מיתוסים ועובדות: מי מפחד מנשיאת נשק אישי?

"ניסיון העבר הוכיח, שהרחבת היקפי נשק אישי במרחב האזרחי מסוכנת". האמנם? המציאות, העובדות והנתונים הקרים מספרים סיפור אחר לגמרי

מספק ביטחון אישי. צילום: חן לאופולד, פלאש90

לא פשוט לעבוד כשליח פיצה באזורים מסוימים בארה"ב. עובדים מסוג זה, מסתבר, נחשבים למטרות קלות עבור פושעים המבקשים לשדוד אותם. כך קרה למשל לבחור בשם בנט דין ג'וניור, שהגיע למסור משלוח פיצה בכתובת כוזבת בעיר מובייל, אלבמה. בהגיעו ליעד התקרב לדלת הקדמית של הבית והבחין בשודד שהגיח מכיוון המרפסת הסמוכה, שכיוון אקדח לעברו. דין קפא לרגע, אבל כשהבין את הסיטואציה המסוכנת שנקלע אליה, התעשת, השליך את מגש הפיצה מידיו ושלף את הנשק האישי שלו; השודד נמלט מיד. מעסיקו של דין, שנשא נשק מאחר ונשדד כבר בעבר, הגיב למקרה באומרו: "אם הוא לא היה נושא אקדח, אלוהים יודע מה היה קורה".

אבל מה שמתאפשר לשליחי פיצה בארה"ב, הודות להגנה החוקתית של הזכות לשאת נשק, נשלל בשיטתיות מאזרחי מדינת ישראל, שעומדים בימים אליה בפני גל טרור עממי בכל חלקי הארץ. אזרחים נאלצים להתמודד עם מפגעים ערבים בידיים חשופות או עם כלי הגנה מאולתרים, כגון מטרייה, נונצ'קו ואפילו מקל סלפי. במקרים בהם אזרחים חמושים, חיילים או שוטרים היו נוכחים במקום, האירוע הסתיים בנטרולו, פציעתו או חיסולו של המחבל.

אבל התפקיד החשוב שיש לאזרחים חמושים ומיומנים באירועים כאלה עדיין לא זוכה להכרה רחבה מספיק. שר הביטחון המליץ אמנם לאזרחים בעלי נשק לשאת אותו עמם בימים אלה, והשר לביטחון פנים אישר שורה של הקלות בקבלת רישיון נשק, אך דאגה עמוקה מהאפשרות של אזרחים שיישאו נשק להגנה עצמית ולהגנת סביבתם עדיין ניכרת בקרב רבים.

שרת המשפטים לשעבר ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), למשל, הביעה חשש שנשיאת נשק בידי אזרחים תוביל ל"אנרכיה מוחלטת"; ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת), בדומה ללבני, הזהיר כי נשק בידי אזרחים יוביל אותנו ל"אסון גדול עוד יותר"; והאגודה לזכויות האזרח נזעקה להתריע כי "קיים חשש ששימוש בנשק בידי ידיים שאינן מספיק מיומנות עלול לגרום לפגיעה קשה שלא לצורך, גם במפגעים שיש לעצור ולא להרוג, וגם באנשים סביבו שעלולים להיפגע מירי לא מדויק או מטעות בזיהוי. עם כל הרצון לשמור על ביטחון האזרחים, הסיכון פשוט גדול מדי".

למרבה המזל, אין צורך להסתמך על תחושות בטן של פוליטיקאים, אנשי ציבור ואקטיביסטים למיניהם. הניסיון העולמי והמחקרי מלמד אותנו היטב כי רובם המכריע של בעלי כלי הנשק החוקיים הם מיומנים ואחראיים, וכי עשרות אלפי מקרי פשע וחבלה נמנעים מדי שנה הודות לאזרחים מן השורה שהשכילו לשאת עמם נשק אישי. זו השעה להפריך מיתוסים רווחים בנוגע לנושא שמצוי כרגע בראש כותרות החדשות בישראל, וצפוי עוד לעורר דיונים סוערים בשבועות ובחודשים שיבואו.

