הטבח בפריז וה"רציונל" של הטרור: ג'ון קרי ללא מסכות

בנאומו בשבוע שעבר דיבר מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי בחופשיות וללא פילטרים, וחשף בפני העולם הלך מחשבה מעוות המאפיין במידה רבה את מדיניות ממשל אובמה • עמדה דומה הוא הביע בנאום שנשא באוניברסיטת הרווארד בחודש שעבר, כאשר הצביע על התרחבות הבניה (הלא קיימת) בהתנחלויות כגורם המרכזי לטרור הדקירות הפלסטיני 

פורסם במגזין 'הוויקלי סטנדרט'. מאנגלית: אריק גרינשטיין

הדברים שאמר מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ביחס למלחמה בטרור ובטרוריזם כבר נעשו ידועים לשמצה. הנאום שנשא בפריז ב-17 בנובמבר מול צוות שגרירות ארה"ב ובני משפחותיהם ראוי להתייחסות באריכות, מכיוון שהוא מגלה את חוסר ההבנה העמוק בדבר האויב העומד בפנינו וכיצד יש להילחם בו. בז'רגון הדיפלומטי של מחלקת המדינה, ניתן לכנות את דבריו של קרי "מטרידים מאוד". ובשפה נורמלית: מדהימים ובלתי נסלחים.

הנה שתי פסקאות מדבריו:

יש משהו שונה באירוע שהתרחש (עתה) ממה שקרה בשארלי הבדו, ואני חושב שכולם יכולים לחוש בכך. אז [בשארלי הבדו] היה סוג של מוקד ספציפי, ואולי אפילו לגיטימציה במושגים של – לא לגיטימציה, אלא רציונל שאתה יכול להתחבר אליו באיזשהו אופן ולומר, אוקי, הם מאוד כועסים בגלל (סיבה) זו או אחרת. אך (מה שקרה ב)יום שישי הזה הוא חסר הבחנה לחלוטין. זה לא היה כדי לדכא תחושה ספציפית אחת של עוול. זה היה כדי להטיל טרור. זו הייתה התקפה על כל מה שאנו מאמינים בו. אין כאן הגזמה. זו הייתה מתקפה מכוונת נגד תחושת הלאומיות, מדינת הלאום, שלטון החוק, ההגינות, הכבוד; שכל מטרתה להטיל פחד על האוכלוסיה ולומר "הנה, אנחנו כאן". ועבור מה? מה התכנית? מהו העוול? שאנחנו לא כמותם? הם הורגים אנשים בגלל מי שהם, והם הורגים אנשים בגלל מה שהם מאמינים בו. וזה חסר הבחנה. הם הורגים שיעים. הם הורגים יזידים. הם הורגים איסמאעילים. הם הורגים כל מי שאינו כמותם, ולא מתחייב להיות כמותם. והם מקרינים בפרהסיה את התצוגה הגדולה ביותר של מיזוגניה שאני ראיתי מאודי, שלא לומר טענות שגויות ביחס לאסלאם. אין לכך דבר וחצי דבר עם האסלאם; יש לכך קשר לפשיעה, לטרור, להתעללות ולפסיכופטיות – אני מתכוון, כל גורם אחר שלא תבחרו.

וזו הסיבה שכאשר אנשים מסויימים – אפילו קיבלתי אי-מייל מאחד מקרובי משפחתי שכתב לי, "עוד פצצות אינן הפיתרון", כך הם אומרים. ובכן, עקרונית – הם צודקים. בעיקרון, אם אתה יכול לחנך ולשנות אנשים, לספק עבודות ולעשות שינוי אם זה מה שהם רוצים, בוודאי. אבל במקרה הזה, זה לא מה שקורה. זהו רק טרור גולמי שמטרתו יצירת ח'ליפות כדי להתרחב ולהתרחב, ולהפיץ רעיון אחד שמגדיר לך איך לחיות ומה אתה צריך להיות. זוהי אנטיתזה של כל מה שמחבר בין הארצות שלנו – לסיבה לכך ש(המרקיז דה) לה פאייט הגיע לאמריקה לעזור לנו להשיג את החירות; לכל ההתפתחויות של המאבקים בצרפת, לממשלות; לרעיון ה'חירות, שוויון, אחווה'; ולהגשמתו במציאות חיי היום-יום. כל השלווה הזו התנפצה באירוע שנמשך מעל שעה ביום שישי בערב, כאשר אנשים ניהלו שגרת חיים. והם בחרו באופן מכוון בקונצרט, בחרו במסעדות, בחרו במקומות שבהם אנשים עסוקים בדיאלוג חברתי, מכיוון שהם מתנגדים גם לכך.

