גלגוליו של הנאציזם, ותפקידו של המופתי: מחקר מקיף חושף כיצד חלחלה התעמולה הנאצית למדינות ערב בעידן שאחרי הרייך השלישי.
מסיבות שונות נוהגים החוקרים בישראל שלא לגעת בתפוח האדמה הלוהט: התפשטות האידיאולוגיה הנאצית לאחר מלחמת עולם השניה. הבריחה נובעת בחלקה הגדול גם מאי רצון להודות כי הנאציזם לא מת אחרי 1945, אלא תקע שורשים במקומות רבים, ובעיקר בשלושה מוקדים: בברית המועצות של סטלין, שם ממילא היו קיימים אותם יסודות המשותפים לקומוניזם ולנאציזם; בעולם הערבי, ובעיקר במצרים, סוריה והתנועה הערבית הפלסטינית; ובדרום אמריקה, ארגנטינה בעיקר. השמאל הרדיקלי הדרום אמריקני הוא חתונה גסה עם יסודות נאציים.
במפגש שנערך בשבוע שעבר שיתף ד"ר יואל פישמן את האורחים, חלקם חוקרי שואה מדופלמים, במחקרו החדש והמדהים על המשכיות התיאוריות והאידאולוגיה הנאצית-גרמנית, בעיקר במצרים. הוא עשה זאת תוך מעקב אחר דמות אחת סופר-מעניינת, יוהאן פון להרס, שהיה עוזר של היינריך הימלר. בחלק האחרון של חייו הוא הופיע תחת השם עומר אמין פון להרס. מעניין למה. "יוהאן פון להרס היה אחד מראשי התועמלנים האנטישמים ברייך השלישי. מעבר לשנאת יהודים ונצרות – שהוא התייחס אליה כאל כת יהודית – הוא היה בעל השקפת עולם גיאו-פוליטית יחודית", מציג אותו ד"ר פישמן. "הוא הטיף לשיתוף פעולה בין גרמניה לבין העולם המוסלמי וראה ברוסיה בעלת ברית טבעית לגרמניה".
פון להרס ברח אחרי המלחמה בנתיב העכברושים לארגנטינה, ופתח שם בהקמת תשתית תעמולתית אנטי-יהודית. מי שיזם את הבאתו מארגנטינה למצרים, וחיבר בינו לבין ממשלו של גמאל עבד אל נאצר, היה לא אחר מאשר המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. המופתי הרי לא סיים את הקריירה שלו ב-45', אלא הצליח לברוח מאירופה והתמקם בשנות ה-50 במצרים. בתחילת שנות ה-50 השתתף פון להרס בקמפיין שנאה אנטי-יהודי ואנטי-ישראלי שבוצע בחסות מצרית בארגנטינה, באמצעות השגרירות. לפי מסמכי ה-CIA, הנספח הצבאי חסן איסמאעיל פהמי גייס אותו לשירות במצרים.
"להטיף לשנאה חסרת רחמים נגד היהודים"
בפברואר 1956 מינתה אותו ממשלת מצרים כיועץ פוליטי ולענייני תעמולה במשרד האינפורמציה במחלקה להדרכה לאומית. בהמשך הוא התאסלם והטקס נערך בידי ידידו משכבר המופתי חאג' אמין. "פון להרס דאג להמשכיות הדוקטרינה הנאצית הטהורה בעולם הערבי ובמערב", מדווח פישמן במחקרו, שיוצג בקרוב בפורום אקדמי רחב בארצות-הברית. "רעיונותיהם של פון לרס וחבריו התמידו וזכו לחיים משלהם", הוא כותב. פה צריך הבהרה. תורת הגזע הנאצית לא היתה היסוד הכי חשוב בתפיסת העולם של הגרמנים, אלא התפיסה הקונספירטיבית לגבי היהודים; זוהי ההשקפה שכל דבר יהודי הוא שלילי מיסודו ויש לעקור אותו מהשורש. בנקודה זו הם פגשו הרבה ידידים מימין ומשמאל.
