החוק לשכירות הוגנת יפגע במשכירים ובשוק כולו, אך בראש ובראשונה בשוכרים עצמם.
יום חג לשוכרים! 'החוק לשכירות הוגנת' עבר בוועדת השרים לחקיקה, ומהיום והלאה תהיה לכולנו שכירות הוגנת, פרפרים, ציפורים ופטרודקטילים מעופפים!
"הצלחנו!" התרגשה סתיו שפיר בפוסט חגיגי. "אחרי שנה וחצי של עבודה – התייעצויות, מסעות שכנועים ואינספור דיונים במשרדי הממשלה – ועדת השרים לחקיקה אישרה היום את הצעת החוק לשכירות הוגנת".
להתייעץ עם המשכירים? למה?
כיצד נכתבה ההצעה? מה היו השיקולים בניסוחה? למזלנו, גם את המידע הזה חולקת איתנו ח"כ שפיר:
את הצעת החוק הזו כתבתי בעזרת מומחים לדיור, אבל חשוב בהרבה: כתבתי אותה איתכם, שוכרי הדירות. היא מבוססת על מאות פניות שקיבלתי אחרי ששאלתי אתכם מה הכי מפריע לכם כשוכרי דירות ומה הייתם רוצים לתקן במצב הקיים.
הופ. תראו איזה יופי! שאלנו את שוכרי הדירות, ביררנו מה מפריע להם, וארגנו במהרה הצעת חוק שתענה על חלומותיהם!
רגע, משהו פה חסר לי. אה, כן. משכירי הדירות – לא חשבת להתייעץ איתם? הם לא בני אדם, אזרחים שווי זכויות וכל זה? אין להם רצונות ושאיפות? אם תדקרי אותם, האם לא יזובו דם? אם תדגדגי אותם, האם לא יצחקו? אם תרעילי אותם, האם לא ימותו?
ברור שיש לשוכרים הרבה טענות ומענות. בצדק. כל אחד רוצה לקבל כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. רק מה, גם למשכירים יש בדיוק אותן טענות ואותן דרישות. לו היית שואלת אותם, הם היו מלינים בפנייך על שוכרים שאינם מוכנים לפנות את הדירה במועד שסוכם; שאינם משלמים בזמן; שהורסים את הדירה ואינם מוכנים לשלם על כך; ועוד ועוד. מטבע הדברים, כשלכל צד יש דרישות משלו, הם בסוף מתפשרים איפשהו באמצע; או שלא, ואז העסקה לא מתבצעת. לקחת את הצד של השוכרים בלבד, זו ראייה חד צדדית של המציאות.
וכאן הבן ודאי ישאל ויגיד: הלא המשכירים הם "החזקים" והשוכרים הם "החלשים". יש חוסר פרופורציה בין המשכיר, שברצונו משכיר וברצונו משאיר את הדירה ריקה, לבין השוכר, שחייב דירה.
אבל האם זה באמת כך? משכיר שיעמיד תנאים קשים מדי בפני השוכרים, יגלה שוב ושוב שהשוכרים מבקרים בדירה, מציינים שהחדרים אינם נאים בעיניהם, המסדרון אפל, מרובה בו הצל, ובכלל השכנים אינם נאים בעיניהם, ועוברים למגדל הבא. זה אינו סיפור ילדים – זו המציאות. כל שוכר עובר ובוחן דירות רבות מאוד בטרם הוא מחליט לשכור דירה. ובזמן הזה, דירתו של המשכיר עלולה להישאר ריקה, מה שאומר שהוא יצטרך לשלם עליה בעצמו – את המשכנתא, את הארנונה, את התחזוקה (כן, גם דירות ריקות צריכות תחזוקה) וכן הלאה.
המשכירים, אם כן, אינם "חזקים" יותר מהשוכרים. הם תלויים בשוכרים באותה מידה שהשוכרים תלויים בהם. זו הסיבה שלא תראו בבאר שבע דירות חדר במחיר של 5,000 ₪ לחודש. האם המשכירים בתל אביב "חזקים" יותר מהמשכירים בבאר שבע? לא; הם פשוט מצייתים לחוקי הביקוש וההיצע. יש יותר אנשים שרוצים לגור בתל אביב, ולכן המחירים שם גבוהים יותר. והם לא מצייתים לחוקים האלה בגלל שהחוק כופה עליהם זאת; הם עושים זאת משום שהם לא יכולים אחרת.
אבל הבעיה המרכזית אינה ההתעלמות מהמשכירים וזכויותיהם; הבעיה היא ההתעלמות מהם כאנשים בעלי דעה ורצון משלהם, והמחשבה כאילו חוק ש"יכפה" על המשכירים "שכירות הוגנת" לא יגרום לתוצאה ההפוכה בדיוק.
ב' זה ביורוקרטיה
הבה נבחן כעת את פרטי ההצעה, לפי ח"כ שפיר, ונראה עד כמה היא מקדמת באמת את השכירות ההוגנת בישראל:
לראשונה בתולדות המדינה יוקם רשם שכירויות – יחידה שתנהל את מאגר השכירויות הלאומי. כל חוזה שכירות יעבור למאגר הזה ויהפוך את מחירי השכירות והתנאים לשקופים לציבור. זה אומר שתוכלו לבדוק כמה משלמים בדיוק בדירה לידכם וכמה שילם הדייר שגר בדירה לפניכם, מה שיעזור לכם להשוות מחירים ולחזק את כוח המיקוח שלכם מול בעל הבית.
וואו, רשם שכירויות. עוד בירוקרטיה! עוד פקידים! עוד כסף למנגנון הממשלתי (תנחשו מאיפה). וכל זה בשביל מה? בשביל השוואת מחירים? ריבונו של עולם, כשאתם הולכים לשכור אתם לא מבררים מחירים? בודקים באינטרנט? שואלים בסביבה? והאם, שאלו את עצמכם, זה מועיל רק לכיוון אחד? הרי גם המשכיר יכול לעיין במאגר המחירים הזה. ואם הוא יראה שבדירה שלידו גובים יותר, הוא ירשה לעצמו להעלות את שכר הדירה. ובכן מה גרמתם? גרמתם לכך שהמשכירים, שלהנחתה של סתיו שפיר הם "החזקים", יוכלו לעשות סוג של קרטליזציה, לרעת השוכרים. למען האמת אני לא חושב שתהיה לזה השפעה גדולה מדי, כי כאמור כבר עכשיו אפשר לברר מחירים; ההשפעה היחידה שאני רואה היא פשוט עומס על המנגנון הבירוקרטי ותוספת מסים, בדרך זו או אחרת. אבל מה אכפת לסתיו שפיר. גם היא נהנית מהכסף של כולנו, אז מה אכפת לה להוציא עוד קצת מהחשבון שאינו שלה בכלל?
