פציפיזם? לא בבית ספרנו

בכל מדינה אחרת הפסד במלחמה הוא דבר לא נעים, אך גם לא נורא. עבור ישראל משמעות ההפסד שונה בתכלית. מכתב מפציפיסט מפוכח לשמיניסטים מבולבלים

בזמן אחרון אני נתקל שוב ושוב בכתובת הגרפיטי: 'למה התגייסתי???!!!'.

לא מן הנמנע כי כותבי הסיסמה הם תלמידיה של המורה אשר קוראת לסרב לשרת בצה"ל.

כעת, לאחר שמונתה למנהלת תיכון באשקלון, ישנה תקווה שמספר הכתובות הללו יעלה על שיאנית הגרפיטי הקודמת, הלא היא הכתובת "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן" האלמותית. במיוחד אם למלאכת הריסוס יצטרפו גם תלמידיו של המורה הרצל שוברט. אם כי ישנו הבדל מהותי בין מרססי שתי הכתובות. חסידי ברסלב נמצאים חזק בתשובה. צעירי הכתובת החדשה עדיין עמוק בשאלה.

אנסה לענות להם.

גם אני בעבר הייתי פציפיסט מושבע. בחיי לא נגעתי בנשק קטלני, לא יריתי – לא בבן-אדם, לא בחיה, אפילו לא באוויר. לא נאלצתי לשרת בצבא האדום למרות שבברית-המועצות היה וקיים חוק גיוס חובה.

(במאמר מוסגר אציין: לא עשיתי קומבינות כדי להשתמט: השמיים התגייסו לעזרתי. אחרי התיכון התקבלתי לאוניברסיטה ודווקא באותה התקופה נוצר חלון של 10 שנים בהן כל סטודנט קיבל דחייה משירות צבאי עד לסוף הלימודים. הדורות אחרינו כבר לא נהנו מהסידור ונאלצו להפסיק את לימודיהם לתקופה של שלוש שנים. אחרי האוניברסיטה נשלחתי לעבוד שנתיים כמורה בבית ספר כפרי (זה היה תנאי לקבלת הדיפלומה) – וחל עלי חוק נוסף שפטר מגיוס מורים שעובדים בבתי-ספר כפריים. כשחזרתי לגור בעיר גדולה כבר הייתי נשוי עם שתי בנות; בשלב הזה הצבא בעצמו ויתר עלי כדי לא לפרנס את משפחתי).

לא התלוננתי על הגורל, להיפך, דווקא שמחתי, מכיוון שחונכתי על ספרו של ג'ונתן סוויפט מסעות גוליבר בו הוא מספר על המלחמה בין שני השבטים – בין אלה שמאמינים שיש לאכול ביצה מהצד הצר (כדי חלילה לא להיחתך מקליפתה), לאלה שמעדיפים להתחיל לאכול מצדה הרחב של הביצה. משחר נעוריי חייתי באמונה שכל המלחמות הן בעצם על קליפת הביצה.

בברית-המועצות ראיתי שאין איום ממשי על ביטחונה. אף מדינה זרה לא תעז לפתוח במלחמה נגד מולדתי. היה מקובל עלי כי מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה מוצדקת מבחינת בני הברית: היטלר ימח שמו היווה סכנה לאנושות כולה. אבל כל המלחמות הבאות היו לדעתי מיותרות לגמרי. ניתחתי סיבות להתלקחויות שהיו במחצית השנייה של המאה ה-20 ולא מצאתי הצדקה להרג, לקורבנות ולסבל האוכלוסיה שהתבטא בדמותן של אימהות בוכות על קברי בניהן הנופלים.

על מה הם רבים ונלחמים? על עצמאות מדינתם? הרי בגדול בשביל האדם הפשוט – לא משנה איפה בדיוק עובר הגבול, איזה המנון לשיר, איזה ציור יש על דגל המדינה, למי לשלם מסים ואת מי לשחד במשרדי הממשלה.

