ההון הפוליטי שלהם עולה לנו מיליארדים

ליצמן יכול לחייך: הארטילריה של האופוזיציה בוועדת הכספים עזרה לו להשיג עוד תקציבים קואליציוניים. את מחיר המשחק הפופוליסטי של חברי הוועדה הציבור ישלם.

הולכת לאיבוד בין המספרים; ח"כ סתיו שפיר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אבל האמת שמדובר בהצגה מתוזמרת וחסרת תוחלת, שמחירה עולה לנו, הציבור, מיליארדי שקלים. רמזים לתהליך הקלוקל של אישור התקציב פוזרו לאורך כל הדרך. הטענה היא שכספים קואליציוניים משולמים כאתנן לחברי הכנסת ולמפלגות הקואליציה.

פיליבסטר לפי כללי הטקס

ועדת הכספים קיימה אמש דיון חפירות שהסתיים קרוב לחצות. יושב ראש הוועדה ח"כ משה גפני ציין מספר פעמים שחברי האופוזיציה הגישו לא פחות מ-32,000 הסתייגויות. בין אם מדובר בהלצה או באמת, מרבית הטענות נועדו לקנטר ולהתיש את העברת התקציב בוועדה. כך למשל תהה חבר הכנסת מהאופוזיציה מיקי לוי (יש עתיד) מהו תקציב נמל חדרה, ואחד הנוכחים בחדר הזכיר לו שמדובר בתקציב שמוגש כל שנה – ודווקא הוא כסגן שר האוצר שהגיש את התקציב היוצא אמור לדעת במה דברים אמורים.

למעשה, מאחורי רעשי הרקע עלתה שאלה עקרונית והיא נושא הכספים הקואליציוניים. על-פי הצעת התקציב מדובר בכארבעה מיליארד שקלים לטובת ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות, ולחץ חברי הוועדה אתמול הביא לחשיפת הסכמים פרטניים בין חברי כנסת ומפלגות שונות אודות תוספות תקציביות בסכום של חצי מיליארד שקלים נוספים.

נכון, שקיפות היא עניין חשוב ככל שמדובר בכספי ציבור. אבל אין באצטלת השקיפות שעוטים חברי האופוזיציה כדי לטהר את שיטת העבודה הסחטנית. את משחקי כיפופי הידיים התקציביים ראינו כולנו בימים האחרונים בין ש"ס לראש הממשלה, אבל מדובר בשיטה שמשותפת לחברי כנסת רבים. אפילו חברי כנסת מהאופוזיציה הצליחו להשחיל הטבות במסגרת ההסכמים הללו. מיכל בירן וזהבה גלאון, למשל, חתומות על תקציב של 33 מיליון שקלים לטובת חינוך, רווחה, ותעסוקה למבוגרים.

חברי הכנסת מהאופוזיציה היטיבו להתקומם על שיטת העבודה הזו. כדי להעביר את התקציב – ודאי כאשר מדובר בקואליציה צרה של שישים ואחת מנדטים – נדרשת תמיכה של כל השותפים הקואליציוניים. מצב זה נותן מנוף לחץ בידי כל חבר כנסת בודד להגיע להישגים, על חשבון התקציב הלאומי של כולנו.

למרות שברור לכולם שהתקציב יעבור בסוף, חבר הכנסת אראל מרגלית (המחנה הציוני) התרברב הבוקר בראיון לגלי צה"ל על ההתגייסות של האופוזיציה להתנגדות לתקציב בוועדת הכספים: "אחד הדברים היפים באופוזיציה, עבדנו כקבוצה אחת עם סיעות שהן מאוד שונות אחת מהשנייה, ולכן היו לנו כל הזמן שמונה חברים, להם (הקואליציה) יש תשעה. כל קול שהם לא יכלו לקבל הם היו צריכים לתת לו את האתנן". למעשה, תוצאות הפעולה הזו הן שנדרשה התגייסות מלאה מצד חברי הקואליציה כדי להעביר את ההצעה. כך הפכו נציגי הקואליציה בוועדת הכספים, שהתקציב תלוי בהצבעתם, למשמעותיים ביותר, וכל ח"כ זוטר בוועדה קיבל את הכוח לדרוש ולקבל מימון קואליציוני למטרות החשובות לו, אותם כספים קואליציוניים עליהם מלין ח"כ מרגלית.

