משרד התעמולה והחינוך: שטיפת המוח של לימודי האזרחות

הלל גרשוני צלל לעומקם של ספרי האזרחות הנלמדים בבתי הספר. את תעמולת השמאל שהוא מצא שם שר החינוך הנוכחי יתקשה להסביר

עוברים שטיפת מוח שמאלנית; תלמידי תיכון ישראלי. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

שאלו אותנו בפאנל איך מנצחים את הבחירות הבאות. זאת התשובה שלי: את הניצחון נביא רק אם נצליח להנחיל את תפיסת העולם שלנו במערכת החינוך, דרך כניסה מאסיבית של ארגונים פלורליסטיים לבתי ספר יסודיים ותיכוניים, הרחבה משמעותית של פעילות תנועות נוער, תמיכה ושיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית, שפועלים כבר כיום למען המטרה הזו.

כך, במילים האלה, התוותה ח"כ זהבה גלאון לאחר הבחירות את הדרך לנצח בבחירות הבאות: באמצעות חדירה של ארגוני שמאל אל תוככי משרד החינוך. גלאון דיברה על כך בלשון עתיד, ועל ארגונים חיצוניים, אבל המעיינים בספרי הלימוד השונים יגלו שכבר כיום קיימת התעמולה הזו, בכל העוצמה, בבתי הספר הממלכתיים בישראל.

הנה, רק אתמול, נערך כנס לכבוד ספרו החדש של אדר כהן, המפמ"ר הקודם למקצוע האזרחות, שנבעט החוצה ממשרד החינוך לאחר שהתנהל באופן לא תקין ולאחר שהתברר שהספר שאישר, יוצאים לדרך אזרחית, נפסל בשל היותו מוטה שמאלה באופן קיצוני.

אך הסאגה עם אדר כהן, מסתבר, לא הסתיימה עם פיטוריו. בשבוע שעבר התפטרו מוועדת המקצוע באזרחות שניים מחבריה, ד"ר אפרים פודוקסיק וד"ר הדר ליפשיץ, בין היתר במחאה על כך שיו"ר ועדת המקצוע, ד"ר אסף מלאך, מגבה את מהלכיה של המפמ"רית הנוכחית יעל גוראון, אשת שמאל שהייתה מתומכיו הנלהבים של כהן. לדברי גורמים בוועדה, ההתפטרות של השניים נובעת גם מהשתתפותם של מלאך ושל גוראון אתמול בכנס לכבוד ספרו של אדר כהן.

ואכן, עיון בספרו של כהן מבהיר על מה המהומה. מדובר לכאורה בספר תמים, העומד על גישות שונות באשר לציר (הדמיוני) של "יהודית או דמוקרטית", ומאריך ומרחיב בדרכו של המורה לעסוק בכך בהקשרים שונים. כהן מקדיש עמודים ארוכים להרחבה בגישות השונות, כאשר הפאנץ' מסתתר לקראת הסוף, שבו כהן עונה על השאלה המתבקשת: היכן לכל הרוחות צריך מורה בבית ספר ממלכתי בכלל לדבר על השאלות הפילוסופיות האלה? וכך, בפירוט המקצועות השונים שבהם המורה יכול לדון בנושא, ניתן למצוא את ההצעות כדלהלן (עמ' 64-62):

במקצוע האזרחות, בתכנית הלימודים "מיהו יהודי", מוצע לערוך דיון על הקריטריונים המגדירים מיהו יהודי והאם נדרשים שינויים בהגדרות אלו בימינו; בתנ"ך, בדיון על החוק המקראי – חוקי עבד ואמה וחוקים סוציאליים – מוצע לערוך דיון על שאלות של צדק חברתי, והאם רצוי להסתמך על חוקי המקרא כבסיס לחקיקה בימינו. השיא נרשם במקצוע "תרבות ישראל ומורשתו", כאשר בנושא "מחזור הזמנים – ארץ ישראל בראי חגי ישראל: החגים הלאומיים החדשים", מוצעות הסוגיות "שוויון בין אנשים מזהויות שונות בהקשר של מנהגי החג" ו"יום ירושלים כחג ישראלי בעיר שבה חיים בני דתות שונות"; בנושא "דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי – ירושלים בירת ישראל; סמלי המדינה" מוצעים לדיון "זכויות רוב ומיעוט – ירושלים כעיר קדושה לשלוש דתות" וכן (שימו לב): "המנון המדינה – האם מייצג את כל תושביה?"; וכן הלאה וכן הלאה.

ובכן קוראים יקרים, שימו לב למהלך המתוחכם של אדר כהן. המקצוע "תרבות ישראל ומורשתו" נכנס לתוכנית הלימודים בשלהי 2009 בעקבות החלטתו של שר החינוך דאז גדעון סער. כצפוי, נמתחה עליו ביקורת נוקבת משמאל מעל דפי עיתון הארץ. מה שעושה אדר כהן הוא לקחת את המקצוע שנועד להיות ציוני ויהודי (ראו הפוסט של סער לכבוד יום ירושלים), ולהפוך אותו באורח קסם למקצוע עם דיונים פוסט-ציוניים קלסיים. מעניין לשים לב, אגב, שכהן מוכן לשים על השולחן הרבה דברים: האם ראוי לקחת את המקרא כמוקד השראה, האם צריך לשנות את ההמנון, כיצד להתייחס אל ירושלים; אבל יש דברים שהוא מעולם לא העמיד לדיון משום מה: האם הסוציאליזם נכשל? האם הרב-תרבותיות בכלל מצליחה במקום כלשהו בגלובוס? כיצד להתמודד עם מיעוטים שלא מקבלים את המשחק הדמוקרטי?; משום מה הפקפוק והשאלות באים תמיד לכיוון אחד, ולכיוון אחד בלבד.

