי כי הטיעונים שלה הם רק "כלים" בהם היא משתמשת בגלל "שמישותם". אבל ככה הם חושבים על זה בתנועה. זוכרים את הימים שבהם חסידי נישואים חד־מיניים שמו ללעג אנשים שטענו שהזכות ל'נישואים' חד־מיניים עלולה להחליש את מוסד הנישואים עצמו: איך בכלל ייתכן שהנישואים ההומוסקסואלים שלי ישפיעו על הנישואים הסטרייטים שלך? אלו שטויות! אבל גם הטיעונים האלו מיצו את שמישותם, ככל הנראה. הנה דבריו של הפעיל הלהט"בי ג'יי מיקלסון ב'דיילי ביסט' השמאלי-ליברלי בשנה שעברה:

מתונים וליברלים טענו שנישואים חד־מיניים הם לא עניין גדול — זו אותה האהבה, אחרי הכל, והומוסקסואלים רק רוצים לחיות כמו כל האחרים. אבל ימינה יותר ושמאלה יותר העסק נעשה הרבה יותר מעניין. מה אם נישואי הומוסקסואלים באמת ישנו את מוסד הנישואים, וישנו את התפישות בנוגע למונוגמיה ולאינטימיות?…

יש אמת מסוימת בטענת השמרנים שנישואי הומוסקסואלים הם שינוי ולא רק הרחבה של מושג הנישואים. לפי מחקר שנערך בשנת 2013, כמחצית מהנישואים החד־מיניים שנסקרו (אף כי יש להודות כי המחקר נערך בסן־פרנציסקו) לא היו מונוגמיים לגמרי.

העובדה הזו ידועה היטב בקהילה ההומוסקסואלית — למעשה, אנחנו מניחים ששיעור הנישואים הלא-מונוגמיים יותר קרוב לשלושת־רבעי. אבל היה מרתק לראות איך החברים הסטרייטים שלי הגיבו לזה. חלק מהם מרגישים שרימו אותם: הם נלחמו למען שוויון בנישואים, לא להגדרה מחדש של המוסד. חלק מהם סתם מקנאים, כאילו ההומוסקסואלים נהנים מסיטואציה משופרת, שלא הייתה עובדת אצל זוגות סטרייטים…

מה היה קורה אם לא-מונוגמיה הומוסקסואלית — ואני אכלול בתוך זה גם את הדגם ה"כמונוגמי" של דן סאוואג', שבו יש מין מחוץ למסגרת הנישואים פעם בשנה בערך — יתחיל להתפשט גם בין זוגות סטרייטים? האם נישואים פתוחים, מסיבות סווינגרים נוסח שנות השבעים ואולי אפילו עידן נוסף של "הסדרים" ו"הבנות" יהפכו נפוצים יותר? האם נישואים חד־מיניים יכולים ללמד את הסטרייטים גם פרק בהלכות לא-מונוגמיה, נוסף לעניינים כמו חלוקה שוויונית במטלות הבית וערכות מגבות תואמות?

ומה בנוגע למילניאלים מהדור הפוסט-גזעי והפוסט-מגדרי? מה יקרה כשאישה המזדהה עם תפישות קוויריות, שהיא בעיקר הטרוסקסואלית, עם הרבה חברים להט"בים, תתחתן? האם אנחנו באמת חושבים שבגלל שהיא "מוונוס" היא תהיה מעוניינת במערכת זוגית הטרו-נורמטיבית, אנטי-מינית ופטריארכלית?…

הרדיקלים גורסים ששחרור ההומוסקסואלים בשנות השבעים היה, כפי שמתרמז מהשם, תנועת שחרור. הוא נגע לשחרור, לערעור על סמכות ולמרד. אנשים צעקו "2-4-6-8 שברו את הכנסייה שברו את המדינה".

האנה רוזין מ'סלייט', אתר שמאל ליברלי, טוענת כי נישואים חד־מיניים לא רק ישנו את הנישואים ה'רגילים', אלא שהשינוי הזה יהיה לטובה:

הסוד הקטן והמלוכלך בנוגע לנישואי הומוסקסואלים: רוב הזוגות ההומוסקסואלים אינם מונוגמיים. למדנו לקבל באחרונה, גם בזכות סיפור השער המצוין של ליזה מאנדי באחד הגיליונות האחרונים של אטלנטיק, וגם משום שאנחנו זקוקים נואשות למשהו שיערה מעט חיים במוסד הנישואים ההטרוסקסואליים המדולדל, שנישואים חד־מיניים יכולים ללמד אותנו משהו, שנישואים חד־מיניים מספקים מודל נישואים שוויוני יותר שבו נטל התפקיד המגדרי כבד פחות מאשר זה המכביד על נישואים היום.

כמובן שלא כולם בתנועה לנישואים חד־מיניים רוצים לגרום לנישואים המסורתיים להתפתח למשהו טוב יותר. יש כאלו שרוצים לשרוף את המוסד עד עפר. ב'ניו רפבליק', האולטרא-שמאלי-ליברלי, לדוגמה, כתבה אחת החברות בזוג לסבי נשוי על מאבקה להשתמש בזרע של אחיה כדי לעבר את זוגתה. מדוע היא מבקשת לעשות זאת? כי "החלקים הקוויריים שבי התענגו על החלום הרטוב החתרני שבכל העניין, על האופן שבו העסק ערער אנשים, שבר קונבנציות, מוטט קטגוריות, והגדיר מחדש קשרי־דם". זו ממש לא מה שאנדרו סאליבן הבטיח פעם, בימי בראשית של המאבק לנישואים חד־מיניים, השקפה "נורמלית למעשה" ביחס לנישואים.

