בחינה של מצבה הכלכלי, הדמוגרפי והצבאי של אירופה מלמדת כי המשבר עמוק מכפי שנדמה.
משבר הפליטים הפוקד את אירופה מספק צוהר מדאיג במיוחד לתהליכים ארוכי-הטווח העוברים על היבשת. מאות-אלפי האנשים הנוהרים אל ארצות הרווחה מתוך הפריפריה הקרובה של המערב ממחישים היטב את הירידה בגדולה שאפיינה בעבר הלא-רחוק את אירופה. המעצמות העולמיות שצבאותיהן וכלכלותיהן הנהיגו את התבל אך לפני מאה שנים, לא מסוגלות להשליט סדר בארצות הסמוכות לגבולן, ודי בקדנציה וחצי של נשיא אמריקני ש"מוביל מאחור" כדי לפורר את מעט היציבות הבינלאומית שעוד נותרה.
צבאות של מקלות ואבנים
לו היו מדינות אירופה מחזיקות בידן יכולת צבאית אפקטיבית, המצב היה יכול להיות שונה בתכלית. למשל, אירופה יכלה, כפי שעשתה בעבר, לשלוח כוחות צבא שיכניעו את הטרור האסלאמי, וכך למנוע את ההתמוטטות במזרח-התיכון שמאיימת עתה להטביע את ערש התרבות המערבית.
אלא שמאז מלחמת-העולם השנייה, תחת המטריה הביטחונית שפרשה ארצות-הברית על אירופה, התמכרו המדינות האירופאיות לשקט, למחשבות על שלום עולמי, ולפעולות בלתי-אלימות באמצעות מוסדות בינלאומיים. את מחיר האוטופיה הפוסט-מודרנית ששטפה את הפוליטיקה האירופאית שילמו צבאות אירופה.
כפי שתיאר לאחרונה החוקר הצבאי פרופ' מרטין ון קרפלד בפוסט שפרסם באתר האינטרנט שלו: בחצי השני של המאה ה-20, צבאות אירופה לא ניצחו באף עימות צבאי רציני. צרפת נכשלה בוויטנאם ובאלג'יר, ובריטניה ניצחה ביוקר רב יריבים חלשים במלזיה ובמלווינס (פוקלנד). בעימותים רציניים יותר, המדינות חברות נאט"ו כבר לא יכלו לזוז בלי הצבא האמריקני. אם בראשית שנות ה-90 כוחות אירופים עוד נטלו חלק מכובד במלחמות האמריקניות (העימותים ביוגוסלביה ומלחמת המפרץ הראשונה), לקראת סוף העשור האמריקנים כבר נאלצו לשאת בנטל הזה כמעט לבדם (כך בקוסובו, בעיראק ובאפגניסטאן).
דעיכת העוצמה הצבאית האירופית מתבטאת גם במספרים. צבא גרמניה, למשל, מנה בסוף שנות ה-80 כחצי מיליון חיילים המאוגדים ב-12 דיביזיות לוחמות; כיום הוא מונה רק 186,000 לוחמים, המאורגנים ב-3 דיביזיות בלבד. צבא בריטניה עבר דלדול דומה. מאז ביטול גיוס החובה בשנת 1956, קוצץ בתוך שנים ספורות כוח האדם הצבאי של הממלכה כמעט במחצית: מ-690,000 חיילים, ל-375,000 בלבד בשנת 1962. אבל התהליך לא עצר שם. כיום צבא הוד מלכותה הוא מזערי: 156,940 סדירים ועוד 30,000 מילואים מתנדבים. נתונים דומים מספקת צרפת. במלחמת אלג'יריה מנה הצבא 470,000 לוחמים בשטח; כיום יש לו 215,019 חיילים בלבד.
לשם השוואה, צבא-ארצות הברית מונה 1,361,755 חיילים בשירות פעיל, ו-850,880 נוספים במילואים.