המשכירים השקופים
סעיף מבטיח נוסף המופיע בחוק, נוגע למחירי השכירות:
חוזה שכירות הוגנת – הצעת החוק מציעה לבעלי דירות מסלול מיוחד של שכירות הוגנת. כל בעל דירה שלא יעלה את מחיר השכירות שהוא גובה למשך שלוש שנים, יקבלו הטבת מס של 5000 שקל מהמדינה בשנה. הוא ייהנה מתמריצים – ואתם תיהנו מביטחון כלכלי ומשכר דירה שפוי יותר.
נשמע נחמד. אף אחד לא רוצה שיעלו לו את שכר הדירה, והנה הממשלה מוכנה להבטיח לנו את זה!
אבל רגע, אתם עצמכם הייתם אולי מוכנים לשלם שכר דירה מעט גבוה יותר, ובלבד שהמחיר יהיה מקובע, נכון? אלא מה, כאן הממשלה היא זו שמתערבת ומסבסדת באופן רשמי סוג של שכירות מסוג מסוים. מה רע בזה? מה שרע בזה הוא שכמו כל סבסוד ממשלתי, יש כאן אפליה לא מוצדקת כלפי מי שאינו נהנה ממנו; לדוגמה, אדם שאינו מעוניין בשכירת דירה ליותר משנה או שנתיים, לא יהנה מהקומבינה הזו, ובפועל ישלם מחירים גבוהים יותר ממה שהיה משלם אחרת.
למותר לציין שהשוכרים לטווח קצר הם דווקא אלה הזקוקים יותר לסיוע – שוכרים בתחילת דרכם, שאינם בטוחים היכן יגורו בעתיד, שאין להם עבודה קבועה לשנים הבאות וכן הלאה. את השוכרים האלה סתיו שפיר לא שאלה לדעתם, משום שכרגע הם לא מקבוצת הנפגעים; הם ה"שקופים" שייפגעו מהחוק בעתיד, על חשבון קבוצת המשכירים והשוכרים שייהנו ממימון ממשלתי (כלומר, מהכסף של כולנו) עבור דרך החיים המסוימת שלהם.
נמשיך:
רבים מאיתנו נתקלו בבעלי בתים שהפילו עלינו את כל התיקונים שהיה צריך לעשות בדירה. זה נגמר. החוק קובע לראשונה אילו תיקונים נמצאים באחריות בעל הבית ותוך כמה זמן עליהם להתבצע. כך שאם בעל הדירה מחליט לסנן אתכם ארבעה ימים בזמן שאתם שוחים במים מצינור שהתפוצץ, הוא מחויב על-פי חוק להחזיר לכם כסף ואף לשלם קנס.
השאלה מה באחריות בעל הבית ומה באחריות השוכר ותוך כמה זמן דברים צריכים להתבצע נקבעת בדרך כלל בחוזה עצמו. קביעת ברירת המחדל אינה משנה כל כך, ובלבד שניתן יהיה לתת לשני הצדדים לקבוע תנאים אחרים, ספציפיים. אחרת, אין כאן אלא העלאה מלאכותית של שכר הדירה, לרעת דיירים שמוכנים לקחת על עצמם תקלות נוספות.
הלאה:
החוק קובע לראשונה מה גובה הערבות שמותר לבעל הבית לקחת. יותר לא צריך להתחנן להורים שילוו לכם כסף כדי שיהיה משהו בעובר ושב.
שוב אותם כשלים: משכירים לא לוקחים סתם ככה ערבות גבוהה; הם עושים זאת משום שהסיכון מצד שוכרים שאינם משלמים את שכר הדירה קיים וממשי. הם גם עושים זאת באזורים בעלי ביקוש גבוה, משום שזה בעצם מרכיב במחיר, ודרך לסנן את הפונים הרבים. מה יקרה אם אי אפשר יהיה לדרוש ערבות בגובה המקובל באותם אזורים? מה שיקרה הוא שהסינון יתנקז לדרכים אחרות, לדוגמה העלאת שכר הדירה. מה הרווחנו? כלום. אבל מה חדש.
הפתרון: להקטין את ההיצע!
החוק מגדיר לראשונה מהי דירה ראויה למגורים. נגמרו הימים שבהם אפשר היה להזניח דירות, עד שהן התפוררו על הראש של השוכרים שלהן. כל בעל דירה יחויב לדאוג לתנאים פיזיים נאותים: לפתחי אוורור ותאורה, למערכת ניקוז, לחיבור תקין לחשמל, למטבח ולחדר שירותים ורחצה.
זה אולי החלק השערורייתי ביותר בחוק. הגדרה מהי דירה "ראויה למגורים" נשמעת אולי נפלא על הנייר, אבל אי אפשר לבטא במילים עד כמה היא מטופשת בראייה כוללת. יש בשוק המון דירות, מכל מיני סוגים. יש דירות פאר, יש דירות בסדר ככה, ויש דירות על הפנים. אבל גם המחיר משתנה בהתאם – על דירות פאר משלמים המון, על דירות בסדר משלמים בסדר, ועל דירות על הפנים משלמים מחיר מציאה. כל אחד ויכולותיו. מה יקרה אם תמנעו ממשכירים להשכיר דירות על הפנים? הביקוש יישאר אותו ביקוש, רק ההיצע יקטן. אותם אנשים מעוטי יכולת, שהיו יכולים להשיג דירה בזיל הזול, צריכים כעת להתמודד על דירות "ראויות למגורים" מול שוכרים רבים אחרים. או בקיצור, שוב דפקנו את החלשים ביותר (אלמנט חוזר ונשנה בהצעות חוק "חברתיות").
