"יהודי החצר" של אובמה

יהודים רבים ממשיכים להצדיק את ממשל אובמה בניגוד לכל אינטרס של עמם. מהי המוטיבציה האמיתית של "יהודי החצר"? מאמרו הנוקב של לי סמית' ממגזין הטאבלט'

ראש הממשלה נתניהו, הנשיא אובמה וראש הסגל בבית הלבן רם עמנואל, 2009. צילום: Pete Souza הבית הלבן

מאנגלית: אריק גרינשטיין

לפני כחודש פרץ לפתע לחלל הציבורי נושא שפעפע מתחת לפני השטח מזה תקופה. ב-7 ביוני, בוועידת ה'ג'רוזלם פוסט' שנערכה בניו יורק, גונן שר האוצר האמריקני ג'ייקוב לוּ באופן נלהב על הסכם הגרעין של הבית הלבן עם איראן – וזכה לקריאות בוז שכמעט אילצו אותו לקטוע את נאומו ולרדת מהבמה.

זה לא היה מתורבת או נחמד מצד הקהל להתנהג בצורה כזו, כפי שפרשנים רבים כבר ציינו. ועדיין, רבים אחרים יאמרו שזה לא היה נחמד כל כך מצד ממשל אובמה להמשיך לנסות ולמכור את העסקה בצורתה הנוכחית לקהילה פרו-ישראלית כאילו היא טובה לביטחון ישראל, כפי שניסה לוּ לעשות בוועידה. היו גם כאלו שניסו 'להחליק' את הסיפור כאירוע צפוי בסביבה לא-ידידותית. "ובכן, ודאי שהפריעו לשר האוצר האמריקני ג'ק לוּ בוועידת ה'גרוזלם פוסט", צייץ העיתונאי ג'פרי גולדברג ממגזין 'האטלנטיק', "האם קראתם לאחרונה את הג'רוזלם פוסט?".

אחרים, לעומת זאת, ראו באירוע חזרה לדרמה היסטורית בת מאות שנים, המתרכזת סביב יהודים בעמדות כוח. צריך לזכור שללוּ – שלא כמו מזכיר המדינה, מזכיר ההגנה, היועץ לביטחון לאומי, או אפילו סגן הנשיא – יש מעט מאוד אמירה בקבינט הביטחון הלאומי בבית הלבן. כשר אוצר הוא מנהל באופן טכני את הסנקציות על איראן, אבל זוהי עבודה שדורשת ממנו ליישם את המדיניות הזו – לא להמציא אחת, או אפילו להשפיע עליה. מסיבה זו, היה קשה לפספס איך שהממשל, בחושבו מה תהיה הדרך הטובה ביותר לשכנע יהודים במדיניות ממשל אובמה ביחס לישראל, החליט לפנות דווקא לאדם שהקהל אולי יאמין לו: יהודי אחר. ולא סתם יהודי – יהודי שמסתובב עם חותמת אישור רשמית.

"כמעט כל משפט [של לוּ] גרר אחריו צעקות וקריאות בוז", דיווח כתב מגזין 'פורווד' ג'. ג'. גולדברג. "בנקודה מסויימת, אדם מן הקהל צעק לעברו 'אתה יהודי חצר'". מונח זה מתייחס למעמד מסויים של יהודים שהיה קיים במהלך ההיסטוריה המודרנית, יהודים שהשיגו פריבילגיות מול רשויות השלטון ואז אחזו בתפקיד כפול: לשכנע את הקהילה היהודית כי השלטון פועל לטובתם, וכן להשתדל מול הרשויות למען הקהילה. במקרים מסויימים "יהודי החצר" הללו הגנו על הקהילה היהודית שבשמה הם דיברו. במקרים אחרים הם זכורים כסוכנים של אסונות היסטוריים, אשר סייעו להוביל את היהודים לשחיטה. אך הדבר המרתק ביותר ביחס לחזרה של "יהודי החצר" הוא הדרכים שבהן ההיסטוריה – והדינמיקה של הכוח היהודי – השתנתה באופן רדיקלי, ומה השינויים הללו אומרים על אלו שמעורבים בהם.