גם ההשקעה הכלכלית בביטחון במדינות אירופה נמוכה מתמיד. צרפת וגרמניה מקדישות בשני העשורים האחרונים 2-1 אחוז מהתוצר המקומי שלהן להוצאות ביטחון, ובריטניה רק מעט יותר – 2.5% בממוצע. ארצות-הברית, לשם ההשוואה, משקיעה באופן עקבי בין 5-3 אחוז מהתוצר בהתעצמות צבאית. התבוננות על ההוצאה כאחוז מהתקציב הממשלתי ממחיש היטב את ההבדלים בסדרי-העדיפויות: גרמניה, צרפת ובריטניה מקדישות 6-3 אחוז מהתקציב לצבא, לעומת ארצות-הברית, שבעשורים האחרונים מקדישה פי שלושה מההוצאה הממשלתית שלה לצבא: 20-15 אחוז.
דמוגרפיה דועכת
הדלדול בכוחה הצבאי של אירופה אינו רק פרי מדיניות חוץ פציפיסטית. מדובר בתוצאה של תהליכים ארוכי-שנים, שמדרדרים את אירופה לעבר חדלות כלכלית ומדינית. מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת הדמוגרפיה האירופית נמצאת בהתרסקות. שלוש הגדולות – בריטניה, גרמניה וצרפת, המדינות שעשו את ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות – רושמות שיעורי פיריון נמוכים ביותר. שיעור הפיריון בו משתמר גודל האוכלוסיה עומד על 2.1 לידות לאשה. על-פי נתוני האו"ם, מאז שנות ה-70 ירדה צרפת מ-2.5 לידות לאשה ל-1.99 היום, בריטניה מ-2.4 ל-1.91, איטליה מ-2.4 ל- 1.49 וגרמניה מ-2.1 ל-1.44. בממוצע, האיחוד האירופי כולו רושם כיום 1.55 לידות לאשה, הרבה מתחת הנדרש לשימור האוכלוסייה. הממוצע העולמי, לשם ההשוואה, עומד על 2.42; בישראל בשנת 2015 שיעור הפריון מוערך ב-2.93 לידות לאשה.
אירופה, שבשנת 1950, התגוררו בה 22% מאוכלוסיית העולם, מאכלסת כיום רק 12% ממנה, ובשנת 2050 צפויה להצטמק לכדי 6% בלבד. הדעיכה איננה רק יחסית; במספרים מוחלטים אירופה תצטמק מ-742 מיליון נפשות ל-709 מיליון.
התכווצות האוכלוסייה היא רק חצי צרה. החצי השני נראה כאשר מתבוננים על גיל האוכלוסייה האירופית. בשל מיעוט הילודה, הולך וגדל חלקם של הזקנים והמבוגרים מכלל האוכלוסייה. על-פי נתוני הבנק העולמי, בשנת 2014 שיעור התושבים המבוגרים מגיל 65 באיחוד-האירופי הגיע בממוצע ל-18%. זאת, לעומת 8% בעולם, 14% בארצות-הברית ו-10% בישראל. מגמה זו גורמת לדלדול מתמיד בכוח העבודה באירופה ולהוצאה אדירה על פנסיות ושירותי מדינה למבוגרים שאינם עובדים. פחות ופחות צעירים צריכים לשאת על גבם אוכלוסייה הולכת ומזדקנת.
בהקשר הזה, ההגירה המוסלמית והערבית משנה באופן משמעותי את פניה של היבשת. כפי שניתח ב'מידה' ההוגה מישל גורפינקל, המהגרים החדשים מהווים חלק משמעותי יותר ככל שמדובר בקבוצות גיל צעירות יותר. למשל, בקרב גילאי 15-25 בצרפת חלקם של המהגרים המוסלמים מגיע עד ל-40 אחוז. אם כן, אירופה הישנה מזדקנת ומוחלפת באירופה חדשה, שתורכב ממהגרים שחלקם הגדול מוסלמי.
כלכלה בצבת הרווחה
לתהליכי ההזדקנות וההגירה המסיבית של אוכלוסיה מעוטת-יכולת, המלווים גם בהגדלת ההוצאה המשלתית, השפעה ישירה על הכלכלה. היבשת שהובילה את המהפכות הכלכליות החשובות ביותר בתולדות האנושות מתבוססת בשנים האחרונות בשיעורי צמיחה נמוכים עד שליליים. המשבר הכלכלי האחרון היכה חזק ביבשת, ובזמן בו מדינות אחרות הצליחו להתאושש ולחזור לשיעורי צמיחה חיוביים ויציבים, אירופה עדיין מלקקת את פצעיה.
