אובמתון: 'הארץ' בשירות הבית הלבן

מפעם-פעמיים לא היינו עושים עניין. אבל כשהמסרים של עיתון 'הארץ' מתאימים בשיטתיות לאלו של הבית הלבן, כבר אי אפשר להתעלם מזה

מזכירים תקופות אפלות; הארץ. צילום: HMBE, דרך ויקימדיה, CC BY SA 2.5

מי שיחפש בעיתון 'הארץ' פרשנויות והתייחסויות רציניות לפרשיית האזנות-הסתר של ממשל אובמה שנחשפה בשבוע שעבר, עשוי להתאכזב. ברק רביד, חמי שליו, אמיר אורן ושאר המומחים למדיניות ופוליטיקה ממלאים פיהם מים. השתיקה כה רועמת, עד שהמנוע האוטומטי שמפנה למאמרים נוספים נאלץ להפנות את הגולשים לטור ישן של שליו, המסכם את המאבק נגד עסקת הגרעין בכותרת "ביום שאחרי ההסכם, נתניהו ואובמה יישארו בלי רזרבות אמון". אירוניה פוליטית במיטבה.

אלא שמי שמכיר את המתרחש מאחורי הקלעים אינו מופתע. לממשל אובמה קשרים עמוקים עם התקשורת הישראלית בכלל ועם עיתון 'הארץ' בפרט, עד שבשנים האחרונות נדמה העיתון יותר ויותר לאגף במחלקת-המדינה האמריקנית מאשר לכלי-תקשורת ישראלי אותנטי.

ועידת 'הארץ' בניו-יורק בחודש שעבר זכורה לרבים בשל הסערה סביב השתתפותו של הנשיא ריבלין לצד ארגונים רדיקליים כדוגמת 'שוברים שתיקה' והסרת דגל המדינה בזמן נאומו של סאיב עריקאת. אך האמת היא שהסקופ הגדול בוועידה, אם אפשר לכנות זאת כך, הוא עצם קיומה: 'הארץ' נחשף שם כארגון פוליטי מובהק, וקשריו העמוקים עם הבית-הלבן עלו לפני השטח באופן גלוי. תעיד על כך ברכתו של הנשיא אובמה שפתחה את הוועידה: "תודה שנאספתם לעבוד ביחד למען העתיד שאנחנו שואפים להשיג, כולל שלום צודק וארוך ימים בין הפלסטינים והישראלים". הנשיא הוסיף גם כי הוא נוהג לעיין ב'הארץ' ו"לקרוא דיווחים וניתוחים על המצב בישראל". ראשי מדינות לא "עובדים ביחד" עם עיתונים, ועיתונאים מקצועיים לא "שואפים להשיג" מטרות מדיניות מוצהרות. אלו תיאורים השמורים לארגונים פוליטיים.

כפי שתיאר ב'מידה' אריק גרינשטיין, אובמה ואנשיו בהחלט קוראים את 'הארץ', ומסריו של העיתון נקלטים יפה בממשל והופכים למסרים רשמיים של הבית-הלבן. כזו היא למשל התייחסותו של מזכיר-המדינה קרי לגל הטרור האחרון: "אם מישהו תוהה איך נראית מדינה אחת הוא יכול להסתכל על אירועי השבועות האחרונים", שאינה אלא הדהוד למסרים שמקדמים עיתונאי 'הארץ', כמו ברק רביד: "כאשר ברחובות ירושלים משתוללים רוצחים פלסטינים חמושים בסכינים, מקבלים אזרחי ישראל תצוגת תכלית משמעותית ראשונה של מציאות במדינה דו-לאומית".

אך בל נגזים בתיאור ההשפעה של העיתון הישראלי על הבית-הלבן. הקשר העיקרי שניתן לזהות הוא הפוך בתכלית. הרבה יותר מאשר הממשל האמריקני קורא ב'הארץ', עיתונאי 'הארץ' קוראים את המסרים שיוצאים מממשל אובמה ומתווכים אותם לציבור הישראלי כמוצר מקומי. מסרי הממשל הופכים לכותרות ב'הארץ', ומשם מתגלגלים להודעות רשמיות של פוליטיקאים בשמאל הישראלי. נדגים את מתאר שיתוף הפעולה הזה במספר נושאים שעלו בשנה האחרונה, שיסייעו בזיהוי המריונטות מרצון של הבית-הלבן בישראל.

הסכם הגרעין

הנושא המרכזי שעמד על סדר היום ביחסים בין ארצות-הברית לישראל בשנה האחרונה היה הסכם הגרעין עם איראן שנחתם ביולי האחרון. במהלך השנה שחלפה הגיע המאבק של ישראל בהסכם לשיאו, תוך התבססות על ההתנגדות להסכם מצד הקונגרס האמריקני. הקונגרס, שיש בו אהדה רבה לישראל, מצא עצמו נאבק בממשל יחד עם ראש הממשלה נתניהו. הדבר בא לידי ביטוי גלוי בנאום שנשא נתניהו בקונגרס בחודש מרץ, והגיע לשיא בחודשים אוגוסט-ספטמבר כאשר הקונגרס איים לבטל את ההסכם לאחר שנחתם.

הסכם הגרעין מהווה אבן יסוד במדיניות-החוץ של הממשל, ואובמה לא תכנן להיכנע. כפי שנראה להלן, מלבד ההוראה שנתן לשירותי הביון האמריקניים לפתוח בהאזנות סתר חסרות-תקדים ביחס למדינה ידידותית, פתח הבית-הלבן גם בקמפיין פוליטי רב עוצמה במטרה להחליש את נתניהו ולהפעיל עליו לחצים פנימיים וחיצוניים. לאור העובדה שבאותו זמן התקיימה בישראל גם מערכת בחירות סוערת, מאמצי הבית הלבן לנטרל את נתניהו השתלבו במאמץ השמאל להחליף את שלטון הליכוד ונתניהו.

