היום שאחרי נתניהו

בנימין נתניהו מכהן כעת כראש הממשלה בקדנציה השלישית ברציפות והרביעית בסך הכל, וישלים בקרוב כעשר שנות כהונה כראש ממשלה. יתכן כי בסופו של דבר יכהן בתפקיד יותר מראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון שכיהן כראש ממשלה למעלה מ-13 שנים.

באופן טבעי ותק כה רב בתפקיד מייצר אויבים פוליטיים רבים, אך כפי שניתן היה לראות בקמפיין הבחירות האחרון נתניהו מאפיל כרגע על כל יריב פוליטי אפשרי. מפלגות השמאל והמרכז אמנם פמפמו את המסר 'רק לא ביבי' בכל דרך אפשרית, וארגונים חוץ פרלמנטריים הרעיפו הון עתק במטרה לעודד כל הצבעה שאינה נתניהו, אך הקמפיין הסתיים בכישלון מובהק ובניצחון מובהק של הליכוד ונתניהו.

בתחילת השבוע התבשרנו כי ראש עיריית ירושלים פוקד אלפי אנשים לליכוד במטרה להכין עצמו להתמודדות על ראשות המפלגה בעידן שלאחר נתניהו. בערוץ 10 אף דווח כי המהלך נעשה בתמיכת נתניהו עצמו. גדעון סער נראה גם הוא כמי שמכין את השטח לקראת התמודדות אפשרית על ראשות הליכוד, בין אם כנגד נתניהו ובין אם לאחר פרישתו. בשמאל מנגד מתרבים הדיבורים על מועמדות אפשרית של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, מועמדות שזכתה לרלוונטיות מחודשת בעקבות ההערכות על סגירת החקירה שנגדו בפרשת מסמך הרפז.

מלבד מועמדים אלו ישנם עוד רבים הרואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה ביום שלאחר נתניהו. יצאנו לעשות קצת סדר במגרש, ולראות מי השחקנים שעשויים לפרוץ.

הדור הבא

במפלגת השלטון הנוכחית, הליכוד, יש שלושה טוענים עיקריים לכתר לאחר נתניהו. הראשון, גדעון סער, הוא דמות שסומנה כבר לפני שנים ארוכות כמנהיג הליכוד העתידי. סער, שהיה פעיל פוליטי עוד בשנות התיכון, שימש כמזכיר הממשלה תחת נתניהו ותחת שרון, וגם התקדמותו המטאורית בתוך שורות הליכוד בלטה למרחוק. סער שבלט במשרד הפנים ובמשרד החינוך, צבר ניסיון ביצועי ופרלמנטרי רב, והוא ניצב בשלב בו אפשר להביט הלאה.

לפני כשנה הודיע סער כי הוא לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים והתפטר מתפקידו כשר הפנים ומחברותו בכנסת. עם זאת, סער לא חדל לרגע מפעילותו בליכוד ובמערכת הפוליטית. בליכוד מעריכים כי תקרת הזכוכית בעידן נתניהו סימנה לסער את הדרך החוצה, והוא ממתין כעת לשעת כושר לשוב לפוליטיקה ולכבוש בסערה את הליכוד ואת השלטון. אין להמעיט בכוחו הפוליטי של סער בנבכי הפוליטיקה הפנימית של הליכוד, וההערכות הן שהוא הדמות הבולטת ביותר במרכז המפלגה מיד אחרי נתניהו.

בנוסף להיסטוריה הפוליטית שלו, סער מתהדר ביכולות תקשורתיות לא מבוטלות, בהן עברו כאיש תקשורת וזוגיות עם מגישת החדשות גאולה אבן. עמדותיו הניציות, כמו גם התנגדותו להתנתקות והשתייכותו לקבוצת "המורדים" בשרון, מעניקים לו רוח גבית גם בקרב הקבוצות האידאולוגיות המאורגנות מטעם המתנחלים, ויש מספר קבוצות כאלו. גם התקרבות סער לדת בשנים האחרונות עשויה להועיל לו בקרב קבוצות אלו.

כמו סער כך גם גלעד ארדן סומן מגיל צעיר כאחד ממנהיגי הליכוד בעתיד. בממשלה הקודמת פלרטט ארדן עם ההצעה להתמנות לשגריר ישראל באו"ם, אך אפשרות זו ירדה מהפרק והסתיימה בהודעה על מינוי דני דנון לתפקיד לפני שבועות ספורים. זכורה אמרתו של אריק שרון "פוליטיקה היא כמו גלגל", פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה אך תמיד צריך להישאר על הגלגל. ארדן שהיה בעברו עוזר של שרון, בחר בשונה מגדעון סער להמשיך להיאחז בגלגל.