רוב הפרטים החדשים על פועלו של פון להרס מקורם בתיקו ב-CIA ששוחרר לפרסום בשנים האחרונות. המעקב אחריו התבצע בימיו של אלן דאלס כראש הסי-איי-איי, וניתן להבין מתוכן התיק שזו היתה מדיניות אמריקנית מכוונת לעודד אקס-נאצים (אם יש דבר כזה) ללכת למצרים. במצרים התמקמו בין 2,000 ל-3,000 אנשי אס-אס ונאצים במדרג כזה או אחר. הרציונל של האמריקנים היה – שילכו למצרים כי זה עדיף מזה שיסתובבו ברחובות גרמניה, קנדה, דרום אמריקה ועוד ארצות במערב.
"התוצאה העיקרית הבלתי חזויה של המהלך הזה היתה שיועצי נאצר (הנאצים לשעבר) דחפו את מנהיגי מצרים לאוריינטציה מדינית חדשה נגד ארצות הברית", כותב פישמן.
"תפקידנו להטיף לשנאה חסרת רחמים נגד היהודים" – זה היה המוטו לעבודתו של פון להרס מימי השלטון הנאצי ועד המיקצה שעשה תחת משטר נאצר. אם שלבי הג'נוסייד הם מיון ותיוג, סימול, דה-הומניזציה, קיטוב ארגוני, הכנה, השמדה והכחשה – להרס עסק בדה-הומניזציה. יש לו יד ורגל בהשפעות שמצאו את ביטויין באמנה הפלסטינית ובאמנת חמאס ,וכן בתעמולה האנטי-ישראלית השגרתית במערב. בכולן ישנם מסרים שמוגדרים על ידי החוקרים כ"אנטישמיות אבסולוטית" שתוצאתה ג'נוסייד. כזכור, הגדיר יהושפט הרכבי את מטרת אש"ף כ"פוליטיסייד". זה מונח אכיל יותר לאינטלקטואל הישראלי.
במסמך של ה-CIA מוגדר פון להרס כגרמני הבכיר במצרים ומקורב לאנשי צמרת הממשל, כדוגמת עלי סברי, שהיה שר במשרד הנשיאות ולמעשה היה סגנו של נאצר. כדי להתחבר לנושא הגרמני הפרו-רוסי נציין שסברי היה ידוע כגורם הפרו סובייטי החזק ביותר במשטר נאצר. כמו כן, היה מקורב לאנואר סאדאת, לעבדול חליק חסונה, מזכ"ל הליגה הערבית, המופתי חאג' אמין, הגנרל אברהים פהמי וגנרל סיד חאפז עבד אל-כרים.
מברלין 1945 לדרבן 2001
אידאולוגיית העולם-השלישי (THIRD WORLDISM) קיבלה תנופה אדירה באותה תקופה כאשר התכנסה ועידת הבלתי מזדהות בבנדונג באפריל 55'. בסביבה הזאת, שבה נאצר היה גורם מוביל, פון להרס אימץ את רעיונות האידיאולוגיה של העולם-השלישי. הוא אף כתב ספר שנקרא 'המאבק העולמי נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם'. בהקשר הזה, כמו אקס-נאצים רבים אחרים, הוא תמך במורדים האלג'יראים המהפכנים של האף-ל-ן. אם זה נשמע מוכר לאחדים זה לא מקרה. בישראל הוביל אורי אבנרי מהלך אידיאולוגי דומה.
"פון להרס מיצב את האנטישמיות בקונטקסט של THIRD WORLDISM", הגדיר זאת ד"ר פישמן במפגש בביתו. מסמך של ה-CIA מאוקטובר 56' מדווח הביתה: "פון להרס טען שהוא עמל כדי לשכנע שני מיליארד לא-אירופים בסכנה היהודית. הוא מאמין שאם יצליח במאמץ הזה, הדומיננטיות היהודית בגרמניה (שלאחר השואה!) ובארצות הברית כבר לא תהיה חשובה".
כבר בשלב מוקדם זה של אמצע שנות ה-50 להרס ומעסיקיו המצרים הציבו כמטרה את "הלובי היהודי".
כתב של הטורונטו סטאר הקנדי בשם סטיבנסון זכה לראיין אותו וכך ציטט: "ישראל איננה ישות נורמלית. היא אינה גדולה מספיק או פוריה כדי לפרנס את היהודים במולדתם. היא חייבת להיעלם (מזכיר משהו מהזמן האחרון?). היא גורמת רק צרות. אולי תשאל, מדוע נאצר מבזבז זמן וכסף כדי לגייס את הערבים מחוץ למצרים נגד ישראל כשיש כה הרבה לעשות בבית? ובכן, זוהי ישראל. הציונים אחראים ל-90 אחוז מהתקפות התקשורת העולמית על נאצר ומצרים".