תרגיל מתוחכם; ההצעות של אדר כהן.
תרגיל מתוחכם; ההצעות של אדר כהן.

לא רק הספר החדש של כהן

הספר של אדר כהן אמנם רק הושק, אבל ספר אחר, שיצא – הפתעה, הפתעה – בזמן שכהן היה מפמ"ר ובאישורו, קיים כבר שנים במערכת החינוך. מדובר בספר אתגר הרווחה במדינה הדמוקרטית, שמממש את חזונה של זהבה גלאון עוד לפני שכתבה את הפוסט. אל הספר נחשפתי לאחר שהוזמנתי לדבר מול קבוצה של שמיניסטיות הלומדות אזרחות במגמה מוגברת, כדי לאזן את הרוח הנושבת ממנו. על אחת ממחברות הספר, שירה גודמן, לא מצאתי כל מידע, אך מחברת אחרת, מיכל ברק, היא חוקרת בכירה בארגון השמאל מולד, ומומחים נוספים הרשומים כתורמים לספר – כמעט כולם נמנים באופן מובהק עם השמאל החברתי העמוק. ואכן, הספר לא מאכזב כלל בהקשר זה.

שימו לב כבר לפתיחת הספר:

לפני שנים רבות, ערב המהפכה הצרפתית, הייתה זו מרי אנטואנט, מלכת צרפת, שאמרה את המשפט המפורסם המיוחס לזה: 'אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות!' דברים אלה ביטאו את גישתו של השלטון המלוכני באותה עת, אשר לא ראה עצמו אחראי לרווחתם של נתיניו והתעלם ממצוקותיהם.

למעשה, המשפט אכן יוחס לאנטואנט אך היא מעולם לא אמרה אותו, ולמעשה הוא שקר שנתלה בה כדי להצדיק את המהפכה. בפועל, אנטואנט דווקא הייתה קשובה לצרכי העם ולקשייו, וארמון המלוכה ככלל עשה צעדים רבים לקראת העם, מה שלא הספיק למהפכנים שרצו מהפכה בכל מחיר, ואם אפשר לערוף את ראשיהם של המלך והמלכה, מה טוב. המצב הכלכלי בצרפת היה אכן בכי רע, אבל לא משום ש"השלטון המלוכני לא ראה עצמו אחראי לרווחתם של נתיניו", אלא משום הפזרנות של לואי ה-14 על מפעלי בנייה ומלחמות, ולאחר מכן עקב ביטול הרפורמות הקפיטליסטיות של שר האוצר של לואי ה-16, טורגו, ותפיחת החוב הלאומי של צרפת לממדים אסטרונומיים, שבשילוב עם גורמים אחרים הביא לקריסה כלכלית טוטלית.

מחברי הספר יכלו אם כן להביא את הדוגמה של המהפכה הצרפתית כאזהרה וכקריאת כיוון לעבר מדיניות פיסקלית אחראית, שאינה מגדילה את החוב בלא אחריות. אך נחשו מה: אחריות פיסקלית היא נושא שתתקשו למצוא בספר. להפך, כבר בפתיחת הפרק הראשון תוכלו לראות איור הממחיש כנראה את השקפתם של מחברי הספר: אזרחים שעליהם מוצנחות מלמעלה זכויותיהם – "הזכות למזון" (איור של עוף), "הזכות לבריאות" (רופא/מזרק), "הזכות לקורת גג", "הזכות לעבודה", "הזכות לחינוך" ועוד, משל היו הזכויות הללו משהו המונחת ממרום, ולא באות מכיסם של אותם אזרחים עולזים באמצעות תשלומי מסים.

והנה כך נאמר בפרק הראשון: "ההכרה בזכויות החברתיות-כלכליות כחלק מזכויות האדם מבטאת את ההסכמה החברתית לכך שכל אדם זכאי לחיות ברווחה, כלומר, כל אדם זכאי לחיות חיי כבוד, ללא תלות בזולת, תוך שצרכיו הראשוניים מתמלאים בצורה סבירה. לכן החברה, באמצעות המדינה, מקבלת על עצמה את האחריות והחובה לדאוג לכך שכל אזרח במדינה, ללא קשר לרמת הכנסתו, יחיה ברווחה ובכבוד" (עמ' 8 לספר. ההדגשה במקור).

כנראה לא עלתה בפני כותבות הספר הסתירה הברורה בין הזכות לחיות חיי כבוד ללא תלות בזולת לבין מימוש הדברים על-ידי המדינה. האם המדינה אינה "זולת" שהאדם הופך להיות תלוי בו?

הרוצה לעמוד על הרוח הנושבת מדפי הספר יוכל גם לקרוא את המשימות לסיכום הפרק הראשון. המשימה האחת עסקה בהחלטת רשות המים על העלאת תעריפי המים החל בינואר 2010, ותגובת שר הרווחה שהמים הם מצרך חיוני והנפגעים הראשונים מההתייקרות יהיו המשפחות מעוטות היכולת. השאלות: א. האם הרפורמה תפגע בזכות חברתית-כלכלית ואם כן באיזו; ב. נניח שהחלטתם לצאת למאבק נגד ההחלטה, הכינו נייר עמדה והציעו דרכי מאבק.

