לא לספור את חללי עסקת שליט

מניית הנרצחים על-ידי מחבלים ששוחחררו בעסקת שליט היא טקטיקה שגויה ומשחקת לידי השמאל.

מהלך שגוי, גם אם אף אחד לא נפגע מכך; הפגנה נגד שחרור מחבלים. צילום: הדס פרוש, פלאש90

יש לנו מציאות אחת. זה מקשה עלינו מאוד לדעת "מה היה קורה אם". שחרור גלעד שליט תמורת 1,027 מחבלים היה שגוי, אבל על הטעות אנו למדים מתוך שיקולים רחבים יותר מאשר העובדה שחלק מהמשוחררים רצחו לאחר-מכן.

אנחנו חיים בסביבה אלימה ובאופן טבעי מנסים לפענח בה את הסיבות והגורמים, אלא שלרוב המציאות מורכבת מדי. לספור נרצחים על-ידי משוחררי עסקאות אולי עוזר לנו להשלות את עצמנו שהבנו משהו, אבל זה הכל: אשליה של הבנה. הרי איננו יכולים לדעת מה היה קורה אחרת; חלק מהמחבלים ממילא היו משתחררים, אם הם עדיין היו כלואים בהחלט סביר שאחרים היו מגוייסים כדי לרצוח, וגם יכולת הפעולה שלנו הייתה נפגעת מכך שחמאס מחזיק את שליט. כך שייתכן שאם שליט היה עדיין בשבי, היו לנו יותר הרוגים. אי-אפשר לדעת.

אז איננו כל-יודעים, אבל בל ירפה הדבר את ידינו. מכך שבאופן נקודתי אנחנו משוללי ידיעה לא נובע שאי-אפשר לדעת כלום או שאי-אפשר להביע דעה מושכלת ואחראית בענייני מדיניות.

לעסקת שליט היו שני יתרונות עיקריים: להשיג יותר חופש פעולה למלחמה בחמאס, ולתת ללוחמים את הידיעה שאנו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להחזיר אותם אם יחטפו או יישבו. אבל היה לה גם חסרון מרכזי, שעלה על היתרונות הללו: תג המחיר הגבוה שהוצב הפך את החטיפה לאירוע בעל משמעות אסטרטגית עבור אויבינו. המחיר הזה מתמרץ מאוד את דרך הפעולה הזו. כך יוצא שבזמן שעודדנו את רוח החיילים העלינו את הסיכוי לחטיפתם, ויצא שכרנו בהפסדנו. העסקה, לכן, הייתה שגויה.

ספירה טקטית, שיקולים אסטרטגיים

לשיקולים המרכזיים הללו אין קשר לכך שמשוחרר כלשהו רצח לאחר-מכן. זהו חשבון דמים מוטעה, סגנון תעמולה שהומצא על-ידי השמאל. איך יודעים שזו תעמולה? משום שאין מאחוריה יושר אינטלקטואלי. למשל, מספר ההרוגים בעזה ירד אחרי ההתנתקות; האם מתנגדיה מקבלים לפיכך את צדקתה? ברור שלא, ובאמת היא הייתה כישלון אסטרטגי, לא טקטי. באופן דומה צריך לדון בנסיגה מדרום-לבנון, שהורידה את מספר חיילי צה"ל ההרוגים, אבל הפכה את איום החיזבאללה על אזרחי ישראל להרבה יותר משמעותי.

באופן כללי, דרך המחשבה החשבונאית מובילה אותנו לשיתוק לאומי. למשל, יש סיכוי גבוה שפעולה צבאית לשחרור חטוף בודד תגבה מחיר גבוה יותר, ולפי החשבון הזה אסור לתמוך בה. גם מבצעים צבאיים עשויים לגבות מחיר גבוה, ולפי החשבון הפשוט אסור יהיה לצאת אליהם כדי לשפר את מעמדנו האסטרטגי ולהסיר או לדחות איומים שחשבון מימושם קטן יותר בינתיים.