בתפקידיו הציבוריים כיהן ארדן כשר הפנים בסוף כהונתה של הממשלה הקודמת, וכן במשרד להגנת הסביבה. כיום הוא מופקד בין היתר על ביטחון הפנים, משרד שהרגיש מוזנח בעידן אהרונוביץ'. חריש עמוק וקידום שינוי דרמטי במשטרה יכול לתת לארדן את ההישג המנהיגותי שישדרג את מעמדו למנהיג אפשרי לאחר נתניהו. ההודעה על מינוי גל הירש למפכ"ל המשטרה היא דוגמא טובה ליצירת הדים רחבים בתקשורת, דוגמא שמחזקת את מעמדו של ארדן כגורם משפיע. גם ארדן מזוהה עם האגף הניצי במפלגה, חבר באותה קבוצת מורדים מעידן ההתנתקות ומקושר היטב בחוגי המתנחלים, כיאה לבוגר מוסדות החינוך של הציונות הדתית.

כיום ארדן הוא הפוליטיקאי המכהן הבכיר מקרב שורות הליכוד. שמות בולטים נוספים במפלגה שעשויים לראות בעצמם מועמדים לראשות התנועה הם שר התחבורה הנמרץ ישראל כ"ץ ושר הביטחון משה יעלון, שאיבד לא מעט מזוהרו. אפשר להעריך בזהירות שספק אם מי מהם יהיה מועמד רציני למנהיג המפלגה. באותה נשימה בל נשכח את שר האוצר משה כחלון, שהרגיש גם הוא איך נתניהו בולם אותו ובחר לצאת לדרך עצמאית. מוקדם לנבא אם הדרך תסתיים בתום הקדנציה הנוכחית כשנראה את כחלון חוזר למצודת זאב, או שמא דרכו של כחלון ב'כולנו' תתארך לקדנציות נוספות.

בדרכו של אולמרט?

לגזרת המועמדים העתידיים לראשות הליכוד יש להוסיף כאמור את ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. לנהל עיר זו משימה מאוד לא פשוטה, כבדה בהרבה ממרבית משרות השר במשרדי הממשלה. ואם ניהול עיר או מועצה זו משימה מורכבת – ירושלים על אחת כמה וכמה.

ברקת החל את דרכו הפוליטית לפני שתים עשרה שנה, אז הפסיד בהתמודדות על ראשות העיר לאורי לופוליאנסקי. לאחר קדנציה של חמש שנים במועצת העיר ניגש שוב ברקת לקרב על ראשות העיר והפעם ניצח את מאיר פרוש. לפני כשנתיים נבחר ברקת לכהונה נוספת כראש העיר לאחר שניצח את משה ליאון.

הסיפור של ליאון מורכב מעט יותר. האחרון, מנכ"ל משרד רוה"מ לשעבר ותושב גבעתיים עד חודשים ספורים טרם התמודדותו, היה למעשה מועמד שנתמך בידי אביגדור ליברמן ואריה דרעי. ליברמן שמעולם לא איבד את השפעתו בתוך הליכוד הוביל למהלך ובו משה ליאון היה מועמד הליכוד לראשות העירייה.
למרות שליאון היה מועמד הליכוד, נמנע ראש הממשלה נתניהו מתמיכה פומבית במועמדות זו, ולמעשה תמך בשתיקה בניר ברקת. כישלונו של ליאון גרם להרבה דם רע בין הגורמים הפוליטיים המעורבים בהתמודדות, והקרע בלט בין החברים הטובים דרעי וליברמן.

אם יחליט ברקת להתמודד לראשות הליכוד הוא יצטרך להתמודד עם כתם "קדימה" שיש בעברו, אתגר לא פשוט, ויעיד על כך צחי הנגבי. ברקת המזוהה עם המרכז-ימין היה ראש מטה הבחירות של 'קדימה' בירושלים בבחירות לכנסת ה-17. נקודה נוספת שמעיבה על יכולתו להתמודד בליכוד היא יריבות סמויה שהתפתחה בשנה האחרונה בינו לבין נתניהו על רקע מינוי שר לענייני ירושלים, בניגוד להבנות בין השניים.

עם זאת, ההדורים בין נתניהו לברקת יושרו לאחרונה, גם משה ליאון הצטרף לקואליציה בראשותו, והמפקד של פעילי ברקת לליכוד הפך השבוע לגלוי. סרטון מלב תקופת הפיגועים בבירה בקיץ שעבר ובו ראש העיר עצמו מנטרל מחבל באמצע מסע דקירות יכול לככב בקמפיין של ברקת, וגם היותו הפוליטיקאי העשיר בישראל תתרום ליכולותיו בפריימריז.

