למה נשואים מרוויחים יותר?

תאומים זהים: אחד רווק, אחד נשוי. מי מרוויח יותר כסף בעבודה? ולמה ראו השמרנים את המשפחה כתא החברתי הבסיסי והחשוב ביותר?

הילדים מתמרצים להתפתח; אב ובנו. צילום: אליוט מרגוליס

השאלה אם חיי בדידות או חיי חברה הם המפתח אל האושר, השגשוג והמימוש העצמי, היא שאלה עתיקת יומין. מי מאיתנו לא חלם פעם על חוויית רובינזון קרוזו משלו, שורד לבדו בין עצי קוקוס ותוכים צבעוניים, בונה לו באושר ממלכה פרטית בעשר אצבעות? מדניאל דפו, דרך 'הפרא האציל' של רוסו, ועד לאל קצה העולם, אנחנו נוטים להשתעשע במחשבות על קריעת כבלי החברה ומוסדותיה, והחלפתם בחיי בדידות מזהרת של מימוש והגשמה עצמית. "האדם נולד חופשי אך בכל מקום אסור הוא באזיקים", קונן ז'אן ז'אק רוסו, והאזיקים הם אזיקי החברה, המשפחה, הנישואין וגידול הילדים.

אולם אין באמת צורך להרחיק לכת עד לאי בודד כדי לממש את חלום האושר האינדיבידואלי; לשם כך מספיקים חיי רווקות אורבניים ותוססים כדי לחמוק מעול המשפחה והילדים. הנה, תופעת שיעור הרווקים בחברה, שיותר מהכפילה עצמה בעשורים האחרונים, היא עדות רצינית ביותר להעדפות של צעירים בימינו, שהולכים ומטילים ספק בקונספט הוותיק של נישואין ומשפחה. אין ספק שהרווקות מאפשרת מגוון התנסויות זוגיות, שפע פנאי, טיולים ובילויים, בעוד שהחלופה נראית כבית-סוהר מאיים למדי. "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?" אמרו חכמינו, וזה נעשה קשה יותר ויותר לסרב לפיתויי הרווקות המודרנית.

אך האם הפופולריות של הרווקות – ועימה הצניחה בילודה – היא תוצאה של חישוב מושכל ונכון, או שמא יש כאן מקסם שווא של אושר זמין ומפתה?

מי מרוויח יותר?

לפחות לפי נתוני הלמ"ס, אנשים נשואים מאושרים יותר מרווקים בשיעור שהולך ועולה עם הגיל. אך נניח לכך לרגע, וניתן את הדעת על שאלת "המימוש העצמי": מי באמת ממצה את יכולותיו ואת כשרונותיו טוב יותר. גבר נשוי או רווק חופשי? מי יתמקצע יותר, יצבור מומחיות, ינצל את הזמן ובאופן כללי ימצוץ יותר את לשד החיים? בהנחה שהאושר שלנו תלוי במידה רבה במימוש כשרונותינו ובשגשוגנו החומרי, הרי שהדברים ישפכו אור זה על זה.

ובכן, במחקר שנערך בארצות-הברית על עשרות זוגות תאומים זהים, בהם אח אחד נשוי ואח אחד רווק, עלו נתונים מרתקים: הנשואים הרוויחו מעבודתם בממוצע כ-26% יותר מתאומיהם הרווקים, למרות הזהות הגנטית והסביבתית של האחים. הנתון הזה דומה אמנם לנתונים הכלליים על ממוצעי ההשתכרות באוכלוסיה לפי מצב משפחתי, אך הוא בעל חשיבות מיוחדת בהיותו קרוב יחסית לתנאי ניסוי במעבדה: המשתנה של נשוי\רווק נראה כאן הדומיננטי ביותר, ונדמה שהקשר הסיבתי נמצא ממש מעבר לפינה.

וכמו בארצות-הברית, גם בישראל נתוני הלמ"ס מצביעים על יתרון ברור בהשתכרות לטובת מגזר הנשואים על פני מגזר הרווקים, וגם כאן הפערים הולכים וגדלים עם הגיל לטובת עונדי הטבעת.

פערי שכר לשעה. מקור: הלמ"ס

מה ההסבר לתופעה? מדוע הנשואים מרוויחים יותר מאחיהם הרווקים, אפילו כאשר הגנטיקה והסביבה אינה לטובתם?