כלומר, שום הסבר על הרקע להעלאת המחירים – כגון הבצורת והצורך להתמודד עם המחסור במים, שום דיון על השאלה כיצד בכלל ניתן לתמחר את המים, והאם מנגנון מחירים רגיל של ביקוש והיצע יוכל לעזור בשאלה הזו.

חוסר הבנה של המסגרת הכלכלית הכללית משתקף גם בשאר השאלות, כגון זו שעוסקת ב"זכות לאיכות סביבה ראויה", או בהצעת חוק דיור בר השגה של רן כהן ממרצ. על האחרונה, הספר מציב קושיא אחת בלבד: לחשוב על שתי קבוצות שעשויות להתנגד להצעת החוק…; כלומר, הצגה של המערכת הכלכלית כלעומתית ("השוכרים" מול "המשכירים" ו"הקבלנים"), במקום להעלות את האפשרות שהשוכרים והקונים עצמם הם אלה שעלולים להיפגע יותר מכול כתוצאה מחוק אומלל שכזה.

סולק ממשרד החינוך וכעת עלול לחזור; אדר כהן. צילום: מרים אלסתר, פלאש 90
סולק ממשרד החינוך וכעת עלול לחזור; אדר כהן. צילום: מרים אלסתר, פלאש 90

שטיפת מוח חד-צדדית

ואפשר להמשיך עוד ועוד. כך למשל בסקירה ההיסטורית "כיצד נולדה מדינת הרווחה המודרנית" (עמ' 36) מוצנעת העובדה שמדינת הרווחה נוצרה למעשה בידי ביסמרק כדרך לאחד את הלאום סביב מדינת המשטרה שלו, ושזו אומצה בחום על-ידי משטרים פאשיסטיים מאוחר יותר.

בפרק השלישי מוזכרת לראשונה השקפה חולקת, שאותה מכנה הספר "ההשקפה הניאו-ליברלית", וזאת לעומת "ההשקפה הסוציאל דמוקרטית". כבר בעצם המינוח ניתן לדעת באיזו עמדה מצדד הספר, משום שאין אף אדם המכנה את עצמו "ניאו-ליברל" (ימנים כלכלית מכנים את עצמם "ליברלים" לעתים, אך לא "ניאו-ליברלים", מונח שנטבע בידי מתנגדי הימין), ובהתאמה אין מי שמכנה את זולתו "סוציאל דמוקרט" (אנשי שמאל כלכלי מכונים על-ידי אנשי ימין בדרך כלל סתם סוציאליסטים, או בפשטות אנשי שמאל). הספר גם לא מתאפק לעקוץ מדי פעם את העמדה ה"ניאו-ליברלית"; לדוגמא, כאשר מוצגת ההשקפה שבשוק תחרותי הפעילות הכלכלית היא יעילה ככל האפשר, מוסיף הספר בהערת שוליים: "המבקרים את הרעיון הזה מכנים אותו 'קנאות שוק' – אמונה קיצונית ובלתי מסויגת ביכולותיו של השוק הכלכלי" (עמ' 50).

אך אופייני הוא שכאשר המחברות מפרטות את כלי המדיניות של מדינת הרווחה (עמ' 79-78) נזכרים ייצור בידי המדינה, תמיכות וקצבאות, סובסידיות, רגולציה ומיסוי, כמעט בלא ביקורת ובלי הסבר על הצד השלילי של כל מדיניות שכזו.

רק בפרק החמישי אנו נתקלים בדיון על התקציב, אך הוא כה מעורפל ומגומגם שאף תלמיד לא יבין את הקשר ההדוק בינו לבין הפרק הראשון, שבו עופות נופלים מן השמים. האם ניתן לומר ש"זכותו של כל אדם לקבל X", בלי לעסוק בשאלה הבסיסית האם בכלל ניתן להבטיח זכות כזו? האם אפשרי להעניק דיור, עבודה, בריאות וכו', בלי שנזקם של האמצעים להשגתם יעלה על יתרונם? כך לדוגמה כאשר מוזכר חוק ההסדרים, עם הביקורת האופיינית עליו (עמ' 107-105), לא מודגשת מטרתו המקורית: אחריות פיסקלית כוללת של הממשלה, דבר שעד לרפורמה של 1985 לא היה קיים, וכל חוק היה אפשרי מבלי שהמחוקק יהיה אחראי על השאלה מנין יבוא התקציב שלו. עוף שנופל מהשמיים.

גם הפרק השישי, העוסק במערכת הביטחון הסוציאלי, כתוב כמעט כולו כעלון תעמולה של מרצ. אמנם מדי פעם יש בו השגות מימין על שאלת היעילות של הביטוח הלאומי והתמריצים שהוא נותן לתלות בקצבאות, ואולם מיד מובאת תשובתן בצדן, כש"המצדדים בגישה זאת סבורים כי לא הקצבאות גורמות לעוני, אלא העוני הוא שגורם לצורך בהענקת הקצבאות" (עמ' 122). עמוק.