אותו נוהג קיים גם במליאת הכנסת. שוב נדגיש: ודאי שלא מדובר על כל הצבעה, הרי אז האופוזיציה מייתרת את עצמה. אך במקרה של התקציב, רוב מעורער של שישים ואחת חברי כנסת מזמין סחטנות כלכלית מצד שותפות הקואליציה, ואלו משחקות את המשחק היטב. הדרך של האופוזיציה לנטרל את הסחטנות היא באמצעות הצבעה עניינית ולא על-פי שיקולים פוליטיים. נאיבי אמנם לחשוב שכך נבחרינו ינהגו, אך אי אפשר להתלונן על הסחיטות בו בזמן שדוחקים את הממשלה להיכנע לסחטנות. שוו בנפשכם איך תביעותיה הכספיות של ש"ס היו נענות במידה ויש עתיד הייתה תומכת בתקציב, או לחלופין המחנה הציוני הייתה מצטרפת לקואליציה.

מלחמת התשה בועדה; משה גפני. צילום: נעם רבקין, פלאש 90
מלחמת התשה בוועדה; משה גפני. צילום: נעם רבקין, פלאש 90

האופוזיציה רועשת והמחיר עולה

אראל מרגלית מבין היטב את השיטה, וכמוהו יתר חבריו באופוזיציה. רוממות האחריות הלאומית בפיהם, אבל במו ידם הם מייצרים הזדמנויות לחברי הקואליציה ללחוץ על תקציב המדינה. ככל שהאופוזיציה תפגין נחישות גבוהה יותר כוח המיקוח של כל חבר קואליציה יגדל יותר.

אין בדברים האלו כדי לבטל את האופוזיציה. ברור לכל שתפקידה להציע אלטרנטיבה למדיניות הממשלה, והביטוי המובהק ביותר לתכניות העבודה הממשלתיות הוא התקציב, כלי העבודה המרכזי. אך אי אפשר להתעלם מאלמנט המדיניות האחראית לה נדרש כל נבחר ציבור.

בעת חירום אין מקום לאופוזיציה אנטי-ממסדית, וכולם נרתמים לימין הממשלה באחריות ממלכתית. אם חברי האופוזיציה חושבים שמדובר בהפקרות של השתוללות תקציבית מן הראוי שימתנו את ההתנגדות ויאפשרו להעביר את התקציב באופן נינוח יותר. כך כוח הסחטנות, כלשונם, יצטמצם.

התנהלות שמעודדת תקציבים קואליציוניים; אראל מרגלית. צילום: נעם רבקין פלאש 90
התנהלות שמעודדת תקציבים קואליציוניים; אראל מרגלית. צילום: נעם רבקין פלאש 90

יתרה מכך, לכולם ברור שמדובר במשחק של זמן, והשאלה היא מי ימצמץ ראשון. גם אחרון חברי הקואליציה יתקפל בסופו של יום, הרי אף חבר כנסת לא ירצה לקחת על עצמו את האחריות להפלת ממשלה בגלל התעקשותו על מיליון שקלים לאבטחת שטחים פתוחים או עיקור ארנבים על פי ההלכה, בפרט שמקומו בכנסת הבאה מוטל בספק. לכן ברי לכל בר דעת שהתקציב יעבור ברגע האחרון, וכל הקשחה של האופוזיציה רק תעלה את מחיר הכספים הקואליציוניים.

