אריה אבנרי מדבר: השחיתות הגיעה גם אל מערכת המשפט

אריה אבנרי, האיש שהקדיש את חייו למאבק בשחיתות, יורה לכל הכיוונים: העיתונות בקריסה, השחיתות מגיעה אל מערכת המשפט, ועל המשטרה אין מה לדבר. ראיון

אלה זמנים קשים לעולם העיתונות. עיתונים נסגרים, נבלעים בתוך 'אימפריות תקשורת' חסרות-פנים וזהות, עיתונאים מפוטרים או נרדפים, רדידות בידורית מאופרת ומתוקשטת פושה בכל, ותכנים של אמת נמצאים בנסיגה מתמדת. האם העיתונות היא עדיין 'כלב השמירה של הדמוקרטיה'? אם להיות נאמן לדימוי הזואולוגי-פוליטי הזה, הרי שעדיין נשמעות נביחות קולניות פה ושם, פה ושם איזו נשיכה הגונה עם שיניים חותכות של ממש. אבל התמונה הכללית, קשה יהיה להכחיש, עגומה למדי.

נפגשתי עם אבנרי עם צאת ספרו עב-הכרס אומץ לב (טפר, 743 עמ', 2015), במשרדי עמותת אומ"ץ (התנועה ללוחמה בשחיתות שלטונית) בחדרו הקטן ברחוב לבונטין, דרום תל-אביב הישנה, היכן שדחפורי ענק מהפכים כבישים ומדרכות בעבור רכבת קלה בעתיד רחוק.

אבנרי, או-טו-טו בן 80, ראה, חקר, וכתב כמעט על הכל. אין זו גוזמא או קלישאה עיתונאית. מאחורי אבנרי למעלה מחצי מאה של מאבק חסר פשרות ולאות, וגם אם הוא שנוי במחלוקת – ותמיד היה כזה – אי אפשר להתעלם מרשימת הישגיו המרשימה ומעוררת הכבוד. הוא עיתונאי-חוקר מהזן הישן (והנכחד), איש של עבודת-רגליים ושטח, אדם נטול יראה וליאות, מכור לעבודתו ולשליחותו.

הוא מזכיר, פה ושם, שבקרוב הוא עתיד לפרוש – "להעביר את המפתחות" כדבריו  – אבל נראה לי שהוא עצמו אינו מאמין בכך. אבנרי הוא מהזן שאינו מתלוצץ עם רופאיו. הוא מתיש אותם… (גם כשאושפז לניתוח-לב המשיך לעבוד ממיטת חוליו. האיש תופעת טבע).

בוא נדבר מעט על מצב העיתונות החוקרת היום, לעומת זו של פעם.

אין בכלל מה להשוות. ראשית, האמצעים השתנו כמעט לחלוטין, מהבחינה הטכנולוגית בעיקר. וזה השפיע יותר לרעה לדעתי. כשיש לך מנועי חיפוש, גוגל למשל, צוות תחקירנים ומערכת משומנת – אתה זז פחות ופחות. אני מזהה עצלנות ומוטיבציה ירודה כמעט בכל מקום. ברור שזה קשור גם להיעדר גיבוי, לפוליטיקות של כסת"ח, "שמור לי ואשמור לך" ולשחיתויות בתוך ממלכת העיתונות עצמה. יש כאן גם בעיות רציניות ביותר של אתיקה, עם תופעות כמו משה נוסבאום או אבירם זינו, לאחרונה (בפרשת אפרים ברכה).

אז מה, אין יותר עיתונאים אמיצים ומסתערים?