סיבות אידיאולוגיות? גם הן מתגמדות ליד הסבל והקורבן. מה זה משנה לאן תשתייך מדינה זו או אחרת – למחנה הקומוניסטי או לשוק החופשי? עבור האדם הפשוט ההבדל (שקיים ללא ספק) לא שווה את המחיר אותו הוא נדרש לשלם בגלל המלחמה.

הייתי גאה בהשקפותיי הנאורות, הרגשתי שייכות למחנה המתקדם. שרתי יחד עם זמרי הפופ והרוק: "מייק לאב, נוט וור". היה ברור לי שכל המלחמות לא שוות את דמעתו של הילד הקטן שאיבד את אביו בקרב או את אמו בהפצצה.

אבל עזבו את העבר, נדבר על ההווה. עם כל הכבוד לסכסוך הנוכחי בין רוסיה לאוקראינה – על מה הסכסוך שם? לאיזה מדינה תשתייכנה האוכלוסיה שגרה באזורי המריבה? מה זה משנה? גם תחת שלטון רוסי, גם תחת שלטון אוקראיני, האזרחים יחיו בערך כמו לפני האירועים – עם הבדלים שוליים. בכפוף לתוצאת המלחמה המשכורות והפנסיות יהיו טיפה גדולות או קטנות יותר, איכות החיים תהיה קצת שונה לכאן ולכאן, השוחד שיאלצו לשלם יהיה גדול יותר או גדול פחות. אבל עדיין ישלמו. זה עקרוני איזה דגל מתנוסס מעל בניין העירייה? או לאיזה פרלמנט להצביע? בכל מקרה תקבל שקרן, נהנתן וטיפש בבית הנבחרים שהלך לפוליטיקה כי לא הצליח בשום מקצוע אחר. באיזו שפה לדבר? זו סיבה להפציץ שכונות ובתי חולים? לא משנה מי ינצח, אף צד לא מתכוון להשמיד את האזרחים החפים מפשע.

אותו הסיפור לגבי כל אזור סכסוך בעולם – סודן, אריתריאה, פקיסטן, אפגניסטן, עירק. עבור האוכלוסייה הפתרון תמיד קיים. לפעמים קשה ביותר – אבל לא קטלני.

לא מזמן ראיתי סרט תיעודי על חיי הצרפתים תחת הכיבוש הנאצי: נדהמתי לגלות שהם המשיכו באורח החיים הרגילים: ביקרו במסעדות, טיילו בבולברים, התחתנו, קנו אחד לשני זרי פרחים. אולי הגאווה הלאומית שלהם טיפה נפגעה – אבל הם התגברו, בלעו את הצפרדע. הם רגילים.

Make love not war. פסטיבל וודסטוק. צילום מסך
Make love not war. פסטיבל וודסטוק. צילום מסך

שורש כל רוע

לפני חצי יובל, בגלל האנטישמיות הגואה במולדתי אחרי התמוטטותה של ברית-המועצות, עליתי לישראל. ברור שמיד החלטתי שאני שייך למחנה הפייסני, ואם משהו יהיה תלוי בי – אעשה הכול כדי להגיע לשלום עם שכנינו כמה שיותר מהר (אצביע למפלגה "נכונה", אכתוב מאמרים ברוח זאת, אוציא ספרים מלאים בפאתוס פציפיסטי).

אך די מהר הפכתי את עורי. הגעתי למסקנה שבישראל זה סיפור אחר לגמרי. אם יש בעולם מדינה שלא רק רשאית – אלא גם חייבת להילחם על ריבונותה ועל ביטחונה – זו ישראל. יש רק עם אחד שלא יצליח להיקלט בתוך עם אחר. לא בגלל התכונות שלו – אלא בגלל ה"אהדה" המיוחדת של העמים האחרים כלפיו. אם ישראל תפסיד במלחמה – אין סיכוי שהיהודים ימשיכו לחיות תחת שלטון אחר תוך איזה ויתור, או פשרה, או צמצום, או ירידה באיכות החיים. לא קיימת אופציה כזאת. כלפי היהודים יש הסכמה כללית, קונצנזוס: הם שורש כל הרוע בעולם. לכן לגביהם נהוגה מדיניות אחת: לזרוק לים. או למחנה השמדה. או לתאי הגזים. ליהודים תמיד שמור הפתרון האקסקלוסיבי, שגם נקרא "הפתרון הסופי".