הכשל המהותי של ספירת הרוגים נובע מכך שהיא לא לוקחת בחשבון שבקביעת מדיניות די באיום כדי להשפיע. האיום הזה לא מופיע בסטטיסטיקה כלשהי של הרוגים, הוא לא חלק משום תיאוריה סיבתית של רצח, ואי-אפשר לדעת מהן בדיוק השפעותיו. אבל הוא שם, מעצב את קבלת ההחלטות ומשפיע על מעמדה של ישראל. למשל, ברור לנו כשמש שאין מדינאי שמקבל היום החלטה אסטרטגית בלי לשאול את עצמו כיצד יגיב חיזבאללה עם תשתית עשרות אלפי הטילים שלו; תשתית שהקמתה התאפשרה בזכות הצמצום במספר חיילי צה"ל ההרוגים.

כדי לבחון מדיניות אי-אפשר לכן להסתכל רק על מספרי ההרוגים. צריך לשאול האם היא צמצמה או הגבירה את חופש הפעולה של ישראל? האם הגדילה או הפחיתה את האיום האסטרטגי? אלו הם הפרמטרים המרכזיים שהמחנה הלאומי צריך לחשוב עליהם, לא מספרים בודדים של הרוגים.

קשה לומר, ומן הסתם גם לחלק מהקוראים קשה להודות בכך, אך כמו במקרה לבנון ועזה, בהחלט יכולים להיות מצבים שבהם יש ניגוד בין ההצלחה האסטרטגית לבין מספרי ההרוגים. יש מחיר לשמירה על הגמוניה והרתעה. אבל לטווח הארוך המעמד האסטרטגי חשוב יותר, וממספרי ההרוגים לא מלמד על כך.

חוסר יושרה אינטלקטואלית; ארגון ארבע אמהות מפגין בעד נסיגה מלבנון. צילום מסך
חוסר יושרה אינטלקטואלית; ארגון ארבע אמהות מפגין בעד נסיגה מלבנון. צילום מסך

מחיר הספירה

לסיכום, כמו חלק גדול מהרטוריקה של השמאל, גם ספירת הרוגים היא רטוריקה מוצלחת ביותר. אבל אין בה אמת. פעמים רבות לא ניתן למצוא קשר ישיר בין שיקולים אסטרטגיים וספירת הרוגים. ביטחון אינו כלכלה, ואינו מדיד כמותה במספרים. להפוך את הביטחון למשהו מתחום החשבון משול ללירות לעצמנו ברגל.

גם לו אף אחד ממשוחררי עסקת שליט לא היה חוזר לפעילות טרור, היא לא הייתה מוצדקת מבחינה אסטרטגית. וההפך נכון גם הוא: העובדה שחלקם כן חזרו לפעילות טרור לא הופכת את העסקה ללא-מוצדקת. העסקה רעה משום שאסטרטגית היא הייתה רעה, לא משום שאפשר להוכיח כאן משהו במשוואה חשבונית.

חבל שהימין מחקה כאן את מנגנוני התעמולה של השמאל. חבל, משום שהמחנה הלאומי צריך להיות מחויב לתמונה הגדולה ולחשבון התמריצים והאיומים הכללי. על-ידי ספירת הרוגים והמצאת תיאוריה סיבתית של מוות הימין משרת כאן בלי דעת את הניסיון להצר את ידי הממשלה. הוא כמובן היה רוצה להצר אותה רק בשחרור מחבלים, אבל המחיר של הטיעון והתעמולה שבהם הוא משתמש יהיה שמדיניותה תוצר באופן כללי, בעקבות שעבודה למספרי הרוגים במקום למצבנו האסטרטגי. אז אולי לא נשחרר יותר מחבלים, אבל גם ניסוג ונברח ונשהה את המחירים בתור מדיניות, כדי להרוויח פוליטית. כמו בעסקת שליט, שכרנו יצא בהפסדנו.