אי אפשר להחמיץ את החוט המקשר בין פועלם של פון להרס וחבריו בתקופה הפוסט-מלחמתית בעולם הערבי ומתקפות התעמולה האנטי-ציונית של ברית המועצות, לבין ועידת דרבן משנת 2001. העסקה האידאולוגית האפילה הזאת חלחלה עמוק לגורמים פוליטיים ואקדמיים בישראל, בעיקר דרך הצינור של הלאומיות הפלסטינית.
ובחזרה למופתי
ב-13 במאי 1963 עלה ראש הממשלה בן גוריון לנאום, במסגרת דיון על יחסי ישראל-גרמניה. במענה לדברי חה"כ חיים לנדאו (חרות) הוא ומצא לנכון להזכיר כי בעבר "חיים לנדאו וחבריו שיבחו ופיארו את אדולף היטלר"; בהקשר לזה הוא ציטט מדברי אב"א אחימאיר שכתב במארס 1933 על "השמות המזהירים של קמאל (אתא טורק), מוסליני, פילסודסקי, דה-ואלרה והיטלר". מתוך התדהמה פרצה סופת זעם פרלמנטרית מספסלי סיעת חרות. הפרשנים ומביני בן גוריון סבורים היום, שבן גוריון זרק את פצצת הסירחון הפוליטית שלו בכוונה כדי לגרום לאנשי הימין אדומי העיניים לסטות מהתוכן האמיתי המסתתר מאחורי "יחסי ישראל-גרמניה". ישראל החלה לרקום אז יחסים בטחוניים בתחומי הביטחון הרגישים ביותר, ולבן גוריון היה נוח יותר שהימין יגן על אחד ממנהיגי העבר שלו ושיתקפו אותו אישית מאשר שיחטטו בסוגיות גרעיניות, למשל.
האם המופתי ממלא היום את המשבצת של אחימאיר? אולי ראש הממשלה נתניהו זרק פרובוקציה כדי להסיח את הדעת מנושאים חשובים בתחום ישראל והפלסטינים? שאלה. בכל אופן, ברור שאנשי השמאל ובראשם אחד העיתונים המובילים שלו קפצו להגן על המופתי כמעט על תקן "אחד משלנו". הדרך הנכונה להתייחס לדברי נתניהו על הדיאלוג בין המופתי חאג' אמין אל חוסייני לבין אדולף היטלר היא כפי שעשה ההיסטוריון היהודי-אמריקני ג'פרי הרף. הרף ניתח את דברי נתניהו כדי לקבוע היכן טעה והיכן הוא צדק ואמר דברים שנכון לזכור אותם, לדון בהם וקודם כל להפנים לגבי התפקיד האסטרטגי שמילא המופתי במעגל הבינלאומי של גרמניה הנאצית.
במפגש שנערך בשבוע שעבר, כאמור, נכחו מספר אנשים רציניים, שמכירים היטב את נושא השואה על היבטיו השונים. הם לא חשודים בשום נטייה שמאלנית. ובכל זאת הם סברו שביבי עשה טעות גסה שעלולה לגרום נזק אדיר לישראל בדבריו על כך שהמופתי כביכול הוא זה ששתל במוחו של היטלר את הרעיון של השמדת היהודים. הם התנחמו בכך שלאירופים יש עכשיו עומס יתר בענייני הפליטים המוסלמים וההתמוטטות הכלכלית פוליטית באיחוד האירופי. לכן הסיפור יחלוף ואולי לא ישאיר נזק סביבתי.
פרופ' הרף, שכתב ספר על התעמולה של המופתי מברלין לעולם המוסלמי, שם את הדברים בפרופורציה (טיימס אוף-ישראל): "ראש הממשלה הלך רחוק מדי במאמציו להדוף את הניסיון להמעיט בחלקו של משתף הפעולה ומי שהיה ידיד-נפש אידאולוגי של גרמניה הנאצית". הרף לא קופץ לתיקרה בגלל ההתבטאות של נתניהו, כמו שעשו המומחים הדגולים לחקר השואה מסוגו של כתב המפלגות של 'הארץ' יוסי ורטר. הנושא המחקרי של מיקומה בזמן של ההחלטה על "הפתרון הסופי" התפתח מאוד ב-20 השנים האחרונות, כאשר מקובל היום על הכל שמה שמכונה ועידת ונזה היה סוג של ישיבת תיאום לוגיסטית לביצוע הרצח ההמוני. אבל ההחלטה התקבלה מוקדם יותר.