כפי שאראה מיד, מהרגע שהוכרז על קמפיין – ההתגייסות הייתה מלאה. עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים חברו יחד במאמץ מתוזמר ומתואם, תוך שימוש במסרים דומים להפליא, במטרה אחת: לעצור את פעילותה של ישראל נגד ההסכם.

שלב ראשון: נאום נתניהו בקונגרס

ב-20 בינואר 2015 הוזמן נתניהו על-ידי יו"ר בית-הנבחרים האמריקני, ג'ון ביינר, לנאום בפני שני בתי-הקונגרס על הסכם הגרעין המסתמן. על הפרק עמדה אז שאלת החרפת הסנקציות, יוזמה שהקונגרס רצה לקדם ושהייתה עשויה לפגוע במשא-ומתן עם איראן ולבלום את ההסכם. הבית-הלבן, שהתנגד כמובן, הביע שאט-נפש מעצם ההזמנה והחל במסע לחצים שנועד להוביל את נתניהו לבטל את הנאום. מיד עם היוודע דבר הנאום טען הבית-הלבן כי הזמנת מנהיג מדינה להעיד בפני הקונגרס היא "סטייה מהפרוטוקול … הזמנות מסוג זה נעשות בדרך-כלל ישירות בין מנהיג למנהיג".

למחרת בצהריים הספיק פרשן 'הארץ' ברק רביד להתריע כי "נתניהו עוד עלול להתחרט על הדייסה שבישל עם הרפובליקאים", והסביר כי אובמה יגמול לנתניהו בכך שיימנע מלפגוש אותו במהלך הביקור: "כשיגיע לוושינגטון, שלא יתפלא אם ימצא את שערי הבית-הלבן נעולים בפני ראש ממשלת ישראל – לראשונה בהיסטוריה של יחסי ישראל-ארה"ב".

לא עברו שעות ספורות (הטור פורסם בשעה 13:00 בישראל, כשבבית-הלבן רק החלו להתעורר) ורביד ידע לעדכן כי נבואתו התגשמה: "אובמה וקרי לא יפגשו את נתניהו", הודיע רביד בשעה 21:00, וציטט את דוברת הבית הלבן שהוסיפה טיעון נוסף: "הנשיא אובמה לא יפגוש את ראש הממשלה נתניהו בשל הסמיכות לבחירות בישראל שיתקיימו שבועיים בלבד אחרי נאומו המתוכנן בפני הקונגרס". האם רביד תודרך בנושא כבר בדיווח הראשון שלו? או שמא הוא זה שהשיא עצה לממשל? קשה לדעת. אך הקשר בין שני הצדדים ברור מאליו.

מסר זה הובהר שוב ושוב: "נתניהו ירק לנו בפרצוף. לאובמה יש עוד שנה וחצי בתפקיד ויהיה לזה מחיר" מסרו "גורמים" בבית-הלבן לרביד; ואובמה עצמו הבהיר בראיון ל-CNN כי "פגישה עם נתניהו שבועיים לפני הבחירות אינה ראויה".

המסר נקלט היטב על-ידי השמאל בישראל, ונלעס עד לזרא בשבועות הבאים: עמוס ידלין, מועמד 'המחנה הציוני' לתפקיד שר-הביטחון, מיהר להודיע כי הנאום בקונגרס הוא "משחק פוליטי לא אחראי". ציפי לבני הסבירה כי "בשביל נאום פוליטי בקונגרס … נתניהו בעט במערכת היחסים עם ארצות-הברית"; הרצוג הודיע כי "הנאום הזה נולד בחטא כהפקת בחירות ומסכן את ביטחון אזרחי ישראל ואת היחסים המיוחדים בין המדינות", ורמז כי הוא עצמו מתודרך בנושא מהבית-הלבן: "בשיחות שקיימתי עם מנהיגים רבים מאירופה וארצות-הברית עולה זעם גדול על כך שנתניהו הסית [השגיאה במקור, ע.ב.] את הדיון על הגרעין האירני לצרכים פוליטיים והפך אותו לעימות עם נשיא ארצות-הברית"; יאיר לפיד טען כי "ביבי הצליח להסתכסך עם הבית-הלבן במטרה לקושש עוד כמה קולות בבחירות"; ושלי יחימוביץ': כינתה זאת "פיגוע מדיני מתגלגל" ואמרה כי "זהו בונוס פוליטי מפוקפק שגורם לקרע עמוק עם הממשל האמריקני".

ככל שהתקרב מועד הנאום, הועצמו הטונים ולצורך כך נשלפו גם "הביטחוניסטים" לשעבר. הדלפות מהמוסד לפיהם אי-אפשר לעצור את הגרעין באמצעים צבאיים פורסמו ב'גרדיאן' הבריטי; ראש המוסד לשעבר מאיר דגן התראיין וטען כי "נתניהו גרם את הנזק האסטרטגי הכי גדול בנושא איראן", ואנשי תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" – ארגון שמאל שנועד להעניק לקמפיין 'המחנה הציוני' כסות ביטחוניסטית – יצאו נגד הנאום בטענה כי "הקרע מהווה סכנה מיידית לביטחון ישראל", שוב – ניסיון להסיט את הדיון מהשאלות הענייניות בנוגע להסכם לנושא אחר: היחסים עם הבית-הלבן.

מבחינתו של אובמה, הביטחוניסטים המקומיים סיפקו את הסחורה היטב: "אפילו בכירים בקהיליית המודיעין הישראלי מודים … שפעולה צבאית לא תצליח לבלום את האיראנים", אמר הנשיא האמריקני בראיון שנתן סמוך לנאום, וחשף את תפקידם בקמפיין המשולב.