עוד דוגמה אופיינית ניתן לראות בדף המוקדש ל"כשלים במערכת הביטחון הסוציאלי" (עמ' 125), שבו מובאים שני כשלים: האחד, ניצול לרעה של הזכויות; ומיד עם התשובה: "בעקבות הביקורת הזאת הורחבו אמצעי הפיקוח" וכו'. השני, אי-מיצוי הזכויות. ואולם ביקורת עמוקה, פרקטית ומוסרית, על המערכת, על כך שהיא מעודדת את האדם לחיי תלות, על כך שהיא מפלה בין אנשים (כגון עצמאים ושכירים) בלא סיבה מספקת, על כך שלביטוח הלאומי יש גירעון אדיר של 180 מיליארד ש"ח ועוד – קשה מאוד למצוא כאן (וכרגיל כאשר כן מובאת ביקורת, הדבר נועד רק כדי להביא את התגובה משמאל. ראו למשל עמ' 127: "בשנים האחרונות נשמעת הטענה כי מערכת הביטוח הלאומי תפחה לממדים שאינם מתקבלים על הדעת, וכי היא יוצרת נטל תקציבי בלתי סביר. אמנם ההוצאה על ביטחון סוציאלי בישראל גדולה, ואולם, בהשוואה למדינות רווחה אחרות, ישראל מוציאה רק חלק קטן מהתוצר המקומי הגולמי שלה על ביטחון סוציאלי". כאילו שיש בכך משום תשובה מה יעשה ביטוח לאומי עם חוב של 180 מיליארד שקלים, ומה נעשה בעוד 20 שנה כאשר הוא יגיע לכדי חדלות פירעון).

וכדי שיהיה ברור מה כולנו, תלמידים תמימים השותים בצמא את דברי מוריהם, צריכים לחשוב, ניתן לדלג לפרק האחרון, ולראות מהם אתגרי המאה ה-21 במדיניות החברתית-כלכלית בישראל (עמ' 190 ואילך). אתגר אחד: שיפור במעמד העובדים – על-ידי אכיפת חוקי העבודה, הגנה על הזכות להתאגדות עובדים, וחוק שכר המינימום, יחד עם התלונה השגרתית על עובדי הקבלן. העובדה שעובדי הקבלן הוא מוסד שנוצר על-ידי ההסתדרות ולאחר מכן תודלק על ידה, כדי שזו תוכל להעביר את דרישותיה לגבי העובדים המאוגדים, אינה מוזכרת בספר משום מה. גם הצדדים השליליים של אכיפת חוקי העבודה, התאגדות העובדים ושכר המינימום לא מוזכרים ולו ברמז. פלורליזם ויושר אינטלקטואלי במיטבו.

עוד ממשיך הפרק ועוסק באתגר של "דיור בהישג יד", "העלאת רמת החינוך", "שוויון חברתי-כלכלי לאוכלוסיה הערבית", "צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה", "זכויות חברתיות-כלכליות למהגרי העבודה" ועוד – ובכולם הפתרונות מובאים מצד שמאל בלבד. פתרון של פתיחת שוק הדיור לתחרות והסרת החסמים לא תמצאו שם; גם לא פתרונות בתחום החינוך כמו הקטנת מעורבות המדינה ומעבר לשיטת השוברים, וגם לא דברי כפירה האומרים שההשקעה העצומה בפריפריה היא-היא גורמת הנזק הגדולה ביותר.

יש לו דברים חשובים יותר לעשות; שר החינוך בנט. צילום: ששון טירם, פלאש 90
עסוק בעניינים אחרים; שר החינוך בנט. צילום: ששון טירם, פלאש 90

כל הדברים הללו הם קצה המזלג מספר לימוד רשמי, של משרד החינוך, ושאותו לומדים, יש להניח, מאות ואלפי תלמידים בכל שנה. האם פלא שאנחנו זוכים אחר כך לאנשים שמחשבתם כולה מעוצבת בתבנית השמאל הכלכלי, שאולי יפגינו אחר כך ברחובות, או ידברו גבוהה גבוהה על "צדק חברתי", בלי שום הבנה של הבעייתיות העמוקה שבמדיניות מעין זו?

בשיחה שלי עם התלמידות הסברתי חלק מן הדברים, ודברים רבים אחרים המבהירים מדוע מדינת הרווחה אינה מעשית כמו שאינה מוסרית, ואף לגמרי לא עולה בקנה אחד עם מקורות היהדות. התלמידות הבינו היטב את שאמרתי, התווכחו איתי וחלקן לפחות קיבל את עיקרי דבריי. אך שיחה אחת מול קבוצה קטנה של תלמידות אינה אלא טיפה בים מול כותבי תכניות לימודים המסתייעים במערכת המשומנת והשמנה של משרד החינוך. אולי אנו צריכים בכל זאת לאמץ את דבריה של זהבה גלאון, ולעודד כמה שיותר גורמי ימין כלכלי, שייכנסו לבתי ספר ויסבירו את האוולת שבמדיניות השמאל הכלכלי, קוסמת ומפתה ככל שתהיה. לצפות משר החינוך נפתלי בנט שיטפל בבעיות הקשות האלה נראה כרגע כחלום באספמיה; חשובות לו יותר חמש יחידות במתמטיקה מאשר חמש יחידות בשכל ישר ובריא.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

37 תגובות למאמר

  1. הילל כנראה שכח שאילמלא המהפכה הצרפתית, ספק אם היה חיי היום במדינה דמוקרטית.