הטכניקה שאחדים מהחוקרים אימצו היא לעקוב אחר יומני הפגישות של היינריך הימלר כדי לנסות להסיק מהם בדיעבד מתי בערך נפלה ההחלטה. ישנה גם התפיסה הנכונה של הביוגרף של היטלר איאן קרשאו בנוסח של "לכוון לדעת הפיהרר". לא מחכים לפקודה, עושים, ורואים מה התגובה מלמעלה. אבל לפי מחקרי קבלת ההחלטות, יוצא שההחלטה על ביצוע הרצח נפלה איפשהו באביב 1941, עוד לפני הפלישה לברית-המועצות: "היטלר קיבל סידרה של החלטות ליישם את הפתרון הסופי לכל המאוחר באוקטובר 41'".
זוהי נקודה מעניינת, משום שבהמשך, כעבור כחודש, הוא פוגש את המופתי לדיון על תפקידו בהמשך המלחמה. זאת אומרת, שהמופתי וגיסותיו במזרח-התיכון היו מאוד רלוונטיים למאמץ העתידי של גרמניה הנאצית באזור. המופתי לא היה גורם בתהליך קבלת ההחלטות של היטלר, אבל הם היו באותו ראש. אם אצל היטלר נושא ההשמדה ההמונית של יהודים בהתחלה היה רק נושא לפנטסיה שבדיעבד – הוא פינטז על כך שאלפי יהודים היו מתים בגזים במלחמת העולם הראשונה – הרי שבגישתו המעשית לנושא, המופתי חאג' אמין הקדים אותו. כך עולה ממחקרו של יגאל כרמון, היום ראש ממר"י, שאותו ערך במסגרת האוני' העברית תחת השם 'מופתי ירושלים חאג' אמין אל חוסייני וגרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השניה' (1987).
שותפות רעיונית ומעשית
"עד כמה היה קרוב המופתי – הן מבחינה רעיונית והן מבחינה מעשית – אל הגישה הנאצית של השמדה המונית פיזית של היהודים – ניתן ללמוד מפרשה מוקדמת יותר שאירעה ב-1936", כותב כרמון במחקרו (עמ' 163). "באותה עת עמד המופתי בקשר הדוק עם האיטלקים ברמה המודיעינית וברמה המדינית… מקובץ מסמכים סודיים מלשכת הדוצ'ה (תזכירים לעיונו ולאישורו של מוסוליני, תיק 'המרד בפלשתינה') שנחשף לאחרונה (סוף 86') על-ידי חוקרים איטלקים, עולה כי המופתי ביקש את עזרת האיטלקים להרעיל את מי השתיה של תל-אביב על מנת לעצור את הגירת היהודים לפלשתינה". בסעיף 6 של בקשתו בכתב נעשתה פניה ל"עזרת מומחים לביצוע חבלות בצינור הנפט… וכן סוכנים שביכולתם לבצע הרעלת האקוודוקט של תל-אביב, בה מצוי הרוב המכריע של הפליטים היהודים שבאו להתנחל בפלשתינה…".
השקפתו של פרופ' בן ציון נתניהו המנוח לגבי אדולף היטלר היא שהוא ממשיך דרכם של רוצחי המונים שטבחו ביהודים בימי הביניים כמו רינדספלייש וזימברלין. אלו שמות שלא שמעתי עד אותה שיחה לפני שנים בביתו של פרופ' נתניהו האב. רידנספלייש וזימברלין היו מורדים אנטישמים רצחניים, והם טבחו בסיגנון הרוג כפי שיכולתך. ההבדל בינם לבין היטלר, לפי בנציון נתניהו הוא, שהיטלר היה מורד שהשתלט על מדינה ויכול היה להפוך מעשי טבח ספורדיים למדיניות שכל מנגנון המדינה רתום ליישומה.
