הפארסה היוונית של דב חנין

ממשלת הימין שנבחרה לפני שלושה חודשים, התחילה את הקדנציה בכך שעשתה אחרי הבחירות בדיוק את מה שהבטיחה לפניהן: קידמה התיישבות, פעלה לקידום שוק חופשי והחלה לממש מדיניות ימין ערכי. אבל המוסדות המדיניים הבינלאומיים החליטו לנסות ולהכניע את ישראל בכוח. באמצעות כלים דיפלומטיים ואיומים בחרמות ובסנקציות, הם מבקשים להעניש את העם הישראלי על הבחירה הדמוקרטית שלו. 

הם דורשים ממנו לוותר על ההתיישבות, להקריב את הביטחון ולקדם יוזמה מדינית מרחיקת לכת – ואת כל זה הם דורשים במקום מדיניות ממשלת ישראל, זו שנבחרה ברוב דמוקרטי על מנת לעמוד על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים.
אז מה עושים במצב כזה? נכנעים לתכתיב מבחוץ ובוגדים באמון הבוחרים כדי להקל על המצוקה המיידית? או ממשיכים להתקדם בכל הכוח, תוך התעלמות מהחשש הגדול שיש בציבור?

את המילים הללו, בשינויים קלים, לא כתב השר נפתלי בנט, אלא דווקא מיודענו חבר הכנסת דב חנין. הדברים נכתבו השבוע לא ביחס למדיניות ממשלת ישראל אלא ביחס למדיניות ממשלת השמאל הכלכלית ביוון. חנין נאלץ לפרסם את ההודעה הזו לאחר שפוסט שכתב לפני חמישה חודשים ובו הלל את מהלכי ממשלת השמאל ביוון בימים הראשונים לכהונתה, הפך לקריקטורה מילולית ויראלית בעקבות קריסתה הכלכלית של יוון. "זה לא בשמיים. כך צריך להראות שמאל. מהשלטון הם רואים בדיוק את מה שראו מהאופוזיציה. הם נבחרו לא רק כדי לשלוט אלא כדי באמת לשנות", הילל חנין את הממשלה החדשה שהעלתה את שכר המינימום ואת הפנסיות, ביטלה פיטורים במגזר הציבורי, ביטלה תשלומי השתתפות בביקורי רופא ונקטה בעוד שורת צעדים שחנין היה שמח לייבא לארצנו. כעת, כשהגיעה העת לשלם את החשבון, מצא חנין אחראים חדשים לפארסה היוונית: "המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים החליטו לנסות ולהכניע את יוון בכוח. הם מענישים את העם היווני על הבחירה הדמוקרטית שלו. הם דורשים ממנו לוותר על הפנסיות, לשלם יותר על מזון ומוצרים בסיסיים, לפטר מורים ורופאים, לצמצם עוד יותר את השירותים החברתיים שכבר קוצצו באכזריות". אכן, אכזריות ורשעות צרופה. מי הם בכלל האירופיים הללו שיסרבו לממן מכיסם את ההטבות הצודקות והמוסריות שממשלת יוון החליטה לחלק למרות שאין לה יכולות אפילו לשלם את חובותיה?

דבריו של חנין נכתבו באותו היום בו חזר חבר רשימתו באסל גטאס מהמשט שנועד להפעיל לחץ חיצוני על ממשלת ישראל. הבדל תהומי שעומד בין יוון לישראל הוא שיוון קיבלה מאות מיליארדי יורו תמורת התחייבויות מסוימות, בעוד ישראל לא ביקשה וודאי לא קיבלה מאום עבור קיום מדיניות זו או אחרת. תחי העקביות.

הפוליטיקה של הגז

גם אחרי דחיית ההצבעה על מתווה הגז ההערכה הרווחת היא שהסכם הגז יעבור.

שלא יהיו טעויות. מעט מאוד מבין חברי הכנסת יצביעו על פי צו מצפונם האידיאולוגי. מרביתם יפעלו לפי ההקשר הפוליטי. מפלגה ליברלית שאמורה לצדד בשוק החופשי כמו מפלגת 'יש עתיד' תצביע נגד המתווה לא מתוך שיקול ענייני. החברים שם ידעו היטב את פרטי המתווה ונתלו באמתלה שולית כדי להתנגד התנגדות עקרונית. מי שהגדיל לעשות היה אביגדור ליברמן שהצהיר כי המתווה טוב ונכון לכלכלה, אך הוא יצביע נגדו (ובאופן מפתיע גם שאר חברי 'ישראל ביתנו' נספרו באותה מקשה) מפני שהיו לו השגות אסתטיות על אופן התנהלות ראש הממשלה. במקרה הזה התכוון ליברמן להתנהלות נתניהו מול שר הכלכלה אריה דרעי, שמתווה הגז דורש את חתימתו כשר הכלכלה. אם נפרוט את הדברים לפרוטות – ליברמן הוא איש אופוזיציה, אך יותר מכך הוא פשוט נהנה לראות את נתניהו מזיע. דרעי בינתיים מסרב לממש את סמכויותיו כשר – מהלך מאוד לא אופייני לדרעי, אלא אם כן יש משהו מאחורי הדברים.