בדומה לנתניהו, ברקת נהנה מתדמית המצליחן, באמתחתו תקופה משמעותית של עשייה בעיר המורכבת בישראל ואין דרך להתעלם מהחותם שהוא מותיר בבירה. כמו אולמרט, גם ברקת יכול להתייחס לתפקידו הנוכחי כמקפצה פוליטית עתידית.

בנט יעשה אקזיט?

בשולי רשימת המתמודדים המזוהים במובהק עם הליכוד, צריך להוסיף אופציה נוספת – נפתלי בנט. בנט שספג מהלומה קשה בבחירות האחרונות לא זנח את היומרה להיות ראש ממשלה, וגם הוא מבין שהדרך לבלפור עוברת בליכוד. האם בנט יוביל פיצול של הבית היהודי ויחבור לליכוד? האם יפרוש מהמפלגה ויתמודד עצמאית ברשימת הליכוד?

אין סימנים כיום למפקד של נפתלי בנט או מישהו מטעמו לשורות הליכוד, והאפשרות הריאלית לתרחיש כזה היא מיזוג רשימות בדומה ל"ליכוד ביתנו". מכל מועמדי הימין דווקא בנט הוא זה שניחן ביותר כריזמה, תכונה חיונית מאוד להנהגה, והוא גם נהנה מתדמית המצליחן. עם זאת מאוד לראות אותו גובר על מתמודדים משופשפים מתוך המערכת. קשה יותר אף לראות איך פוליטיקאי שצבר את ניסיונו תוך זיהוי בולט עם הציבור הדתי מצליח לפרוץ את הד.נ.א. הליכודי ומתברג להנהגת המפלגה.

מוקש אחר בדרכו של בנט לצמרת הוא הדעיכה המסויגת במעמדו הציבורי. הסלנג הצבאי בו הוא אוהב להתבטא, הכריזמה, המצליחנות והשיח הצעיר שלו הובילו אותו לנסיקה מהירה מאוד, אולי גבוהה מדי. ייתכן שהשיא האלקטורלי של בנט כבר מאחוריו. גם הפיצול הבולט בציונות הדתית יקשה עליו להשיג שוב מספר דו ספרתי בקלפי, ועם נדוניה דלה כזו יהיה מאוד קשה לנצח בתוך הליכוד.

מרכז שמאל

קמפיין הבחירות האחרון חשף את חולשתו המנהיגותית של יצחק בוז'י הרצוג, וכאילו כדי לנעוץ את המסמר האחרון היגעה סרטה של ענת גורן בערוץ 10 והפך מועמדות אפשרית של הרצוג על ראשות הממשלה לתרחיש כמעט דמיוני. מפלגת 'העבודה' ידועה ככזו שאוכלת את ראשיה, וסיכוייו של הרצוג לשנות דפוס זה נראים נמוכים מה שמעורר את השאלה מי יהיה מועמד 'העבודה' בבחירות הבאות.

המועמדת הראשונה שתקרא תגר היא שלי יחימוביץ' ששואפת לשוב להנהגת המפלגה. ביריבות הפנימית בתוך סיעת 'העבודה' ידה של שלי יחימוביץ' על התחתונה, בינתיים. מינויו של איתן כבל לראשות וועדת הכלכלה הייתה לצנינים בעיני יחימוביץ' שרצתה את התפקיד לעצמה. ההכרעה הזו מעידה על השפעתו של הרצוג בהנהגת הסיעה, גם אם השפעה זו נתפסת כזמנית בלבד.

יחימוביץ' לא צפויה לשמור על השקט המדומה בסיעה לאורך זמן. גם היא נושאת עיניה אל הפריימריז, והיא לא היחידה. התבטאויותיו האחרונות של הרצוג ונסיעתו ללשכת אבו מאזן מתכתבות עם הצורך לחזר אחרי מתפקדים. גם השבירה למרכז והביקורת כנגד ההקצנה שמאלה מקורם בהבנה שמפלגת 'העבודה' הלכה שמאלה מדי וכל ניסיון לשוב להנהגת המדינה חייב לעבור בהתמתנות והתמרכזות.

להרצוג וליחימוביץ' צפויים להצטרף מתמודדים מחוץ למערכת הפוליטית והבולטים בבורסת השמות הללו הם רון חולדאי וגבי אשכנזי. חולדאי, ראש עיריית תל אביב מזה עידן ועידנים, מנוסה בעשייה ציבורית משמעותית ואוחז בהצלחה פוליטית מוכחת בכיסא ראש העיר. בהתמודדויות האחרונות הביס חולדאי די בקלות פוליטיקאים מכהנים כמו חבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ הצעיר יחסית וחבר הכנסת הוותיק והמנוסה – דב חנין.