בשיחה של ה-28 בנובמר 41' "היטלר אמר למופתי שכאשר צבאות גרמניה ינועו דרומה מהקאווקז, 'מטרת הגרמנים תהיה אך ורק להשמיד את הגורם היהודי השוכן במרחב הערבי ונהנה מהגנת השלטון הבריטי'. לעת הזאת המופתי יהפוך לדובר המוסמך ביותר של העולם הערבי, ויהיה זה מתפקידו להתניע את המבצעים הערביים שאותם הכין בחשאי", כתב הרף במאמר התגובה שלו להתבטאויות נתניהו. "היטלר היה ברור מאוד כשביטא את רצונו לגייס את (חאג' אמין) חוסייני לפעולותיו שנועדו להרחיב את הפתרון הסופי הרחק מעבר לגבולות אירופה, ליהודי צפון אפריקה והמזרח-התיכון… היה זה במסגרת המאמץ להרחיב את הפתרון הסופי למזרח התיכון שהמופתי החל למלא תפקיד חשוב". עוד הוסיף הרף וכתב על מאמצי גיוס המוסלמים למלחמה בחזית רוסיה, וכך הלאה.
אבל הרף הדגיש, ש"למרות שראש הממשלה שוגה בהגדרת תפקידו של חוסייני בתהליך קבלת ההחלטות שהובילו לשואה באירופה; הוא צודק בתשומת הלב שהוא מפנה להשפעה ההרסנית של חוסייני (המופתי) על הפוליטיקה הפלסטינית ועל החברה הפלסטינית".
וזאת אולי הנקודה החשובה, שמנסים להתעלם ממנה ולברוח ממנה כמו מאש: האידיאולוגיה הנאצית לא מתה; היא שינתה צורתה ואומצה על-ידי גורמים שונים, כפי שפורט לעיל. חאג' אמין אל-חוסייני היה אפוא מתווך נאמן, ולא רק אופורטוניסט כפי שניסו כמה פעמים להציגו במהלך השבוע האחרון.
מחקר חדשני קובע:
נתניהו צודק לגבי היטלר,
אבל המופתי לא גרם להשמדת היהודים בשואה
הודעה לעיתונות
22 באוקטובר 2015
ראש הממשלה בנימין נתניהו טען אתמול בנאומו בפני הקונגרס הציוני, כי היה זה המופתי חאג' אמין אלחוסייני
ששיכנע את היטלר לפעול להשמדת היהודים באירופה, במקום תכניתו המקורית של היטלר לגירוש בלבד.
מחקר חדשני מוכיח שנתניהו צודק
מחקר חדשני אודות הגרמנים מצא כי אחת הטענות של נתניהו נכונה בהחלט – היטלר שינה את תכניתו לגירוש מוחלט של היהודים מאירופה ב-12 בדצמבר 1941 או בסמוך לכך, והחליט על השמדה טוטאלית של היהודים באירופה.
המחקר בוצע במסגרת עבודת פוסט-דוקטורט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים על-ידי ד"ר יהודה כהן, ופורסם ב-2010 כספר עיון בהוצאה האקדמית סאסקס בבריטניה בשם: "The Germans: Absent Nationality and the Holocaust. Eastbourne, UK: Sussex Academic Press, 2010", שהיה מועמד לפרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה בהמלצת שלושה פרופסורים של האוניברסיטה העברית בירושלים – פרופ' משה צימרמן, פרופ' גבי שפר ופרופ' חדוה בן-ישראל.
המחקר של ד"ר יהודה כהן התמקד במניעים הפנימיים של הגרמנים במהלך כל ההיסטוריה שלהם על-פני כאלף שנה, ועל התפתחות המניעים הללו והשפעתם על אירועים היסטוריים חשובים, כולל עליית היטלר לשילטון ותוכניתו לבצע גירוש מוחלט של היהודים מאירופה, שהתחלפה בסוף 1941 להחלטה לבצע השמדה טוטאלית.
למה דווקא הגרמנים ?
המחקר של ד"ר כהן על הגרמנים מפענח את הסיבות להתחוללות השואה, ונותן תשובה פורצת-דרך במחקר השואה, על השאלה העקרונית שהעלה הנשיא לשעבר שמעון פרס בנאומו בבונדסטאג הגרמני ב-27 בינואר 2010 : למה דווקא הגרמנים חוללו את השואה ? ועוד שאלות משמעותיות בנושא, כגון:
האם נכונה ההגדרה של "האיבה הנאצית כ'אנטישמיות' גרידא…"
איך ניתן להבין "…את הנחישות הכפייתית של המשטר הנאצי להשמיד את היהודים."
