המתווך המושחת וה"אובייקטיביות" של האו"ם

מה שהחל במשימה של האו"ם לאיחוד לוב השסועה והמדממת, נגמר בשערורייה בינלאומית ובמתווך אחד מושחת שחשף כיצד נראית מערכת כושלת.

מה שהחל במשימה של האו"ם לאיחוד לוב השסועה ולהשבת היציבות למדינה, נגמר בשערורייה בינלאומית ובמתווך אחד מושחת שחשף כיצד נראית מערכת כושלת

שליח האו"ם ללוב ברנרדינו ליאון עושה למען השלום. ולביתו. צילום מסך
שליח האו"ם ללוב ברנרדינו ליאון עושה למען השלום. ולביתו. צילום מסך

אם הביטוי "משימה בלתי אפשרית" התאים אי פעם לתיאור של מצב מסוים, הרי שזוהי משימתו של מרטין קובלר, השליח החדש מטעם האו"ם והממונה על המשא-ומתן בין הצדדים הניצים במלחמת האזרחים בלוב. השליח הגרמני אמור להתניע מחדש תהליך פיוס, שנתפס על-ידי רבים כחסר סיכוי מלכתחילה, במדינה שמעט מאוד מפריד בינה ובין ההגדרה "מדינה כושלת". קובלר יאלץ להתמודד גם עם ירושה בעייתית מאוד של קודמו בתפקיד, שעזיבתו לוותה בסקנדל מביך במיוחד. פרשייה זו פגעה קשות באמון ובתדמית שקיבל האו"ם כמתווך אמין, ואובייקטיבי, ויש לה השלכות רחבות גם על שאר אזורי הסכסוך בהן מעורב הארגון.

הרקע לפלונתר הנוכחי הוא הסתבכות המצב בלוב מזה קצת יותר משנה, וצלילתה של המדינה המבולבלת למצב של מלחמת אזרחים של ממש. מי שיחפש רגעים אופטימיים בלוב שלאחר הדחת קדאפי ייתקשה למצוא. מאז הקיץ של השנה שעברה המצב הידרדר אל סף הכאוס המוחלט. התהליך שהיה אמור להסדיר את המעבר של לוב משלב ההפיכה לשלב של מדינה מתפקדת ודמוקרטית כשל, ולא הצליח לאחד את שלל האינטרסים הסותרים והאידאולוגיות המנוגדות לכדי מארג אחיד של שלטון פוליטי. המיליציות שהתקוממו מול משטר קדאפי וזכו לגיבוי מערבי הפכו לבעלות הבית באי-סדר הלובי, והמערכת הפוליטית נותרה משותקת ומפולגת.

פירורי מדינה

המשבר הגיע לשיא באוגוסט 2014 כאשר הממשל הלובי התפצל בפועל לשני גופי שלטון מתחרים: האחד הוא הממשלה הלובית והפרלמנט, שזוכים להכרה בינלאומית וממוקמים במזרח המדינה (בערים טברוק ובידא); הגוף השני, שממוקם בבירה טריפולי מכונה "האסיפה הלאומית הכללית", ואף שאינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, בידו השליטה במה שנותר ממוסדות המדינה הלובית (למשל, בית המשפט העליון והבנק המרכזי). הממשלה בטריפולי נתמכת על-ידי האחים המוסלמים וגורמים אסלאמיסטים אחרים, ולכן זוכה לתמיכתן של מדינות הרואות עצמן כנותנות החסות של האסלאם הפוליטי, קטאר ותורכיה. לעומתה, ממשלת טוברוק היא בעלת בריתם של הגורמים הרוצים במפלתם של האסלאמיסטים, ובראשם המשטר המצרי בראשות א-סיסי ומדינת איחוד האמירויות הערביות.

וזה רק הולך ומסתבך. ההסתכלות על הסכסוך בלוב כסכסוך אידאולוגי בין שני קטבים יריבים היא מטעה; בפועל, כל אחת מהממשלות נתמכת על-ידי קואליציה רופפת של מיליציות שבטיות ומקומיות והשליטה שיש לה עליהן היא מוגבלת לכל היותר. הממשלה בטריפולי נסמכת על קואליציה המכונה "השחר של לוב", שהכוח הבולט בה הוא קואליציה חזקה של מיליציות מהעיר מיסראתה. ממשלת טוברוק לעומתה נסמכת על תמיכתו של "הצבא הלאומי הלובי", כינוי מטעה לברית של מיליציות שבטיות, אנשי צבא קדאפי לשעבר, וקבוצות בדלניות ממזרח לוב בהנהגת ח'ליפה חפתר, גנרל שערק מצבאו של קדאפי בסוף שנות ה 80 וחזר למדינה לאחר הסתלקותו של הרודן. במחצית הראשונה של 2014 הצליח חפתר, דמות שנויה מאוד במחלוקת בלוב, לארגן סביבו ברית צבאית איתנה מספיק ובחודש מאי של אותה שנה הכריז על מבצע לטיהור לוב מאסלאמיסטים. נחישותו של חפתר רק תרמה להתהדקות הברית האסלאמיסטית הנגדית ולקיטוב הגובר של מלחמת האזרחים בלוב.