האמת היסודית שעלינו לשנן היא כללית, היסטורית, ואסטרטגית: הטרור האסלאמי והערבי קיים וימשיך להתקיים, וצריך להילחם בו בכלים מושכלים ובנחרצות, מתוך ידיעה שהוא עובדת חיים ציונית עבורנו. נעשה טעויות, ניכשל מדי פעם, הטרור תמיד יצליח לגבות מחיר כלשהו, אבל צריך לשמור את המדיניות ואת הטיעונים הגיוניים ואסטרטגיים. את ההיסטריה ואת תעמולת מספרי ההרוגים מוטב להשאיר לשמאל; הן רעות ומזיקות למדיניות באופן כללי, גם אם נדמה לנו שבמקרה שליט התעמולה הזאת עובדת לטובתנו.

לסיום, אמת אחרונה: מבחינה היסטורית מדדי הטרור היום יחסית נמוכים. הלוואי שיישאר כך.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

28 תגובות למאמר

  1. העסקה טובה שכמסתכלים עליה בראייה כללית:
    מיד לאחר חטיפת גלעד שליט ישראל יצאה למבצע גשמי קיץ והרגה 200 פלסטינים.
    אח"כ היא הטילה מצור על הרצועה.
    היא גם עצרה עשרות חברי פרלמנט פלסטינים מהחמאס ואלפי פעילי חמאס נוספים.
    בהמשך ישראל יצאה למבצע עופרת יצוקה והרגה עוד כ1000 עזתים.
    ואז היא שיחררה 1027 פלסטינים.

    תושבי עזה מקללים את 5 השנים בהן גלעד שליט שהה בשבי שהיו השנים הרעות בתולדות עזה – ומצטערים על כך שחטפו אותו.

    1. העסקה היא ניצחון אדיר לחמאס. ישראל נכנעה לדרישותיו ללא תנאי, תוך ויתור על אינטרסים אסטרטגים כאשר היא ממשיכה לקיים אותו כלכלית ולהרשות לו להפגיז ריכוזי אוכלוסיה ולהתחזק.

      אבל אפילו לפי ההגיון שלך. אם אלו היו חמש שנים כל כך גרועות לחמאס היינו צריכים להמשיך איתן.

      דרך אגב, כרגע חמאס מחזיק בשבי שני אזרחים ישראלים ללא שום סנקציות מצד ישראל. זה בהחלט משתלם.

    2. תושבי עזה אינם נחשבים. החמאס הוא הקובע. ולגביו זאת הייתה המלחה כבירה.

  2. לא הבנתי משהו אחד.
    מה הקשר בין המצאותו של גלעד שליט בשבי לחופש הפעולה מול חמאס? אם היינו מתייחסים אליו כאל מת, החופש המבצעי לא היה נפגע.
    הסבר?

    1. אתה יכול להתייחס אליו שאל מת עד מחר, אם כל שלושה ימים חמאס משחרר סרטון לאינטרנט בו כורתים לו עוד איבר, בתגובה לפעולה ה של צה"לזו או אחרת, הציבור בישראל יצר גם יצר את חופש הפעול

    2. לא נראה שבעופרת יצוקה לצה"ל היה פחות חופש פעולה מאשר בעמוד ענן וצוק איתן. יותר מזה, בין המבצעים צה"ל הכיל טפטופים יום יומיים ואפילו מטחים מאסיביים מה שבתקופת אולמרט וביבי לפני עסקת שליט לא היה קורה. פרדוקסלית נראה שיש קשר הפוך ממה שטוען הכותב.

