המתווך המושחת וה"אובייקטיביות" של האו"ם

מה שהחל במשימה של האו"ם לאיחוד לוב השסועה ולהשבת היציבות למדינה, נגמר בשערורייה בינלאומית ובמתווך אחד מושחת שחשף כיצד נראית מערכת כושלת

אם הביטוי "משימה בלתי אפשרית" התאים אי פעם לתיאור של מצב מסוים, הרי שזוהי משימתו של מרטין קובלר, השליח החדש מטעם האו"ם והממונה על המשא-ומתן בין הצדדים הניצים במלחמת האזרחים בלוב. השליח הגרמני אמור להתניע מחדש תהליך פיוס, שנתפס על-ידי רבים כחסר סיכוי מלכתחילה, במדינה שמעט מאוד מפריד בינה ובין ההגדרה "מדינה כושלת". קובלר יאלץ להתמודד גם עם ירושה בעייתית מאוד של קודמו בתפקיד, שעזיבתו לוותה בסקנדל מביך במיוחד. פרשייה זו פגעה קשות באמון ובתדמית שקיבל האו"ם כמתווך אמין, ואובייקטיבי, ויש לה השלכות רחבות גם על שאר אזורי הסכסוך בהן מעורב הארגון.

הרקע לפלונתר הנוכחי הוא הסתבכות המצב בלוב מזה קצת יותר משנה, וצלילתה של המדינה המבולבלת למצב של מלחמת אזרחים של ממש. מי שיחפש רגעים אופטימיים בלוב שלאחר הדחת קדאפי ייתקשה למצוא. מאז הקיץ של השנה שעברה המצב הידרדר אל סף הכאוס המוחלט. התהליך שהיה אמור להסדיר את המעבר של לוב משלב ההפיכה לשלב של מדינה מתפקדת ודמוקרטית כשל, ולא הצליח לאחד את שלל האינטרסים הסותרים והאידאולוגיות המנוגדות לכדי מארג אחיד של שלטון פוליטי. המיליציות שהתקוממו מול משטר קדאפי וזכו לגיבוי מערבי הפכו לבעלות הבית באי-סדר הלובי, והמערכת הפוליטית נותרה משותקת ומפולגת.

פירורי מדינה

המשבר הגיע לשיא באוגוסט 2014 כאשר הממשל הלובי התפצל בפועל לשני גופי שלטון מתחרים: האחד הוא הממשלה הלובית והפרלמנט, שזוכים להכרה בינלאומית וממוקמים במזרח המדינה (בערים טברוק ובידא); הגוף השני, שממוקם בבירה טריפולי מכונה "האסיפה הלאומית הכללית", ואף שאינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, בידו השליטה במה שנותר ממוסדות המדינה הלובית (למשל, בית המשפט העליון והבנק המרכזי). הממשלה בטריפולי נתמכת על-ידי האחים המוסלמים וגורמים אסלאמיסטים אחרים, ולכן זוכה לתמיכתן של מדינות הרואות עצמן כנותנות החסות של האסלאם הפוליטי, קטאר ותורכיה. לעומתה, ממשלת טוברוק היא בעלת בריתם של הגורמים הרוצים במפלתם של האסלאמיסטים, ובראשם המשטר המצרי בראשות א-סיסי ומדינת איחוד האמירויות הערביות.

וזה רק הולך ומסתבך. ההסתכלות על הסכסוך בלוב כסכסוך אידאולוגי בין שני קטבים יריבים היא מטעה; בפועל, כל אחת מהממשלות נתמכת על-ידי קואליציה רופפת של מיליציות שבטיות ומקומיות והשליטה שיש לה עליהן היא מוגבלת לכל היותר. הממשלה בטריפולי נסמכת על קואליציה המכונה "השחר של לוב", שהכוח הבולט בה הוא קואליציה חזקה של מיליציות מהעיר מיסראתה. ממשלת טוברוק לעומתה נסמכת על תמיכתו של "הצבא הלאומי הלובי", כינוי מטעה לברית של מיליציות שבטיות, אנשי צבא קדאפי לשעבר, וקבוצות בדלניות ממזרח לוב בהנהגת ח'ליפה חפתר, גנרל שערק מצבאו של קדאפי בסוף שנות ה 80 וחזר למדינה לאחר הסתלקותו של הרודן. במחצית הראשונה של 2014 הצליח חפתר, דמות שנויה מאוד במחלוקת בלוב, לארגן סביבו ברית צבאית איתנה מספיק ובחודש מאי של אותה שנה הכריז על מבצע לטיהור לוב מאסלאמיסטים. נחישותו של חפתר רק תרמה להתהדקות הברית האסלאמיסטית הנגדית ולקיטוב הגובר של מלחמת האזרחים בלוב.

