אובמה מעורר את השד האנטישמי למען עסקת הגרעין

אסטרטגיית הדה-לגיטימציה שרקח אובמה הופכת את כל מתנגדי עסקת הגרעין למחרחרי מלחמה, דורסת דיון ענייני ומזינה טענות אנטישמיות ישנות.

אסטרטגיית הדה-לגיטימציה שרקח אובמה הופכת את כל מתנגדי עסקת הגרעין למחרחרי מלחמה, דורסת כל ניסיון לעורר דיון ענייני ומזינה טענות אנטישמיות ישנות • אליוט אברמס, בכיר לשעבר בממשל בוש ומומחה לביטחון לאומי, בכתב אשמה חריף שפורסם במגזין 'הוויקלי סטנדרט'

#ביביאשם; אובמה מפגין כבוד בשיחת טלפון עם נתניהו, 2009. צילום: פיט סוזה, הבית הלבן
#ביביאשם; אובמה מפגין כבוד בשיחת טלפון עם נתניהו, 2009. צילום: פיט סוזה, הבית הלבן

מאנגלית: אריק גרינשטיין

השבוע חתם ברק אובמה את המורשת שלו כנשיא הכי מעורר מדון בהיסטוריה המודרנית. הוא יותיר מאחוריו גם יחסים בין-גזעיים מידרדרים וגם שורה של טיעונים סביב הסכם הגרעין, שיזינו לבטח את האנטישמיות.

ברור כשמש שתחת ממשלו חלה הידרדרות ביחסים הבין גזעיים בארצות-הברית, והכירו בכך אפילו מספר פרסומים בעיתון הליברלי 'הניו-יורק טיימס'. כך למשל, ביולי האחרון פורסם סקר של עיתון ה'טיימס'/CBS Poll, שחשף כיצד "כמעט שישה מתוך עשרה אמריקנים, כולל רוב הן בקרב הלבנים והן בקרב השחורים, חושבים שהיחסים הבין-גזעיים גרועים באופן כללי, וכמעט ארבעה מתוך כל עשרה חושבים שהסיטואציה רק מחמירה. בהשוואה לכך, שני שליש מהאמריקנים שהשתתפו בסקר מיד לאחר שאובמה נבחר לתפקיד הנשיא אמרו שהם מאמינים כי היחסים הבין-גזעיים טובים באופן כללי". הציבור האמריקני אכן מקשר בין ההידרדרות לנשיא עצמו: "כמעט חצי מהנשאלים אמרו שלנשיאות של אובמה לא הייתה השפעה כלל על קירוב בין הגזעים, בזמן שכשליש אמרו שהיא רק הפרידה ביניהם יותר".

חשבו על כך: שליש מהעם האמריקני, יותר ממאה מיליון איש, מטילים את האחריות על הידרדרות היחסים הבין-גזעיים בארצות-הברית על הנשיא. מה הסיבה לכך? תשובה הגיונית אחת היא לומר שהיחסים הקרובים של מר אובמה עם אנשים שעשו קריירה מגירוי מדון וריב בין שחורים ללבנים, כמו הכומר הבפטיסטי האפרו-אמריקני אל שרפטון, משחקים תפקיד בכך. תרמה לכך גם העובדה שאובמה חוזר ומתערב בכוח בסיטואציות גזעיות נפיצות, אפילו לפני שהעובדות נודעו במלואן – כמו במקרה המפורסם של הפרופסור השחור מאוניברסיטת הרווארד, 'סקיפ' גייטס, שנעצר בשנת 2009.

דמוניזציה של המתנגדים

אולם עתה מר אובמה מוסיף עוד נדבך למורשת שלו, שמעמיקה את המחלוקות בקרב האמריקנים. הממשל נאבק כדי להגן על עסקת הגרעין עם איראן, שעל-פי הסקרים האחרונים מתנגדים לה כשליש מהעם האמריקני – אותו מספר שתומך בה. (אגב, נראה כי הפופולריות של העסקה במגמת ירידה: ככל שאנשים לומדים עליה יותר, כך הם יותר סקפטיים לגביה).

הטיעונים של הממשל בדבר יתרונותיה של העסקה נכשלים, מה שהוביל את הנשיא אובמה לטעון שההתנגדות באה מאנשים שנמצאים בכיסם של תורמים גדולים, או כאלו שמעמידים את ביטחונה של ישראל בראש. המנהג הזה החל למעשה עוד בחודש ינואר השנה, כאשר הנשיא נפגש עם כל הסנטורים הדמוקרטים ודן עמם במשא-ומתן עם איראן. על-פי דיווח של ה'ניו-יורק טיימס', "הנשיא אמר שהוא מבין את הלחץ מצד תורמים ואחרים שעימו הסנטורים נאלצים להתמודד, אך הוא מפציר במחוקקים לראות את התמונה הגדולה במקום לפעול על-פי רווחים פוליטיים קצרי-טווח".