מניפולציות ופטרונות

האופן שבו אובמה מציג את עצמו כ"חבר שבט מכובד", על כך הוא חזר שוב ושוב בנאומו האחרון בנאומו בבית הכנסת 'עדת ישראל' בוושינגטון, מהדהד את הערכתו של אחד מהעיתונאים האהובים עליו, ג'פרי גולדברג, אשר טען כי אובמה הוא הנשיא האמריקני היהודי ביותר שאי פעם כיהן בבית הלבן. מה שמפריע לאובמה, על כך מתעקשים הנשיא ודובריו, הוא לא היהודים או מדינת ישראל אלא מדיניות ספציפית של ממשלת ישראל, שהנשיא מאמין כי היא מונעת על-ידי פחד. בראיון שערך לא מזמן בערוץ 2 הישראלי הוא הסביר שהפחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו – הפחד לאבד את הקואליציה שלו ואת כסאו; הפחד שלא למצוא פרטנר פלסטיני לשלום, וכו' – מסכן את עצם הקיום של ישראל. ואם נתניהו פוחד מדי מכדי לקחת סיכונים עבור השלום, הזהיר אובמה, יהיה קשה לממשל האמריקני להמשיך להטיל וטו על החלטות אנטי-ישראליות באו"ם.

בין אם אובמה הוא אכן "חבר שבט מכובד" אם לאו, הראיות מצביעות על כך שהוא מבין בצורה מדויקת כמה מהמוזרויות המיוחדות של האסטרטגיות הפסיכו-הישרדותיות של הקהילה היהודית, המבדילות אותה מקבוצות מיעוט אחרות בארה"ב. השימוש של הנשיא בעוזרים ובארגונים יהודיים כדי לקדם את המדיניות שלו מול הקהילה היהודית מראה שאובמה צודק באמונתו כי הפוליטיקה היהודית נובעת לעתים קרובות מתוך פחד, שמקורו בקשת של פחדים קיומיים – מהשמדה המונית ועד פחד פרוזאי יותר של השפלה תדמיתית מול הגויים. אובמה לא משתמש בכוחו ובכישורי מנהיגותו מעוררי ההשראה כדי לעזור לאנשים הללו להתגבר על הפחדים שלהם; במקום, הוא מעצים אותם – בכישרון ובצורה חסרת רחמים – באמצעות מניפולציות על יהודי ארה"ב, באופן שקבוצות מיעוט אחרות היו מוצאות מעליב ביותר.

שימו לב להצהרות האחרונות מצד העוזרים היהודים של הנשיא. נתניהו הוא סוג של פוליטיקאי, אמר דייוויד אקסלרוד, "שרץ למשרת ראשות הממשלה בגלל שהוא רוצה להיות מישהו". ישראל לא יודעת מה טוב לה, הצהיר לאחרונה בפני התקשורת הישראלית מרטין אינדיק, השליח לשעבר של אובמה למו"מ בין ישראל לפלסטינים. "אתם אומה אמוציונאלית, לא רציונאלית" אמר בעיקום אף. "אתם עובדים מהבטן, לא מהראש".

מאוד קשה לדמיין מדינאי קתולי שעוזר לנשיא ארה"ב להעליב ולחתור תחת הוותיקן, ומגן על הנשיא כשהוא אומר שלכנסיה מגיע משהו יותר טוב מהאפיפיור. במהלך השעות האפלות ביותר של "משבר האיידס", לא היו ארגוני להט"ב שעודדו את מקבלי ההחלטות האמריקנים לקצץ במימון לתרופה. לא היו פעילים טרנסג'נדרים שטענו שהאיום האמתי לקהילה אינו נובע מהפחד והשנאה של אנשים כלפי הטרנסג'נדרים, אלא מתוך הקהילה עצמה. אריק הולדר, לשעבר התובע הכללי של ארה"ב, לא נוזף בשחורים שהם אנשים "אמוציונאליים ולא רציונאליים", או רומז שמחזיקי משרות שחורים נכנסים לפוליטיקה כי "הם רוצים להיות מישהו".