אם לא די בכך, במהלך השנה האחרונה הלכה והתבססה בחסות האנרכיה בלוב שלוחה של "המדינה האסלאמית", שבתהליך הדרגתי סיפחה לשורותיה מגוון של מיליציות ג'יהאדיסטיות ממזרח לוב והקימה בעיר החוף סירת את מה שמוגדר כבסיס היציב ביותר של דאע"ש מחוץ לשטחי סוריה ועיראק. נוכחותה מורגשת גם באזורים נוספים במזרח ומרכז המדינה, כולל העיר בנגאזי. "המדינה האסלאמית" היא האויבת של שני הצדדים היריבים במלחמת האזרחים בלוב, אך ידעה לנצל את הוואקום השלטוני שנוצר כתוצאה מהמאבק ביניהם כדי לבסס את השפעתה.

מדינה מפורקת; אזורי השליטה הפוליטית בלוב, 2015. קרדיט: Alhanuty, NordNordWest Own work [CC BY 3.0], via Wikimedia Commons
מדינה מפורקת; אזורי השליטה הפוליטית בלוב, 2015. קרדיט: Alhanuty, NordNordWest Own work [CC BY 3.0], via Wikimedia Commons

האו"ם יתקן

אל תוך המציאות הכאוטית הזו נכנס ברנרדינו לאון, שמונה באוגוסט 2014 לעמוד בראש הצוות המיוחד של האו"ם בלוב (UNSMIL). על לאון הוטלה המשימה המורכבת של החזרת לוב למצב של מדינה מתפקדת עם ממשלה ריבונית אחת. ואכן, קצת פחות משנה מאז כניסתו לתפקיד, ביולי 2015, הצליח לאון להביא רבים מהמנהיגים הפוליטיים בלוב להסכים על תוכנית שאמורה לכלול את הקמתה של ממשלת אחדות. אך לאון לא הצליח להשיג את תמיכתו החשובה של הפרלמנט בטריפולי להסכם, והמצב שנוצר הביא לקרעים בתוך הקואליציות השונות בין תומכי ומתנגדי ההסכם, מה שסיבך עוד יותר את המצב.

לאון ואנשיו הואשמו, לא פעם, ובצדק, כי ההסכם שנוסח מעניק כוח רב בהרבה לאנשי טוברוק. עוד נטען כי הצדדים שהיו מעורבים בתהליך המשא-ומתן וחתמו על ההסכם הם למעשה חסרי השפעה על המציאות בשטח. אנליסט בשם ג'ייסון פאק (Pack), מבולטי החוקרים שעוקבים אחרי המתרחש בלוב, השווה את אסטרטגית התיווך של לאון לכוח משטרתי הנדרש לשחרר בני ערובה לכודים ומנהל משא-ומתן עם בן דודו של החוטף הנמצא מאות קילומטרים מזירת האירוע.

אך גם מי שביקר את לאון על התנהלותו ייחס זאת לטעויות באופן ניהול המשא-ומתן, ורבים ממבקריו אף שיבחו אותו על מאמציו למצוא מוצא מהמצב הלא פשוט, בלשון המעטה. ואז הכל התפוצץ.

זאב בעור של כבש

בתחילת חודש נובמבר נחשף מידע שמצייר את התמונה באופן שונה לחלוטין ומטיל צל גדול של ספק על המשך המעורבות של האו"ם במשבר הלובי. לאון, כך עולה מפרסום של עיתון הגרדיאן הבריטי, בילה את הקיץ האחרון בניהול מגעים לגבי קבלת משרה בשכר של כ-50,000 דולר בחודש כמנהל של "האקדמיה לדיפלומטיה" באבו-דאבי, בירתה של איחוד האמירויות, שהיא, כזכור, תומכת בולטת של הממשלה בטוברוק. כלומר, בזמן שהיה אמון על תיווך בתהליך פיוס רגיש ביותר בין שני מחנות יריבים, לאון קיים מגעים לקבלת משרה בשכר עתק במדינה המעורבת עד צוואר בתמיכה בצד אחד של הסכסוך.