אם לא די בכך, במהלך השנה האחרונה הלכה והתבססה בחסות האנרכיה בלוב שלוחה של "המדינה האסלאמית", שבתהליך הדרגתי סיפחה לשורותיה מגוון של מיליציות ג'יהאדיסטיות ממזרח לוב והקימה בעיר החוף סירת את מה שמוגדר כבסיס היציב ביותר של דאע"ש מחוץ לשטחי סוריה ועיראק. נוכחותה מורגשת גם באזורים נוספים במזרח ומרכז המדינה, כולל העיר בנגאזי. "המדינה האסלאמית" היא האויבת של שני הצדדים היריבים במלחמת האזרחים בלוב, אך ידעה לנצל את הוואקום השלטוני שנוצר כתוצאה מהמאבק ביניהם כדי לבסס את השפעתה.

האו"ם יתקן

אל תוך המציאות הכאוטית הזו נכנס ברנרדינו לאון, שמונה באוגוסט 2014 לעמוד בראש הצוות המיוחד של האו"ם בלוב (UNSMIL). על לאון הוטלה המשימה המורכבת של החזרת לוב למצב של מדינה מתפקדת עם ממשלה ריבונית אחת. ואכן, קצת פחות משנה מאז כניסתו לתפקיד, ביולי 2015, הצליח לאון להביא רבים מהמנהיגים הפוליטיים בלוב להסכים על תוכנית שאמורה לכלול את הקמתה של ממשלת אחדות. אך לאון לא הצליח להשיג את תמיכתו החשובה של הפרלמנט בטריפולי להסכם, והמצב שנוצר הביא לקרעים בתוך הקואליציות השונות בין תומכי ומתנגדי ההסכם, מה שסיבך עוד יותר את המצב.

לאון ואנשיו הואשמו, לא פעם, ובצדק, כי ההסכם שנוסח מעניק כוח רב בהרבה לאנשי טוברוק. עוד נטען כי הצדדים שהיו מעורבים בתהליך המשא-ומתן וחתמו על ההסכם הם למעשה חסרי השפעה על המציאות בשטח. אנליסט בשם ג'ייסון פאק (Pack), מבולטי החוקרים שעוקבים אחרי המתרחש בלוב, השווה את אסטרטגית התיווך של לאון לכוח משטרתי הנדרש לשחרר בני ערובה לכודים ומנהל משא-ומתן עם בן דודו של החוטף הנמצא מאות קילומטרים מזירת האירוע.

אך גם מי שביקר את לאון על התנהלותו ייחס זאת לטעויות באופן ניהול המשא-ומתן, ורבים ממבקריו אף שיבחו אותו על מאמציו למצוא מוצא מהמצב הלא פשוט, בלשון המעטה. ואז הכל התפוצץ.

זאב בעור של כבש

בתחילת חודש נובמבר נחשף מידע שמצייר את התמונה באופן שונה לחלוטין ומטיל צל גדול של ספק על המשך המעורבות של האו"ם במשבר הלובי. לאון, כך עולה מפרסום של עיתון הגרדיאן הבריטי, בילה את הקיץ האחרון בניהול מגעים לגבי קבלת משרה בשכר של כ-50,000 דולר בחודש כמנהל של "האקדמיה לדיפלומטיה" באבו-דאבי, בירתה של איחוד האמירויות, שהיא, כזכור, תומכת בולטת של הממשלה בטוברוק. כלומר, בזמן שהיה אמון על תיווך בתהליך פיוס רגיש ביותר בין שני מחנות יריבים, לאון קיים מגעים לקבלת משרה בשכר עתק במדינה המעורבת עד צוואר בתמיכה בצד אחד של הסכסוך.

