מטות-מסעי: האם עבר הירדן נכלל בארץ ישראל?

"שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן" שר זאב ז'בוטינסקי •  קריאה במקורות מעלה את השאלה על מה מתבססת הקביעה הזו • עיון מעמיק מגלה שהשאלה מורכבת, יונתן כהן עושה סדר בדברים

שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן
מאת זאב ז'בוטינסקי (1929)

א
כָּעַמּוּד הַתִּיכוֹן לָאַפֶּדֶן,
אַף כְּחוּט-הַשִּׁדרָה לֶאֱנוֹשׁ,
לְאַרצִי קַו-הַצִּיר וְהָאֶדֶן
הוּא יַרדֵּן, הַיַּרדֵּן הַקָּדוֹשׁ.

אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה,
הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:
מִשׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה,
וְיַרדֵּן – הַיַּרדֵּן בָּאֶמצַע!

שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!

מאין נחל המשורר את גבולות שירו?

בפרשת השבוע, פרשת מסעי, מופיע בפרק ל"ד התיאור המפורט ביותר של גבולות הארץ בתורה. במסגרתו מופיע גם הירדן בפסוק 12, אך בניגוד לשירו של ז'בוטינסקי אין הירדן באמצע אלא הירדן הוא הגבול המזרחי: וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב. שתי גדות לירדן אבל זו שלנו וזו לא.

האם קביעת הגבול המזרחי בירדן בפרק ל"ד יוצאת דופן? חוקרים רבים משיבים בחיוב על שאלה זו. הם סבורים שההשקפה שהירדן הוא גבולה המזרחי של ארץ כנען, אינה השקפת התורה כולה, אלא רק השקפת האסכולה הדוברת אלינו בפרשה שלנו (המקור הכוהני בלשון החוקרים). לדעתם, אין כל ראיה שעבר הירדן לא נכלל בארץ המובטחת, המופיעה במקומות אחרים בתורה ובספר יהושע (בראשית ט"ו, 18; שמות כ"ג, 31; דברים, א, 7; י"א, 24; יהושע א, 4).

פרופסור משה ויינפלד, אחד מנציגי הגישה, הזו הביא כראיה להכללת עבר הירדן המזרחי בגבולות הארץ המובטחת, את התיאור בדברים ל"ד 1-4. העיון בראיה מאלף מאין כמותו. ראשית נביא את הקטע בדברים: 1 וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן. 2. וְאֵת כָּל-נַפְתָּלִי וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. 3 וְאֶת-הַנֶּגֶב וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד-צֹעַר. 4 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה וגו'

עבר הירדן המזרחי בתורה

לצד מחוזות ארץ ישראל, כולל תיאור הארץ כאן את הגלעד, המשמש כאן כמו במקומות אחרים שם כולל לעבר הירדן המזרחי. מהופעת הגלעד מסיק ויינפלד: 'בניגוד למקורות הקדומים, כוללת אפוא הארץ המובטחת את עבר הירדן המזרחי.'

אבל ההנחה שעבר הירדן נכלל בתחומי הארץ המובטחת קשה מאד, הן בספר דברים והן בשאר ספרי התורה. נסקור ראשית את השקפת התורה בכללה, ואחר כך נברר בפרוטרוט את השקפת ספר דברים ונבחן את הראיה של פרופסור ויינפלד .

ההנחה שעל פי התורה נכלל גם עבר הירדן המזרחי בארץ המובטחת קשה מאד, כי ההנחה שהירדן הוא גבול הארץ היעודה לישראל, אינה מצומצמת בתורה בניסוחים הגיאוגרפים הישירים, אלא מתבטאת בעקיפין בצורות שונות ומחלחלת בכל פינה. האבות מתהלכים בארץ ממערב לירדן לאורכה ולרוחבה. על אברהם הנפרד מלוט אומר הכתוב לפי תומו: אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר (כיכר הירדן) וַיֶּאֱהַל עַד-סְדֹם (בראשית י"ב, 12). הירדן הוא הגבול בין ארץ כנען, מולדת יעקב, והנכר, כפי שאנו לומדים מדברי יעקב: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (ל"ב, 10-11). זאת הארץ שיעקב שכב עליה בבית אל, הנמצאת כמובן ממערב לירדן: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ (בראשית כ"ח, 13) . המן, המכלכל את בני ישראל במסעותיהם במדבר אל הארץ המובטחת, פוסק לרדת אחרי חציית הירדן (שמות ט"ז 35; יהושע ה,12) ועוד ועוד.