אם עובדה זו עוד הותירה מקום כלשהו לספק בקשר ליושרתו של הדיפלומט הספרדי, הגארדיאן חשף את תוכנם של תכתובות אי-מייל בין לאון לבין שר החוץ של איחוד האמירויות, עבדאללה בן זייד, שממחישות בברור את עומק הקשרים בין לאון לממשלת האמירויות. באחת התכתובות מעדכן לאון את שר החוץ כי כל תנועותיו והצעותיו "היו בתאום עם, ובמקרים רבים תוכננו על ידי, ממשלת טוברוק". לאון אף הבטיח לבן זייד כי יש לו תוכנית לפגוע בלגיטימציה של "האסיפה הלאומית הכללית" בטריפולי, וכן תוכנית שתשבור את הברית בינה לבין בעלי בריתה במיסראתה. בהתכתבות אחרת כתב לאון: "אירופה וארה"ב מבקשות תכנית חלופית לשיחות כי אינן מרוצות מקצב ההתקדמות. ועידת שלום קלאסית. לדעתי פיתרון זה יהיה גרוע יותר כיון שיציב את שני הצדדים כשווים".

הלובים פחות השתכנעו; מזכ"ל האו"ם באן קי מון.
הלובים פחות השתכנעו; מזכ"ל האו"ם באן קי מון.

לא פחות מביכות מהפרשה עצמה היו תגובותיהם של האו"ם ושל ליאון עצמו. ליאון בתגובה להאשמות טען כי "זה אמנם לא נראה טוב", אך כי יש לשפוט אותו על פי עבודתו, ואף אמר כי הוא אינו סבור שיש בהתנהלותו ניגוד עניינים. דוברו של מזכ"ל האו"ם באן קי מון התייצב גם הוא מאחורי לאון ואמר כי "עבודתו הבלתי נלאית למען לוב מדברת בעד עצמה". מי שפחות השתכנע מדברים אלו הם הלובים עצמם, והפרלמנט בטריפולי כבר פנה למזכ"ל האו"ם בדרישה לחקור את קשריו של ליאון עם האמירויות. ספק גדול אם יורשו של ליאון בתפקיד יוכל לשקם את האמון של המנהיגים בלוב ביושרתו של האו"ם כמתווך הוגן, ובהיעדר אלטרנטיבה נראית לעין, המצב צפוי ללכת ולהתדרדר.

מכה קשה לאמינות

מי שישלם את המחיר על ההתנהלות השערורייתית הזו לא יהיו רק אזרחי לוב. הכאוס המעמיק במדינה משחק הישר לידיהן של המיליציות הג'יהאדיסטיות ובראשותן "המדינה האסלאמית". המאחז של דאע"ש בלוב ממוקם מעברו השני של הים התיכון, כמה מאות קילומטרים בלבד מחופי איטליה, ומנהיגי הארגון כבר איימו בעבר לפגוע בלבה של רומא. לוב היא גם עורף אסטרטגי עבור ג'יהאדיסטים במדינות השכנות, מצרים ותוניסיה, ואחד היעדים המרכזיים ממנו יוצאים פליטים מרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה לכיוון אירופה.

בנוסף לכך, הפרשה חושפת חולשה משמעותית במנגנון התיווך של האו"ם ומדגימה את הקלות שבה כסף ממדינות עשירות כמו נסיכויות המפרץ יכול לשמש כדי לשחד דיפלומטים בכירים הנמצאים בתפקידי תיווך רגישים ביותר. למרבה ההפתעה, אין בתקנות האו"ם כל מנגנון שיכול למנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד. נציגי האו"ם מצופים לעמוד בסטנדרטים שמונעים מהם לנצל את תפקידם באופן שאינו ראוי, אך בו בזמן הם רשאים לחפש משרות מחוץ לארגון בעודם משרתים בתפקיד, כל עוד הם מודיעים על כך לממונים עליהם. האו"ם אמנם רשאי לחקור התנהגות בלתי הולמת של נציגים אך בפועל חקירות כאלה נפתחות לעיתים רחוקות.

חשיפתה של פרשה זו עשויה להשפיע לא רק על יכולתו של מרטין קובלר להביא לסיומה של מלחמת האזרחים בלוב, אלא על מעמדו של האו"ם והמוניטין שלו כמתווך נייטרלי בסכסוכים נוספים ברחבי המזרח התיכון.

______

ארז שטרים הוא מנהל האתר "מגזין המזרח הקרוב".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מדינות המפרץ פשוט עשירות מדי. הן מסוגלות לתת שוחד בסכומים שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בפיתוי שלא לקבלו. יש המוני אירופים ואמריקאים בעלי תפקידים בכירים, אוניברסיטאות ומכוני מחקר ועוד ועוד שקיבלו מהם סכומי עתק וטענו שהכסף לא השפיע על החלטותיהם ודעותיהם . אפילו פתיים יתקשו להאמין בכך.