פציפיסטים-יהודים חושבים בלבם: "בסדר, ללא צה"ל ינצחו אותנו. אבל מה כבר יכול לקרות? מקסימום – נאבד את העצמאות, נהיה מיעוט יהודי תחת שלטון ערבי-פלסטיני".

אבל זה אומר: אם לא צה"ל – אז דאע"ש. היום דאע"ש מתאכזר אל האוכלוסיה בעירק ובסוריה. אבל יש לאנשים שם ברירה: להכיר במרותם ולקבל על עצמם את מגבלות הדת של מנהיגי דאע"ש. כשדאע"ש ניסה להשמיד את היזידים, כל העולם קם נגדו – ואין לי ספק שבסופו של דבר האמריקנים והאירופים יכריעו את הארגון.

אבל אם דעא"ש או דומיו יפלשו לישראל שתאמץ אתוס פצפיסטי ותפרק את צה"ל – הקהילה הבינלאומית לא תנקוף אצבע. היינו כבר בסרט הזה. הם כבר ימצאו הסבר למה משמידים את היהודים, ואנחנו עוד נצא אשמים בעצמנו על השמדתנו.

הזמנים השתנו? העולם איננו כשהיה לפני 80 שנים? האמנם? לפני כמה חודשים מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי שמע מהמנהיגים הערביים שדאע"ש קם בגלל ישראל. מה עשה המדינאי הדגול? הוא לא רק שלא מחה – הוא מיהר לספר על כך לעיתונאים בארצו.

נשיא המדינה הנאורה הידידותית ביותר עבורנו, ברק אובמה, השתמש ללא היסוס בקלף היהודי: שיסה את האמריקנים נגד יהודי ארצות-הברית בגלל חילוקי הדעות עם נתניהו בנוגע להסכם עם אירן. אתם רואים מצב שבו אובמה עושה תרגיל דומה עם כל מיעוט אחר? פונה ליוצאי צרפת או לגרמניה, כאשר הולנד או מרקל לא מסכימים אתו באיזושהי נקודה? כיצד קשור יהודי אמריקני דור חמישי לריב בין אובמה לנתניהו?

ישראלי-פציפיסט זה נונסנס מוחלט. אין מה לעשות – נועדנו לחיות על חרבנו. לכן ילדיי שירתו בצבא הגנה לישראל ועושים מילואים בלי לשאול שאלות קיטבג; לכן נכדיי הגדולים מגנים כיום על גבולות המדינה – האחד בצפון והשנייה בדרום.

תעשי חיים כל עוד את יכולה. יורדת לברלין. צילום מסך
תעשי חיים כל עוד את יכולה. יורדת לברלין. צילום מסך

חלק מאלה שמעודדים את כותבי הסיסמאות "למה התגייסתי?" משתעשעים ברעיון: "לא נורא, שיכבשו את ישראל, אנחנו נהגר למדינה נאורה – לאירופה, לארצות הברית…" כן. המילקי שם זול יותר. האקלים נוח יותר.

נניח שהמדינות האלה ינהגו בהומניות ולא יסגרו את שעריהן בפני מיליוני היהודים. יעמידו לרשותנו אוניות להימלט, ירשו ליהודים להיכנס לשטחיהן, להשתכן, לעבוד, ללמוד, יעניקו שירותי בריאות. נניח. ברור שאז דור שלם של מבוגרים יהפוך לחסר ערך במדינה זרה – ללא שפה, ללא בסיס כלכלי. אבל גם על זה נוותר. מה עם הדור השני? גם ילדנו ונכדנו לא יצליחו להתמסמס בחברה.

בעידנים הקודמים היהודים ניסו פטנטים שונים בשביל המטרה הזאת: הפגינו נאמנות לשלטון, המירו את דתם, לחמו במלחמות למען מדינה 'מארחת', תרמו תרומה ענקית לכלכלה, לתרבות, למדע, לרפואה. לא עזר.