הצעת החוק להעלאת מחירי השכירות
הצעת החוק הזו, גם בגרסה המקוצצת והחסרה את הפיקוח על המחירים ההרסני (תודה לאל), פוגעת בראש ובראשונה, כמה מפתיע, בשוכרים עצמם. לא מאמינים לי? בררו באזור מגוריכם, האם בעקבות העלאת הצעת החוק עלה שכר הדירה או ירד. אתן לכם ספוילר: הוא עלה. משמעותית.
למה? כי המשכירים אינם טמבלים, והם רוצים לשריין את עצמם ליום שבו המדינה תנסה להקשות עליהם עוד יותר. מי נפגע? לא צריך לומר. והתודה והברכה לח"כ שפיר, אבירת משכירי הדירות. נכון שהיא לא התייעצה איתם כדי לשמוע את דעתם, אבל מתברר שבכל זאת היא תרמה להם, בעצם הצפת הצעת החוק.
זה כמובן לא מפתיע: כפי שחשף נועם שמבה ב'מידה', שפיר היא מתעלמת סדרתית מנתונים ומחקרים על השפעות הפיקוח על השכירות. כך, היא גנזה מחקר שהיא הזמינה ממרכז המחקר של הכנסת, שקבע במפורש שמדינות שהגבילו את שכר הדירה לא הצליחו לייצר שינוי משמעותי במחירים; וטעתה בהבנת מחקר אחר שהצביע על כך שדווקא הפחתת הרגולציה משפרת את שוק הדיור.
מה כן אפשר לעשות?
אז מה, תגידו לי, אתה רק תוקע מקלות בגלגלים. רק אומר מה אי אפשר, ולמה ההצעה הזו והזו גרועה, ולא נותן שום דרך לסיוע לשוכרים, שנאלצים להתמודד עם בעלי בתי לא סימפתיים, לשלם מחירים מאמירים, לעבור מבית לבית ובאופן כללי החיים שלהם לא דבש!
ובכן, הדבר הראשון שעל המחוקקים להפנים, הוא את החוק שהרופאים משננים: Primum non nocere; ראשית, אל תגרום נזק. לפני כל הצעה לתיקון, חשוב יותר לשים לב לא לגרום לנזק.
שנית, בהחלט אפשר לסייע. והדרך הזו היא לא בשימת פלסטרים על גבי פלסטרים, אלא בטיפול בבעיית השורש: הסיבה לכך שמחירי השכירות גבוהים, היא פשוט היצע הדירות הנמוך יחסית לביקוש. אי אפשר להתחמק מזה. ולמה ההיצע נמוך יחסית לביקוש? משום שהממשלה משיתה חסמים עצומים על בנייה בארץ. בפרט, משום מה נמצאים על הכוונת של משרד האוצר דווקא אנשים הקונים דירות להשקעה, או במילים אחרות המשכירים, או במילים אחרות השוכרים. כך הממשלה מקשה על חיי המשכירים והשוכרים ביד אחת, וביד השנייה מנסה להוציא אותם מהבוץ שהיא עצמה דחפה אותה אליו.
נכון, לתת ליזמים לבנות עוד ועוד דירות, לפשט הליכים רגולטוריים, להפסיק את שימת הרגליים על כל תוכנית מתאר בטענות של ירוקים או כחולים או אדומים, להפסיק לסנדל בנייה בשטחים ובמקומות אחרים, זה כנראה מצטלם פחות טוב. חוקים ל"שכירות הוגנת" או "מע"מ אפס" או "מחיר מטרה" או שאר עבודות בעיניים תורמים הרבה יותר טוב לפוליטיקאים מאשר פתרון הבעיות בשטח. אבל בינינו, האם באמת אכפת לפוליטיקאים מאיתנו יותר משאכפת להם מהכיסא שלהם?
לגבי הגדרת דירה הראויה למגורים –
אמנם בשלב ראשון זה יקטין את ההיצע, אבל מאידך משכירים בעלי נכס "על הפנים" שלא יוכלו להשכיר אותו מבחינה חוקית, לא ירצו שהוא ישאר ריק ולכן ידאגו לשיפוץ שלו (אם ניתן), מה שיגדיל את ההיצע של הדירות בדרגה הבינונית ויוריד את המחיר שלהן (אם כי מן הסתם עדיין לא לרמה של הדירות "על הפנים" הנוכחיות).
לגבי שאר הנקודות – אני מסכים.
כתבת בסוגריים "אם ניתן", ובעצם אמרת הכל. לא תמיד ניתן, לא תמיד יש לבעל הדירה כסף לשיפוץ, ובכל מקרה אולי השוכר יעדיף דירה לא משופצת שעולה לו פחות. נמאס קצת מהטיעונים האלה שמבוססים על איזשהן השערות של מה יקרה בפועל. אין לכם מושג
אתה לא מתייחס לכך שצריך גם לשמור את הדירה במצב "ראוי"
וזה אומר הוצאה קבועה שתתגלגל לשוכרים.
הנביאים הגיעו. יכול להיות גם שדירות שלא בסטנדרנט ימשיכו להיות בשוק, אבל כאן שוכר עם דרישות נמוכות יותר, יוכל לקבל דירות אלה בעבור מחיר נמוך יותר. אי אפשר לדעת לחלוטין מה יקרה, אבל הסדרה ברור שתשפר את המצב.
ניתוח מעולה של העניין
אני לא בטוח אם ההטבה על הגבלת שכר הדירה מותנית בשוכר אחד.
אני חושב שגם אם על פני שלוש השנים האלה יהיו שלושה שוכרים שונים, בעל הבית יוכל להגיש את המסמכים הנכונים ולקבל את ההטבה.
נשאלת השאלה החשובה – באיזה אחוז הוא רשאי להעלות את שכה"ד לאחר אותן שלוש שנים?
העולם האוטופי של גרשוני…
כן, בעולם האוטופי חוקי ההיצע והביקוש מאזנים זה את זה ויוצרים שיווי משקל סביר. אבל כאן הביקוש עולה עשרות מונים על ההיצע, והצד שמספק את ההיצע מנצל זאת בצורה חזירית.
אם היה מדובר בכל מוצר אחר – ניחא, אבל דיור, כמו מזון או בריאות, הוא דבר שאי אפשר להתקיים בלעדיו. אדם חייב שתהיה קורת גג לראשו.