אופן הפעילות של האופוזיציה ושל הקואליציה כאחד, מוכיח כי האחריות התקציבית הרחק מעיני החברים ומטרתם לגרוף הון, בעיקר הון פוליטי. חברי האופוזיציה שבמו התנגדותם העיקשת לכל תת סעיף יצרו מנגנון כספים קואליציוניים מנופח, לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם.

מנגד, אנשי הקואליציה שנדרשת מהם אחריות תקציבית מתוקף מעמדם השלטוני צריכים גם הם להימנע מלשחק לידי האופוזיציה, להתעלות מעל המשבר הרגעי ולהעביר תקציב אחראי. כל מהותו של כסף קואליציוני, ודאי כאשר הוא רשום על שם חבר כנסת ספציפי, הוא עניין פוליטי. המטרות החשובות צריכות להיות מוסדרות בבסיס התקציב ולא באמצעות קומבינציות פוליטיות בלתי אפשריות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. כתבה הזויה, עפ"י הכתבה האופוזיה צריכה להעלם, לתת לקואוליציה להעביר את כל החוקים והתקציב בלי התנגדות ובלי שקיפות, כך לחברי הקואליציה לא יוכלו לסחוט.
    אבל אז בחסות החשיכה יקחו את כל המיסים שאנחנו משלמים ויעבירו אותם להתנחלויות ולישיבות.
    ואני שמשלם מיסים (והרבה) ושני הבנים שלי שמשרתים בצבא נמשיך לכלכל ולשמור על אותם פרזיטים.

    1. מי שמשתמש במילה 'פרזיטים' הוא גזען מתנשא בכל נימי נפשו וגופו.
      אתה גזען, אכול דעות קדומות, חשוך ובעל מנטליות שבטית. וזה שאתה משלם הרבה מיסים ובניך הולכים לצבא לא מחפה על כך.

  2. לפעמים מהאופוזיציה מתקבלת ביקורת שאינה רלוונטית לקואליציה, אלא לשיטת הממשל והמבנה של הכנסת, אך בכל זאת משתמשים בזה כביקורת על הממשלה.

    התקציבים שמגיעים לחרדים הם כאלה. ברור לכולם שאי אפשר להקים ממשלת שמאל ללא החרדים. ובמקרה זה האופוזיציה לא מציעה אלטרנטיבה. הם יקבלו בדיוק אותו דבר עם בוז'י או שלי בשלטון.

    המקרה היחיד בו התקציבים לחרדים נפגעו היו בימי הברית בין בנט ללפיד. השמאל כעס מאוד – הם ניסו לגנוב את דעת הקהל עם המחאה ה"לא פוליטית" שעודדו, ולפיד גנב להם את החלום. אז הם כיסחו אותו בכלי התקשורת שלהם, עד שהפופולריות שלו ירדה כל כך שביבי החליט לנסות את מזלו בלעדיו. והוא כידוע הצליח.

    אני בספק גדול אם התקציבים לחרדים מזיקים כמו שנראה מבחוץ. אבל גם אם זה כך – למצב הזה אחראי לא רק ביבי אלא גם השמאל.

  3. מה אם כן תפקידה של האופוזיציה אם לא להתנגד,כך זה אמור להיות במשטר …דמוקרטי תקין,אלא אם כן מצאנו שיטת ממשל טובה יותר

    1. להתנגד עם חוכמה וכיוון אחר ולא להתנגד כי אני חייב!

  4. וודאי שאתה צודק, האופוזציה תמיד אשמה
    .
    בכול מקרה האופוזציה אשמה. אם זה היה תקציב שלהם ןמספיק שלא
    אמרו על תקציב של אחרים אמן.
    זה מזכיר את הטענות נגד הקרבן. למשל על אורך החצאית של נאנסת.
    או שהקרבן מעוניין שיתעללו בו.
    חבל שבשיח הפוליטי בישראל השתרבבה כזאת אווירה.
    שהשמאל תמיד אשם בוגד ןכולי ואני לא ףמאלהי.
    אבל זאת לא דעה פוליטית. זאת רדיפה וזה כבר לא מתאים.