"יותר נשק, יותר פשיעה"  

בעשורים האחרונות מדינות רבות בארה"ב הקלו באופן משמעותי את חוקי החזקת ונשיאת הנשק בידי אזרחים בשטחיהם, מה שהוביל לעליה במספר כלי הנשק ברחבי ארה"ב כולה. אולי אין כאן קשר מדויק בין סיבה ותוצאה, אך המציאות היא שבמקביל ניכר כי שיעור הפשיעה האלימה בארה"ב מצוי בשפל היסטורי. כך למשל, בשנת 2010 נרשמו 11,078 מקרי רצח על ידי נשק (3.6 מקרים ל-100 אלף אנשים), לעומת שנת 1993 בה נרשמו 18,253 מקרי רצח כאלה (7.0 מקרים ל-100 אלף אנשים). כבר ב-2004 פאנל חוקרים של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב ציין כי על פי הידע הקיים לא ניתן להסיק על קשר סיבתי בין הבעלות על כלי נשק לפשיעה אלימה.

סקירה עדכנית ומקיפה של הקרימינולוג האמריקני גרי קלק שהתפרסמה השנה העלתה אף היא את המסקנה כי "שיעורים גבוהים של בעלות על נשק אישי אינם מובילים לשיעורי פשיעה גבוהים יותר, כולל מקרי רצח". למרות הקריאות החוזרות ונשנות מצד הנשיא אובמה והשמאל האמריקאי להטיל מגבלות על הזכות לשאת נשק, חוקר מאוניברסיטת UCLA בדק ומצא כי, בניגוד לסברה הרווחת, אין קורלציה מובהקת סטטיסטית בין שיעור הרגולציה על נשיאת נשק לבין מספר מקרי הרצח, מה שמטיל ספק על אפקטיביות הצעדים המוצעים.

שיעורי פשיעה מול החזקת נשק בארה"ב
שיעורי פשיעה מול החזקת נשק אישי בארה"ב

"אי אפשר לסמוך על אזרחים מן השורה עם כלי נשק" 

דעה פופולרית נוספת היא שאזרחים "רגילים" אינם כשירים להתמודד עם נשק "ברגע האמת", בעת אירועי פשיעה וחבלה. חמור מכך, הם עלולים לפגוע בטעות בחפים מפשע, להשתמש בנשק בהתקפות זעם ואלימות בלתי נשלטים, או שהפושע/מחבל פשוט יחטוף את נשקם וישתמש בו כנגדם. כפי שדווח בעבר במידה, אנקדוטות רבות מהארץ ומהעולם בהם הוכיחו שמדובר בתפיסה נמהרת ולא מחויבת המציאות, מה שלא הפריע לח"כ תמר זנדברג (מרצ) לבקר את ההקלות האחרונות במתן רישיון נשק בטענה כי "נסיון העבר הוכיח, שהרחבת היקף הנשק במרחב האזרחי עולה בחיי אדם יותר משמצילה. גם אם יתכן שיהיו מחבלים שייעצרו באמצעות נשק כזה, גדולה בהרבה הסכנה שייעשה בו שימוש לא מיומן ולא אחראי, שהוא ישמש לאלימות בתוך המשפחה או להתאבדויות או אפילו ייחטף מידי האוחז בו ויגדיל את הסיכוי לאובדן חיי אדם".

על מנת לבחון את הסוגיה לעומק, חוקרים מטעם מכון קאטו האמריקאי בחרו אקראית ובחנו קרוב ל-5,000 מקרים של שימוש בנשק אישי להגנה עצמית שהופיעו בחדשות בין אוקטובר 2003 לנובמבר 2011. מסקנתם החד-משמעית היא שהמקרים שלעיל הם נדירים יחסית וכי ברוב מוחלט של המקרים – כולל ניסיונות רצח, אונס, תקיפות ושוד – האזרחים פעלו כשורה והגנו על עצמם וסביבתם במיומנות ואחריות. במקרים רבים די היה באיום בנשק האישי כדי להרתיע ולהניס את התוקף. ממצא מעניין במיוחד הוא שבניגוד לחשש הנפוץ, שהוזכר גם על ידי ח"כ זנדברג, נדיר שתוקפים מצליחים להשתלט על נשקו של הקורבן (11 מקרים בלבד); למעשה, קיים סיכוי גדול יותר הרבה יותר שדווקא הקורבן המיועד ישתלט על נשקו של התוקף (227 מקרים). מקרים של שימוש לא מוצדק בנשק חם תוך ויכוחים או עימותים סוערים (למשל בכביש או במגרשי חניה) הם נדירים במיוחד.

"אתה רוצה מקרי טבח המוניים כמו באמריקה?"