די באמירתו של הנשיא על "רווחים פוליטיים קצרי-טווח" כדי לקבוע שמדובר בהצהרה שערורייתית, כיוון שבכך הוא למעשה אומר שהביקורת על עסקת הגרעין אינה נובעת מהתנגדות עקרונית, אלא רק מעירוב פוליטיקה בביטחון הלאומי האמריקני. זהו טיעון קלאסי של אובמה: אין ויכוח אמיתי כאן, רק העקרונות שלי מול מניעים פוליטיים מלוכלכים מצד המתנגדים.

אבל זה לא כל מה שהוא אמר, וההתייחסות ל"תורמים ואחרים" כוונה באופן ישיר להתנגדות מצד השדולה היהודית-אמריקנית איפא"ק והקהילה היהודית. כדי שאף אחד לא יתבלבל, הנשיא ותומכיו הקרובים הבהירו זאת היטב ככל שהוויכוח התחמם.

הרעיון הבסיסי הוא פשוט: התנגדות לעסקת הגרעין של הנשיא משמעותה שאתה מחרחר מלחמה עם איראן, סוכן ישראלי, ברשימת מקבלי הכספים מתורמים יהודים ונוטש את האינטרסים הטובים ביותר של ארצות-הברית. כך לדוגמה דן פייפר, יועץ פוליטי בכיר לאובמה עד לאחרונה, צייץ כי הסנטור הדמוקרטי הבכיר צ'אק שומר – שהכריז בשבוע שעבר על התנגדותו לעסקת הגרעין – אינו מתאים להיות מנהיג הדמוקרטים בסנאט מכיוון שהוא "מעוניין במלחמה עם איראן".

הסנטור הדמוקרטי צ'אק שומר, בימים טובים יותר בהם עדיין לא הוקע כאויב העם. צילום: maisa_nyc CC BY-NC 2.0 VIA FLICKR
הסנטור הדמוקרטי צ'אק שומר, בימים טובים יותר בהם עדיין לא הוקע כאויב העם. צילום: maisa_nyc CC BY-NC 2.0 VIA FLICKR

האשם את היהודי

אובמה קבע את הטון בעצמו, בנאום שנשא במהלך השבוע האחרון באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון:

מעכשיו ועד ההצבעה בקונגרס בספטמבר אתם עומדים לשמוע הרבה טיעונים נגד העסקה, המגובים בפרסום בעלויות של עשרות מיליוני דולרים. ואם הרטוריקה בפרסומים הללו ובפרשנויות הנלוות אליהם נשמעות לכם מוכרות, הן אמורות [להיות מוכרות], מכיוון שרבים מאותם אנשים שטענו בעד המלחמה בעיראק הם אותם אלו שטוענים כעת נגד עסקת הגרעין עם איראן.

באשר לביקורת שארצות-הברית הייתה צריכה לנהל משא-ומתן ארוך יותר, קשוח יותר ולהשיג עסקה טובה יותר, אמר הנשיא: "אלו שמעלים את הטיעון הזה, או שהם מגלים בורות בכל הנוגע לחברה האיראנית, או שהם פשוט חסרי כנות מול העם האמריקני". שוב: אלו לא חילוקי דעות עקרוניים, אלא שהצד השני בוויכוח הוא בור וחסר יושרה. ואם אלו האחרונים ינצחו, "דחיית העסקה על-ידי הקונגרס תותיר… אפשרות אחת – מלחמה נוספת במזרח-התיכון".

בנקודה זו אובמה הגיע לתמצית הטיעון שלו: "האם מישהו באמת מפקפק בכך שאותם קולות שעולים כעת נגד העסקה הזו יהיו אלו שידרשו מכל נשיא שלא יהיה להפציץ את מתקני הגרעין?".

מי אלו אותם אנשים ש"ידרשו" מלחמה? ה"קולות שעולים כעת נגד העסקה" הם אותם תורמים גדולים שהוזכרו בחודש ינואר. ושדולת איפא"ק, ו'הוועדה היהודית-אמריקנית', ו'הקונגרס היהודי-אמריקני'. וחברי קונגרס יהודים-דמוקרטים כמו צ'אק שומר, אליוט אנגל וטד דויטש. אתם מבינים, לא רק שהמלחמה תהיה בלתי נמנעת: האנשים הללו הם אלו שידרשו מלחמה, ויעמדו מאחורי מה שהנשיא כינה "תופי המלחמה".