לצערי זה זן הולך ונעלם. רואים אותם יותר כגיבורי סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע מאשר בשטח. אני לא אומר שאין, אבל הם הולכים ומתמעטים. וגם אלה שהיו פעם מופת ומשל – אילנה דיין, מוטי גילת, אברמוביץ' או ברנע – התעייפו או הסתאבו. ראוי לציין במובן זה שלושה, שמגלמים בעיניי את התקווה והסיכוי – גידי וייץ מ'הארץ', יואב יצחק עם האתר החשוב שלו, ורביב דרוקר בערוץ 10. גם איילה חסון, בערוץ הראשון, עוד מסוגלת לתת איזה פייט, אבל אני מזהה אצלה גם הטיות וחשבונאות.

אז העיתונות בישראל נמצאת לא רק במשבר אלא גם בסכנה?

בפירוש. קודם כל יש לנו את תופעת החינמונים. אמנם זה נכון שהם העניקו איזה נפח, חמצן כלכלי, אבל בעיקר זה פעל להרדדה והשחתה. מספיק שאתה מתבונן בתופעה כמו 'ישראל היום' ואתה מבין מאיפה זה בא ולאן זה הולך. המו"לים, או 'טייקוני התקשורת' כמו שקוראים להם לפעמים, מעוניינים בהאדרת שמם או מפעלות של מקורבים – ההתערבות בתכנים ובמדיניות היא לא תאמן לפרקים – ועל רקע זה לצפות לזקיפות קומה ומאבק מצד העיתונאים זה כבר כמעט נאיבי. פני העיתונות, התקשורת, הם כמובן כפני הדור. משקפים מדינה בסיאוב מתמיד, בהתפשטות ובריחה מערכים ומוסר.

זן נכחד; אבנרי
זן נכחד; אבנרי

ישראל של 2015 היא מדינה מושחתת?

כן. וזה הולך ונעשה גרוע יותר משנה לשנה. במדד השחיתות העולמי אנו נמצאים אי שם בין המקום ה-60 ל-65 . מקום טוב באמצע מה-שנקרא. המועקה הולכת וגוברת; אני לא יודע איך זה אצל עמיתי אבל לי זה באמת מסדר לילות ללא שינה. אין לך היום כמעט שום משרד ממשלתי, רשות עירונית, שלא לדבר על 'פרויקטים לאומיים', שאינם נגועים בשחיתות. זה לא רק חולני ומזעזע. זה הרסני!

תוכל לשים את האצבע על שיא של שחיתות?

בקלי-קלות. אהוד אולמרט. ואולמרט כמשל. מדובר באדם ובתופעה שאולי אין להם אח ורע בעולם המערבי, החופשי כביכול. כן היה לנו את ג'וליו אנדריאוטי באיטליה, אבל האיש היה לא רק מאפיונר אלא סוכן של הסי.איי.איי. אולמרט הוא אדם נטול כל עכבה או איזשהו רסן מוסרי. אני לא יודע אם נולד כזה, כנראה שלא; אבל עם השנים הוא הפך לאלוף השחיתויות בהא-הידיעה והאיש שבמשך עשרות שנים הצליח לחמוק כמעט מכל דבר. בלתי נתפס ממש.

איך באמת אתה מסביר את העובדה שכל כך הרבה זמן… ומול כל כך הרבה אנשים?

כבר אמרתי פעם שאולמרט הצליח לסתור את הציטוט המפורסם של לינקולן, 'אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן… אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן'. ובכלל, לינקולן אמר מה שאמר לפני יותר מ-150 שנה. מדובר באדם חכם ומבריק בצורה בלתי רגילה, איש שהביא לידי אמנות את הנוכלות ותרגילי החמיקה מהחוק. הוא עושה זאת גם בעזרת קסמו האישי השופע, היכולת להתל בכולם, להקסים, להוליך שולל. כל היסטוריון יוכל להצביע על מקבילות. מלכודת הכריזמה.

גם אתה 'נפלת בפח'?