לפני עלייתי הייתי תומך ברעיון ההתבוללות. עשיתי הכול כדי לא לבלוט באוכלוסיה שבתוכה חייתי. ידעתי את השפה הרוסית יותר טוב מ-90% מהרוסים.

נעשיתי סופר רוסי מצליח ללא סייגים. הייתי לא רק נושא תרבות רוסי – הייתי אחד מגיבורי התרבות; התקבלתי בגיל די צעיר לאגודת הסופרים – ארגון יוקרתי ביותר בברית-המועצות לשעבר. עד היום כשבן שיחי מגלה פתאום שהייתי חבר בארגון – הוא קם ממקומו מתוך כבוד.

כל זה לא עזר. הגיע רגע האמת ואותה החברה שניסיתי בכול כוחותיי להשתייך לה – דחתה אותי, הדביקה לי תווית של "היהודי", הזר היחיד שלא ניתן לסבול אותו בקרבה – ואילצה אותי להגר.

אם כך התייחסו ליהודים "החוקיים" אשר במקרים רבים חיו במדינות אלה מאות ואלפי שנים – איך יתייחסו ליהודים שהפסידו את ארצם, ברחו? בכל משבר במדינה מארחת – כלכלי, פוליטי, אסון טבע, השד יודע מה – יהיה להם את האשם המיידי: היהודים. חכמים יותר, עשירים יותר, מצליחים יותר. יפריע להם שיותר מדי יהודים באקדמיה, בתקשורת, בקולנוע, בתיאטרון… אני מחדש לכם משהו?

גם אם אתה מוסיקאי גאון בשם בירנבוים, שמתנשק עם ערפאת ואבו-מאזן – יגבילו אותך כי התכונה העיקרית שלך היא – "יהודי". התיאטרון הלאומי ניסה למצוא חן בעיניי הבריטים – העלה את ההצגה "הסוחר מוונציה" בה משמיצים את היהודים – לונדון הנאורה לא קיבלה את ה'שוחד', מאות אנשים הפגינו מחוץ לאולם התיאטרון. לא רוצים אותנו בכל מיץ, בכל רוטב. כי בעיניהם, כולנו 'נגע' על פני האנושות, 'סרטן' אותו חייבים לסלק.

אגב הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה. מי האשם כאן? תלוי את מי שואלים. מבחינת הרוסים – האשמים הם היהודים, שמאחורי הקלעים מושכים בחוטים בקייב. לעומת זאת מבחינת האוקראינים האשמים הם… שוב היהודים, שמושכים בחוטים במוסקבה.

לפני מספר שנים התחוללה מהפכה בקירגיזסטן. מדינה הררית בגבול עם סין. גם בשנים בהן קירגיזסטן הייתה חלק מברית-המועצות לא היו שם הרבה יהודים. כיום אולי נשארו שניים או שלושה לרפואה. איזה שלט ענק תלו המורדים על בניין הפרלמנט שלהם כאשר כבשו אותו ואילצו את נשיאם לברוח? "נשים סוף לרודנות של היהודים". מיותר לציין שלא היה בממשלה הכושלת שלהם יהודי אחד.

ישראלי-פציפיסט זה נונסנס מוחלט. אין מה לעשות – נועדנו לחיות על חרבנו. אם יש עמים בעולם שיכולים לחנך את ילדיהם ברוח הפציפיזם, לטעון שלא כדאי להילחם, למות, להקריב את הבנים במלחמות, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה. אני כותב את רשימתי ושומע ברדיו שיר של יונתן גפן עם המילים:

"אם מספרים לי שהתחילה מלחמה
אז אני מיד עובר לצד שמנצח".