    1. ברור , אין כמו רצח עם סיטונאי באדיבות היעקובינים כדי לעודד את הדמוקרטיה

    2. האמריקאים זכו לדמוקרטיה קודם לצרפתים, אבל משום מה יש נטיה להתעלם מזה ולחשוב שהצרפתים, שלאחר המהפכה זכו לשלטון דמים ואחריו לשלטון מלוכני אימפיאליסטי, הם שהביאו את בשורת הדמוקרטיה לעולם המודרני.
      לכל היותר המהפיכה הצרפתית היא דוגמה לפרסום טוב וליצירת זכרון קולקטיבי חדש מתוך נרטיב מומצא.

    3. המהפיכה הצרפתית התרחשה ב1789.
      והובילה לשלטון הטרור של רובספייר ולאחריו לשלטון המגלומני של נפולאון ולאחריו והחזרה המלוכה ולאחריו פרצה שוב מהפיכה ולאחריה עלה נפולאון השלישי ורק ב1870 91 שנה אחרי המהפיכה הצרפתית זכתה צרפת לסוג של דמוקרטיה.

      אף אחד ממובילי המהפיכה הצרפתית לא זכה לחיות בצרפת דמוקרטית.

    4. חשיבה שמאלנית עקומה, וניראה שלא קראת את המאמר. באשר לטיעונך, הדימוקרטיה האמריקאית נוסדה ללא שפיכות דמים

  2. לגבי משפט הסיום- דווקא יותר תלמידים שילמדו חמש יחידות ויילכו אח"כ למקצועות ריאליים, או לפחות כאלו שנדרשים בהם להסתמכות על עובדות ולא על הלכי רוח יכולו להקהות את ההשפעות עליהם הצבעת באמצעות שכל ישר.

  3. פרופסור הר סגור ז"ל תיאר את הסיבה
    שבגללה הדביקו את האמרה הזו לאנטואנט: הכיתונות חא אהבה אטתה.
    כן, כבר אז הדברים פעלו ככה

  4. ידוע שהמערכות נגועות בשמאלנות. תפנה את זה לשר החינוך אולי בכוחו לשנות את המצב לפחות בנושא הזה

  5. זה לא הכל בשיעורי ביולוגיה מעיזים להכניס תכנים שאומרים שיש משהו בתורת האבולוציה של דארווין ובמדע ואסטרונומיה השמאלנים הכניסו חומר שרומז שהארץ נעה סביב השמש והחיים לא נוצרו באצבע אלוהים… יש לעצור את הלימודים האלו מייד ולהעביר את תכניות הלימוד של הישובות לכל בתי הספר.. יש מורות שרמזו שיש אפשרות לעשות הפלות ומורות שהגיעו לבושות במכנסיים ר"ל.. השמאל השתלט על החינוך אבוויי חשיבה חופשית זה אסון..

    1. כאשר שמאלני לא מסוגל להתמודד עם עובדות הוא תוקף לגופו של איש ,הוא יקרא לך גזען , פאשיסט ואם הוא רוצה להתחכם בתקינות פוליטית בלי להגיד לך שאתה חשוך ופרימיטיבי אז הוא יטרח לרמוז על תורת האבולוציה ומדע האסטרונומיה שטרם הגיעו למחוזות הימין הנבער .
      אז מר עדי היקר תתייחס בבקשה לראשית הכתבה ולציטוט של אחת מראשי מחנה השמאל -גלאון ותאמר לנו מה דעתך ביחס לדברים הכתובים ונ"ב מחשבה חופשית היא לא רק מה שאתה חושב שנכון לחשוב והאמת היחסית שאתה מיחס לאחרים נכונה גם לגבי האמת המוחלטת והנאורה שאתה מאמין בה.

    2. תודה לך עדי שחשפת את ערוות השמאל במלוא עליבותה.

      כמה בור וצר אופקים צריך להיות כדי להחליט שהגישה הכלכלית הסוציאליסטית היא-היא האמת המוחלטת וכל שאר השיטות הנן הבל מוחלט. אשכרה השווית את הוויכוח בין סוציאליזם לקפטיליזם לוויכוח האם כדוה"א סובב את השמש או להיפך.

      וואו עדי, וואו.

    3. אם איני טועה אז תורת האבולוציה התפתחה דווקא בסביבה קפיטליסטית ימנית חופשית ולא בקרב הבולשביקים

  6. התהליך שמתאר הלל גרשוני הוא תהליך ארוך שנים ומטרתו אחת לטשטש את הזהות היהודית של התלמידים במטרה להנחיל להם ערכים אוניברסליים אשר יאפשרו ביצוע מהלכים פוליטיים כמו שמובא בציטוט של גלאון בראשית המאמר.
    בספרו המצוין של דר' אלון דהן -מדריך ליונה העיוורת מראה המחבר כיצד מחדירים ערכים אוניברסליים לתוך מערכת החינוך במטרה ליצור דור נטול זהות לאומית יהודית כדי להכשיר את המוחות לוויתורים על שטחי מולדת היסטוריים ובמטרה להוביל להסכמי אוסלו , מפעלי התנתקות -גירוש וכו'.

    בתקופת שרת החינוך יולי תמיר מראשי שלום עכשיו מונה פרופ' צימרמן לראש הועדה שקובעת את תכני הלימוד ההיסטוריה במערכת החינוך .די לחיפוש קצר באינטרנט כדי לראות את הקשר בין ראשת שלום עכשיו למערכת החינוך ולתכנים שנלמדו באותה תקופה כפי שהכתיב צימרמן.