ניסיון העבר? לא בדיוק; ח"כ תמר זנדברג. צילום: פלאש90
ניסיון העבר? לא בדיוק; ח"כ תמר זנדברג. צילום: פלאש90

הזרקור התקשורתי הבולט שמקבלים (בצדק) אירועי הירי ההמוניים בארה"ב מעורר חשש רב בקרב רבים בנוגע להרחבת הזכות לשאת נשק להגנה עצמית. אבל, למרות הגידול המתמיד במספר כלי הנשק בארה"ב, שיעורם השנתי של אירועי הירי ההמוניים נשאר יציב למדי. בעקבות הטבח האחרון שהתרחש לפני כשבועיים במכללה קהילתית באורגון, בו מטורף רצח כתשעה בני אדם, כתב הפרופ' לקרימינולוגיה ג'יימס אלן פוקס "על פי ניתוח זהיר של נתונים על ירי המוני (באמצעות ההגדרה המקובלת של לפחות ארבעה הרוגים באירוע), שירות המחקר של הקונגרס מצא שיש, בממוצע, קצת יותר מ -20 תקריות בשנה. העלייה בשיעור המקרים, אם הייתה כזאת בכלל, היא זניחה… העלייה האמיתית היחידה היא בשיעור ההיסטריה ובמהומה התקשורתית".

כמו מקרי טבח רבים אחרים – הן בארה"ב והן ברחבי העולם – גם כאן בחר המפגע ביעד שהוכרז כ"נקי מכלי נשק" (Gun-Free Zone), בו נאסר גם על בעלי נשק חוקי לשאת אותו. בעוד שמן הסתם הרוצח לא נרתע ממדיניות זאת, אזרחים שומרי חוק ששהו במקום נותרו ללא יכולת ממשית להגן על עצמם. אחד מהם הוא כריס מינץ, חייל משוחרר שספג בגופו כשבעה כדורים שנורו ובכך הגן על חבריו לספסל הלימודים. באורח פלא, מינץ שרד את הטבח ולאחרונה שוחרר מבית החולים. אם למינץ ולאחרים הייתה את האפשרות לשאת נשק להגנה עצמית במקום, קיימת סבירות גבוהה שהאירוע היה מסתיים באופן שונה מהותית.

"כלי נשק חוקיים יגיעו לידי פושעים וטרוריסטים"

למרבה הצער, פושעים וטרוריסטים אינם מתקשים במיוחד להשיג כלי נשק בשוק השחור (גם בארץ), ועל כך הגבלת הזכות לנשיאת נשק להגנה עצמית פוגעת בעיקר באזרחים שומרי חוק שנותרים חשופים לאיומים אלימים. הרגולציה המחמירה יחסית על נשיאת נשק בצרפת, למשל, לא מנעה ממפגעים מוסלמים לבצע את הפיגוע המחריד במשרדי המגזין הסאטירי "שרלי האבדו", כנקמה על פרסום קריקטורות על הנביא מוחמד. הפיגוע, שנערך בתחילת השנה ונרצחו בו כ-12 בני אדם, בוצע באמצעות רובי סער, אקדחים ותתי-מקלע.

קצין משטרה צרפתי בכיר ציין בעקבות הפיגוע כי "השוק השחור בצרפת מוצף בכלי נשק ותחמושת ממזרח אירופה. הם נמצאים בכל מקום בצרפת". על פי ההערכות, אף-על-פי שנתונים רשמיים בצרפת מצביעים על כ-2.8 מיליון כלי נשק אישיים רשומים, מספרם הריאלי של כלי הנשק במדינה נע בין 15 ל-17 מיליון, ומצבם של מדינות אחרות ביבשת אירופה אינו שונה מהותית. קבוצת מחקר מהמכון ללימודים בינלאומיים מתקדמים בשוויץ מצאה בהתאם כי שיעור הבעלות של כלי נשק במדינות ואזורים שונים ברחבי אירופה הוא פונקציה תרבותית, ולא של מכשולים חוקיים.

