יש אלימות ויש אלימות: מדוע הסיקור התקשורתי מוטה?

בעיתונות הספורט מקפידים בכבודם של אוהדי הפועל תל אביב, אך לא מהססים להשתלח באוהדי בית"ר ירושלים • הסיקור הסלקטיבי סביב אירוע זה מצביע על בעיה רחבה יותר בתקשורת הישראלית

כל מי שחי בישראל יותר משבוע מזהה במהרה כיצד מתפקדת התקשורת הישראלית: כמו הבריון המפחיד בשכונה. יעיד על כך, לדוגמה, סיפורו של סרן ר'. כמו כל בריון, גם התקשורת הישראלית נוהגת להיטפל לקרבן החלש ולעשות בו שמות. ההבדל בין הבריון השכונתי לתקשורת הישראלית הוא שאת זו האחרונה מנחה אג'נדה פוליטית, ולכן היא תיטפל תמיד לסקטור מסוים.

התפרעויות ביציעי הכדורגל

לאחרונה שיחקה בית"ר ירושלים בבלגיה נגד קבוצת שרלרואה המקומית במסגרת מוקדמות הליגה האירופאית. במהלך המשחק השליכו כמה מאוהדי בית"ר, המשתייכים כנראה לארגון האוהדים הקיצוני "לה פמילייה", אבוקות ורימוני עשן לעבר המגרש. ארגון זה ידוע גם בהתבטאויות גזעניות כנגד ערבים ובסירוב העיקש לצירוף שחקן ערבי לשורות הקבוצה.

נבהיר זאת בצורה חד-משמעית: בתור אוהד כדורגל מושבע, ולא משנה מי הקבוצה האהודה עלי, ודאי שאיני מעודד התנהגות כזו. איש לא מעוניין להרגיש מאוים, ודאי לא במשחק כדורגל שאמור להיות בילוי מהנה. אך במקרה הנוכחי, הפער בין מה שקרה בפועל לדרך בה תואר האירוע הוא עצום.

זריקת חפצים של אוהדים למגרש איננו דבר חריג בכדורגל האירופאי, כך ראינו בשנת 2008 את אוהדי אולימפיאקוס היוונית מיידים אבנים וכסאות ליציע אוהדי אנורתוזיס הקפריסאית. בשנת 2007 אוהדי קבוצת הפאר האנגלית מנצ'סטר יונייטד התפרעו וזרקו חזיזים למגרש במשחק מול ליל הצרפתית, ובתגובה רוססו בגז מדמיע על-ידי המשטרה הצרפתית. בשנת 2010 אוהדי הקבוצה הרוסית ספרטק מוסקבה השליכו אבוקות וזיקוקים על המגרש במהלך משחק בליגת האלופות מול קבוצת ז'ילינה הסלובקית.

בטורקיה וביוון המצב חמור אף יותר. משחקי הדרבי מאובטחים בידי עשרות אלפי שוטרים המתקשים להשתלט על המתפרעים. לעיתים המהומות נמשכות גם מחוץ ליציע ואף מסתיימים באובדן חיי אדם.

גינויים חסרי פרופורציה

על רקע זה, די ברור מדוע באירופה פחות התרגשו מהאבוקות שזרקו אוהדי בית"ר למגרש. משטרת בלגיה תיארה את הדברים בלקוניות: "כמה ישראלים בחנו אותנו לפני המשחק, אבל המצב נרגע במהרה. המצב תחת שליטה. ראינו כמה פרובוקציות כולל מאוהדי שרלרואה שהתקרבו ליציעי אוהדי בית"ר, הם ניסו להתקרב חזרה, אבל לא נזקקנו להפעיל כוח כדי להרגיע את המצב. אנחנו בתהליכי זיהוי המתפרעים". בנוסף, קבוצה קיצונית מהקהל המקומי הצדיע במועל יד. אחד ממפקדי כוח השיטור הבחין באירוע והמידע הועבר למשקיף של אופ"א.

בתקשורת בישראל הדברים נראו אחרת. מי שקרא את תיאור האירועים, בתוספת המלצות של עיתונאים יודעי כל, היה סבור כי האוהדים המתפרעים ביצעו לכל הפחות פוגרום באוהדי שרלרואה. די בכמה ציטוטים נבחרים כדי להדגים זאת: "כחצי שעה לפני פתיחת המשחק חלק מאוהדי בית"ר החל להתפרע ביציע, כמה אוהדים סימנו תנועות שחיטה לעבר אוהדים בלגים, הניפו דגלי 'כך'". כותרת אחרת אמרה "לבנות את בית"ר י-ם מחדש", וכך גם ביטויים חריפים נוספים: "אם החוליגנים הם חלון הראווה של הכדורגל שלנו, העתיד שחור"; "יום שחור (ללא צהוב)"; "הגיע הזמן לסגור את בית"ר ירושלים ולכבות את המנורה".

מרחיק לכת במיוחד היה התיאור הציורי שאמר כי "רק אנשי השב"כ יודעים באמת האם רוצחי הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר היו קשורים ללה פמילייה בצורה כלשהי, כפי שנבדק בזמנו לדברי בכיר בשב"כ. מה שידוע לי באופן ודאי הוא כי במהלך 'צוק איתן' פעילים בלה פמילייה התחברו לדמות מפוקפקת אחרת, 'הצל' יואב אליאסי".