את שיאו של קמפיין הבית-הלבן נגד נתניהו בחסות ישראלית ניתן למצוא במאמר שפרסם בוז'י הרצוג ב'ניו-יורק טיימס' שבוע לפני הנאום. תחת הכותרת "מפלגים את ארה"ב בנושא ישראל", טען הרצוג כי תכנית נתניהו לנאום בפני הקונגרס היא "טעות חמורה", שתגרום להפיכת התמיכה בישראל לעניין מפלגתי בארצות-הברית. התגייסותו של הרצוג נגד הנאום הייתה כה טוטלית, עד שהוא אימץ באופן מלא את עמדות הבית-הלבן בנושא. ביום שלפני הנאום אמר הרצוג בתכנית 'מה בוער' בגלי צה"ל כי הוא "לא חושב שצריך לסכל את ההסכם", מפני שהוא "סומך על הנשיא האמריקאי, ברק אובמה והמעצמות שמנסות להגיע להסכם גרעין הטוב ביותר האפשרי". עד כמה הרצוג משדר כאן בתדר הבית-הלבן ניתן להבין מכך שמיד לאחר אישור ההסכם, כאשר כל אנשי הנשיא בישראל שוחררו ויכלו לומר את דעתם, הודה הרצוג כי "מדובר בהסכם נורא שיפגע באינטרסים הביטחוניים של ישראל".

כמו בכל שיתוף פעולה של אובמה ו'הארץ', יש שני שחקנים שאי-אפשר בלעדיהם: ג'רמי בן עמי מ'ג'יי-סטריט', שאמר כי "ייתכן שמדובר יותר במשחק פוליטי מאשר בכבוד דיפלומטי"; וכמובן, המצטרף החדש לצוות המקומי של הנשיא האמריקני – נשיא המדינה רובי ריבלין: "מי שינסה להבהיר לנתניהו בימים הקרובים את חומרת המצב הוא נשיא המדינה, ראובן ריבלין", סיפר בסוף ינואר כתב 'הארץ' חמי שליו, שתיאר את ביקורו של ריבלין בניו-יורק באותו שבוע כך: "במהלך ביקור קצר, קטוע ובכל זאת מוצלח למדי, ריבלין ספג מכל עבר את אותות המצוקה והדאגה של אוהדי ישראל ממעמדה בשעה זו, ואת עוצמת התדהמה והכעס ממהלכיו האחרונים של נתניהו".

10710930_10153382729237366_6575422032901842766_n
כותרת ראשית או פמפלט? 'הארץ' יולי 2014

וכרגיל, נבואות 'הארץ' מתגשמות: תוך פחות משבועיים, ניצל ריבלין הזדמנות שנקרתה בפניו לפרוע את החוב, ובדברים שנשא במכון למחקרי ביטחון-לאומי חזר על המסר הרגיל – נתניהו לא צריך לנאום בקונגרס: "אין לנו בוחרים אחרים. אין לנו בחירות אחרות. ואין לנו בית-נבחרים אחר. אזרחי ארצנו קודמים".

שלב שני: האתנן הצבאי

לאחר שהשלב הראשון בקמפיין נכשל והנאום התקיים כמתוכנן, עבר הבית-הלבן לשלב הבא. האסטרטגיה של הממשל בשלב זה הייתה להבהיר כי העסקה היא מעשה גמור וכבר אין טעם להתנגד. תחת זאת, הציע אובמה להיכנס לדיונים אינטנסיביים אודות סיוע ביטחוני מוגדל. אם נתניהו היה נענה להצעות הממשל, אובמה היה זוכה בפרס הגדול ביותר לנוכח ההתנגדות הצפויה בקונגרס וזוכה בתשואות כנשיא שהעניק לישראל סיוע בהיקפים גדולים.

כשנחתם בתחילת אפריל הסכם המסגרת עם איראן בעיירה השוויצרית לוזאן, ניתן האות. לצד צהלות מ'הארץ' (ברק רביד: "הסכם המסגרת עם איראן הוא בכלל לא רע"), בבית-הלבן חידדו מסרים: אובמה טען בראיונותיו כי לאף-אחד אין חלופה להסכם המסתמן, והבהיר כי הוא מתחייב לחזק את ישראל ביטחונית, כדי שהיא תישאר "דרוכה להתמודד עם האיום האיראני".

"אני אומר להם כי לא רק שאני מחויב לחלוטין לוודא שהם ישמרו על יתרונם הצבאי", אמר הנשיא בראיון ל'ניויורק טיימס', "אלא שאני מוכן להתחייב באופן שיהיה ברור לכל אחד באזור, כולל איראן, כי אם ישראל תותקף על-ידי כל מדינה, אנחנו נעמוד לצדה". מזכיר המדינה קרי הבהיר כי הממשל "תכנן נשק שמסוגל להתמודד עם האיום הגרעיני האיראני", ברמזו לפצצות חודרות בונקרים חדישות, והבהיר כי ארצות-הברית תשתמש בו במקרה הצורך. גורמים בבית-הלבן ידעו תדרכו את ברק רביד כי בשלב זה כבר הוצע לנתניהו לפתוח בשיחות רשמיות על שדרוג יכולותיו של צה"ל, אך הוא סירב.

לאחר חתימת ההסכם הסופי בווינה, המהלך צבר תאוצה. אובמה הבהיר שוב הוא מעוניין בשיתוף-פעולה ביטחוני "חסר-תקדים" עם ישראל, והזמין את נתניהו שוב להפוך את העניין לרשמי. "בשיחתם האחרונה אמר אובמה לנתניהו כי הוא מבין מדוע לא קיבל את הצעתו הקודמת", מספר רביד, "אך כעת, לאחר שהושג הסכם כולל עם איראן, הוא סבור שיש מקום לשיחות בין ישראל לארה"ב בנוגע לשימור היתרון האיכותי של צה"ל על רקע השינויים שעלולים להתרחש באזור כתוצאה מהסכם הגרעין".