    בתקופת לימודי בתיכון בחרה המורה לתנ"ך מורה ידועה במערכת החינוך לתת את הדוגמה שבה אלוהים פונה לאברהם להביט סביבו ואומר לו שכל מה שרואה סביבו יהיה לזרעו, המורה בחרה לציין שבמבט שהעיף אברהם לא ראה את כל הארץ המובטחת אלא שטח קטן זה היה המשל והנמשל היה ברור לנו, לימים הסתבר לי שבנה של אותה מורה גם הוא היה מראשי שלום עכשיו והדחיפה של רעיונות פוליטיים לתוך השיעורים היה ברור לי בדיעבד.
    כל זה יכול להסביר היטב איך ממשלה ימנית של היום נמצאת שמאלה ממפלגות השמאל בראשית הקמת המדינה, הרעיונות האוניברסליים מבית מדרשו של השמאל חלחלו עמוק לתודעה הקולקטיבית ומי שמוביל היום את הרעיון של שתי מדינות וויתורים על שטחי מולדת הוא לא אחר מאשר הימין.. .

  7. אי אפשר שלא להעריץ את השמאל על החשיבה ארוכת הטווח שלו, ונכונתו להשקיע רבות היום, בקטינים חסרי זכות הצבעה, בכדי לקצור את הפירות אחרי עשרות שנים

    1. אני חושב שיותר מכך צריך להעריך את התלמידים ועמחא ישראל שעל אף שטיפת המוח בבתי הספר ןבתשקורת הרוב עדיין מחזיק בדעה חופשיתיד כדי כך שהשמאל יוצא מדעתו לאחר הבחירות כיצד הדןקטרינציה שלו לא הצליחה וקןבע שהעם טיפש… כנראה כי לדידו העם לא הקשיב מספיק בשיעור…י

  8. מעניין מהי תוכנית הלימודים וספרי הלימוד בסמינרים למורים.

    אם השמאל / הקרן לישראל חדשה / עמותות לקידום דמוקרטיה וזכויות אזרח חושבים לטווח ארוך – הם יטפלו גם במורים לעתיד של התלמידים

    1. אחד הקורסים להכשרת מורים הוא "דמוקרטיה וחברה רב תרבותית"
      מלמדים את דו"ח קרמניצר וההשלכות הקשות שלו על מערכת החינוך

  9. בכל זאת, נקודה אופטימית אחת. קורס של מבוא לכלכלה מפריך את הההבל שנלמד בתיכון

  10. מדינה סוציאלת הכרחית בחברה המודרנית העם הוא המדינה והמדינה היא העם לא כולם נבראו עם אותו פרצוף כשם שפרצופהם שונים כן דעותיהם שונים היו היו מלכים שדאגו רק לעצמם דרך צבא שהיומשלמים לו אאך נכים לכלחוליםוכד'לכן על המדינה לדאוג שהעם לא יחיה ברחובות ולספק מקמות עבודה הולמים את כבוד האדם מישום שכולם שונים יש חברותיים שלא אגור לידם והם לא לידי לכן מי שקרוב לשילטון קרוב להון חוץ מסקנדינוויה כל המדינות שקר הון ושילטון מוכרים את האזרחים לאנשי הון שהם יצרו וכך השילטון שלהם מיתקים והאזרחים עובדים בשביל משכורות שאינם מיקימות את האדם אפא האמת אצל הפושעים שזה הם אז יש פשע בכנסת בחסות החוק נתניהו מלוכלך והשמאל חיים בהשלייה של שלום והדתיים מוכנים להישחט כורווזים האטום יהיה החכרחי לדילול אנשים מהעולם י

  11. אז איך זה שאחרי כזאת אינדוקטרינציה שמאלנית הימין עדין בשלטון ? הייתי מצפה שהתלמידים האלה יצביעו בהמוניהם למרץ.

    1. מצביעי ימין רבים בוחרים בליכוד מסיבות בטחוניות לאומיות, תוך אמונה שהם מוותרים בכך על ההיבט הכלכלי חברתי. הם באמת מאמינים לנרטיב שהשמאל ידאג טוב יותר למצבם הכלכלי .

      ניתן לחכות למערכת הבחירות בה הנושא הבטחוני לאומי לא יהיה בראש האג'נדה של רוב הבוחרים

    2. המצב בארץ הוא שאין ימין כלכלי, למעט פה ושם בשוליים. הוויכוח הכלכלי הוא בין השמאל לשמאל הקיצוני. ולראייה, ביבי, מנהיג הקפיטליסטים שאוכל סוציאליסטים לארוחת בוקר, הגדיל בתקופת כהונתו את המגזר הציבורי (האיש השמן כן?) ב 50%.

  12. היפ היפ הוריי לתת כותב המלומד שעשה בכתבתו בדיוק את מה שהוא מלעיז עליו. תפס אג'הדה חד צדדית ובחר בפינצטה מה להדגים וממה להתעלם. ו..
    .אכן "חוכמה" גדולה

  13. ההטיה הכלכלית-חברתית כבר תוארה בספרו של הלל וורצמן 'אזרחות בין שורות'. יש שם דוגמאות נוספות של הטיות.
    הימין האידיאולוגי, הכלכלי והדתי למד לבקר וגם זה משהו. ביקורת זאת כבר הביאה לתיקונים מסוימים בתכניות הלימודים אך צריך עוד.
    איזה מכון של הימין מוכן להרים את הכפפה ולהציע ספר לימוד חלופי? איזה מכון ימני מוכן להשקיע בחינוך?