צר לי לאכזב אותך, אבל אני זיהיתי את הסכנה די מוקדם. עלי הוא לא עבד גם לא לרגע. ולא שהוא לא ניסה. אפילו כשעוד היה 'קטן' ונהנה מאיזו הילה מזויפת, מתוחכמת, של 'לוחם בפשע'… איזו בדיחה עצובה. תשאל את יוסי שריד על השותפות-כביכול שהיתה לו עם אולמרט, כשהשניים היו חכ"ים צעירים ולוחמניים. אולמרט ידע לזהות באופן מושלם את כל מוקדי הכוח, הצמתים, עולם הלינקים של החברה הישראלית המתפתחת. הוא הפך למתווך הגדול, לתמנון ששלח זרועות ארוכות לכל עבר. הוא שיטה באנשים הגונים יחסית דוגמת דן מרגלית או יצחק לבני. שלא לדבר על חסידים שוטים כמו אמנון דנקנר או לפיד, האב ובנו. כשאני חושב על משפחתו, הוריו המייסדים, רעייתו, ילדיו, אני מתחלחל ממש.

אבל עכשיו, כך מסתמן, המשחק נגמר.

אני לגמרי לא בטוח. לא ממליץ לטפח פה תקוות. נכון שברגע המפגש הגורלי עם שופט אמיץ ומיוחד כמו דוד רוזן הכלים נשברו. גם הטעות הפטאלית שעשה עם הטיפול באשת-סודו שולה זקן. אגב, היה ל'אומ"ץ' יד במאמץ לשכנע אותה לספר הכל… אבל אולמרט בטח עובד כעת, ביצירתיות אדירה, על דרכי מילוט חדשות. כן, לפוליטיקה כבר לא ישוב, אפשר להוסיף – ברוך השם. מעונשו בכל מקרה, הוא בהחלט עוד עלול לחמוק.

השופט רוזן גזר עליו שש שנות מאסר וגם תיק טלנסקי התהפך, ויש עוד את ראשון-טורס והשיבוש. האם טבעת המאסר לא נסגרה עליו?

לדעתי לא. אמנם שמעתי שבשב"ס כבר בונים לו אגף מיוחד – הרי כראש ממשלה לשעבר יצטרך להיות מלווה וכלוא עם מאבטחיו – אבל לא אתפלא אם נראה כיצד הסרטן שלו שב לככב, וידוע לי על מגעים מתקדמים של פרקליטיו עם המדינה בדרך לאיזו עסקת-טיעון. אם זה יקרה זה לא רק בלתי-נסלח אלא אולי סוף שלטון החוק והצדק בישראל.

חיקה את אולמרט; פישר. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
חיקה את אולמרט; פישר. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

רונאל פישר: הכתובת היתה על הקיר

זה אולי הרגע המתאים ביותר לעשות הקשר לפרש/ות רונאל פישר.

חד וחלק. בכלל, אני מוצא המון דמיון בין השניים. פישר נראה לי כמו מוטציה או וריאציה אולמרטית. בטח היה מודל ומקור השראה בשבילו. גם במקרה זה התרעתי, לא רק אני, והזהרתי כבר מתחילת הדרך: הכתובת והסימנים הרי תמיד רשומים על איזה קיר, איפשהו, אבל כולם רצו להיות חברים של רונאל פישר, ליהנות ממנו. אפילו אנשים כמו מיקי רוזנטל, שעכשיו בוחר לרדת למחתרת בנדון, או היועץ המשפטי ויינשטיין שמתפתל כמו הודיני על יאכטה.

מה באמת קרה לרונאל פישר?

השאלה היא לא מה קרה לפישר אלא מה קרה – לֿנֿו. למעשה, זה הסיפור הישןֿ נושן של עגל הזהב, של להצליח-בכל-מחיר. כנראה שבאמת אין חדש תחת השמש. וכן, ראיתי אותך בסרט של נס-לי ברדה, ב'עובדה', מחפש אולי איזו סניגוריה על התפוח הרקוב…; המקרה של פישר חמור במיוחד, אולי מהחמורים שהיו, שכן האיש הצליח לחדור לקודשֿהקודשים של מערכת החוק ולהתחיל להחליא אותה … זה הפחד הגדול מכולם.