האות, אם כן, ניתן, והמקהלה שוב יצאה לדרך. "אחרי סערת ההסכם עם איראן, אובמה ימתין לנתניהו עם פנקס צ'קים", הצהיר עמוס הראל; חמי שלו קבע כי "הסכם הגרעין חתום, סגור ונעול", ועל כן אל לה לישראל "לבזבז עוד זמן, מאמץ ורצון טוב על מאבק חסר סיכוי שרק ידגיש את בדידותה של ישראל"; ואמיר אורן הזהיר מפני "מהלך נואש של נתניהו" וכי "בחודשיים הקרובים זקוק ראש הממשלה להשגחה צמודה".

אחריהם, בקצב מתוזמן, צצים הביטחוניסטים: "אלופים לממשלה: הסכם הגרעין – עובדה מוגמרת" קראו הכותרות, ודיווחו על החשודים הקבועים, ביניהם עמי אילון, כרמי גילון, עמירם לוין, עמרם מצנע ואחרים, שטוענים כי יש לחדול ממאבק בבית-הלבן ולאמץ "מדיניות אשר תחדש את האמון ותחזק את שיתוף הפעולה המדיני-ביטחוני עם הממשל האמריקאי כדי להיערך לשלל האתגרים הנגזרים מההסכם". כמובן, אסור לשכוח ליזום "מהלך מדיני אשר יעניק אמינות לתמיכתה של ישראל בפתרון שתי המדינות".

ואיך אפשר בלי בוז'י הרצוג, שכמעט מצטט מהודעות הבית-הלבן? "אסור לנו לדחות את ידו המושטת של נשיא ארה״ב ונכונותו להוסיף ולחזק את עוצמתה של ישראל, כפי שהוכיח בצורה חסרת-תקדים במהלך כהונתו", הצהיר ראש 'המחנה הציוני'.

במחנה הלאומי מרגישים את המפנה; ריבלין בכנס הארץ. צילום: אמיר לוי, פלאש 90
גם הנשיא התגייס; ריבלין בכנס הארץ. צילום: אמיר לוי, פלאש 90

שלב שלישי: החליפה של האיומים

שבועות ספורים לאחר שנחתם הסכם הקבע, נפתחה המערכה על הקונגרס. חברי קונגרס משני הבתים הצהירו על כוונתם לבטל את ההסכם, והחלו להערך שימועים אינטנסיביים בהם נחשפו פרטים מביכים רבים אודות המשא-ומתן עם האיראנים וההסכם עצמו. אל מול הלחצים בהם היה נתון, התאמץ ממשל אובמה לפורר את הקואליציה נגדו, ושוב, לצד הישראלי נודעה חשיבות רבה.

נוכח חומרת המצב החלו להופיע בשלב זה על הבמה איומים מפורשים. עם פתיחת המאבק בקונגרס הזהיר מזכיר המדינה קרי את ישראל מהאפשרות שהקונגרס יפיל את ההסכם. "אם הקונגרס ידחה את הסכם הגרעין, העולם יאשים את ישראל", הבהיר קרי בנאום בפני "המועצה ליחסי חוץ" בניו-יורק, והוסיף כי במצב כזה "ישראל עלולה למצוא את עצמה יותר מבודדת". בהזדמנות אחרת נרמז מפי בכירים בממשל כי "סיכול ההסכם יקשה עלינו לתמוך בישראל", וגם הנשיא אובמה לא היסס לתאר את ישראל כמבודדת וחלשה: "כולם חוץ מישראל תומכים בהסכם" אמר, והבהיר שתהיה זו טעות לפגוע בהסכם למען ישראל.

מנצח התזמורת נופף במקלו, ומקהלת המדבררים כחול-לבן התייצבה בשלישית, לביצוע הסימפוניה האפוקליפטית. חמי שלו, כתב כי: "הדבר היחיד שנראה מפחיד עוד יותר מהפסד הוא ניצחון", ותיאר את היום שלאחר ביטול ההסכם בצבעים אפוקליפטיים: "ארה"ב תבודד, משטר הסנקציות יקרוס, איראן תחגוג והאזור יתקרב בצעדי ענק לעימות צבאי הרסני". או אז "תיפתח המערכה נגד ישראל והלובי שלה, ממניעים ענייניים ואנטישמיים כאחד", שתסחף את הקהילה היהודית כולה ל"מערכה חסרת-התקדים העומדת בשער".

"נתניהו חצה קווים אדומים במאבקו בהסכם הגרעין", נזף ברק רביד, והזהיר כי "אם הקמפיין של נתניהו יישא פרי והקונגרס יתגבר על הווטו הנשיאותי ויהרוג את העסקה, המשקעים השליליים עלולים להביא לנתק חמור ומסוכן בין הציבור הליברלי המצביע לדמוקרטים, ובכללו רוב הקהילה היהודית, לבין ישראל". אמיר אורן אף הרהיב עוז לקרוא למרד בקהיליית המודיעין בישראל: "נתניהו, החושש מפרסום הערכות מודיעיניות הסותרות את עמדתו, רוצה למנוע מהציבור – ומהקונגרס – לראות סדקים בהצגה הכוזבת של חזית ישראלית אחידה נגד הסכם איראן. קצינים המשתפים פעולה עם גישה זו מועלים באחריותם הלאומית".

ושוב, לאחר יריית הפתיחה של הקמפיין בעיתון לאנשים שחושבים עבורם בבית-הלבן, מגיעים הפוליטיקאים מהשמאל הישראלי. ציפי לבני דרשה לכנס את ועדת חוץ וביטחון לדון בדחיפות בהשלכות מאבקו של נתניהו: "לפעילות זאת יכולות להיות השלכות דרמטיות אשר לא נשקלו על-ידי הוועדה ולהערכתי גם לא על-ידי הקבינט"; וכמובן, איך אפשר בלי הדובר הנאמן בוז'י, שהזהיר בפה מלא: "אסור להיכנס לעימות חזיתי עם אובמה".

