המדריך לשוביניסט של משרד הכלכלה

הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה בשיתוף שתיל, מרכז אדווה ושדולת הנשים פרסמו מדריך מפורט כיצד להימנע מאפליית נשים במקום העבודה. יצאנו לבדוק הכצעתקה.

הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה בשיתוף 'שתיל' ו'מרכז אדווה' פרסמו מדריך מפורט כיצד להימנע מאפליית נשים במקום העבודה • יצאנו לבדוק הכצעתקה

Mechanic Tal Perevolotsky in works in a garage in Southern Tel Aviv. June 28, 2009. Photo by Deborah Sinai/FLASH90 *** Local Caption *** ??????? ???? ????? ?? ????????? ????? ?????? ???? ??? ????? ?????
שיטת המחשבון של משרד הכלכלה לא תסייע לאוכלוסיית הנשים העובדות. מוסכניקית. פלאש 90 דבורה סיני.

משרד הכלכלה פרסם 'מדריך למעסיק' ומחשבון משוכלל המבוסס על קובץ אקסל המאפשר לכל מנהל או בעל עסק לקבל תשובה מדויקת לשאלה המטרידה את כולנו: האם הוא (או היא) מפלה נשים?

המדריך נפתח כך: "מעסיק/ה יקר/ה – חוברת זו נועדה עבורך. זו ההזדמנות שלך להוביל שינוי ולקדם שוויון בין נשים לגברים בארגון שלך". מכיוון שגם אני הוטרדתי בנושא, קראתי את המדריך והשתמשתי במחשבון לבדוק מה צריך לעשות מעסיק בישראל על מנת לוודא שהוא, חלילה, אינו מפלה נשים.

המדריך למעסיק הוא קובץ pdf המצריך פרק זמן סביר לקריאתו, כתוב היטב ומעוצב באופן אסתטי ונעים. בכתיבתו השתתפו בין השאר ארגון שתי"ל, מרכז אדוה, שדולת הנשים בישראל ונציבות שויון הזדמנויות בעבודה, ובסופו מודים הכותבים (אולי בעצם הכותבות?) לאיחוד האירופי על מימון הפרויקט.

כבר כשהתחלתי בקריאה מצאתי סיבה לדאגה: מסתבר שהשכר הממוצע לנשים בישראל, על פי נתוני 2013, שוה ל-68% מהשכר הממוצע לגברים. במלים אחרות, על כל שקל שהמעסיק שילם לכם על הזמן שבו אתם קוראים את המאמר הזה, חברתכם לעבודה קיבלה רק 68 אגורות, למרות ששניכם בזבזתם את הזמן באותו אופן. מדוע זה קורה? האם אומת הסטרט-אפ, שבשנות השבעים היתה אחת הראשונות בעולם להעמיד בראשה אשה, הפכה למקום המפלה נשים? התשובה מעט מורכבת יותר.

כך מסביר המדריך: "פערי השכר המגדריים מושפעים ממספר גורמים הקשורים זה בזה ושורשיהם בחלוקת העבודה המגדרית בשוק העבודה ובמשפחה". כך למשל, נשים בוחרות לעסוק בתחומים שבהם השכר נמוך לעומת גברים המשתדלים לעסוק בתחומים שבהם השכר גבוה, נשים רבות משקיעות זמן בגידול הילדים ומעדיפות לעבוד במשרה חלקית, מה שפוגע גם בשכר וגם בקידום.

אפליה אין, חוקים יש למכביר

במקומות רבים התקבלה נורמה של שעות עבודה ארוכות שנשים רבות מעדיפות שלא לנהוג לפיה, דבר הפוגע בקידומן: "אלו שעובדים יותר נתפסים כיצרניים יותר ומתוגמלים יותר, הם מתקדמים מהר יותר, יש להם סיכויים גדולים יותר לזכות בביטחון כלכלי ובהערכה מהממונים עליהם ומעמיתיהם. מנגד, אלה שמפרים את הנורמה, גם כאשר הפריון שלהם גבוה, נתפסים כמחויבים פחות לקריירה שלהם. כתוצאה, המוניטין וסיכויי הקידום שלהם נפגעים".