  14. תודה על המאמר המצוין. הכל מתחיל ונגמר בהלאמה של מערכת החינוך על ידי הבירוקרטיה הממשלתית. החינוך הינו מוצר המסופק לצרכן, וככל מוצר, גורלו אמור להחרץ על ידי הצרכן. אבל פה מי שחורץ את גורלו הינם הפקידים הטפיליים. משכך הוא הופך ככל מוצר המסופק על הממסד לכושל. כמובן שהמערכת תחנך את תלמידיה לאקסיומה שמוצר החינוך אמור להיות מסופק על ידי המדינה, , ראיית המדינה כגורם כלכלי חברתי הינה נשמת אפה של הסוציאליזם או הבולשביקיות בחרו את הסיווג המתאים בהתאם לנטיית לבכם,אם ח"ו יום אחד יחלו התלמידים לפקפק באקסיומה הזו, הרי ינטל בסיס קיומם של ספקי השמאל למערכת. שר החינוך הוא שר מיותר, משרד החינוך הוא משרד מיותר, אלפי אלפי פקידיו מיותרים ומכבידים על המערכת הכלכלית.

  15. מדינה של מטר על מטר, ועוד לחלק אותה לפריפריות ומרכזים?

  16. גם אם לאדם זכות, נניח, לדיור כיצד הזכות הזו אמורה לבוא לידי ביטוי? גם אם המדינה אחראית לדיורו של אזרח איך ובאיזו צורה תמומש האחריות הזו? זכות האדם לדיור משתלשלת מזכות הקניין שלו וזו נובעת מזכות האדם לחירות לחופש. הדרך האחת בה המדינה ממשת את חובתה לקדם את זכותו של האדם לדיור, היא לחדול מגזילת פרי רוחו או עמלו מגזילת רכושו באמצעות מיסים , המיסים הם הגורם העיקרי המרחיקים את האדם מהאפשרות להגיע לקורת גג. אז אכן אחריות המדינה כי לכל אזרחיה תהיה קורת גג ולכן עליה לחדול מלעשוק את נכסיו וכספו. זו הדרך המוסרית האחת וגם היעילה האחת. נטילת כספו של האדם באמצעות מיסים עומדת בסתירה לחובתה של המדינה לדאוג לדיור של כל אדם. .

  17. נאו-ליברליזם

    קפיצה אל: ניווט, חיפוש

    מדיניותו של רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית בין השנים 1981 ו-1989 נחשבת נאו-ליברלית
    נאו-ליברליזם הוא מונח המשמש במובנו המודרני לתיאור תקופה בהיסטוריה של הקפיטליזם. מקובל לראות את תחילתה עם ממשלותיהם של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן בשנות ה-80 של המאה ה-20. ישנם המכנים תקופה זו בשם פוסט קיינסיאניזם כדי להבחין אותה מהתקופה בה מדיניות קיינסיאנית הייתה נפוצה. בתקופה זו ננקטו צעדי מדיניות כלכלית שכללו צעדי הפרטה, קיצוץ בתשלומי העברה, ליברליזציה בסחר, פיטורי עובדים או הרעת תנאי ההעסקה במגזר הציבורי. המהלך לווה בנימוקים אידאולוגיים הנשענים על תפיסות של ליברליזם. המונח נאו-ליברליזם קשור גם לגלובליזציה או "פונדמנטליזם שוק".‏[1]‏[2] ישנם הטוענים כנגד תוקפו התאורטי של המונח וסבורים כי הוא משמש כשם גנאי בלבד, מאחר שלעתים רחוקות אם בכלל משמש המונח לתיאור עצמי של תומך במדיניות שוק חופשי.‏[3] אך כיום זהו מושג רווח במדעי החברה.

    תוכן עניינים [הסתרה]
    1 אטימולוגיה
    2 ראו גם
    3 קישורים חיצוניים
    4 הערות שוליים

    אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    כהונתו של בנימין נתניהו כשר אוצר בממשלת שרון נחשבת לנקודת מפתח בכלכלה נאו-ליברלית בישראל
    בראשית המאה ה-20 המונח שימש בארצות הברית לתיאור הוגים סוציאל-דמוקרטים מתונים כגון לאונרד הובהאוס וג'ון הובסון.‏[2] בשנות ה-80 המונח שימש סוציאל-ליברלים‏[4] מהמפלגה הדמוקרטית בארצות הברית אשר ביקשו לבדל עצמם כמתונים יותר בעמדתם הכלכלית (כלומר, נוטים פחות למדיניות אטטיסטית, אך עדיין בגבולות השמאל הכלכלי).‏[5] המונח היה במידת מה מקביל משמאל למונח נאו-קונסרבטיזם בימין אשר תיאר עמדות שמרניות מתונות יותר.‏[2] בשנות ה-90 החל לשמש המונח לתיאור רפורמות השוק החופשי בממשלותיהם של רונאלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, דנג שיאופינג ואוגוסטו פינושה ובזירה האקדמית את צמיחתן של אסכולת שיקגו, האסכולה האוסטרית והתנועה הליברטריאנית בארצות הברית. מילטון פרידמן, מייסדה של אסכולת שיקגו והבולט בחבריה שימש כיועץ כלכלי לממשלתו של רונלד רייגן וכן סמינר שהעביר ל"נערי שיקגו" השפיע רבות על המדיניות הכלכלית בצ'ילה והתרחשויות "הנס הצ'יליאני". ספרו של פרידריך האייק "הדרך לשיעבוד" (The Road to Serfdom), בו קשר בין חירות כלכלית לחירות אזרחית, השפיע רבות על משנתה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979-1990. הנאו-ליברליזם מקושר גם לאגודת מונט פלרין,‏[6] קונצנזוס וושינגטון וזרם האורדו-ליברליזם בגרמניה. מדיניותם של מוסדות כגון קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי תוארה פעמים רבות כנאו-ליברלית, שכן אלו נוהגים לדרוש ממדינות לנקוט בצעדי ליברליזציה כתנאי לסיוע כספי מצידם (למשל ראו התניות של קרן המטבע הבינלאומית). מדיניותו של ארגון הסחר העולמי תוארה גם היא כנאו-ליברלית שכן זה נתפס כמקדם סחר חופשי ובכך מקדם את הגלובליזציה.