וגם הפעם לא הפקיר את הזיקה השחקן הנאמן החדש. התרועה הושמעה, והנשיא ריבלין גם הוא התייצב למערכה. בראיון ל'הארץ' הסביר ריבלין מה שככל הנראה למד בביקוריו בבית-הלבן: "יש שלושה עקרונות למדיניות החוץ של ישראל: הראשון, היחסים עם ארה"ב, השני, היחסים עם ארה"ב והעיקרון השלישי – היחסים עם ארה"ב. אנחנו מבודדים מול ארה"ב ומול אירופה כולה בנושא האיראני".

תגידו מה שתגידו על השמאל הישראלי, כשצריך להפגין נאמנות לאינטרסים האמריקניים, הוא מתייצב כמו פנתר.

בסוף אוגוסט, כשהתברר כי לנשיא אובמה יש מספיק תומכים בקונגרס כדי להטיל וטו על החלטה בנושא, ניתן האות לחגיגות: "יכול להיות שזה נגמר", צהל חמי שליו. "המאבק לפסול את הסכם הגרעין עם איראן באמצעות הקונגרס, שסיכוייו היו קלושים מלכתחילה, עומד בפני כישלון", כתב. "נתניהו תמיד מפסיד", סיכם אמיר אורן בשמחה לאיד מופגנת: "מאום ממה שהבטיח לא התגשם. הוא נשאר עם הקרטון המאויר של הפצצה, והאיראנים – עם היכולת שנדר שלא תהיה להם". ככה זה, ישראל הפסידה, וב'הארץ' צוהלים.

שופרו של הבית הלבן

לאחר שבודקים באופן שיטתי את המסרים, קשה שלא להתרשם כי בין ממשל אובמה לתקשורת הישראלית יש תיאום רב, שבא לידי ביטוי מרבי בפרסומים של עיתון 'הארץ'.

השילוש של השמאל החדש: 'הקרן החדשה לישראל', 'הארץ' והבית-הלבן אינו סוד, ויעידו הכנסים המשותפים והברכות האישיות מהנשיא ("השלום אפשרי", זוכרים?). בפעם הבאה שיהיה בכך צורך – והיא תגיע מהר ממה שנדמה – אל תתפלאו למצוא את המדבררים הקבועים מתייצבים בסך.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

26 תגובות למאמר

  1. אז מה, אתה רוצה להגיד שעתון עברי מכובד, אנשי המחנה הציוני (כן, יש את המונח "ציוני" בשמם), 'ביטחוניסטים' אין-ספור, נשיא מדינת ישראל, נשיא ארה"ב (הידידה הגדולה ביותר של ישראל!) שפעל כה רבות לעזור ליכולת ההגנתית (שים לב, לא "התקפית" חו"ח) של ישראל, לכל אלה יש איזה סדר יום נסתר להחליש את ישראל ולקרב את מפלת המפעל הציוני???!!!

    זו הייתה שאלה רטורית. התשובה היא "כן".

  2. כאשר אמירה של איילה חסון לגבי תשלום למובילי דעת קהל
    לדעתי מדובר פה בריגול וצריך לפתוח בחקירה פלילית נגדם

  3. מעבר לזעם (המוצדק) על ממשל אובמה, עיתון הארץ, בכירים במערכת הביטחון, ריבלין, בכירי המחנה הציוני ואפילו על איילה חסון שסרבה למסור את כל הידוע לה – אנחנו בבעייה
    האם מדינת חסות של ארה'ב יכולה לנהל מדיניות עצמאית, כאשר קיימת סתירה בין האינטרסים שלה לבין האינטרסים של המעצמה? האם קיימת דרך להחליש את כל הכוחות הפנימיים ששמחים לאידה של ישראל? כרגע אנחנו מסתמכים על רוב דחוק של 61 ח'כים במערכת הפוליטית, מצב כלכלי סביר
    ומהומת האלוהים בעולם המוסלמי

    נראה שאנחנו חייבים לנסות להדק את קשרנו עם מדינות נוספות

    מלחמה בעיתון הארץ ובעמותות השמאל הם להערכתי קרב אבוד. השנאה שלהם לישראל / למדינה היהודית / לקהל המצביעים הישראלי, והירידה שלהם מהארץ, החיצונית ו/או הנפשית למדינות הים, אינה משאירים פתח תקווה

    במחנה הציוני עדיין קיימים אנשים המעונינים בכנות בטובתה של המדינה. המחלוקת עמם עניינית וקיים מקום לניסיונות שכנוע. אני מקווה שכך גם ריבלין למרות שחשיבותו בעיני סמלית בלבד

    בנוגע לבכירים הבטחוניים נראה לי שמסע שיימינג פומבי + העמדה לדין של אלו שניתן להוכיח שפעלו למען מדינות זרות, יעשו את העבודה. כבודם בעיני ישראליים מאוד חשוב להם.