מרטין אינדיק בראיון לאילנה דיין בתכנית 'עובדה'. צילום מסך
מרטין אינדיק בראיון לאילנה דיין בתכנית 'עובדה'. צילום מסך

שיהיה ברור: אנחנו לא מדברים כאן על כך שארגונים או פעילים למען אובמה מובילים את הקהילה היהודית-אמריקנית לאבדון. אך באותו הזמן, ברור גם שאלפיים שנות תלות גלותית וחוסר ביטחון הותירו חותם עמוק, וכנראה קבוע, על התודעה של הקהילה היהודית. אפילו באמריקה, מדינה חופשית שבה יהודים מעולם לא היו מושא לרדיפות ודיכוי בסגנון אירופי, התפקיד שמגלמים "יהודי החצר" עדיין מהווה חלק מבני ואמוציונאלי נכבד עבור אנשים שמחשיבים את עצמם להוגים עצמאיים. אחרת, יהיה די קשה להסביר מדוע אובמה עדיין זוכה לתמיכה מצד רוב הקהילה היהודית עבור מדיניות שמכל בחינה רציונאלית – נקודת המבט של כל קבוצת מיעוט אחרת – נתפסת כהרסנית עבור מדינת היהודים.

למשל, רבים מתומכיו היהודים של אובמה ממאנים לבקר את עסקת הגרעין שלו – אפילו שכבר ברור כי היא נראית אחרת לחלוטין מכפי שהוא הציג אותה בפני יהודים, ישירות או באמצעות מתווכים.

חד צדדיות מכובסת

למגונני מדיניות ממשל אובמה אין אפילו ניואנסים אחרים בהם הם יכולים להשתמש ככיסוי. האיום לא להשתמש בזכות הווטו באו"ם הוא רע לישראל; הדרישה שישראל תעשה שלום עם הרשות הפלסטינית במצבה הנוכחי – קרי, נסיגת צה"ל מהגדה המערבית ונטישת הרשות לחסדי החמאס – רעה מאוד לישראל. הסירוב לבקר את מחמוד עבאס לאחר שהוא נטש את סבב המו"מ ומתן האחרון, שנערך בחסות ארה"ב, תוך הטלת כל האשמה על נתניהו, תורם מעט מאוד להצלחתן של שיחות עתידיות. וכמובן, מתן אפשרות לאיראן להפיץ את השפעתה ואת פלוגות ההרג שלה ברחבי המזרח-התיכון, תוך מתן לגיטימציה לשאיפתה לפצצה גרעינית – כל זאת כאילו לקוח מסיפור בדיוני אפוקליפטי.

אבל מה לגבי היהודים שמדברים בשם הממשל? מתוך קבוצה מכובדת של יהודים, פקידים רמי-דרג לשעבר, אף לא אחד מהם מוכן לדבר באופן רשמי על הנושאים הללו. מאידך, כל אחד ואחד מהם מסכים שהרגע המתואר להלן הוא יוצא דופן: "אף ממשל לא יעשה תמיד מה שהקהילה היהודית רוצה או מה שהיהודים חושבים שיהיה הכי טוב עבור ישראל, בדיוק כפי שהוא לא יעשה תמיד מה שהקתולים רוצים, או היוונים-האמריקנים או החקלאים", כך אמר מדינאי לשעבר, יהודי-אמריקני, ששירת במשרה רמת דרג בכמה ממשלים. "כאשר אתה חלק מהממשל אתה יודע שזה עומד לבוא. אם הנושאים השנויים במחלוקת הם בתחום אחריותך, זה יכול להיות כואב. אם זה חוזר על עצמו, אתה צריך להחליף עבודה או לעזוב את הממשל. וזה נורמאלי".