אתה מתכוון כמובן לעורכת-הדין רות דוד… להשחתת המערכת החוקרת והשופטת.

בדיוק. יום אחד עוד יעשו על זה סרטים. אני ממש מצטער להכאיב למר בלום (בעלה של פרקליטת המחוז לשעבר) אבל השיטה של פישר, לא רק במקרה הזה, הייתה לזהות את האשה האפרורית משהו, הצמאה להרפתקאה, רומנטיקה אולי, וגם לכוח וכסף. ולהתלבש עליה. זה אגב בדיוק מה שעשו סוכנים מיוחדים של הק.ג.ב. בשגרירויות ובמוקדים אחרים. גירסה מהופכת של 'חפש-את-האשה'.

והרי כמעט כולם במערכת, כולל שופטים, גוננו עליה וסרבו להאמין. עד לאחרונה.

כן, מוכר עד לעייפה ומיאוס. הם הרי תמיד כלֿכך מצטיינים בלרדוף את כל מה שמחוץ למערכת, וכשזה מגיע לבשר מבשרם הם פתאום מקבלים שיתוק ובלבלת. הם צריכים להתבייש. הרי גם במקרה של אולמרט הייתה 'אתרוגיה' שלמה מסביבו, אם להשתמש בביטוי הידוע של אמנון אברמוביץ' בהקשר של אריק שרון וההתנתקות. כשאולמרט הצליח לתדהמת הכל לצאת זכאי בפרשת טלנסקי (בסיבוב הראשון) היה הרי אביר צדק וטהרנות כאמנון דנקנר שהציע למשה לדור, פרקליט המדינה שנאבק בחירוף נפש ממש, לקחת אקדח ולהתאבד כמו איזה קצין פרוסי. למזלו של דנקנר הוא כבר בעולם שכולו טוב, ולא נאלץ לגלות את האמת על אלילו הדגול.

הנגע מתפשט אל מערכת המשפט

מה באשר לכחולי המדים, המשטרה?

כן, מה בקשר אליהם? יש עוד איזה אזרח שמאמין שיש משטרה אמיתית בישראל? במה היה עסוק הפיקוד הבכיר, על שלל נציביו, בשנים האחרונות, אנחנו כבר הרי יודעים. זה בסדר, שינגנו לעצמם, כל יום, הקלטות של יוחנן דנינו על יופיה ומוצלחותה של המשטרה. לו לפחות היו להם הצלחות מרשימות במיגור הפשע או אכיפת החוק. תראה מה קרה במצעד הגאווה בירושלים, הסיפור עם הרוצח הזה, שליסל. זה לא רק מחדל בלתי נתפס אלא פשיטת-רגל כללית. כן, ברור, יש גם שוטרים הגונים וחוקרים טובים. מיעוט מזהיר.

והשוחה האחרונה? השופטים?

אני חושש שאני מעמיק את הדיכאון שלך או של הקוראים. גם לשם הגיע הנגע. אולי זו רק התחלת החולי, גרורות ראשונות, אבל אני חושש שזה יתפשט אם לא ידעו לחתוך כבר עכשיו. יש כמה מקרים, הבולט בהם הוא השופט הבכיר לשעבר דן כהן, שבכוונה הוטל עליהם איפול. וצריך לזכור שכבר ראינו לא רק רצח של ראש ממשלה בישראל אלא גם רצח של שופט בכיר, עדי אזר ז"ל.

מה הוא עשה על היאכטה? וינשטיין. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
מה הוא עשה על היאכטה? וינשטיין. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

ולעיתונאים זה מגיע? אריה אבנרי צריך לחשוש לחייו?

אריה אבנרי מספיק מטומטם לא לחשוש ולפעול, במין פאטאליזם כזה, עד ש….