ביקושים גבוהים; אזרחים רוכשים נשק בירושלים. צילום: מרים אלסטר, פלאש90
ביקושים גבוהים; אזרחים רוכשים נשק בירושלים. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

הגנה עצמית היא לא פריבילגיה

מעבר לעובדות הקשות, חשוב להבין שלא מדובר כאן בהתעקשות מצ'ואיסטית, אלא ביטוי לצורך האנושי, הבסיסי והרציונלי להישרדות ולהגנה עצמית. אף-על-פי-כן, בעקבות "מדיניות הצמצום" של המשרד לביטחון פנים, בשנים האחרונות קטן בחצי מספר כלי הנשק החוקיים בידי אזרחים פרטיים לשפל של 150,000 (כ-168,000 כלי נשק מצויים בידי חברות אבטחה וארגונים מורשים אחרים). במקביל, מזה שנים שצה"ל נוקט במדיניות של צמצום הוצאת נשקים מבסיסים, כאשר החיילים יוצאים לביתם.

מדיניות זו מתגלה במלוא חוסר אחריותה בעיקר בעת מתקפות טרור, שהרי גם המדינה בעלת כוחות הביטחון המיומנים והמסורים ביותר אינה יכולה לספק ביטחון מוחלט לאזרחיה. אכן, כפי שצוין במאמר קודם שכתבנו ב'מידה', במהלך העשור האחרון יותר מ-40 פיגועי טרור בהם היו מעורבים אזרחים חמושים, תרמו אלה האחרונים תרומה מכרעת לנטרול המחבל ולהגנת סביבתם מפני הרג נוסף. בין האירועים הבולטים בהם עשו אזרחים שימוש מכריע בנשקם לעצירת מחבלים ניתן לציין את פיגועי הטרקטורים בירושלים, הפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" בתל-אביב והפיגוע בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.

יש לברך אפוא על צעדיו האחרונים של השר לביטחון פנים גלעד ארדן להקלות משמעותיות על קבלת רישיון נשק, אך יש לזכור שמדובר בפתרונות זמניים וחלקיים. לא ייתכן שדווקא מדינה ישראל, שנוסדה מתוך תודעה ציונית מפותחת של עצמאות והגנה עצמית, תשלול מאזרחים כשירים ושומרי חוק את היכולת להחזיק ולשאת כלי נשק, ובכך דה-פקטו לגזור עליהם תלות מוחלטת ברשויות המדינה בהגנה על חייהם וחיי יקיריהם.

לאחר הטבח במכללה באורגון, נשאל המועמד בפריימריס לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית ד"ר בן קרסון, תומך נלהב בתיקון השני לחוקה, האם האירוע הטראגי שינה במשהו את עמדתו. קרסון, שכרופא מנתח בילה לילות רבים בטיפול בנפגעי ירי, השיב כי מעולם לא ראה גופה עם פצעי ירי שהייתה טראומתית יותר מהמחשבה על הפקעת זכותו של אדם לחמש את עצמו להגנתו. "אנשים רציניים צריכים לחפש אחר פתרונות רציניים", הוסיף קרסון. פתרונות כאלה אינם כוללים מניעת האזרחים מגישה לכלי נשק שיכולים להציל את חייהם.

______

ד"ר אמיר שני הוא חבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

33 תגובות למאמר

  1. ד״ר בן קרסון אמר גם שאם היהודים באירופה היו חמושים תוצאות השואה היו שונות. יהודי יחידת הפרטיזנים של האחים ביילסקי התחמשו, לחמו בגרמנים ושרדו את השואה

  2. אם כבר אנחנו ליברלים בוא נהיה ליברלים עד הסוף וניתן גם לכל הבלסטינים לשאת נשק במקום להסתפק בסכינים לא יעילות.
    האמריקאים ביקשו ייצוג בפרלמנט האנגלי לא רק בפרלמנט האמריקאי בגלל זה הם חגגו בבוסטון עם תה

    1. שכחת לציין גם שהאמריקאים היו חסרי ייצוג כי הם תכננו מחנות השמדה לאזרחי לונדון

  3. לחבר את השאלה על הנשק עם הסכסוך הישראלי פלסטיני זו טעות.
    האלימות בכל תחום וסקטור מאוד גבוהה כרגע. השאלה היא לא האם בהנתן הסיכסוך צריך להתיר נשק אלא האם זו בכלל זכות.
    לדעתי אגב לא.
    והאם לשנות את הרגולציות? לטעמי כן. להקל את הקריטריונים. להתאים אותם. אבל עדיין שתהיינה רגולציות שיוצאות מנקודת הנחה שצריך להחליט למי כן ולא למי לא.