בנוסף, ישנם סימנים לכך שקיימת סטיגמה בקרב מעסיקים כלפי נשים בהריון ואמהות לילדים קטנים ה"נתפסות" כפחות מחויבות לעבודתן דבר שגורם לפעמים לפגיעה ב"הזדמנויות הקידום וההכשרה שלהן ובהתאם נפגע אף שכרן". המדריך אינו מסביר מדוע באופן פלאי התקבלה סטיגמה כזו.

התמונה המתוארת במדריך מתאימה למה שנתגלה במחקרים שנעשו בארה"ב: כשמשווים את השכר שמקבלים גברים ונשים בעלי אותה הכשרה מקצועית ובאותם ענפים פער השכר מצטמצם מ-21.5% לפער קטן בהרבה, בין 4.8% ל-7.1%, שמוסבר פעמים רבות בכך שנשים מעדיפות הטבות לא כספיות, כמו ביטוח רפואי באיכות גבוהה ומתפשרות לשם כך על גובה השכר.

אך למרות שאפלייה של ממש אין, סוף כל סוף חוקים בנושא יש למכביר. יצאנו, אפוא לבדוק מה צריך לעשות מעסיק אחראי, הרוצה להימנע מאפליית נשים, וחושש מלהפר בשוגג את 'חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח 1988" או את "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשנ"ו 1996" ובטח שלא את "חוק עבודת נשים תשי"ד 1954".

A high tech company which employs ultra orthodox women in Modiin Elit.  August 17, 2009. photo by Abir Sultan/Flash 90. *** Local Caption *** ??? ?? ????? ???? ?????? ?????? ????? ????  ??????? ????
חישוב דווקני ירחיק בעלי עסקים להעסיק נשים. נשים חרדיות עובדות. פלאש 90 אביר סולטן

 חישוב דווקני – פגיעה בעובדים

ובכן, מסתבר כי מעבר לפרסום מודעות דרושים ב"שפה ניטראלית" ואיסור על התייחסות למצב משפחתי, גיל, הריון או טיפול בילדים קטנים בגיוס העובדים, על המעסיק לבצע בדיקה מקיפה של השכר בעסק ולבדוק האם הוא "שוויוני".

כיצד עושים זאת? המדריך של הנציבות מספק הוראות מפורטות: החל מגיבוש צוות בדיקה, המשך ביצירת בסיס נתונים מפורט ככל האפשר וכלה ביצירת פרופיל מגדרי של נתוני התעסוקה בחברה כולל פילוח לפי מחלקות, שנות השכלה, שנות ותק, גיל וחלקיות משרה.

לאחר שעושים כל זאת, דבר שמצריך השקעה של משאבים ארגוניים לא מעטים, מזינים את התוצאות במחשבון המיוחד, ומחכים לגזר הדין של תוכנת האקסל הקרובה למקום מגוריכם.

כמה ניסויים שערכנו במצבים תיאורטיים שונים, מדגימים עד כמה החישובים האלה מנותקים מהמציאות ופוגעים בניהול הגיוני של העסק. בסופו של דבר, ההליכה אחר עקרונות השוויון והחישוב הדווקני, עלולה לפגוע בעיקר בעובדים עצמם.

בואו נניח שפתחתם עסק קטן שעובדים בו עשרה אנשים. לצורך העניין מדובר במכרה פחם המוכר את כל תפוקתו לתחנת הכח הפחמית שליד חדרה או אשקלון. פרסמתם מודעת דרושים לתפקיד "כורה פחם בכיר" ולמחרת חיכו בתיבת המייל 100 קורות חיים של מחפשי עבודה. באופן מפתיע 99 מהם היו של גברים ורק מייל אחד הגיע מאשה.

כמובן שזימנתם אותה לראיון יחד עם עוד שלושים מועמדים שהיו בגיל המתאים וללא עבר פלילי. לאחר כמה שעות של ראיונות חתמתם חוזי העסקה עם עשרה מועמדים מתאימים לעבודה ככורי פחם אבל בשיחה עם המועמדת התברר שהיא לא קראה את המודעה עד הסוף, וכלל לא תכננה לעבוד בכריית פחם. למרות זאת, מכיוון שאתם רוצים מסיבה כלשהי להעסיק אותה, הצעתם לה להצטרף לצוות העובדים בתור מזכירה באותם תנאי שכר כמו שאר העובדים. וכדי לא להראות רע, הגדרתם את תפקידה כסמנכ"לית תפעול בכירה.

