אלימות נגד נשים: הכי בטוח להיות ישראלית

רוב מובהק של הרציחות בתוך המשפחה מתרחש בקבוצות מיעוט שעדיין לא נטמעו כראוי בחברה הישראלית: ערבים, עולים וזרים.

ככל שאת יותר ישראלית את יותר בטוחה. ראש הממשלה במעון לנשים בירושלים. צילום: קובי גדעון /פלאש90

ימים כמו היום השנתי לציון המאבק נגד אלימות כלפי נשים הם ימים של כותרות בומבסטיות: "רצח נשים: זינוק של 60% בשנת 2015", ושאר בהלות בגופן מודגש מציפים את אתרי החדשות ומבשרות את הדיון השנתי על אלימותה לכאורה של החברה הישראלית וחולאיה.

במדינה כמו ישראל, בה מתגוררת חברה מעורבת ומגוונת המכילה קבוצות מיעוטים שונות המגיעות מרקע תרבותי וחברתי מורכב, יש להידרש לנושאים חברתיים מסוג זה בזהירות ובדייקנות. בשל כך, בפרסומים הרשמיים בנושא אלימות נגד נשים נהוג להפריד בין קבוצות שונות של האוכלוסייה, מתוך הכרה במאפיינים הייחודיים של הקבוצות השונות. האוכלוסייה הערבית, עולים חדשים (מברית המועצות לשעבר ואתיופיה) ונתינים זרים – הן כולן קבוצות בעלות אתגרים מיוחדים ובעיות חברתיות שונות המבדילים אותן משאר האוכלוסייה. בחלק מהמקרים מדובר בחברות המגיעות מרקע קדם-מודרני, המתמודדות עם תהליכי שינוי והתאמה מאתגרים, ובחלק אחר מדובר בקשיי הגירה המשפיעים על מבנה המשפחה והיחסים בתוכה.

כך או כך, בבואנו להבין את משמעותם של נתוני האלימות נגד נשים, ראוי לשים לב להבחנות אלו בטרם מסיקים מסקנות בנוגע לכלל האוכלוסייה.

על-פי נתונים עדכניים שמפרסם מרכז המחקר של הכנסת, בשנים 2013-2015 נרצחו 72 נשים, בפילוח הבא:

25 נשים ותיקות;
26 נשים מהמגזר הערבי;
15 עולות חדשות (10 מברית המועצות לשעבר, 5 מאתיופיה);
6 נתינות זרות;

במילים אחרות: 65 אחוז מהנרצחות בשנים אלו מגיעות מאותן קבוצות שעדיין לא לגמרי נטמעו בחברה הישראלית. מדובר בשיעור גבוה במיוחד בהתחשב בכך שחלקן היחסי של הקבוצות הללו באוכלוסיה מגיע רק לכשליש מכלל אזרחי ישראל.

את המסקנות יש לסייג מעט, משום שעל אף שהנתונים הללו ממחישים היטב את הפערים בין קבוצות האוכלוסייה השונות, חסרים בהם זהות הרוצח ומניעי הרצח. אמנם, נאמר שם כי 80 אחוז מהרציחות הן על רקע משפחתי או רומנטי, אך חסר פילוח של הרציחות בתוך המשפחה על-פי קבוצות האוכלוסייה השונות.

מחקר ישן יותר של מרכז המידע של הכנסת, שפורסם בנובמבר 2013, סוקר נתונים בין השנים 2009-2013, ומציין באופן מיוחד נשים שנרצחו דווקא על-ידי בן זוגן; רציחות על רקע כבוד המשפחה שבוצעו על-ידי אדם שאינו בן הזוג לא הובאו בחשבון. פילוח הנתונים הללו מאשש גם הוא את חשיבות ההבחנה בין הקבוצות השונות.

כך, על-פי נתוני משטרת ישראל, בשנים האמורות נרצחו 71 נשים, בפילוח הבא:

14 נשים ותיקות;
27 עולות חדשות (15 מברית המועצות לשעבר, 12 מאתיופיה);
18 נשים מהמגזר הערבי;
12 נתינות זרות;

אלו נתונים לא פחות ממדהימים: 80 אחוז ממקרי הרצח על-ידי בן הזוג מתבצעים בתוך קבוצות האוכלוסייה המיוחדות בישראל, שחלקן היחסי באוכלוסיה הוא כאמור כשליש בלבד.

המסקנה ברורה וחד-משמעית: ככל שנשים הן ישראליות יותר, הן נרצחות פחות; וככל שהגברים הם ישראלים יותר, הם רוצחים פחות (למרות השירות הצבאי שנחשב משום מה כמעודד אלימות).