המצב הנוכחי, שבו שוכרי דירות נאלצים לשלם סכומי עתק עבור דירת חדר עלובה הוא בלתי נסבל. גם בקרב אבירי השוק החופשי יש שם למצב כזה: קוראים לזה כשל שוק. למרבה הצער אותם קפיטליסטים אדוקים נמנעים מלהשתמש במושג הזה אלא אם כן שהם רוצים להציל עסקים פרטיים (כמו בנקים) בכסף של משלמי המיסים.
אצל גרשוני המצב הוא אידיאלי: הדירה יקרה מדי ?תעברו למגדל (???!!! מתי בפעם האחרונה חיפשת דירה להשכרה?) הבא. וגם שם יקר מדי ? אז תגורו אצל ההורים או בירוחם (אז מה אם אתם סטודנטים בת"א?) או על הירח. או תצטופפו בדירת חצי חדר עם שירותים וכיור מטבח במקלחת.
ה"פיתרון" של גרשוני הוא אותו פיתרון עתיק ועבש: הממשלה אשמה. תמיד הממשלה אשמה. בכל הבעיות שיש בעולם זו רק אשמת הממשלה. אם רק תפסיק להתערב החיים יהיו נפלאים.
לא משנה שיש פה משקיעים מחו"ל שרוכשים דירות ולא משכירים אותן(שכונות שלמות בירושלים עומדות חשוכות משך מרבית השנה). לא משנה שיש קבלנים שיושבים שנים על קרקע מבלי לבנות כדי להעלות את ערך הדירות.
לא משנה שיש פה מיסוי מטורף על דירות (טוב, זו כן אשמת הממשלה).
אם תשחרר קרקעות ותאפשר לבנות – הכל יהיה טוב. וגם אם נניח שזה נכון, אבל אפילו אם הממשלה תשחרר את כל הקרקעות, יקח שנים עד שהדירות יבנו. ובינתיים ? שתחנקו.
זה שאי אפשר לפתור את כל הצרות שבעולם בבת אחת, לא אומר שזה תירוץ לעשות דברים שיזיקו עוד יותר.
נכון, לשחרר חסמים לוקח זמן. צריך אורך רוח, פשוט כי אין שום ברירה אחרת. ניסיון לקפוץ מעל לפופיק זה מה שהפוליטיקאים עושים, בשביל לרצות את הבוחרים חסרי הסבלנות שלהם. התוצאות בפועל תמיד רעות. זו המציאות המרה.
למה לוקח שנים לבנות?
רמז: (הממשלה)
קבלן שקונה שטח מעוניין לבנות עליו ולמכור את הדירות כמה שיותר מהר.
הצרות מתחילות כשהוא עובר במשך שנים בביורוקרטיה כדי לקבל אישורי בנייה.
שוב- אם הממשלה תחליט שבונים מהר, תוך שנים ספורות המחירים ירדו לרמות הגיוניות .
אבל הממשלה לא ממש רוצה- גם כי אין פוליטיקאים קפיטליסטיים (היה פה פעם מאמר שהסביר למה) וגם כי זה יפגע קשות בבנקים שנתנו משכנתאות גדולות על דירות שהערך שלהן ירד.
דיור הוא מוצר שאי אפשר להתקיים בלעדיו – אכן, לשם כך יש דיור מוגן, אבל ביננו מי מכל באי המחאה באמת -נזקקים- לדיור? רובם צורכים אותו, כמו שהם צורכים אוכל, ולא נזקקים לאוכל.
דיור, מזון, בריאות – כשנזקקים להם, הממשלה נותנת את המינמום, אבל כשצורכים אותם התערבות הממשלה רק תזיק – כי היא לא יכולה לספק לך את הדירה/מזון/בריאות שאתה חושב שאתה צריך, היא מספקת את מה שהיא חושבת שאתה צריך (גם התקציב שלה מוגבל אחרי הכל, ויש עוד אנשים שנזקקים)- קורת גג, גם אם הדירה קטנה מאוד ויש לך שני ילדים . אוכל מינמלי להתקיים, גם אם אתה חושב שהילדים שלך צריכים לצרוך רק את האורז המובחר ביותר. סל התרופות הקיים, גם אם אתה חושב שהילד שלך חייב לקבל אומגה 3.
בקיצור, טענת ה"חייבים דיור" היא נחמדה, אבל מטעה, כי החוק לא בא להגן על החייבים דיור (בעניינם קיים חוק), וגורמת לאנשים לחשוב שאין להם כוח צרכני בעניין, על אף שיש להם.
בסופו של דבר, אם הבחירה שלי היא רמת חיים מעט טובה יותר, עליי לקחת בחשבון שהיכולת שלי למשל לחסוך לקניית דירה תרד ותפרס על זמן רב יותר – הדבר נעשה מתוך בחירה רציונלית שלי.
מסכימה מאוד כמעט עם הכל
הדרך היחידה להוריד את המחירים היא להעלות את ההיצע ולהוריד את ההגבלות על משקיעים. אז מה אם אנשים רוצים להשקיע? שישקיעו בהמוניהם והיצע הדירות להשכרה יעלה כך שלשוכרים יהיה מספיק כח להוריד את המחיר.
לגבי העלאת רמת הדירות, הצעה מבורכת לדעתי
יום מצוין
כל מילה זהב.
והבעיה העיקרית היא מנהל מקרקעי ישראל, ששומר את הקרקעות רוב לחזה משל היה מדובר במשחק קלפים. אין פה שוק קרקעות נורמלי, ועד שהמצב הזה לא ישתנה, הבעיה לא תיפתר
רואים שהכותב לא גר בשכירות. מצב השוק שהוא מתאר לא קשור למציאות, לגבי חלק מהפרטים אני נוטה להסכים, כל השאר היא כתיבה מגמתית ברורה.
חבל.
ובכן הכותב דווקא כן גר בשכירות.
תנו לי לנחש, הכותב של הכתבה הוא בעצמו משכיר דירה, לפחות אחת אם לא יותר.
טעות כמובן. כותב הכתבה גר בשכירות, ואין לו כסף גם לרכישת דירה בעצמו. בדיוק מהסיבה הזו הוא מודאג מהחוק המסוכן הזה.