אם ניקח לרגע דוגמא קיצונית לחלוטין, חפר גורי מהסדרה רמזור, הלו"ז הצפוף והתובעני שלו יכול לשמש משל טוב לעניין: ללא אילוצים, ללא הכרח, ללא תביעות למיצוי הפוטנציאל. רוצה לומר, למעט אנשים יוצאי-דופן שניחנו במנועי בעירה פנימית עוצמתיים, רובנו זקוקים למעטפת של תמריצים חיצוניים שתדרבן אותנו לעבוד קשה ולעמול על פיתוח כשרונותינו. ללא מעטפת כזו, חיינו צפויים להתנהל על מי מנוחות והבטלה קורצת ומחבקת. האם הרווקות מספקת את מערכת התמריצים הזו באופן מיטבי? מסתבר שלא. הרווקות מטבעה היא תובענית הרבה פחות מחייהם של הנשואים.

דירה גדולה, משכנתא, רכב, חינוך, חוגים, פיות קטנים ורעבתניים, בגדים וחיתולים – כל אלו מאלצים את הנשואים לעבוד, לעמול ולממש את כשרונותיהם כדי שישתכרו היטב ויוכלו לגדל את ילדיהם בכבוד. זוהי בדיוק מערכת התמריצים שהאדם זקוק לה כדי לצמוח ולהתפתח. "הפרא האציל" והמשוחרר אמנם ילך ליותר הופעות, יטייל הרבה, יבקר בקולנוע לעתים קרובות, ובאופן כללי יבלה כהוגן, אך כל אלו הם רק בגדר "מימוש עצמי רך". הנאה של הטווח הקצר. הנשואים לעומת זאת נדרשים אל המימוש העצמי הנוקשה, התובעני באמת. הם אכן יתקשו לצאת למסע בנפאל מדי שנה, אך בזמן הזה החיים כופים עליהם להתפתח ולצמוח עבור ילדיהם. הם ייתבעו למשימות סוחטות ומתגמלות בהרבה, משימות שרק המסגרת המשפחתית תתמרץ אותם לעמוד בהן. לבסוף, הם יחזיקו בקריירה משמעותית ויהיו מוקפים בילדים ונכדים. "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך".

אם כך, בעוד שחיי המשפחה מעודדים בטווח הארוך צמיחה ופיתוח אישי, ובעקבותיהם תחושת שביעות רצון ואושר, חיי הבדידות מובילים אל הדשדוש ואל הבטלה. הם מתגמלים אמנם בטווח הקצר, אולם בהמשך החיים הקערה מתהפכת לגמרי.

המשפחה: מנוע הצמיחה של החברה

אך זה לא הכל, וגם האינטרס של החברה נכנס כאן. מפני שחברה בריאה ומשגשגת תלויה לקיומה קודם כל במשפחות.

מאחר שהתא המשפחתי מאלץ את האדם להביא לידי מיצוי את יכולותיו וכשרונותיו, נקל להבין מדוע ראו בו הוגי השמרנות והליברליזם את מנוע הצמיחה היסודי ביותר של החברה. היטיב לבטא זאת מילטון פרידמן, הכלכלן היהודי זוכה פרס הנובל, שהדגיש כי "אנחנו מדברים על החברה שלנו כאילו היא חברה של יחידים. אך זה לא נכון. אנחנו חברה של משפחות. היחידה הבסיסית והיסודית של החברה שלנו היא המשפחה".

אכן, חברה של אינדיבידואלים המשוחררים מעוּלם של אילוצים, לעולם לא תגיע לשגשוג חומרי ותרבותי כמו חברה של משפחות. במישור הלאומי, מערכת התמריצים שמספק התא המשפחתי להורים מצטברת לאינספור מנועי צמיחה זעירים, והיא זו שדוחפת קדימה את החברה. האטום החברתי שלנו אינו האינדיבידואל, אלא המשפחה. היא זו שמקדמת את היחידים, והיא זו שמפתחת את האומה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. דמגוגי ומגמתי באופן שלא מתאים למידה. עיקר הטענה של המאמר היא לא בנתוני המחקר, אלא בטענה הבלתי מוכחת שעדיף לעבוד קשה מאשר להתבטל. בלי קשר לדעתי על הטענה הזו (ולעובדה שאני עומד להתחתן עוד חודשיים), לא בטוח שזה מה שישכנע את הרווק המצוי להתחתן.