אם עובדה זו עוד הותירה מקום כלשהו לספק בקשר ליושרתו של הדיפלומט הספרדי, הגארדיאן חשף את תוכנם של תכתובות אי-מייל בין לאון לבין שר החוץ של איחוד האמירויות, עבדאללה בן זייד, שממחישות בברור את עומק הקשרים בין לאון לממשלת האמירויות. באחת התכתובות מעדכן לאון את שר החוץ כי כל תנועותיו והצעותיו "היו בתאום עם, ובמקרים רבים תוכננו על ידי, ממשלת טוברוק". לאון אף הבטיח לבן זייד כי יש לו תוכנית לפגוע בלגיטימציה של "האסיפה הלאומית הכללית" בטריפולי, וכן תוכנית שתשבור את הברית בינה לבין בעלי בריתה במיסראתה. בהתכתבות אחרת כתב לאון: "אירופה וארה"ב מבקשות תכנית חלופית לשיחות כי אינן מרוצות מקצב ההתקדמות. ועידת שלום קלאסית. לדעתי פיתרון זה יהיה גרוע יותר כיון שיציב את שני הצדדים כשווים".

לא פחות מביכות מהפרשה עצמה היו תגובותיהם של האו"ם ושל ליאון עצמו. ליאון בתגובה להאשמות טען כי "זה אמנם לא נראה טוב", אך כי יש לשפוט אותו על פי עבודתו, ואף אמר כי הוא אינו סבור שיש בהתנהלותו ניגוד עניינים. דוברו של מזכ"ל האו"ם באן קי מון התייצב גם הוא מאחורי לאון ואמר כי "עבודתו הבלתי נלאית למען לוב מדברת בעד עצמה". מי שפחות השתכנע מדברים אלו הם הלובים עצמם, והפרלמנט בטריפולי כבר פנה למזכ"ל האו"ם בדרישה לחקור את קשריו של ליאון עם האמירויות. ספק גדול אם יורשו של ליאון בתפקיד יוכל לשקם את האמון של המנהיגים בלוב ביושרתו של האו"ם כמתווך הוגן, ובהיעדר אלטרנטיבה נראית לעין, המצב צפוי ללכת ולהתדרדר.

מכה קשה לאמינות

מי שישלם את המחיר על ההתנהלות השערורייתית הזו לא יהיו רק אזרחי לוב. הכאוס המעמיק במדינה משחק הישר לידיהן של המיליציות הג'יהאדיסטיות ובראשותן "המדינה האסלאמית". המאחז של דאע"ש בלוב ממוקם מעברו השני של הים התיכון, כמה מאות קילומטרים בלבד מחופי איטליה, ומנהיגי הארגון כבר איימו בעבר לפגוע בלבה של רומא. לוב היא גם עורף אסטרטגי עבור ג'יהאדיסטים במדינות השכנות, מצרים ותוניסיה, ואחד היעדים המרכזיים ממנו יוצאים פליטים מרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה לכיוון אירופה.

בנוסף לכך, הפרשה חושפת חולשה משמעותית במנגנון התיווך של האו"ם ומדגימה את הקלות שבה כסף ממדינות עשירות כמו נסיכויות המפרץ יכול לשמש כדי לשחד דיפלומטים בכירים הנמצאים בתפקידי תיווך רגישים ביותר. למרבה ההפתעה, אין בתקנות האו"ם כל מנגנון שיכול למנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד. נציגי האו"ם מצופים לעמוד בסטנדרטים שמונעים מהם לנצל את תפקידם באופן שאינו ראוי, אך בו בזמן הם רשאים לחפש משרות מחוץ לארגון בעודם משרתים בתפקיד, כל עוד הם מודיעים על כך לממונים עליהם. האו"ם אמנם רשאי לחקור התנהגות בלתי הולמת של נציגים אך בפועל חקירות כאלה נפתחות לעיתים רחוקות.

חשיפתה של פרשה זו עשויה להשפיע לא רק על יכולתו של מרטין קובלר להביא לסיומה של מלחמת האזרחים בלוב, אלא על מעמדו של האו"ם והמוניטין שלו כמתווך נייטרלי בסכסוכים נוספים ברחבי המזרח התיכון.

______

ארז שטרים הוא מנהל האתר "מגזין המזרח הקרוב".