גילוי נאות: רק מלראות את סתיו שפיר אני מקבלת חררה. ויצא לי לשמוע אותה גם מדברת סליחה מתלהמת והתרשמתי שאיקיו זה לא משהו שיש לה עודף ממנו. אז המסקנה שלי ?גרשוני צודק כוחות השוק וכו׳ ושפיר טועה כוחות הגנטיקה וכו׳
, הלל, אני ממש לא מבין אותך
הרי זה בדיוק תמצית של המוסר השמאלני, תמיד העוול מכוון כלפי מי שמצטייר כחלש. אין דבר כזה עוול ואי צדק כלפי מי שחזק.
וזה בדיוק התפיסה הפמינסטית- – צאצאית של השמאל: תמיד האשה מסכנה וחלשה ולכן תמיד היא הקרבן מול הגבר, ולעולם אין דבר כזה עוול כלפי הגבר. לכן לא מפריע לעליזה לביא וגלאון להתעלל, כפשוטו ממש, כלפי גברים גרושים או סתם לטעון על גברים שהם אנסו
, בלי להוכיח
יש דרכים קצת יותר מתוחכמות לשחרר דירות להשכרה ומגורים.
למשל, אכיפת החוק העירוני שאוסר ניהול עסק מבתי דירות. זה יוביל לשחרור מיידי של אלפי דירות באזור המרכז וככל נכס פיננסי יוביל להוזלה מיידית של מחירי הדיור.
גם הודעה על העלאת המיסוי על דירות שלישית ורביעית להשקעה לרמה שתהפוך את ההשקעה ללא משתלמת עשויה להצליח לשחרור דירות
.(אם כי עשויה להיות לה גם השפעה שלילית על מחירי הדירות).
ההנחה שהפתרון לכל משבר הוא פחות רגולציה היא משגה לדורות!!! בניה פראית, הריסת ערכי טבע, מכירה בזול של נכסים לאומיים לבעלי הון תקל על בעיית המחיר לטווח הקצר אבל תגדיל את הפערים לטווח הארוך ותגרום נזקים בלתי הפיכים. שוב, ישנם פתרונות טובים יותר – למשל, תוכניות ממשלתיות שיקנו עדיפות בהקצאת קרקעות ובאחוזי בניה לזכאים למיניהם תעשה יותר צדק מהפשרת קרקעות ליזמים עתירי הון
אבל כאלה ועוד לא מסתדרים עם האג'נדה של מידה – רק תנו לעשירים להגדיל את הפערים.
"לשחרר דירות"
? ממי
מהמשכירים עצמם? הרי יש מחסור בהיצע אל מול הביקוש הרב של השוכרים, סליחה, מתקשה להבין, איך זה יתרום לי שדירות "תשוחררנה"? אתה זוכר שאנחנו מדברים כאן על אנשים שצריכים -שכירות-, אין להם כסף לקנות דירה, הם לא צריכים בית "משוחרר", אלא בית שיש לו בעלים והוא מוכן להשכיר אותו. איך בתים ריקים שמחכים שמישהו אחר יקנה אותם עוזרים לאותו אדם ששוכר דירות? ע"י הקטנת ההיצע?
למה יש למשכיר המשכיר דירה אחת יתרון על משכיר המשכיר מספר דירות? (לדעתי יתכן שזה אף חסרון – משכיר המשכיר דירה אחת מטעמי מס כנראה יהייה לו טווח רחב יותר של תזוזת מחירים, מאשר מי שמשכיר מספר דירות, זה לא וודאי, ולא חישבתי מה הטווחים המשתלמים, אבל מעבר לנקודה בעניין תיאום מס, אני מתקשה לראות מה הטעם בלהעביר דירות ממשכיר אחד למשנהו, והטענה שלך נראת לי בעיקר מוזרה, ולא מתאימה בעניין שוכר דירות).
זה די פשוט: מחיר השכירות נגזר ממחיר (שווי) הדירה. זהו.
נסיון לנתק את הקשר הזה, יגרום לבעלי הנכס לעבור לאפיק השקעה משתלם יותר (למכור את הדירה, כלומר להקטין את ההיצע, כלומר להעלות את המחיר).
וגם: מי ינהל את מאגר הנתונים? מאיפה אלה יגיעו? מה ימנע מבעלי דירות לדווח על מחיר גבוה יותר, כדי שבאופן סיבובי, בפעם הבאה שהם משכירים, השוק יהיה גבוה יותר? מה ימנע מבעלי דירות להוון לתוך השכ"ד את הארנונה? ועד בית?
קיצר, עוד חקיקה של מחוקק שלא מסוגל לחשוב צעד אחד קדימה מעבר להון הפוליטי.
השוק הזה יחשוב ויגיב מהר יותר, בעיקר כי השוק מורכב מעשרות אלפי אנשים, בעוד המחוקק מורכב ממחוקקים ספורים ויועציהם. חכמים ככל שיהיו (והם לא, לפי חוסר היכולת לחשוב צעד קדימה), הם יפסידו, וכולם יפסידו, כולל אני, עוד אחד ששוכר דירה.
אבל כולם יזכרו לשפיר כמה הכוונות היו טובות 🙁
הגיע הזמן שנבחן אותם לפי התוצאות.
שמע זה פשוט דמגוגיה מנותקת ממה שקורה בשוק השכירות.
"מה אתם לא משווים מחירים לפני שאתם הולכים",
המחירים של הדירות שכבר מושכרות לא מפורסמים, אלא רק של אלה שנתונות להשכרה. כל טיעון שלך במאמר הדעה הוא לגמרי לגמרי לא מחובר לשטח. אין מנוס מלהבין שמאמר הדעה שלך מגויס לטובת ח"כ שלא אוהב את
סתיו שפיר, שאגב היא לא חוקקה אותו אלא פולקמן מכולנו.
כל הטיעונים הם מהסוג הליברלי שחושב שהשוק מסדר את עצמו, חבר תפנים שוק השכירות הוא לא שוק- הוא כשל השוק החמור ביותר, שההקלה הזאת של החוק לא הולכת להקל בהרבה אלא רק קצת, כי באמת צריך גם לבנות.
בכל מדינות העולם יש רנט קונטרול או רגולציה בצורה כזאת או אחרת, אם הייתה בקשר עם 2-3 שוכרים לפני שהחלטת להשתלח בחוק, כי המאמר ממומן לא קשה לפספס, הייתה מבין שהשוכרים נמצאים במצב עגום מאד. הפרקיטקה של חוסר הוגנות שקיימת בשוק הזה, מחלחלת לכל המישורים בחברה, חוסר אמון, תחמנות, רמאות, להרוויח ולהיות גרידי בצורה חזירית.