  4. תודה רבה ד"ר אמיר. זהו אני נמצא כעת בניו יורק ולכן יצא לי לחשוב על הנושא ולדון בו עם חברים מקומיים.
    שאלה: איך אתה מתמודד עם הטענה שבארצות הברית שיעור ההרג הוא הגדול בעולם המערבי? הקשר לא ברור?

    1. האם הקשר הברור שלך הוא תחושת בטן או מספרים בדוקים תוך השוואה למדינות אחרות?

    2. הפשיעה האלימה בארהב גבוהה מיתר מדינות המערב. גם בפשיעה שלא מעורב בה נשק. זה נכון גם היסטורית, הרחק אחורה, מאה שנה אחורה. היה שיפור דרמטי בעשרים השנים האחרונות, בעיקר בימי קלינטון. אך עדיין הם במצב רע יחסית למערב. יותר רע מאצלנו.

      שאלה גדולה מה גורם למה. האם ארצות הברית היא מדינה שבה מסיבות כלשהן הפשיעה רבה יותר, אוכלוסיה, שטח, תרבות, והסקנד אמנדמנט הוא הביצה, או שלהפך, נשיאת הנשק היא התרנגולת המעשנת.

      לא עברתי על הנתונים בכתבה, אבל נראה לי שאין תשובה טובה לסוגיה. כי אם הייתה, יש שלוש מאות מליון אמריקאים שיעשו הרבה, ותקציב אינסופי לממש פתרון. מדובר בעסק מסובך! זו טיפשות לנסות לפתור זאת על ידי חלוקת נשק בלתי מבוקרת. טיפשית גם המנטרה השמאלנית לקשור בין האלימות באמריקה לנשיאת נשק,

    3. מספר כלי הנשק בקנדה ובנורבגיה (פר נפש) גדול יותר מאשר בארה"ב, אבל בשתי המדינות "שיעור ההרג" הוא נמוך בהשוואה בינלאומית. ההשוואה הזו מלמדת ששיעור ההרג הגבוה יחסית (לעולם המערבי) בארה"ב אינו נובע ממספר כלי הנשק (השערה שלי: הוא קשור יותר לפערים מעמדיים ולמלחמות גזע). אגב, בניכוי השחורים, שיעור האלימות יורד באופן תלול ובניכוי ההיספנים רמת האלימות דומה לזו שבנורבגיה (זה מה שקורה גם בישראל אם מנכים את האזרחים הערבים)

  5. אישית אני מסכים עם השורה התחתונה של המאמר (או לכל הפחות עם כך שהנושא ראוי לדיון), אבל רק למען הקטנוניות, חלק מהטיעונים נגועים במה שנקרא כשל בייסיאני.

    למרות שבמבט ראשון זה נראה פשוט, טיעון כמו "הניסיון העולמי והמחקרי מלמד אותנו היטב כי רובם המכריע של בעלי כלי הנשק החוקיים הם מיומנים ואחראיים, וכי עשרות אלפי מקרי פשע וחבלה נמנעים מדי שנה הודות לאזרחים מן השורה שהשכילו לשאת עמם נשק אישי" לא מתייחס בשום צורה לשאלה האם נשיאת נשק מעלה או מורידה את בטחון האוכלוסייה. יש במאמר עוד כמה הצהרות שנגועות בכשל זה.

    אם ניקח מקרה היפותטי קיצוני מאוד, נניח שיש לנו מאה פושעים ומאה נושאי נשק. כל פושע הורג אדם אחד וכל נושא נשק מנטרל פושע אחד. 99 מנושאי הנשק (רוב גדול) אכן עושים כך, אבל האחד הנותר עולה על מגדל ומחסל משם 1000 קורבנות. יצאנו עם פגיעה משמעותית בבטחון האוכלוסיה שעקבית לחלוטין עם הטיעון המצוטט למעלה.

    רוצה להדגיש שוב שאני לא פוסל את כל המאמר בגלל זה. יש במאמר גם טענות ראויות אבל כדאי להיות מודעים לכשלים מסוג זה.

    1. מה קורה בדוגמא שלך אם מחרימים את נשקם של האזרחים, ואז יש 100 פושעים ו20 שוטרים?
      האם אמורים להיות יותר הרוגים כי אין די התנגדות לפושעים, או פחות הרוגים כי הפושעים פחות כועסים?
      הדוגמא שלך גם לא מתייחסת לשאלה "האם העבריין יצא לפשוע, אם הוא יודע שהוא עלול להיתקל באזרח נושא נשק שינסה להפריע לו?" יכול להיות שמתוך 100 הפושעים, רק 70 יהרגו אדם אחד, ו30 יימנעו.

