לצור ארליך נמאס מהבכיינות של השמאל
הַיֶּלֶד הַהוּא שֶׁעוֹשִׂים לוֹ קַרְנַיִם,
הַהִיטְלֶר הַהוּא, מוּסוֹלִינִי, קַרְדָּאווִי,
הַהוּא שֶׁהִלְשַׁנְתִּי עָלָיו לַמּוֹרָה,
הַהוּא שֶׁהִשְׁמַצְתִּי לוֹ אֶת הַצּוּרָה,
הַהוּא שֶׁשְּׁטִנְקַרְתִּי מִבְּלִי שֶׁהִכַּרְתִּי,
הַהוּא שֶׁהִדַּרְתִּי פִּי אֶלֶף מֶקָארְתִי,
הַהוּא שֶׁשִּׁמַּנְתִּי אֶת נֶשֶׁק צָרָיו,
הַהוּא שֶׁסִּמַּנְתִּי בּוֹ אוֹת שֶׁצָּרַב,
הַהוּא שֶׁקִּדַּשְׁתִּי עָלָיו מַסַּע חֵרֶם,
הַהוּא שֶׁחִדַּשְׁתִּי עָלָיו אֶת הַקֶּרֶן,
הַהוּא שֶׁהָפַכְתִּי לְבִלְתִּי קָבִיל,
הַהוּא שֶׁלִּהַקְתִּי לְכָל פַּשְׁקְוִיל,
יֶלֶד הַכָּאפוֹת הַבֶּן-גַּזַּנְגָּה,
שַׂק הָאִגְרוּף, הַכַּדּוּר שֶׁל הַסְטַנְגָּה,
זֶה שֶׁשָּׁתִיתִי אוֹתוֹ כְּמוֹ נְטוּל –
הַמּוֹרָה,
זֶה נוֹרָא,
הוּא קָרָא
לִי שָׁתוּל!
הַמּוֹרָה, זֶה לֹא פֵר, הוּא קָרָא כָּכָה לִי.
הַמּוֹרָה, זֶה פָשִׁיסְטִי, זֶה מִתְנַחֲלִי.
הַמּוֹרָה, זֶה מַמָּשׁ לְהָקִים תָּאֵי גַּזִּים.
אוֹח, אֲנִי הַקָּרְבָּן! זֶה חֲלוֹם, זֶה אוֹרְגַּזְמִי.
אֲנִי תֵּכֶף נִרְדָּף. אֲנִי תֵּכֶף נִדָּף.
זֶה הָיָה לִי תָּמִיד כְּעֶרְגָּה עַל מַדָּף,
שֶׁאוּכַל לְסַפֵּר לְעַצְמִי שֶׁקֻּרְבַּנְתִּי,
לְהַרְגִּישׁ לוֹחֵם חֹפֶשׁ עָקוּד וְרוֹמַנְטִי,
לְדַגְמֵן מִסְכְּנוּת בִּתְנָאִים דֶּה-לוּקְס,
מִסְכְּנוּת סִכּוּן אֶפֶס – וְהִנֵּה בְּפוּקְס
הֵם עוֹשִׂים עָלַי מֶמִים, הַנָּאצִים הָאֵלֶּה –
יָאללָה,
רַמְאַללָה,
גָּזַנְגָּה
לַכֶּלֶא!