ועוד דבר שבכלל לא הועלה כאן, דירה היא לא נכס של אדם ברגע שהוא מחליט להשכיר אותה, היא כמו כל מוצר צריכה אחר. לא מכיר שוק שאין בו הסדרה חוקית רגלטורית, ממסעדנות ועד לקנית עגבניה בסופר. במסעדה- יש ביקורת חריפה של משרד הבריאות, הציבור כל כך סומך על המדינה שהוא אפילו לא בודק דבר כשהוא מתיישב במסעדה,זוהי דוגמה אחת מיני רבות.
מבאס שהעיתונות מתגייסת בגלל מחנות פוליטיים, ובעד ממון וכסף שעיתונאים מהסוג שלך מקבלים על מנת לכתוב מאמר.
מסכים לגמרי
לכותב הכתבה: איפה התגובה המתוחכמת לדברים האלה?
ראשית, גם אני השוויתי מחירים כשחיפשתי דירה להשכרה. כל מי שאני מכיר עושה את זה. זה שיש דירות שכרגע מושכרות, זה לא אומר שאין הרבה דירות שמחפשים בהן שוכרים, והן כמובן אלה שרלוונטיות (כמה שמשלמים עכשיו דיירים בדירה שכבר הושכרה בעבר רלוונטי רק לעבר, לא להווה).
"בכל מדינות העולם יש רנט קונטרול או רגולציה בצורה כזאת או אחרת" – ראשית, זה פשוט לא נכון. בהמון מדינות בעולם אין שום רנט קונטרול. ובארה"ב יש שוני בין אזור לאזור. שנית, זה כשל בולט, להיסמך על מה שקורה במדינות בעולם כאילו הוא בהכרח טוב. לא, הוא לא. למעשה זה גורם לנזקים בכל מקום שהוא מיושם. פיקוח על שכירות הוא פשוט דבר גרוע, ואין זה משנה עד כמה הוא קוסם לפוליטיקאים מסביב לעולם. השאלה של דרך ההתקבלות של החלטות פוליטיות קשורה בעניינים של נראות, של פופוליזם ועוד. פעם אחר פעם רואים שפוליטיקאים – בכל העולם – טועים בגדול ועושים צעדים בעלי נזק של ממש. אם זה בחוק הסופרים ואם זה במיחזור ואם זה בחוקים חברתיים כאלה ואחרים. זה שמשהו מצטלם טוב, לא אומר שהוא באמת טוב.
למעשה, כפי שעמד על כך תומס סואל, פיקוח על מחירים דווקא מעודד את החלקים בחברה שנוטים לתחמנות ולאי הוגנות. הסיבה לכך היא שהדרך להימלט מהפיקוח עוברת בדרך כלל בתחמנות; כמו הטמנת פשפשים אצל דיירים לצורך פינויים והפיכת הדירה לדירת יוקרה, ועוד. בשוק לא מפוקח, התחמנות פועלת לרעתך, משום שההוגנות היא המושכת את הקונים; בשוק מפוקח, אתה בעיקר צריך להתמודד מול פקידים, ופקידים צריך לתחמן. כך החוק מעודד תחמנות ורמאות, ובעלי דירות ישרים, שבוחלים בתרגילים האלה, רואים שהם מפסידים כסף על הדירות המפוקחות ומוכרים אותן לאלה שדווקא כן יכולים לעשות כסף – כלומר לרמאים ולתחמנים. כך חוקים ל"שכירות הוגנת" בעצם מעודדים אנשים לא הגונים.
אני בכלל לא מבין את הטענה שלך; בכל מקום בשוק החופשי צריכה להיות רגולציה? באמת? האם אתה חי ברוסיה הסובייטית? אם אני קונה בגד, צריך רגולציה על הבגד? אם אני הולך לרשת שיווק, אני צריך רגולציה על מה שאני קונה? אתה לא מבין איזה נזק גורמת הרגולציה בכל מקום שהיא נמצאת?
וכמובן, חוסר היכולת שלך לזהות טיעונים אמיתיים, והאשמה כאילו "נקניתי" על ידי ח"כ כלשהו (חה!) כמו גם העובדה שאתה מסרב לחשוב שאני בעצמי שוכר ומכיר את שוק השכירות מצד השוכרים, מעוררות מחשבות עגומות.
שלום הלל,
קראתי את הכתבה שלך והסכמתי עם דברים רבים בה, מצד שני, אני לא רואה איך הטענה על שוק שמאזן את עצמו תקפה במקומות נוספים, למשל שוק העבודה. האם גם במקרה אתה חושב שלא צריך להיות הגבלות כלשהם? שכר מינימום, נסיעות, חופשות, ימי מחלה? אם נשליך את אותה טענה גם על שוק זה – צריך לבטל את כל ההגבלות ופשוט לפתח מקומות עבודה רבים, ואז מקום שלא יציע תנאים טובים אף אחד פשוט לא ירצה לעבוד אצלו והוא יהיה חייב לשפר את התנאים. בנוסף, הטענה שלא תמיד בעל הדירה הוא החזק והרשע נכונה גם כאן, כי גם בשוק העבודה ישנם בעלי עסקים קטנים שנאבקים בשביל לשורד וחייבים לתת את הכשר לעובדים שלהם גם בחודשים שהם עצמם סופגים הפסדים ולא יכול בכלל למשוך משכורת מהעסק. לכן, זה נראה כאילו כל מה שטענת לגבי שוק השכירות נכון גם בשוק העבודה.
בפועל, אפשר לראות די בבירור בשוק העבודה שזה לא עובד. בזמנים קדומים שלא היו תנאי עבודה, העובדים עבדו בשכר נמוך ובתנאים משפילים, וכך קורה גם היום במדינות לא מפותחות שאין בהם הגנה על העובד, אני לא רואה שם איך השוק מאזן את עצמו, אז ברור שלא צריך להגביל יותר מדי כמו שעושים בכל מיני ארגוני עובדים שלא נותנים לפטר אף עובד וגורמים למקומות העבודה להעסיק עובדי קבלן כדי שלא יתקעו עם עובדים להם הם לא זקוקים, מצד שני כן צריך שיהיו איזשהם הגבלות על העובדים עצמם. לכן, אני כן חושבת שגם בעניין השכירות – להגדיר דירה שראויה למגורים היא כן איזו הגבלה מינימלית שצריך לתת למשכיר , כי כמו שאנחנו לא רוצים לראות פה אנשים עובדים בחמישה שקלים לשעה, גם אם הם עצמם מסכימים לכך (מן הסתם בחוסר ברירה) כך גם לא רוצים לראות אנשים שגרים בבית בלי חלון, שירותים כו'. אשמח לשמוע מה תגובתך על הדברים
"אם נשליך את אותה טענה גם על שוק זה – צריך לבטל את כל ההגבלות ופשוט לפתח מקומות עבודה רבים, ואז מקום שלא יציע תנאים טובים אף אחד פשוט לא ירצה לעבוד אצלו והוא יהיה חייב לשפר את התנאים."