לקראת פוליגמיה

ושינויים נוספים עומדים בפתח. זוכרים איך צחקו על הטיפשים והסתומים שחזו שנישואים חד־מיניים יובילו לפוליגמיה? ובכן, מתברר שהחזית החדשה במאבק ניצבת מעבר לפינה. "לגליזציה של פוליגמיה!" הכריזה כותרת ב'סלייט'. "ועכשיו הלאה, לפוליגמיה" דחק בנו… האקונומיסט, לא פחות. כן, כן, זה קרה מזמן, כבר בשנת 2013:

ההתרגשות מהטיעונים שהוצגו בפני בית־המשפט העליון בנוגע לנישואים חד־מיניים שככה ככל הנראה, עד שבית־המשפט יכריע בסוגייה. במצב הנוכחי, בו רוב הסנאטורים תומכים בנישואים כאלו, בהחלט נראה כי נישואים חד־מיניים, אם בהחלטה משפטית או בפעולה חקיקתית, יתקבלו עד מהרה בכל רחבי ארצות־הברית. לכן הרגע הזה, כשאף אחד לא שם לב ואין הרבה נזק בדבר, יכול להיות זמן מוצלח לאנשים התומכים בנישואים חד־מיניים להודות שיש כמה טיעונים לטובת נישואים חד־מיניים שהם תמיד חשבו שהם לא נכונים…

אחת ההנחות שנישואים חד־מיניים מערערת, מנקודת מבטם של שמרנים רבים, היא: מדוע זוגות, אם כן? אם נישואים אינם עניין של גבר-ואישה, מדוע לא גבר-אישה-אישה, וכן הלאה? התגובה של חסידי נישואים חד־מיניים לכך היא בדרך כלל ניסיון להגחיך את עצם השאלה. אני לא חושב שזו שאלה ראויה לגיחוך. "אם ככה, אז למה שלא תתחתן עם הכלב שלך" היא שאלה מגוחכת; נישואים, בחברה שלנו, נערכים בהסכמה בין בגירים… אבל "מדוע רק שניים?" אינה שאלה מגוחכת. קל להראות שנישואים חד־מיניים אינם מובילים אמפירית ללחץ ללגליזציה של פוליגמיה; זה לא קרה עד כה בשום מקום בו נישואים חד־מיניים הפכו חוקיים. אבל הטיעון הזה שונה מניסיון להסביר מדוע פריצת הגבולות של האופן בו הובן מוסד הנישואים במאה העשרים אינה צריכה להעלות את האפשרות של לגליזציה של פוליגמיה. וכי למה לאסור בחוק נישואים בהסכמה של יותר משני בגירים?

ובאמת וכי למה? בפברואר 2014 פרסם 'אטלנטיק' כתבת דיוקן חנפנית של דיאנה אדמס, עורכת־דין פוליאמורית מברוקלין, המתמחה בלגליזציה של משפחות "לא מסורתיות", עניין שמשמעו בפועל הוא שלל הסדרים פוליגמיים. והיא לא רק מסייעת לבגירים העושים זאת בשביל התענוג שבדבר: אדמס סיפרה ל'אטלנטיק' שהיא נרגשת במיוחד מהאפשרות המבורכת עבור הילדים במשפחות עם שלושה הורים. מסתבר שפספסתם את החלק הזה באותיות הקטנות של המחקרים על נישואים חד־מיניים.

אם הייתם טורחים לקרוא את האותיות הקטנות, הייתם מבחינים בו. שינוי מוסד הנישואים מן המסד הוא המטרה המוצהרת של ארגון "מעבר לנישואים", שהוא אסופה של כמה מאות עורכי־דין, מרצים למשפט ופעילים למען נישואים חד־מיניים. הם טוענים כי נישואים חד־מיניים הם רק הצעד הראשון במסלול להגדרה מחדש של המשפחה עצמה. בסופו של דבר, הם חפצים באישורו של החוק למגוון הסדרים אחרים, בהם, כפי שהם מתארים זאת בלשון יפה, "זוגות קווריים שהחליטו ללדת ילד ולגדל אותו במשותף עם אדם או זוג קווירי אחר, בשני משקי בית" ו"משקי בית אוהבים ומחויבים זה לזה, שבהם יש יותר משותף מיני אחד". ארגון "מעבר לנישואים" אינו אסופה של מטורללים: הוא כולל פרופסורים למשפטים מאוניברסיטאות ג'ורג'טאון, הרווארד, אמורי, קולומביה וייל. הארגון הזה זוכה היום לתמיכת אליטה בהיקף שאינו פחוּת מזה שלו זכתה כלל התנועה לנישואים חד־מיניים לפני עשרים שנה.

ולפני שנמשיך, כמה מלים על המגוחכות שבשאלה "אז למה שלא תתחתן עם הכלב שלך?" המשפטנים עדיין לא התעמקו בדבר (אף כי החוק מאפשר עתה לכלבים לקבל ירושה וקרנות נאמנות). אבל התרבות מקדימה את המשפטנים. בנובמבר 2014 פרסם המגזין 'ניו־יורק' ראיון לא הומוריסטי ולא ביקורתי עם ג'נטלמן אחד, תחת הכותרת "איך זה לצאת עם סוס". בינואר פרסם 'ניו-יורק' ראיון דומה עם אישה צעירה תחת הכותרת "איך זה לצאת עם אבא שלך".

וכל הדברים האלו באים לומר, בעצם, שהכרעת בית־המשפט העליון באוברגפל נגד הודג'ס היא ממש לא סוף הסיפור בנוגע לנישואים חד־מיניים. למעשה, אפילו לא הגענו לנקודה בה נושאי הדגל יתמקדו בביסוס ההצלחה. המסע נמצא עתה בתנופת התרחבות תקיפה. על סדר היום עומדות עכשיו זכויות הטרנסמגדריים — עוד לפני קייטלין ג'נר היה קשה לצלוח שבוע בלי איזה סיפור טרנסמיגדרי בעמוד הראשון של ה'ניו-יורק טיימס' או ה'וושינגטון פוסט' — ופוליאמוריה. ומכאן יתעצם המאמץ להכניע ארגונים דתיים — בתי־ספר, אגודות צדקה וקבוצות כנסייתיות. ארגוני צדקה קתוליים כבר נדחקו החוצה מתחום האימוץ והאומנה במקומות כמו אילינוי, מסצ'וסטס ומחוז קולומביה (העיר וושינגטון), משום שארגוני צדקה כאלו אינם מוכנים למסור ילדים למשקי בית חד־מיניים (דחיקתם החוצה לא נתפשה כתוצר לוואי מצער של התנועה לנישואים חד־מיניים אלא ניצחון עבורה, והעובדה הזו מלמדת אותנו הרבה: המטרה אינה חיה-ותן-לחיות). ואז יגיע המאבק הגדול לשבור את הכנסיות עצמן. ואם אתם חושבים שתנועת הנישואים החד־מיניים תמנע מניסיון לכפות על כנסיות לקיים נישואים חד־מיניים, כנראה שאתם באמת לא מבינים מה שקורה.