איזו תמימות. לנציג של כל עם אחר יש אופציה כזאת: לעבור לצד שמנצח. רק לא ליהודים. המקסימום שאתה תרוויח מהמהלך המבריק הזה – שאותך הם יכניסו למשרפה אחרון. אחרי שתעזור להשמיד את בני עמך שלא עברו לצד השני.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 תגובות למאמר

    1. נאור, תודה על ההתעניינות

      פנה את שאלתך לאתר מידה – הם בעלי הסכויות

    2. אברך אותך נאור בברכה בשפה הרוסית:
      לך קיבינימט

  1. הבעיה של הכותב: הוא מדבר בהיגיון. טיעוניו הגיוניים והוא מביא דוגמאות הגיב:

    בארץ השאלה היא אם אתה משתייך למחנה הנכון או למחנה המודר. ולכן הכותב הוא: "פשיסט, פונדמנטליסט, אדם חסר חלום וחסר חזון. אז מה? לנצח תאכל חרב?! לאומן פנאט וגזען שחושב שהוא נעלה יותר
    מהערבים". סוף ציטוט פבלובי.
    הכל בציניות כמובן. כתבת יותר מדי טוב!

  2. התמונה של היורדת לברלין היא כמו טראומה בשבילי, החיוך המתריס ,
    הזה , שמונה מאות אךף מוסלמים שבדרך לגרמניה יגרמו לה לחזור
    היא עוד תחזור על ארבע לישראל ותדרוש הטבות של תושב חוזר.

  3. שאל את בניך כמה מהזמן שלהם במדים, בסדיר ובמילואים, עבר "בצפון ובדרום" וכמה ממנו עבר בשטחים, בשיטור בקרב הפלסטינים שכבר ניצחנו ב-67'.

    1. לא ניצחנו ב 67
      אילו היינו מנצחים היינו שולחים את הערבים האלה למקום שמשם הם באו.

      אבל מכיוון שהם נשארו באותו המקום, ורק קיבלו כסף וממשיכים לקבל כסף והגנה על חשבון מדינת היהודים.
      לא ניצחנו.
      והם עושים מה שעולה על רוחם בבירתינו.

    2. כן, חיילי צה"ל האכזריים במחסומים יושבים שם ומונעים מכל פלשתיני ופלשתינית לעבור עם הסכין שלהם.
      תתעורר! יש 2-3 נפגעים כל יום בשבועות האחרונים מטרור.

  4. אני מבקש מראש סליחה ומחילה מכותב המאמר, שזהו מאמר שני שלו שאני נהנה לקרוא, כן ירבו.
    מה כותב המאמר מבקש להבהיר? שאין ליהודי מדינת ישראל ברירה אלא להילחם על נפשם? את זה כולם יודעים, כולל האולטרא שמאל.
    למי פונה כותב המאמר? האם הוא פונה לימין שמבין את הבעיה היהודית, או לשמאל שמבין את הבעיה היהודית אולם עושה ככל שביכולתו להתעלם ממנה ומהתוצאות של פיתרון הבעיה לפי שיטתו?
    הימין לא צריך שיכנוע בצדקת דבריו של כותב המאמר.
    השמאל לא יכול לקבל את צדקת דבריו של כותב המאמר, משום שהשמאל מורכב מאנשים שההתמודדות עם המציאות הינה בלתי אפשרית בעיניהם, דהיינו אנשים חולים נפשית.
    הרי אם נבדוק את פעולות השמאל במדינת ישראל, אף שמאלני לא ינסה להגיע לעזה באופן קבוע רק בכדי לנגב שם חומוס. השמאלנים יודעים שאולי בפעם הראשונה זה יצליח להם, כמובן בליווי חמוש ביותר של חמאס וכו', אולם בפעמים הבאות הם ישמשו מטרות לחיסול. ואם איזשהו אולטרא שמאל חובב ערבים (תרתי משמע) ינסה להגיע לעזה לאחר שיצא מהארון, הוא יגלה מהר מאד את הנוסחה הפיסיקלית של גוף הנופל מגובה X, כפי שהחמאס (ואחיהם מדאע"ש) אוהבים לעשות למגלבי נטיות מיניות מסוימות.
    כותב המאמר לא יצליח לשכנע את החולים, פשוט כי חולה נפש לא מתרפא בעקבות שיחה מלב אל לב עם אדם אחר. הוא גם לא יצליח לרפא אותם ממחלתם, משום שלמחלה זו הריפוי מצוי אצל רופאי דאע"ש בלבד.
    הדבר היחידי שניתן לעשות הוא פשוט להתעלם, מהם וממחלתם. זה לא ממש יעזור, אולם זה יאפשר לחסוך המון אנרגיה נפשית המבוזבזת כיום על התייחסות אל השמאלנים, ואף יאפשר הסטה של אנרגיות לפעולות חיוביות כגון הרחבת חידוש ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון וברחבי ארץ ישראל.
    ——–
    לגבי תמונתה של זו שעזבה לברלין, בקרוב היא תקנה כרטיס טיסה בכיוון אחד למדינת ישראל.
    ביקרתי בברלין, זוהי עיר שעומדת להתפוצץ, פשוטו כמשמעו. ימי פומפיי האחרונים. כמה זמן הציבור הגרמני בכלל והמוסלמים שבתוכו בפרט יסכימו לסבול את עובדת היות עירם מהדורה מודרנית של סדום ועמורה (תבדקו מה קורה באזור האקשה-הפה)? כמה זמן תחזיק אותה "קוסמופולטיות" שבה מתהדרת ברלין שלאחר מלחמת העולם השניה?
    השמאל הישראלי מנסה להידמות בדרכיו לשמאל הברלינאי. אולם כפי שנכתב במאמר זה, נסיונות ההידמות של היהודים למקומיים נתקלו, במקרה הפחות גרוע, בבוז מצד המקומיים. את זה השמאל בישראל לא מסוגל ללמוד, שוב עקב מחלה נפשית.