ברור שהיו תמיד התנכלויות לעיתונאים וכל מיני ניסיונות הפחדה וסתימת-פיות. גם אני עברתי את זה. אני יכול לגלות לך, בהגבלות שהוטלו עלי, ויש תיעוד לכך, שלפני שנים שוגר מחסל אמריקני לסכל אותי. בזכות הקלטה סודית של האף.בי.איי וליכודניק אחד שנבהל עלו על זה.  וברור, זה היה קשור לפרשת שחיתות ענקית שחקרתי, שעלתה לי ביוקר רב. אבל עזוב, אין לי עניין לפתוח את הסיפור הזה.

למה? זה הרי עניין דרמטי וחשוב.

יתכן. אני אסתפק בלתת רמז עבה שזה היה קשור לניסיון של קבוצת בעלי הון להשתלט על חופי ישראל. הצלחתי קצת, אני חושב, לקלקל להם.

היה קשה להוציא לאור ספר כמו אומץ לב, מעין אנציקלופדיה של השחיתות בישראל?

קשה ביותר. אף שהיו לי בעבר לא מעט רבי-מכר והספר גדוש ממש בחומרי-נפץ – כמעט כל מי שפניתי אליו נרתע. מה זה אומר? בטח משהו. אבל טוב לזכור שתמיד יימצאו גם אנשים כמו קותי טפר, מו"ל נפלא ואיש אמיץ, שלא יירתעו. הכנסות הספר הן אגב קודש לפעילות אומ"ץ.

ואיך הספר התקבל בקהל ובביקורת?

הוא "מטפטף". הרי מדובר בכרך עבה מאד (כמעט 800 עמודים) ועם חומרים שרחוקים מאוד מהרומן הרומנטי, חומר הקריאה החביב על קוני הספרים בישראל. וכמה מוזר, גם לא נראה שמישהו בתקשורת, בבראנז'ה החביבה שלנו, רוצה לכתוב עליו או להתייחס. להגיד שאני מופתע? לא. אבל אני כן מאוכזב וזה בהחלט מכאיב. לפעמים.

שאלת-פרידה: עצות לעיתונאי החוקר הצעיר?

שיעשה בדיקות ראייה תקופתיות. שיזהר מקטרקטים סביבתיים ומכל מיני 'דורשי טובתו'. נדמה לי שכדאי להזכיר בהקשר הזה, ובכלל, את המשפט הנפלא של רבי נחמן מברסלב – כן, יש לי רקע דתי – 'כל העולם כולו גשר צר מאוד. והעיקר, העיקר זה לא לפחד, לא לפחד כלל'. כן, זה העיקר. ושיידע גם לצחוק על עצמו, זה אף פעם לא מזיק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

27 תגובות למאמר

  1. אבנרי באמת ראוי אפילו שהאיש עצמו לא נקי מפניות וחשבונות,מגיע לו כבוד ויקר על שירותו לדמוקרטיה וכבוד גם לקרישק על הראיון המרשים והמרתק.

  2. איזה מזל שנשארו עוד כמה דינוזאורים כאלה. העיתונות,כמו המשפט והחוק,על הפנים.

  3. אבנרי -אריה לא אורי – שנוי במחלוקת ובכל זאת יש הרבה אמת במה שאומר כאן.

  4. מכירה הרבה מהחומרים והנפשות הפועלות. עם כל הכבוד – ויש -לאבנרי,גם קרישק, איפה חשיפה של שחיתות ומושחתים בעיתונות ובטלביזיה?? למה אף פעם לא חושפים אתה זה?!!!!

  5. אבנרי הוא בעל אף מיוחד במינו והאינטואציות שלו הרבה פעמים עמדו במבחן. הראיון המרתק הזה צריך להיות תלוי בכל תחנת משטרה בישראל,עם גל הירש או בלעדיו.