This year marks the 39th anniversary of the San Francisco Pride Celebration and Parade. This year's theme is "In Order to Form a More Perfect Union…,"  Homosexuals and supports showed their support to legalize gay marriage in California. Prop 8 which made gay marriage illegal was passed in Nov 2008. With over 200 parade contingents, 300 exhibitors, and more than a dozen community-run stages and venues, the San Francisco Pride Celebration and Parade is the largest gathering of LGBT people and allies in the nation. june 29, 2009 Photo by Daniel Dreifuss/Flash 90 *** Local Caption *** ???????????? ???? ???? ?? ???????? ?????? ??????
"להשמיד את המשפחה המסורתית". צילום: דניאל דרייפוס /פלאש90

היעד הבא: חופש הדת

אחרי פיטוריו של ברנדן אייק פרסמה קבוצת "מתונים", כהגדרתם, בתנועה למען נישואים חד־מיניים הצהרה משותפת שביכתה את המפנה היעקוביני בתנועה. ההכרזה נשאה את הכותרת: "חופש להינשא, חופש לחילוקי־דיעות: מדוע שניהם הכרחיים". זה היה מאוד חביב מצידם.

אחד החתומים על ההצהרה היה העיתונאי ג'ונת'ן ראוץ', שהרחיק לכת וכתב מאמר המגן על התנגדות מטעמי מצפון למשטר החדש. הפעם נשא המאמר את הכותרת "התנגדות לנישואים חד־מיניים אין משמעה שאתה גזעני בסתר". אבל כתב ההגנה של ראוץ' היה מדאיג לא פחות מדבריהם של הקיצוניים ביותר בתנועה שלו.

ראוץ' פתח בהכרה בשתי שיטות פתה-ושנה נוספות של חסידי התנועה לנישואים חד־מיניים. ההשוואה בין התנגדות לנישואים חד־מיניים ותמיכה בחוקי ההפרדה הגזעית בארצות־הברית, הוא אמר, אינה נכונה למעשה, על אף שזה בדיוק מה שטענו בלהט תומכי נישואים חד־מיניים במשך עשרים שנה. (השימוש הראשון בהשוואה הזו שהצלחתי לאתר היה במאמר של אנדרו סאליבן ב'ניו רפבליק' במאי 1996).

ומכאן פנה ראוץ' לשאלה האם נישואים חד־מיניים הם הרחבה של החירות — כפי שטענו חסידי נישואים חד־מיניים לאורך כל הדרך — או משהו החורג הרבה מעבר לכך:

כל החברות האנושיות, כולל החברה שלנו עד שלשום בערך, התייחסו כעניין מובן מאליו לכך ששילוב בין שני המינים הוא חלק ממהותם של הנישואים. למעשה, עצם הרעיון של נישואי אנשים מאותו מין נראה לרוב בני־האדם כמו סתירה במונחים…

הנישואים, לעומת זאת, לא תמיד היו גזעניים. למעשה, ההפך הוא הנכון. אנשים מגזעים, שבטים ודתות שונות נישאים זה לזה כבר אלפי שנים, כשהנישואים מכוונים לעתים קרובות לגבש ולחזק ברית פוליטית או משפחתית. אין ספק שלאורך השנים נכפו במקרים רבים גם נורמות גזעניות, אך אלו היו הגבלות חיצוניות. כולם ידעו שאנשים מגזעים שונים יכולים כעיקרון להינשא זה לזה. למעשה, זה בדיוק מה שהגזענים ניסו לבלום, לא פחות משניסו למנוע את השילוב הגזעי בבתי־הספר. החוקים להפרדה גזעית התמקדו — בכוונת יוצריהם וביישומם — בגזע ולא בנישואים.

מדוע ההבחנה הזו חשובה היום, אם שני סוגי האפליה שגויים? משום שלא קל לגרום לאנשים לוותר על אלפי שנים בהם הובן מוסד הנישואים באופן מסוים. קשה לצפות לכך שאלפי שנים של מסורת חברתית ומוסרית שהתקבלה בלא ערעור ייעלמו בין לילה.

ובכן, אנחנו דווקא כן חותרים לכך שהחברה תגדיר מחדש את אחד מעמודי התווך של התרבות האנושית, על בסיס תביעותיה של תנועה שלא הייתה קיימת אפילו עד שלשום בערך. לפחות טוב שהחתול יצא מהשק. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

אבל גם אחרי שהודה בכך, ראוץ' אינו מסוגל להביא את עצמו להודות במסקנה המתבקשת: שהשינוי הזה — כמו כל שינוי — עשוי להיות כרוך בתוצאות לא מכוונות משמעותיות, שחלקן עשויות להיות נפלאות, ואילו חלקן האחר עשוי להיות הרבה-פחות-נפלא. אם היה מגיע למסקנה הזו, היה מתבקש מכך שכדאי לחקור את הנושא בעיניים פקוחות. וציד המכשפות של הסוציולוג מרק רגנרוס מראה לנו שמחקר פקוח עיניים כזה הוא ממש לא על סדר היום [רגנרוס פרסם מחקר (גרסה עברית שלו פורסמה ב'מידה') ממנו עלה שמצבם הנפשי של ילדים במשפחות חד־מיניות ירוד בהשוואה למשפחות אחרות; הוא הותקף על רקע גודל מדגם המשפחות החד־מיניות ועל מימון המחקר בידי גוף שמרני. מערכת מידה.]