אף-על-פי שהיא מושמצת ללא הרף ("חברה חולה", מישהו?) החברה הישראלית מתבררת כאיתנה ובטוחה מאוד. כמו כל חברה מערבית מודרנית, החברה הישראלית מספקת הגנה וכבוד לחבריה, הזוכים ליציבות וביטחון במסגרת המשפחה. כיוון שכך, המפתח לשיפור מצבם של קבוצות מיעוט בישראל עובר דרך חיזוק הקונסנזוס הישראלי ושילובן של קבוצות אלו בזרם המרכזי של החברה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. איזה כיף שאחרי שנכשלנו בקליטתן אנחנו יכולים פשוט להפריד את הרוסיות והאתיופיות מהחברה הישראלית הבריאה. אגב, גם ההצלחות של הרוסיות והרוסים אינם חלק מהחברה הישראלית?

    1. מה זה "מפרידים"? אם הכוונה שלך לפילוח סטטיסטי, אז כן, ה"הפרדה" הזו חשובה כדי להבין את המניעים והרקע, אחרת לא נוכל לטפל בבעיה הזו אלא רק נמשיך לצקצק.

      הערת ההצלחות היא ציניות מיותרת כיוון שהנושא הוא הרבה יותר מורכב מכך, לא נדון בטור הזה, ובכל מקרה נובע מתוך הציניות שבהערת ה"הפרדה" שבאה לפני כן.

  2. עקיבא , שוב אתה בא לבלבל אותנו עם עובדות? אתה הורס את כל המסיבה. תשאל את רובי, שלי וכל שאר החבר'ה.

  3. ממש גזענות. אדם נאור צריך להתאים את העובדות לאג'נדה הפוליטיקלי-קורקטית, ולא לגעת בהן בידיים חשופות. פשיסט

  4. מדהים במיוחד: 18 מתוך 71 נרצחות היו ערביות. כ-25%. הואיל וחלקם של הערבים באוכלוסיה מגיע ל-20%, הרי ש-25% איננו סטיה כל כך מובהקת. אז אולי הסיפור על רצח נשים סדרתי במגזר הערבי מעט מוגזם? שווה בדיקה

    1. בנתונים שם התמקדו באופן ספציפי ברצח על-ידי בן הזוג, בלי התייחסות לרצח על רקע כבוד המשפחה ונסיבות אחרות. כפי שרואים בנתוני 2013-2015, שיעור הנרצחות הערביות גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסיה

    2. רוב מעשי רצח נשים במגזר הערבי אינם מבוצעים בידי הבעל דווקא, אלא ע"י קרובי משפחה אחרים, בעיקר אחים
      אם תוסיף ל- 25% הרציחות בידי הבעל גם רציחות בידי האחים, הדודים, הגיסים ושאר בני החמולה (גם רצח אישה בידי בניה אינו בלתי סביר)- תראה שהסיפור על רצח נשים במגזר הערבי אינו מוגזם כלל.

      דוגמא קטנטנה – רק לפני שבוע נרצחו ברמלה אם ובתה מהמגזר, ולא בידי הבעל. הסיפור לא זכה כמעט לשום סיקור תישורתי. מתי היה המקרה הדומה האחרון אצל ישראלים ותיקים ? אתה יכול לתאר את תגובתו של נשיאנו האהוב במקרה כזה?

  5. מסקנה בעייתית.
    הכותב מניח מגמה ליניארית, בהקבוצות שונות מתחילות במצב מסוים, עם אלימות גבוהה, ובהדרגה נטמעות בחברה הישראלית מעוטת האלימות.
    בפועל, לגבי האתיופיות ההפך הוא הנכון: באתיופיה לא היו כמט מקרי אלימות, ובארץ יש המון- בדיוק על רקע קשיי הקליטה והשפעתן השונה על בני המשפחה
    הרי אלימות נדרשת כשיש אי הסכמה רצינית. באתיופיה לא היה צורך באלימות- המדרג החברתי היה ברור ומוסכם. בארץ מעמד הגבר נחלש והאישה פתאום רואה אופקים חדשים (אפילו לעשות דברים טריואליים כמו להתגרש או לדרוש השפעה על קצבאות הרווחה), ואז הגבר נדרש לאלימות.
    קרוב לודאי שזה גם המצב בחברה הערבית- חלק מההתנהגות שהגברים רואים כ"פגיעה בכבוד המשפחה" נובע מהקרבה לחברה היהודית.

    נובע מכך, שצריך לחשוב על אופן הקליטה של אותן קבוצות., ולהגן טוב יותר על הנשים שם.