חולדאי, בן קיבוץ חולדה, טייס קרב ותת אלוף בחיל האוויר, היה בעברו גם מנהל מיתולוגי של התיכון הידוע "גימנסיה הרצליה". חולדאי מביא איתו את כל הדרוש למנהיג. רזומה, הילה צבאית וכמובן יכולות פוליטיות. השם הזה אכן חזק בבורסת השמות אך נכון לרגע זה מדובר בהערכות בלבד. עד כה לא הודיע חולדאי מפורשות כי בכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת 'העבודה'.

לקאדר השמות שעשויים להוביל את העבודה מצטרף גבי אשכנזי שעלה לכותרות בשבועות האחרונים עם סיום החקירות נגדו בפרשת הרפז. אשכנזי מפתח יומרות פוליטיות כבר זמן רב, ייתכן שעוד בתקופתו כרמטכ"ל, אך כמו שראינו בימים האחרונים הזירה הפוליטית לא תקבל אותו בקלות. אשכנזי, שבאופן חריג מונה לרמטכ"ל לאחר שהיה אזרח וניהל את משרד הביטחון, ורבים מאשימים שעסק בעניינים פוליטיים בעודו לובש מדים.

באותם ימים סומן אשכנזי כמנהיג השמאל העתידי כאשר הרקורד הצבאי שלו היווה מענה לחולשה שפשתה בשמאל. אשכנזי שהיה רמטכ"ל מוערך זכה לאהדה ציבורית על רקע שיקום הצבא לאחר מלחמת לבנון השנייה, ודרכו להנהגת השמאל נראתה סלולה. אין ספק שפרשת ההאזנות והפוליטיזציה בלשכתו פגעה קשות בתוכניות אלו והותירה את אשכנזי זמן רב מחוץ למשחק.

גם ההמולה התקשורתית שהתפתחה לאחרונה בעקבות ראיונות אהוד ברק עשויה להשפיע על סיכוייו של אשכנזי. שמועות שקשרו אותו ל'יש עתיד' מיד עם סיום החקירות הניעו את גלגלי הדם הרע כנגדו. כמו ברק שניהל עם אשכנזי מערכת יחסים עכורה, כך גם שר הבינוי יואב גלנט מחזיק בטן מלאה על אשכנזי וטרח גם הוא להתייצב מאחורי המיקרופונים ולתקוף את אשכנזי בחריפות, תוך המלצה לשלוח את הרמטכ"ל לשעבר לכלא.

ממרכז יפתח המהפך?

אשכנזי, יכול כאמור להתמודד במפלגת העבודה אך הוא עשוי להשתלב במפלגת מרכז, שם המועמד המוביל שנערך בהתמדה להתמודדות על ראשות הממשלה הוא יאיר לפיד.

יו"ר 'יש עתיד' הוכיח בשתי מערכות בחירות שיש ציבור ניכר במרכז המפה הפוליטית שהולך איתו. גם סקרים פנימיים שונים מעידים על יציבות במספרי המנדטים של מפלגתו ובחלק מהסקרים המפלגה אף מתחזקת. יאיר לפיד שזיהה את החלל המנהיגותי שהתפתח באופוזיציה לא היסס ופועל בנחרצות למצב את עצמו כמנהיג האלטרנטיבי לנתניהו.

לפיד משתעשע ברעיון ראשות הממשלה כבר זמן רב. תזכורת למי ששכח – הפלת הממשלה הקודמת נרשמת על שמו, לאחר שנתניהו הבין כי לפיד מחכה להזדמנות הראשונה להפיל אותו. לפיד שביטא את שאיפותיו להיות ראש הממשלה מספר פעמים בעבר, רואה לנגד עיניו את המטרה הזו וחותר אליה בכל כוחו. הוא מקפיד למצב עצמו כאיש מרכז, תקף בחריפות את אנשי 'שוברים שתיקה' ובניגוד למפלגות ומועמדי המשאל יודע למתוח ביקורת גם על הפלסטינים ומנהיגיהם.

גם אם לפיד שחולם לנצח את נתניהו לא יצליח במשימה זו, הוא בהחלט מועמד בולט, אולי המועמד הבולט ביותר בהתמודדות ביחס ליתר המועמדים האפשריים שסקרנו. גם תומכי שתי המפלגות הגדולות, 'העבודה' ובעיקר 'הליכוד', לא יכולים להתעלם מכוחו הפוליטי של המרכז, שהתבטא הן בהישג של לפיד שגרף 19 מנדטים בבחירות 2013, והן בהצלחה של 'קדימה' בשתי מערכות בחירות רצופות: בחירות 2006 בהם ניצח אולמרט עם 29 מנדטים, ובחירות 2009 בהן זכתה לבני ל-28 מנדטים.