שיעורי הצמיחה לנפש השנתיים במדינות האיחוד-האירופי נמצאים בדעיכה מתמדת. בשנות ה-70 צמחו מדינות היבשת בממוצע בשיעור הקרוב ל-4% בשנה; בשנות ה-80 הן כבר צנחו ל-2% בממוצע; בשנות ה-2000 הן ירדו ל-1.2%, ובשנים האחרונות המגמה השלילית נמשכת עם 0.76% צמיחה בלבד.
הכלכלות האירופיות הן כמובן עדיין מהחזקות בעולם והן אחראיות על כ-24 אחוז מהתוצר העולמי הכולל. אך המגמות ארוכות הטווח מהוות מקור אמתי לדאגה. מדינות אירופה המכירות בסכנה, נוקטות בשנים האחרונות באמצעים שונים בניסיון להגדיל את הילודה ולשנות את המגמה, אך ברי לכל כי אם מגמות אלו יימשכו העתיד לא יאיר לאירופה פנים.
כתוצאה מתהליכים אלו אירופה כשחקן בינלאומי משפיע, הופכת אט אט לפחות רלוונטית. הדמוגרפיה המתרסקת יוצרת תלות כלכלית במהגרים צעירים בגילאי העבודה שימלאו את השורות המתרוקנות, תהליך המאיץ את שינוי פניה של היבשת. המהגרים, בתורם, מוסיפים עלויות נכבדות למערכות הרווחה של המדינות הקולטות, ומקשים על היבשת הסוציאל-דמוקרטית להיחלץ מהמצוקה. וקשה לראות מאין תבוא הישועה.
סופו של עידן
אירופה, שבעבר הלא רחוק ניהלה את העולם כולו, הפכה תלויה בסדר וביציבות שסיפקו נושאות המטוסים האמריקניות. אבל מרגע שאובמה השיב את הצי למספנותיו, החלו הצרות לנדוד היישר אל ליבה של אירופה, שלצבאותיה המדלדלים כבר אין יכולת לשנות את המציאות בארצות הסמוכות לגבולותיה.
היוזמה, הצמיחה, והכוח הצבאי התלוי בהן, הפכו את אירופה ליבשת המובילה בתבל. אלא שביבשת כבר קשה למצוא להם זכר. כל מה שנותר הן מדינות חבולות וחסרות-אונים, הנתונות לחסדי ההיג'רה החדשה.
אבל המילקי. אוי, המילקי.
התאור הוא של שקיעה אך חסרה הדיאלקטיקה. מחד הטרור יגבר מאידך הימין האירופאי יתחזק מה שיגרור עימותים אלימים ובלתי פוסקים. על כך יש להוסיף שאכלוסיות חזקות יתחילו להגר מאירופה לארה"ב, קנדה, ניו-זילנד, אוסטרליה וישראל, מה שיאיץ את קריסתה הכלכלית של היבשת. לא יהיה שם שמח.
אפשר לסכם את המאמר הזה במילה אחת. מה שקרא באירופה זה השתלטות של אידאולוגיה הרסנית – שמאלנות.
צבא חלש ומדיניות אנטי-מלחמתית? שמאל.
מדינת רווחה מוגזמת? שמאל.
חוסר רצון להביא ילדים? שמאל.
רב-תרבותיות והגירה המונית? שמאל.
Amen!
אידיאולוגיות חסרות בסיס והגיון הביאו את המצב באירופה הנאורה עד הלום. אינדיוידואליזם, דהיינו אגואיזם – אישיות לא בשלה. דוגמא אחרת היא מחיקת הגבולות והלאומיות שהשאירה את האירופאים די תלושים אחד מהשני, ופתחה את הגבולות לכל דיכפין בלי לטרוח לראות את התוצאות.
מאיפה הבאת את הנתון שבגילאי 15-25 חלקם של המוסלמים בצפרת הוא עד 40%?
לא נראה לך קצת מוגזם?
גם כותב המאמר המקורי שציטטת לא מביא סימוכין, נשמע לי כמו קשקוש.
דווקא נשמע מדויק. האירופים מביאים מעט מאוד צאצאים והמוסלמים בדיוק ההיפך. גם כאן, אחוז הילדים החרדים בכיתה א' (מכלל האוכלוסיה היהודית של ילדי כיתה א') כבר נושק לארבעים.