  6. אולי עוד מעט נאמץ את גישה השמאלית שהמדינה יודעת מה טוב לאזרח שאזרחים לא צרכים ללמוד קרב מגע או נאסור להחזיק אמצעי הגנה כי יהיו יותר אנשים שינצלו רעה ויגרמו לקורבנות!

  7. יופי טופי שהתעלמת מרצח נשים על ידי הני זוגן באמצעות נשק מהעבודה.

    יישר כח וכה לחי על העבודה המדוקדקת.
    אכן למצבנו בישראל, סטטיסטיקות ואנקדוטות מארה"ב יותר רלוונטיות ממקרים קונקרטיים בישראל. הגיון צרוף.

    1. זאת הבעיה בלרצוח נשים? כמה נשים נרצחו השנה? כמה מהם עם נשק? טוב שהתעלמת מהעובדות והסטטיסטיקס. ישר כוח על העובדות המדוקדקות.

    2. האמת העצובה היא שגבר שרוצה לרצוח אישה לא צריך נשק. יש לו יתרון גודל משמעותי והוא יכול פשוט לחנוק אותה. מצד שני אם לאישה יש נשק יתרונו הפיזי נעלם. אם אתה רוצה לדאוג לנשים – תן להן נשק.

  8. כמה טיעונים לכאן ולכאן
    בארצות הברית רוב מקרי הטבח הם עם נשק אוטומטי. אני מניח שגם הכותב לא מתכוון להיתרי נשיאת נשק אוטומטי בארץ
    כדי להקל בהיתרי נשיאת נשק צריך מערך תומך של כשירות. בארץ העלויות גבוהות ולכן רמת המיומנות לא גבוהה וזו עובדה המעלה את הסיכון להפעלה לא מושכלת של נשק בעת אירוע
    ירידת הפשיעה בארצות הברית – תיזה מעניינת עולה בספר פריקונומיקס. לא צריך לבדוק שיעורי פשיעה אלימה אלא אירועי שימוש בנשק במהלך פשיעה.

  9. עיניין נשיאת הנשק כן או או לא שונה בארה"ב לעומת מדינת ישראל. יש צורך להכניס למשוואה נתונים נוספים המאפיינים רק את מדינתינו כגון מצב האומה תחושת הלחץ, של האזרחים המנטליות השונה ועוד פרמטרים נוספים.. מעבר לכך יש עוד קבוצה גדולה במדינה הנושאת נשק ברשיון גם "בבית" בשונה מארה"ב כול אותם חיילים בסדיר וקבע, מאבטחים למינהם.. כך שבסקירה ישנם לא מעט …אוחזי נשק במדינה

  10. מעניין שהמאמר הוקפץ אחרי פיגוע שהיה כניראה הראשון שבוצע עם נשק ברשיון (של אביו של המחבל).
    דיון שלם בסוגיית הנשק חייב לכלול את המגזר הערבי: אם נשק נדרש בישראל, הוא נדרש גם לאזרחים ערבים. כיום משרד הפנים עוקף את זה עם הדרישה לעבר בטחוני , יישוב מזכה וכו', שלא באמת קשורים לאחזקת אקדח: אם הרצון הוא שיהיו יותר אקדחים ברחוב דיזנגוף, לא רלוונטי שאדם רשום כתושב קרית שמונה או שהיה סא"ל בשלישות.
    מי שרוצה מדיניות נשק ליברלית, צריך להסביר איך מחד עושים זאת באופן הוגן (כלומר, שגם מי שאשכרה גר בדיזנגוף יוכל לשאת אקדח), ומאידך מונעים מהכלים םלהגיע למחבלים.

    1. כמדומני שללא מעט בני מיעוטים יש רובי ציד ברישיון.

  11. יש להביא בחשבון סטטיסטיקה של תאונות בנשק.
    יש להביא בחשבון סטטיסטיקה של התאבדויות בנשק, ורצח בתוך המשפחה, בעיקר של נשים.
    מודה שלא אספתי בעצמי את הססטטיסטיקה. אבל הניחוש שלי זה שכמות גדולה של נשק מקטינה בהרבה את הבטחון האישי, ושהמקרים שבהם אזרחים תמימים ניצלים בזכות נשק מתגמדים לעומת מה שכתבתי קודם. אם יתברר שאני טועה, אשמח מאוד, גם אני אוהב רובים. אבל לא כדאי להרוג את עצמנו בשם החופש. שזה מה שהאמריקאים עושים.