  5. חלק מהשמאל חולם על מדינה קטנה בין חדרה לגדרה שכוללת רק אנשים בדמותו ובצלמו. הוא מאמין שמדינתו הקטנה, היפה, הצודקת והנאורה תזכה להגנת העולם ואהדתו. חלק מהשמאל חולם על מדינת כל אזרחיה בין הים והירדן במדינה צודקת זו לא תהיה הבחנה בין חוק השבות לזכות השיבה בדיוק כמו שאין הבחנה כזו בקנדה או אוסטרליה בשני המקרים הם אינם מבוהלים מההשלכות. במקרה הגרוע הם ישלפו את הפסטפורטים הזרים, שהכינו מראש, ויהגרו.
    מצדם שכל אלו שלא יוכלו להגר שיטבחו כמו היזידים הם בעד נטילת סיכונים ושלום של אמיצים. ר

  6. היי יורי….אתה יודע מה ההבדל שבו אזרחי נובורוסיה (דונבאס, לשעבר מזרח אוקראינה)יחיו תחת השלטון שלהם, או תחת שלטון האוקראיני? ההבדל הוא שהשלטון האוקראיני הוא שלטון ניאו נאצי שרבים מחייליו בחטיבות וביחידות המתנדבות הם ניאו נאצים גלוים, המשתמשים בסמלים נאצים ושל האס. אס האוקראיני. ההבדל הוא שתושבי מזרח אוקראינה שמרדו והתקוממו נגד הממשל הפשיסטי של האוקראינים, לא רוצים לחיות תחת שלטון שמכריח אותם להשתחוות לפושעי מלחמה נאצים, ולמשתפי פעולה אתם. ההבדל הוא שהלאומנים האוקראינים מפציצים יום ולילה את הערים המורדות. מרכזי אוכלוסין נמחקים מעל פני האדמה. בתי אבות, גני ילדים, הכול הופך למטרה בשביל הארטילריה וחיל האוויר האוקראיני. יורי האם שכחתה את תפקידם של הלאומנים האוקראינים בתקופת הכיבוש הנאצי? הרי זה אותם חלאות המין האנושי שתפסו את השלטון במדינה, ובגלל זה תושבי מזרח המדינה שאבותיהם נלחמו בהיטלר ובעוזרים שלו התקוממו. תושבי נובורוסיה (המדינה החדשה והצעירה בעולם, שכמו ישראל לא מוכרת מסיבות גאופוליטיות) רוצים סוף לשלטון האוליגרכים, סוף לשחיתות, לאלכוהוליזם ולניוון חברתי, הם רוצים צדק כלכלי וחברתי, וסוף לדיכוי ולגזענות. אני חושב שכיהודי עליך למצוא סיבות אלא מספיק חשובות כדי להילחם למענם. בתקשורת הישראלית והמערבית היושבות תחת המגף האמריקני אוהבים לקרוא להם "בדלנים"….