על-פי הרושם העולה מן הדברים של המזכיר קרי, הוא דיבר באופן מאולתר. הוא לא דקלם את מילותיו של כותב נאומים כזה או אחר; הוא ביטא את מחשבותיו שלו. באופנים רבים, המחשבות הללו אינן קוהרנטיות, וזוהי גם הסיבה וגם התוצאה של המדיניות הלא קוהרנטית של ממשל אובמה. יום לאחר מכן, אחרי הביקורת הרבה על ההתבטאות הזו, קרא קרי הצהרה בפני קהל בוושינגטון והסביר כי "אין בסיס היסטורי, דתי, אידיאולוגי, עוולתי, פסיכולוגי, פוליטי; בסיס של מגרעת כלכלית או שאיפה פרסונלית שתצדיק אי-פעם רצח של ילדים, חטיפתן ורציחתן של נערות או טבח באזרחים לא-חמושים… אין אפשרות למצוא רציונל מאחורי זוועות מן הסוג הזה; אסור לעולם לתרץ פעולות מן הסוג הזה; וחייבים להתנגד אליהן בכל נימי נשמותינו. חייבים לעצור אותן". זה נחמד, אך משקף בעיקר שיקולי זהירות בירוקרטיים שנועדו לתקן טעות – במקרה הזה, הטעות הייתה דעתו האישית.

הדברים שקרי אמר בפריז מצריכים יותר תשומת לב מכיוון שהם חושפים בפנינו מה הוא חושב, יותר מאשר את מה שצוות התקשורת שלו מאמין שהוא צריך לומר.

בין הטרור בפריז לטרור הדקירות הפלסטיני

לפני שנגיע לבעיה הרצינית בדברים שאמר קרי, יש לשים לב לכך שהוא חזר על הקו המגוחך האומר כי למה שדאע"ש עושים "אין דבר וחצי דבר עם האסלאם". אנו מתמודדים עם קבוצה שקוראת לעצמה "המדינה האסלאמית" ומגייסת סונים מקהילות מוסלמיות מכל רחבי העולם. לאחר מכן היא כופה את גרסתה לשריעה על השטחים שהיא כובשת. כל הצהרה של הקבוצה הזו וכל ה"רזון ד'אטה" שלה חדורים בהשקפתה על מה שהאסלאם באמת דורש. אז ההצהרה של קרי על כך ש"אין שום קשר לאסלאם" היא חסרת משמעות. יש להניח שהוא מנסה לומר שגרסתם היא לא הגרסה "האמיתית" של האסלאם, אך כמובן שאין לו כל סמכות, כפוליטיקאי אמריקני ונוצרי, לקבוע דבר כזה. אלו שנסעו לסוריה ועיראק כדי להצטרף לדאע"ש מונעים, ללא ספק, מתוך ההבנה שלהם את דתם, האסלאם. עד שקרי לא יבין שלכל הטרור הזה יש קשר לאסלאם, המדיניות שאותה הוא מקדם ומיישם נידונה מראש לכישלון.

המסר המזעזע יותר שקרי ביטא הוא זה שאומר כי הרציחות שהתרחשו לאחרונה בפריז נוראיות יותר מאלו שהתרחשו בינואר. מדוע? מכיוון שהרציחות הקודמות, של הקריקטוריסטים והיהודים, היו… היו מה? ראשית הוא אמר שלהתקפות על השארלי הבדו הייתה "אפילו לגיטימציה במושגים של…" – ואז עצר את עצמו. אפילו קרי הבין שאת מה שהוא עומד לומר אי אפשר יהיה לתרץ ולהצדיק: שהייתה לטרוריסטים לגיטימציה במושגים של אמונתם, כיוון שהם נעלבו מקריקטורות נבזיות של מוחמד. ובאשר ליהודים, ובכן, אולי מבצעי ההתקפה נעלבו מעצם קיומם, או אולי לשיטתו המוטעה של קרי הם הונעו מתוך הזדהות עם מצוקתם האמיתית, או המדומיינת, של הפלסטינים.

קרי עצמו קישר שוב ושוב בין הטרור האסלאמי לסכסוך הישראלי-פלסטיני – והתקרב מאוד לאזור המסוכן של הצדקתו. באוניברסיטת הרווארד בחודש שעבר הייתה לו תגובה מן הסוג הזה לטרור המשתולל של פלסטינים שדוקרים יהודים בירושלים וסביבותיה: "הייתה גדילה מסיבית של ההתנחלויות במהלך השנים האחרונות. עתה יש לנו את האלימות הזו, מכיוון שקיים תסכול גובר". כמו הצהרתו על כך שלדאע"ש ולטרור שלו "אין שום קשר לאסלאם", גם זו שגויה לחלוטין. לא הייתה שום "גדילה מסיבית של ההתנחלויות", עובדה שניכרת בבירור מהסטטיסטיקה שהיינו מצפים שקרי יכיר. אך העובדות לא עמדו לנגד עיניו. במקום, הוא בחר להשתמש בתיאוריה, לפיה פלסטינים מבצעים פעולות טרור מכיוון שהישראלים בונים בהתנחלויות.