כתבה טובה, אבל כמה דברים הפריעו לי:
1. עוצמה צבאית לא נמדדת בכמות חיילים אלא בכסף ובטנולוגיה. אחרת צבא סין היה הכי חזק בעולם (והוא לא).
2. הרבה יותר חשוב *כמות* ההשקעה האבסולוטית בצבא לעומת אחוז מתל"ג. אחוז אחד ממילארד שווה יותר מעשרה אחוזים ממיליון.
אז מה? השורה התחתונה זה, אובמה עם פרס נובל שקיבל
עקיבא, האם לדעתך מנהיגי אירופה שבויים בתפיסת עולם נאיבית, ולכן מוכנים לקלוט מאות אלפי מוסלמים, או שהם חושבים שהם יכולים לנצל את ההזדמנות ולהכניס כוחות חדשים לחברה המתגלגלת שהלם. במידה ומדובר על האופציה השנייה (הצינית), האם הם לא צופים את הבעיות שאליהם זה יוביל, או את הסכנה שבאובדן הזהות האירופאית (נוצרית, ליברלית וכו)? ותודה על המאמר
אני ארשה לעצמי לענות גם, למרות שהתגובה שלך מופנית לעקיבא, מכיוון שאני מאמין שיש מילה אחת שאמורה לענות לך על השאלה: שמאל.
ברגע שאתה מכיר בכך שמנהיגי אירופה מאמינים באידאולוגיה הזאת, כל השאלות נפתרות. המטרה של השמאל היא להגיע לעולם אוטופי שבו אין גזע, דת, לאום, מין והבדלי מעמדות כלכליים. במצב זה, לפי השמאל, לא תהיה סיבה למלחמות והכל יהיה נפלא. המטרה אולי נשמעת טובה, אבל היא הרסנית בפועל. שים לב שכניסת מהגרים המונית משרתת את האידיאולוגיה הזאת בכך שהיא מוחקת את הציביון הדתי והגזעי של אירופה. זוהי גם מטרת האיחוד האירופי, למחוק את מדינות הלאום עם כל מה שמשתמע מכך. זה קורה מול העיניים שלנו ובכל זאת אנחנו מחפשים הסברים אחרים.
זוית הראייה של כותב המאמר כמאדירה את העבר האירופי מרגיזה אותי, אירופה היתה יותר מעמים שבטייםשכבשו במשך אלף שנים האחרונות בהיסטוריה ארצות ויבשות אחרות, שיעבדו אותם, דילדלו את משאביהם, יצרו סיכסוכים פנימיים עלמנת להמשיך למשול ולעשר את תושבי ארצות מוצאם, כיום בחדרי חדרים זה כברהשמדה מתוחקמת יותר סכסכנות ופריחת תעשיית הנשק. כך הם דיללו את משאביה של המזרח, כך דיללו את משאביי של אפריקה ומנעו ממנה התפתחות טבעית. אז על מה מתגעגע מחבר המאמר על גדולתה של אירופה שהולכת ודועכת. אם כבודו יעשה בדיקה מעמיקה יגלה שמקור החכמה האנושית, המדע והאמנות היתה פה במזרח התיכון. ואם הוא שוכח איך עם ישראל נכחד בכיבוש אחרי כיבוש אכזרי ע"י היוונים, הרומאים, הטורקים, והבריטים שבאו בזה אחר זה כולם מאירופה. והנה היום, בא היום מידה כנגד מידה, אוכלסיות העמים הנכבשות באו להינות מפירות הכיבוש באירופה. ארצותיהם לא קרסו ככה סתם ביד המקרה. עבור הנפט ומשאבים וסתם מרוע לב כבשו את עירק בהאשמות שווא ודיכאו שליטים שהחזיקו את עמם ביד חזקה. כבשו בשם מדינות פולטית יחד עם ארה"ב ארצות שלא ברור מה הקשר בינם לבינם מלבד הרעב האירופאי שלא יודע שובע. יותר טפילים מאשר עמים שהייתי מזקפת לזכותם עוצה או כוח. והנה מתהפך חרב הפפיות. יש אלוהים.