– בהחלט נכון. ועוד יותר מזה: אנשים שלא ירצו את התנאים המיוחדים האלה, ויעדיפו כסף מזומן, או תנאים אחרים, יוכלו לקבל אותם. כך לא ייכפו על אנשים העדפות שהם לא רוצים בהן.
"בזמנים קדומים שלא היו תנאי עבודה, העובדים עבדו בשכר נמוך ובתנאים משפילים, וכך קורה גם היום במדינות לא מפותחות שאין בהם הגנה על העובד, אני לא רואה שם איך השוק מאזן את עצמו, אז ברור שלא צריך להגביל יותר מדי כמו שעושים בכל מיני ארגוני עובדים שלא נותנים לפטר אף עובד וגורמים למקומות העבודה להעסיק עובדי קבלן כדי שלא יתקעו עם עובדים להם הם לא זקוקים, מצד שני כן צריך שיהיו איזשהם הגבלות על העובדים עצמם."
הסקת המסקנות שלך מאוד נפוצה, אבל שגויה. ההבדל בין ימינו לימי קדם או למדינות עולם שלישי אינה בחוקי העבודה כי אם במציאות הכלכלית עצמה, שאיפשרה תנאי עבודה טובים יותר. תחשבי לעצמך מה יקרה אם בסין פתאום יחקקו חוקי שכר מינימום גבוה, תנאים סוציאליים וכן הלאה. מה שיקרה הוא שסדנאות היזע ייסגרו כמובן. התוצאה של זה תהיה שכל אותם עובדים, שעד עכשיו עבדו תמורת 4$ לשעה, יחזרו הביתה וינסו להתפרנס שוב כאיכרים. התוצאה של זה תהיה כמובן הרבה יותר אנשים אומללים, כמו שקורה במדינות עוד יותר נידחות, כאלה שאפילו סדנאות יזע לא פותחים בהן.
בקיצור, סדנאות היזע – של המאה ה-19 באירופה ושל המאה ה-21 במזרח הרחוק – הן פשוט שלב בדרך למציאות כלכלית טובה יותר. זה לא קשור בכלל לחוקי העבודה; אדרבה, חוקי העבודה מקשים על העובדים החלשים. כך למשל חוק שכר המינימום דוחק את העובדים החלשים ביותר, אלה שלא שווה לשלם להם שכר מינימום, החוצה משוק העבודה.
לזה התכוונתי כשאמרתי שכמו רוב החוקים הסוציאליסטיים, גם חוק השכירות ההוגנת בעצם פועל נגד החלשים ביותר.
כשוכר מעל ל-10 שנים נתקלתי פעמים רבות במקרים בהם
בעל הבית מתנער מחובתו לביצוע תיקונים. קביעת סף לדירה ראויה וקביעת כללים לביצוע תיקונים זה דבר בסיסי ולא התערבות ממשלתית בשוק חופשי
"זה דבר בסיסי"?!
זה שאתה כותב מילים בתגובה עוד לא הופך את התוכן שלהן להגיוני.
על חוזים שמעת? למה המדינה ראויה יותר מהצדדים עצמם לקבוע מהו "ראוי למגורים" בעיניהם? תלמד להתמקח על תנאי החוזה במקום לבכות כמו ילדה קטנה לסתיו שפיר שתגן עליך.
הפרו אתך חוזה? דאג למנגנון קיזוז חכם בחוזה ("איחור בתיקון ליקוי מהותי מצד המשכיר יקנה לשוכר זכות לקזז את עלות התיקון משכר הדירה" וכו').
על זה אומרים חז"ל "ממה נפשך": אם חובתו לבצע תיקונים מעוגנת כבר עכשיו בחוזה, כלומר על דעת כך נחתם החוזה (ובדרך כלל בחוזה כתוב על מי החובה לבצע תיקונים), יוצא שכבר עכשיו זה מעוגן בחוק, וניתן לגשת לבית משפט בעניין זה. אם הדבר אינו יוצא אל הפועל גם כעת, למה שהוא יצא אל הפועל כאשר יש *עוד* חוק? אם זו חובה, הרי זו חובה.
אם לעומת זאת מדובר על תיקונים שאין זה מחובתו כיום, לפי החוזה, כי אז העלאת הסף של התיקונים הנדרשים מבחינת בעל הבית תהווה מבחינתו הכבדה ולכן תגרור העלאה של מחיר השכירות (כפי שכבר קורה בפועל, לקראת החוק).
כן אן הנכס יעמוד ריק הם ישלמו. כמו שאני משלם ביטוח על הרכב הובלות שלי כשהוא יושב בחניה. אני לא מבין את הנקודה. המחירים גבוהים בגלל בתחושת חוסר דירות יצרה מצב שאתה יכול לבקש הרבה. וזו הזכות והרטוח הכי גדול של בעלי דירות. מה מגיע להםמעבר לזה?
הרי כל ההבדל ביני לבינם הוא הון ראשוני, שבעזרתו הם מרחיבים את הפער. אז שיסתמו.
טיעונים יפים , אבל אותי איבדת בחלק לגבי כוחם של השוכרים. פשוט כי במציאות זה לא תקף.
מר גרשוני. יש לי דוגמא מהמצב ברוסיה כיום שהוא הפוך לחלוטין לרוסיה הסובייטית והוא קצת כמו שאתה מתאר את תמונה העתיד הרצויה לך – כיום השוק ברוסיה הוא כזה שאין בו שום פיקוח – והמצב הוא כזה שהמחירים מאוד גבוהים. לא רק לדיור, אלא להכל. אין רגולציה בכלל והדבר משאיר הרבה מאוד אנשים מאוד עניים שחיים בבתים ישנים ולא שמופצים כי אין שום חוק שדורש את זה. והשכר הריאלי מאוד קטן. אם זאת יש הרבה מאוד בנייה לאנשים עשירים. שהם אחוז לא גדול במיוחד אבל הוא קיים.