    בישראל מזוהה המונח עם בנימין נתניהו ובמיוחד עם מדיניותו הכלכלית במהלך כהונתו כשר האוצר בממשלת שרון השנייה

  18. אתה צוחק עלי, לוקח בן אדם אחד וטוען שמערכת הינוך נוטה לכיוון השמאלנות ? י

    מערכת החינוך נוטה באופן מובהק לכיוון הדת והימין !!! י

    כמעט אף אחד לא לומד על האבולוציה בשיעור מדעים (אפילו באיראן מלמדים את זה) י
    רוב תלמידי בית ספר משוכנעים שהמאורעות בתנך הם אמת היסטורית למרות שכל היסטוריון יגיד לכם שאין המצב כך. י
    כמעט לחלוטין נלמדת רק יהדות אחת (אורתודוכסית) ולא זרמים אחרים
    וזה רק על קצה המזלג

    שנותיה של המפד"ל ניכרים היטב בבורות של תלמידנו ובמידת מסורתיותם – זה מוביל לעם מסורתי, בור וימני

    1. ימני בדרך כלל תומך במדיניות ניצית, בחופש כלכלי כלומר בקפיטליזם, ובכיבוד ערכי הדת והמסורת. השמאלני בדרך כלל תומך בפייסנות כלפי האויב, בהלאמה ובשלילת זכות האדם על קניינו ועל קניין בכלל , ובהטפה לניהליזם ולשלילה של כל ערך לאומי ומסורתי דתי .

    2. אם כך אתה בוודאי תתמוך בהפרטה של מערכת החינוך כדי להפסיק סוף סוף את השליטה של המפד"ל על המערכת?

    3. אגב, תיאור הבריאה בתנ"ך הוא אבולוציוני לעילא, רק שהאבולוציה מתוארת כקשורה לרצון עליון, אבל אם נזכור שהרמב"ם מכנה את חוקי הטבע "מלאכים" כלומר מעורבות של רצון עליון באמצעות חוקי הטבע, הרי לך אבולוציה מושלמת

  19. וואו יש כל כך הרבה התקטננויות מיותרות בטקסט הזה שזה מדהים… מבין את הטענה שכל העולם מסית לשמאלנות, לא ממש מסכים.
    בהחלט לא חסרות בעיות במערכת החינוך הישראלית, באזרחות דווקא פחות.

    גילוי נאות: אני ליברל שמאמין בשוק חופשי (אבל לא מופקר), חילוני אבל יש לי חברים דתיים, שואף לשלום ודו-קיום אבל לא פציפיסט בכלל.

  20. מהמאמר אפשר להסיק שרק יהודי יכל להיות אזרח במדינה הנ"ל. איזה חירות, איזה ימניות! אפשר להסיק ממך שהמדינה לא צריכה בכלל לשמור על האזרח ועל כבודו, אלא להיות מין "סוג של אנרכיה". הנה לך תשובה לשמירה על כבוד האדם ורווחתו: שמירה על שיוויון הזדמנויות וחירות הפרט! לא כל כך סוציאלי אה? בקיצור אתה עוד חד שרוצה פה מדינה שמבוססת על האי רציונאל שנקרא אלוהים.

    ניטשה טען שהסוציאלים זזה בעצם גלגול שי הערכים היהודים-נוצריים- האל המטיב והדואג הפך להיות בעצם המדינה. משעשע אותי דתיים ימנים שכל דתם היא בעצם חוקה סוציאלית.

  21. לא הבנתי מה אתה רוצה. כל המאמר מתלונן שספר האזרחות לא אובייקטיבי, כאילו שיש דבר כזה חינוך אובייקטיבי בכלל, ואז בפסקה האחרונה סותר את עצמך לגמרי ומספר איך אתה מחנך תלמידות לפי השקפתך ודעתך הפוליטית.
    אז רק לשם ההגינות בוא נודה בעובדות:
    1. פוליטיקה וחינוך קשורים קשר הדוק, ודבריה של זהבה גלאון מבטאים את ליבה של הדמוקרטיה. שינוי פוליטי מתחיל בחינוך. הימין עושה את זה מצויין כבר 30 שנה. הרבה יותר טוב מהשמאל (אבל כמובן שהימין תמיד נשאר מקופח בסוף…)
    2. יש מתח מובנה בין דמוקרטית ויהודית. צריך לדבר עליו כל הזמן ובכל מקום. זו מהותה של הדמוקרטיה ושל היהדות.
    3. מותר לך להגיד שאתה לא מסכים. אין צורך לשקר בשביל זה, או להיות דמגוג. זה מרגיש סתם פרובוקציה ומוציא את הטעם מדבריך. חבל.