לכאורה, הכל טוב ויפה. למרות שלא תכננתם זאת מלכתחילה, העסקתם אישה בתפקיד מכובד ועוד הצלחתם לשלם לה שכר הולם. אלא שפה מחשבון השוויון מקלקל את המסיבה: כאשר מכלילים את שכר המנכ"ל בחישובים, מתקבל פער שכר קטן לטובת הגברים, למרות שבכלל לא התכוונתם להפלות.

כדי להרגיע את המצפון ואת הנציבות לשוויון בעבודה אתם נאלצים להעלות את שכרה של המזכירה, דבר שיגיע כמובן על חשבון הוצאות אחרות.

אך לא רק זאת. השאיפה לשוויון מולידה עיוותים חמורים יותר. כאשר יחסי ההעסקה נתונים לסד נוקשה של חישובים חסרי תוחלת, כל העלאה או שינוי בתנאי ההעסקה הופכים עילה לתביעה משפטית בשם השוויון והצדק.

המדריך של משרד הכלכלה מספק לכך דוגמאות למכביר.

בשנת 2004 התלוננה עובדת הום סנטר בשם אורית גורן על כך שהשכר שהיא קיבלה היה נמוך מזה שקיבל עמית לעבודה שהיה במקרה גבר. המעסיק הודה בעובדות אך טען להגנתו שאין אפליה שיטתית אלא שהשכר נקבע במו"מ אישי עם כל עובד ועובד וזה השכר שהיא הסכימה לו.

בית הדין לעבודה קיבל את טענת המעסיק, אך בג"צ, שלאחר ערעור נדרש לטפל בסוגיה, אימץ את עמדת שדולת הנשים שייצגה את התובעת בדיון, וקבע בפסק דין תקדימי שבכל מצב של פערי שכר, נטל ההוכחה שלא התקיימה אפליה מוטל על כתפי המעסיק.

מקרה נוסף המתואר במדריך הוא פסק-דין אלחנני. במקרה זה, עובדת בתפקיד ראש אגף ברשות המים טענה לאפליה בינה לבין עובדים גברים שקיבלו שכר גבוה ממנה. המעסיק טען להגנתו שהגברים המוזכרים נמצאים בדרגה גבוהה יותר וזו הסיבה לפערי השכר. בית הדין האזורי לעבודה ניתח את אופי העבודה והגיע למסקנה שאין הצדקה לפערי הדרגות משום שאופי העבודה דומה ושהתקיימה אפליה מגדרית. בפסק הדין נקבעו לתובעת פיצוים בגודל הפרש השכר לכל התקופה בה התקיימה האפליה ועוד 50 אלף ש"ח שהוא הפיצוי המקסימלי שמאפשר החוק, סך הכל 420 אלף ש"ח.

לאחר עיון במדריך ושימוש במחשבון המשוכלל לאיתור פערי שכר הגעתי למסקנה שהצעד הנכון יהיה למכור את מכרה הפחם ולפטר את כל העובדים ולגשת מיד ללמוד משפטים. מכיון שנראה שאפליה מגדרית קיימת כאן בשפע, עדיף לעסוק בתביעות משפטיות ולהרוויח מזה כסף, ולא להעסיק עובדים בתנאים של אפליה ואי צדק וחלילה להיתבע בבית משפט.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. אצלי בעסק:
    אף אחת לא יוצאת לחופשת לידה
    אף אחת לא מתלוננת על הטרדות מיניות מומצאות
    ואף אחת לא מתלוננת על משכורת נמוכה.

    יודעים איך?
    אני פשוט לא מעסיק נשים!
    רק טיפש מכניס את עצמו לבור הזה

    1. מסכים עם על מילה, זה באמת חבל, האם באמת לא שווה להעסיק נשים.

    2. ירון!!!!!
      גם אצלי בעסק!! ואנחנו מריצים בשגרה דאחקות שאחרים מתביישים להשמיע גם במילואים! וכולם יודעים את השמות של האמהות של כולם!! ואנחנו תולים תמונות אמצע מפלייבויי על הקירות ומשווים לפעמים בולבולים כדי לקבוע מי מנצח בויכוחים!!!!