    1. קמילה
      באמת עליכם להפנים
      אנו שנולדנו כאן שרתנו בכל תפקיד אחראי
      בנינו עבדנו גידלנו ילדים ונכדים
      לא נסכים שמדינת ישראל שלנו תהפך לכל מה שאנו בזים לו
      דתית אורטודוכסית גזענית בלתי מוסרית כובשת עם אחר
      ומבצעת פשעי מלחמה
      אנחנו לא שותפים שלכם
      אנחנו רוצים במפלתכם
      הקמנו את ישראל יש מאין בלעדיכם
      נפיל אותה אם יהיה צורך

    2. אנחנו מאמינים לכם. מאמינים לנרקיסיזם הבלתי נתפס שלכם, מאמינים לכך שאתם חיים בהזיה פסיכוטית לפיה רק אתם בניתם את המדינה ולכן היא שייכת לכם בטאבו, ויש לכם זכות להרוס אותה אם העניינים לא מתנהלים כמו שאתם רוצים.אנחנו מאמינים שלא נותרה בכם אפילו עצם דמוקרטית אחת אם אי פעם הייתה,ושהפכתם לסכנה קיומית להמשך שרידותה של מדינת היהודים. הפנמנו את זה שתודעתכם זוהמה בשנאה אנטישמית ושאתם אינכם אלא מוטציה מפלצתית של כל הערכים הצודקים בהם האמנתם פעם.אתם באמת תפילו את מדינת ישראל אם ניתן לכם, אתם תביאו להשמדת ילדינו אם ניתן לכם. אבל אנחנו לעולם לא ניתן לכם
      You are going Down

    3. תגובה לבועז

      אני חשה כאב, צער וזעם בקוראי את דבריך

      השלטון הפוליטי במדינה עבר לימין לא באמצעות מהפכה אלימה ולא לגיטימית של קבוצת מיעוט כלשהי. זכות היסוד של כל אדם לחופש מדת אינה עולה
      על זכותו של כל אדם לחופש דתי

      כהורה לילדים עליך להכיר בכך שזכותם של ילדיך הבוגרים לבחור אורח חיים שאינו לטעמך, לאמץ השקפות עולם המנוגדות לשלך ולחנך את ילדיהם / נכדיך בדרכם. הכאב של הורה על התרחקות ילדו טבעי ומובן. הטענה שההורים הם אלו שהביאו את הילדים לעולם, טרחו קשות והשקיעו רבות בגידולם מאז שהיו תינוקות חסרי ישע עד שבגרו, ומכאן זכותם להכתיב לילדיהם הבוגרים כיצד יחיו ובמה יאמינו או לא יאמינו, היא טענה כוזבת. הילדים אינם רכוש הוריהם אלא בני אנוש אוטונומיים. ההורים זכאים לנתק קשר עם ילדיהם הבוגרים (למרות שלהערכתי זה צעד הרסני לשני הצדדים) אך אין להם כל זכות לנסות לאיים עליהם ולחבל בחייהם

      דבריך מזכירים לי גברים שרצחו את בת זוגם ואפילו את ילדיהם, כיון שבת הזוג רצתה להיפרד מהם. לתפיסתם, אם, אחרי כל מה שנתנו לה ועשו למענה, היא רוצה לחיות בלעדיהם, ואולי אפילו עם גבר אחר, זכותם לרצוח אותה. או להכאיב לה בצורה אנושה ביותר ע'י רצח הילדים שלה (גם אם הם במקרה גם הילדים שלו). כאבם מובן אך מעשיהם מתועבים

    4. כול יהודי ישראלי שמוכן לחלק את ירושלים ולמסור את בקעת
      הירדן, גב ההר וגושי ההתיישבות לאויב הערבי, הוא בעצמו אויב

      בן גוריון, ברל כצנלסון ושאר האבות המייסדים של מפא"י מתהפכים בקברם כשהם רואים את נפולת הבוגדנות האוטו-אנטישמית שמתיימרת להמשיך את דרכם ומכתירה לעצמה כתרים על בניין הארץ

      !השמאל הישראלי האובדני הוא היום אויב המדינה מספר אחת

  4. האמירה של איילה חסון התייחסה לעמוס ידלין ולביטחוניסטים נוספים.
    כמובן שלא עלה על דעתה לנקוב בשמות כי היא ידעה מה יהיה גורלה במשפט הדיבה.
    הקו המדיני ביטחוני של ״הארץ״ ידוע מזה עשרות שנים וגם בעידן הנשיא בוש, שאחראי לאסון שאותו חווה המזרח התיכון, מסרי ״הארץ״ היו דומים.
    הגישה של ״הארץ״ להסכם הגרעין היתה קבועה וישירה לכל אורך הדרך. עיתון ״הארץ״ תמך בהסכם משום שעורכיו וכתביו הבכירים סברו שמדובר בהסכם טוב לישראל. הם כמובן צדקו.
    בעוד נתניהו מאיים איומי סרק בתקיפת מתקני הגרעין באיראן, כתבי ופרשני ״הארץ״ חשפו את האמת – לישראל אין יכולת לבצע תקיפה שכזו. לפני כמה חודשים אהוד ברק הודה שלחיל האוויר לא היה את החימוש המתאים לביצוע התקיפה.
    במקום להתמודד עם השקפת העולם של ״הארץ״, הימין מנסה להסית כנגד העיתון הראוי היחיד שיוצא בישראל.
    מזכיר במובן מסוים את דרכו של הימין להתמודד כנגד עדויות שוברים שתיקה.

    1. משפט דיבה יהיה דבר נפלא. הרבה קשרים ייחשפו בו, הרבה כסף וטובות הנאה, ושכבה שלמה של משרתי ציבור שמכרה את המדינה שלה עבור בצע כסף. עד שלא תתנהל חקירה מקיפה בנוגע לקצינים ולפקידים שקנה ממשל אובמה בתרי זוזי, ישראל לא תוכל להחזיר לעצמה את ריבונותה

    2. אתה כנראה קורא קבוע של הארץ, והתסמינים שלך לגמרי טבעיים – זהו העיתון "הראוי היחיד", הוא חוזה כל תרחיש – מדיני, ביטחוני ופוליטי. הדרך שלו קבועה ויציבה כנגד כל הטפשים שמחליפים דעות. גם הכעס שלך כלפי כל העולם טבעי – העולם החצוף לא מתנהג לפי האידאה הנעלה שכתובה בעיתון:

      "בוש אשם באסון במזרח התיכון" – ספרת לאחרונה כמה נהרגו בסוריה ועיראק מאז שעלה אובמה?! הטבח ביזידים, התפוררות המדינות, כל זה על הכתפיים של אובמה. אם סופרים הרוגים, אובמה הביא לפי עשר יותר גופות מבוש. אובמה גם תמך באחים המוסלמים במצרים, חגיגה שנגמרה בשני מבצעים שלנו שם, עם אלפי הרוגים סך הכל, והיינו קרובים למחיקת הסכם השלום עם מצרים.