  6. אם זה מה שאבנרי חושב על מוטי גילת אז למה הוא מאשר לו השנה את אות המופת של אומ"ץ
    אולי בגלל שהוא עובד אצל אדלסון?
    מאד מעניין?

  7. חפשו מה מניע את אומ"ץ ובמיוחד את רן כוחן – האיש של מפלגת העבודה בתוככי אומ"ץ. רק תעשו עליו גוגל קטן ותבינו מה מניע את הארגון הזה.

  8. גם גסותו ונפיחותו של אבנרי לא ישנו את הישגיו ועובדת היותו לוחם אמיתי למען הצדק,או מה שנשאר ממנו. כל הטלות כאן הן פרובוקציות של סוכני-נגד או ממורמרים ותיקים. אחלה ראיון.הדופי והחשד

    1. העבודה הכי קשה של אבנרי היא קריאת כל התגובות על כתבות היחצ"נות שעושים לו וכתיבת תגובות נגד מי שמטילים ספק בטוהר כוונותיו – כמובן, בשמות בדויים של חסידיו כביכול.

  9. עיתונאים הם אנשים שפועלים בשביל אידאלים, משכורת, או בשביל פרסום וכבוד. גם פוליטיקאים פועלים בשביל אידאלים, משכורת וכבוד. יש כמה הבדלים – הפוליטיקאים מקבלים החלטות, עושים שינוי, ונושאים באחריות. העיתונאים מפשפשים בציציות של מי שרק אפשר בשביל לחשוף איזה סוד אפל, ללא עשיה, ללא אחריות, ללא שינוי. למה בתמונה העולה מהעיתון הפוליטיקאים תמיד מלוכלכים וטמאים, ומבקריהם תמיד זכים וטהורים?

    התועלת בתקשורת היא שיש קבוצה שיש לה אינטרס לחשוף את האמת על השלטון. תנו לכלבי השמירה מזון ומים, לא לישון איתכם במיטה.

  10. איש יקר, חכם וחשוב…….. חשוב לעמו, חשוב למדינתו וחשוב לציבור התמים.
    תהיה חזק ובריא.

  11. רק תחשבו,במיוחד כל המלעיזים, איך העיתונות העברית והדמוקרטיה היו נראים בלי אנשים כמו אריה אבנרי
    ראיון קליעה-בול!….

  12. זכות לחמלה, רק לאפריקאים? ביהמ"ש העליון עושה הפרדה (אפרטהייד בלעז) בין יהודים לאפריקאים…
    עם פרסום פס"ד ביהמ"ש העליון בעניינם של מהגרי העבודה בדרום תל אביב, כן, בדיוק אלה שהפכו את חייהם של התושבים כאן לגהינום, אמרה נשיאת העליון, מלאת החמלה והרחמים, גב' מרים נאור, כי "כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל".
    ומה באשר לתושבי דרום תל אביב, כבודה? אותם אזרחים שומרי חוק, אלה השפוטים פעמיים. האחת משום שנלכדו בטריטוריה הגיהינומית, שיצרו המהגרים, והשניה משום שכבר הפכו לשפוטים של הבג"צ. האם הם לא ראויים לחמלה בכלל, ובמיוחד לזו של כבודה? האם יש שתי חמלות? האחת שמורה בלעדית לפורצי גבולות מאפריקה והשניה ל"סתם" יהודים? האחת פרי רוחה החומלת של כב' הנשיאה, והשניה לאדנות רוחו של הבג"צ?
    רק לכבודכם – התשובה

  13. השחיתות בישראל רחוקה מלהיחשף כך שמקום שישים בעולם זה רק בזכות מושחתים שמסווים את מה שבאמת קורה, מאידך לא פלא השחיתות כל כך גדולה ומושרשת שהיום מפחיד לדבר, אתה רוצה לחשוף משהו או חושף, מייד אתה מקבל איומים על חייך וחיי משפחתך, הריקבון והשחיתות יחסלו את מדינת ישראל בעתיד
    לצערנו השחיתות מתחילה מלמעלה וחילחלה אל כל מקום.