  3. מאמר נכון, רק למען ההגינות ראוי לציין שגל הפיגועים שהגיע בעקבות תהליך השלום נוצל בצורה דומה על ידי תומכי ימין. הנסיון לקשר את הלוגיקה הזו עם משהו שמהותי לשמאל רק מורידה מאיכות הטיעון

  4. אני נוטה להסכים עם הקו הכללי של המאמר, והראייה, במלחמת וייטנם נהרגו מעל 2 מיליון צפון-וייטנמים לעומת כ-58,000 הרוגים אמריקנים אולם לאף אחד אין ספק שארה"ב הפסידה במלחמה זו ושמעמדה האסטרטגי ניזוק קשות

    במלחמת העולם השנייה ברית המועצות ספגה כ-22 מיליון הרוגים – הרבה יותר מאשר כל אומה אחרת אולם יצאה מהמלחמה כמעצמת על השולטת על כל מזרח אירופה ומשפיעה על חלקים נרחבים בעולם

  5. כותב המאמר כלל לא מתייחס לשאלות מוסריות שהיו כרוכות בכיבוש בדרום לבנון וברצועת עזה.
    מבחינתו הכיבוש בדרום לבנון וברצועת עזה נתפס כמעשה טבעי ומוצדק, שאומנם החברה הישראלית שילמה בעבורו מחיר כבד, אבל מחירו היה כדאי.
    גוש קטיף, לתפיסת עולמי, היה מעשה לא ציוני ולא מוסרי. טוב שישראלים לא חיים ברצועת עזה.
    הכיבוש המתמשך בדרום לבנון היה מטופש וחסר תועלת. טוב שחיילים ישראלים לא נמצאים על אדמת לבנון.
    ההתעצמות של חיזבאללה לא קשורה כלל לנסיגה אלא לרצון של סוריה ואיראן לשמר את הזירה הלבנונית כמקום ההתכתשות עם ישראל ולמנוע את זליגתו לסוריה.
    כדאי להזכיר שכאשר צה״ל פלש ללבנון, חיזבאללה היה ארגון קטן וזניח.
    המערך הרקטי של חיזבאללה (לבטח הרקטות לטווח בינוני וארוך) היה נבנה גם אם צה״ל היה ממשיך את הכיבוש בדרום לבנון.
    מדדי הטרור הנמוכים הם גם תוצאה של העדר ישראלים ברצועת עזה ובדרום לבנון וגם, כמובן, שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית.

    1. ברור שלא הסכמת עם המאמר – את הטענה הבסיסית לא הפנמת – לשחק בנדמה זה חסר תכלית. הקביעה יהירה והבלתי מסתייגת – " המערך הרקטי היה נבנה גם אם … ".
      מדדי הטרור הנמוכים שהזכרת כנראה מתעלמים מירי רקטות לשטח מאוכלס במליון אנשים.

      גם פה בוודאי תטען שבכל מקרה החמאס היהי מתחמש בטילים
      משופרים ובונה עמדות שיגור מתוחכמות….
      אז אין ממש בסיס לדיון – כאשר כל צד יכול לדמיין את המציאות החליפית אילולא

    2. ואם לסבתא שלי היו זחלים, היא הייתה חפ"ק אוגדתי שהיה עושה סדר בדרום לבנון. מה זה רלוונטי?

      מוסר? תגיד, לגרש ערבים במלחמת העצמאות זה מוסרי? להרעיב דיוויזיה בלתי מתפקדת עד מוות זה צודק? אלו שאלות לגמרי לא רלוונטיות.

      מי שעוסק באסטרטגיה ובביטחון צריך לענות על שאלות פרגמטיות. מבחינה זו, שמירה על הקיום הוא הדבר היחיד שצודק ומוסרי. כדי לעשות כן, יש משמעות גם לשיקולים בלתי מוסריים לכאורה של כבוד וגמישות פעולה. מי שרוצה להיות מוסרי ולשרוד כמוזלמן, שלא יתעסק בענייני מדינה.

    3. התיישבות יהודית בעזה לא מוסרית? למה? הם לא גירשו פלסטינים כמו הקיבוציניקים. הם לא התיישבו על חורבות כפרים ערביים. הם הפריחו את השממה. אפשר להתווכח אם זה היה נכון מבחינה כלכלית מדינית בטחונית או פוליטית. אבל אין שום דבר לא מוסרי באנשים שבוחרים להקים ישוב באדמה ריקה.