אבל נעזוב את זה. אחרי ההכרה בפעלול פתה-ושנה האחרון הזה מגיע ראוץ' לשאלת חופש הדת:

ברור מאליו כי ההתנגדות העזה ביותר לנישואים חד־מיניים נובעת מתפישות דתיות… המסורת בכל שלוש הדתות האברהמיסטיות [יהדות, נצרות ואיסלם], יש לציין לגנותן, מגנה אהבה הומוסקסואלית, ולכולן יש תפישות דתיות הרואות בנישואים עניין הטרוסקסואלי מטבעו. תאמינו לי שאין מישהו שמצר על־כך יותר ממני. הומופוביה מטעמים דתיים מזיקה לא פחות מהומופוביה חילונית, ולעתים היא גרועה יותר… אך חסידי זכויות ההומוסקסואלים אינם יכולים סתם להביע משאלה שתעקור משורש את התפישות האנטי-הומוסקסואליות הנטועות עמוק באידיאולוגיה הדתית…

התיקון הראשון לחוקה האמריקנית מקנה הגנה מיוחדת לדת ולחופש הדת. לא נובע מכך, כמובן, שהומופובים נוצרים יכולים להפלות כרצונם אם הם יכולים לשלוף ציטוט מהתנ"ך. כן נובע מכך, לפחות בזמן הקרוב, שבתי־המשפט ובתי־המחוקקים יהיו חייבים ליצור פשרות שיאזנו בין זכויות ההומוסקסואלים לחופש הדת, וזה משהו שלא היה צורך לעשותו עם התנועה לזכויות האזרח לשחורים. משמעות הדבר שנישואים חד־מיניים הם עניין מורכב יותר — משפטית, חברתית ואפילו אתנית — מנישואים בין־גזעיים. ומשמעות הדבר היא שהתומכים בנישואים חד־מיניים יתקלו בקיר חוקתי אם ינסו למוטט את יריבינו לתבוסה מיידית וניצחת [נוספו הדגשות].

הנקודה הקטנה כאן היא שאפילו כשהוא מנסה להגן על הסוטים מהאמונה בנישואים חד־מיניים ראוץ' אינו מצליח להימנע מהדבקת תווית של "הומופוביה" לאנשים המחזיקים בתפישות מסורתיות ביחס לנישואים — והתווית הזו משקפת בסופו של דבר את הצדקנות של הדובר עצמו. הרעיון שנישואים הם מוסד הטרוסקסואלי אינו מבוסס על "פוביה" יותר משהרעיון של החלה שוויונית של החוק, גם אם הוא בעייתי לאפלייה-מתקנת, מבוסס על גזענות. התמיכה בנישואים מסורתיים שואבת כוחה ממקורות רבים, בהם כבוד לחוקי הטבע והחשש מכך שברגע שתתנפץ הגדרת הליבה של נישואים, הם יאבדו את כל משמעותם. אם ג'ונת'ן ראוץ' אינו מסוגל להבין זאת בלי לרדת לרמה של כינויי גנאי, אין שום סיבה לצפות למשהו טוב יותר בטוויטר. וזה מסביר מדוע כל מאבק למען נישואים חד־מיניים מתדרדר לרדיפת ברנדן אייק.

אבל הנקודה החשובה יותר — הנקודה החשובה ביותר — נוגעת למלים "לפחות בזמן הקרוב" ו"מיידית". ראוץ' אינו איזה פעיל רדיקלי המנסה לשבור קונבנציות, ולמוטט קטגוריות באמצעות נישואים עם סוס או הפריית הביציות של אחותו. הוא מציג את הטיעון בזכות נישואים חד־מיניים בגרסה המצומצמת ביותר, והוא עושה זאת באמצעות טיעונים משכנעים ואמינים המתבססים על שוויון. הוא מן השקולים והאציליים שבין חסידי הנישואים החד־מיניים בארצות־הברית. וכפי שהוא עצמו מודה, גם השקולים והאציליים שבין חסידי הנישואים החד־מיניים יהיו מוכנים לסבול קיום חופש דת רק לזמן מה ולא יותר.

ניתן לשער שזה אינו עתיד הנישואים החד־מיניים שלו פיללו רוב האמריקנים.

Israelis take part in the annual gay parade in jerusalem on August 02, 2012. Photo by Yonatan Sindel/Flash90 *** Local Caption *** ???? ?????? ??????? ???? ?????? ?????
בדרך לשלב הבא. צילום: יונתן סינדל /פלאש90

ולאן בעתיד?

אחרי פסיקת בית־המשפט העליון בעניין אוברגפל נתחיל להבחין בקווי המתאר של ההסדר החדש שהתוו בית־המשפט, הפעילים, הממשלה, האליטות המסחריות ולוחמי הצדק החברתי. (להצצה מסחררת אל העתיד, עיינו במקרה סוויט קייק ביי מליסה, מאפייה מאורגון שנקנסה ב-135,000 דולר על כך שסירבה לאפות עוגה לחתונה לסבית. אחרי הטלת הקנס, כדאי להזכיר, גויסו תרומות לסייע לאופים באתר מימון-ההמונים GoFundMe — עד שפעילים להט"בים הפעילו לחץ על GoFundMe והצליחו להביא את החברה לבטל את גיוס התרומות. ובכן, מסמכים שפורסמו ב-1 ביוני מראים כי פקידים במשרד העבודה והתעשייה באורגון, שאכף את הקנס, מתקשרים בדואר אלקטרוני, במסרונים, בפגישות ובהעברת תרומות וקבלתן עם קבוצת הפעילים הלהט"בים שקידמו את העניין בבית המשפט).

אם תיווצר זכות חוקתית לנישואים חד־מיניים, הממשלה תעבור לשלב הבא, כפי שרמז התובע הכללי דונלד ורילי בשלב הטיעונים שבעל־פה. התובע הכללי נשאל על־ידי השופט סמואל אליטו אם זכות לנישואים חד־מיניים תביא להצבת דרישה לבתי־ספר דתיים לאמץ אותה או להסתכן באובדן מעמד הפטור ממס שלהם, והשיב כי,

אתה יודע, אני — אני לא חושב שאני יכול לענות על השאלה הזו בלי פרטים נוספים, אבל ברור שזה יעלה על הפרק. אני, אני לא מכחיש זאת. אני לא מכחיש זאת, השופט אליטו. זה, זה בהחלט עניין שיעלה על הפרק.

ולא רק מכללות דתיות, אלא גם בתי־ספר יסודיים ותיכוניים, וגם ארגונים כנסייתיים. וכל כך למה? כי התנועה לנישואים חד־מיניים נחושה בדעתה להימנע ממה שהם רואים כמורשת הפוליטית של החלטת רו נגד ווייד, החלטת בית־המשפט העליון שהתירה למדינות השונות בארצות־הברית להכריע בעצמן אם הן תומכות או מתנגדות להפלות.