  14. גם אם אבנרי לא היה עושה כלום,לעולם יישמר לו הכבוד על מאבקו

    כל הכבוד למידהעל הראיוןהחשוב הזה.,שיצר תקדיםבעניין הספר הגביר.

  15. אין לכם ו של מושג עד כמה המערכת המשפטית מושחתת ורקובה ו"מכורה מראש" לעו"ד "מקושרים" ושאר מרעין בישין
    הריקבון והשחיתות נמצאים בכמות מבהילה דווקא ב"תיקים הפשוטים והקטנים" להם אין סיכוי לקבל תהודה-וממילא אין "השופטים" חוששים בהם לביקורת
    כנראה אין כיום במדינת ישראל שום שופט\ת שיש להם בכלל יכולת הכרעה, שלא לדבר על אומץ [שאינו בריונות שיפוטית] ורוחב ידע ודעת מספיקים ומינימליים
    פסקי הדין עקמומיים ערמומיים ונפתלים, וכתוצאה מכך אינם ברי ביצוע כלל
    שימוש ב"הוצאות משפט" להם זכאים הזוכים בדין כ"שוט" בריוני-שיפוטי המכוון כנגדם רק כי הם צודקים
    קבלת שווא ושקר ומרמה גלויים כ"בסיס" לדיון וללא העמדת מעידי זקר תחת אזהרה לדין פלילי
    חוסר יכולת להבין על סמך פסקי הדין האזרחיים מי זכאי ומי חייב
    טרחנות וארכנות בפסה"ד
    שימוש מוגזם ב"הזיות מוסריותסובייקטיביות" חלף הסתמכות על החוק הברור והמפורש
    בקיצור : סדום ועמורה כולה "משפט" וחבר מביא חבר מביא עוזר נותן כסת"ח מלקק לעו"ד בכירים שונאי אזרחים וחולמי תהילה "תקדימית" שאין לה שום צורך אמיתי מלבד האדרת עצמם

  16. לדעתי לאבנרי אריה מגיע פרס ישראל. לאבנרי אורי – בעיטה ב…..
    אחלה ראיון.

  17. לא צריך להסחף,אבנרי תחקירן סביר,כתיבתו תמיד שטוחה וסנסציוניונית,תרם פה ושם,אבל לא הייתי,כמו המראיין,מעלה אותו קומות.
    כן,טוב שהוא 'קיים' ומאחל לאומץ פעילות פורה גם בלעדיו.

  18. תגידו קוטרים,כמה ראיונות נועזים ורציניים כאלה קראתם בעיתונות הישראלית האמיצה לאחרונה אריה אבנרי גדול מסך מבקריו וכמה טוב שהאתר הזה לא שכח זאת. ?!

  19. קראתי ומאד התרשמתי. אולי יום אחד נזכה לכך שבאמת לא יהיה צריך אריה אבנרים כדי לנסות לנקות אורוות ומושחתים. ראיון סופר-אינטלגנטי וחשוב.

  20. ראיון מבריק וחשוב,צריך להכנס לכל בית ספר לעיתונאות או מימשל!

  21. בדיחה מהלכת בשם אריה אבנרי..
    באמת צריך אומץ כדי לומר על שופטים את מה שהוא אומר. אומץ וגם טפשות.
    כראייה לשחיתות במערכת המשפט הוא מביא את דן כהן שהדברים שעשה היו שנים רבות לאחר שהתפטר מכהונתו (לא לשכוח: סה"כ כיהן 4 שנים…). מה לזה ולשחיתות במערכת המשפט?!
    ראייה שנייה: רצח השופט אזר.
    יש מי שהזקנה מביישת את הבחרות.
    אצל אבנרי זה לא כך. כי גם הבחרות לא הייתה זוהרת…