מֶה חָשׁוּב לְוַדֵּא שֶׁבַּחוּץ לֹא יֵדְעוּ מָה
טִיבָן הַמָּלֵא שֶׁל חַדְשׁוֹת הַכְּפָר דּוּמָא.
מָה נָאֶה וְחָסוּד וְטָהוֹר כַּכַּלָּה
לִהְיוֹת מוּסָרִי בַּזִּירָה הַקַּלָּה.
מָה נָעִים לְגָרֵד אֶת הַפֶּצַע בְּחֶרֶס,
לִבְחֹשׁ בַּבּוּשָׁה וּלְהַרְגִּישׁ בַּנִבְחֶרֶת.
מָה קָדוֹשׁ הוּא לוֹמַר שֶׁיָּדֵינוּ שָׁפְכוּ
וְלִשְׁלֹחַ שְׁכֵנִים וּשְׁכֵנוּת לְאִבְחוּן.
כַּמָּה כֵּיפִית בִּקֹּרֶת-עַצְמִית רַבַּת אֹמֶץ
כְּשֶׁאַתָּה עַצְמְךָ לֹא נִמְנֶה עִם הַקֹּמֶץ.
כַּמָּה נוֹחַ כְּשֶׁיֵּשׁ נַעֲרֵי הַגְּבָעוֹת
הָעוֹשִׂים, אֶלָּא מָה, הַצָּתוֹת וּזְוָעוֹת
שֶׁאֶת שְׁמֵנוּ הַטּוֹב כָּל אַחַת מְטַנֶּפֶת
בִּכְתָמִים הַגּוֹרְמִים לְחַשְׁבֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ.
וְעַל כֵּן – מָה מֵבִיךְ כְּשֶׁבַּדֶּלֶת דּוֹפֵק
(וְדוֹפֵק אֶת הָעֵסֶק) צִלּוֹ שֶׁל סָפֵק.
מָה נוֹרָא לְגַלּוֹת עוֹד שְׂרֵפָה וְעוֹד קֶצֶר
וּסְלִיל נִקְמוֹת-דָּם שֶׁל חָמוּלוֹת אֵין קֵצֶה.
מֶה עָצוּב לְוַתֵּר, מָה נוֹשֵׁךְ, מָה מַצְמִית,
עַל מַמְתַּק תַּמְלוּגֵי הָאַשְׁמָה הָעַצְמִית.
מֶה חָשׁוּב לְוַדֵּא שֶׁבַּחוּץ לֹא יֵדְעוּ מָה
טִיבָן הַמָּלֵא שֶׁל חַדְשׁוֹת הַכְּפָר דּוּמָא.
מָה קָשֶׁה לְמַצְפֵּן הַמַּצְפּוּן לְהַצְפִּין
גַּם כְּשֶׁאֵין מָה-יָפִיתִי, גַּם נֶגֶד הַסְּפִּין.
כַּמָּה מַר הוּא הַיֹּשֶׁר, וּמָה לֹא-טָעִים הוּא
הַכֹּשֶׁר לוֹמַר טָעִינוּ.
הייתי מתרשם יותר אילולא היינו בוגרי פרשת רצח מוחמד אבו חדיר. גם אז שמענו שמועות על רצח על כבוד המשפחה, אבל התברר לכולנו למה מסוגל "הקומץ". כמובן, יכול להיות שבמקרה הזה אכן ידי יהודים לא הייתה במעל, אבל אם במקרה של רצח אבו חדיר היינו מופתעים שיהודים ביצעו את הרצח, בדומא כבר נהיה מופתעים אם יתברר שהרוצחים אינם יהודים.
ירדן – הפסק לפלצן את עצמך לדעת. לא, זו לא תהיה הפתעה – שכן עניין שולי כגון המציאות מראה שמעשי רצח בין ערבים הרבה, הרבה יותר נפוצים מרצח ערבים על ידי יהודים. אבל למה לתת לזה להפריע לך…
שיר מעולה. כמה עצוב
עונג לקרוא
:ניסוח מדויק וממקד
כַּמָּה כֵּיפִית בִּקֹּרֶת-עַצְמִית רַבַּת אֹמֶץ
כְּשֶׁאַתָּה עַצְמְךָ לֹא נִמְנֶה עִם הַקֹּמֶץ.