  12. חימוש האזרחים מעביר את האחריות לאזרח וזה לא אחראי.
    ניתן לחזק את המשמר האזרחי
    ולהפוך אותו לזרוע חזק ובעל יכולות
    וזה יעשה כך.
    משמר האזרחי יפעל כל היממה
    הוא יקבל כח אדם פיקודי מהמשטרה הכחולה
    ובכל תחנה יוצבו 2 שוטרים כחולים אחד כמפקד ואחד כעזר.
    שאר המתנדבים יהיו במשך היום פנסיונרים.
    ומתנדבים שיגיעו מהשירות הלאומי והאזרחי שיופנו למשאז
    בלילה יגיעו מתנדבים בכל הגילאים שיהיו פנויים לאחר העבודה.
    לכל בסיס משאז יוקצה מבנה קבע שיפעל 24 שעות.
    המשאז יפעל יחד עם כל יחידות המשטרה
    עם השיטור העירוני.עם משטרת תנועה.עם הבילוש.ויחידות סיור של המשטרה הכחולה.
    התיאום בינהם יהיה חזק.בשעות היום המתנדבים יסיירו רכובים על אופניים.אופניים חשמליות.קטנועים.אופנועים.גיפים.ורכבים עם סמלי משטרה בכל רחבי העיר.
    הם יסייעו לשמירה עם מוסדות חינוך ויאבטחו מקומות הומי ציבור.
    הנשק יהיה תמיד בנקודת המשטרה בכספת וכן המקום יהיה תמיד מאויש.
    המתנדבים יקלו על עבודת המשטרה שתוכל לפטרל ברחוב ולאבטח את הציבור.
    כמו כן המתנדבים יסייעו בכל תחום שידרש בתוך תחנות המשטרה כדי להקל על המשטרה הכחולה.לכן על המדינה לפעול לשילוב ולהקצות מכסות גדולות של מתנדבי שירות לאומי ואזרחי לכל זרועות המשטרה.ולשלב פנסיונרים .וכן מקבלי הבטחת הכנסה שיתרמו מזמנם לחברה.

  13. הנתונים מעניינים.
    די ברור שבישראל יש הצדקה להתיר לאזרחים לשאת נשק.

    בכל אופן, אירועי ירי המוניים קורים ברוב העולם המערבי לעיתים נדירות מאד, ואילו בארצות הברית מדובר בכ 20 אירועים בשנה.
    האם זה לא נובע מכך שהנשק נפוץ כל כך?
    אני חושב שכן.
    הרבה מאירועי הירי בארה"ב אינם אירועי טרור, וגם לא אירועים של פשע מאורגן, אלא אירועים של דם חם. אדם לוקח את הנשק שיש לו בבית ויורה בכולם כי אישתו עזבה אותו, או כי הוא בן 14 מטומטם עם הורים לא זהירים שהחזיקו נשק לא נעול.
    בארץ אנחנו במצב אחר, ואכן מאז פיגועי הטרקטורים אני מקפיד להסתובב חמוש בכל פעם שאני יוצא מהבית.

  14. ברור שיש לבצע בדיקה מעמיקה של הסוגייה, כי בינתיים כל אחד מנסה לטעון שהסטטיסטיקה 'מוכיחה' את האמונה המוקדמת שלו בסוגיית נשיאת נשק

    אגב, האמונה המוקדמת שלי היא שחלוקת נשקים נדיבה לנשים תביא יותר תועלת מנזק. חלוקת נשק לגברים – לא ברור

    1. מחקרים יש מכל כיוון…

      תוצאות מחקר1 מארה"ב:
      The Relationship Between Gun Ownership and Firearm Homicide Rates in the United States, 1981–2010

      Michael Siegel, MD, MPH, Craig S. Ross, MBA, and Charles King III, JD, PhD
      Results. Gun ownership was a significant predictor of firearm homicide rates (incidence rate ratio = 1.009; 95% confidence interval = 1.004, 1.014). This model indicated that for each percentage point increase in gun ownership, the firearm homicide rate increased by 0.9%.