      כל כך כיף במסיבת הנקניקיות שלנו! ואין אף בת שתקלקל!!!

    3. זה אכן נהדר, אבל זה מכניס אותך לבעיה אחרת:
      אתה מפלה בין גברים לנשים בכך שאינך מעסיק נשים.

      ברגע שתהיה חברה גדולה – יפתחו עליך עיניים…

  2. שתיל ומרכז אדווה? זה כבר מלמד מי האינטרסנט שמאחורי הקמפיין הזה: הקרן החדשה לישראל ש"שתיל" היא הזרוע המבצעת שלה ו"מרכז אדווה" הוא אחד המוטבים שלה. הקרן הזאת מנסה לחרחר איבה בין מגזרים בחברה הישראלית: לשסות חילונים בדתיים, להסית נשים נגד גברים ולהשניא אשכנזים על מזרחיים. פמיניזם, חופש דת ושוויון עדתי הם רק סיסמאות שבאמצעותן פועלת הקרן לסכסך בין היהודים במדינת ישראל ולהחליש את המדינה היהודית.

  3. כמה מייאש!!!
    למרות שהאתר מנסה לקדם את הפלטפורמה שאותה הוא מאמין, אתם תמיד נוהגים להזכיר לקוראיכם במאמריכם כמה המציאות הולכת נגד התזה אליה אתם שואפים!

    1. ידידי המיואש.
      זרקת הצהרה, אך שכחת לנמק. במה הולכת המציאות נגד האתר?

    2. מה הצהרה?? על מה אתה מדבר??
      כיוונתי לכל אותם מאמרים שמציגים את המציאות הכלכלית הולכת בכיוון של שמאל החברתי!!!
      אתר מידה בעל השקפה כלכלית ליברלית ורוב המאמרים מציירים מציאות סוציאליסטית שולטת!!!!

  4. אני ימנית בדעותיי, מאמינה בכלכלת שוק חופשי ליברלית ובמדיניות ימנית בנושאים מדיניים בטחוניים. האתר הזה, שנראה כאילו בא לתת מענה ל"אנשים חושבים" שרוצים לשמוע גם דעות אחרות, לא ממש ממלא את תפקידו נאמנה. אני חשה פה זלזול באינטלגנציה של הקוראים. הטרחנות שבאה לידי ביטוי במאמר הזה מזכירה את המאמרים של הלל גרשוני. שחררו אותנו מזה

    1. את יכולה לנמק מה מפריע לך בכתבה??
      היא בכלל לא טרחנית והכותב מראה פה בעיה אמיתית של חיפוש יתר אחר אפליה. הכותב מראה כמה המצב נהיה אבסורד ולדעתי הכתבה מעולה

  5. בימינו מי שמעסיק נשים צעירות מסתכן בנפשו , באבדן העסק שלו, במשפטים ותביעות וסכנה לשלום משפחתו ושמו הטוב. אשה צעירה עלולה "לתקוע" לך תלונת שווא אם המשכורת שלה לא נראית לה או שהיא לא מקבלת קידום כמו שהיא רוצה או כל סיבה אחרת. צריך מאד להזהר. אם אין ברירה ואתה חייב להעסיק אשה כי אין גבר עם כישורים כמו שלה אז תשקיע כמה אלפים טובים בציוד מעקב מצלמותוהקלטות כדי שהיא לא תוכל להגיד שאתה מטריד אותה- אל תשב בסביבתה ואם היא נגשת לחדר שלך לעולם אל תשאיר דלת סגורה ותדאג שיהיו מצלמות והקלטות גם בחדר שלך. זה אולי יקר אבל זה הרבה יותר זול ממה שתצטרך לשלם אם היא תתלונן עליך שאנסת אותה או שהטרדת אותה מינית עדיף להשקיע בזה מאשר שכל החיים שלך יהרסו.