    1. בדיוק להיפך. הכותב דורש עבודה קשה ולא מוכר אשליות על אושר אוורירי. הפוך מדמגוגיה

    2. המאמר לא מופנה כלפי הרווק הספציפי אלא כלפי התופעה והאידיאולוגיה שבבסיסה

    3. אני לא מתווכח עם עצם הטענה שעבודה קשה זה טוב. מה שאמרתי זה שהכותב מנפנף ב'נתונים אובייקטיביים', אבל הנתונים בסך הכל מראים את מה שאנחנו יודעים: שלהתחתן זה לבחור בלקיחת אחריות ועבודה קשה, ולהישאר רווק זה לבחור בחוסר מחויבות, ובדיוק על זה .הויכוח

    4. צודק.
      א. יש לציין שהמאמר מה- NYT הוא מ -2004.. אולי משהו השתנה מאז?

      ב. התאום הנשוי הרוויח 26% יותר לשעה, אך רק 19%יותר.משתמע שהוא עבד פחות 7% שעות. מעניין ומנוגד לאינטואיציה שלי, שדוקא הנשוי ייטחן שעות בעבודה כדי
      לממן את צרכי משפחתו הגדולים

      ג. אני יכול להעיד על עצמי, שכרווק היה לי זמן וכוח ללמוד, לקרוא, לדחוף פרויקטים חדשים ולא בטוחים; מאז שיש לי ילדים, אני שקוע בעבודה היום יומית. אולי דוקא כרווק הייתי מתקדם יותר מקצועית.

  2. ,מוזר שאף אחד לא מעלה את ההשערה
    שלא עצם הנישואין גרמו לשינוי אלא מלכתחילה האח שבחר להתחתן בגיל צעיר יותר הוא אדם מיושב מטבעו שבוחר בדרך הקשה יותר ומעדיך אותה על פנאי וחיים טובים שכן ברור לגמרי שנישואין באים גם הם על חשבון החיים הטובים

    1. זה בהחלט יכול להיות אך בדיוק בגלל זה המחקר נערך על תאומים זהים.

    2. ומי אמר שתכונות כמו אחריות הם תכונות גנטיות?

  3. לפי המסקנה הזו – הגרושים הם אלה שאמורים להיות בשפיץ של המימוש העצמי, האושר ורמת ההכנסה
    והרי הם נאלצים לקרוע את התחת כדי לתמוך בילדיהם ולשלם מזונות, הוצאות מדור והוצאות נוספות, להחזיק דירה נוספת משל עצמם ואפילו רחמנא לצלן לנסות ולבנות חיים חדשים. הווה אומר להחזיק בשני תאים משפחתיים. לפי הנתונים הללו רמת המימוש העצמי והאושר שלהם אמורה להיות כפולה לפחות מהנשואים. אז יאללה להתגרש!

    1. אני משער שהתשובה לטענה הזו היא שאנשים שמחים הם יצרניים יותר, ושלילדים במשפחות יציבות יש סיכויים גדולים יותר להגיע לרווחה כלכלית וחברתית.
      אבל מבחינת הכרח להשתכר ולהוציא – אכן גרושים (וביחוד גרושים שנישאו מחדש) נושאים בעול גדול יותר מנשואים.

  4. יש לקחת בחשבון שמעביד נוטה לתגמל יותר עובד נשוי לעומת עובד רווק במודע או שלא במודע בשל היותו מפרנס משפחה. וכן מעביד יעדיף עובד נשוי מתוך הנחה שהנשוי יציב ורציני יותר

  5. .לא בטוח שהמדד הנכון למימוש עצמי חומרי הוא דוקא הכנסות.
    נראה לי הרבה יותר מעניין לראות סטטיסטיקה דומה לגבי הוצאות על צריכה, או לגבי הכנסה פנויה (אחרי שמנכים חובות, מיסים וכו')
    הרווק יכול לחסוך הרבה יותר, ולייצר לעצמו השקעות ונכסים.

  6. המחבר מחבר בין משכורת גבוהה למצוי יכולות.
    הקשר בין השניים (מבחינת האינדיבידואל) אינו הכרחי. הסבר חליפי: אדם (במקרה זה רווק) שאינו דחוק כלכלית יכול לבחור במשרה הממצה את כשרונו גם אם על חשבון השתכרות.
    מצד החברה, לא ברור שמצוי היכולות הנ"ל אינו המצב הרצוי.