כפי שהעם היהודי היה עצמו "בדלן" בשביל כול כוח מדכא וזר. תושבי נובורוסיה בונים מדינה וחברה חדשים, בדיוק כמו שהציונים הראשונים שנסעו לארץ ביצות וחולות בשם "פלשתינה" בשביל לבנות חברה חדשה וצודקת לעמם ובשביל להיאבק בניאו נאצים האוקראינים שאונסים ורוצחים ובוזזים ומתעללים. יש הרבה ישראלים יהודים וציונים שנמצאים שם עכשיו ומתנדבים ועוזרים למורדים להילחם בניאו נאצים האוקראינים שארצות הברית תומכת בהם מסיבות גאופוליטיות. הם מספרים לי דברים שגורמים לדם לרתוח. כמו למשל כשבני אדם נופלים לשבי החטיבות הניאו נאציות האוקראיניות הנאצים מתעללים ומענים בני אדם. גבר מבוגר הצליח לברוח משבי אצל הניאו נאצים האוקראינים….הם עקרו לו עין, חתכו לו אוזניים, ועקרו לו את הלשון ואת האף. על כול גופו הם חרטו צלבי קרס בעזרת סכינים שחיממו על תנורי גז. הניאו נאצים תפסו ילדה בת 14, ואחרי שאנסו אותה אונס קבוצתי כול הלילה, מילאו את איבר מינה בקצף בטון ושלחו אותה בתוך קופסא לאימא שלה. בני אדם אחרים מוכרחים להשתחוות לתמונות של רוצח היהודים האוקראיני באנדרה, והיטלר. אבל את זה לא ידווחו לך ב"מידה", או בעיתון ה"יהודי והציוני" ישראל היום. כי האמריקנים תומכים בניאו נאצים האלה, והתושבים הסובלים הם האנשים ה"לא נכונים" גאופוליטית, והסבל שלהם הוא הסבל "הלא נכון". אם ישראלים היו יודעים מה באמת הולך שם…..אז היו מזדעזעים. כיצד מדינה שקמה על אפר השואה, יכולה לשתוק כאשר נאציזם עולה שוב באירופה? או שהשאוורמה והאח הגדול עיוורו אותנו לגמריי? יורי תתעורר, ותפסיק לצפות בערוץ 9 "הרוסי" (שרוב הקהילה הרוסית יהודית במדינת ישראל קוראת לו "קולם של הנאצים האוקראינים בישראל")

  7. רדו מסיפור המורה מאשקלון. אל תתפסו לכתבות מאתרי חדשות. מספיק עם זה, אתם לא מכירים את הסיפור לעמקו ולא זה הסיפור.

  8. כל הכבוד על העברית המשובחת.

    לפי התיאור שלך על נסיונך להטמע בתרבות הרוסית אני מניח שלפני שהגעת לארץ לא ידעת עברית כלל.

    1. תודה על הפרגון. נכון, לא ידעתי כלל. עשיתי מאמץ אדיר כדי לרכוש. עדיין לא חף משגיות אך אני משתפר ממאמר למאמר…

  9. תודה רבה על המאמר, כתוב נפלא, נהנתי והשכלתי מכל שורה ושורה.

    1. הם ישנם בחנויות הספרים הרוסיים. ניתן לרכוש גם ישירות ממני בהנחה
      משמעותית. כתוב לי למייל:
      yuramedia@gmail.com

  10. rafi, -hakibinemat shelkha tefne le ima shelkha, ve az khake le tguvata. ve shem hamon kibinimatem ihiyu be khaym shelkha. AMEN