מדוע שהגורמים הללו שמתנגדים לעסקה יעשו זאת? בשל "הקרבה שלהם לחברתנו ובעלת בריתנו ישראל". אך עלינו להתנגד לטיעונים שלהם: "כנשיא ארצות-הברית תהיה זו הפרה של חובתי החוקתית לפעול נגד שיקול הדעת הטוב ביותר שלי, רק מכיוון שהוא גורם לחיכוך זמני עם חברה ובת ברית יקרה". מדברים אלו משתמע, כמעט באופן מפורש, שהמתנגדים לעסקת הגרעין מעוניינים שנשיא ארצות-הברית לא יפעל למען המדינה שלו, אלא למען ישראל. זהו אינו אלא הד של ההאשמה הישנה בדבר "הנאמנות הכפולה", שהוטחה ביהודי ארצות-הברית מאז שישראל נוסדה.

הנשיא אובמה אינו בור (האשמה שאותה הוא הפנה כלפי מתנגדיו) והוא לבטח יודע שהוא מזין כאן קו של אנטישמיות ארוכת שנים, שמאשים את היהודים האמריקנים בגרירת ארצות-הברית למלחמות. כמובן, זה חוזר כל הדרך למלחמת-העולם השנייה וההאשמות שהופנו כלפי פרנקלין רוזוולט, שמבקריו האנטישמיים כינו אותו "רוזנפלד"; כיום המרשתת מלאה בהאשמות מן הסוג הזה. דוגמה מן העבר הקרוב יותר היא זו של הפוליטיקאי ואיש התקשורת הרפובליקני פט ביוקנן, והערתו ביחס למלחמת המפרץ הראשונה: "יש רק שתי קבוצות המכות בתופי המלחמה במזרח-התיכון – משרד הביטחון הישראלי ו"עוני האמן" שלו בארצות-הברית". ביוקנן קרא לגבעת הקפיטול: "שטח ישראלי כבוש".

אובמה יורד נמוך

האשמות דומות נשמעו סביב מלחמת המפרץ השניה, בשנת 2003: יהודים, ובעיקר יהודים "ניאו-שמרנים", גררו את אמריקה למלחמה ההיא. במסה הידועה לשמצה שלהם – "הלובי הישראלי ומדיניות החוץ האמריקנית" – כתבו סטפן וולט וג'ון מירשהיימר כי ניטשה מחלוקת סביב השאלה מה לעשות עם סדאם חוסיין: "היה משתנה נוסף במשוואה, והמלחמה הייתה נמנעת כמעט בוודאות בהיעדרו. המשתנה הזה היה הלובי הישראלי…". ההשקפה הזו נפוצה גם ברחבי המרשתת, והיא מהווה מרכיב עיקרי עבור אתרים וארגונים אנטישמיים.

עתה ברק אובמה מצטרף למקהלה – או שמא עלינו לומר, ל"עוני האמן" שלו. נאומו באוניברסיטה האמריקנית לא היה אלא הוקעה רהוטה של אלו שאינם מסכימים איתו כמחרחרי מלחמה בעלי נאמנות כפולה, אשר "ידרשו" מלחמה עם איראן. הנאום הזה מחלק את האמריקנים לא בהתאם לדעות עקרוניות, ואפילו לא לפי השתייכות מפלגתית – אלא בעיקר לפי דת. הוא מגלה חוסר כבוד כלפי מבקריו ומנמיך את רמת החשיבות של הוויכוח ביחס לאיראן.

אבל זהו לא המאפיין הכי גרוע שלו. פעם נוספת, מר אובמה מתגלה כמעורר מדון – נשיא שמוכן להשתמש בטיעונים שיעזרו לו, או שלא, לנצח בוויכוח הלוהט של הקיץ הזה, אך יותירו בוודאות סימן מכוער על הפוליטיקה האמריקנית.

______

עו"ד אליוט אברמס הוא מומחה לביטחון לאומי ולמזרח-התיכון, אנליסט ועורך. הוא כיהן בעבר כיועץ בכיר בממשל רייגן ובוש הבן. 

המאמר המקורי פורסם במגזין ה'וויקלי סטנדרט'. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. הוא מנהל קמפיין מאוד מלוכלך, שבתכליתו, אם אתה מתנגד לאובמה, אז אתה או גזען או הומופוב או יהודי. האירועים האלימים בין משטרה לשחורים, היו מנופחים ולדעתי על ידי גורמי ממשל עצמו, על מנת ליצור אווירה של מלחמה מול מתמגדי אובמה.
    מחקה לנו תקופה של מלחמות שאולי אחרי עשור יקראו לה מלחמת עולם שלישית!!!

  2. אובמה התיר את דמנו בעולם, אפשר לראות איך בימיו האנטישמיות הרימה ראש והחרמות על ישראל מתגברות ומתרבות, וכאשר לאירן יהיה נשק גרעיני לא תהיה דרך חזרה