    4. אין ספק שאם צה"ל היה נשאר בדרום לבנון ישראל לא היתה יכולה לארגן מבצע צבאי גדול כמו ב-2006.

  6. אני לא מסכים לגמרי. בסופו של דבר מטרת כל הפעולות האסטרטגיות היא: לשמור על כמה שיותר חיי יהודים וישראלים. לכן מספרי הרוגים בהחלט משנים כאן. הטעות בטענה על מספרי ההרוגים בגוש קטיף היא כפולה:

    ראשית, זו טעות אופטית כי מספר ההרוגים היה יורד ממילא בעקבות דעיכת האינתיפאדה השנייה, וללא קשר לעקירה.

    שנית, גם ההרוגים במלחמת לבנון השנייה ואחריה הגיעו בעקבות העקירה מגוש קטיף והחולשה שישראל שידרה בה. אם סופרים אותם, או אפילו את חלקם, מתברר שהמספר רק עלה, לצערנו.

  7. אני חושב שהחשיבה הסנטימנטלית היא זאת שמאפיינת את השמאל וחלקים רבים מהעם (ויש בה צדק) והיא גרמה לשלם מחיר כל-כך כבד על עסקת שליט.
    לכן, לגיטימי לתקוף את העסקה הגרועה ההיא, על פי אותו טיעון. שחייו של מלאכי רוזנפלד שווים לא פחות מזה של גלעד שליט ואין שום הצדקה מוסרית לסכן רבים מישראל למען חייל אחד עם כל הכאב שבדבר.
    אני זוכר שבעת העסקה כתב עיתונאי אחד (נראה לי שזה חגי סגל) שהעם תומך בעסקה כי קל יותר לדמיין את הפנים של גלעד שליט מזה של אותם קורבנות אנונימיים עתידיים שאף אחד בזמנו לא מכיר.
    לכן לתקוף את העסקה בגלל סיבות רגשיות זה דבר לגיטימי, אנושי וגם יעיל

  8. תודה רן. היטבת לנסח. החשיבה החשבונאית תמיד פופוליסטית יותר ונופלת טוב על האוזן. שיכנוע ההמונים שנעשה באמצעות טיעונים מסוג זה אינו מצריך מאמץ מיוחד. זו דוגמה נוספת לרדידותה של החשיבה השמאלית

  9. מסכים ולא מסכים. מסכים שאסטרטגיה חשובה יותר ממספר ההרוגים. אבל במקרה הזה – זיבלו לנו את המוח עם "צה"ל ידע להכיל" וכל החרטא הזה. חשוב מאוד לציין שהטיעון הזה הוכח כשקר. צה"ל לא יודע להכיל 1027 מחבלים מורשעים שמשחרים לטרף בבת אחת.

    חשוב לציין שזה לא היה "החיים של גלעד מול תאוות הנקמה של בבונים ימנים", אלא שהכניעה של השמאל לסחיטה הפראית הכוללת שחרור מעל לאלף מחבלים מורשעים תוביל בהכרח למוות של יהודים. אם נשחרר אלף גנבי רכבים, יותר רכבים יגנבו. לומר שפשוט גנבי רכב אחרים ימלאו את מקומם זה מופרך. לפי ההגיון הזה, אין טעם לכלוא אף פושע כי תמיד פושע אחר יתפוס את מקומו.

    המדינה שיסתה באזרחיה היהודים 1027 זאבים טורפים. נכון שהמדינה לא ידעה מי יטרף. אבל המדינה ידעה בוודאות מוחלטת שהזאבים יטרפו יהודים.

    העסקה האמיתית הייתה שחרור גלעד עכשיו, תמורת רצח יהודים חסרי פנים בעתיד הלא רחוק. חשוב לזכור זאת כל פעם לפני שתומכים בעסקה המפלצתית הבאה.

    1. הכניעה של השמאל? של השמאל? על עסקת שליט חתומה ממשלה בראשות הליכוד שכללה את ישראל ביתנו והבית היהודי.