    בתוך כל חוסר האונים הכללי שלי מהתופעה אני כועסת על וועד עובדי חברת החשמל. הם פוגעים בהכנסת אנרגיות מתחדשות לארץ. במקום שישראל תנסה להוביל את העולם בשימוש באנרגיות מתחדשות (ולהקטין בכך, ולו במעט, את כוח ההשפעה של סעודיה והמפרציות) אנחנו מפגרים אחרי מדינות רבות. ברור לי שאנחנו טיפה בים אבל זו הטיפה שלנו . אפשר גם לחלום על יצוא ידע בניצול אנרגיות מתחדשות, כפי שאנחנו מיצאים טפטפות.

    1. אמריקאי אחד בעל תפקיד בכיר במכון מחקר הינו מרטין אינדיק.
      יש טענות לגביו שהוא מקבל תרומות מקטאר, אלופת התמיכות בארגוני טרור.
      ———–
      לגבי עובדי חברת החשמל, זהו סיפור של חוסר רצון מצד פוליטיקאים להסתבך ולהסתכסך עם כמאה אלף מצביעים (ע"ע התפקדות עובדי התעשיה האוירית לליכוד, והתפקדות חברי המרכז לקבלה לליכוד). לכן ועד עובדי חברת החשמל לא מעוניין לוותר על כוחו והשפעתו על פוליטיקאים, כך שאין מה לצפות בנוגע להפקת חשמל ממקורות מתחדשים. בנוסף, יש המון גופים בעולם שמרויחים המון כסף מתעשיית הנפט, והם יעשו הכל, כולל הכל, למנוע תחרות מצד מפיקי אנרגיה ממקורות מתחדשים. חברי ועד עובדי חברת החשמל הם גם בני אדם, והם נתונים למכלול לחצים, שאני מניח שחלקם בסגנון המאפיה (אם תתחרה בנו נטפל בילדיך, ואם תשתף איתנו פעולה נדאג להעשיר אותך ו/או את היקרים לך).

  2. לסתם אנונימי,

    סוף סוף אנחנו מסכימים בנוגע למשהו
    איננו יכולים להעלים את קטאר והמוני משוחדיה מעל פני האדמה, אבל אנחנו כן יכולים ללחוץ על וועד עובדי חברת החשמל הישראלית

    1. לקמיליה – אין צורך להעלים את קטאר, היא מועילה (בדרכה המעוותת ובלי ידיעתה) לאנושות.
      מה שצריך לעשות הוא להוריד את כמות השתן שנמצא בראשם של שליטיה.
      בשנת 2022 קטאר אמורה לאחר את המונדיאל. היא עוסקת במלוא המרץ בהקמת מתקנים לארוח המשחקים, ומשקיעה בכך הון עתק.
      מדינת ישראל יכולה להבהיר לעולם שחודש לפני פתיחת המשחקים ישראל תשגר טילים קונבנציונאלים לקטאר ותשמיד את המתקנים. מונדיאל כבר לא יהיה שם.
      מדינות העולם יחרימו את ישראל? וכי עד כה לא עשו זאת?
      נריב עם ארה"ב? ומה בדיוק יש לנו היום עם ארה"ב, המממנת הגדולה של הארגון האנטישמי ביותר בעולם מאז המפלגה הנאצית, שבראשו עמד נאצי (קורט ולדהיים), וזו שבסיוע חרבה קטאר מרשה לעצמה לתמוך בטרור שישראל סופגת בעזה וביו"ש וגם בתוככי הקו הירוק?
      וגם כך, עד 2022 אירופה תהיה מוסלמית (בדתה ו/או במנהגיה, אבל בטח ביחסה למדינת ישראל), כך שממילא מדינת ישראל לא תפסיד הרבה, אם בכלל, מהחרם האירופי.

  3. האמת המפה דווקא נראית לי ברורה.

    יש מדינות ריבוניות חילוניות ממזרח וממערב ללוב- מצרים ממזרח וממערב – אלג'יר ותוניס.

    הן מתחזקות את הכוחות החילוניים שבמזרחה ובמערבה.

    בשאר המדינה שולטות מיליציות איסלמיות שחלקן זוכות ללגיטמציה בזכות קשריהן עם קטר.

    מיליציות אלה מהוות כר לפעילות פלילית – בעיקר הברחת סמים ו מסתננים מאפריקה לאירופה.

    הסיבה שהן פועלות באין מפריע היא האימפוטנציה של אירופה המתאבדת.