כפי שמבהיר ריאן אנדרסון מקרן הריטג' בספרו החדש, עתיד הנישואים והחירות הדתית,

מאז רו נגד ווייד מקנה החוק שלנו את הזכות להפלות. ובכל זאת, במובנים רבים, מתנגדי הפלות אינם זוכים ליחס של "אנטי-נשים" או "אנטי-בריאות". אלו רק עלבונות מפי קיצונים. אפילו אלו שחולקים על דעתם של המתנגדים להפלות מכבדים אותה ומכירים בכך שיש לה מקום לגיטימי בדיון על מדיניות ציבורית. ולכן — וזאת נקודה חיונית — בשל הכבוד הזה מנהיגי התנועה התומכת בהפלות מכבדים בדרך כלל את החירות הדתית ואת חופש המצפון של עמיתיהם המתנגדים להפלות. עד להחלת הכיסוי הביטוחי על הפלות שכפה אובמה-קייר הייתה הסכמה רחבה שאין זה ראוי לכפות על אזרחים המתנגדים להפלות בידי הממשלה להיות שותפים למה שהם רואים כחטא. משלמי מסים המתנגדים להפלות, למשל, לא חויבו במימון הפלות מבחירה, ורופאים שאינם תומכים בהפלות לא אולצו לבצע אותן.

בית־המשפט העליון סבר שהוא יישב את שאלת ההפלות ברו נגד ווייד. אבל במקום יישוב השאלה צמחה תנועה פוליטית ותרבותית סביב המתנגדים להפלות, ובמהלך ארבעים השנים האחרונות נמשך הדיון בנושא בבתי־המשפט ובבתי־המחוקקים ובקלפיות.

משום כך מבקשת התנועה לנישואים חד־מיניים להפוך את מקרה אוברגפל דומה פחות לרו נגד ווייד ודומה יותר להחלטת בראון, שאכפה חינוך רב־גזעי בארצות־הברית. כפי שאנדרסון מסביר, התנועה מתכוונת להציג את התומכים בנישואים מסורתיים כחדורי דעות־קדומות שאינם ראויים לבוא בציבור. הם רוצים לנקוט שיטת אדמה חרוכה אחרי פסק הדין, ולוודא שלא תפרח תנועה לנישואים מסורתיים. ברוח דומה, פעילים להט"בים מפעילים לחץ על תאגידים לנקוט עמדה ציבורית נגד חקיקה המגנה על חירות דתית, כפי שקרה באביב האחרון במדינת אינדיאנה. והתאגידים, בתורם, מפעילים לחץ הולך וגובר על משרדי עורכי־הדין שהם שוכרים למנוע מעורכי־הדין שלהם לבצע עבודות פרו-בונו במקרים של חופש דת.

הנחישות הזו של פעילי הנישואים החד־מיניים יש בה מעין הודאה בשיטות פתה-ושנה שלהם: הם מבינים שהם לא שכנעו את החברה בצדקת המהפכה שאליה הם חותרים באמת.

________

ג'ונת'ן ו. לאסט הוא כותב בכיר במגזין 'ויקלי סטנדרט'.
המאמר פורסם במקור במגזים 'ויקלי סטנדרט', אנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו. 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

41 תגובות למאמר

  1. כל הכבוד להם. קבוצה קטנה ולא אהודה במיוחד הצליחה בזמן קצר לצבור כוח והשגים אדירים. זה מה שקורה כשמאמינים בצדקת הדרך ולא בוחלים באמצעים. לעומת זאת הימין הישראלי הגדול והפופלרי הצליח רק בלאמץ ולממש את מדיניות השמאל. הלקח שצריך ללמוד מכל זה הוא שמתינות ושמרנות לא עובדים נגד יריבים רציניים ונחושים. הם נשחקים מהר מאוד.

  2. ובאמת מה ההבדל בין חד מיניים המהווים כיום את שיא הפאר של היצירה המודרנית והחילונית בארץ ובעולם, לבין פוליגמיה או נישואי אב בת הנחשבים לסטייה או לעבירה פלילית ?

    אגב, החד מיניים היו מקובלים בעולם העתיק, ותורת ישראל טוענת כי כך נהגו הכנענים, כך ששיא המודרנה זו בעצם חזרה לעבר.

    1. אכן כן
      זה חזרה לימים טובים יותר, לימים של פריחה ושגשוג בכל תחומי החיים : מדע, אומנות, פילוספיה, הנדסה ועוד ועוד..ימים גדולים לאנושות לפני שבאו היהדות, הנצרות והאיסלאם ותקעו תריס בכל ההישגים הנפלאים של האנושות. ולא, בל נטעה לחשוב שהמוסר היהודי שינה את העולם. מה ששינה את פני האנושות באותה התקופה זו האימפריה הרומית עם כל התקומות החומריות שהיא הורישה לעולם. סלילת כבישים, מרחצאות, תיאטראות ודברים רבים נוספים. נכון, שיעור העבדים היה גבוה לאין ערוך אך דווקא החל לרדת עם כינונה של האימפריה הרומית בזכות שיפור בתנאים הסניטריים בחלק נרחב מהמקומות שבהם דרכה האימפריה.

    2. התגובה של מנחם מדגימה את הסכנה בתנועות הללו. אדם שרוצה לשנות את המציאות, ולא יודע או לא מבין את ההשלכות עשוי להביא נזק רב מתועלת. רצון טפשי כזה לחזור לימים האלימים והחומריים של הרומאים מעיד על חוסר הבנה. וסוג כזה של שטחיות נפוץ מאוד בתנועות השיוויון הפופולריות. אותה טיפשות (שקיימת בהחלט) בחוגים שמרניים לא מביאה נזק, כי לא מנסים לשנות. זאת כל הפואנטה של שמרנות – אנחנו לא כל כך חכמים, ולכן לא רוצים לעשות מהפכות.

      אני אישית תומך בנישואין חד-מיניים, אבל מוטרד מאוד מכך שזה נעשה בבית משפט ולא בחקיקה או משאל עם. שינויים כאלה צריך לעשות לאט, בזהירות, ובהסכמה רחבה.