"מה טעם ראו הנאצים להמשיך וּלהתמיד בכך עד הסוף, גם כאשר תבוסתם כבר הסתמנה באופק? "
"מה הֵניע את הנאצים להקצות לתעשיית הטבח משאבּים כה רבים?"
"…עד היכן עלול להגיע הרֶשע שבאדם? עד היכן יָכול להגיע השיתוק בעם? שידע תרבות וְכיבד הגות?".
מי החליט על השמדת יהדות אירופה ?
המסקנות לשאלה זו, כפי שעולה ממחקרו של ד"ר כהן על הגרמנים והשואה, הן:
עד דצמבר 1941 הייתה תכניתו של היטלר לבצע גירוש טוטאלי של יהדות אירופה, בתחילה – למדגסקר, ולאחר מכן שונה היעד "למזרח", על-בסיס ההנחה, שבאביב 1942 יושלם כיבושה של ברית המועצות
השינוי בהחלטתו של היטלר להשמיד את יהדות אירופה במקום לגרשה התרחש בסוף שנת 1941 בעקבות כניסתה למלחמה של ארצות הברית ומתקפת הנגד בחזית הרוסית
ההחלטה להפוך את אירופה ל'נקייה מיהודים' הייתה החלטה עקרונית של היטלר, בהתאם למניעים פנימיים של הגרמנים, ולא נבעה מ'אנטישמיות'
השינויים במערך הכוחות הצבאיים והפיכת המלחמה האירופית למלחמת עולם, הבהירו להיטלר כי יימנע ממנו ביצועה של תכנית הגירוש הטוטאלית שתכנן במקור, ולכן – כדי להשיג את המטרה העקרונית שתחום ההשפעה הגרמני יהיה 'נקי מיהודים' – החליט היטלר לשנות את תכנית הגירוש הטוטאלי לתכנית של השמדה טוטאלית
איך פעלה גרמניה בעקבות השואה ?
המחקר על הגרמנים שערך ד"ר כהן מצא כי:
אחרי מלחמת העולם השנייה, חתרה 'גרמניה החדשה' לחזק את הדומיננטיות של הגרמנים באירופה יותר מאשר לעסוק בחשבון נפש, ולמעשה הגרמנים ויתרו על הניסיון להשיג לאומיות גרמנית נבדלת
כתוצאה מתגובה זו, המניע העיקרי של הגרמנים באיחוד האירופי הוא יצירת לאומיות כלל-אירופית, כאשר הם המנהיגים הבלתי-מעורערים של על-לאומיות זו
הגרמנים השיגו דומיננטיות באירופה שלאחר המלחמה – באמצעים כלכליים ופוליטיים, הרבה יותר מאשר השיגו היטלר וביסמרק – באמצעים צבאיים.
מורה-נבוכים לאיחוד האירופי – עבר ועתיד
המחקר החדשני הזה על הגרמנים הינו חלק ממחקר מקיף שביצע ד"ר יהודה כהן אודות הלאומיות האירופית המתגבשת ומתפרסם בסדרה של עשרה ספרים אקדמיים (חמישה מהם יצאו כבר לאור במסגרת הסדרה), אשר מציעה לקורא מורה-נבוכים לאירופה ולעתידו של האיחוד האירופי. ד"ר כהן חקר את המניעים הפנימיים ותהליכי התגבשות הלאומיות והתפוררותה בעשר קבוצות אירופיות מרכזיות (הגרמנים, הצרפתים, הבריטים, האיטלקים, הספרדים, ההולנדים, הפולנים, ההונגרים, הבולגרים והשבדים), ואת השפעתם של תהליכים אלו על התגבשות על-לאומיות כלל אירופית במסגרת האיחוד האירופי.
האם נתניהו צדק לגבי תפקידו של המופתי בהחלטה ?
עובדה היסטורית ידועה היא – המופתי של ירושלים נפגש עם אדולף היטלר בברליון ב-28.11.1941, והתרשומת משיחה זו כוללת התייחסות לגורל היהודים באירופה וב"תחום הערבי" (ר' תרגום של תרשומת הרשמית של השיחה מ-30.11.1941 – כאן).