אבל: "הסיטואציה של אובמה היא לא נורמאלית", הוא המשיך, "זאת בשל ההיקף והעומק של העימות עם ישראל והנזק שנגרם בשל כך. המצב הזה אמור לעורר את המינויים היהודיים [מטעם הממשל] לחשבון נפש. מנקודת מבטי הם הפכו לחלק מהמנגנון שמאפשר זאת, במובן החמור ביותר. העובדה שאפילו יהודי אחד לא פרש במחאה ממש מדהימה, בהתחשב בכך שהיחסים [בין ישראל לארה"ב] לא היו כה גרועים כבר מזה תקופה ארוכה".

ממשיך לגונן על אובמה אפילו לנוכח הסכם הגרעין הנוראי מבחינת ישראל. ג'ייקוב לו והנשיא אובמה. צילום: Chuck Kennedy, הארכיון הרשמי של הבית הלבן
ממשיך לגונן על אובמה אפילו לנוכח הסכם הגרעין הנוראי מבחינת ישראל. ג'ייקוב לו והנשיא אובמה. צילום: Chuck Kennedy, הארכיון הרשמי של הבית הלבן

בכך שאינם מתפטרים במחאה, אפשר לטעון כי העוזרים היהודים של אובמה לא רק הזיקו לקהילה שלהם; הם החלישו את העמדה שלהם עצמם – שהייתה, במובן מסוים, הרבה יותר מזיקה. במקום שבו תדמית הכוח היא כוח, לסנגורים היהודים של אובמה אין מושג לאיזה כיוון הנשיא באמת הולך. עבדו עליהם, וכולם יודעים את זה. הרי שר האוצר ג'ק לוּ לא היה בחדר כשאובמה תכנן את המדיניות שלו ביחס לאיראן יחד עם בן רודס וואלרי ג'ארט; מרטין אינדיק לא ידע שחלק מרכזי במדיניות של אובמה ביחס למזרח-התיכון – שבלעדיה העסקה עם איראן תהיה בלתי אפשרית – הייתה להחליש את שדולת איפא"ק, אבן היסוד של הקהילה הפרו-ישראלית. איפא"ק, מצדה, לא ראתה בעצמה מטרה של ממשל אובמה. במקום, היא המשיכה לספר לעצמה שתמצית הכוח שלה היא תמיכה על-מפלגתית בישראל.

אם אותם עוזרים יהודים היו באמת חלק מהמשחק, והיו משתתפים בסיוע לנשיא במהלך שהוא עשה על הקהילה היהודית, לפחות הם היו מראים שיש להם קשרים לכוח. הבעיה הגדולה ביותר עם היהודים שמסביב לאובמה היא לא שהם דיברו בשם מדיניות שעלולה בהחלט להתגלות כהרסנית עבור מדינת היהודים; אלא פשוט שהם היו מחוץ לתמונה – ובכך יצרו סטטוס-קוו שאותו יירשו הממשלים הבאים.

בהקשר זה, אפילו היריבה לכאורה של איפא"ק, שדולת ג'יי-סטריט, נפלה בפח. כפי שאמר לי בכיר בקהילה הפרו-ישראלית, הוא מאמין ש"מעמדם פחת בהרבה. הממשל השתמש בג'יי-סטריט והשתתף בכנסים שלהם מכיוון שהוא מאמין שהם כלי שימושי". אבל ג'יי-סטריט לא נחלשה, כפי שמאמינים גורמים רשמיים פרו-ישראליים, בגלל שהיא ניסרה את הענף שעליו היא יושבת. אם אתה מגדיר את עצמך כארגון פרו-ישראלי אזי הכוח שלך נובע באופן ישיר ממידת חשיבות התפקיד שישראל משחקת במדיניות החוץ האמריקנית. אם המעשים שלך, כמו במקרה של ג'יי-סטריט, תורמים להפיכת ישראל למקבילה של מלזיה בחשיבותה במדיניות החוץ האמריקנית, אז כנראה שאתה לא ממש חשוב בעצמך.