    3. איכן בדיוק זה יגמר? עכשיו להט"בים, מחר פוליגמיה ומחרתיים נישואים עם קטינות. הכל בשם המתירנות והחדשנות. אבל זו לא מתירנות וזו לא חדשנות. ברמה האישית, כל אחד יכול לעשות בביתו כרצונו. מותר לבחור איזה בן זוג רוצים ובישראל למיטב ידעתי לעולם לא היה חוק נגד משכב זכר, בניגוד לכמה מדינות בארה"ב למשל.
      הרצון העז לנסות ולבצע הקבלה בין זוגיות של בני אותו מין ביולוגי לבין זוג של זכר ונקבה הוא למען הפרוטוקול בלבד. מאחר וביולוגית זוגיות זו היא חסרת פירות. הרי כדי לזכות בצאצא, יש להכניס מין נוסף למשוואה. אני לא דוחה את קיום האהבה בין בני אותו מין, אבל החתרנות להכתיב את אורחות חייהם על הציבור כולו ולצפות שעכשיו הציבור ישא בתוצאות החלטותיהם הוא לא במקום. ראינו את תעשיית התינוקות בנפאל ואת ההמצאה של "הזכות להורות". זו המצאה כי הורה יכול להיות מי שיצר תינוק. לא מי שסתם רוצה. יתר על כן, נשים שהחליטו להביא לבד ילד לעולם יכולות מחר לדרוש את ה"זכות לבן זוג" ולדרוש מהמדינה להכיר בבן-זוג וירטואלי, על כל המשתמע מכך, כולל קיצבאות וכד'. או שמחר מישהו יחליט כי הוא רוצה להתחתן עם כלבו וידרוש לרשום אותו כמבוטח במשכנתא.
      שוב, אין לי שום דבר נגד הזוגיות, יש לי בעיה עם המדרון החלקלק של איבוד התא המשפחתי והפיכתו לדבר אמורפי.

  3. אולי דעאש יחנך את העולם מחדש
    העולם לא יוכל רק לשאוף לזכויות ופירוק כאשר הוא צריך להתאגד מול דעאש. אם דעאש ינצחו זה יהיה סוף הלהט"ב. ואולי כבר עדיף ללהט"ב להצניע את שאיפותיהם במקום להתמודד עם הפתרונות שדעאש מציע.

    1. נו באמת…חחח אתה לא רציני איזה תגובה מטומטמת חחח אולי יום אחד אני ישלוט בעולם זה יותר הגיוני…

  4. ממליץ לך לקרוא את הספר יהדות ואנושיות של פרופ' יוסף קלוזנר שהיה מומחה גדול לתרבות רומא ויוון מסקנתו היא בדיוק הפוכה מהטיעון שהצגת

    1. .קוויר זוהי תפיסה הומוסקסואלית רדיקלית פוסט מודרניסטית
      מה זה בדיוק? למי שלא חובב טקסטים פוסט מודרניסטים אין מושג

  5. עדיין לא ראיתי כאן הסבר משכנע מדוע נישואים חד-מיניים יגרמו להתפוררות מוסד המשפחה המסורתי הסטרייטי. אין סיבה שרובה הגדול של האוכלוסייה, סטרייטים שמטבעם רוצים מחויבות וקשר זוגי, לא ימשיך לרצות במוסד המשפחה בתצורתו הישנה.

  6. להפך – ההומואים מעוניינים בנישואין מכיוון שהם בעצמם מכבדים את המוסד הזה. בו הם רוצים להגשים את עצמם, ממש כמו כל זוג, ואין עניין או הנהגה להט"בית שמעוניינת אחרת. כאשר לא ניתנת הכרה מדינית בזהותו של אדם או של זוג, כפי שקורה בישראל לכל הזוגות המעורבים יהודי וערביה, רוסי וישראלית ממערב אירופה, אתיופית וישראלי מארצות המזרח, שני בנים או שתי בנות, אתה הופלך אותם לאזרחים סוג ב', והדבר החשוב בדמוקרטיה הוא שיוויון בפני החוק, והיום הדמוקרטיות בעולם מבינים ששיוויון בפני החוק כולל לא רק חובות – אלא גם זכויות שוות. אזרחים סוג ב' יחיו חיים בודדים ואומלליפ, מנותקים מהחברה והקונצנזוס – וכך מהחברה בה הם חיים. אגב דווקא במצב המנותק הזה, יתפתחו הרעיונות ההזויים לשנות את חייך.
    עם זאת, אני סמוך ובטוח שלא בדיון אתה מעוניין, בביטול עוולות או במשהו בסגנון, אלא בניגוח בני אדם בשם דתך, ובמאה ה־21 הדבר אינו מקובל עליי. אתר מידה נהיה הזוי מיום ליום, ומנסה למשוך בכך קוראים ואני אומר – לא עוד. אנשי האתר מוזמנים להמשיך ולכתוב בעלוני בתי הכנסת הגזעניים כל כך , כי הרוב החילוני במדינה שהולך ומצטמק מעוניין בדמוקרטיה מערבית ואם אל ישיג אותה כאן – ילך למקות אחר, ואתה תחיה כאן עם הגזענים, שיום יבוא ויגיעו גם אליך. למען היסר הספק, אני סטרייט.

    1. זהירות! רמאי ממוצא נאוריסטי- מדינת ישראל מכירה גם מכירה בנישואי זוגות "מעובים", כפי שכינית אותם. היא לא מאפשרת לזוגות הללו להתחתן בתחומה באופן חוקי, אך אם זוג שכזה שנישא בחו"ל יגיע למשרד הפנים עם תעודת הנישואין, הוא יירשם כחוק.

  7. ומה בעצם הבעייה? שכל אחד ואחת ינשאו למי שבא להם, ובהסכמתם הם יקבלו את הזכויות בחוק ששמורות לזוג נשוי. לא משנה כמה, לא משנה עם מי, מה הבעייה בזה? למה המדינה חייבת להתערב בבחירה פרטית של אדם, אם הוא מוכן לקחת עליה אחריות?
    מי שרוצה חופש פרט צריך לאפשר גם בחירה חופשית לפרט לבחור עם מי או עם מה הוא רוצה להתחתן.

    1. כי זו לא בחירה פרטית. זו בחירה שכופה עליי לממן ולהתייחס באופן מסויים למשהו שהוא נגד האמונה שלי בעזרת טרור תקשורתי פנאטי. נישואין הם בן גבר לאישה כך היה וכך יהיה. שטיפת המוח הלהטבית השקרית תפסיד במלחמה הזו הפסד צורב. כבר היום הם מתחילים לעלות לרוב העם מלבד אליטה קטנה ושתלטנית על העצבים.