הדר, הגישה שלך- אף שהיא לא מדויקת*-רווחת באירופה. יש שם שכבות שלמות שמאמינות שיש להן חוב מוסרי לקולוניות; שמאמינות שמוסלמים ומהגרים בכלל צריכים להיות חלק מהחברה האירופאית.
למשל ניתוח פוליטי בשוודיה:
http://www.haokets.org/2014/09/16/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98/
מה שהכותב מתאר כ-"משבר", הוא מבחינתם בכלל "התקדמות".
הבעיה, כמובן, היא שחלק מאותם מהגרים שהשמאל מצווה לקלוט הם בעצמם מאוד לא סובלנים ולא שמאלנים באופן מהותי, והברית בינם לשמאל הותיק היא פוליטית ולא רעיונית.
* לא מדויקת כי טורקיה והמון כובשים לא-אירופאים אחרים נהגו בפראות דומה, בלי לקדם את הדמוקרטיה, המדע וזכויות האדם כיפ שהאירופאים עשו- לפחות לגבי בני עמם.
בקיצור חלומות ה0מול שלנו כי אירופה תיכפה עלינו הסדר ותשלח את חייליה לעשות סדר בעזה ובחברון לא היו מעולם הזויים כפי שהם הזויים היום, והופכים להזויים עוד יותר עם הזמן. איזה חרם תעשה אירופה שטרם עשתה נגדנו, כאשר חלקה באוכלוסיית העולם יהיה 6%
למרות שקיעתה אירופה היא יעד היצוא העיקרי של ישראל. חרם אירופי יפגע קשות בכלכלת ישראל.
ככל שיהיו במדינות אירופה יותר מוסלמים כך לפוליטיקאים שלהם יהיה אינטרס חזק יותר להתחבב על המצביעים הפוטנציאליים באמצעות מדיניות אנטי ישראלית קיצונית.
הימין הקיצוני שלא ינסה בכלל להתחבב על המוסלמים הוא בעל ברית מפוקפק של יהודים ובעייתי בשל תדמיתו על כלל האוכלוסייה האירופית.
עדיף לישראל שאויביה יהיו מרוכזים במספר מדינות מאשר שיתפזרו בעשרות רבות של מדינות
גיבוב של שטויות ימניות.
האם ישראל היתה מוכנה לשלוח את צבאה לסוריה כדי להילחם בטרור האיסלאמי? התשובה יא לא. ואין סיבה שהאירופאים יעשו זאת.
.ממה שאני יודע מלחמות זה רע ובכך האירופאים הצליחו.
העוני של מדינות המזרח התיכון ואפריקה הוא הגורם לתנועת ההגירה שתימשך עוד הרבה שנים אחרי שנים אחרי שיגמרו המלחמות במזרח התיכון. כל ניסיון לתת לתופעה סיבות פוליטיות הוא שקר אינטלקטואלי.
האחת מסות כוח האדם של רוסיהוהשנייה עליונות כלכלית של .ארה"ב כך גרמניה הפסידה במלחמת העולם השניה
אירופה לא מאויימת צבאית כי בריהמ נפלה ונעלמה.
היא מאויימת דמוגרפית.
וכן מבחינת הטרור
לכן היא תהיה חייבת לתקוף מהאויר מעוזי דעאש,
ולהילחם פנימית ביבשת בדעאש.
זה יהיה שילוב של הגנה והתקפה.
לגבי הדמוגרפיה הם יכולים לשלוט במצב
על ידי קבלת מהגרים שנקלטים ומתאקלמים ויהיו בני ברית לרוב הלבן.
ולכן הם צריכים לקלוט מליוני מהגרים
נוצרים מדרום אמריקה,ומזרח אירופה,ורוסיה,
וכן מליוני נוצרים ערבים ממצרים,עיראק,סוריה,לבנון,
וכן מליוני מהגרים ממדינות לא מוסלמיות,סין,הודו,קוריאה,ויטנאם,קמבודיה
ומזרח אסיה הלא מוסלמיות.
וכך יהיה רוב מוחץ נגד המוסלמים.
אני מאמין שלא כל המוסלמים הם קיצונים,
ולכן זה לא חזית נגד המוסלמים.
אלא נגד החתרנים והמסוכנים.
וזה עניין משטרתי,ושבכ שלהם.