קרייריזם חסר מעצורים

אולם לסיפור הזה יש עוד "טוויסט" אחד. "אדם חייב להבין כיצד יהודים מתפקדים אחרת מאנשים אחרים, מהדרך שבה רוב המיעוטים האתניים או הדתיים עובדים", אמרה פרופ' רות וייס, המלמדת ספרות יידיש באוניברסיטת הרווארד מזה שנים רבות. "היהודים פועלים אחרת", וייס אמרה, "מכיוון שהתלות הפוליטית שלהם כאנשים שחיים בארצות של אנשים אחרים הפכה אותם לפגיעים באופן תמידי".

העמדה של "יהודי החצר" היא הגיונית מבחינה מבנית בתת-מודע הקולקטיבי של הקהילה היהודית האמריקנית, אבל במציאות של היום היא תופעה אנומלית: אובמה לא הולך להרוג את היהודים; הוא אפילו לא הולך לדכא אותם. למעשה, הוא מעסיק הרבה יהודים בבית הלבן. יתרה מכן, בפעם הראשונה מזה מילניום, יש מקום ליהודים לברוח אליו אם או כאשר נהיה רע בגולה – מדינה יהודית. במובן זה, כל הרקע לדינאמיקה של הכוח, שבה היה היגיון בקיומם של "יהודי חצר", אינה קיימת עוד. המוטיבציה האמתית היחידה שנותרה היא למעשה די סטנדרטית – קרייריזם בינוני.

זה מסביר תעלומה נוספת – למה, כפי שאמר אייב פוקסמן, ישראל לוקחת את הקהילה היהודית באמריקה כמובנת מאליה. בהקשר של ביקורת על נתניהו על כך שלא נשאר "בצד הטוב של אובמה", אמר ראש הליגה נגד השמצה ש"צריכים להיות בישראל הרבה יותר רגישות וחינוך באשר לערכים של הקהילה הזו, מלבד שליחת צ'קים או ריצה לקונגרס ברגעי משבר". פוקסמן המשיך: "אני לא חושב שישראל מבינה, מעריכה, מחשיבה ומכבדת את הפרטנר, בצד הזה של החברות".

פוקסמן צודק כמעט באופן מלא. כמו אובמה, גם ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל בז לקהילה היהודית האמריקנית הליברלית. מנקודת המבט של שניהם, מדובר באנשים חלשים, פרימיטיביים ומפוחדים, שניתן לעשות עליהם מניפולציות ממרחק רב והם נדבקים לכוח לא בגלל שחייהם תלויי בכך, אלא בגלל שהקריירה שלהם תלויה בכך. ההבדל בין אובמה לביבי, כפי שיהודים אמריקנים ליברלים רבים ביטאו באופן רועש כל כך במהלך השנה האחרונה, הוא רק שהראשון נבחר על ידי הקהילה היהודית האמריקנית. זה, אולי, חומר למחשבה עבורם.

לי סמית' הוא כתב ופרשן לענייני מזרח-תיכון, ועורך בכיר במגזין 'הוויקלי סטנדרט'.

המאמר הופיע במקור באנגלית במגזין 'טאבלט' (tabletmag.com), המגזין המקוון לחדשות, רעיונות ותרבות יהודית. אנו מודים למערכת האתר על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. קראתי פרשנות שהתנהגות היהודים היא חלק תסמונת ההזדהות עם התוקפן ילד מוכה מאשים את עצמו ולא את ההורה המכה

  2. היהודים מנהלים שם את אמריקה, ורק פה אף אחד לא משתין עליהם – מתסכל .

  3. אין הבדל ביניכים לבין הארץ, מאמר רווי בגזענות, בורות ודעות קדומות. מפה, לידיעה חדשותית עוברות כמה שנות אור.

  4. תודה על המאמר.

    הערת תרגום: "חבר שבט מכובד" היה במקור “an honorary member of the tribe,” – . תרגום מדויק יותר יהיה לטעמי "חבר שבט של כבוד". כלומר, חבר שבט שלא באמת חבר, אלא קיבל חברות של כבוד לאות הערכה אליו.