  6. כעובד ברשת הום סנטר, ברצוני לציין כמה עובדות:
    אכן לכל עובד יש חוזה העסקה אישי,
    ובנוסף – קיימות לא מעט מחלקות בהן גברים ונשים עובדים באותו תפקיד.
    ההבדל בין הגברים לנשים בתפקיד זה הוא מאוד פשוט:
    האישה תפקידה הוא לייעץ ולמכור מוצרים,
    הגבר תפקידו הוא לייעץ, למכור, לפרק משטחים, למלא מדפים, להעביר במות בכל רחבי החנות (מבצעים למיניהם), לתלות שילוטים, להרכיב ולפרק מדפים וכד'.
    אז האם זה מצדיק הפרש של 1-2 ש"ח בשכר השעתי של הגבר? לדעתי כן.

    1. לפי התיאור שמסרת על ההבדל בין תפקיד של אישה ובין תפקיד של גבר, לדעתי ההבדל לחלוטין לא מצדיק הפרש של 1-2 ש"ח לשעה, אלא הרבה יותר.
      שני בעלי תפקידים זהים לחלוטין אמורים לקבל את אותו השכר. ברגע שיש שינוי במאפייני התפקיד, ובעיקר כאשר השינוי כרוך בתוספת עבודה, ויותר מכך – גידול בסיכון בעבודה (בעיות בריאותיות שיצופו בעתיד לרוב הגברים שמבצעים את מה שתיארת), הרי שהתוספת בשכר צריכה להיות גבוהה יותר.
      גבר שעובד בתפקיד כפי שתיארת, עדיף לו לוותר על ה"תוספת" של 1-2 ש"ח לשעה, ולא להרוס את בריאותו. ואם לאישה לא נוח עם העובדה שגבר מרויח יותר ממנה, שתפשיל שרוולים ותעשה את מה שהגברים עושים, באותו היקף עבודה ובאותה יעילות. או אז היא ראויה לקבל שכר שווה ללא כל אפליה.

  7. נושא העסקת נשים וחקיקת היתר שסביבו הוא רק תחום אחד מהתחומים בהם צריך להתעסק מי שמעסיק עובדים בישראל. יש גם נושאים של הפרשות סוציאליות ואירגוני עובדים ומחלות של העובד והילדים שלו ושל הוריו ואם העסק בבעיות והלקוחות לא משלמים (בדרך כלל גופים ממשלתיים שלא משחררים את מה שהם חייבים) אז יש עיכוב במשכורת ומיד תביעות הלנת שכר דרקוניות ועוד ועוד.
    אז הפסקתי להעסיק שכירים. אני מייצר המון עבודה להרבה אנשים, אבל משלם רק למי שעובד אתי כקבלן עצמאי ומגיש חשבוניות ואין בשום מקרה "יחסי עובד מעביד". הרבה פעמים יש לי פרוייקטים שמצריכים צוותים גדולים או שכירים, אז אני לא לוקח אותם. זה לא שווה. בעשר השנים האחרונות (מאז הפסקתי להעסיק שכירים) יכולתי לספק מאות מקומות עבודה לשכירים, אני לא מגזים, אבל אני נמנע מזה לגמרי כי אין לי שום יכולת להתמודד עם הביורוקרטיה והסיכונים שכרוכים בכך.

  8. הכי כיף זה חבורה של גברים שמדברים על פמיניזם מגדר ושאין שוויון.

  9. אז בעצם המאמר מצדיק שכר נמוך לנשים בטענה שבעל עסק לא יכול לממן את ההוצאות של התוספת השכר..למה שלא פשוט נוריד את השכר של הגברים שיהיה שווה לשכר של אישה ואז לא תהיה בעיה תקציבית, למה נשים הן אלו שצריכות להתפשר על השכר שלהן?!

    1. אף אחת לא 'צריכה להתפשר', זאת בחירה. אבל אם היא התפשרה והסכימה לכך, זו החלטתה האישית ואין פה מקום לבוא ולטעון נגד המעסיק. אם היה מדובר בשני גברים בהם אחד התפשר על השכר והשני דרש שכר גבוה ממנו ואף קיבל אותו, האם גם אז היו באים בטענות למעסיק?

      אם היא לא מסכימה לעבוד בשכר שהוצע לה במהלך הראיון, שתתמקח. כאשר אני נתקלת בהצעה שאני לא חושבת שתואמת את כישוריי, אני בוחרת לא לקחת אותה.