גם במקרה של פריז הראש של קרי מלא בתיאוריות, והן לא ממש שונות ממה שהוא אמר בהרווארד. להתקפות בפריז בינואר היה "רציונל שאתה יכול להתחבר אליו באיזשהו אופן ולומר, אוקי, הם מאוד כועסים בגלל (סיבה) זו או אחרת". ברור. הם כעסו על הקריקטורות שביקרו או לעגו למוחמד, ועל היהודים. מובן לחלוטין, כנראה. אבל לא ההתקפות האחרונות – הן היו שונות. "זו הייתה התקפה על כל מה שאנו מאמינים בו. אין כאן הגזמה".

הבחנה מסוכנת

נראה כי עבור קרי, כאשר אנשים רוצחים עיתונאים ויהודים, זוהי אינה התקפה על "כל מה שאנו מאמינים בו"; זאת לעומת התקפה על מסעדה, איצטדיון וקונצרט. קצת מוזר: האם אנו מאמינים במזון איכותי, ספורט ומוזיקה יותר מאשר בחופש העיתונות וחופש הדת? אולי קרי קצת מבולבל כאן, אבל אנחנו מבינים את הרעיון. הוא טוען כי ניתן להבין אנשים שרוצחים אזרחים תמימים בגלל שיש להם סיבה ספציפית לכעוס עליהם, אבל עתה הטרוריסטים תוקפים את כולנו. הוא עורך הפרדה, אולי אפילו מבלי להבין מה שהוא אומר, בין ה"אירוע שנמשך מעל שעה ביום שישי בערב, כאשר אנשים ניהלו שגרת חיים", לבין אותו יום שישי בינואר, כאשר אנשים אחרים התכוננו לקראת שבת.

רק חלק מאיתנו קריקטוריסטים ורק מעטים מאיתנו קונים במרכולים כשרים, אבל עתה כולנו מהווים מטרה. זאת אומרת שעכשיו, עבור קרי, זוהי התקפה נגד כל מה שאנחנו מאמינים בו, מה שכפי הנראה לא כולל הגנה על מיעוטים דתיים ועיתונאים, שאולי אשמים במובן מסויים בצרותיהם. איכשהו במוחו של "קרי מתקפה מכוונת נגד תחושת הלאומיות (ו)מדינת הלאום" חמורה יותר. זוהי צורת מחשבה ביזארית בצורה קיצונית. כאשר יהודים מותקפים כולנו יודעים מדוע, אבל כאשר צרפת מותקפת, ובכן, זה כבר דבר שאין לתאר.

גם באוקטובר 1980 התרחשה מתקפת טרור בפריז. בית הכנסת ברחוב קופרניק נפגע מפיצוץ כאשר בתוכו שהו מתפללים יהודים. 4 נרצחו בפיגוע ו-46 נפצעו. ראש ממשלת צרפת דאז ריימון בר אמר בטלוויזיה ביום למחרת כי "ההפצצה הדוחה הזו ביקשה לפגוע ביהודים שהלכו לבית הכנסת, והיא פגעה באזרחים צרפתים תמימים שחצו את רחוב קופרניק".

קרי נחשב לאדם נאור, שאינו צר אופקים, וחסר דעות קדומות מכל סוג שהוא. זה בדיוק מה שהופך את הדברים שלו לעוד יותר מעניינים. גם אם השפה שבה השתמש הייתה חסרת קוהרנטיות פה ושם, המחשבות שלו היו ברורות, והן דומות במידה ניכרת לאלו של ריימון בר וההבחנה שלו בין יהודים וצרפתים "תמימים". התקפת ה-13 בנובמבר, כך נראה שקרי חושב, היא נוראה יותר מאשר ההתקפה בינואר מכיוון שהיריות הללו פגעו ביהודים ועיתונאים. אבל ההתקפה הנוכחית, כפי שריימון בר היה מגדיר זאת, פגעה ב"אזרחים צרפתים תמימים" – אנשים שכמוני וכמוכם יוצאים לארוחה במסעדה או לקונצרט. זוהי אינה הצהרה של סולידריות על מטרת ההתקפות אלא של התבדלות מהם, וככזו היא מביעה עמדה לא מוסרית ומגעילה. הנאום של קרי באוניברסיטת הרווארד, בו האשים את ההתרחבות (הלא קיימת) של ההתנחלויות באחריות למסע הקטל הפלסטיני הוא פוגעני באותה מידה. הלך המחשבה הזה של מזכיר המדינה האמריקני במהלך תקופה של התגברות הטרור, בעיקר נגד יהודים, הוא כמעט בלתי יאומן.

____

עו"ד אליוט אברמס הוא מומחה לביטחון לאומי ולמזרח-התיכון, אנליסט ועורך. הוא כיהן בעבר כיועץ בכיר בממשל רייגן ובוש הבן. 

המאמר המקורי פורסם במגזין 'הוויקלי סטנדרט'. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.