    2. אני לא מתייחס לימין כי הימין חסר חשיבות. תן מהלך מדיני-ימני אחד שממשלת ימין ביצעה. ההתנחלויות? תחשוב שוב

      אין זה משנה מי בשלטון. הימין לא שולט בארץ. רק השמאל.

  10. בטווח הארוך, אסטרטגיה טובה צריכה להפחית את כמות ההרוגים.

    לדעתי, שורש הבעיה היא לא אם אנחנו שולטים בעזה דרום לבנון או יצאנו משם. השאלה היא מידת ההרתעה שלנו. כל עוד אנחנו מגבילים את הצבא שלא לפגוע באויב חזק מדי, לא נרתיע את שכנינו, שלהם אין מגבלות כאלו.

  11. לא ממש מסכים.
    מחבלים ששוחררו ממשיכים לרצוח וזו עובדה מוכחת ולכן לא כדאי היה לשחרר אותם. זה שבכל מקרה מחבלים אחרים היו מצטרפים לארגוני הטרור ורוצחים יהודים זה נכון אבל זה לא בידינו. לעומת זאת האמירה שמאז הגירושפחת הטרור משולה לאמירה שמאז שסגרנו את המדינה וירדנו כולנו לחו"ל הטרור פחת…

  12. דרך אגב. ההפגנה היא על רקע קפה נאמן שנפתח במקום סבארו שבו בוצע הפיגוע האיום.

  13. רן, מה הקשר לימין ושמאל?

    בין אם אתה שמרן ובין אם ליברל אינך יכול להכחיש שיש למניין ההרוגים מקום בשיקולים האסטרטגיים, בדיוק כפי שלעקרונות וערכים יש שם מקום. ברמה הפשוטה, אם נמתח את ההיגיון שעומד מאחורי כל צד נבחין בחיוניות של שני הצדדים- גם אם אתה בוחר להילחם מלחמה ערכית באסלאם או וואטאבר, אתה זקוק לאנשים חיים שיישאו את הבשורה שלך. תחשוב ותראה שזה עובד גם הפוך. בקיצור, השאלה היא שאלת התיעדוף של הגורמים השונים ולא מחיקתם מהדיון.

  14. מלחמות היהודים היו, קיימות כעת ויהיו
    שני יהודים 5 דעות ….
    אנחנו חיים בתוך הג'ונגל הקרוי המזרח התיכון
    כללי הג'ונגל מאד ברורים וגם אם האיילה תכניס את הראש ללוע האריה הוא יאכל למרות רצונה לשמור על שקט תעשייתי…

    הגיע הזמן שכל שמאלני המחמד יבינו – הצד החזק הם הערבים
    מאות מיליונים סובבים אותנו וכמה מיליונים בתוכנו…
    כל נסיגה כל בריחה משדרת לצד החזק – לאריה שהוא צודק וצריך להמשיך במאמציו לטרוף אותנו
    אם לא נהיה חזקים נגיב, נילחם ולא נשתוק יאכלו אותנו בלי מלח…
    האריה לעולם לא יאכל עשב ומה שבא בקלות נאכל בתיאבון
    אם לא נכנע בקלות האריה יאכל מישהו אחר
    שרשרת המזון – לא נחה ותמיד עדיף להיות בצד הטורף או אוכל הנבלות ולא בצד הנטרף…

  15. מכיון שאנחנו מדינה מערבית אנחנו נכנעים ללחץ דעת הקהל ולא תמיד להגיון
    איש לא הזכיר פה שאנחנו גם נתונים תחת זכוכית המגדלת של המערב. אם הינו מטילים מצור על עזה האירופאים היו מגיבים בצורה קיצונית נגדנו. המחיר שהינו משלמים ביחסים עם אירופה גם משחק תפקיד
    לו הינו נוהגים ביד קשה כנגד החמס הם היו הורגים את גילעד, אבל לפעמים עדיף לשלם מחיר נמוך היום מאשר יקר בעתיד.

    אפשר להמשיך להביע דעות באתר המצורף