      Conclusions. We observed a robust correlation between higher levels of gun ownership and higher firearm homicide rates. Although we could not determine causation, we found that states with higher rates of gun ownership had disproportionately large numbers of deaths from firearm-related homicides.

      מחקר 2 מ-2014:
      The Relationship Between Gun Ownership and Stranger and Nonstranger Firearm Homicide Rates in the United States, 1981–2010
      Conclusions. Our findings challenge the argument that gun ownership deters violent crime, in particular, homicides

  15. לגבי כמות הנשק הלא חוקי בארץ- סיפור.

    לפני זמן מה עבדתי באחד מקיבוצי עמק יזרעאל, יחד עם בדואי מהסביבה. בחור מצויין, והלום קרב מהאינתיפאדה השנייה.
    תו"כ עבודה, הוא סיפר לי על הלילות בהם הוא שומר על השדות.
    את מי הוא ראה עם מי איפה ולמה.
    מעשיות מדהימות.
    גולת הכותרת של ההרפתקאות שלו,היה הסיפור הבא:
    "לילה אחד אני שומר פה, פתאום אני רואה שלושה חברה במטע.
    אני ככה מתגנב לטנדר בחושך, מניע וצ'יק חוזר לקיבוץ"
    אמרתי לו, מה? מוחמד, לא אמרת להם כלום? לא גירשת אותם?
    הוא הסתכל עלי כאילו אני משוגע ואמר,
    "לא. מה פתאום. מה אתה משוגע. מאיפה אני יודע אם יש עליהם נשק. אני רוצה למות?
    תדע לך היום המצב במגזר גרוע. לכל אחד עבריין יש נשק. אתה רוצה, תביא לי חמש אלף, אני אביא לך מאצלנו m-16" ככה בכיף".

  16. בישראל יש בכפרים הערבים כמויות אדירות של נשק בידיעה ובעצימת עיין של המדינה. אני גר בוואדי ערה ויורים כאן בכפרים כל היום וכל הלילה ממש מול משטרת עירון. כשהירי מוגזם ואנחנו מתקשרים למשטרה עונים לנו שהיום יש בחירות, או משחק כדורגל וכ"ו, ככה שהכל בסדר.
    למחבלים כבר יש מספיק נשק אוטומטי כולל מקלעים וטילים, הם ממש לא צריכים אקדחים.
    לפושעים גם כן לא חסר נשק.

    מצד שני לאזרחים ששירתו בצבא והחזיקו נשק אוטומטי במשך כל חייהם, אסור לקנות אקדח להגנה עצמית.
    החזקת נשק צריכה להיות זכות בסיסית של כל מי ששירת ביחידה קרבית או מי שעבר קורס ירי מעשי. צריך לבטל את כל התבחינים המשונים שיש היום כמו ישוב זכאי. אני גר בשישוב זכאי, אבל בת"א אין פיגועים? להם להם אסור להחזיק נשק? זה מצב בלתי סביר.
    כל הספקולציות על הגברת הפשיעה בעקבות מתן רשיונות לנשק אינה קשורה למציאות. אם אדם יכול להחזיק נשק צבאי הוא בטח יכול להחזיק אקדח, זה לא מה שיהפוך אותו לפושע.

  17. זה לא נראה הגיוני ששיעור הפשיעה האלימה צמחה בקצב ליניראי. ואכן, חיפוש קל של שיעור הפשיעה האלימה בארה״ב למשך השנים מראה שצמיחת הפשיעה שמוזכרת לעיל אינו נכון: https://www.fbi.gov/about-us/cjis/ucr/crime-in-the-u.s/2012/crime-in-the-u.s.-2012/tables/1tabledatadecoverviewpdf/table_1_crime_in_the_united_states_by_volume_and_rate_per_100000_inhabitants_1993-2012.xls

    עיבוד של הנתונים מראה שיש קו מגמה שלילי, דהיינו ההפך ממה שהראת בגרף שלך. אולי אתה בטעות הפכת את סדר הנתונים? בכל מקרה, אינני יודע איך נוכל להאמין לך כתבה אם נתונים הפוכים.

    1. לא הבנתי… הנתונים שלך מראים בדיוק את הנאמר פה במאמר..
      בכל המדדים- המספרים יורדים בצורה עקבית מאז 1993 (פרט לגודל האוכלוסייה שעולה).
      יתכן והפכת בראש את סדר השנים?