    2. כופה עליך לממן? מי כופה עליך לממן?
      זאת בחירה פרטית לגמרי, אתה מוזמן להיפטר מכל החברים והחברות ההומואים והלסביות שלך ולנהל אורח חיים סטרייטים ב 100%

    3. בעיקר כי מדובר כאן גם בכפייה על אנשים לא רלוונטיים לשתף פעולה (דוגמת העוגה שהובאה בכתבה)

  8. הגיע הזמן להפסיק לתרגם מאמרים של הימין הנוצרי בארה״ב.
    . רמת הטיעונים שלהם פשוט מגוחכת והזויה

    1. דווקא הטיעון על פירוק מוסד המשפחה וחופש הדת הוא די סדור והגיוני.

    2. אז מה אתה אומר ? השמאל היהודי האמריקאי של פיטר ביינרט,חומסקי,פינקלשטיין וכל שאר האנטישמים האלה יותר טוב?טיעונים יותר הגיוניים.?

    3. ובדיוק קלעת לכוונת המחבר. שיש רק צד צודק אחד לשיח. לצד השני אסור להגיד את דעתו. בדיוק בכך התחיל המאמר.

    4. אין בטיעון הזה אפילו שמץ של הגיון. המאמץ הלהטב"י לנישואין שווים רק מחזק את המוסד הזה. לטעון שזכותם של אנשים להפלות אנשים אחרים בטיעון של חופש הדת הוא כה הזוי, חופש דת הוא חלק משורה של זכויות יסוד שהזכות לא להיות מופלה היא אחת מהם, חופש דת מתאפשר כל עוד לא משתמשים בו על מנת להפלות אנשים אחרים, אתה לא יכול להשתמש בזכות יסוד על מנת לשלול זכות יסוד אחרת. מה עוד שהזכות להתנגד לדת שווה לזכות לחופש דת (דרך אגב, צריך לזכור שחלק מהגדרתה של דת הוא התנגדות אוטומטית לכל דת אחרת).

  9. כשמדברים על מהפכות היסטוריות בהשגת הכרה ומתן זכויות, כל קבוצה אתנית או כזו המעוניינת בהשגת שוויון יכולה לקבל השראה מהמאבק הלהט"בי. תוך פחות משלושים שנה הצליחו להט"בים להגיע לכמעט שוויון מלא, בלי שימוש באלימות אלא רק תוך השתלבות בתרבות, בחברה בפוליטיקה ובעצם בכל תחומי החיים.

    רדיפת להט"בים מקבילה כמעט לרדיפת השחורים באמריקה ואפילו לרדיפת יהודים. עצמה זו עצמה יכלה להיכתב על מגוון קבוצות
    אוכלוסיה.
    שוויון יגיע גם לכאן, אי אפשר לעצור את זה. כמה בכל תחום, זה יגיע לכאן באיחור, אבל בסוף זה יגיע.

  10. יש במאמר כמה נקודות מצחיקות.

    1. זוג ההומואים עם השלטים הכריזו בבירור שהם *לא* רוצים להרוס את המשפחה המסורתית, בניגוד למה שמייחסים להם. הם סימנו בשלט:
    כדורגל->כן,
    אסיפת הורים->כן,
    להרוס את המשפחה המסורתית->לא.
    (סימון וי פירושו כן והיעדר סימון פירושו לא).
    אבל "מידה" כותבים למטה כותרת מטעה. האם זה מעיד על מידת ההוגנות והאמינות של כל המאמר?

    2. בכל קבוצה יש אנשים חולמנים יותר, עם הגיגים ורצון להשפיע על אחרים. זה לא אומר שהם מייצגים את הקבוצה או מובילים אותה, ובנוסף, זה לא אומר שפירוש הדבר הוא שינסו להכריח אנשים לבגוד. וכל עוד לא מכריחים, זה נשאר בגדר הומור פלוס התנשאות על המסורתיים, שזה לגיטימי. גם המסורתיים מתנשאים על החילונים, ובכלל: כולם מתנשאים על כולם דרך קבע.

    3. הדוגמה של הלסבית שרוצה שאחיה יעבר את אהובתה, מכיוון שהיא עצמה לא מסוגלת לעבר את אהובתה — זה מזכיר דווקא ייבום, חברים. זה מהתנ"ך! וכן, אני מודע להבדלים, אבל זה בכל זאת דומה. מצחיק שהשמרנים מזדעזעים במיוחד דווקא ממשהו שלא קיים בעולם המודרני, אבל יש לו מעין תקדים בתנ"ך.

    1. השלט הוא כמו "רשימת מטלות". כוונתו היא שכאילו אחרי המטלות שבוצעו כבר (וסומן עליהן וי) צריך לבצע את המשימה הבאה- להרוס את המשפחה המסורתית.

    2. נעם, תסתכל טוב איך סימוני הווי מעוצבים. זה לא נראה כמו רשימת מטלות אלא כמו תיבות סימון במחשב, כשהמשתמש מתבקש לציין העדפות של כן-או-לא.

      תציץ בוויקיפדיה האנגלית בערך
      Checkbox.

    3. נעם, תסתכל גם איך הם מסופרים ואיך הם לבושים. תספורת סטנדרטית-קונפורמיסטית, וחולצה של גבר קצת "שלוך" שלא אוהב לקנות בגדים ולא מקפיד על ההופעה. תוסיף לזה את הכדורגל, ותקבל גברים קונפורמיסטיים שמחפשים להשתלב במסגרת הקיימת ולא לנפץ אותה. אפילו חדשנות או תעוזה בתספורת או בבגדים אין אצלם.

      לדעתי הפרשנות שלך מאולצת ואני משוכנע שהם לא התכוונו לה.

    4. ערן, אתה חושב שהם התכוונו לתיבת בחירה במחשב כי אתה מגיע כנראה מעולם המושגים הזה. הרעיון שכל צופה נורמטיבי שרואה את השלט הוא של רשימת מטלות. כל פירוש אחר זה לקבור את הראש בחול.

  11. מאמר מכונן – לא פחות .
    האמריקאים ירו לעצם בראש , לא ברגל , לא בבטן – בראש !
    הפצצה הזאת שווה ל10 פצצות אטום .