נחזור שנתיים לאחור. ערב הבחירות לראשות עיריית ירושלים חברו אריה דרעי ואביגדור ליברמן והריצו מועמד משותף לראשות העיר – משה ליאון. ליברמן התחייב לדאוג לקול הרוסי ולתמיכת הליכוד, ודרעי הופקד על קולות החרדים. המשימה נכשלה, ליאון הובס, ומאז נפער קרע בין השניים. עד לאחרונה. לפני שבוע נפגשו השניים בחתונת קרוב משפחתו של מרטין שלאף – המקושר לשניהם, ונראו מיודדים.

ייתכן ואלו אינטרסים עלומים של שלאף שהובילו את השניים לפעול במשותף להרמת לחץ הדם של נתניהו, וייתכן, כמו שמספרים לנו בסביבת ליברמן, שגם כחלון שותף למהלך. אכן, באופן תמוה משהו, אותו כחלון שערב הבחירות דחה בתוקף טענות שאינו יכול לעסוק בסוגיית הגז, נכנע לפתע לניגוד העניינים לכאורה, ולמרבה הפלא גם שני שרי 'כולנו' האחרים הסתבכו באותו ניגוד עניינים. נזכיר ששר הבינוי גלנט לא הבחין בניגוד עניינים בין תפקידו לבין הסתבכותו בעבירות קרקע, וכחלון עצמו לא נמנע מליווי פוליטי צמוד של אחיו קובי, שמתוקף תפקידו עד לאחרונה במועצת העיר ירושלים מעורב מעל לראשו בעסקאות בניה רבות בעיר. על כל פנים סביר שפרשת הגז תוכננה מראש להביך את נתניהו ולהכריח אותו להרחיב את הקואליציה בהקדם. ייתכן שזוהי דרכים של דרעי וכחלון לרמוז לראש הממשלה מי השותף המועדף עליהם, איש איש ושיקוליו שלו.

המשפטיזציה בשירות השמאל, והאיש שהמציא את "רגבים"

בישיבת הסיעה של הבית היהודי התארחו השבוע תושבים מודאגים מבית אל, בדיון שיכול להתפתח למשבר קואליציוני. על הפרק עמדו שוב ענייני הריסת בתים, והפעם תקדים משפטי חדש שעשוי להוביל בסופו להריסת אלפי בתים מאוכלסים. הדעות נחלקו בין אלו שמעוניינים להגיע להבנות שקטות ולפתור את המחלוקות באופן נקודתי, לבין הדוגלים בעמדה אקטיבית יותר שקוראת לצאת למאבק פוליטי בנקודה זו כדי למתוח קו אדום. למעשה זו אכן שאלה של איפה עובר הקו האדום מבחינת 'הבית היהודי'. האם יש לגבות מחיר קואליציוני על פינוי מאחזים או שבדיפלומטיה שקטה ניתן להסדיר את התסבוכת הצפויה.

ההתמודדות היומיומית עם עשרות תלונות משפטיות מייצרת מצב בו המאבק הפוליטי של השמאל כנגד ההתנחלויות מופנה לאפיקים משפטיים. זו לא תופעה חדשה ולדברי אנשי בית-אל ורבים בבית היהודי גם פתרון כבר קיים – דו"ח אדמונד לוי המבקש להסדיר משפטית את מעמד הבתים ביהודה ושומרון, אך שוכב ומעלה אבק כבר שנים.

פעילי הימין מבית-אל שפועלים בנושא טוענים כי הבית היהודי נאחז בפרובינציאליות בדיון הנצחי על "עוד דונם ועוד עז" ומתלבטים אם להכריז על קו אדום, כשלדבריהם מדובר למעשה בפיקציה משפטית פתירה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', ממייסדי ארגון 'רגבים', הודיע כי נרתם לעניין. יהיה מעניין לעקוב אחר התמודדותו עם התחום בו צבר את מרבית ניסיונו הציבורי.