      "ההסכם עם איראן טוב לישראל": בינתיים, איראן קיבלה טילים מתקדמים ויעילים נגד חיל האויר שלנו. הרוסים נכנסו לוואקום, וכוחם האדיר מעיב מאוד על הביטחון שלנו, בטח ביחס לאלטרנטיבה מימי בוש – עליונות אמריקנית באזור. ההסכם כבר הזיק לנו, ועם ההתחממות בין סעודיה ואיראן, נראה שאנחנו רק בהתחלת ההדרדרות.

      "איומי סרק של ביבי" – כאן זה ממש נפלא, הכתבים הנפלאים של הארץ חשפו את האמת, שהישראלים לא חזקים כמו שהם טוענים. בניגוד לאוטופיה הדמיונית שבה מתקיים עיתון "הארץ", אובדן הרתעה בשכונה שלנו פירושו אובדן חיי אדם, של החיילים שלנו. אבל הסכנה הזו לא מדאיגה את העיתון ה"ראוי היחיד".

    3. ברק דווקא סבר שלישראל יש את היכולת להתמודד צבאית עם האיום האיראני והוא האשים גורמים פוליטיים שנתקפו שיתוק נוכח הסכנות שהושמעו באוזניהם
      הארץ אמנם מוביל את אותו קו רציף עשרות שנים. זה בדיוק מה שיצר את הסימביוזה עליו מדבר הכותב. כנאמר: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב.
      איילה חסון אמרה דברי אמת והדברים ידועים לכל מי שבקיא בעניינים. גם רונן ברגמן חשף השבוע בידיעות את העובדה שקצין בחיל האוויר ריגל עבור ארה״ב אבל הארץ היה בין אלו שהצדיקו את המדיניות האמריקאית חסרת התקדים באכזריותה כלפי פולארד.
      במשפט ההסטוריה בוזי הרצוג, ציפי ליבני, ראובן ריבלין, ברק אובאמה, קרי, ברק רביד, חמי שלו, אמיר אורן, אמנון אברומוביץ, מאיר דגן, ועוד רבים ולא טובים יוקעו אל עמוד הקלון. בגידתם במדינה תחשף אבל הם כבר לא יהיו פה כדי להתבייש.

    4. תגובת הימין ל"עדויות" של "שוברים שתיקה" היא אכן זהה לתגובה כלפי ההסכם "הטוב" עם איראן.וברור מדוע. מפני שהעדויות אינן נכונות וההסכם אינו טוב

  5. עקיבא היקר,

    אובמה אמר:
    Thank you for coming together to work for the future וכו'
    התרגום של זה הוא לא "תודה שנאספתם כדי לעבוד ביחד…" אלא "תודה שנאספתם יחד כדי לעבוד…"
    שלא אובן לא נכון אני חושב שמה אתם כותבים על הארץ הוא נכון אבל התרגום (אני לא יודע מי עשה אותו) נראה לי לא נכון.

    1. נו, ואז?
      אומנם זה מוכיח (כאילו שצריך עוד הוכחה) את הטמטום של הארץ שהוא מגדיל את עצמו אבל אתה לא חושב שאתה אמו רלהקשיב לקטע, במיוחד אם את המצרף אותו למאמר שלך (שהיה, דרך אגב, מרתק ומשכיל כמו רוב המאמרים באתר).

      אבל האמת שאתה לא צריך לענות לי, אני רק הערתי הערת אגב.

  6. – LDR תקן לך: לארגון הבוגדני הנקרא "שוברים שתיקה" אין "עדויות" קבילות, לא במובן המשפטי של המלה, שכן, כדי למנוע כל אפשרות לחקור את ההכפשות, הארגון הזה אינו מפרסם את שמות החיילים שלכאורה סיפרו את מה שסיפרו (אני בטיח שרבים מהחיילים שמרועינים ע"י ארגון חלקלק זה אינם יודעים לעם מי הם מדברים(. ההגדרה של "עדות" בוויקי היא:

    עדות היא מסירת תיאור של מאורע או נושא מסוים, על ידי מי שחווה אותם בצורה קרובה.

    עדות שמיעה, או עדות מפי השמועה, משמעה דברים ששמע אדם מפי אחר. עדות מפי השמועה אסורה על פי דיני הראיות, למעט חריגים מסוימים, שכן האדם ששמע את הדברים אינו יכול להיחקר לגבי אמיתות תוכנם.

    ===

    כלומר, ה"עדות" של הארגון האנטי ישראלי "שוברים שתיקה" היא "עדות שמיעה" ואינה קבילה – משמע, אין לה משמעות, LDR.

  7. התפוצה של הארץ אצל קובעי מדיניות ודעות בחו"ל מחמירה את ההטעיות שבמהדורה האנגלית של העיתון, כפי ש"פרספקטיבה" ואחרים מתעדים באופן שוטף.