  12. ניסיון שני. אנסה לקצר הפעם. שלוש נקודות:

    ראשית, בשלט שמחזיק הגבר החד מיני מסומן וי על לשחק כדורגל, שזה ספורט גברי, ומסומן וי על אסיפת הורים, כי הוא מתכוון לגדל ילדים, אבל בכוונה לא מסומן וי על להרוס את המשפחה המסורתית. כלומר, הוא בא ומשיב על טענות השמרנים, ואומר שהוא דווקא שמרן מבחינת מודל הגבריות והמשפחה, אבל בכיתוב בתחתית התמונה רשמתם להיפך. לא יפה. לא הוגן.

    שנית, בנוגע לכוונה להשפיע על מודל הנישואים הרגיל, בכל קבוצת אנשים אפשר למצוא כל מיני טיפוסים עם הגיגים. זה לא אומר שהם המנהיגים בפועל. ובנוסף, לא ראיתי שם כוונה לכפות על מישהו לבגוד. וכל עוד לא כופים זה מבחינתי בסדר. ממש כמו שמותר לחלק מהדתיים להשתעשע ברעיון שכל החילונים ישמרו שבת שלוש פעמים רצופות ותגיע הגאולה.

    שלישית, בנוגע לאשה החד מינית שלא מסוגלת לעבר את אהובתה ולכן משתעשעת ברעיון לבקש מאחיה לעבר את אהובתה במקומה, זה דווקא מזכיר לי ייבום. כן, אני מודע להבדלים. אבל זה דומה. בתנ"ך אח מחליף את אחיו שמת, ומחוייב גם לכלכל את אלמנת אחיו. ואילו כאן אח מחליף את אחותו, והמוטיבציה היא לא כלכלית אלא הרצון בהמשכיות ושייכות גנטית. זה בכל זאת דומה לייבום.

    1. השלט הוא בבירור רשימת מטלות. כל ניסיון אחר לפרש אותו הוא להתעלם מהמסר.

      הרעיון מאחורי מאמר זה ואחרים נוספים הוא שאין יותר שיח סימטרי. אם אתה לא מסכים עם התנועה לשיוויון הלהט״בים בעיניי החוק, אתה גזען חשוך. ובכן אני לא מסכים עם שיוויון מלא, מהרבה סיבות, אבל אין לי בעיה לעצם קיום זוגות מאותו מין, עם סט זכויות מסויים במסגרת הזוגיות. למשל הקריאה לזכות להורות היא בעייתית. אם אתם רוצים ילדים, תעשו ילדים בצורה טבעית, אל תערבו את המדינה בכך.

      מוסד נישואים פוליגמי הוא פתח לצרות. ייתכן שקשר בין בני זוג מתוך שלושה או יותר יהיה יותר הדוק וחוליה נוספת תהיה לכודה בקשר עקב במעמד נחות עקב שיקולים כלכליים או מניפולציות אחרות.

      לא יודע מאיכן מגיעה ההשוואה לייבום, שבו כופים נישואים על שני צדדים מסיבות סוציאליות לאיזה רצון של אנשים להתבלט בזכות פרובוקציה.

  13. לא נהיר איזה גוף המכבד עצמו ירהיב עוז לפרסם "מאמר" שזו רמת טיעוניו. קשה למצוא טיעון אינאלגנטי ולוגי לאסור נישואין חד מיניים. פשוט אין כאלה. כל שיש זה קבוצה של גברים מפוחדים, ככל הנראה לא מוצלחים במיוחד, שצריכים את המערכת השמרנית כדי שהאישה לא תעזוב וכיוון שרק בשל אותו חינוך הם שווים דבר מה. אזכיר כי המין המסתגל הוא השורד. היו חזקים, רכשו השכלה, התייחסו יפה לנשים ותנו לאנשים אוהבים להנשא. כה פשוט.

    1. לא הבנת את המאמר. הבעיה היא לא עם נישואי להט"בים. הבעיה היא עם הכיוון. פירוק מוסד הנישואים המסורתי לחלוטין, פוליגמיה והמצאות נוספות. הכל מותר.
      בעיה נוספת היא השיח, או העדרו. לא ניתן להגיד דעה הפוכה, אפילו מנומקת, בלי להיות מוקצה מהחברה. השיח הלהט"בי שדורש סובלנות ללהט"בים מגלה אפס סובלנות למי שחושב אחרת.

  14. למה המדינה מכספי המיסים שלי צריכה לנהל רישום אחר נישואים?

    אנשים בגירים רשאים לעשות איזה חוזה שבא להם בינהם אצל נוטריון ובמידה והחוזה מופר לתבוע אחד את השני.

    הסיבה שהמדינה מוציאה תקציבים כדי לנהל מעקב אחר נישואים היא שיש הבדל בזכויות ובחובות בין נשואים לרווקים לטובת הנשואים.

    כלומר רווקים ורווקות מופלים ביחס לנשואים ונשואות ולכן רווקים ורווקות נלחמים על זכותם להינשא.

    (והשאלה האמיתית היא במה מתבטאת ההפליה של רווקים (חד הוריים ביחס לנשואים?
    והאם באמת צריך להפלות רווקים (כלומר חד הוריים) ביחס לנשואים?

  15. לפי הכתבה הזאת, הכותב ממש מפחד שקהילת הלהט"בים תעשה טיפולי המרה לסטרייטים… לא יאומן שבשנת 2015, חיים עדיין כאלה פרימיטיבים במדינות המערב.

  16. חכמי העידן החדש (ניו אייג') טוענים שהכל קשור בהכל ואין דבר נבדל מדבר.

    * אם שכני מדליק אור, זו ידי-שלי שחיללה שבת.
    * אם שכני אוכל חמץ, מצתי היא זו שהחמיצה.
    * אם שכני שוכב עם אשתו, זה אני שנואף.

    * אם במשרדי מלכות כתוב שגבר פלוני נשוי לגבר אלמוני, זו אשתי שהפכה לאתון.

    אשרי אדם שאין גבול בינו ובין הזולת ונענש על חטאי הזולת ואין בו מעשים משל עצמו מלבד מעשי הזולת.

  17. לקרוא את זה באמת כאב לי. כל כך מעט הבנה ואפיה. זה שאני אוהבת ונמשכת לבנות לא אומר שום דבר בנוגע ל העדפתי לפוליגמיה (שלא קיימת) וכמות ההומופוביה שבלתי פה בזמן הקריאה גרמה לי לרצות להקיא. הלוואי שיום אחד יבינו שאהבה היא אהבה, אז מה אם נולדתי או בחרתי את המשיכה שלי, זוהי עדיין זכותי המלאה.