אני לא מצליח להבין. איך זה שלא יהיו חוקים שמגינים על עניים עוזר לחלשים בסופו של דבר?
ברוסיה גם אין שלטון חוק ואין עוד הרבה דברים שיאפשרו שוק נורמלי. עוד מעט תביא לי ראיה את זימבבואה.
מסכים מאוד אם גרשוני , מכיר את העולם גם כמשכיר וגם שוכר.
גרשוני לא נמאס לך להתל באנשים עם סיסמאות השוק החופשי? ולמה אתה כל כך שונא את המדינה ומנגנוניה? הייתי בטוח שאנשי ימין הם נורא ציונים. האם ציונות לא כוללת בתוכה את הרעיון של *מדינה* לעם היהודי? המילטון פרידמניזם שמנהל את העולם כבר 40 שנה לא הוכיח את עצמו. יאללה, בוא נתקדם
גרשוני תעשה לי ילד!
ביחסי הכוחות בין המשכירים לשוכרים תמיד צריך לעמוד לטובת השוכרים שכן זכות המשקיעים להגנה על ההשקעה שלהם מתגמדת מול זכות השוכרים לקורת גג.
הראשונים יכולים פשוט לצאת משוק השכירות בשעה שהשניים לא ממש יכולים לוותר על קורת גג.
בהתייחסות להגדרת דירה, אני לא בטוח אם היית מדבר ככה אם היית רואה את הרמה של החורים שמשכירים למגורים. וההיצע באמת כ"כ נמוך שלעיתים אנשים נאלצים לשכור את החורים האלו.
במצב הנוכחי של השוק המצב צריך להיות גרוע יותר לפני שישתפר. ואם הומלוסים שיאכלסו כל ספסל זה מה שיגרום לממשלת ישראל להתעורר זה כנראה עדיף.
אני שוכר דירות כבר כ-12 שנים, לפני ואחרי נישואיי.
כלל, שוק הדירות להשכרה משוכלל למדי: מחירי השכירות מפורסמים בלוחות, מצב הדירות ניתן לבירור בסיור בן 5 דקות בהן ובמבט במפה. כשאתה רווק או זוג ללא ילדים, הכל בסדר-המשכיר רוצה להעלות שכר דירה? מזמינים הובלה (במחיר של כחודש שכירות) ועוברים.
הבעיה היחידה היא של המעמד הגדל וההולך של משפחות-כבר-לא-כל-כך-צעירות שלא יכולות להרשות לעצמן דירה בשוק הנוכחי. אז מתחילים להרגיש את המגבלות של הצורך להישאר באזור רישום, כדי שהילדים לא יצטרכו להחליף בית ספר ולהתרחק מהחברים.
היתי רוצה לראות מנגנון הגנה מפני העלאה פראית של שכר הדירה. גם את זה, אפשר לעשות בחוזה (הייתי מסכים לשלם מעט יותר תמורת התחייבות שב-5 השנים הבאות שכר הדירה יעלה רק לפי המדד, למשל).
ברחובות, כבר הקימו מחירון שכירות הוגנת כפיילוט שרץ כבר כמה חודשים, ובקרוב יגיע לכל הערים
הוא עושה סדר.. בא לעזור לשני הצדדים מבלי לפגוע באף אחד מהם
?מכירים
http://www.fairent.org
טור מגמתי ולא מבריק. קודם כל, סתו שפיר רצתה להנהיג פיקוח על המחיר. העניין המטומטם של סובסידיה היה של איילת שקד אם אני לא טועה, והיה פשרה כואבת עם הימין. פיקוח על מחירי שכר דירה הוא אכן בעיה, אבל הוא הכרחי ביחוד במצב של ניפוח מחירי הדיור בזכות היכולת להפקיע.מחירים באזורי ביקוש. צריך לזכור גם שביקוש לדירות זה לא ביקוש על סמך טעמים בלבד. אני עברתי למרכז כדי למצוא עבודה אחרי התואר למרות שאני שונא את גוש דן. חוץ מזה יש פיקוח על מחירי שכירות במדינות שאנחנו למדנו מהם מה זה ליברליזם אז אפשר להרגיע עם השימוש המוגזם והעיוור באידיאולוגיה הזו, במדינה שמי ישמע כמה ערכי הליברליזם עומדים ביסודה. לגבי הטענה המטופשת שההיצע יקטן – הנכסים ישופצו כי, כפי שאמר הכותב וסתר את עצמו, הם חייבים לעשות כן כדי לא לשאת בעלויות ההחזקה בעצמם. אם הם לא מסוגלים להחזיק נכס במצב ראוי הם ימכרו אותו לאדם שיש ביכולתו לעשות זאת ושלום על ישראל. לא ישארו פה דירות רפאים כתוצאה מכך. האם החוק פוגע בחלשים ביותר? ובכן, אולי דרוש גם דיור ציבורי. אבל את זה רק מפרקים. אף חוק לא יהיה מושלם, זה לא סיבה לחיות באנרכיה. השוק החופשי הוא פיתרון מתאים רק במצבים (הנדירים) בהם אין כשל שוק. בכל מצב אחר יש להתערב.ש .
מציע לכותב לנסות ולפתוח חנות או דוכן לממכר מזון ולהגיד למשרד הבריאות שיש טוסטים שמוקפקדת בהכנתם כללי שמירת ההיגיינה מינימלים ויש טוסטים שמיועדים למעוטי יכולת שיהנו מטוסט + מחלות מעיים.
זה לא אמיתי – הטענה פה אומרת גם דירות שלא ראויות בעצם ראויות למיעוטי יכולת.
החוק קובע מה זה ראוי מה זה לא ראוי ומדובר על מצבים שיכולים גם לסכן חלילה חיי אדם.
שיואיל בעל דירה לתקן הארקה, חוט חשמל חי וחשוף, שידאג למים זורמים ומערכת ביוב שמבטיחה
את בריאות הדיירים.
לא דאגת? אל תשכיר מזבלה לאנשים.