אם-כך, הפגישה של המופתי עם היטלר התקיימה כשבועיים לפני החלטתו של היטלר לשנות את תכנית הגירוש הטוטאלי לתכנית של השמדה טוטאלית של יהדות אירופה, כפי שעולה ממצאי המחקר על הגרמנים של ד"ר כהן.
האם היטלר שינה את החלטתו בעקבות הפגישה עם המופתי ? –
למרות שאין עובדות היסטוריות שמאשרות או מבטלות השערה כזו, ולמרות שמועות שהמופתי הציע להיטלר 'לשרוף את היהודים' במקום לגרשם (מ'חשש' שהיהודים שיגורשו יגיעו לפלשתינה-א"י), שמועות שהתבררו חלקית במשפטי נירנברג ובמשפט אייכמן, הרי לפי מחקרו החדשני של ד"ר יהודה כהן ברור, כי טענתו השנייה של נתניהו, שהיה זה המופתי של ירושלים – חאג' אמין אלחוסייני – ששיכנע אותו לשנות את תוכנית הגירוש ולהפכה לתכנית השמדה – אינה מבוססת, היות ושינוי התכנית של היטלר לגבי גורל היהודים באירופה נבע ממניעים גרמניים פנימיים, ללא קשר לשאלה מה אמר המופתי להיטלר, ומה היו האינטרסים של הערבים בארץ ישראל.
לקבלת מידע נוסף – ניתן לפנות ישירות אל גדעון כהן, מנהל הוצאת הכהנים, ירושלים: priestspublishing@gmail.com
תגובה ל"גדעון הכהן" גיבובי הבלים
היטלר לא היה זקוק למופתי , הרעיון התגבש אצלו כבר שנים קודם. והינו תוצר של אנטישמיות המודרנית המבוססת על אפיונים גזעים יותר נכון פסאדו גזעים . לדידו היהודים והצוענים שמשום מה אין איש מזכיר את שאותם הינם תתי אדם שיש להשמידם. המופתי אכן נפגש עם היטלר שחשב להשתמש בו במידה ויכבוש את ארץ ישראל./פלסטין לביצוע הפתרון הסופי בישוב. אולם היטלר אמון על המדרג הגזעני שלו ראה בערבים גזע נחות דרגה אחת מעל היהודים שנחשבו תתי אדם. לא חסרה המימרא שמיוחסת לקצין ס.ס שאמר ליהודי "אינך אדם ולא חיה אלא יהודי"
היטלר בוודאי לא היה זקוק למופתי כדי לרצות להשמיד יהודים. השאלה היא אם הוא חשב שזה אפשרי מבחינה מעשית באותו זמן. יתכן גם שהמופתי פשוט האיץ בהיטלר לבצע את התוכנית המוכנה מראש יותר מהר
וגרם לו להאיץ את לוח הזמנים.
אסף – למה הזילזול? אי אפשר פשוט להגיד מה שאתה רוצה – וזהו?
.מאמר מרתק. תודה
הייתי רק רוצה לקרוא יותר על נאצי בכיר נוסף שפעל במצרים בשנות החמישים – אוטו סקורצני
למי ששכח מי שהמציא את הטלאי הצהוב זה ערבים מוסלמים
אי אפשר להתכחש להיסטוריה יש תיעוד ומסמכים
הנה עוד מאמר היסטורי בנושא
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3465.htm
יהדות עולה מיצרים עברה סבל רב מההסתה של השותפות רעיונות של היטלר וחברב מנהיגה מיצריים עד שלא נותר יהודי על אדמת מיצריים כתוצאה מפרו גרומים משניאה תהומית ומתעמולה בתיקשורת הרדייו והעיתונות וגירוש ללא זהות וללא הגנה _ ומחוסר כל בחלקם ממעצר ישירות לגירוש והשפלה ועוד -וזאת בתקופת מלחמת העולם השניה ולפניה בו בזמן שבנות הברית שלתו _יהודי מיצרים הישאירו הכל מאחוריהם ובלבד לצאת מהחרדות בעת המילחמה ומהסירנות ומההפצצות וחיפוש מקום מיסתור בלילות בחשכה _והפכו לפליטים שעד היום הזה לא נישמע כולם ולא הוכרו כפליטים ולא הוכר סיבלם ועוד אני מבקש שהנושא יקבל זרקור אני בו הדור שעבר כנער וזה לא נשכח מעיני למרות עשרות שנים ומודה לכל מי שיכול לתת מודעות ועוד בתודה מראש