הפוליטיקאים לא פספסו הזדמנות לעלות על הרכבת, רוה"מ חרד לתדמית המדינה "לא ניתן להם להכתים שם של אוהדי קבוצה שלמה, ולפגוע בתדמיתה של המדינה"; ח"כ זוהר בהלול, שיודע דבר או שניים על ספורט, אמר "בשרלרואה יצא המרצע מהשק, כשהוציאו את דגל כהנא חי. זו תנועה פשיסטית ושונאת אדם שהוצאה מהחוק. 'לה פמילייה' היא שלוחה של כהנא חי וצריך להוציא אותה מהחוק". ח"כ טיבי קרא להוריד את בית"ר ליגה, והגדיל לעשות הוא ח"כ יואל רוזבוזוב שטען במלוא הרצינות כי "לה פמילייה הוא ארגון טרור שיש להוציאו מחוץ לחוק".

על ימין, שמאל וספורט

למען הסר ספק, אין תקדים באירופה לקבוצות אוהדים שהושוו לארגוני טרור או הוצאו מחוץ לחוק.

מדוע זכו דווקא אוהדי בית"ר ליחס הזה? התשובה לכך היא השיוך הפוליטי של הקבוצה. בית"ר ירושלים, נוסדה בשנת 1936 על-ידי דוד הורן. שחקניה היו חברי תנועת בית"ר וחלק ניכר משחקני בית"ר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י.

גם כיום מזוהה בית"ר ירושלים כבעלת אוריינטציה ימנית (נשיא המדינה כיום רובי ריבלין היה יו"ר הקבוצה בשנות השמונים). לכן, כאשר חלק קטן מאוהדיה מתפרע או קורא קריאות גזעניות, התקשורת באקט פבלובי קוראת להעניש בחומרה את אוהדיה ולסגור את בית"ר. הרי ידוע שכל תומכי הימין הם גזענים חשוכים שמעודדים אלימות.

כדי לחדד את הרדיפה הפוליטית באה לעזרתנו קבוצה אחרת, הפועל ת"א. הפועל מזוהה, ניחשתם נכון, עם השמאל הישראלי ורבים מבכירי התקשורת בישראל, נמנים עם אוהדי המועדון. מובן שאוהדי הפועל הם אנשי שמאל נאורים ומתורבתים אשר מעולם לא נהגו באלימות, הסתה, או כל אירוע מכוער אחר, ולכן מעולם לא היה צורך לקרוא לסגירת הקבוצה.

אולי חוץ מכמה אירועים קטנים ואזוטריים בהם שרו האוהדים: "נשלח את מכבי לאושוויץ"; ו"שימו את מכבי בתאים, תמלאו אותם בגז". כך גם נשמע מפיהם שיר הקנטה נגד מכבי חיפה, הכולל את אזכור מותה של ניצב אהובה תומר; שיר שהוקדש לאיתן טייב שחקן הפועל בית שאן: "הלוואי תמות מאיידס/ שתדרוס אותך רכבת/ תאנוס אותך ארנבת/ תקבל סרטן בראש"; ועוד פנינים.

שיא של טוב טעם הפגינו אוהדי הפועל כלפי שוער מכבי תל אביב. בעוד בנו היה פצוע קשה טרחו האדומים להכין בובת תינוק עם הכיתוב "יבגני אובארוב" שהושלכה לעבר השוער.

גם מעשים אלימים לא חסרים. בשנת 2004 זרקו אוהדי הפועל פצצת תאורה שפגעה דווקא בחברם, אדהם שביטה, ופצעה אותו עד כדי סכנת חיים. טענת ההגנה המגוחכת הייתה שהפצצה כוונה לפגוע באוהדי מכבי.

בשנת 2012, לאחר הפסד בדרבי העירוני, הושלכו חפצים מיציע הפועל. השלכת מוטות מנעה מהשופט כניסה לחדרי ההלבשה.

באותה שנה מחו האוהדים האדומים נגד בעלי הקבוצה דאז אלי טביב (כיום בעלי בית"ר ירושלים, איש שראוי לטור מיוחד על פועלו), אלף אוהדים צעדו לביתו בזמן שבני משפחתו שהו שם, בהמשך נערכו גם הפגנות מול רשת החנויות של אשתו. השיא היה השלכת רימוני עשן והלם לביתם. אוהדי הפועל הכחישו קשר למעשה.

כך גם בבשנת 2014, אוהד מפורסם של הפועל המכונה פואד, פרץ מהיציע למגרש ותקף את ערן זהבי, כוכב מכבי ת"א ששיחק בעבר בהפועל ת"א.

אם חשבתם שהסיבה שאיש לא ביקר את הפועל ת"א, היא כי בניגוד לאירועי שרלרואה אוהדי הפועל התפרעו בארץ, נספר לכם שבשנת 2007 בהופעה בבוסניה במסגרת גביע אופ"א ערכו האוהדים האדומים מפגן השלכת אבוקות למגרש ולעבר יציעי "שירוקי" הקבוצה המקומית.

בישראל כמו בישראל, אלימות היא דבר מכוער אשר ראוי ליד קשה ולכל גינוי, בתנאי שאתה ימני. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את החבר'ה מבית אל ומעמונה.