    ואם נצתמצם לסך ההשתכרות במשק (כאומדן לייצור?), אזי ההשוואה אינה נכונה. השאלה הינה האם זוג רווקים ממוצעים מרויחים יחדיו יותר או פחות ממשפחה ממוצעת.

  7. הבלוגריסט הזה מחזיק בקווים שמרניים???
    לא נראה לי!!!

  8. השערה סבירה נוספת שהחברה מתגמלת יותר את הנשוי.אם בקבלה לעבודה ואם בתגמול בשכר. מעביד יעדיף להעסיק אדם שנתפס בעיניו יציב ולתת עדיפות בתגמול יותר לאדם שצריך לפרנס משפחה

  9. גם תאומים "זהים" (מונוזיגוטים) הם לא זהים לחלוטין מבחינה גנטית. יש להם קוד בסיסי זהה אבל אפיגנטיקה מעט שונה ופנוטיפים שונים עם אלמנט מסויים של אקראיות (הדוגמה הבסיסית ביותר היא טביעות אצבע ורשתית שונות), ולכן הם בעלי אופי שונה ותגובות שונות לסביבה במצבים שונים. לעיתים קרובות התגובות שלהם לאותם אירועים תהיינה דומות מאוד, יותר מאשר אצל אחים אחרים, אך עדיין לא זהות. לא מדובר בשכפול של אותו אדם בדיוק אלא בשני אנשים שהייתה להם אותה נקודת התחלה אבל משם הם אינדיבידואלים שמתפתחים בצורה שונה.

    מכאן שגם ממחקרי תאומים לא ניתן להסיק שחיי המשפחה הם אלה שעשו את ההבדל והפכו את האדם ליותר מוצלח בכל מיני מדדים. ייתכן בהחלט שדווקא העובדה שמלכתחילה אחד האחים היה מוצלח יותר מכל מיני בחינות בגלל יחס שונה מהסביבה (הוא אמנם תאום אבל עדיין אדם בפני עצמו ולכן גם האינטראקציות שלו עם הסביבה יהיו שונות, גם אם לא במידה מאוד ניכרת, והוא יצבור חוויות שונות) ו/או בגלל מאפיינים מולדים שונים, הוא זה שזכה להתחתן ולהקים משפחה בעוד שהשני לא.

    נראה שבטור הזה קודם הוסקו המסקנות ורק אח"כ נעשתה בדיקה כלשהי.

  10. מעבר לכל הערות כאן על מה הוא מימוש עצמי "איכותי" ומה "קצר מועד" וכו'
    אין כאן שום קשר סיבתי מוכח. כותרת אחרת לנתונים היתה יכולה להיות : מחקר על תאומים זהים מצא שלתאום עם הכנסה גבוה יותר קל יותר למצוא בת זוג.

    או במילים אחרות הכותב מניח את המבוקש על ידו, אין בהכרח קשר סיבתי הנובע מהמתאם שבנתונים.

    1. כלכלן כלכלן, אבל לא קורא לינקים:
      "controlling for education, age and other variables, the married men in their sample earned about 19 percent more than unmarried men.

      They then examined just the wage differences between twins, while still controlling for education. They found that married twins had 26 percent higher wages than their unmarried siblings. Hence, even among very similar men, those who are married earn substantially more."

  11. הנושא מעניין וטוב להעלות אותו.
    לי חסר במאמר ההשוואה בין המקצועות עצמם. לא רק המשכורת.
    וגם, העניין שהמאמר מניח הנחת יסוד, והוא לא עושה די על מנח להוכיח אותה.
    ויש דרכים. להשוות למשל בין חברות שונות או תקופות שונות ובכך להוכיח שחברה שנשענת על ערכים — היא חברה מוסרית/יעילה/חכמה וכד', יותר מחברה שנשענת על ערכים אחרים. אפילו ביחס בין קופים לבני אדם (הידעת? לקופים ישתוחלת חיים קצרה מכדי שיהיו להם סבתות וסבים שיגדלו את הנכדים! זו הוכחה משפחתית לכך שלאדם, מבחינה משפחתית יש יכולת לזנק בסולם האבולוציה וגם לפתח את עצמו. )

    יום טוב, ואשמח לקרוא עוד על הנושא

  12. בטח שהנשואים מרוויחים יותר. הם לא רוצים לחזור הביתה אז תקועים בעבודה כל היום.