  8. בניגוד לדברי חלק מהמגיבים – עיתון הארץ אינו עקבי. הוא שינה את פניו מאז שעמוס שוקן נטל את המושכות לידיו.
    בימי אביו העתון הוביל אמנם קו מאוד ביקורתי כלפי המדינה אבל מעמדה של מי שהמדינה יקרה לליבו והוא ישמח, לטובת כלל תושביה, אם תשתפר. הוא גם נתפס כעיתון אחראי ואמין

    מתקופת עמוס שוקן הביקורתיות הפכה לרצון בהחרבתה של המדינה, ושנאה לאידה. כל פעם שקורה משהו קשה העיתון צוהל. האיכפתיות השתנתה לרצון לחבל במדינה, בוז ושנאה ארסית
    הגישה האחראית נזנחה, ונעלמו כליל המעצורים לפרסם דברים העלולים להזיק לאינטרסים של המדינה ולחבל בה. קשה לשכוח את התנהגות העיתון בפרשת ענת קם ובלאו.
    אפילו רדיפת האמת והאמינות הושלכה לפח. לא במקרה הארץ מככב בספרו של בן דרור ימיני תעשיית השקרים. זו לא רשלנות אלא משהו חמור בהרבה -אלו עלילות בכוונה תחילה

    1. קמילה, אני שמאלני קיצוני בדיוק מהסוג שאת מתארת וברור שלא נוכל להסכים על כלום ובכל זאת אולי נוכל לדבר מעט – שני דברים שחשוב לי להגיד למקרא דברייך – אין אזרחי ישראל שרוצים בהשמדת אזרחי ישראל , אף אחד לא רוצה שיהיה לך או לאף אחד אחר רע כמטרה, גם אם הניתוח שלך למציאות הפוליטית שאני ושכמותי מציעים היא שתפגעי ממנה, ועל כך אנחנו חלוקים, המחשבה שאני מציע אותה בכדי לפגוע בך שגויה וגם מפחידה.

      שנית, אין עיתון שחף מאינטרסים, לא הארץ, לא ידיעות אחרונות, לא ישראל היום, ולא מעריב. כך גם לגבי ערוצי טלויזיה. טוב עשו כותבי האתר שחשפו את שכתוב פה, אבל חשוב לזכור שהדבר יהיה נכון לכל גוף תקשורת אחר שנבחר להתמקד בו

    2. לערן

      אני מבחינה בין מחלוקת לגיטימית לבין מלחמה

      מחלוקת כוללת אי הסכמות בנוגע להערכת כיווני פעולה חלופיים, לאמדן הסיכויים והסיכונים שבכל חלופה, ואפילו אי הסכמות בנוגע לחשיבות היחסית של מטרות שונות. אני אפילו יכולה להינות מויכוח מעורר חשיבה

      במלחמה הכוונה לתפיסה שטובתו של צד אחד בעימות היא הפסדו המכאיב של הצד השני. משחק סכום אפס על היקר מכל לשני הצדדים. אם עיתון הארץ מפרסם מאמר המסביר שטוב שאיראן תצליח לפתח פצצה גרעינית, כיון שבמצב זה ישראל לא תוכל להמשיך לעשות כרצונה (הנפשע כמובן), ותאלץ להתפשר עם תכתיבי העולם – אני קולטת שעיתון הארץ הפך לאויב. אויב המעוניין למסור נשק השמדה המונית למי שהכריז שדין ישראל להעלם ממפת העולם

      איני יכולה שלא לקבל זאת אישית. איני יכולה שלא לדמיין מטח טילים נושאי ראשי נפץ גרעינים נוחתים על בתי כל היקרים לי, והופכים את מדינתי לבלתי ניתנת ליישוב לעשרות שנים

      אני די אדישה לשאלה האם הרצון שיהיה לי רע הוא מטרה או אמצעי. זכורים היהודים שניסו לקדם את הפלת הצאר הרוסי, וקידום המהפכה הפרולטרית המהוללת, באמצעות הסתה לפוגרומים נגד יהודים. איני יכולה שלא להזדהות עם קורבנות הפוגרומים, ושלא לשנוא ולתעב את המסיתים לרצח בני עמם

  9. בקרוב ייאלץ נתניהו לעזוב את רחוב בלפור, עקב מעללי אשתו. כשזה יקרה גם אתם, אנשי הכיפות הסרוחות, ונוער הזוועות תתכווצו חזרה אל מימדכם הטבעייים. מי ייתן ויגיע כבר קץ לכיבוש במהרה בימינו אמן.

    1. אנחנו חיים בדמוקרטיה. ביבי נבחר לראש ממשלה כי רוב הבוחרים מקבלים את המדיניות שלו. ובמלים אחרות – המדינה שורצת כיפות סרוחות ומזוויעות שרק הולכות ורבות. אין לך תקווה כאן.

  10. הימין מתרבה.החרדים מתרבים.הסרוגים מתרבים.
    מידי פעם קבוצות שמאל נוטשות את הארץ.
    איך בדיוק השמאל יכול לנצח אם הוא מתמעט.
    איך בדיוק השמאל יתפוס את השלטון.
    בכח הזרוע?בכח נאטו? בכח איראן?
    בכח חמאס או פאתח?
    או צבא ארהב?
    הרי בדרך דמוקרטית אין לו שום סיכוי
    אז כיצד הוא יגיע לשלטון.
    אני מנסה להבין
    אולי מאן דהוא יגלה לי.

  11. קורלציה זה לא סיבתיות. די ברור שהכתבות בהארץ ישקפו את עמדות הבית הלבן בגלל אידיאולוגיה משותפת. זה עדיין לא מוכיח שהארץ מתפקד בפועל כפמפלט של ממשל אובאמה שמזין אותו בדיווחים, ובתמורה משמן כתבי מערכת בכיבודים ואתננים שונים ואף נותן להם גישה למידע פנימי ולסקופים עיתונאיים. תחקיר רציני היה צריך להראות שאכן יש קשר ישיר סיבתי שכזה. התחקיר של ביגמן לא עושה זאת.

  12. וגלי ישראל? הם ימשיכו לתת במה לדוברי הבית הלבן דוגמת ברק רביד