תמוהה במיוחד הדעה המייחסת לספר דברים את ההשקפה שהארץ המובטחת כוללת גם את עבר הירדן המזרחי, כי ההנחה שהירדן הוא הגבול, היא עיקר גדול בספר דברים. התמונה המיוחדת במינה של ספר דברים – תמונת משה הנפרד מישראל בעבר הירדן (המזרחי) ואינו זוכה להיכנס לארץ המובטחת – בנויה כולה על ההנחה שעבר הירדן (המזרחי) אינו נכלל בארץ המובטחת. כיצד נבין בלא הנחה זו את: גַּם-אַתָּה לֹא-תָבֹא שָׁם (דברים א, 37). והשָׁם של הפסוק מפורש בסמוך: הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם (דברים א, 35). בלא הנחת הירדן כגבול, כיצד נבין את תחינתו של משה: אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (דברים ג, 25) ואת תשובת אלהים:לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (שם שם, 27). ובעיקר, כיצד נבין את התמונה המסיימת את התורה ומשתקפת בכל מקורותיה, תמונת משה הצופה בעיניו מעבר הירדן אל הארץ המובטחת: כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא (דברים ל"ב, 52), וכלום יש צורך לומר כי: קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (יהושע א, 2) שייך ונשען על הציור הזה. על הירדן כגבול נשענת אפילו הפסקה שציטטתי למעלה, המשמשת לפרופסור ויינפלד כראייה (דברים ל"ד, 1-4), אם נצטט אותה במלואה ולא בצורתה הקטועה, שהרי פסוק 4 החותם את תיאור הארץ, פותח ב:"זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי" ומסתיים: "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר", כלומר, לא תעבור את הירדן.

האם משה זכה להיכנס לארץ המובטחת?

כיצד עלינו להסביר את הסתירה הגלויה הזאת בדברים ל"ד, 1-4? מצד אחד הזכרת הגלעד בין חלקי הארץ, ומצד שני הקביעה הנחרצת כי משה הנמצא בגלעד לא יזכה להיכנס לארץ המובטחת? אין כאן אפשרות להסביר בצורה מניחה את הדעת את הסתירה, על ידי ההנחה שהפסקה מורכבת ממקורות שונים. כלום אפשר בכלל להניח שמבעד לסיפור שלנו מבצבצת גרסה שהניחה שמשה מת בתחום הארץ המובטחת?

בעל כורחנו עלינו להסביר את מראה הארץ מהר נבו ואת הגזרה "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" בדרך אחרת: ההנחה היסודית של הפסקה ל"ד 4-1, השווה להנחת כל מקורות התורה האחרים, היא שהארץ המובטחת היא כנען הגדולה שהובטחה לאבות: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה (ל"ד, 4), וארץ כנען זו, אינה כוללת את עבר הירדן. הנחה זו היא העיקר, וכל פרק ל"ד בדומה לכל ספר דברים ולתורה כולה משועבד לה. אבל בתוך ההשקפה הזאת, מבצבצת תמונה אחרת של הארץ, היא תמונת ארץ ישראל ההיסטורית שנכבשה בפועל, וארץ ישראל זו איננה חופפת את הארץ שהובטחה, מפני שהיא כוללת גם את נחלות ראובן גד וחצי שבט המנשה, בעבר הירדן המזרחי שלא נכללו מלכתחילה בארץ שהובטחה לאבות. המחבר של הפסקה ל"ד 4-1 נגרר אחרי הארץ שנכבשה בפועל ואינו מרגיש שתמונה זו אינה מתאימה להנחת היסוד שלו או אינו מוטרד מכך. למעשה, בניגוד לדעת ויינפלד אין ללמוד מהפסוק "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי" (פסוק 4), שמתבטאת בו השקפה הכוללת את עבר הירדן במילים "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי" אלא להפך, הארץ המתוארת בפסוק אינה מתאימה ל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. בעצם, סבך התמונות של ארץ ישראל המשתקף כאן מסובך עוד יותר, מפני שארץ ישראל המתוארת בפתיחת פרק ל"ד, אינה חופפת לגמרי את ארץ ישראל הריאלית, כלומר – את הארץ שהתנחלו בה בני ישראל – אלא נמצאת בתווך בין גבולות ההבטחה לאבות ובין ארץ ישראל שנכבשה בפועל. על כך מלמד הציון הגיאוגרפי עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן (=הים התיכון), השאול מגבולות ההבטחה ואינו מתאים להתנחלות הריאלית, כי בפועל לא הצליחו בני ישראל להתנחל בשפלת החוף.

הקטע הקצר שקראנו מלמד אותנו לקח חשוב בביקורת המקרא. במקרא יכולים לשכון זה בצד זה יסודות והשקפות שיש ביניהם מתח ולעתים אפילו סתירה. אבל שגיאה חמורה היא המסקנה, שהסתירה מלמדת בהכרח על מקורות שונים. אנשי המקרא לא למדו בגימנסיה בגרמניה. רק אם הסתירה היא מסוג מסוים או שלמתיחות מצטרפים יסודות נוספים (סגנון, טרמינולוגיה, מבנה ספרותי וכו') סביר להניח שהסתירה נובעת משילוב מקורות נפרדים.

סוף דבר, הירדן הוא הגבול של ארץ כנען שהובטחה לאבות בכל מקורות התורה, אלא שלעתים מופיעה לצד הארץ היעודה לאבות גם הארץ שנכבשה בפועל. על היחס בין ההבטחה והתגשמותה נעמוד בשבוע הבא.

————————

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.